הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-11 במרץ, 2005 41 תגובות

יש להתייחס בחשדנות רבה לציוני דרך רדודים כמו "שבוע האשה הבינלאומי" או משהו כזה. בבת אחת הופיעו בכל העיתונים כתבות מוזמנות ומתוזמנות, שמיסחרו את הנושא, התמקדו בו באינטנסיביות רבה רק כדי לשכוח ולזנוח אותו בשבוע הבא. כרגיל, העיתונים עסקו בעיקר במצליחניות, ולא במקרה הדגישו מאוד את החוויות מהצבא ואת הימים הטובים בבה"ד 12, שרוב הנשים הישראליות שהיכרתי תיעבו אותו בכל ליבן. מהכתבות נעדרו כמעט נשים שעובדות בפרך במפעלים במגזר המזרחי ובמגזר הערבי תמורת פרוטות, שלא לדבר על אלה שאיבדו אפילו את משענת הקצה הרצוץ, נפלטו משוק העבודה רק כדי לעקוב ממרחק של מיליוני שנות ניכור על נאומי הניצחון של ביבי נתניהו וסייעניו החוגגים את "הבראת המשק" על חשבון האנשים שאמורים לחיות בו וליהנות מפרי עמלם.

אז גם אני נהניתי מחיוכה הקורן של מיקי חיימוביץ’ החביבה ואפילו הזדהתי עם המחאה נגד קיפוחן של נשים בשכר, אבל כיוון שכל האליטות, מהשמאל הציוני, דרך אנשי שינוי והעבודה ועד לרוב חברי סיעת הליכוד בכנסת התלכדו בתמיכה בתקציב שמנציח את האפלייה ואת המצוקה לשנים רבות, לא התרשמתי במיוחד מדמעות התנין בעיתונים, שמכרו את נשמתם למולך הרכושני. נכון שעכשיו יש תירוץ לכל השבעים והנהנתנים באוכלוסייה שלנו להתחמק מטיפול בנושא החברתי בכלל, ובנושא קיפוח הנשים בפרט, שלא לדבר על הנכונות המוחלטת לעבור בשתיקה על מעשי השחיתות של החוגים השליטים, כולל משפחת שרון. ההתנתקות הפכה לאמתלה, להכשר למעשים של ייעשו.


המסורת של ההתחמקות וההשתמטות היא ארוכה מאוד. מתנגדי הכיבוש המתונים סירבו לעסוק בזכויות האדם של הפלסטינים בטענה שהם מתרכזים רק במעשה המדיני "ולא בפרטים". שתיקתם איפשרה דיכוי נורא שנמשך כבר 38 שנים, ואת הכפשת שמה של ישראל בכל העולם. לוליינות הלשון הזאת מאפשרת עתה לתומכי פשעי המלחמה בשטחים לנער את חוצנם מכל הזוועות, ואף לטעון שמבחינה משפטית ישראל כבר איננה כוח כובש. למרבה החרפה, את הטענה הנואלת הזאת, ועוד שורה ארוכה של טיעונים שמרניים, לאומניים וחסרי שחר השמיעה בעיצומו של השבוע החגיגי הזה דווקא אשה, העונה לשם פנינה שרביט-ברוך. היא מכהנת כראש מחלקת דין בינלאומי בפרקליטות הצבאית, לאור הנעשה בשטחים הייתי קורא לה ראש המחלקה לעיוות דין בינלאומי, ומאחורי חזותה העדינה (האם הייתי מאפיין כך פרקליט גבר? התשובה היא כן) מסתתר ד"ר סטריינג’לאב משפטי, שכל תפקידה הוא לטהר את השרץ, להכשיר את הטמא, לסייד בלבן את כתמי הדם.


כדרכם של אנשי ימין קיצוני בעולם כולו, אל"מ שרביט-ברוך סולדת מזרם הליברלי בקהילה הבינלאומית, ובעצם מנסה להתחכם "ולעשות להם תחבולות" כדי לאפשר לישראל להמשיך לכבוש, להרוס בתים ולהוציא להורג אנשים בלי משפט תוך כדי גרימת נזק אדיר גם לחפים מפשע. היא לא מתביישת ברצח ממוקד, רואה בו מעשה חוקי חרף מחאות נאמני המשפט הבינלאומי, ובכלל, היא מטפחת ציפיות לא הכי מציאותיות שאפילו שופטי בין הדין הבינלאומי בהאג יקבלו על עצמם את האתוס ואת הנורמות של יחידת 101 הידועה לשמצה. היא חוגגת בגלוי את דחיית הסכנה המיידית להעמדת קציני צה"ל לדין בהאג ובמקומות אחרים על פשעי מלחמה, וחולקת איתנו בראיון ליובל יועז מ"הארץ" את תחושת הרווחה שלה: "אין חשש כרגע שישפטו קציני צה"ל על פשעי מלחמה, מאחר שאין לה סמכות לשפוט אזרח ממדינה שלא אישררה את האמנה" ("לא צריך להתבייש: זאת ‘הריגה ממוקדת’ והיא חוקית", 8/3). 


זהו המוסר המעוות של השמרנים החדשים, הכובשים בהדרגה כל משרה אחראית במנגנון הצבא. אם לא "נאשרר" אמנות והסכמים שבאו לשמור על האנושות מפני פושעי מלחמה, אז נצא איכשהו נקיים. בישראל של היום מקובלת ההימנעות מכל שיתוף פעולה עם גורמים הומניים וליברליים בעולם כדבר לגמרי נורמטיבי. אם לא נשתתף בוועידת לונדון, לא יאלצו אותנו לעשות דברים, שהצדק הטבעי ואינטרס השלום בעצם מחייבים אותנו ממילא לעשות. אם ננטרל כל התערבות בינלאומית ונשתף רק את האמריקאים בחלק משיקולינו הגלויים והנסתרים, אז לא נצטרך לשים קץ לפשעים שלנו. בדרישה מאיתנו להיות אנושיים, להפסיק את ההתעללות בפלסטינים ולשמור על עקרונות המשפט הבינלאומי, רואים השמרנים החדשים סכנה, ואולי אפילו גילוי של אנטישמיות. אם לפני עשר שנים היה דן מרגלית מ"מעריב" המצביא המגוחך במקצת של צבא המתחסדים, כיוון שרוב עמיתיו טיפחו תדמית עצמית ליברלית שסתרה את האידיאולוגיה ה"ציונית" שלהם, הרי שהיום עומדים לרשותו גייסות של שמרנים חדשים כמו שרביט-ברוך, שהופכים את חייהם של מאות אלפים לגיהנום יום-יומי מתיש ומרפה-ידיים באין מכלים.


העיתונאי יועז, ששמר על טון ניטראלי מדי לטעמי מול התופעה הזוועתית שישבה לפניו והנפיקה בשרשרת אמירות מקפיאות דם, הכין בקפידה את שיעורי הבית שלו והציג לשרביט-ברוך שאלות מצוינות. הפרקליטה, שהיתה מתחלחלת אם מישהו באירופה היה משווה את מנהיגי ארגוני ההתנגדות הפלסטינית למפקדים בצבא סדיר, ניכסה לעצמה את ההשוואה, בצביעות התהומית שמאפיינת אותה, כאשר הדבר היה נוח לה ולטיעוניה. "אני לא רואה הבדל בין הריגה של אדם שמפקד על ארגוני טרור לבין הריגה של קצין בכיר בצבא אויב", גרסה בענייניות מעושה.


יועז שאל על חוות דעת של הפרופ’ אנטוניו קסטה, "אחד המומחים המוערכים בעולם למשפט בינלאומי", שהבדיל בין הריגה במהלך קרב לבין חיסול שאינו במהלך פעולה צבאית. שרביט-ברוך לא התרגשה. היא הודתה שדברים כאלה הם "חלק מהמאבק שלנו עם העולם", ובכך הפכה בדיוק נמרץ לרשע בהגדה של פסח שהוציא את עצמו מן הכלל. אבל לא היה מי שיקהה את שיניה של שרביט-ברוך. תפקידה הוא לנמק את הסיבות להתנהגותה הנפשעת של מדינה שלמה ושל צבא שלם, שהצהירו בעצמם שהם אינם שייכים לעולם ושנורמות בינלאומיות אינן חלות עליהם. על פרופ’ קסטה דיברה בהתנשאות חביבה, שמתאימה כל כך לדור הקלגסים המפלצתי שגידלנו כאן מאז הכיבוש: "שוחחתי איתו, הוא איש חביב אבל אני חושבת שחוות הדעת שלו לא כל כך מבוססת וקצת מנותקת מהמציאות".


מי שראה סרטים וקרא ספרים על השנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, 1933 עד 1939, (והיו שנים שקראתי חומר רב ומגוון בעיקר על התקופה הזאת) נזכר בוודאי בטון שבו דיבר שר התעמולה הגרמני יוזף גבלס על עיתונאים זרים וכמרים יפי נפש, שביקשו למחות או לבקש מידע אמיתי על הפגיעה השיטתית של המשטר בזכויות האדם. לפני שתעלו על בריקאדות אני מבקש להזכיר שלא מדובר כאן על השואה, אלא על התקופה שקדמה לה, ושלא עולה כלל על דעתי להשוות בין שרביט-ברוך לבין נאצי כלשהו, שלא לדבר על יצור כמו גבלס. אבל הבוז וההתנשאות כלפי יפי נפש איפיינו את כל שונאי הדמוקרטיה ומצדיקי הדיכוי. את הריגת 14 אזרחים תוך כדי פעולת הרצח "החוקי" של סאלח שחאדה בשנה שעבר, פוטרת הפרקליטה כ"תקלה" ו"טעות". והיא עוד חושבת את עצמה למומחית להסברת מעשיה של ישראל בעולם. עצם קיומה בפרקליטות הצבאית והתבטאויותיה המחפירות יכולים לשמש את כל התועמלנים המוקיעים את ישראל, בדרך כלל בצדק ולעתים בהתלהמות מופרזת.


אם הוועד נגד עינויים שהייתי אחד ממייסדיו באמת הסכים להסרת העתירה נגד רצח ממוקד בשל חידוש רוח השלום והופעתו המחודשת של מחמוד עבאס בצמרת הפלסטינית, הרי שיש כאן שגיאה פוליטית. אין כאן תהליך שלום, אלא תכתיב ישראלי תוך עיבוי התנחלויות בגדה המערבית ובאזור ירושלים. היחס לפלסטינים המבקשים איחוד משפחות ממשיך להיות גזעני ומחפיר, ורק השבוע נתקלתי בהשפלה ובביזוי כשניסיתי לעזור לחבר פלסטיני לקבל את המגיע לו בלי טירטור הורס עצבים ובלתי אנושי. אסור לתת לממסד שום הנחות בשום נושא. יש להמשיך ללחום בשחיתות, בעיוות הדין, בפשעי הכיבוש ובפגיעה האנושה בזכויות האדם הטמונה בבסיסה של התוכנית הכלכלית של ממשלת הזדון.


וכדאי להשאיר את הקוראים עם שיעור מאלף בצביעות של הממסד ושל שליחתו פנינה שרביט-ברוך. היא מודה שהריסת בתים פוגעת בחפים מפשע, מבינה את הנזק התדמיתי שנגרם לישראל בעולם ואפילו מטעימה שהביקורת "מבחינת המשפט הבינלאומי" איננה חסרת בסיס. גם לדעתה מדובר בענישה קיבוצית נגד בני משפחה שהם "לא חלק מהעניין". ובכל זאת היא מתעקשת ש"מעולם לא הגדרנו את הצעד הזה בלתי חוקי". הקלגסים, כדרכם, מתעקשים על לגיטימציה בעיני האזרחים ועל לגיטימציה בעיני העולם. אם ביקש דובר צה"ל להציג את שרביט-ברוך כדוגמה לשוויוניות בצבא, הוא רק המחיש שגם נשים נרתמות בשקיקה להנצחתו של עוול המבוסס אורגנית על תפיסה אנטי-שוויונית של בני אדם. מי שרוצה יכול להציג גם את דניאלה וייס, שלא לדבר על מרים לפיד, כלוחמות פמיניסטיות לזכויות אדם. הנייר סובל הכול.

תגובות
נושאים: מאמרים

41 תגובות

  1. עדי הגיב:

    כל הכבוד על הצגת המציאות בהקשריה הנכונים. השילוב של עמדות אנטי-הומניסטיות, שחצנות וצדקנות עצמית אפיינו חלקים גדולים מהצבא זה זמן רב, וכמובן, השפיעו רבות גם על המערכת האזרחית.
    אני מצדיעה לברעם על האומץ בהשוואה עם שנות השלושים. הדבר העיקרי המונע את הדרדרותה של ישראל לתהומות אלה, הוא ההקשר הבינלאומי השונה היום. הסלידה של העולם מתופעות כאלה היא הרבה יותר חזקה מזו שהיתה בעבר, וזה מהווה בלם חשוב

  2. אירית הגיב:

    ביקורת במקומה על השרביטה הלא ברוכה הזו, אלא שהיא באמת כפי שציינת בעצמך רק "ספציאליסטית" בתחומה ומייצגת תופעה. מאחר שעם אלה אין מה לעשות, נותר לבחון מה כן אפשר לעשות, וצדקת על הביקורת כלפי הועד נגד עינויים. הבעיה שזה לא מקרה חד פעמי של טעות בשיקול דעת אלא המאפיין של כל ארגוני זכויות האדם בארץ, מאז ומעולם. אין להם שום אפקטיביות בבלימת התהליך שאנחנו עדים לו לפחות משנת שמונים של ה"בושיזציה" של ישראל. שכן, הזחיחות של שרביט משתלשלת הישר משולחנו של בוש, שגם הוא מדבר ככה על המשפט הבינלאומי. בהבדל קטן, שזה האריה ופה זה בקושי העכבר שיושב לו על הגב. והמחיר יעוף עלינו ולא על בוש כמובן. ארגוני השמאל זנחו את כל המקרים החשובים באמצע הדרך כאשר "ההליכה נעשתה קשה" ובכך קבעו את היחס שהם מקבלים מהשלטון. גם היום, אפשר היה לעשות הרבה יותר נגד המצב, אם היתה החלטה ורצון. הרי הישראלים הם נחושים ורבי תושיה, אך את כל התכונות האלה הם מבזבזים בשירות הצבאי נגד "העולם השונא". ניראה שארגוני השמאל קושרים לעצמם את הידיים ואח"כ צועקים גוועלד.

  3. ציוני גאה הגיב:

    אשמח לקרוא בין שורות המלל השופע אודות הפרקליטה הצבאית, איזושהיא תגובה ולו קצרצרה על ההוצאות להורג של החשודים בשיתוף פעולה עם ישראל עיי הרשעות הפלסטינאית

  4. התייחסות הגיב:

    קצרצרה, ואיך זה קשור ?

  5. נתן. הגיב:

    אכן הראיון עם הגברת הזאת היה מקפיא-דם.
    כל מילה של חיים-בסלע.

    לציוני גאה:
    אתה מזכיר לי אדם שמספרים לו שהביית שלו מלא זבל וכדאי שיוציא אותו החוצה והוא שולח את המתלוננים לבדוק בתים של אחרים.
    לא תגובה ממש חכמה……….

  6. חיים ברעם הגיב:

    לציוני הגאה,
    כיוון שאתה וחברך מהמחתרת היהודית חגי סגל מרבים לתקוע בשופר החלוד הזה כדאי להבהיר לך שני דברים:
    1. אנחנו לא אחראים למעשיה של הרשות, שאין לה שום קשר או הקשר שמאלי. תחזירו להם את האדמות, את המים, תפצו אותם על כל מעשי השוד והרצח שלכם, ואז תפתחו את הפה על הוצאות להורג.
    2. אני מתנגד להוצאות להורג, ורואה בהן רצח משפטי. כך גם מעשי הרצח הממוקדים של ממשלת ישראל, שכל חבריה הם פושעי מלחמה כשותפים למעשים האלה. עונש מוות? בושה וחרפה לכל מי שמעורב בזה.
    3. אתה מרוצה? אני לא בטוח בכך.

  7. אירית הגיב:

    לאיריס "הפיכה צבאית הדרגתית בהתנדבות" גדול, תודה.

  8. כפיר – מאמר מאלף הגיב:

    לעניות דעתי, אחד המאמרים הטובים של חיים (כמובן שלא את כולם קראתי). שני נושאים מסובכים כשלעצמם שזורים בתפיסת עולם עקבית ומוצקה. יישר כוח.

  9. איריס הגיב:

    מאמר מעניין שבהקשר של "יום האישה הבינלאומי" מראה לנו למרבה הצער איך נשים מצטרפות לעולם ה"גברי" עם השרביטים שלהן. מה שמציל את ישאראל כרגע היא העובדה שיש הפיכה צבאית הדרגתית בהתנדבות.

  10. הסטוריון מצעד המחץ הגיב:

    נו, אז מי אמר שלאשה אין שרביט…

  11. להיסטוריון הגיב:

    איזה שרביט אוי א=ברוך

    האמת שמה בדיוק רוצים ממנה ? אם זה לא היא ימצאו מישהו אחר לתפקיד, ברור הרי שאם היא תחרוג ממה שמצפים ממנה היא לא תישאר שם הרבה זמן, אם בכלל. האם חיים ברעם וחבריו יכולים להציע לה פרנסה בכבוד וביושר ? למיטב ידיעתי לא, וזה בדוק בשטח. כאשר בוחנים אשה כזו, ואחרים, צריך לשאול מה הם התנאים שיוצרים סויבקטיביות כזו ואיך לשנות אותם. אי אפשר לשכוח שאנשים צריכים לאכול בסופו של יום, וזה לא מקריאת מאמרים חוצבי להבות. כתבתי קודם קומץ ביקורת אפשרית על ארגוני השמאל, וברעם לא הגיב. עדיף כניראה לבקר את מה שאבוד ממילא, מאשר לבדוק דברים שעליהם אפשר להשפיע. ניקח למשל את ארגוני השמאל/זכויות וכולי כמעסיקים פוטנציאלים למשפטנית מוכשרת או בינונית כמו השרביטה ? אני לא רואה את צמרת המשפטנים שמתפרסנים מהשמאל מפרישים שני אחוזים משכרם לקליטת עובדים אחרים..והמשכורות שלהם לא רעות בכלל, בטוח יותר מאשר בפרקליטות.

  12. גלילי הגיב:

    מעבר למלל הרב גם בתנועות השמאל יש שליטה גברית מובהקת.
    שלא לדבר על חבריך הפלשתינים שם טרם שמעו כלל על הנושא.

  13. אירית לגלילי הגיב:

    לצערי, ובנושא זה, אתה בהחלט צודק. בשמאל אין כל חדש, בתחום הנשים.

  14. תסמונת המשפטניות, אירית הגיב:

    תוספת חשובה למאמר של חיים ברעם מגיעה מרחל דולב בידיעות אחרונות של שבת. אולי זה העתיד של גברת שרביט ? בעוד עשר שנים אחרי שהיא תכשיר פשעים נגד האנושות, ולאחר טיול קצר בהודו, היא "תתחרט" "תגלה את המצפון" תגיד איזה מילה מבודחת על חורב, ותצטרף ליחד. מה דעתך על זה מר ברעם ? אם כל כך מהר אנשי השמאל והמצפון מכשירים את השרביטים שהכשירו את השרץ, אז מה יגידו איזובי הקיר ?
    יש לנו כבר מכבסת הון ב"בנק הפועלים" הסוציאליסטי ועכשיו מכבסת מצפון ופשעי מלחמה, בכיכובו של יוסי ביילין ??? איפה האחריות האישית, אה, את זה מטילים בדרך כלל על הש.ג., גם בתחום הזה.

  15. דן תמיר הגיב:

    דבר אחד לא כל כך ברור לי בהערתה האחרונה של אירית: מה הקשר בין "יחד" לשמאל? אמנם בגלגולה הקודם כמרצ היו במפלגה מספר אנשי שמאל (וחלקם עדיין שם), אך עצם העובדה שאנשי ימין קיצוני מכנים את יוסי בילין "שמאלן" עוד לא עושה אותו לכזה (גם טומי ושות’ זוכים לכינויים כאלה). “יחד" יכולה לתת ק"נ טעמים לכל שרץ, אז מה?

  16. חבר פלסטיני לגלילי הגיב:

    דווקא שמעתי על זכויות-נשים, (תתפלא, אני קורא עיתונים…) אבל אני מודה שקצת קשה לשמוע על זה בתוך הרעש שעושים גזענים-שוביניסטים כמוך שמשתמשים באישה וב"זכויותיה" ככלי להתקפות גזעניות על פלסטינים.

  17. עופר יהלום הגיב:

    אותה שרביט שאינו ברך כל כך היא תוצר אופייני של האליטות הישראליות, ישנות כחדשות. וזו אחת הסיבות שאני מתנגד לאותה ניאו-גזענות הקרויה במקומותינו "העדפה מתקנת", בייחוד על בסיס מוצא מין ולאום.

    בצורה כזו לא משיגים כלום מלבד שינוי כלשהו במבנה האליטות בלי לשפר את מצב ההמונים, ותוך פגיעה בעיקרון השוויון בפני החוק. אני גם לא אתפלא אם דווקא אלה שנדחקו אחורה כתוצאה מהתהליך הזה היו מהשכבות הנמוכות.

  18. לדן תמיר הגיב:

    אוקיי, קיבלתי את התיקון. ובכל זאת, אני חושבת שזו מציאות משלימה ומסבירה לתופעה שברעם מעלה במאמר. הצעתי לבדוק את התנאים שמובילים לתופעה הזו של המשפטניות הקרנפיות של מערכת הביטחון (לכבוד יום האשה, כמובן). לתקוף את התורנית ואח"כ לשמוע את ההסברים בראיון ההיטהרות – יש כאן כבר שיטה. השאלה היא איך אתה יוצר תנאים שיאפשר למשפטניות.ים האלה להפעיל את שיקול הדעת העצמאי וכללי האתיקה שעליהן גדלו בפקולטה, *לפני* ההדחה או הפיטורין המתוקשרים.

  19. דן תמיר הגיב:

    מסכים בהחלט.

  20. איריס הגיב:

    לזה שלא מבין מה רוצים ממנה,
    מה שאני לפחות הייתי רוצה זה שהיא לא תעשה את מה שהיא עושה. היא לא היחידה שצריכה להתפרנס ועם כל קשיי הפרנסה בארץ הקודש, דווקא היא לא מאלו שאני נורא דואגת להם (למרות העובדה שעם המשכורות היפות ההוצאות והמשכנתא עולים). דווקא מאנשים שיש להם יותר כוח ומעמד יש לדרוש יותר, מאשר מהחדרנית שאיבדה את מקום עבודתה בעקבות הירידה בתיירות.
    והנה דוגמא מאירת עיניים, כדי להדגים שזה לעיתים גם קורה ועוזר: לפני כשבועיים היו אמורים לגרש את זרה קמילי מגרמניה לאירן. מדובר באישה בת 24 שהתגרשה מבעלה באירן והתנצרה, וחזרה לשם היתה יכולה לעלות לה בחייה. אבל היא היתה במעמד "לא חוקי" בגרמניה ופקידים שרביטיים למיניהם החליטו לגרשה. במטוס היא קיבלה התמוטטת עצבים וטייס לופטהנזה סירב להטיס את המטוס איתה.אחרי שבועיים ועדה מיוחדת דנה בעניינה והיא קיבלה אישור שהיה קבוע בגרמניה. ולו היה הטייס אומר "אם לא אני, תמיד יימצא מישהו שיטיס את קמילי בחזרה לאירן?"

  21. לאיריס-נו ומה עושים ? הגיב:

    נו ברור, ואני גם בעד סירוב בתנאים הכי קשים.
    אבל עדיין זה מחייב לבדוק את התנאים שמובילים ליצירת אנשים כאלה. מהכרות עם מערכת המשפט והכרות לא עמוקה עם הצבא, אני יכולה לשער איך נוצר משפטן כזה, והסיפור הוא ארוך, לנתח את התהליך (אם כי זה חשוב שייעשה לעומק). ודאי שלשרביטה יש אמצעי פרנסה חלופיים, יותר מאחרים, אך ההשוואה עם הטייס היא לא במקום, בדיוק משום שבאל על אי אפשר לעשות את זה בלי לעוף ובגדול. צריך להכיר במציאות הזו, כדי להתמודד אתה ועם כל אחד מן המופעים שלה. יכול להיות, ואינני יודעת מספיק, שהשרביטה גדלה בסביבה בורגנית "רגילה", עם שאיפה להצטיין ולהיות בולטת, ועם ערכים בורגניים פולניים. כיום, ובמסגרת צבאית, זה יוליך להיווצרות של אדם מסוכן מאד. אני לא יודעת אם יש לה כלים להתמודד בכלל עם המורכבות של הדרדור האתי. ברור לי שכיום הצבא מציע פרנסה להרבה אנשים, הרבה יותר מפעם, פרנסה קידום משמעות מחוייבות, ואשה שאפתנית כזו, כמובן זה מחמיא לה, כולל השילוב בעולם "של גברים". כל האלמנטים האלה משחקים ביצירת התגובות שלה. ולכן אמרתי שיכול להיות שניראה אותה בראיון הטהרות והתחשבנות בעוד עשר שנים, כאשר היא תגיע לתקרה שיציבו לה, בעלי הכוח. להפוך אותה למפלצת, לא ממש יעזור, כמו שאמרו אפילו על אייכמן. זה לא מספק הסברים או מפתח לשינוי. זה מרגיש טוב, זה כן, גם לי נעים לחכך עליה כאן, ועשיתי את זה בכיף. נו ומה הלאה?

  22. חיים ברעם הגיב:

    הוויכוח כאן אמיתי ומאלף, ואני נוטה להסכים לחלק מסוים מהניסיון להציג את שרביט-ברוך גם כקורבן. עם זאת, חייבים להציב כאן גבול די ברור. מתחתי ביקורת על הגברת הזאת בטור שלי כיוון שהיא לא סתם בורג, או פקידה קטנה. בהגדרה, היא שייכת ל- high and mighty

  23. high and mighty הגיב:

    זה עניין יחסי לסוג הבעיה והמקור שלה. בנושא שאתה סיקרת היא בורג פחות מקטן. ניראה שחלק מההחלטות באות אפילו מארצות הברית, אז מי היא בכלל בסיפור הזה ? האם היא יכולה לקבוע עמדה בקשר למעמד של טריבונלים בינלאומיים מסויימים ? ודאי שהיא יכולה תיאורטית, אפילו אני יכולה לעשות ניתוח משפטי אחר ממנה, אבל פוליטית זה מגוחך לחשוב שכאשר יש החלטות מגבוה לנטרל גופים מסויימים שהגברת העדינה הזו תוכל לסטות מכך. כמובן, כמו אלי גבע היא יכולה לבצע "סרבנות משפטית" ולפרוש. וזה לדעתי בהחלט מה שהיא צריכה לעשות. אבל אז זו אופרה אחרת, כיון שאתה תדרוש ממנה להתאבד מקצועית ולאמץ אישיות חדשה שבעליל אין לה.
    ארצות הברית בשנים האחרונות מנסה לערער את התוקף של מוסדות משפטיים שעלולים לבקר את מעשיה, היא לא חותמת ולא מאשררת אמנות, היא מתייחסת לאו"מ בזילזול ובגלל למשפט הבינלאומי, ואפילו למשפט שלה (גואנטנמו, עינויים, חטיפות במטוסים עלומים וכולי). שוב, מה יגידו אזובי השרביט והקיר ? הייתי מנסה להסביר לה שבסופו של דבר העקרונות המשפטיים שעליהם גדלה הם חזקים מספיק ונכונים כדי לעמוד בפרץ הפוליטיקה הנוכחית. גם במסגרת הצרה של שיקול הדעת שיש לה, אולי היא יכולה לפעול לחיזוק המשפט על פני המלחמה.
    אולי. בקטן קטן. (סדנאות והרצאות לקצינים על יסודות המשפט וכולי).

  24. איריס הגיב:

    הוד רוממותה השרביטה היא בהחלט בעמדת מפתח והיא קורבן של הסיטואציה בצורה מאוד אקטיבית. בין האפשרות של "התאבדות מקצועית" לבין משתפ"יות כזו עם השלטון יש עוד המון אפשרויות, שאני מניחה שהן בכלל לא על סדר יומה. (הטייס של לופטנהזה היה יכול למשל לנמק את סירובו להטיס את קמילי מסיבות של בטיחות טיסה. טייס רב כוח באל על לא היה עף כל כך מהר, ובדיוק בגלל זה חובתם של החזקים לפעול!) כמו הרבה פקידים אחרים, אני מניחה שהיא מזדהה עם המערכת ולא הולכת לעבודה בבוקר עם המחשבה "איך אעבור עוד יום בו אני עושה משהו בניגוד לערכי?". וכאן בדיוק הבעיה, לו היא היתה חווה כאן איזושהיא בעיה- זו כבר היתה תחילתה של התלבטות מופלאה.
    בורג קטן? בורג גדול? אלו הגדרות מאוד בעייתיות: אם הטענה היא שארה"ב ממילא קובעת העל אפשר לסגור את כל הדיון הדטרמיניסטי הזה כאן. לפי מה קובעים גודל של בורג?
    ולאירית – be my guest…וכשאת אומרת שלשמאל יש בעית-נשים. למה את מתכוונת? הרי הרוב הן פעילות ולא פעילים, ומפלגות כמעט שאין…

  25. לאיריס הגיב:

    אני לא יודעת איך השרביטה קמה בבוקר באמת, ומה היא חושבת על העבודה שלה. אותי זה מעניין אבל אין לי דרך לדעת. לגבי אל על, היה מעניין לשמוע אנשים מבפנים ומה דעתם. להערכתי זה לא פשוט היום, בלי לקחת סיכון גדול מאד. לופטהנזה זה דבר אחד, ואל על…נו, זה בעצם מחלקה בצבא הרי. טייס אל על שיסרב "פקודה", ימצא עצמו לאט בחוץ וכביכול "מסיבות בטיחות" גם כן. שלא תביני לא נכון, אני בעצמי לקחתי החלטות "התאבדותיות" כדי לא לעשות נגד מצפוני, אבל מהכרות עם מה שקורה במערכת המשפט, אין לצפות לגל המוני. מקרה ויינר הכניס עוד מסמר בארון המצפון המשפטי, או מה ששרד ממנו עד הלום. והיו קודם מקרים שעוד יסופר בהם בטח בעתיד. אני חושבת שיש טעות בהערכת הלחצים, אפילו על ידי אלה שנלחצים (זה מנגנון הכחשה השרדותי מוכר). ואנחנו מדברים ממילא על השניים וחצי אחוז שיש להם מראש בעיה עם הקו הרשמי….השאר שמחים לבצע את ההוראות.

  26. יורם בר-חיים הגיב:

    מעניין שדווקא במשרות יוקרתיות ורווחיות פתאום אנשים ראויים לסלחנות כלפי הגיבוי שהם נותנים למערכת כי "אי אפשר לצפות מהם להתאבדות מקצועית". דווקא המצב בישראל יכול לספק לא מעט עבודה לעורכי-דין המתעניינים בזכויות האדם ומוכנים לעבוד קשה ולהרוויח פחות מהקולגות…
    האם אי-אפשר לצפות מהגברת שרביט לאותו אומץ-לב חברתי שנדרש מחייל כדי להפסיק התעללות של חבריו בפלסטיני או כדי לסרב ל"משימות" מסויימות (שלא לדבר על סירוב לשרת בצבא הכיבוש) ? אם אי-אפשר, אז חבל על כל הדיון, נחליט שכל האנשים הם "תוצרים של המערכת" ונחטיף על הראש לחיילים הקטנים שעושים את העבודה המלוכלכת כי רק אליהם יכולה להיות לנו הזדמנות כלשהי להגיע…

    להיות משפטן-צבאי בישראל זו בחירה, בחירה בעלת משמעות רבה שאנשים צריכים לתת עליה דין וחשבון לעצמם ולחברה בדיוק כמו (ההיפך הגמור) שעורך\ת-דין בעדאלה ראוי\ה למלוא ההערכה על מלאכת הקודש שהוא\היא מבצע\ת במקום לעשות כסף מייצוג אנסים ורוצחים. השאלה איננה בכלל גודלו האובייקטיבי של הבורג אלא גודל הראש של הבורג…

    דווקא מאחר ועניינו אינו לקס לות’ר שמנסה להשתלט על העולם אלא מערכת דיכוי גדולה ומשומנת, המחשבות הרעות או הטובות של הגברת שרביט אינן כל-כך מעניינות ואם היא רק "חלק מהמערכת" הרי אין אנו מחוייבים להתייחס אליה אלא ככזו – נציגה של מערכת הדיכוי שמניעיה האנושיים לא אמורים לעניין אותנו במיוחד.

  27. לאיריס הגיב:

    אירית, זה השם. כן, אני חושבת שזה אישי, ולכן מעניין אותי להתעמק במחשבות ומבנה של אנשים אלה (במיוחד נשים, משום מה, שיש לי איזו הטיה לתת להן קצת יותר הנחות). בקשר לאחריות על הבחירות וכולי – דוקא הרשימה של ספירו היום שהוא מספר איך "נשטף מוחו" והוא גויס למלחמת סואץ המיותרת חשוב בעיני. האחריות שלנו מוגבלת למידע שבידנו. האם מכתב התנצלות הוא מספיק בעיניה של אם החייל שאולי נהרג מכדור הרובה שלו ?
    שנית, מאמר אחר היום על דני כץ, זה בהחלט "לינץ’" שעבר כמה ערכאות וכמה שופטים, שבאים מאותה מערכת כמו שרביט (הכוונה המערכת המשפטית). אותי זה מעניין, מעניין איך זה קורה ואני לא רוצה לפטור את עצמי בלהגיד כל השופטים נאצים, כל משפטני הצבא הם "מערכת הכיבוש המסואבת". אבל…אני מותירה לעצמי את החופש גם להגיע בסוף החקירה, למסקנה הזו.
    תמונת הראי בין לופטהנזה ואל על היא לא מקרית, אבל זה נדוש וגם עוד מעט יהיה לא חוקי לערוך השוואות כאלה (ברב חכמתן של יולי תמיר וקולט אביטל). זכרי שהדיון מבחינתי התחיל לאחר שקראתי את רחל דולב (תואמת דבורה חן) בידיעות של שבת. מדבריה ניתן היה להסיק שלמרות שהיא שדרה עסקים כרגיל, היא גם מרגישה צורך לטהר ולנקות את עצמה בדיעבד ואולי לעשות "עבודות שירות" אצל יוסי ביילין. והיא תא"ל או משהו כזה, יענו השרביט שלה יותר גדול..

  28. איריס הגיב:

    ליורם ולשניה (סליחה אבל אין לי מושג איך קוראים לך),
    ההגדרה של ראש הבורג נראית לי טובה ונראה לי גם שאין לנו בכל מקרה יכולת לדעת מה ההשפעה האינסטרומנטלית של התנגדות למערכת. בכל מקרה יש לנו אחריות למעשינו ובחירותינו ואני כן מצפה מאנשים שיש להם יותר כוח בחברה, לצאת נגדה. בנוסף, לטעון שאל על זה לא לופטהנזה זה באמת משובב לב, איך שגלגל מסתובב לו…
    העניין האישי הוא חשוב, כיון שזה המישור שבו אנחנו דווקא כן יודעים ויכולים ללמוד מנסיון העבר. ילדים של תוקפים למיניהם שואלים בהמון צורות את ההורים שלהם איפה הם היו ומה הם עשו ומתים מפחד בלילה בחדרם. לך תסביר לילד שהיה מאוד נכון להטיל פצצה על ילד אחר בן גילו. לך תחזיר את כל חלקי הנפש שנמצאים על hold …
    בסופו של דבר המעשים של משתפי הפעולה עם השלטון המדכא הם מאוד אישיים, לא?

  29. ליורם בר חיים הגיב:

    זו כמובן צורה אחת לראות את זה, כפי שהשתקף במאמר המקורי של ברעם. לדעתי, המצב היום יותר מורכב מזה. מאיפה מגיע התקציב של עדאלה? (זו לא שאלה פרובוקטיבית). לפחות פעם מזמן בארגונים שאני הכרתי הכסף ברובו הגיע מיהודי ארצות הברית והשתלבו במשחק הפוליטי הכללי ולא אכנס לפרטים. להיות ראש קטן היום, זה לא מספיק. ישנו גם מאמר נחמד של גוטווין באחד הגיליונות של תו"ב שמראה די יפה איך ההפרטה והשמאל למעשה משתפים פעולה עם הכיבוש. כמה עבודה יש בארגונים האלה שאתה מדבר עליהם ? וחוץ מזה הייתי יותר שמחה לראות את שרביט הזו מבינה שלהיות פטריוט ציוני אינו בהכרח שקול לקבלת ההזניה המשפטית שמגיעה עכשיו מוושינגטון. אבל את זה גם צריך להגיד להרבה מארגוני השמאל שחושבים שמקור החכמה נמצא באי הצבים. עכשיו, פשוט, זה התהפך, אבל זה באמת לא פתרון להיות שבשבת לפי גחמנות האימפריה. זה גם לא הוכיח את עצמו כאשר הרוחות היו ליבראליות וישראל היתה ה"חשוכה" כביכול. בתחום החדש והמצמרר של "דיני הטרור" שרביט היא בורג קטן, שוב זה רק לדעתי ברב הצניעות.

  30. חיים ברעם הגיב:

    כל התגובות האחרונות יצאו מתוך נקודת מוצא שלא הוכחה כלל, שהגברת שרביט-ברוך עושה את עבודתה בעל כורחה. לא הייתה בדבריה שום אינדיקציה כזו, היא נשמעה שלמה עם עצמה ומלאה הזדהות עם משימותיה.

  31. ליורם בר חיים הגיב:

    אני חושבת שגברת שרביט כאייקון מסמלת משהו שצריך קצת להתעמק בו. היא לא חפ"ש ממש ומצד שני היא מצטיירת כמי שאין לה שיקול דעת באמת בעניינים שעליהם היא מופקדת. ולאחרים היא דוקא מצטיירת כ"ראש גדול" שיכול היה לשנות הרבה ואף לא לשלם על כך מחיר. כפי שאמרתי אותי מעניין מה היא חושבת לא כפרט ספציפי אלא כשכבה שאולי אפשר למצוא דרך להשפיע עליה.

  32. אי הצבים? הגיב:

    מה עניין פיג’י לתמונה?

  33. יורם בר-חיים הגיב:

    תשובות (בהתעלם מהפרובוקטיביות של השאלות) :
    הכסף של עדאלה לא מגיע מציונים-ליבראלים-אמריקאים.
    ארגוני זכויות האדם מלאים בעבודה.
    עורכי דין עצמאים יכולים לעסוק בתחומים של זכויות אדם ולקחת תיקים בכסף בלי לעבוד בארגון זכויות-אדם, למשל לייצג נאשמים פלסטינים אשר מציאת עורכי-דין פליליים טובים ודאי אינה קלה להם (למרות שיש כמה פליליסטים מעולים המגינים על נאשמים כאלו, רובם יקרים למדיי). עורכי-דין יכולים גם סתם לעסוק בעריכת-דין לא פוליטית (יחסית) ובפירוש אינם חייבים לעבוד בפרקליטות הצבאית.

  34. לאירית הגיב:

    השאלה מי הם האנשים שמשתפים פעולה ומזדהים עם הממסד העסיקה כבר את אריך פרום אחרי עלית הנאצים (למשל ב"מנוס מחופש",ואני משווה כל עוד החוק והמקלט המדיני לי מאפשרים…) וקבוצת חוקרים גדולה שפירסמו את ממצאיהם על האישיות האוטוריטטיבית (אדורנו ועמיתיו). יש כל מיני גורמים אישיותיים, תלויי חינוך וסביבה שמשפיעים כנראה על אנשים מסויימים לרצות להעריץ כוח ולקבל אותו מאלו שמתחתיהם. זה בא בדרך כלל עם מנות גדושות של חשיבה סטריאוטיפית, ערכים שמרניים וצורך רב לשמור על כללי השבט ולהעניש את מי שמפר אותם. למרבה הצער או השמחה, לא נמצא שנשים שונות מגברים בענין הזה. עד עכשיו לא היו לנשים גם כל כך הרבה הזדמנויות, אבל כשיש להן (בחסות "פמיניזם": הן בודקות ומשפילות נשים במעברי גבול, סוהרות בבתי כלא בעירק או שרביטות) הן לא מראות התנהגות שונה. אולי הנטיה שלהן מראש ללכת למקומות הללו קטנה יותר. הייתי רוצה להאמין שמגיעות לנו הנחות כנשים (בכל זאת רוב פעילות השמאל-זכויות האדם הן כאלו נדמה לי) אבל עוד אין לי הרבה סיבות.
    בתור אישה אני יכולה רק להעיד שלו הייתי שולחת את בני לצבא הכיבוש הייתי צריכה למצוא המון הצדקות שאין מהן כל כך דרך חזרה. רובינו מוצאות פתרונות באיזורים האפורים של גרירת-הילד-לרופא-מגיל-14-על-כל-שטות כדי שבבוא היום יהיה לו תיק נאה מול האורטופד בבקו"ם. השאר מדחיקות ומכחישות.

  35. למגיבה הגיב:

    שאלת הנשים והפשיזם היא מעניינת ועדיין לדעתי לא מוצתה, כיון שאין מספיק היסטוריה בשביל להגיע למסקנות ברורות. ניסיון החיים שלי הרבה לי נשים בתפקידי מפתח שהיו גרועות מגברים ביחס לעמיתותיהן למין אך אין זה גורע מהטיעון שפמיניזם מזמין שלום ואקולוגיה. כיון ששחרור האשה רחוק מהשלמתו. עולה במוחי הדמות המדהימה מ"שבע יפהפיות" של לינה ורטמולר, אותה נאצית ענקית ומתעללת…אני עדיין חושבת שחרף היותה קצינה בין קצינים, היא לא היתה ממש "משוחררת". הנימות המיסוגניות היו שזורות במשנה הנאצית, כידוע.
    לשלוח ילד לצבא הכיבוש…נו, הפריבילגיה של התמודדות עם האורתופד קיימת בשכבה מסויימת, סוציו אקונומית…ולא ליתר האמהות. אני רוצה גם להוסיף שילד שלא היה בצבא אפילו עדיין חשוף לגיוס ושימוש צבאי, ולא ניכנס לזה כאן.

  36. ליורם בר חיים הגיב:

    בלי להיות נודניקית (למרות שמקריאת השרשור הזה אני כבר כן…) – מאיפה בא הכסף של עדאלה ? לא ספציפית אלא עקרונית ?
    אני זוכרת כאשר למדתי בארצות הברית באחת המחלקות הרדיקליות חתרניות, ראש החוג בהחלט דנה כמה וכמה פעמים בעובדה שצריך לזכור שחרף הביקורת שהיא מותחת על ה"אימפריה" כל הזמן – וחרף העובדה שהקריבה אולי משרה יותר מכניסה באוניברסיטה רגילה, הרי המימון למחלקה החתרנית בא מהממשלה הפדראלית באמצעות ההלוואות לסטודנטים, ושזהו סוג של קולבורציה שכדאי לשים אליה לב. לכן, השאלה שלי אינה פרובוקטיבית אלא במקומה. הנרייט כאלב יוצרת הבחנה בין ארגונים המשמרים את המבנה (ועושים בו שיפורים כביכול) ובין כאלה שחותרים תחתיו ואינם מקבלים לפיכך תקצוב ממסדי בכלל. להערכתי, וסליחה על הפרובוקציה, ארגונים המקבלים את רוב המימון מיהודי ארצות הברית או מקרנות התרבות של הממשל האמריקאי, לא שונים הרבה מלעבוד בפרקליטות הצבאית בשורה התחתונה של ההשפעה שלהם על המצב שאנחנו מדברים עליו. כן, אני מסכימה אתך שהפתרון התעסוקתי העדיף לעו"ד ישר היום הוא לעבוד בשוק הפרטי במשהו "רגיל" ומידי פעם לתת פרו בונו לנושאים כאלה. אף שגם זה סיכון מסויים, ורק מעטים הצליחו בכך. הרי אפילו זמרי פופ מפחדים שדעותיהם השמאליות יפגעו במכירות שלהם…ולפני תקליט חדש או ספר הם פתאום אומרים איזה מילה טובה על א.שרון..אז יאללה בוא נהיה ישרים עם עצמנו, אחרת זה בזבוז זמן.

  37. עופר יהלום הגיב:

    יש לי שאלת תם למגיבה האלמונית: מה זה "תקצוב ממסדי"?
    הרי כולנו חלק מאותה מערכת, החל מעובד הניקיון בפרקליטות וכלה במיליונרים בעלי הדעות הרדיקליות ביותר (כמו שהיה פרידריך אנגלס).
    מובן שגם בתחום זה יש הבדלים, ואין דומה ארגון שמקבל מימון מתקציב ממשלתי או מחברות גדולות, לארגון שמקבל רק תרומות פרטיות עד אלף ש"ח בשנה. אבל עצם קבלת מימון מחו"ל לא נראה לי פסול באופן כלשהו.

  38. אלמונית למגיב עופר הגיב:

    דוקא רשמתי את שמי. נו טוב, לפי זה אז הכל הוא אותו דבר בכלל.
    יש הבדל בין מימון ממשלתי, למימון מפלגתי, למימון ארגוני ולבסוף באמת למימון פרטי של עד אלף ש"ח. לכן שאלתי על עדאלה לאיזה קטיגוריה שייך המימון. יש גם הבדל בעיני בין ארגון שמפזר את הגיוס שלו בין ארגונים שונים ושומר על עצמאות ובין ארגון שתלוי לחלוטין בארגון-אם בארצות הברית, ובודאי ארגון שתלוי לחלוטין בתורם יחיד ישראלי. והכי טוב זה האפשרות האחרונה שציינת, אלא שלא תמיד היא אפשרית. ולפעמים, אגב, ארגון שמקבל תקציב ממשלתי עשוי להיות יותר עצמאי במובנים מסויימים כיון שהחוק מגן עליו מפני לחצים ממסדיים. הכל תלוי, ואני לא רואה פסול בדיון הזה. נמאס לי קצת מהצביעות כאילו לא יפה לדבר על כסף בשמאל. עבדתי פעם בקרן החדשה לישראל ואני זוכרת את החדר, המשכורת והתנאים של המנכ"ל שהקדיש הרבה ממשאבי הארגון לבחירתו של אהוד ברק השמאלן הידוע. ואני חושבת שזה כן עניין לביקורת ציבורית. קצת נמאס מהצביעות בנושא הזה.

  39. אלמונית שוב הגיב:

    ?תקצוב ממסדי…עוד נושא. למשל עם חוקר מסויים באוניברסיטה מקבל את תקציב המחקר הספציפי מהממשלה, או ממשרד הבטחון, אני חושבת שזה עקרוני, גם אם נושא המחקר שלו הוא זכויות מיעוטים בישראל, ואולי דוקא בגלל הנושא. כמו שחשוב לי לדעת מי התורמים הגדולים של האוניברסיטאות או הפקולטות וכולי.
    אני רוצה להזכיר לך לדוגמא שאולי כבר נשכחה מרב סקנדלים, של "הקרן לעזבונות" במשרד המשפטים שהיתה מקור די חשוב אם לא כמעט בלעדי להרבה מפעילות חברתית וזכויותים. השופט טל כאשר ישב בראשה חשוד שהעביר כספים לאשתו ולעמותו ימין מקורבות. אז הענין יצא בגדול למשטרה, אבל גם לפני כן זה לא היה בדיוק טהור שם, כאשר כמובן לממשלה היתה דרך ללחוץ על ארגונים בעניינים קריטיים לה, להתכופף. אזכיר לך שהנושא היה גברת שרביט, רציתי להכניס לקונטקסט את הדיון.

  40. Henry Lowi הגיב:

    The Adalah website has information about private donations and about institutional donors, at:

    — קישור —

  41. חן חן הנרי הגיב:

    אכן מגוון גדול של תורמים, ולאו דוקא אמריקאים. אך עדיין הקרן החדשה לישראל היא הגוף שדרכו מגיעות תרומות, מעניין למה. הקרן החדשה לישראל, לפחות בהתנסות שלי זה גוף פרובלמטי. בהתחלת דרכו ניהלה אותו גילה סבירסקי שהיתה ועודנה מחוייבת לזכויות האדם. אחר כך, פתאום צנח שם שוטר לשעבר, שלא ברור מה הרקורד שלו בתחום, ומאז הקרן הזו היא "הממסד" בהתגלמותו.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים