הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-14 במרץ, 2005 35 תגובות

ביום חמישי שעבר בבית המשפט העליון אחרי עשרים שנה של מאבק הירואי הביסה "המלכה" את "עקרון חזקת החפות" סופית. זה לא היה ניצחון בנוק-אאוט, אלא בנקודות. כמעט בכל הזירות שבהן התרחש המאבק העקוב מצדק הזה, היתה יד המלכה על העליונה. המלכה היא כמובן ההודאה – המכונה בפי המשפטנים "מלכת הראיות". והעיקרון שאותו היא הביסה – העומד בבסיס המשפט הפלילי שלנו – הוא זה האומר "לא ישא אדם באחריות פלילית לעבירה, אלא אם כן היא הוכחה מעל לספק סביר". המאבק בין השניים נדד בין זירות משפט שונות, אבל פעם אחר פעם נשאו השופטים את עיניהם אל "מלכת הראיות" והיפנו גבם אל הספק הסביר.

רק זירה משפטית אחת ויחידה היתה מוכנה להאזין גם ל"ספקות" הצועקות מעלילת המשפט הסבוכה של פרשת רצח דני כץ. זה היה השופט ברק בבואו לדון בבקשה למשפט חוזר. נשיא בית המשפט העליון למד את דו"ח קרפ, למד את הכרעות הדין המרשיעות של בית המשפט המחוזי בחיפה ושל הערעור בעליון, אך סרב להתעלם ממשקלן המצטבר של הספקות. הוא קבע כי קיים בתיק חשש כבד של עיוות דין וקיבל החלטה על ההליך הנדיר של משפט חוזר בפרשה. זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שבה הוענקה לעקרון "חזקת החפות" הזדמנות. אך כפי שהסתבר היא הוחמצה שוב ושוב.


ובכן כעשרים שנה יושבים חמישה אזרחים ישראלים בבית הכלא, על פשע שלא הוכח מעל לכל ספק סביר שביצעו. כאשר הרוצח האמיתי, אם הוא עדיין בחיים, כנראה צוחק לאידם.


סנ"צ עזרא גולדברג ז"ל, מבכירי החוקרים שהיו למשטרת ישראל, טען בסיום הסבב הראשון של המשפט, אחרי שהורשעו הנאשמים בבית המשפט המחוזי בחיפה, ולאחר שנדחה ערעורם בעליון, כי: "חמשת הנאשמים, שהורשעו ברצח הנער דני כץ, הם לא הרוצחים; חוקרי המשטרה הטעו את בית-המשפט ושלחו למאסר עולם אנשים חפים מפשע. הרוצח האמיתי עדיין לא נתפס, והוא רצח עד כה שלושה ילדים נוספים – את ישראל נולמן, את רמי חבה ואת חנן זגורי".


ואלה מקצת הספקות…



  • שיעורם באוכלוסייה של נקרופילים (אנשים המקבלים את סיפוקם המיני ממשכב עם גוויות) הוא כידוע נמוך ביותר. בארבעת ההודאות מכריזים הנאשמים שהם בעלו את גוויתו של דני כץ אחרי שרצחו אותו. האם כבר עובדה זו אינה מעלה ולו צל צילו של ספק באמינותן של ההודאות?

  • ונניח לרגע שארבעה מתוך חמשת הנאשמים הם אכן ארבעה נקרופילים שבדרך נס ובניגוד לכל הגיון התרכזו במקום עבודה אחד, ונניח שהם בזה אחר זה בעלו את הגוויה, האם ייתכן ששום שערה משערות ערוותם ושום טיפת זרע לא נשארה כדי לקשור אותם למעשה שעליו הם הודו? אולי היעדר כל סימן כזה, מוכיח דווקא את טענתו של גולדברג שאימפוטנט נקרופילי השחית את פי הטבעת של דני כץ באמצעות עצם כלשהו… וזו הסיבר שגם בבדיקות מיקרוסקופיות לא התגלו ולו טיפת זרע, ולו שערת ערווה? שככה הרצח הזה עובד…

  • ומה בקשר לצואה שנמרחה על גופו של הנער? שעל פי הבדיקה הפתולוגית אינה של הנרצח עצמו. אבל היא גם אינה של אף אחד מהנאשמים. הא-כיצד? האם גם בכך אין בכדי להעלות ספק שמא היא צואתו של הרוצח? חולה הנפש הנקרופיל שהוא גם סאדיסט. העובדה התמוהה הזו הלא מתיישבת לכאורה גם עם ממצאי השב"כ שנגנזו (ראו להלן), ששללו את המניע הלאומני לפשע הנתעב, וגם את השערתו של החוקר גולדברג, שהמדובר הוא ברצח על רקע של סטייה מינית חמורה. האם לא נרשם כאן ולו ספק קטן?

  • ואיך זה שיש לפנינו הודאות ושחזורים של ארבעה נאשמים, שלא הוסיפו ולו ראייה נוספת אחת על הממצאים שהיו בידי המשטרה לפני מתן ההודאות? לאן סולקו בגדיו של הנער המנוח, שנמצא עירום כביום היוולדו? להיכן נעלם שעון הסייקו שלו? והמחברות שאיתן יצא מביתו כדי להחזירן לחברו? והחבל הדק, שהותיר סימנים על ידיו ועל צווארו, להיכן נעלם אף הוא? האם יכול להיות שהנאשמים פשוט לא יכלו להוביל את החוקרים אל הראיות הללו מאחר שהם בעצמם לא ידעו היכן הן? כי אולי (ולו "ספיק ספיקו" של אולי) הם אינם הרוצחים?

  • מדוע החליטה המשטרה לגנוז שלא כדין את ממצאי השב"כ ולא להעבירם לידי הסניגוריה כפי שהחוק דורש? הרי זה מה שעולה מדו"ח קרפ, דו"ח שנכתב אחרי חקירה של מספר שנים על ידי גורם נייטרלי, שאינו קשור לא לסנגוריה ולא לפרקליטות. הדו"ח הוזמן על ידי שר המשפטים דאז דוד ליבאי. וחוקרי השב"כ קבעו: א. דני כץ לא נרצח ממניעים לאומניים. ב. ההודאות של הנאשמים הוצאו תוך שימוש באלימות.

  • אבל מדוע במשפט החוזר, כשחוות הדעת של השב"כ שנחשפה ע"י יהודית קרפ, כבר הובאה לידי השופטים, מדוע ביהמ"ש המחוזי ובעקבותיו העליון המשיכו לאחוז בנראטיב של רצח על רקע לאומני? הרי זה בדיוק מה שחקירת השב"כ המקצועית שללה?

  • האם הסתירות בין תיאור הנאשמים את הרצח (חלק גרסו שהוא מת כתוצאה מהמהלומות וחלק גרסו שמסתימת פיו ואפו, ובין הדו"ח הפתולוגי הקובע על סמך סימני החבל בצווארו שהוא נחנק בתלייה) – האם גם עובדה זו אינה מספיקה לכלל ספק סביר באמון שיש לתת בהודאותיהם?

  • ולבסוף, למה בעצם השופטים מעניקים אמון בלתי מוגבל בהודאת נאשמים למרות שאין הוכחה מוצקה שתאמת את הודאותיהם? – האם אין כאן איזו סתירה אינהרנטית? אם החמישה באמת רוצחים, הרי מדובר באנשים שדבריהם לא ממש ראויים לאמון, הלא?

מול אמונת השופטים שאדם אינו מסוגל להודות במעשה שפל כרצח אלא אם ביצע אותו, הרי אין לה על מה לסמוך:


ראו מקרה עמוס ברנס, ראו החשודים שהודו ושחזרו את רצח אוילג שוחט, ואותו מחוסר דיור שהודה ושיחזר רצח של אדם שהתגלה כעבור ימים ספורים בריא ושלם. ראו פרשת מע"צ.


יש לזכור כי דווקא אדם שאינו אזרח תדיר בבתי מעצר, כשהוא מואשם בפשע חמור ואין לו מושג על מה ולמה, עשוי למצוא עצמו לאחר ימי מעצר וחקירה מתישים חותם על כל מה שנדרש ממנו, ובלבד שיניחו לו. ואפילו אם לא ננקטה אלימות פיסית כלפיו.


ולפיכך אני פונה לכל אזרח שחרד למעמדו הציבורי של בית המשפט, ושחרד לאופייה המוסרי של החברה שלנו, להצטרף למשפטנים בכירים, אנשי רוח ואמונה, ואזרחים מן השורה החתומים על העצומה של קבוצת "חזקת חפות" הקוראת לשנות את החוק ופרשנותו, המאפשרים הרשעה עצמית ללא ראיות תומכות, לחוק המחייב לפחות ראייה מוצקה אחת, חיצונית למערך ההודאות.


התיקון המוצע בזאת מקרב אותנו לרוחו של המשפט העברי הגורס "אין אדם משים עצמו רשע".

תגובות
נושאים: מאמרים

35 תגובות

  1. אייל ר. הגיב:

    לא הבנתי את המשפט האחרון המאמר.
    הרי הכלל שלפיו "אין אדם משים עצמו רשע" הוא בדיוק הנימוק של השופטים לקבלת ההודאות של הנאשמים, לא?

  2. שבתאי לוי הגיב:

    אכן, אין ספק באשמתם של הנאשמים. הלו הם ערבים, ומשום כך הם אשמים!

    במשפט צדק למופת, אור לגויים, הוכחה לעל לכל ספק אשמתם הנוראית של הפושעים, שכל פשעם – היותם ערבים.

  3. Henry Lowi הגיב:

    Admissibility of confessions
    +
    No "presumption of innocence" for suspects who are Arabs
    +
    No right to consult privately with a lawyer of one’s choice prior to interrogation
    +
    Licence to interrogators to use "moderate physical pressure" as long as it is less than torture (NB the Abu Ghraib defendants were not charged with torture, and what they did is tolerated in Israel as "moderate physical pressure)
    +
    No right to privacy, and no freedom from unreasonable search and seizure
    +
    Admissibility of evidence that is not fully disclosed to the accused, and that is not subject to cross-examination
    +
    No right to trial by a jury of one’s peers
    =
    Insufficient constitutional protection of individual civil liberties against the all-powerful Zionist State of Israel – the only democracy in the Middle East
    !

  4. עצומה לשינוי מעמד ההודאה הגיב:

    על נוסח העצומה:

    אנו החתומים מטה מבקשים לשנות את החוק ופרשנותו, המאפשרים הרשעה עצמית ללא ראיות תומכות, לחוק המחייב לפחות ראייה מוצקה אחת, חיצונית למערך ההודאות. אנו מסרבים להכיר ב"דבר מה נוסף" כתחליף לראייה מוצקה.

    חתמו בכתב ידם: פרופ’ אהרון קירשנבאום, פרופ’ יורם שחר, דר’ שמואל אדלר, ברוריה אדלר, אינג’ אליעזר יסלזין, פרופ’ אוריאל סימון, דר’ הרב דניאל טרופר, פרופ’ אמנון רובינשטיין, אביגיל קירשנבאום נוי, עמוס ישראל, פרופ’ צבי מאזה, ועוד.

    חתמו על העצומה המקוונת: יהושוע סובול, ד"ר רינת קיטאי סנג’רו, ד"ר בועז סנג’רו, הרב יובל שרלו, ד"ר יובל גולדוורגר, עו"ד דרור ארד-אילון, עו"ד יורם סגי-זקס, פרופ’ ישעיהו נבנצל, עו"ד לילה מרגלית, פרופ’ ברוך קימרלינג, ד"ר יוסף אלגאזי ועוד.

    להצטרפות לרשימת החתומים על העצומה באתר ‘חזקת חפות’: — קישור —

  5. דבורה זילברשטיין הגיב:

    הסבר לאייךל ר.
    השאלה שלך במקומה.
    המשפט "אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע" הוא כלל בדיני הראיות של המשפט העברי. איננו חיווי פסיכולוגיסטי.
    המדובר הוא בכלל בדיני הראיות.
    כאשר יש כאן היסק "קל וחומר"
    אם נפסלת עדותו של אדם נגד קרוב משפחה בדרגה ראשונה: אב אם, אח אחות, בן בת.
    הרי שקל וחומר:
    שאדם קרוב (משפחה) אצל עצמו ולכן גם עדות מרשיעה של עצמו לא תיחשב כעדות.
    תודה על השאלה.
    דבורה זילברשטיין

  6. דג אילם הגיב:

    מאמר חשוב, מדויק ומעניין.

    יש להוסיף כי עזרא גולדברג כתב כי לא רק שמדובר בנקרופיל, אלא מדובר בנקרופיל של ילדים בנים, שזו סטייה אף נדירה עוד יותר.

    במקרה של דני כץ (וכנראה של נוספים) המדובר גם ברוצח – לא כל אחד שמגיע לסיפוק מיני מקיום יחסי מין עם גופה מוכן גם לרצוח בשביל כך. בהיסטוריה הפסיכיאטרית בעולם ידועים נקרופילים המוצאים דרכים אחרות לכך (הגם שהן מסובכות).

    לכן יש כאן מקרה של סטייה פטולוגית, שהיה והרוצח-סוטה היה נתפס, אפשר היה לבנות פרופיל פסיכולוגי המראה זאת ולהציגו כראייה בפני בית המשפט.

    דבר מכך לא קרה.

    לא רק שהחמישה עבדו באותו מקום, הם גם היו חברים וחלקם התגוררו בשכנות. יותר מכך, סמיר מחמד ג’נאמה הוא אדם נשוי, והסיכוי כי זו היא סטייתו אינו עולה בקנה אחד עם מה שהפסיכולוגיה יודעת לגבי אופייה של סטייה נדירה זו.

    בית המשפט התעלם מהכלל הראשון של כל רצח – המניע. מה היה המניע של החמישה לרצוח דווקא את דני כץ. למעשה, כל השופטים בכל ההרכאות הרשיעו את החמישה מכיוון שהם ערבים והנרצח היה יהודי. הפחד הכמהה והסמוי בו חי כל אחד מהשופטים, לפיו ערבי רוצה להרוג את היהודי, היה המניע מתחת לפני השטח, שכוסה בעשרות אלפי מלים של נימוקים חסרי בסיס. וכל זאת לכסות על העדר מניע וסיבה רציונאלית לרצח ולזרות עוד חול בעיני הציבור.

  7. לדבורה הגיב:

    לדבורה

    הייתי מוסיף שהמאמר הוא למען אחמד מזייד קוזלי, סמיר מחמד ג’נאמה, פתחי מחמד ג’נאמה, עלי מחמד טראד גנאיים ועאטף איברהים סביחי. יום יבוא ושופטיהם ייתנו את הדין וצדקתם תצא לאור.

  8. גלילי הגיב:

    המחשבה שאולי יושבים אנשים (לא חשובה לאומיותם ) בכלא על לא עוול בכפם צריכה להדיר שינה.
    הרי ברוסיה כל המוצאים להורג הודו ובפומבי .
    ידוע משפטו של הקצין הצרקסי שהודה ואח"כ שוחרר.
    מציע לעשות מספר מבחנים כגון מכונת אמת כדי להסיר ספק .
    אם מכונת האמת תגיד כי הנאשמים לא בצעו את המעשה יש לשחררם. אם 5 התוצאות יהיו זהות על אחת כמה וכמה.

  9. עופר יהלום הגיב:

    הרשעות מפוקפקות כמו במקרה דני כץ תימשכנה עד ליום שבו יוכנס לחוק הישראלי סעיף דומה לזה הקיים בחוקה (!) האמריקאית, לפיו הודאה של אדם בעבירה תהיה קבילה רק אם התקבלה בבית-משפט פתוח, או אם לפחות יוכנס סעיף הקובע שההודאה קבילה רק אם ניתנה בנוכחות אדם אחד נוסף לפחות שאינו שייך לרשות המבצעת, כלומר אינו שוטר.

  10. חבר של כוזלי הגיב:

    לגלילי הנכבד,
    מכונת אמת אינה ראייה משפטית ולעתים גם לא עובדתית. כבר קרה שאנשים הורשעו ברצח, לאחר שגם מכונת האמת קבעה שהם משקרים, ולימים התברר שהם אינם הרוצחים.

  11. יוסי ברנע הגיב:

    מספר הערות
    לעופר יהלום-הוספת אדם נוסף על המשטרה בשלב ההודאה יכולה לשפר את המצב, אבל לא תשנה את המצב העקרוני של הסתמכות על הודאה שמלכתחילה יש לחשוד בה,שלא לדבר על היותה כיום מלכת הראיות.
    לשבתאי לוי-מורשעים שלא באשמתם לא רק ערבים,אלא אנשים השייכים לקבוצות חברתיות חלשות כמו:חסר הבית שרצח את חברו שלפתע הופיע,עמוס ברנס, כנופית מע"צ ועוד. כמובן שיש לחתור למצב שמצבו החברתי -כללכלי או מוצאו האתני של הנאשם לא ישחק תפקיד במשפט, ולכן יש לבקר את המערכת באופן קבוע.
    מכתב זה של דבורה ( גם אני חבר בחזקת חפות) הינו אכן קריאה חדשובה לציבור ליטול קורה מבין עינייו, קורה של הדחקות,ראש קטן ואולי אף התקרנפות,כי במדינת חוק ( וישראל אינה עדיין כזו באמת כי היא חסרה חוקה) החוק הנורמטיבי הבסיסי שנובע מהחוקה מעצב גם את המערכת המשפטית.לא כזה הוא המצב בישראל,ויש להאבק לשינוי המצב!

  12. כתובת העצומה הגיב:

    הנה:
    — קישור —

    דן תמיר

  13. יוני צור הגיב:

    לדבורה זילברשטיין ,
    ההסבר שלך לאייל ר. הוא פתלתל משהו… שהרי הפסילה של עדות של בן משפחה מדרגת קרבה ראשונה נובעת מכך שעדות זאת תיהיה בעד קרוב המשפחה… מי האמא שתעזור להרשיע את בנה בדיוק?!?
    קל וחומר אין אדם נוהג להרשיע את עצמו.

    מוטב לו תמחקי את הפסקה האחרונה ממאמרך. הוא לא תומך בתזה אותה את מציגה.

  14. אירית הגיב:

    לא ניראה לי שרק שינוי בחוק ישנה את המצב, שכן הרשעות שוא קיימות בכל השיטות המשפטיות, אלה עם מושבעים ואלה בלי,עם אזהרה ובלי, היום עם שיפור המז"פ והדי.אנ.איי, בארצות הברית שוחררו עשרות מורשעי שוא, שבודאי רובם גם הודו. יש ספר טוב של גודג’ונסון, קרימינולוג שכותב על הפסיכולוגיה של החקירה וההודאה ומתמקד בהודאות שוא והמבנה האישיותי שמקל על היווצרותן ובכלל על חקירה שמובילה להודאות שוא. באמת המשפט העברי "מתקדם" בעניין זה כאשר קבע "על פי שניים עדים" ובלי הודאות וכולי. אבל, שוחחתי פעם עם מומחה למשפט עברי והוא אמר לי, לא יודעת אם זה נכון, שההלכות התלמודיות האלה לא יושמו כאשר היתה ריבונות, והיתה מערכת משפט מקבילה חילונית, בעיקר בתחומים מנהליים, בטחוניים, שעבדה כמו היום, לפי קוד אחר ולא כל כך קפדני. מכל מקום, זהו מקור השראה חשוב מאד. אבל לדעתי משפט דני כץ יחד עם ברנס נאפסו פחימה ועוד כמה כאלה שייך יותר לסוגיה הבטחונית פוליטית ופחות עניין של בעיה במשפט הפלילי הרגיל (אם כי גם שם יש מה לשפר כמובן). מסכנים המורשעים האלה…אין דבר יותר גרוע מהפללה. אבל מראש ההדלפה של השב"כ ליהודית קארפ נראתה לי חשודה. לא הייתי סומכת עליהם גם כאשר הם מספקים כביכול חומר לסניגוריה. אין שם "מקריות" וגם לא בדיוק רצון טוב. הרי אם רצו לזכות היו עושים את זה עד הסוף, ואם תפרו אותם, אז תפרו ולא ירפו.

  15. חיים ברעם הגיב:

    הרשעה בשל מוצא מעמדי איננה המצאה ישראלית. בשנת 1947 הורשע באנגליה מובטל וולשי בשם ג’ון אוונס ברצח אשתו ובתו התינוקת. הוא לא ידע קרוא וכתוב, הגן על עצמו בסגנון פרוע והיסטרי וסופו שהוצא להורג בתלייה. בתוך כמה שנים נמצא הרוצח האמיתי, ג’ון רג’ינאלד כריסטי, שרצח שש נשים בנוסף לתינוקת. גם הוא הוצא להורג ואוונס זוכה לאחר מותו. פרשת אוונס עמדה במרכז המאמץ לביטול עונש מות בבריטניה במשך שנים ארוכות.

  16. מיכאל: כת השטן ופרשת רצח דני כץ הגיב:

    הדברים מדברים בעד עצמם:

    — קישור —

  17. Bambi הגיב:

    The article is well written and shows that the doubts are clearly there, i wonder what is the political motive around the decision to see that as a nationalistic based crime

  18. תמה הגיב:

    תמהני אם המהומה כאן היתה פורצת אילו דובר במתנחלים ולא בערבים.

    אלת הצדק כידוע עיוורת, אך כאן מי שעיוור הוא חבורת הצדקנים.

    מי שמכם לשפוט מעל עשרות שופטים שדנו בתיק במשך עשרים שנה ובגיעו כולם לאותה המסקנה?

    האם בכלל קראתם את פסק הדין?

    הדברים מכוונים גם להנרי לאווי, ה’מומחה’ הקנדי לעניינים יהודיים.

  19. למיכאל הגיב:

    נשברתי, מי זה הפרופסור מאוניברסיטת חיפה עם המספר 666 על הדלת ? יש לי השערה יותר מעשית. זה אכן לאומני, אבל זו הפללה של ערבים על ידי ארגונים שמקבלים תקציבים ממשלתיים כדי לעשות בדיוק את זה. לא שטן ולא בטיח. סתם הסתה עלובה והפללה. מנהגים כאלה קיימים בהרבה ארגוני בטחון במדינות נאורות, כמו דרא"פ לשעבר וקולוניה דיגנידד בצ’ילה. בוא נקרא לשטן בשמו…מתחיל באות ש אבל נגמר בכ. ואולי יש שם גם כמה שטניסטים אמיתיים, ואולי גם כמה שומרי מצוות ואולי כמה חילונים מצביעי מרצ. מה זה משנה ? הדג מסריח מהראש.

  20. עופר יהלום הגיב:

    לכל המגיבים – שום מערכת משפט אינה מושלמת; תמיד יהיו טעויות לכאן ולכאן, אבל עקרון חשוב במשפט המודרני קובע שמספר האשמים שמשולחים לחופשי צריך להיות גדול פי כמה מהחפים משפע שמורשעים, ומכאן הדרישה לאשמה "מעבר לכל ספק סביר" כלומר 95 אחוז ולא 51 אחוז כמו במשפט אזרחי.

    לתמה – כולם צריכים להיות שווים בפני החוק, כולל שופטים.העובדה ש-3 ערכאות קבעו אותו דבר אינה אומרת בהכרח שהחליטו נכון שהרי אין ביטחון של 100 אחוז בשום מקרה. מה שמחשיד הוא העובדה שההרשעות התבססו על קבלת ההודאות למרות שניתנו מחוץ לבית-משפט.

    ליוסי ברנע – הצעתי דומה לזו של ח"כ מיכאל איתן, אלא שבמקום הצורך בראייה נוסת עצמאית אני מציע אדם נוסף שיהיה נוכח בחקירה, כלומר עו"ד, קרוב משפחה או שופט. כיום מתקבלות הודאות רבות מכיוון שאת אותו "דבר-מה" יכול לארגן כל שוטר בעל נסיון, ויתכן שבמקרים רבים יוכלו להביא גם את הראייה העצמאית.

  21. ציוני גאה/ גלוי נאות הגיב:

    אני מודה שאיני בקיא בכל נפתוליה של פרשת רצח דני כץ ז"ל.
    כל אדם הוא בחזקת חף מפשע עד שלא יוכח אחרת.
    מוצא אתני מסויים אינו ערובה לזכאות או להרשעה.

    אני מתפלא על כותבת המאמר ועל המגיבים האחרים שלא ציינו את עובדת הרשעתם של שניים מחמשת הנאשמים ברצח נוסף של חיילת (שאת שמה לצערי שכחתי).
    בפרשה זו לא נטען כי הדין עוות

  22. מיכאל לשואל הגיב:

    מדובר בפרופ’ דוד נבון (כתבתי תגובה מפורטת יותר).

  23. שירה הגיב:

    מאמר מצוין ומעורר מחשבה.
    אני רוצה להגיד שני דברים:
    1. לפני כמה שנים היה לי משפט עם חברת פלאפון. בשנת 2001 החזקתי פלאפון ובאיזה שהוא שלב הוא הביא לי את הקריזה וביקשתי לבטל אותו. ואכן הקו נותק אבל המכשיר נשאר אצלי. יום אחד קיבלתי מכתב מעו"ד שאני חייבת לפלאפון 2000 ש"ח. היתי בשוק. זה לא היה ולא נברא! לא היה לי שום ספק שממני הם לא יראו שקל. הלכנו לבימ"ש. עוה"ד של פלאפון הראה מלא דפים של פירוטי שיחות. השופט התחיל לחקור אותי. ניסיתי להגן על עצמי בכל דרך אפשרית. הרי אני יודעת שאני "חפה מפשע"! השאלה היא איך מעבירים את זה הלאה. לא היו לי ניירות. והם, לכל דבר הם מצאו תשובה.באיזשהו שלב התחלתי לצעוק ולבכות ואמרתי: אני אשלם לכם אבל אני לא אסלח, לא בגלל הכסף אלא בגלל ההשפלה שעברתי כאן".
    לפעמים, ההשפלה כל כך גדולה ועמוקה שהתגוננות ובקשת חסד רק מלבה אותה. כבר עדיף לפעמים לוותר רק כדי לא להרגיש את עומק החדירה של האחר, הזר הלא הומני, לנפשך הפרטית. עד היום אני לא מבינה איך הסכמתי לשלם.
    2. דבר נוסף, יש ספר של ברנרד מלמוד שנקרא "יום הדין" על יהודי חף מפשע שהורשע בעלילת דם ברוסיה. זה ספר סוחף, מזעזע, קורע את הלב.
    אי אפשר להשאר אדישים לעובדה שכמו שלבתי המשפט, לעורכי הדין ולסטיגמות יש כל כך הרבה כח, כך לנאשם ולמוקע חברתית עצמם אין. כי האשמה היא כשלעצמה גוררת מיד רמיסת כבוד.אדם שלא יכול להגיב בצורה הדדית להשפלה, מחזיר מלחמה ע"י תעתוע, הפיכת הסדר הרציונלי, חוסר שיתוף פעולה, האמון שלו אובד לא רק במע’ החוק אלא באנושות כולה. ולכן, בתי המשפט,עורכי הדין ופקידי המע’ המשפטית צריכים לדעת את המשמעות האתית של חדירה כזאת לתוך נפשו של אדם חופשי ולשמור היטב פן יפגעו בו, כאילו הוא היה אתרוג של סוכות. עורכי הדין שאני מכירה רחוקים מרחק רב מהבנה כזאת.

  24. יוסי ברנע הגיב:

    לעופר יהלום- הצעת חובת נוכחות של אדם נוסף כמו עורך דין או אחר, ודאי טובה מהמצב הקיים. הנקודה היא שהתפיסה הרוצה שינוי של המצב הקיים יוצאת מתוך נקודת הנחה כי מהלך החקירה והמשפט שינה את נתיבו הראוי בעקבות הפיכת ההודאה מראיה למלכת הראיות. את הנקודה הזו צריך לשנות.
    לציוני הגאה-ברצח דפנה כרמון נאשמו שני מאלו שנאשמו ברצח דני כץ. על סמך מה אתה קובע שלא ניטען דיו עיוות?
    חשוב לזכור כי את עמוס ברנס הרשיעו שופטים רבים ובכירים. האם יש מישהו שבאמת מאמין שהוא שרצח את רחל הלר?
    ומה לגבי פרשת שימחון ( או שמא בן שמחון) משנות השישים,שבה הורשע אדם ברצח, לחם על חפותו, ורק לאחר שנהרג בתאונת דרכים נודע לבן הרוצח מאביו הרוצח כי הוא שרצח את החיילת ארצי!

  25. שמחה ניר, עו"ד הגיב:

    עוד על פסה"ד הזה, כשערורייה ציבורית וכחלק מ"תרבות" השפיטה של בתי המשפט בכלל וביהמ"ש העליון בפרט, ראו כאן:

    — קישור —

  26. סם הגיב:

    לתמה היקרה מי ששם אותנו לבקר את השופטים היא ההבנה שהם בני אדם כמונו גם להם יש פחדים עתיקים סטיגמות לא ראויות אני מפנה אותך למאמר של חיים כהן המנוח "הענישה הפלילית" שבו הוא מודה שהמחשבות של השופט לפעמים נובעות מהארוחה שאכל קודם ולכן ביקורת רויאה על מעשי בית משפט אין בה רע אלא רק טוב וחשוב להבין שגם שופטים טועים.,ולענין אכן צריך לשנות את החוק ולחייב שהודאה מחוץ לכותלי בית המשפט תחייב סיוע חיצוני אבייקטיבי כי יש מקרים רבים של אנשים שמתוך לחץ פחד והולכת שולל של חוקרים רעים הודו בפשע שלא ביצעו מתוך מחשבה מוטעת שבית המשפט יוכל לגלות את חפותם דבר זה לא יקשה כמעט כלל על הרשעת מי שביצע את העבירה רק יחייב את המשטרה לעבוד קצת יותר קשה ולעומת זאת ימנע כמעט הרשעת חפים מפשע.

  27. סמיאלנו אלון הגיב:

    היה לי ויכוח עם חברי וכאשר אמרתי לו שהשופט המנוח חיים כהן טען שעדיף לטעות אצל עשרה אשמים עובדתית מאשר לטעות אצל אחד חף מפשע הוא אמר שזו אמירה בעייתית ויש בה כדי להרבות את הפשיעה ,אבל אז הסברתי לו שמלחמה בפשיעה היא לגיטימית אך לא על גבם של חפים מפשע ונוסף ניסיתי לטעון שבמשפט ובמשפט הפלילי במיוחד האמת איננה הערך העליון אלא זכויות החשוד והנאשם וזכויות האלה הם לפחות לדעתי עולות על הרצון החשוב לכשעצמו לגלות את האמת, הוא אמר שהמשפט צריך לחפש ולמצוא את האמת ולא לחפש איך להקל על העבריינים וגם הוא אמר שאני אוהב רוצחים , ניסיתי לטעון שגם אם בוצע רצח יש להרשיע את הנאשם או החשוד בהתאם לתהליך לברר את אשמתו מעבר לספק הסביר ורק לאחר מכן שאשמתו נקבעה להרשיעו בדין ולעונשו הוא אמר שלדעתו המשפט מגן על מי שלא צריך להגן ולא מגן על האנשים שצריך להגן והם קורבנות הפשיעה ניסיתי לטעון שהסיבה שהוא אומר את זה זה בגלל שהוא חושב שזה לא יהיה הוא שאין סיכוי שהוא יחשד פעם במעשה שלא ביצע וציטתי את השופט המנוח חיים כהן שאמר שאולי הגיע העת להניח לפשעי הפושעים ולהתעסק בפשעי השוטרים והוא אמר שאני חותר מתחת לאושיות המדינה ואני מאשים אותה בכל הרעות החולות של החברה ולא את האשמים האמיתים שהם העבריינים ניסיתי לטעון שלעיתים הדין הפלילי משמש מכשיר למדינה לדיכוי ושליטה באוכלוסיות חלשות ומוחלשות אז הוא אמר שאני גזען… אני מעריץ אותו אבל יותר לא נתווכח על זה ….אני כאשר אני מבקש השיבה שופטנו כבראשונה ויועצינו כבתחילה אני מתכוון גם לחיים כהן ומנחם אלון וגם לר’ עקיבא ור’ טרפון ….

  28. לאלון הגיב:

    הבעיה היא שחיים כהן לא עשה הרבה לשינוי המצב, ובהזדמנויות המועטות שהיו לו "לצאת גדול" הוא התגלה כקטן מאד. קל לכתוב יפה, קשה יותר לעשות את הדבר הנכון כאשר הוא נופל לפתחך. מקווה שרבי טרפון והחבורה הזו היו יותר אמיצים מחיים כהן.
    אחת הבעיות החמורות, לדעתי, של החברה הישראלית הוא ההתמכרות למילים גבוהות, ההיפנוזה שמילים מהלכות עלינו, בעיקר השמאל. כך יוצא שאנחנו נופלים בקלות בידיים של פוליטיקאים מניפולטיביים, נואמי בחירות ומתעלמים מהרקורד שלהם. כל אחד בישראל, מראש השב"כ ועד אחרוני המושחתים כמו פלטו שרון, לבוא לציבור ולקנות את עולמו בחמש דקות של נאום לדברים שאנחנו צמאים להן. זה ממש אופייני לישראל בפרט ולשמאל במיוחד. פטה מורגנה, ורטיגו, תקרא לזה איך שאתה רוצה, שמאלני ירוץ גם אחרי אריק שרון אם הוא יסכים "להגיד" את המילים הנכונות לחמש דקות.
    אותו דבר במערכת המשפט שלנו. אם אתה משפטן, שמע מותיקים ממך, תרגע מהפקולטה ומההתלהבות מפסקי הדין המפוארים, ותבדוק מה עשה כל שופט בתיקים האפורים שהונחו לפניו. אם מי זיכה, את מי הרשיע, ואיך. תתפלא לראות שהרטוריקה לא תמיד הולמת את המעשה, אולי תמיד לא הולמת את המעשה. צא ולמד. כאשר יש לך לקוח אמיתי, ולא כתבות ב"גדה הכללית", אתה תדע מי עושה צדק ומי מקשקש פופוליסטיקה לאינטלקטואלים כביכול של ישראל.

  29. סמיאלנו אלון הגיב:

    אני לא מסכים איתך אמירות במיוחד של שופט עליון הן חשובות מאוד לעיתים אפילו יותר ממעשים כי לא משנה מה החליט שופט בעננין פלוני אלא מה המסר של פסק דינו וכאשר חיים כהן אומר שהשוטרים עוברים על החוק כאשר הוא אומר שבית המשפט ויועמ"ש קמצנים במשפטים חוזרים כאשר הוא כותב מאמר אמיץ אחרי פרישתו אמנם על "ענישת צדק הרהורים שלאחר השפיטה" על מחשבתו של שופט על איזו אמונה שבעזרת האינסטיקטים או רוח הקודש של השופט הוא ידע מי אשם ומי זכאי מאמר ביקורת כנגד מערכת המשפט אז זה מזיז דברים והוא וודאי משפיע על אותו שופט מחוזי או שלום ששלושים שנה לאחר מכן יצטט את פסק הדין הזה… חיים כהן היה שופט דגול כי היה לו לב ,לאחר שהרשיע בטעות לאחר שהוטעה על ידי פרקליטים ושוטרים רעים את עמוס ברנס ירד מכס השיפוט בירושלים אל בירא עמיקתא בכלא רמלה וניסה לשכנע את ברנס לחתום על חנינה ועד שברנס לא "זוכה"(הפרקליטות לא יכלה לראות בזיכויו אז לא הגישה כ"א) אז הסיפור הזה לא עזב אותו והוא אפילו התקשר על ערש דוי לשופטת דורנר תל"א והודה לה על שתקנה את העוול שהוא עשה .. זה שופט ראוי שופט עם מצפון גם עם בתיק כזה או בתיק אחר עשה או לא עשה מה שראוי היה לעשות… אמירותיו ירבו צדק בישראל.. וזה מה שחשוב…

  30. דרור ארד-אילון הגיב:

    לאייל ר על שאלתך הטובה, והערה לתשובה שקיבלת.
    "אין אדם משים עצמו רשע" לפי הרמב"ם אומר פשוט שאין להאמין לאדם המציג את עצמו כרשע, או בטרמינולוגיה של המשפט המודרני, שאין להאמין להודאתו של אדם בעבירה. וליתר דיוק: שיש לחשוד בהודאה כזו. אדם לא נוטה להאשים את עצמו – כך הרעיון – ועל-כן אם הוא מודה בעבירה, עלינו לוודא שהוא לא עושה זאת משום שהוא מבקש לפגוע בעצמו (מאלה המבקשים את מותם), בשל רגשי אשמה בענין אחר, שהוא מבקש פרסום, שרצונו כשל מול לחץ פיזי או פסיכולוגי, שהוא האמין שבהודאה יתמו סבלותיו במעצר ובמשפט יציג את האמת והשופט יאמין לו או אחת מני אפשרויות רבות אחרות, שאת כולן לימדה אותנו ההיסטוריה העגומה של הרשעות השווא.
    לאחר שמסר את הודאתו במשטרה, שצולמה והוקלטה, ולאחר שחתם עליה, אמר עמוס ברנס לחוקרו: "אבל אתה יודע, הכל באופן דמיון". החוקר שמע, ובעת המשפט הוצגה קלטת ההודאה ללא קול. השופטים לא שמעו את המילים "הכל באופן דמיון". הידיים החותמות ידי ברנס, והשתיקה – שתיקת השוטרים,
    קולמבו – הבלש הטרחן של שנות השבעים (פיטר פאלק הנפלא) – היה מציק לחשודיו ללא הרף. אך הוא לא עצר אותם, לא עינה אותם, לא פיתה אותם ולא הפחיד אותם. בהתמדה הוא בדק את דבריהם עד שפיענח את הפרשה. ככה זה בסרטים.

    את ההודאה יש להדיח ממעמדה הבכיר לשולי דיני הראיות. זוהי ראיה חשודה ומפוקפקת, שללא עצמה פנימית ברורה וראיה חיצונית עצמאית המחזקת אותה – לא צריך להיות לה משקל.

  31. כהן יעקב הגיב:

    אכן כל מילה בברזל.אין ספק שההודיה ויתרה מכך הודאת נאשמים אינה כלי מיבחן להוכחה ראיות שניתן לקבלו באופן שאינו דורש סיוע כמשמשו בדיני הראיות.על אחת כמה וכמה שהדיון עוסק בפשעים חמורים בהם לעניות דעתי לא ניתן לקבל את התפיסה שאנשי החוק קרי שוטרים בלתי תלויים ונטולי מניע .האם ההצלחה בגילוי אינה מניע .קבע כבוד השופט ברק שהגילוי בתיק אינו העיקר בעבודת מישטרה אלא ההגעה לחקר האמת.אוסיף על שנאמר במאמר ברשותכם ואציין שקבע בית המישפט העליון שבכל תיקי הפשע החמור יש צורך בהקלטה.אגב לעיתים מעמד החקירה ובעיקר לאדם שאינו מורגל בה יוצרת מצב נפשי לא קל לנחקר שמינסיוני מנוצל לרעה על ידי שוטרים .אין ספק שבמציאות בה אנו חיים רווית האלימות יש לחשוב על האיזון בין הצורך לאפשר למישטרה לחקור לבין זכויות הפרט שנירמסו לא אחת על ידי מישרת ישראל לצערי כפי שהוכח לא אחת.ולכן אביע דיעה ואומר שכל הודייה ולא חשוב מה העבירה חייבת להיות מלווה בהקלטה .קבילות הההקלטה חייבת להיבחן בדיני האזנה ברשות הרבים או סתר בהתאם למיקרה ובצורה דקדקנית .כל הפסקה בהקלטה יש לבחון.אסכם ואומר ישר כוח לכותבי המאמר ולמפיצי העצומה .צדק צדק תרדוף!!!!!!!!!!

  32. יופטבויומט הגיב:

    חבל שנצ"מ בדימוס ז"ל כבר איננו איתנו כדי להמשיך להלחם על חפותם של היושבים לשווא על רצח שלא ביצעו. כבר הוכח בפשיטת הרגל של "מלכת הראיות" ההודאה במעשה. היום לא קשה בתנאי לחץ להוציא הודאה מכל אדם על כל דבר שלא עשה. לכן זה לא מספיק שהוא הודה אלא צריך עוד ראיה מסייעת שתבטיח שההודאה אכן אמינה וניתנה מרצונו החופשי של הנאשם. אני לא יודע אם בעוד מקומות בעולם נחשבת מלכת הראיות כמלכה ורצוי לבדוק מה קורה באמריקה ואירופה.

  33. אני יודע מי הרוצח, (שאק)--1 הגיב:

    רבותיי, אומנם מאמר מ-2005 לפני מעל 9 שנים,
    1) אבל בשבוע שעבר (סוכות) נכנסה בי הארה, ואני יודע מי רצח את כל הבנות של שנות ה-70, וכמה ב-80 ואולי 3 מה-60
    בדקתי וחקרתי ונראה לי כי מצאתי —-את פתרון התעלומה של 40 שנה של רחל הלר ועוד אחרות,
    משהו כמו 11 שמות ולא 7,
    ומלמידת החומר, נכנס לי הרעיון, שהרוצח, ומעשי הרצח וכל הקשור אליהם,
    זה למעשה גם הרוצח של דני כץ,
    (ואינני יודע אם זה קשור גם לעוד 3 ילדים אחרים, כי לא בדקתי)
    הדבר החשוב כאן:
    הרי השב"כ קבע שאין זה פשע לאומני, ואין -5 שהואשמו כל קשר,,, זה לא מספיק ??

    אבל הנה מה אני מבקש מכם, משהו פשוט,
    כתבתם שיש אצל השב"כ תיקי חקירה וממצאים גנוזים , נכון?
    כתבתם על צואה וכד', השייכים לרוצח,
    בקשתי אחת היא:
    נא לבדוק את ה-DNA מהממצאים, ולקבל פרופיל DNA,
    אח"כ תוכלו להשוות לשם שיש לי,
    ואפילו שהוא מת, בטוחני שיש אפשרות למצוא ממצאים שלו , או אפשר לבדוק דרך בנו,
    כאן בארה"ב זה קיים ואפשרי, אז בלי סיפורים…..

    זה הכל,
    הביאו לנו DNA,
    ונוכיח שהשם שמצאתי—–הוא הרוצח של דני כץ,
    ואוכיח לכם שהוא הרוצח של הבנות,

    ואולי דני נרצח כי ראה הרוצח, בהקשר

  34. אני יודע מי הרוצח, (שאק)--2 הגיב:

    המשך:

    וראו הודעתי 1 בכתבה של לפני 5 שנים שהשבוע שמתיה
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=646868

    לדעתי אני יודע מי הרוצח האמיתי
    ויש לי מספר הוכחות אומנם לא מעשיות ממש אלא תיאורטיות,,,, אבל יהיו גם מעשיות…

    ואולי דני נרצח כי ראה הרוצח, בהקשר לרצח הבנות, אבל אז לא ידוע על שום רצח של בת, בדצמבר/1983
    ואולי היה שכן של איפה שהתגורר אז הרוצח (זה לא היה ממש ביתו, אבל הסבר תקבלו אח'כ)

    או בעצם לא הייתה שום סיבה סתמית,
    אלא זה היה פשוט מקרה רצח לשמו…..

    אל תשכחו,
    יש ממצאים אצל השב"כ, ולכן ניתן להנפיק DNA,
    אז מה הבעייה ??

    נכון, דובר שהממצאים במשטרה "בוערו" והשומדו או נעלמו,
    אבל לא אצל השב"כ…….
    הבנתם ??

    ככה כאן בארה"ב פותרים מקרים מאוד ישנים של רצח כשעדיין לא יודעים מי רצח
    COLD CASES

    זה הכל,
    אני מבקש מכם —– הביאו DNA של הרוצח………

    2) ואם כבר התאמצתם לכתוב אז ולחתום על "עצומה",
    לי נראה כי יש צורך בעצומה או חיקוק חוק, שיותר חשוב מכל מה שאמרתם:

  35. אני יודע מי הרוצח, (שאק)--3 הגיב:

    המשך:

    2) ואם כבר התאמצתם לכתוב אז ולחתום על "עצומה",
    לי נראה כי יש צורך בעצומה או חיקוק חוק, שיותר חשוב מכל מה שאמרתם:

    צריך ליזום חקיקה של 2 או 3 עניינים:
    א) שחובה לשמור תיקים וראיות מכל מקרה רצח , וכל מקרה פשע חמור שמביא מאסר עולם או מעל 20 שנה בפנים
    ויש לשמור את הכל מכל כל לעולמי עד ללא הגבלת זמן, ובתנאי שימור הכי ראויים ומתאימים
    ואסור יהיה להשמיד לשמד לשרוף וכל כינוי אחד שיקראו לזה ("בוערו"), ואפילו לא ב"טעות" וכד'

    אולי תבקשו מאיזה ח"כ שינסח הצעת חוק שכזו??? מירי רגב אולי? או פייגלין אולי?
    לפני כמה שנים שלחתי את הרעיון הזה לח'כ בן ארי, אבל ללא תגובה

    ב) ויש להקים במשטרה מחלקה שמטפלת במקרים הנקראים
    COLD CASES
    טיפול בתיקי רצח ישנים מאוד, או חטיפות, או נעדרים
    ולרוב זה נעשה ע"י שליחת עצמים לאיתור ובדיקת די-אנ-איי
    ובדיקה טריה ומחודשת של שלל הראיות מהעבר

    ג) ואולי יש להקים במסגרת ממשלתית יותר, אירגון כמו ש-רז מנהל, וכמו שיש בארה"ב
    the innocent project
    שזה מיועד לעזור לאלו שהאושמו ונכלאו למרות שאינם אשמים בכלל
    ועד שיוצאו זכאים ולחופשי
    למשל כמו שהיה עם ברנס המסכן,,, וזדורוב,,

הגיבו לתמה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים