דו"ח טליה ששון על המאחזים הבלתי חוקיים הוא מסמך אמיץ ומאלף. אולם, על מנת לתפוס את מלוא משמעותו יש להעמיד אותו מול נתון נוסף שלא נכלל בדו"ח עצמו וטרם ניתן עליו הדעת. נתונים של המינהל האזרחי מלמדים שמאז שנת 2000 נהרסו ברחבי יהודה ושומרון כ-800 מבנים של פלסטינים בנימוק שמדובר במבניים בלתי חוקיים.
כאשר מעמידים זה מול זה את הנתונים הנחשפים בדו"ח מול הנתונים אודות הריסת בתים של פלסטינים, מתברר גודל החרפה ועומק ההתדרדרות. הדו"ח מעלה דאגה מכך שנורמות פסולות הרווחות ביו"ש עלולות לחלחל אל תוך מדינת ישראל ולקעקע את שלטון החוק. ברם, לא זו הסכנה החמורה ביותר שמאיימת על ישראל. הדבר המחריד בכל הפרשה הוא שהדו"ח חשף לא רק את הרשת הענפה להלבנת מאחזים בלתי חוקיים, אלא חמור מכך, הוא חשף את עולם הערכים שבו אנו שקועים. מדינה הנוהגת איפה ואיפה בין תושבים על בסיס אתני, המשליטה נורמות כפולות על בסיס דתי, הקובעת אמות מידה על פי השתייכות לאומית, מעידה על עצמה שהיא מדינה גזענית בעליל שדגל שחור מונף מעליה. מה שעוללו לנו אומות העולם במהלך ההיסטוריה, מה שנעשה בדרום אפריקה לשחורים בתקופת האפרטייד, זה מה שאנחנו מעוללים כיום ללא בושה. כל הנהלותינו בשטחים, מהמחסום ועד החומה, מהפקעת אדמות ועד עקירת עצים, מהסגרים ועד הכתרים, הכל זועק גזענות, הכל חתום בחותם של אפליה גזעית. מאחורי כל מאחז ניצבת אידיאולוגיה גזענית שרומסת את דמותנו המוסרי. כל קראוון בלתי חוקי הוא נדבך באידיאולוגיה פאשיסטית אשר הולכת ומשתלטת על הווייתנו.
דו"ח ששון מתאר את האופן השיטתי שבו האידיאולוגיה הימנית מבית מדרשם של מועצת יש"ע השתלטה אל זרועות מרכזיים במדינה ובראשם המינהל האזרחי, והטביעו אותם במדמנה הגזענית. המינהל האזרחי, אשר סייע למתנחלים לעבור על החוק, הוציא באותה שעה אלפי צווי הריסה לתושבים ערבים ולא היסס להרוס את ביתם בשם "שלטון החוק". יותר מ-800 בתים של משפחות חפות מפשע – לא של משפחות של מפגעים – אלא של אנשים שכל חטאם בכך שבנו בית ללא היתר, נהרסו כליל. לזאת יקרה גזענות, גם אם קשה לנו להוציא מלה זו מפינו.
אין מחשבה צורמת יותר מאשר מחשבה המייחסת ליהודים התנהגות גזענית. האסוציאציות מכות בנו בחוזקה ומובילות אותנו למחוזות אפלים בהם אנו היינו הקורבנות האולטימטיביים של האידיאולוגיה הגזענית. למרות זאת, שומה עלינו להשיר מבט אל הדו"ח ולקראו אותו בעיון על מנת להבין את המצב לאשורו ולשאול את עצמנו איך הגענו או ליתר דיוק איך התדרדרנו לאותו תהום שבו גם אנחנו הפכנו לאחת מהגרועות שבמדינות הגזעניות בעולם.
דו"ח ששון הוא בבחינת מראה שמשקפת את פרצופינו המעוות ללא כחל וסרק אך מסרבת לכנות את המשתקף ממנו בשמו המלא. הוא אינו מתעמק במניעים האידיאולוגים העומדים מאחורי אותם מאחזים, ולכן נמנע מלקרוא לילד בשמו. הוא מתמקד בעניין הפרוצדורלי ולא בעניין העקרוני. בכך טליה ששון החמיצה את העיקר. אין מדובר בבעיה של מינהל תקין – מדובר בגזענות יהודית השואבת את שורשיה מפונדמנטליזם דתי ומלאומנות ימנית, שני המרכיבים אשר עומדים ביסוד כל משטר פאשיסטי. המתנחלים הם נושאי הדגל של אידיאולוגיה נציונליסטית בעלת תכנים פאשיסטים מובהקים והמנגנון הממשלתי התומך בהם, בצבא, בממשלה ובסוכנות הפכו לנושאי הכלים של אותה אידיאולוגיה. כל עוד המדינה לא תשתחרר מחיבוק הדוב של הימין הקיצוני, הפאשיסטיזציה היא בלתי נמנעת. מדינת ישראל נגועה בגזענות ממארת. זאת חייבים לזעוק ללא הפסק כחלק מתהליך הריפוי. אם לא נקרא לילד בשמו, אם לא נזעק זעקת כאב בראש חוצות, לא ייפקחו עיני הציבור מלהבין עד איכן התדרדרנו, ולא תהיה ממנה תקומה.
לא הבנתי איך הריסת בתים והתנהגות מכוערת באופן כללי הפכו לגזענות. הכותב כנראה שכח אבל ישראל במלחמה עם הפלשתינים. מלחמה זו כולל כבוש השטחים נכפו על ישראל ובמלחמה נעשים מעשים מכוערים מאד. בין הכעור של אזרחים שנהרגים תוך פגיעה בטרוריסטים רוצחים לבין רצח מכוון של אזרחים על ידי הטרוריסטים, אין ספק מי מוסרי יותר. כל זה לא מעיד על גזענות אלא על עוולות מלחמה.
אנחנו מסכימים על זה שהריסת בתים היא דבר מכוער, אבל לא זה עיקר הטענה. הגזענות באה לידי ביטוי בכך שממשלות מדינת ישראל הנוכחית נוהגות איפה ואיפה: בעודן הורסות בתים "לא חוקיים" של "ערבים" או "פלסטינים" (שאינם יכולים לבנות באופן חוקי כי הם לא מקבלים אישורים או תב"עות), הן בונות בתים ל"יהודים" על כל גבעה נשאה ותחת כל עץ רענן, גם כן בניגוד לחוק. כלומר: בעודן אוכפות חוקים מסוימים כלפי "אוכלוסיה" מסוימת, הן עודדו ומעודדות אוכלוסיה אחרת לעבור על אותם חוקים.
דן תמיר
מר מרגלית
אתייחס להריסת בתים בירושלים.חובתה של המדינה לשמור על החוק ולא לאפשר תוהו ווהו בו כל דיכפיןיבנהלו בית תחת כל ץ רנן בו יחפוץ.תאר לך שמול ביתך יבנו מחסנים ולעריה לא יהיה אכפת איך תרגיש.חוק צריך לכבד כדי שחיינו יהיו נסבלים.ובנושא בניה על אחת כמהוכמה.על מה אתה מלין לא ברור ליאלא אם אתה מעונין שהכאוס יחגוג.לסיכום מר מרגלית סדר צריך לשמור ובקפידה. נרקיס