הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-3 בפברואר, 2005 54 תגובות

לאחרונה הוזמנתי לערב של שוברים שתיקה בקפה יאפה ביפו, ערב שמטרתו היתה להביא לידיעת הציבור את מעשי ורגשות חיילי צה"ל המשרתים במשימת הכיבוש. הערב שילב שירה, משחק ובין לבין פתח את סגור ליבו אחד מאנשי הקבוצה והקריא סיפורים שכתב בזמן שירותו הצבאי בחברון. הקהל מחא כפיים במה שנראה לטעמי כקתרזיס המשמש למירוק חטאים. נזכרתי בטוני סופרנו מסדרת הטלוויזיה ה"סופרנוס", איש מאפיה הרוצח ופוגע באנשים ובסופו של יום יושב על ספת הפסיכולוג לתראפיה מזככת.

האם שוברים שתיקה משיגים את המטרה ומביאים את הציבור בישראל להבנה ברורה שאסור להמשיך לכבוש ולהרוס את החברה הפלסטינית? אני רוצה לטעון כאן שלא רק שאין הדבר כך, אלא שהם גרמו נזק ביציאתם המתוקשרת מארון השלדים המזעזע של צבא הכיבוש הישראלי. הקבוצה מביעה רצון להראות לעם בישראל "מה עובר על בנינו בשטחים" ומציגה למעשה את החיילים כילדים קטנים חפויי ראש הבוכים על מר גורלם וכאבם כי גדול, כאב שנגרם בגלל שהם נאלצים להרוג, להשפיל, למנוע חיים ולפגוע בכל תשתית החיים של הפלסטינים, והם נאלצים לעשות זאת כי העם בישראל והצבא והממשלה בראשו אינם מפסיקים את הכיבוש ומחזירים אותם הביתה.


שלטונות הצבא לא יכלו לבקש לעצמם טובה גדולה יותר מיציאת התערוכה ואח"כ שאר הפעילות של קבוצה זו. כבר לאחר תקופת הרעש הראשוני שנוצר בתקשורת יצא הרמטכ"ל בקריאה לחיילי הצבא "לשבור שתיקה" ולספר כאשר קורים דברים נוראיים ובכך "בלע" הממסד את מעט האפקט שיכול היה אולי להיות לסיפורי הקבוצה והכשיר בכך את המשך הכיבוש תחת האמונה הישנה והכוזבת של "הכיבוש הנאור", מצב בו לכאורה, הכול בסדר ואילו המעשים ה"חריגים" מקבלים עידוד להיות מסופרים.


באותו דיון בו נכחתי, הצגתי בפני דוברי הקבוצה עם השאלה המתבקשת: האם תחזרו לשם או תסרבו לקחת חלק בכיבוש, עכשיו לאחר שהבנתם כמה נורא הכיבוש והזדעזעתם ממעשיכם? נתקלתי בהתחמקות ובפטירת השאלה כלא רלוונטית ותוקפנית, והיו אף אנשים מהקהל שטענו ששוברים שתיקה פועלת במסגרת הדמוקרטיה ואילו הסרבנים מחוץ לה.


זו הנקודה החשובה: אילו הקבוצה היתה יוצאת בקריאה ברורה שמעשיי הצבא אינם פוגעים בחיילים אלא בבני האדם אותם הוא כובש, ושלאור כל הזוועות הנעשות על ידו ובשמנו, הם, "שוברים שתיקה", אינם חוזרים לקחת חלק במעשה הכיבוש, או אז היתה משמעות מוסרית אמיתית למעשיהם.


במקום זאת התשובה והאילן בו נתלים אנשי הקבוצה ומצדדיהם הוא שרק כך ניתן להגיע ללב העם בישראל ולעקוף את ההתנגדות אל הסרבנות. השאלה היא: עם איזו אמירה הם מצליחים להגיע אל ליבו של הקונסנזוס? לדעתי, אמירה זו עקרה מהתוכן האמיתי שיכול היה להיות לה, לו היו אנשי הקבוצה מסיקים את המסקנה המתבקשת ומכריזים כי בשל חוסר המוסריות שבמעשי הצבא, הכיבוש חייב להיפסק.


האם הקבוצה הבינה כי באמת לא ניתן להגיע לציבור הישראלי ביעילות אלא דרך השימוש בכאב החיילים והידרדרותם המוסרית ולכן החליטה לא לקרוא לסירוב כמסקנה? תמהני. הצגת תערוכה המראה את תצלומי הקורבנות הפלסטיניים, לפחות פוטנציאלית, מהווה מסר יותר חד מאשר קריאה לסרבנות. אם כך מדוע לא לקרוא לסירוב? איך אפשר לנפץ מצד אחד את האשלייה שמתקיים כאן משטר נאור ולהציג את תוצאות מעשיו בתערוכות וסיפורים, ובאותו הזמן לקרוא לשלטון זה שלטון דמוקרטי.


באשר לטענה כי הם עובדים בתוך התחום הדמוקרטי ולפיכך מעשיהם יותר לגיטימיים, רבות נכתב על משמעותה של דמוקרטיה אמיתית, אך נראה כי אין מנוס מלהזכיר מספר נקודות: הצבא הישראלי היה מאז ומתמיד פוליטי ומעורב ודוחף להחלטות פוליטיות במסווה ביטחוני. מגמה זו גוברת מאוד בשנים האחרונות, לכן, אמירות כגון: "אין לערב צבא ופוליטיקה" באות מן הסתם לשרת את המצב הקיים ולערער על הניסיון לשנותו. שנית, וחשוב אף יותר, דמוקרטיה אינה ציות עיוור לחוקים. די אם נזכיר כי משטרים שונים בעבר הלא מאוד רחוק כגון גרמניה הנאצית ומשטרי רודנות אחרים חוקקו חוקים המנוגדים לכל מצפון ומוסר, וציות לחוקים אלו נחשב לחוקי אך בוודאי זה לא הדבר המצופה מאנשים מצפוניים.


כחיילים בצבא הכיבוש המספרים את עלילותיהם ומכים על חטא אך חוזרים למלא פקודות בהיקראם למילואים, אם גם מתוך חירוק שיניים וכאב, אנשי "שוברים שתיקה" אינם לוקחים אחריות ומבקשים רחמים על עצמם בעוד הקורבנות האמיתיים, הפלסטינים, הם בלתי נראים בסיפור זה.


מבחינה אפקטיבית יציאתה של "שוברים שתיקה" לציבוריות הישראלית תרמה לנטרול האפקט של מעשה הסירוב בכך שקיבעה את הקווים וכללי המשחק בתוך המשחק "הדמוקרטי" (היינו, להיאבק כאזרח ולהישמע לפקודות כחייל). עכשיו כולם יכולים לצקצק בלשונם, להכות על חטא וללכת לישון בשקט כי הרי יש לנו מוסר ובנינו אינם מענים ורוצחים סתם, הם כואבים את מעשיהם ומתחננים שישחררו אותם ממעשים אלו. בקיצור, יורים ובוכים וממשיכים את מעשה הכיבוש.


חשוב שאנשי שוברים שתיקה יידעו כי מבחינת החוק הבינלאומי מעשיהם אינם עולים בקנה אחד עם התנהגות צבאות כובשים וכי יציאתם אל הציבור עם כאבם על עוללות הכיבוש, מוסרי ככל שייראה, לא ינקה אותם מאשמה ולא הופך אותם למוסריים יותר אלא פחות.


הסירוב של אנשי המילואים לשרת בצבא בכלל או בשטחים כל עוד נמשך הכיבוש אינם מהווים עוד גורם משפיע על החלטות הממשלה. אנו רואים ששלטונות הצבא פשוט אינם מזמנים יותר אנשי מילואים לפעולות הדיכוי בשטחים ונשענים לצורך כך על הצבא הסדיר.


ההשפעה הגדולה יכולה לבוא מצד עידוד הסירוב בקרב סדירים או מי שעומדים להתגייס ואם אנשי הקבוצה יצטרפו לקריאה זו יש סיכוי כי הדבר יהווה זרז משמעותי להפיכת הסירוב למעשה רב השפעה על החלטת השלטונות.


עשו את הצעד הנוסף והכל כך מתבקש, והכריזו על כך שאינכם חוזרים לשם. הודיעו בקול רם וברור כי אי אפשר להישאר אנושי ומוסרי כאשר מדכאים הורגים ופוגעים בעם אחר. הודיעו כי לדבר על דמוקרטיה ומצפון ולאפסן אותם בבית כאשר הצבא קורא אינם מעשים המתיישבים עם מוסר ואנושיות ואל תצפו שאת ההחלטה יקבלו עבורכם אחרים. קחו אחריות וסרבו לשרת בשטחים – כך נוכל להפסיק את הכיבוש.

תגובות
נושאים: מאמרים

54 תגובות

  1. הגרמני הגיב:

    לאיריס,
    הייתי מציע גנרל לאומן גרמני, אך לא אנטישמי,אשר האמין בצדקת המלחמה, ואף צידד בה. אך מרגע שהבין שהמלחמה אבודה, כמו גם מרגע שהבין את המוטיבציות האמיתיות של היטלר הפנה לו את גבו.
    רומל לא היה פושע מלחמה למרות ששירת מדינה פושעת. אלף אלפי הפרדות, אך בכדיי לדמות כוונתי הינו אלי גבע, אשר שירת צבא כובש במלחמת לבנון. מרגע שהבין שבהמשך שירותו הוא הופך לפושע מלחמה ויתר על דרגתותיו.

  2. איתן לרנר הגיב:

    אייל הצפון , תודה על המחמאה

    חדש לי שאתה משוטט בגדה השמאלית

    איתן

  3. אייל הצפון-טירת כרמל הגיב:

    איתן שלום

    מאמרך מאלף ומרתק
    חומר למחשבה

    אוהב

  4. איתן לרנר הגיב:

    עם כל הכבוד
    יש עוד איתן לרנרים שחושבים אחרת לחלוטין ממך

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים