הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 בפברואר, 2005 122 תגובות

על אידיאליסטים ציונים – ועל "ברית שלום"


אתה כותב: "לא תוכל להוכיח שהעולים לא באו כאידיאליסטים. גם המהגרים לארה"ב היו חלוצים". לא הכחשתי זאת אלא יצאתי נגד האידיאליזציה שלהם שקיימת בעניין עד היום. נכון שגם הפוריטנים שבאו לאמריקה והבורים בדרום אפריקה היו כאלה. אלא שכולם יחד התעלמו (מלה רכה!) מזכויות תושבי המקום. ומה זה בכלל "אידיאליסט"? מן הסתם אדם המאמין בלב שלם במשהו ומוכן להקריב למען זה. אידיאליסטים באים בכל המינים – לוחמי גרילה נגד כובשים, אנשי מחתרת גטו וארשה. אבל – מה לעשות – יש כאלה גם בין המתנחלים ואפילו בין הנאצים היו שהיו מוכנים להשליך חייהם מנגד בשירות השטן. לכן צריך יפה לבחון: אידיאליזם למען מה?

ומה לעשות, צריך לבחון באופן אובייקטיבי באילו אידיאליזם מדובר. לטעמי "אידיאליזם" המתעלם, ובסופו של עניין דוחק עם אחר מארצו, לא ראוי לאידיאליזציה שאתה עושה לו. מה עזרה לפלחים מנושלים הקואופרציה או אפילו הקיבוץ? בסופו של דבר החלוציות הזו לא טמנה ברכה גדולה לפלסטינים.. אבל לא רק בסופו של עניין, כדאי לקרוא אצל שפיר על אנשי "השומר" "האידיאליסטים" (יוצאי פועלי ציון הבורוכוביסתים). הידעת שמהם יצאה הסיסמה "בדם ואש יהודה נפלה בדם ואש יהודה תקום"?(14). נכון הם היו בהחלט אנשים מעניינים, ורומנטיים. המציאות מעבר למיתוס נראתה קצת אחרת. אנשי רחובות רצו לסלק את אנשי השומר מפאת אכזריותם כלפי הערבים(15).


אתה כותב: "..בובר ומאגנס שרצו שלום ושיתוף פעולה עם הפלשתינאים ואפילו חלוקת שלטון.. ‘מדינה דו לאומית’ – הזכורה לך ודאי". בובר ומאגנס היו באמת הציונים המתקדמים בזמנם – ובבדידות מזהירה! אני בהחלט שותף לסימפתיה ששוחרי השלום חשו תמיד כלפי "ברית שלום". ובכל זאת אין זה פוטר אותנו מלבדוק גם תנועה זו בבחינה ביקורתית. גם אם הציעו לדבריך "אפילו חלוקת שלטון.. ומדינה דו-לאומית". הבה נדמה לעצמנו את המציאות של 1925 השנה בה נוסדה "ברית שלום". האוכלוסייה בפלסטינה-א"י מנתה 847 אלף תושבים. מהם 122 אלף תושבים יהודים שהוו 14.4% מכלל האוכלוסייה. בארץ היו 80 יישובים חקלאים יהודיים וכ-800 יישובים כפריים ערבים(16).


"ברית שלום" הסכימה להגבלת העלייה כדי מחצית האוכלוסייה, והציעה משהו הדומה לשלטון פריטטי תחת המשך שלטון המנדט. מה היה על הערבים לעשות? האם יכלו להסכים לדרישה כזו? האם היה ציבור לאומי במקום כלשהו מסכים לדרישות כאלה? שיבוא מיעוט קטן, שמלכתחילה בא בניגוד לרצון תושבי הארץ, וידרוש עכשיו חלוקת שלטון? מה דעתך שאם היום מיעוט לאומי בישראל (וכידוע יש כזה) יתבע פריטט בשלטון? (הערבים דרשו בכלל עצמאות מן המנדט הבריטי דבר שעד כמה שידוע לי לא נדרש ע"י "ברית שלום" וגם לא ע"י התוכנית הדו-לאומית של השומר הצעיר לאחר מכן). האם השקפה כלשהי המבוססת על שוויון העמים (דמוקרטית, ליברלית או "מרקסיסטית") היתה יכולה להסכים בתנאים אלה עם דעת "ברית שלום"?


רק ליברלים עם תמונת עולם כגון זו של בובר שציטטתי למעלה יכלה להעלות רעיונות כאלה. ובכל זאת בהשוואה לשאר היישוב היתה עמדתם הליברלית ביותר וגם כך עוררה את זעמם לא רק של הזרמים המרכזיים של הציונות אלא גם מן השמאל הציוני. הנה דברי מאיר יערי, מנהיג השומר הצעיר באותם ימים: "ברית שלום" זו תנועה אשר הגיעה ל: "ליקבידיציה של חזון השחרור השלם"(17). צבי לוריא, נציג השומר הצעיר בהנהלה הציונית, הצהיר: "המינימליזם הציוני (של ברית שלום) היה מוכן לוותר על נשמתו של המפעל הציוני"(18). לבוא היום ולהתפאר ב"ברית שלום" כסמל ההומניזם, (וביניהם גם נציגי הציונות הרשמית שהוקיעו אותם בשעתו), נשמע לי לפחות כהצטדקות לא מוצדקת ולרוב אפילו כצביעות. "ברית שלום" נסבלה רק משום שהיתה קבוצת אינטלקטואלים זעירה (אמנם איכותית ביותר).


נזכיר בהקשר זה גם את תוכנית השומר הצעיר דאז – "תוכנית בנטוב"(19) שגם היא הוצגה כתוכנית מתקדמת ביותר. תוכנית זו אכן הציעה "מדינה דו-לאומית", אך באלו תנאים? אחרי עשרים שנה, בהן יושג רוב יהודי בארץ ע"י הגירת שני מיליון יהודים (גם לעבר הירדן), ועוד נכתב שם שאם הערבים לא יסכימו יש לפנות למעצמות הגדולות להשתמש בכפיית התוכנית. בתוכנית בנטוב גם לא הוצגה העצמאות כמטרה אלא מין נאמנות של מעצמות גדולות. (הפלסטינים דרשו עצמאות כידוע). כיום זה אולי נשכח אבל תוכנית הדו-לאומיות של השומר הצעיר הוצגה שנים רבות כהוכחה להומניות ורצון הפשרה של זרמים חשובים בתוך הציונות – לעתים ככלי "הסברה" מרכזי (ויעיל) של התנועה הציונית.


והערה אחרונה – ענייני לא כל כך בציונות לכשעצמה כמו בראייתי את השלום המיוחל. שלום זה לא יושג בלי פיוס, פיוס זה לא יושג בלי שנכיר בעוול שגרמנו לפלסטינים. קשה לישראלים להישיר מבט אל העבר על מנת להתגבר עליו. אך הדבר הכרחי כי הפלסטינים והערבים סביבנו לא שכחו – ולא סלחו.


יש אומרים: אבל הציונות הצליחה! האם היא גם צדקה? ואיזה הצלחה היא זו כאשר קמה מדינה שמאז יסודה חיה על חרבה, ואפילו חרב גרעיני. מחיר הפיוס יהיה גבוה ויכלול גם ויתור על הרבה מיתוסים ציוניים – אך זו לדעתי הדרך היחידה להגיע לשלום ופיוס עם סביבתנו.


בידידות
שמואל






  1. Gershon Shafir, Land, Labor and the Origins of the Israeli-Palestinian Conflict, 1882-1914, University of California Press, Berkley and Los Angeles. Paperback edition, 1996. p.140 (First edition Cambridge University Press 1989).

  2. Yaakov Ro`i, The relations between Rechovot and its Arab neighbours (1890-1916), in: Zionism, Hakkibutz Hameuchad, 1970 p. 150 (in Hebrew).


  3. Statistics from various sources: On Israel-Palestine from: Ilan Pappe, British Interest in the Middle East and the Zionist movement. P. 97, in Founding a State, Editors: Ne`ima Barzel and Ze`ev Zachor. Hakibutz Hameuchad, 1998. (in Hebrew). On Immigration to Palestine-Israel: Mark Tessler, A History of the Israeli-Palestinian Conflict. Indiana University Press, Bloomington and Indianapolis, 1994. On emigration from the Russian Empire, Yoav Peled, see note 11. (In Hewrew)


  4. David Za`it, Zionism and Peace. Sifriat Hapoalim,1985, p.149, (in Hebrew).


  5. ibid


  6. A Bi-NationalSolution for Eretz-Israel. A Proposal Prepared by the Hashomer Hazair Party.("The Bentov Report") Published by the Hashomer Hazair. Tel Aviv. 1946 (in Heberew).

תגובות
נושאים: מאמרים

122 תגובות

  1. אירית הגיב:

    שמואל אמיר תודה, ותמשיך לשתף ביידע העצום שלך, זה פשוט מרתק. (אני מקווה שאתה דואג לפרסם את הדברים האלה בספר שיטתי, עדיף באנגלית גם, למען הדורות הבאים). האזכור שלך מספר 15, על איכרי רחובות והערבים מעניין אותי באופן אישי כילידת העיר הזו, שהיא בעלת מבנה חברתי מאד ייחודי ועם זאת מאפיין את ישראל. הייתי שמחה פעם לכתוב ספר קטן על רחובות מן הצד הזה. נוסדה על ידי איכרים, קלטה עלייה תימנית גדולה מאד, והפכה לקולוניה אמריקאית עם פריחתם של מכון וייצמן וגם הפקולטה לחקלאות כ"קריות מדע" שמשכו תעשייות היי טק מפוקפקות (לטעמי). לצידה של רחובות הוקמו שכונות עוני של עולי ארצות ערב על חורבות הכפרים הערביים שנמחקו, וקהילות קטנות של בדווים ספק גרו ספק רעו והועסקו על ידי ה"ראיסים" של הפרדסים, המייסדים. רחובות הצמיחה מתוכה כמה מן הדמויות הבולטות וגם המורכבות בישראל. רחובות נמצאת בנקודה אסטרטגית שבין בסיסי צבא גדולים מאד, המכון הביולוגי, הכור בשורק, והושפעה מכך בצורה שלא תומללה. איפה אפשר למצוא את המאמר הזה שאתה מזכיר ? והאם יש לך עוד פנינים כאלה ? הנושא הבא שמעניין אותי מבחינת "שורשים" זה קצת מידע אובייקטיבי (קשה היום, בכלל) על המתיישבים של הגליל במחצית השניה של המאה התשע עשרה, מקימי בת שלמה למשל, מה היתה אידיאולוגיה שהניעה אותם ? האם היה קשר לסובוטניקים ? וכולי. אני מחפשת שם מודל להתיישבות יהודית לא ציונית, ואינני יודעת אם באמת זה נכון.

  2. מיכאל שרון: הקולוניאליזם המאיין הציוני והקפיטליזם המנוון בישראל הגיב:

    בישראל, בגלל אופיו היחודי – המרכיב המאיין, של הקולוניאליזם הציוני — קישור —

    התפתחה צורה מנוונת של קפיטליזם: כתחליף למרכיב היזמי, הסגפני, החרוץ והיצרני של תצורות קפיטליזם מפותחות (ראו מקס וובר אודות האתיקה הפרוטסטנטית והקפיטליזם המפותח) התפתחה בישראל תצורה מנוונת של קפיטליזם, המושתתת על ביזה אוליגרכית בחסות המדינה, אך תוך רטוריקה ניאו-ליברלית.

    ראו מאמר חדש: ניאו-ליברליזם, הקפיטליזם המנוון בישראל ומקדמו משה קרוי

    — קישור —

  3. עופר יהלום הגיב:

    עמדתו של שמואל אמיר מעניינת, ובלי דעת דומה גם לעמדתי. הוא בעצם אומר שהרוב לא צריך להסכים לחלוק בשלטון עם המיעוט מעבר לחלקו של המיעוט באוכלוסייה, ולא לאפשר הגירה (שיבה?) של אנשים נוספים מן המיעוט.

  4. מיכאל שרון על הגרסה הניאו-ליברלית הציונית ושברה הגיב:

    מקורות הגישה הבוזזת בישראל ומשה קרוי
    — קישור —

  5. לאירית הגיב:

    את כותבת,
    "אני מקווה שאתה דואג לפרסם את הדברים האלה בספר שיטתי, עדיף באנגלית גם, למען הדורות הבאים".
    האם את צופה שהדורות הבאים בארץ לא ידברו עברית?
    ולמה אנגלית דווקא?

  6. מיכאל שרון על תרבות הבזיזה והאיון בקרב האוליגארכיה הציונית הגיב:

    על כך שתרבות הבזיזה בקרב האוליגארכייה הישראלית הינה מושרשת זה שנים רבות, זורע אור ספר שפורסם לאחרונה על מעלליה של חטיבת הראל במלחמת השחרור (שיוצאיה היו בכירי האוליגארכייה הישראלית).

    כותב ההיסטוריון הבכיר של מלחמות ישראל והפילוסוף ד"ר אורי מילשטיין במאמרו החדש "ביזת הראל"

    אחרי 56 שנים של חיים בשקר, שגרמו למדינת ישראל ולצה"ל נזקים בלתי הפיכים, בעיקר בתחום תרבות הביטחון הירודה (דיווחי שקר, אי הפקת לקחים) החליטו כמה מפקדים בכירים של חטיבת "הראל", שנושקים את שנות השמונים בחייהם, לגלות טפח ולחשוף טפחיים: להאשים אחדים ממפקדי חטיבתם ולוחמיה בפשעי מלחמה – רצח, התעללות בגוויות, הרס וביזה – ולנקות את עצמם –

    במאמרו מתאר ד"ר מילשטיין את הביזה ההיא בפרוטרוט:

    אליהו סלע מעיד עכשיו: "העמיסו על המשאיות שלנו פסנתרים וכורסאות בזהב ובבורדו". צבי זמיר: "באזור באב אל וואד היו מחצבות נטושות. אז החבר’ה שלנו, שבאו מההכשרות עטו על הציוד ולקחו אותו למשקים שלהם". עמוס חורב: "נכנסנו לבתים עשירים מאוד, הייתי מצויד בתת מקלע וראיתי מה הולך לקרות ויריתי בכל ארונות הזכוכית, באגרטלים סיניים עתיקים כדי להפוך את זה לוונדליזם ולא לביזה." מפקדי הראל ספרו כי הרהיטים שנלקחו מערבים בקטמון קישטו שנים את חדרי התרבות של הקיבוצים אבל כולם שמרו על קשר שתיקה. הם הוסיפו ש"מפקד בכיר בחטיבה שהיה לימים אלוף בצה"ל ריהט את הסלון במיטב החפצים שבזז בקטמון".קצין הרכב של הגדוד הרביעי של הפלמ"ח, גבריאל (גברוש) רפופורט ז"ל העיד באזני: "יוספל’ה (המג"ד) מינה אותי ל’קצין רכש (ביזה) גדודי’. הורדתי שתי משאיות עם פסנתרים ושטיחים. אליהו ארבל ז"ל, שהיה קצין מבצעים ב’ של חטיבת "עציוני" הירושלמית העיד באזני: "ראיתי פלמ"חניקים עטופים בשטיחים פרסיים. באחד הלילות בשעה 3 אחרי חצות בא רץ למטה החטיבה והזעיק אותי לקטמון. ראיתי משוריין . הוא נעצר בבהלה. ניגשנו אליו בזהירות אולי יושבים בו ערבים., וראינו שהוא מלא מקררים פטיפונים שטיחים מה שאתה רוצה. הנהג אמר לי: ‘תן לי את הכתובת שלך, אביא לך הביתה מה שאתה רוצה’.

    — קישור —

  7. אנגלית לדורות הבאים הגיב:

    🙂 נחמד, לא ממש התעמקתי בזה, אבל כאשר אני בוחנת למה הרגשתי שאנגלית יישמר את החומר ועברית לא, אולי זה קשור לכך שהעמדות של ש.א. לא ממש פופולאריות, ואני כניראה צופה שהזמן הקרוב יהיה יותר דורסני במובן הזה, ולכן עדיף שהדברים "יופקדו" כביכול למשמרת אצל אלה שזה לא ממש בדמם, בחו"ל. אולי התכוונתי ל"דורות הבאים" שלי ? זה יכול להיות מפתח לדיון מסויים במידת הביטחון שיש לי, ואולי לאחרים, בהמשך הקיום של היישוב היהודי פה בארץ, במתכונת זו. וכן, יכול להיות שהייתי שמחה יותר להפקיד גם את מה שחשוב לי במישורים אחרים, מחוץ לישראל. זו בהחלט נטיית הלב שלי. תודה למי ששם לב והסב את ישמת ליבי גם כן. "מקום למחשבה"

  8. לאבנר הגיב:

    אינני יודעת על מה אתה מדבר, אבל כל הכבוד על התרומה מה שהיא לא תהיה. ומה אתה יודע על שלי ? אולי יותר משלך ? רוצה להשוות ?

  9. אבנר הגיב:

    אירית,מסתבר מדבריך שאת לא יודעת ואין לך כלים לשפןט את דבריו של מיכאל.
    המקום אינו מספיק כדי להתמודד ברצינות ובעמקות עם ה"סיפורים"שלו.
    בוודאי שעם גישה ויחס כמו שלך ובוודאי שלו קיים חשש גדול לסיכויי ההישרדות שלנו כאן.
    משפחתי ואני תרמנו רבות להקמת המדינה ולהמשך קיומה ושיגשוגה.
    מי שלא יוצר אלא מבקר כל הזמן לא טועה מלבד טעות בסיסית אחת גדולה-בהציבו עצמו כמבקר יודע כול, מושלם,שאינו טועה לעולם אבל לאיוצר דבר חדש כלשהוא בעל ערך,משמעות ותועלת.

  10. רחלי – לשמואל אמיר הגיב:

    אני מנסה להבין מה עמדתך לגבי הגירה מטעמים כלכליים של קבוצות אתניות בין חלקי עולם שונים. הבנתי ששלילת הציונות מבוססת בעיקר על העובדה שהמהגרים לפלשתינה התיישבו בה בניגוד לרצונם של בני הארץ הערבים. כיום יש הגירה המונית מדרום מזרח אסיה ואפריקה (צפון ומרכז) לתוך מדינות באירופה, המעוררת התנגדות עצומה בין הילידים המקומיים. התנגדות זו נחשבת (בצדק) לתגובה ימנית קיצונית.
    אינסטינקטיבית, התנגדות מהכיוון ההפוך (של עולם שלישי להתיישבות קבוצה עם טכנולוגיה יותר מפותחת) נחשבת לתגובת שמאל.האם תוכל לנמק מדוע? והאם זהו נימוק קביל בכל מצב?

  11. עופר יהלום הגיב:

    "רצונם" של "בני הארץ" אינו נחשב כשלעצמו כל-כך, מכיוון שגם במדינות דמוקרטיות אין עדין דמוקרטיה ישירה. מה שחשוב הוא האם השלטון מאפשר את ההגירה או לא.

  12. גיא נ הגיב:

    לשמואל אמיר,
    זעם מוסרי כלפי יחסה של ישראל לאוכלוסיה הערבית- משני צידי הקו הירוק- הוא נאה ונדרש. הצד הציוני אכן הכתים את עצמו בעוולות מיותרות רבות. אך נדמה לי שאתה לוקח את זה צעד אחד(?) רחוק מידי, אדוני.
    בימי המנדט, כדבריך, הערבים בארץ עמדו מול "מיעוט קטן, שמלכתחילה בא בניגוד לרצון תושבי הארץ, וידרוש עכשיו חלוקת שלטון". שפה נקיה וניטראלית, לפי מיטב מסורת "עוורון הצבעים" הליבראלית.
    רק דבר אחד מפריע לי כאן. ה"מיעוט" הזה אמנם הגיע ברובו מאירופה וספוג תרבות אירופית. הדבר ניכר, למרבה הצער, בדרכי מחשבתו ופעולתו כלפי האוכלוסיה הערבית. אך העובדה שאנשים אלה היו יהודים, והארץ שאליה הגיעו היתה ארץ ישראל, כבר לא אומרות דבר בעיניך. סתם סנטימנטים מיושנים שאין להם מקום בעידן של מצעד הקידמה האוניברסאלי אל שמש אחוות העמים העולה. הארץ בה מדובר היא סתם כברת ארץ בשם "פלסטין", שאין לעם היהודי שום קשר אליה, וזוהי בכלל חוצפה גדולה מצידו לדרוש ולו שותפות בשלטון בה.

  13. אשר פרוליך הגיב:

    לשמואל אמיר:

    קודם כל עלי לברך אותך על כך שפתחתה בדיון
    בנושא מרכזי בשיח השמאל בפרט והאישור בכלל,אם
    כי אינני מסכים עם חלק גדול מעמדותיך.
    צר לי לחזור על כך שטיעונך לוקים בגישה
    אידאליסטית,שלא מבוססת על נתוח מטריאליסטי
    ובוודאי שלא בנתוח דיאלקטי של ההסטוריה.
    "שלום בלי פיוס" וודאי שלא יקום,אבל לפיוס
    הזה,כמו לשלום המיוחל,מתבקש שינוי רדיקלי
    של המציאות החברתית והכלכלית של ישראל
    ושכנותיה.
    מכאן,השילוב של סוציאליזם וציונות שדגל בו
    בר בורוכוב,ומסיבות בלתי מובנות,אתה בעקשנות
    לא רוצה להתיחס אליו,אפילו שכללתה אותו ברשימה הביבליוגרפית של סידרה זו.

    צודק מיכאל שרון,אחד המגיבים,שהקפיטליזם
    החשראלי מנוון,ורחוק מלהיות "קפיטליזם מתקדם".
    סמני הנוון נראים בכל תחום של החיים החברתיים והכלכליים.הסתירות הפנימיות של החברה והכלכלה בישראל הביאו אותה למקום בלתי
    מכובד בין ה"מדינות המפותחות",והפערים החברתיים רק הולכים ומחריפים.
    לא נתן להפריד בין בעיית "השלום","הפיוס",
    "הכיבוש",מבלי לשנות את מבנה החברה בישראל,
    באופן יסודי ורדיקלי.

    ובחזרה לנושא "הציונות":

    רחלי,מגיבה קודמת,נוגעת בבעיית ההגירה מאפריקה והמזרח לאירופה.
    להזכירך,שמואל,שראשוני המהגרים לארצות הברית היו בני הסקטות הדתיות שנרדפו באנגליה
    בהולנד ובגרמניה על רקע מלחמות דת.מליוני
    מהגרים אחרים ובין אלה יהודים רבים הגיעו
    לשם בחפוס מקום בו יוכלו לחיות בשקט.
    ההסטוריה האנושית רצופה בתנועות הגירה
    והתיישבות במחוזות זרים,למרבית הצער,בדרך
    כלל תוך נישול התושבים המקומיים.
    מכאן,להגדיר את הציונות כתנועה "קולוניאליסטית" עדדין יש מרחק רב.
    נכון שההנהגה הציונית הריאקציונית שתפה
    פעולה עם האימפריאליסטים,נכון שנגרם אוול
    ואפילו נעשו פשעים נגד האנושות מול העם
    הפלסטינאי.
    אין כל כוונה להצדיק מעשים אלה,והעובדה
    שמעשים אלה לא חדשים בהסטוריה האנושית,לא
    מפחיתה בכלום מהאחראיות של אלה שנושאים
    באחריות זו.
    אבל,להטיל על המוני היהודים,הנרדפים והנדחים,שעלו לארץ הזו בחפוס מקום לחיות בו,
    את האחריות על הפשעים של המנהיגים,זה בלתי
    הוגן,בלתי מוסרי,ובלתי צודק.
    לפליטים,לנרדפים,למובטלים,למחוסרי כל סכוי
    מכל העולם,מכל הגזעים,מכל הצבעים,מכל האומות,
    הזכות המלאה להתיישב,לעבוד,לבנות ולהקים
    משפחה בכל מקום בעולם,אם זה לא "על חשבון
    מישהו אחר".
    כל הסיפור הזה שהדבר "חייב",בלתי נמנע,
    להיות "על חשבון מישהו אחר",זה שקר שהימין,
    הריאקציה והבורגנות מפיצים כדי לכוון את המאבקים האמיתיים בין מעמדות למאבקים לאומיים
    או לאומניים.
    ושוב,אני חוזר לבר בורוכוב:
    בכתבים שלו הוא ניתח בצורה ברורה בעייה זו
    וגם מי שלא יסכים אתו,מן הראוי להתמודד עם
    הטיעונים שלו.
    כמובן,שכמגיב למה שנכתב,אינני יכול יותר
    מאשר לבקש שוב,מכותב המאמר והמגיבים הנכבדים,
    לנסות ולהתמודד עם האתגרים העצומים שבר
    בורוכוב העמיד לפנינו לפני דורות.

  14. מיכאל שרון לאשר – על תעול זעם ההמונים הנחמסים בהנחות מאיינות -מאלטזיאניות הגיב:

    אשר פרוייליך היקר,

    גישתך יש בה הרבה מן האמת. האוליגארכיה הציונית החל מהעלייה השנייה היציגה את הסכסוך כ"משחק סך 0″. "או אני או הוא".

    אין כאן כדבריך שום הכרח, אך עברנו שטיפת מוח סמוייה, שביסודה מובלעת ההנחה של בלעדיות לאום יחיד: או אנחנו או "הם". גם הדיון במה שמכונה ה"בעייה הדמוגרפית" חדור בהנחה זו, שמעורבת בה גזענות ולא בכדי.

    יסודה של הנחה זו כמו גם יסודה של הגזענות היא תצורת האיון הסלקנית שהיצגתי כדומיננטית בגישתם של אנשי עלייה ב’ (בניגוד לעלייה א’): בעיקר -"כיבוש העבודה וכיבוש האדמה".

    יש לשים לב שיש כאן הנחות טרום מרקסיסטיות חזקות, כאלה שמקורם הוא עוד בתקופה שקדמה לכלכלן הסקוטי הדגול אדם סמית במאה ה-18 : ההנחות הכלכליות של מאלטוס, על כך שהאוכלוסיה – גידולה עולה על גידול המשאבים -ומכאן שמתחייב גג כלשהוא – כלפי גידול האוכלוסיה – או דילולה. דהיינו במידה שמתאפשר הדבר – סלקנות חלק מהאוכלוסיה ממשאבים וקרקע על בסיס אתני, לאומי, או כל בסיס אחר. אכן, המאבקים הבין סקטוריאליים בישראל אף הם חדורים ביסודם באותה הנחה מלטזיאנית של מגבלה קבועה על משאבים – ומכאן, סלקנות כלפי המגזר האחר.

    לא פלא איפוא שבישראל רווח קפיטליזם מנוון.

    אלא שאדם סמית ובעקבותיו מרקס היצביעו על כוח היצור האדיר של הקפיטליזם, שבוודאי יכול לעלות בהרבה על גידול האוכלוסיה. הן סמית והן מרקס, גרסו שחרף אוכלוסיה המתרבה בטור גאומטרי, תצורת היצור הנוכחית מאפשרת שפע. הויכוח בין סמיט (או הניאו-ליברליזם כיום) ובין המרקסיזם הוא בשאלה איזו תצורת אירגון של אמצעי היצור ואיזו תצורה חברתית תאפשר לנצל מירבית את השפע הזה, שהינו קיים (חרף ריבוי האוכלוסיה), בפוטנציה אם לא בפועל.

    אלא שהאירגון החברתי בישראל, ומבנה ההגמונייה שלה חדור הן במגמות מאלטזיאניות המסיקות מסקנות מאיינות, והן בהנחות סך -0 חזקות. לכן בישראל שורר מבנה חברתי סטליניסטי או דספוטי סמוי, אם לא פאשיזם חמקני.

    לכן, האוליגארכייה בישראל ניזקקת לאוכלוסיית מטרה ערבית – אך גם לאוכלוסיות מטרה אחרות בישראל פנימה – כפי שאני מצביע על כך במאמרי העוסקים בחברה ובכלכלה הישראלית ובמבני העל התרבותיים שלה, המתאימים וגם מנציחים את התצורה המאיינת הזאת.

    גם במצרים למשל היתה שנים רבות קיימת התצורה האוליגארכית-דספוטית-מאיינת הזו של מיקוד זעם ההמונים כלפי מטרה חיצונית ובמישור הלאומי, והיצגתי זאת בפרוטרוט בעבודתי במסגרת צבאית בזמן השירות הסדיר ב-1970 .

    בספרו האחרון מנובמבר 2004 עשה נתן שרנסקי פלגיאט נירחב מימדים על עבודתי זאת (דומני שאי אלו ידידים יקרים מתקופת הצבא העבירו לו את החומר) ועשה מזה שעטנז קיטשי, בו הוא מדבר על "שבחי הדמוקרטיה מול העריצות" והופך גם את אישתו לאחת מכותבות ספרו (פלגיאט חופשי חופשי, למה לא?) הספר זכה לשבחים של הנשיא בוש, והיכניס למחבר הפלגיאט, אסיר ציון לשעבר כסף רב. מגיע לו, לא כן? כולם חומסים באוליגארכיה, ועוד מדובר באדם שסבל בגלל ציוניותו. אז שיעשה קצת מכה. קצת נחת. קראתי שעיתונאי של אל-אהראם המצרי, חאלד דאוד, חשף את הוולגריות והשקרים שבספר (שכן טיבעו של פלגיאט סכריני שהוא לוקח עבודה מוצקת ולכידה לוגית, ומכניס שם עוד הגיגים בגרוש ככל הבא ליד, ותוך סילוף כוונת המחבר). יש לי את הדוא"ל שלו, ואולי אכתוב לו ואחשוף הפרשה, כיצד עבודה טובה וחדשנית הפכה לכלי תועמלני עלוב, נוטף קיטש והבלים, זול ושיקרי.

    שילטון ונחשלות -1970
    — קישור —

    — קישור —

  15. מצטרפת לבקשה הגיב:

    ממיכאל שרון להסתפק בהודעות רלוונטיות, השאר ממש מפחיד ומקומו באתרים מן הסוג הזה. כן, אני מבקשת למסך אותך,
    WHATEVER THAT MEANS

  16. מיכאל שרון הקשקשן הגיב:

    מיכאל שרון – אנא השג לעצמך במה משלך. הגדה השמאלית אינו אתרך הפרטי.

  17. מיכאל לקשקשן הגיב:

    1) למה חשוב לך כל כך להצמד אלי?

    2) אם זה קשקוש, אז למה כל כך חשוב לך שלא יופיע פה? הרי קשקוש הוא חסר חשיבות, לא כן?

    3) בגדה השמאלית מגיבים אנשים רבים. למה חשוב לך שדווקא שרון לא יכתוב בו?
    חלקם של המגיבים כותבים ארוכות וחלקם קצר יותר. תגובותי דווקא הינם נדירות יחסית, ואינם בתדירות גבוהה. מדוע חשוב לך לתת מצג שיקרי? אתמול הופיע הודעה יחידה שלי.

    4) וחשוב מכל, לעניין. דבר לעניין. למה אינך מגיב לגופם של הדברים? עניתי ברשימתי למר אשר פרוייליך. הנושא רציני ודרש מעט אריכות.

    בסופו גם התייחסתי בכמה שורות גם לשילוב המעניין בין תעמולת שקרים ועבירות על זכויות יוצרים וקניין רוחני. אך זאת שוב, בהקשר הגישה הרחבה שהוצגה כאן על ידי פרוייליך ועל ידי, של מטרות מדומות המתעלות אנרגיית שינוי.

    5) יהיה רצוי אם בתואנה זו או אחרת, לא תתחיל ליצור כאן היצף של מיסוך והודעות הסתה כנגד כותב שורות אלה. אם אתה בעל עניין, או בשרות עניין זר כלשהו, בוודאי שאין זה המקום. אנא, הזדהה, כולל דוא"ל. מה האנונימיות?

  18. מיכאל ל"מצטרפת" המדומה הגיב:

    היסטריה או שנאה או שניהם לא יכולים להיות בסיס להתייחסות כלשהו לטקסט.

    ואמנם, הצהרתך (גברת או אדון או מי שלא תהיה) רוויה הן בהיסטריה ("ממש מפחיד" – אגב, ללא נימוק כלשהו, פרט לאמביציה הבוערת לעורר סלידה מהמחבר) והן בשנאה. האם מדובר בציניות והתקרנפות קשה או שמה באינטרס זר כלשהו, ואינך באמת "מפוחדת"…

  19. מיכאל: פרויד והציונות – ההקשר הגיב:

    תרגום בלא נחת: לתולדות תרגומיו של פרויד לעברית

    “הארץ", פורסם בתאריך- 03/11/2000

    רולניק ערן

    התרבות והדת, שלוש מסות מאת זיגמונד פרויד, תירגמו מגרמנית רות רמות, אברהם קנטור, יעקב גוטשלק, ספריית פועלים, 145 ,2000 עמודים

    "מעולם לא היה כוח התבונה הבהיר והצלול של פרויד דרוש לנו כבימים אלה בישראל! דע מה תשיב להם". במלים אלה מקדמת בימים אלה ספריית פועלים את מכירת הקובץ "התרבות והדת", שלוש מסות של פרויד בעריכת נתן זך. ומכיוון שמדובר בשלושה תרגומים חדשים לשלוש מסות שכבר ראו אור בהוצאת "דביר"
    לפני כשלושים וחמש שנים, מפתה לחשוב שמישהו מצא לנכון לשחזר את מסע ההתקבלות של פרויד בחברה היישובית, באמצעות תרגום עדכני של כתביו ה"פוליטיים", ואולי אף ללוותו כבעבר ברטוריקת המודעות נוסח "הפועל הצעיר".

    בהקדמות שכתב פרויד למהדורות העבריות של חיבוריו המשיך אמנם לנהל את הדיאלוג המורכב שליווה אותו כל חייו עם זהותו האתנית, אך מי שניסה לכרוך את נכונותו של פרויד לשתף את קוראיו בלבטי זהותו היהודית בצורכי השעה
    התעמולתיים של התנועה הציונית, נכונה לו אכזבה מרה.

    זמן קצר אחרי הפרעות בחברון, ובשנה שכתב את ההקדמה למהדורה העברית של "הרצאות המבוא לפסיכואנליזה", שבה העלה על נס את תחיית השפה העברית ואת תקומת העם היהודי, דחה פרויד פנייה של קרן היסוד להשתמש בשמו למטרות
    ההסברה של הארגון: "הערכתי המפוכחת את ציונות אינה מאפשרת לי להתגייס לעניינכם. כמובן שיש לי סימפטיה רבה לכל סוג של שאיפה חופשית ואני גאה באוניברסיטה שלנו בירושלים, ובשגשוגם של יישובינו, אך מצד שני איני
    מאמין שפלשתינה תיהפך אי פעם למדינה יהודית ושהעולם הנוצרי והמוסלמי יהיה מוכן אי-פעם להשאיר את המקומות הקדושים בשליטתם של היהודים.

    נראה היה לי הגיוני יותר לכונן מולדת יהודית על קרקע שאין עליה מעמסה היסטורית, אך אני יודע שבגישה רציונלית מעין זו לא היה אפשר להלהיב את ההמונים ולהשיג את תמיכתם של העשירים. עלי גם להודות שהפנטיות התלושה מהמציאות של בני עמנו נושאת בחלק מהאשמה להתעוררות חוסר האמון של הערבים. ובפירוש
    אינני יכול לגייס כל סימפטיה לאותה קדושה מסולפת שבה לקחו קטע מחומת הורדוס והפכו אותו למקדש לאומי ושבגינה פגעו ברגשותיהם של המקומיים.
    ועתה שפוט אתה, האם עמדה כה ביקורתית כמו זו שלי הופכת אותי לאדם המתאים להופיע כמעודדו של עם המיטלטל בתקוות שווא".

    ברור למדי מדוע התבקש מנהל בית הספרים הלאומי שלא לתייק את המכתב באוסף
    האוטוגרפים של הספרייה, ומיהר להחזירו למשרדי קרן היסוד בווינה.
    הדיה של שאלת זהותו היהודית של פרויד המשיכו ללוות את השיח הפסיכואנליטי המקומי גם לאחר שהיגרו כמה מתלמידיו לפלשתינה והקימו את המכון הפסיכואנליטי בירושלים.

    הטענה שהעלה פרויד בחיבורו הגדול האחרון, "משה והדת המונותיאיסטית", שכתיבתו החלה בסמוך לעלייתם של הנאצים לשלטון בגרמניה, כי לא תורתו של משה עשתה את היהודים למה שהם, כי אם הניסיון לדחות את המנהיג ואת הערכים שייצג, עוררה תגובות קשות ביישוב. מנקודה זו ואילך היה ברור שהשיח הציוני יתקשה למצוא בפרויד בעל ברית נאמן. אך מפח הנפש שגרם פרויד
    לאינטליגנציה המקומית לא הרתיע את מתרגמיו מלהמשיך ולחשוף את גילויי היהדות בתורתו.

  20. מיכאל שרון הגיב:

    זמן קצר אחרי הפרעות בחברון, ובשנה שכתב את ההקדמה למהדורה העברית של "הרצאות המבוא לפסיכואנליזה", שבה העלה על נס את תחיית השפה העברית ואת תקומת העם היהודי, דחה פרויד פנייה של קרן היסוד להשתמש בשמו למטרות ההסברה של הארגון:

    "הערכתי המפוכחת את הציונות אינה מאפשרת לי להתגייס לעניינכם. כמובן שיש לי סימפטיה רבה לכל סוג של שאיפה חופשית ואני גאה באוניברסיטה שלנו בירושלים, ובשגשוגם של יישובינו, אך מצד שני איני מאמין — שהעולם הנוצרי והמוסלמי יהיה מוכן אי-פעם להשאיר את המקומות הקדושים בשליטתם של היהודים.

    נראה היה לי הגיוני יותר לכונן מולדת יהודית על קרקע שאין עליה מעמסה היסטורית, אך אני יודע שבגישה רציונלית מעין זו לא היה אפשר להלהיב את ההמונים ולהשיג את תמיכתם של העשירים.

    *עלי גם להודות שהפנטיות התלושה מהמציאות של בני עמנו נושאת בחלק מהאשמה להתעוררות חוסר האמון של הערבים*.

    {האם היה כאן רמז להתייחסות המאיינת-סלקנית של בני העלייה השנייה? מ.ש.)

    ובפירוש אינני יכול לגייס כל סימפטיה לאותה קדושה מסולפת שבה לקחו קטע מחומת הורדוס והפכו אותו למקדש לאומי ושבגינה פגעו ברגשותיהם של המקומיים.

    ועתה שפוט אתה, האם עמדה כה ביקורתית כמו זו שלי הופכת אותי לאדם המתאים להופיע כמעודדו של עם המיטלטל בתקוות שווא".

  21. צעצועית הגיב:

    באמת, יש משהו מעניין בעיצוב הזכרון הלאומי של היהודים ביחס לאישים בולטים ואינדיווידואליסטים. אם מתברר שבדיעבד הם הצליחו מאד, איכשהו מנכסים אותם חזרה למיינסטרים, לפעמים תוך סילוף ועיוות הכוונות המקוריות שלהם. לפעמים זה משעשע. כך למשל שפינוזה נחשב היום "נכס יהודי", חרף הנידוי הפורמאלי, וגם מבין ההוגים הדתיים קיימת תופעה כזו, נדמה לי שהרמח"ל נרדף בחייו בצורה קשה, והיום הוא נכס צאן ברזל בכל בית חרדי. על זה אמרה מישהי בחוכמה: קודם מכחידים ואחר כך חוקרים…או בפרפרזה לעניין זה, קודם ממררים את החיים ואח"כ תולים דיוקנאות.

  22. מיכאל – תרבות הביזה והאיון בציונות הגיב:

    האם הציונות, בפרט בגישתה הסלקנית-מאיינת, זו שהוצגה בפלסתינה על ידי בני העלייה השנייה, כרוכה גם בהיבטים פחות ידועים – כאלה של בזיזה וחמדנות, לא רק של אדמות ערביות וקניין ערבי, אלא גם של יהודים – אלה המוצגים כ"אחרים" מטעם כלשהו? סביר שגישה מאיינת-סלקנית-חמדנית אינה יכולה להיות מתוחמת רק כלפי קבוצה אתנית לאומית מסויימת, אלא גולשת באופן דיפוזי "לכל הכיוונים".

    תוצאותיה ההכרחיות של אוריינטציית הביזה והאיון במישור הכלכלי והטריטוריאלי – תרבות שקר, צדקתנות אישית מוגזמת ומצגי שווא בשרות האני, ותעמולת שקרים, הן כלפי העולם הערבי, הן כלפי הקהילייה הבין לאומית, וביחוד כלפי "העם" פנימה, לתעלו ללכת כסומא אחר אוליגארכייה המפיחה תקוות שווא (כפיט שהיטיב להבחין זיגמונד פרויד עוד ב-1928)ומציגה עצמה כפועלת בשרות מוסר נעלה.

    תרבות השקר וההונאה והתועמלנות במצגיםכוזבים
    דומה שהיא מובנית לתוך הזרם המרכזי בציונות.
    ראו את הכתבה המורחבת אודות הביזה והחמדנות במלחמת השחרור, מצד אלו שמאוחר יותר נעשו מוקדה ההגמוני של האוליגארכיה הציונית.

    ביזת הראל

    — קישור —

  23. לצעצועית – הצלבת וגם ניכסת? הגיב:

    אכן, דברייך קולעים. הנקודה היא ששפינוזה הן הוחרם ודבריו נחשבו לחילול קודש לצרכי תפעול ההגמונייה על "צאן קדושים" מצד ראשי הקהילה היהודית באמסטרדם, והן מנוכס חזרה לאותם צרכים הגמוניים בדיוק (טיפוח גאווה לאומנית) מצד ראשי הקהל (ראי "רחוב שפינוזה" בתל אביב וכל זה..).

    הדבר עשוי להגיע למימדים כמעט מקבריים ובוודאי גרוטסקיים. במסע ציוני של אגודת הסטודנטים היהודים בצרפת, שקלו להפיץ חולצות עם פוסטר בו ניראית תמונת ישוע בלווי לכתובת "גם ישוע היה יהודי מלוכלך". מסיבות כאלה ואחרות לא הופצה תמונת כאייפה הכוהן הגדול או ההמון היהודי, הקוראים "לצלוב אותו"….

  24. צעצועית הגיב:

    יש לציין שכיום הנוהג הזה קיבל תחכום נוסף. כבר לא מחכים אלף או אלפיים שנה, אלא בעת ובעונה אחת צולבים מישהו כאן, ולצרכי גאווה לאומית בחו"ל למשל, מנכסים אותו. אם יהיה לי זמן אתן דוגמאות.

  25. דוגמא אקטואלית יותר הגיב:

    הקהילה היהודית בדרום-אפריקה התנכרה כל השנים ליהודים שלחמו נגד האפרטהייד בשורות הANC, החרימה אותם פחות או יותר. היום היא מאמצת אותם בחום אל ליבה כבניה הנפלאים, ומה הפלא, אחדים מהם בכירים במשטר הנוכחי…

  26. צעצועית אפילו יותר הגיב:

    אבירמה גולן כתבה יפה, לא זוכרת את המילים בדיוק, על ההתנהגות במשפחות אשכנזיות יהודיות שבהם מגינים על הילדים מפני זרים, תוך כדי התעללות אכזרית ושיטתית בבית. זה נעשה גם במישור הלאומי וגם המשפחתי, כמובן.
    כך למשל חלק מפדויי השבי שהחזירו אותם לכאן כדי להתעלל בהם כאן ואף להאשים אותם בכך שנפלו לשבי. אבל עשו הכל, כדי להחזיר אותם, למען הגאווה הלאומית. ידועים המקרים מן העבר, של שבויי מצרים שברחו לאירופה ונחטפו על ידי ישראל כדי להביא אותם לפה להישפט על כך שנפלו בשבי, ועוד שהעזו להמלט לאירופה ולא לארץ. הצד ההפוך של זה מכוער לא פחות. אנשים כמו אלישע שר או ממש פושעים שנתפסו בחו"ל, מקבלים צל"שים פה כדי "להראות לגויים" שילמדו לקח לא להתעסק עם "אנשים שלנו" גם אם זה ממש חלאות אדם או אנשים שבצעו עבירות. הם לא יועמדו לדין כאן כדי שהגויים (אלה שבחוץ) לא יקבלו סיפוק מזה.
    משפחה דיספונקציונאלית בהחלט…

  27. אירית הגיב:

    עוד דוגמא אקטואלית, רודולפ ורבה, האסיר שנמלט מאושוויץ. הוחרם פה בארץ עשרות שנים ואף נואץ, ועכשיו קיבל ד"ר כבוד מאוניברסיטת חייפה, כגיבור ששרד את אושוויץ (אבל לא ממש שרד את הממסד הציוני…).

  28. מיכאל שרון לאנדרו הגיב:

    תגובותיו של הנרי לווי היו מרתקות. גם לעובד שגרירות מותר לכתוב באתר דיונים אם יש לו מה לאמר. שגרירות איזו מדינה, אגב, ובאיזו ארץ יעד?

    ועדיין, הנרי לווי כותב מעניין ומבריק. אם דבריך נכונים, הייתי ממליץ עליו בכל פה לקידום מהיר, באיזה שגרירות או באיזה גוף שלא יהיה.

    אבל דומהי שרב סרן שמועתי (שכבר קודם בישראל לתא"ל שמועתי) מדבר מגרונך.

  29. מיכאל שרון לאנדרו (שוב) הגיב:

    אנדרו, לא שמעת מה שאמר אבא אבן המנוח כשנשאל אם נאום הגנה נילהב שנשא סביב אחת מפעולות התגמול היה כנה? הוא אמר: "יהודי בעל כוונות טובות לא בודקים בציציותיו".

  30. nמיכאל לאנדרו – על ההטעייה הגיב:

    קודם כל, יואב יצחק ממעריב (ולא בן-יצחק) גדול תחקירני וחושפי השחיתויות במדינה (ולא תחקירן שחיתויות צעצוע – כמו אחרים מסויימים הניתנים לשיחוד על ידי קרטל בענף כנגד איזה יזם עצמאי השובר את הקרטל).

    שנית, באתר העיתונות החשוב של יואב יצחק כותבים אנשים כקליין, נגיד בנק ישראל, מני מזוז, היועץ המשפטי, ברק, נשיא העליון ואריק שרון, ואפילו יועצו לשעבר של אהוד ברק…

    כותבים שם גם אנשי ימין כהעצני, וגם אנשי שמאל ואקטיביסטיות פמיניסטיות, פסיכולוגים וחוקרים בכירים במדעים. ובעקר, זהו עיתון מעולה ולא שופר ממסדי אכול צנזורה כ-ynet המשמים, שהתחושה של קריאתו היא של לעיסת קש. תוכלי לקרוא שם מה באמת קורה, ותוכלי לראות שם חדשות בזמן אמת, בניגוד לעיתון הבוקר. עיתונות במיטבה, לוחמת וידיעות לא מפוברקות על ידי גורמים עלומים…

  31. די ללכלך הגיב:

    הנרי לאווי הוא פעיל שמאל עוד מלפני שנולדת וגם היום, הוא לא צריך את הגדה השמאלית בשביל "שיעורי בית". תפסיקו להשתמש בלכלוכים האלו כתחליף לויכוח ענייני.

    יורם בר-חיים

  32. ילדי הציונות הגיב:

    יוניצ"ף: ילדי ישראל הם העניים ביותר בעולם המערבי

    — קישור —

  33. שמואל אמיר לרחלי, גיא, אשר הגיב:

    לרחלי,
    מהגרים "כלכליים" אינם באים לארץ מסוימת על מנת לייסד בה מדינה משלהם. הם לרוב מבוקשים שם כי חסרים שם עובדים. כעבור זמן מנסים לגרש אותם.( ראי העובדים הזרים בישראל). מהגרים אחרים לגמרי, המגיעים כנגד רצון התושבים , הקוראים לעצמם "עולים" באים כדי "לכבוש עבודה" ולייסד מדינה. כלום אין זה ברור? מה השאלה כאן? למה לקשור זאת להגירה מאפריקה ואסיה לארצות המערב התעשייתיות? מהגרים כאלה המגיעים לארץ מסוימת ועוזרים בכך לשקם אותה – כמו הטורקים לגרמניה אחרי המלחמה – יש להעניק להם את מלא הזכויות האזרחיות. כך גם בישראל כלפי מהגרים ששוהים כאן תקופת זמן מסוימת. אלה גם אלה לא באים להקים ישות עוינת – להפך הם שואפים להתערות בארץ החדשה (אף כי ישמרו לזמן מה על אורח חיים שהביאו איתם – ראה ארה"ב.

    לגיא
    אכן , מי שבא להוריש את אוכלוסיית המקום כנגד רצונה, אין לו זכויות. במה שונים לצורך זה יהודים מבני אדם אחרים? עוד לא היה פולש בהיסטוריה שחסרו לו נימוקים למה זו זכותו להתיישב בארצו של מישהו אחר. גישת הפולשים, מכל סוג שהוא, ראויה לדעתי בהחלט לזעם מוסרי.

    לאשר
    על הגירה בכלל ועל ההגירה היהודית בפרט כתבתי במאמרי הקודמים כאן: " 100 שנות ציונות", ולא אחזור על כך כאן. על בורוכוב כתבתי גם בתגובתי האחרונה אליך, בחלק ב’ של המאמר הזה, כנראה לא ראית זאת ואעביר תגובה זו גם לכאן.
    (אני שמח שיש חלק מהדברים שכתבת בתגובתך למעלה שיכולתי להסכים איתם).

    למיכאל שרון
    למרות הסכמתי לדברים רבים שאתה כותב אני בכל זאת חייב להזכיר לך שגם עליך חלים חוקי המערכת: אורך מועדף של תגובה: 300 מילה, קשר בין תגובה לתוכן המאמר, לא יותר מ-2 תגובות ליום, עדיף תגובה אחת.

  34. שמואל אמיר על בורוכוב הגיב:

    לאשר שלום,
    במאמרי התייחסתי לבורוכוב רק בקשר ליחסו (לחוסר יחסו) לקולוניאליזם ולאימפריאליזם.
    לדעתי היחס לסוגיות אלה הוא המבחן הפוליטי-מוסרי לכל אדם החושב עצמו ליברל, מתקדם ובוודאי סוציאליסט. יתר על כן זו שאלה שאקטואלית היום כמו שהייתה בתקופת בורוכוב. אולי אף ביתר שאת – הן ביחס לאימפריאליזם האמריקאי ולישראל וכיבושיה.
    הראיתי במאמרי את יחסו הגזעני של בורוכוב אל התושבים המקומיים בפלסטינה. איש שיכול לומר שהשומר "נאלץ" לאחוז בנשק נגד שכניו ה"סמי ברבריים" בארץ ,"השוממה" הוא בעל השקפה קולוניאליסטית טיפוסית.
    במשפט זה ביטוי תמציתי לכל ההשקפה הקולוניאליסטית- בפרט של אותם ימים. הארץ היא "שוממה" – כלומר ריקה מאנשים וגם לא מעובדת והיא כמעט מצפה לבוא אנשים מבחוץ ליישב אותה, ולעבד אותה – ולכבוש אותה, או בטרמינולוגיה הציונית "לגאול" אותה. התושבים המעטים בה הם "סמי ברברים". זהו הטיעון הקולוניאליסטי הקלאסי החוזר על עצמו בפי הכובשים האימפריאליזם מכל הדורות. המציאו אותו היוונים, הביטוי "ברברים" בא במקורו מ"לברבר" כלומר אנשים שאינם דוברים שפת אנשי תרבות. קולומבוס, האנגלים והצרפתים וכל הקולוניאליסטים אחריו התיימרו תמיד להביא "ציביליזציה" לעמים "הנחשלים" אותם כבשו. כיום מפיצה ארה"ב את ה"דמוקרטיה" בעולם. ועל הכיבוש צריך "להגן" כמובן ע"י ה"שומר" או הצבא והמשטרה הקולוניאליזם.
    האם תטען שזו הייתה התחלקת עט של בורוכוב? לא ידידי- אין זה כך. טול מהציונות את המטרה של כיבוש פלסטינה ונטלת ממנה את היגיון קיומה. אם אין ארץ ישראל אותה יש לכבוש וליישב בשביל מה צריך ציונים? כל הנימוקים הציוניים לישוב ארץ ישראל, כולל הנימוקים "המרקסיסטים" של בורוכוב, היו אז מיותרים לגמרי. לכן שאלתי במאמרי האם מישהו מתאר לעצמו שהציונים היו באים לפלסטינה לו הייתה מיושבת ע"י "עמי תרבות" כמו צרפת או גרמניה? מי היה מעלה על דעתו שיהודים יבוא לארץ לכבוש אותה? כמובן שלא. רק עמים "סמי ברברים" הגרים בארץ "שוממה" מתאימים למטרה זו . בהקשר זה אפשר להזכיר פרט די מעניין: בפלסטינה של אותם ימים היו כבר מתיישבים אירופאים, אלה היו הטמפלרים הגרמנים. כמובן שאף ציוני לא העלה על דעתו לקנות את קרקעותיהם או לדחוק אותם מאדמתם כמו את הפלסטינים, או להצר דרכם בצורה כלשהי.
    כבר בראשית הציונות התעוררה גם שאלה מוסרית באשר ליחס לתושבי המקום. "אחד העם" – לא סוציאליסט ובודאי לא "מרקסיסט", כתב עוד ב1891 שהארץ אינה ריקה! שגר בה עם אחר. הוא כתב על המתיישבים – ואני מניח שהתכוון גם ל"שומרים" שבהם,– שהם מתנהגים כלפי הערבים בעוינות ואכזריות, שהם שוללים מהם את זכויותיהם ומשפילים אותם בלי סיבה. הוא גם הזהיר מלראות בערבים פראים החיים כמו חיות ולא יודעים מה מתרחש סביבם.
    בא בורוכוב ב1916 וחוזר בדיוק על אותם דברים ש"אחד העם" הזהיר בפניהם. הוא כתב על "סמי ברברים", הארץ "השוממה" על היחס לעם במקום הוא לא שמע דבר. הדברים לא נאמרו דרך אגב – הם פורסמו בביטאון של פועלי ציון ה"מרקסיסטים". גם שם המאמר מזכיר כל כך את ימינו אלה: "הטרוריסט והשומר". איש שכתב דברים כאלה לא יוכל שלא לעורר אי אמון גמור אצל סוציאליסטים.
    לצערי גם אתה חזרת על נימוקים "בורוכוביסטים" להצדקת הציונות: על הריאקציה בהנהגת שני העמים. זה (בלי שודאי התכוונת לכך), הצדקה של אימפריאליזם וקולוניאליזם בכל העולם. הנהגות העמים המשועבדים הרי לא היו סוציאליסטים ובכל זאת מאבקם בפולשים הייתה מוצדקת לחלוטין. כתבת גם שהאדמה שייכת לכל אחד ( או למעבדיה – נימוק ציוני בו השתמש כבר זרובבל מוותיקי פועלי ציון). כלומר מותר למשל לבוא לארה"ב לקנות אדמה על מנת לייסד שם מדינה. פועלים זרים אותם מביאים לישראל משולים אצלך לפועלים זרים שבאים להקים מדינה בארץ זרה נניח שוב בארה"ב. אגב, לפחות בעניין זה יכולת ללמוד מבורוכוב, הוא הסביר שזכותם של פועלי ארץ מסוימת היא להגן על פרנסתם בפני פועלים זרים. (שוב כמו שכתבתי למעלה זכות זו הוא הכיר עבור פועלים אמריקאים, אנגלים, גרמנים וכו". אבל לא כלפי ערבים).
    בעיני כל הנימוקים האלה באים להרגעת המצפון הציוני הרע – חשבתי שאתה מעבר לשימוש בנימוקים כאלה.
    על טיעוני אלה ביחס לבורוכוב לא ענית. במקום זה אתה משתדל להעביר את הדיון לנושא "השאלה הלאומית" אצל בורוכוב.

    בורוכוב היה ציוני בלב ובנפש . הוא ניסה להצדיק את ההגירה לפלסטינה בטרמינולוגיה פסוידו – מרקסיסטיות. נקודת המוצא שלו הייתה "ארץ ישרואל", וכל הגיגיו בשאלה היהודית באו לשמש מטרה זו – כלומר הצדקת הקולוניאליזם הציוני. לדעתי אני הוא שהתייחס לליבת תורת בורוכוב ודווקא אתה מתחמק באופן עקבי לענות לשאלותיי אלה.
    כפי שכתבתי כבר

  35. רחלי הגיב:

    שמואל, התחמקות יפה.
    או שבאמת לא שמעת על כך שתושבים אירופים מתארגנים כנגד מהגרים מארצות עולם שלישי; ושהמהגרים רוצים לשמר את תרבותם ואף שואפים לחיות במובלעות תרבותיות, והמקומיים זועמים/חוששים ובוקה ומבולקה?
    כולה מגיעים "כי יש בהם צורך??"
    מה עמדתך על הגירת הטאמילים מול סינגאלזים מקומיים בסרי לנקה, למשל? מי כאן ימין ומי שמאל במאבק עקוב הדם והטרור?

  36. מיכאל לשמואל אמיר הגיב:

    מצויין.

  37. אשר פרוליך הגיב:

    לשמואל שלום רב !!

    הנני מסכים לכך שהתנועה הציונית הייתה
    רבויה ומלאה בהתנשאות,בתסביך עליונות ואף
    במיסטיות שהתפתחו לגזענות וללאומנות.
    אבל,כפי שפרויד ידע להסביר(וגם מרקס,
    בצורה אחרת),המציאות מורכבת ודיאלקטית,
    ומושפעת מכל הכוונים.

    אך,לצערי,שוב לא הקפדתה לצטט אותי נכון,
    שניתה מה שכתבתי,כפי שכל אחד יכול להווכח
    בקריאה חוזרת.

    1) אני כתבתי "שהאדמה,האוויר,הטבע",לא "שייכים"
    לאף אחד,אין בעלות,קנין פרטי,רכוש עליהם
    ולא,כפי שאתה כותב:
    "האדמה שייכת למי שעובד עליה"והוספתה שזה
    "נימוק ציוני".
    הרקע לוויכוח הוא בנושא הבעלות הפרטית
    על נכסי האנושות כולה.כמרקסיסט,אני שולל
    את הבעלות הפרטית(או הלאומית)על קרקע או על
    כל דבר אחר.
    האמירה "הקרקע שייכת למי שעובד עליה" אומרת
    לא שהעובדים הם ה"בעלים" של הקרקע,במובן של קנין או רכוש,אלא שהם
    זכאים לפירות עבודתם,כחלק מאותה זכאות של
    כל חברי החברה האנושית,לפירות עבודתם.

    2)המהגרים,ובכלל זה ה"עולים" בהמוניהם,באו
    לארץ ישראל קודם כל בחיפוס בית,עבודה וזהות
    תרבותית,ולא באו "לכבוש" שום דבר.
    תנועה זו כוונה על ידי המניגות הציונית
    הריאקציונית והלאומית לכוון של "כיבוש"
    וגזענות.
    להטיל את פשעי המנהיגים על ההמונים הנו
    בלתי מוסרי ובלתי מוצדק,ומהווה הכללה שאין
    לקבל אותה.
    נכון שמאז 1967,ההמונים נדחפו ללאומנות וגזענות שניזונו בניצחון ההרסני של מלחמת ששת
    הימים(מלחמה עם מדינות ערביות פאודליות
    וריאציוניות),ואין לשכוח את מעורבות מדינות
    אלה בסכסוך עם הפלסטינאים.
    בצורה תמוהה ומוזרה,בכל הדיון,לא נאמרה מילה
    לתפקיד מדינות אלה בסכסוך המקומי,וגם מעורבות המעצמות האימפריאליסטיות,כולל ברה"מ,
    בסכסוך הדמים בין שני העמים כאן.

    3)בקשר לבר בורוכוב:
    כמובן שאינני מסכים לביטויים האליטיסטים
    של בר בורוכוב,אבל עדיין אין מצדך כל התיחסות לעמדות המרכזיות שלו:
    א)ניתוח מטריאליסטי של ה"בעייה היהודית"
    ב)הפתרון היחידי המציאותי שנתן היה לבחור
    בו במציאות ההיא(ולצערי,גם היום)=
    שילוב הציונות בסוציאליזם,עד כדי כך,
    שהאחד בלי השני,לא יוכל להתקיים לאורך זמן.

    אם יש לך בקורת לעמדות אלה,מוכן לשמוע,
    (לעצם הנושא ולא ציטטה בודדת זו או אחרת)
    ואם יש לך פתרון טוב יותר מזה שהציע
    בורוכוב,תמיד מוכן לטוב יותר,
    (אבל,אל תשכח,שהאויב הגדול של הטוב,הוא
    הטוב ביותר).
    אשמח לשמוע תגובתך.

  38. שמואל אמיר לרחלי הגיב:

    לרחלי שלום,
    אני רוצה להדכיר לך שאני כתבתי על סוגיות בציונות ועל ההגירה הציונית ולא על בעיות ההגירה בעולם. מן המעט שאת כתבת בענין זה נראה לי שאת מושפעת מעט מתעמולה ימנית שלאותן ארצות. לא ברור לך שהפועלים הזרים מגיעים כאשר יש בהם צורך? אלא איך? שמעת פעם על קבלנים שמחקים ליד המחסום לקבלת הפועלים? בארה"ב יש מערכת הברחה עצומה בדרום עבור פועלים מקסיקנים בשעת קטיף וכו (אבליותר חשוב כל ארצות הברית נבנתה ע"י פולים זרים "שהיה בהם צורך" – כולל כמובן העבדים. ועל הדוגמה על הפועלים טורקים לא ענית. לעומת זאת את יודעת על התארגנויות נגד פועלים זרים , תוך הבנה-הסכמה כנראה. ואת גם יודעת שהם רוצים לחיות בבועות שלהם. כך טוען בעיקר הימין הצרפתי. לארגוני העובדים שם יש דעה אחרת. לא ברור לי למה את בעצם חותרת בקשר לענין הנידון – ההגירה הציונית. בענין זה לא כתבת – אולי את היא זו שמתחמקת מהנושא?

  39. אירית הגיב:

    כן, דוקא בארצות הברית השיח אודות הגירה ופועלים זרים מאד ישיר וגלוי. ברור לכולם כי שדולות הכסף הן אלה הדוחפות לאפשר את קיומו של "מעמד הפועלים הלא חוקיים" (היה שם דיון מענין אגב הצעות חוק להעניש מעסיקים של שב"חים מקומיים, ואז עלה נושא האינטרס הכלכלי בצורה ברורה). מצד שני, אותן שדולות, בדרך כלל הן המפיצות את התעמולה נגד הגירה כזו, בדרך כלל עם נימה גזענית וקריאה לגירוש וענישה. המצב זהה בישראל, שבה יוזמי הייבוא של עבדים הם בדרך כלל אלה שממהרים להציע :"יד קשה" לגירושם. כך יוצרים עבדים. הבעיה באמת שמי שלא בקיא בפרטי הנושא נוטה ליפול בפח של התעמולה ולהתעלם מן הכסף שמניע את הגלגלים. טוב שאתה מעלה את הנושא למודעות בצורתו הבוטה. התגובה הליבראלית בדרך כלל לא יעילה כיון שהיא לא החליטה אם היא בעד הגירה, בעד שיפור מעמד הפועלים, או בעד מניעת התופעה בכלל (ואז היא נתפסת בעיני עצמה כגזענית).

  40. לרחלי הגיב:

    מאירית.
    בעיית ההגירה ובעיקר העובדים הזרים, מה שנקרא עובדים לא חוקיים, היא כלל עולמית ומהוה היום נושא ראשון על סדר היום. הדברים שאת כותבת הם קצת פשטניים לנוכח המורכבות של הנושא.צר לי שאין לי איזה פתרון או נוסחא לשלוף, בעיקרון עמדתי שכל מבנה של מדינת לאום הוא גרוע, והסדרים של פדרציות גדולות עם קהילות בעלות יותר שליטה על דלת אמותיהן ניראים לי עדיפים על הקיים. מעבר לזה, כן, לחיות עם ערבים, נשמע טוב, והולך ונהיה קשה עם הזמן, בגלל מדיניות הפרד ומשול של הממסדים הגדולים, וכן המגמות הדתיות הישנות חדשות המגיעות מארצות הברית אלינו ונופלות על קרקע פוריה של מיתוסים עתיקים וחזקים. מה עמדתך על חוק השבות למשל ? וזכות השיבה ?

  41. רחלי לשמואל ואירית הגיב:

    נראה לי שלא רק התגובה הליבראלית לא יעילה ולא החליטה אם היא בעד או נגד אלא גם התגובה השמאלית-אורתודוכסית, מפני שלא קיבלתי כאן תשובה (חוץ מאשר פרויליך, תודה). שמואל, כולנו שמענו מה אומרת התעמולה הימנית בנושא המהגרים הזרים לאירופה- השאלה היא מה עונים עליה. והתשובה היא שצריך לקבל את הזר וללמוד לחיות איתו, גם אם הוא מוסלמי מאלג’יר או פקיסטן, גם אם הוא פועל זול או פותח מכולת קטנה. גם אם הוא יהודי ובא בנכונות להקים קולקטיב חקלאי או יישוב עירוני על אדמות פנויות/נרכשות, לחיות ולתת לחיות.

    הבעיה עם הציונות זה לא שיהודים הגיעו לפלשתינה. הבעיה היא שהם לא היו מסוגלים לחיות ביחד עם ערבים ולצידם. זוהי אופציה שלמרבה הצער לא נשקלת ברצינות עד היום הזה, גם בשמאל.

  42. נתן. הגיב:

    כדאי גם להזכיר שהערבים היגרו לפה.
    בדיוק כמו אצל היהודים גם אצל הערבים אפשר ללמוד על כך באמצעות שמות המישפחה של החמולות הגדולות:
    אל-מצרי (ממצרים), אל-הנדי (מהודו), אל-מע’רבי (מאלג’יר), אל-תורכי (מתורכיה), אל-עג’מי (מאיראן), חוראני (מהר חוראן, הוא הר הדרוזים מדרום לדמשק), אל-עראקי (מעיראק), בושנאק (מבוסניה, התיישבו בקיסריה), חבש (מאתיופיה, התיישבו בלוד), מצראווה (ממצרים), ימני (מתימן), ועוד ועוד. על אלה יש להוסיף סודאנים (כפר ג’סר אל-זרקא), בדווים מאיזור הע’ור הירדני (כפר פרדיס), לבנונים, סורים, וכו’.

    אז למה ההגירה של הערבים היא יותר מוסרית מההגירה של היהודים?

    לאלוהי השמאל הקיצוני פיתרונים.

  43. לאירית מרחלי הגיב:

    אירית, קלעת בול. אכן דעתי היא שהנושא הדתי-לאומי הוא שורש כל רע. חוק השבות היה אולי נכון כ"אפליה מתקנת" בשנים שאחרי השואה, אך צריך היה להגבילו לעשר מקסימום עשרים שנה. זכות השיבה לא מפחידה אותי כל זמן שלא מדובר בפתיחת מעגל חדש של אלימות ונישול.
    כרגע הבעיה היא "חוק האזרחות"… או ליתר דיוק: החוק למניעת אזרחות ישראלית מלא-יהודים שהם במקרה גם ערבים.

  44. Henry Lowi הגיב:

    For some time now, Hagada Hasmalit has posted anonymous attacks on my reputation. These are not political contributions to political discussion, and they do not address the political views I have posted. They tend to create the impression that I am somehow a spokesman for Israeli hasbara, or a provocateur, masquerading as a leftist. They are purely “lashon hara”.
    Rather than confront the political views I express, these anonymous posters attempt to discredit those views by creating suspicion around me.
    The only way for me to respond to these attacks on my reputation would be to set out my political curriculum vitae, and to demonstrate that these allegations are false and defamatory.
    I am not going to do so. That is not what Hagada Hasmalit is for.
    I post my views, and respond to other views, and hopefully contribute to political understanding.
    Hagada Hasmalit should enforce its published policy of not posting anonymous contributions, personal attacks, or
    דיבה.
    Henry Lowi

  45. שמואל אמיר להנרי הגיב:

    להנרי שלום,
    אנא המשך בתגובותיך במסגרת כללי הגדה: 1 – 2 תגובות ליום, קשורות לנושא המאמר,באורך של 300 מילה בערך ובלי התקפות אישיות. אנו נמחוק תגובות אישיות נגדך.

  46. ש.א. הגיב:

    לנתן,
    "לאלוה השמאל" יש בהחלט תשובה בדבר ההבדל בין הגירה ערבית לבין הגירה ציונית שמטרתה הייתה לייסד מדינה בתוך אוכלוסיה לאומית אחרת, וכנגד רצונה. אלא שאתה כנראה לא מסוגל להתמודד עם זאת, ולכן ההתחכמויות והתירוצים.

  47. נתן. הגיב:

    לש.א.
    ********

    ציטוט:
    "בקונגרס הערבי השלישי שנערך בדצמבר 1920 בחיפה החיו הפלשתינאים את התוכנית שכללה את המצע הבא:1.הכרה בפלשתינה בגבולות ובדפוסים שכוננו הבריטים כישות מובטחת לתושבייה הערבים.2.דחיית כל זכות פוליטת או מוסרית של היהודים על הארץ…..(מתוך "פלשתינים-עם בהיוצרותו" מאת ברוך קימרלינג ויואל שמואל מנדל-עמ’ 80).

    כלומר גם אצל הערבים הובילה ההגירה לארץ בסופו של דבר לרצון להקים מדינה לאומית עצמאית תוך שלילת זכותו של הלאום השני,אמנם נכון שתהליך "הבשלת" הלאומיות אצל הערבים היה יותר איטי מאשר אצל היהודים ,אבל זה בודאי לא "מוסרי" יותר או "צודק" יותר.

    ולכן ש.א. יקירי תצטרך למצוא תשובה אחרת.

    דרך אגב ,אני די מופתע לראות את נציג השמאל ההומני הליברלי הנאור והתרבותי מנפיק תגובה תוקפנית ואישית כתגובתך.
    לא יפה….

  48. לא קולוניה ולא בטיח הגיב:

    ישראל היא לא יותר קולוניאלית מכל מדינות יבשת אמריקה, ורוב מדינות שאר העולם, שהוקמו ע"י מהגרים.
    רוב זרחי ישראל אינם יכולים להיות מוגדרים כקולוניזטורים מכיוון שנולדו בארץ וחיו כאן הרבה שנים. באותה מידה תושבי דהיישה אינם פליטים מיפו אלא פשוט תושבי דהיישה שנולדו שם, הם והוריהם!.
    לפי החוק הבינ"ל, אדם שנמצא מספר שנים במדינה חייבים לתת לו אזרחות שלה, אבל באותה מידה יש למדינה המקורית זכות לשלול אזרחות ממי שהוא צאצא של תושב לשעבר, אם כבר לא היה תושב בעת שנולדו.

  49. חיים הגיב:

    "יש בהחלט תשובה בדבר ההבדל בין הגירה ערבית לבין הגירה ציונית שמטרתה הייתה לייסד מדינה בתוך אוכלוסיה לאומית אחרת, וכנגד רצונה"

    בטח שיש תשובה, לאומנות ערבית קוראים לה. אלא שאז עולה השאלה היא עושה בשמאל?

  50. Henry Lowi הגיב:

    To: No Colony No Watermelon

    If so, why are my children, (born in Canada to Israeli parents who are citizens of Canada and residents of Canada) who are not citizens or residents of Israel, required by law to register with Minhal Gius, and to serve in the IDF, just like Jewish Israelis born in Israel?

    And why does a Palestinian child (born in Deheisheh Camp in the West Bank, to parents who are refugees from towns and villages in Israel), not have any rights in Israel?

    The answer to both questions is:
    Because Israel is a Zionist ethnocracy, not a secular democracy, and does not feel constrained by international norms of human rights.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים