הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-31 במרץ, 2005 16 תגובות

א. להעליב זונות זה העלבון הקל והזול ביותר שיש. זונות לא ייתנו לך בוקס בפרצוף, כי תדמיתן העצמית כה נמוכה ששום דבר שתאמר עליהן לא יפגע בהן יותר משהן פוגעות בעצמן.


ב. זנות איננה פגם של נשים כי אם של גברים. בעולם שכולו מנוהל – עד עצם היום הזה – על ידי גברים, קיומה האוניברסלי של הזנות ("המקצוע העתיק בעולם") אינו נובע מחולשה של נשים אלא של גברים. אבל למה כשאומרים על גבר שהוא לקוח של זונות זה לא עלבון, ואילו הזונה היא אובייקט של זלזול וסלידה?

ג. הזונה לא "מוכרת", לא את עצמה ולא את גופה – היא נותנת לגבר לעשות שימוש זמני בגופה.


ד. לקרוא לזונות "פרוצות" ולבית-זונות "בית-בושת" זה להשתמש בטרמינולוגיה דתית-מסורתית, בביטויים שמקורם בשיפוט שלילי. מי שחושב ש"פרוצה" יותר מנומס מ"זונה" טועה. להיפך – המושג "פריצות" הוא מושג דתי-מסורתי וכך גם השימוש במלה "בושת" – כלומר "בושה"… הרבה פחות מעליב לקרוא לדברים בשמם.


ה. רוב-רובן של הזונות נקלעות לעיסוק הזה בלית-ברירה, מנסיבות כלכליות וחברתיות שונות ומתוך הערכה עצמית נמוכה להחריד. לא מגיע להן שייפגעו בכבודן האנושי בנוסף לפגיעה היומיומית בכבודן הפיסי.


ו. אני מציעה שיוקם ארגון שייקרא "הליגה נגד השמצת הזונות", שגם ייאבק על זכויותיהן האנושיות, האזרחיות והחברתיות של הנשים העובדות האלה.


ולפוליטיקאים ולעיתונאים ייאמר: תשמיצו זה את זה ואת מי שאתם רוצים כפי שאתם רוצים, אבל אל תשתמשו במלה "זונה" כגנאי. יש החושבים שלקרוא לזונה "פוליטיקאית" או "עיתונאית" זה עלבון עוד יותר חמור.


שמעתי פעם שהסופר ג’ורג’ ברנרד שואו שאל איזו גברת אם תסכים לשכב איתו תמורת חמישה פאונד. "אדוני!" השיבה האשה בזעם…. "ואם אציע חמשת-אלפים פאונד?" שאל הסופר. האשה היססה לרגע. "אהה!" אמר הסופר. "אם כך ברור מהו מקצועך. נותר רק להסכים על התשלום". הסיפור הזה כלל לא מצא חן בעיני, וחשבתי בליבי, מה יקרה אם אשאל גבר אם יסכים לשכב עם זקנה בלה תמורת חמישה שקלים. מן הסתם יעווה את פניו ויסרב. ואז אציע לו חמישים אלף שקל – האם לא יבקש לשקול את ההצעה?


לפיכך אני שבה ואומרת, להעליב זונות זה העלבון הקל והזול ביותר. אנא, אל תעשו זאת!

תגובות
נושאים: מאמרים

16 תגובות

  1. "האחר" הגיב:

    נקודה חשובה, ניראה לי שנשים אחראיות במידה רחבה לחלוקה בין הגינות ובין פריצות, והדברים הם עתיקים וידועים. בנסיבות של הפליה ממושכת בעיקר בתחום הכלכלי, נוצר צורך להפרד ומשול, כאשר האשה "ההגונה" נכנסה להסדר זנות ממוסד (קידושי קניין או ביאה) וה"פרוצה" עבדה על הסדרים קצרים (עובדת קבלן). היום כבר מתחיל להישמט היסוד הכלכלי והפילוסופי מתחת להסדרים המפלים, אבל ההרגלים נישארו. זכורה לי התנסותי רבת השנים בין ארגוני הנשים, והאופן שבו עדיין הרבה נשים, כולל "פמיניסטיות" מבקשות ליצור חיץ ביניהן ("לי זה לא קורה") ובין הקרבנות. הדוגמא של הפרופסורית מבר אילן טובה לעניין זה, אבל זה גם מאד נפוץ בקרב הפעילות כביכול נגד אלימות מינית. כל אשה חוותה "זנות" או "הצעה לזנות" או אלימות או הטרדה מינית וניצול, ויש בזה בסיס לסולידריות שתייתר את המונח "זונה" בכלל מהלקסיקון. הרבה תלוי בנו.
    הגברים, נו הרי אם אמא שלהם תחנך אותם כמו שצריך, הם לא ידברו כאלה שטויות, יש לקוות.

  2. יורם בר-חיים הגיב:

    הכל נכון, אבל אולי דווקא המילה "פרוצה" מכילה משמעות של "מי שפורצים לתוכה" כלומר מילה זו עשוייה דווקא לייצג את הזונה כקורבן לאקט אלים של חדירה.

    ראוי גם לזכור בישראל הנוכחית רוב ה"זונות" הן בכלל קורבן ישיר של חטיפה ואונס ("סחר בנשים") כלומר שכל שאלת "מכירת הגוף" לא קיימת עבורן. הן נאנסות, פר-אקסלנס.

  3. שלמה הגיב:

    ד"ר לוטן, רציתי להעיר שאת משתמשת בטרמינולוגיה מיושנת.
    לא אחזור על כל המונחים עכשויים – אבל התנערנו כבר שנות בחיי יום יום מהמונחים המקראיים ספרותיים. – ועל כך יבואו על הברכה
    מרענני הלשון העברית עורכי מדורי הפרסום בעיתונינו. מצד שני המינוח התפקודי הגברי כמו "סרסור" ו"קליינט" על שלל תרגומיהם שמר על מעמדו – וזה דווקא אומר דרשני.

  4. הגרמני הגיב:

    ליעל לוטן,
    לגבי פסקתך השישית כולי תמיהה, כיוון שלמעשה מדובר כאן במעין מילכוד 22 כמתואר ספרו המהולל של ג’וזף הלר(מומלץ ביותר).
    את קוראת להקמת ארגון, שיגן על זכויות הזונות(אזרחיות, חברתיות ואנושיות) דבר שבאמתחתו מחייב הכרה בעיסוק זה כמקצוע לכל דבר.
    לגליזציה של עיסוק זה, והוצאתו מהתחום ה"אפור" בו הוא ממוקם ליד סחר בסמים, הימורים וכדומה, הוא למעשה הכרה ב"צרכיהם" של גברים שונים תוך היענות לסיפוקם תמורת כסף.
    האם זהו רצונך? האם כך שואפת את לקבע את מעמדן החברתי של נשים אלו?
    הייתי מעוניין שתבהירי עמדתך בנידון, כיוון שלי לפחות מתגלה סתירה בין המאבק הפמיניסטי(המוצדק לעיתים קרובות) לבין קיבוע סופי ומוחלט של נשים אלו בשולי החברה דרך ההכרה בעיסוקן. הלא כן?

  5. מור הגיב:

    למקרא הגיגיה של כותבת המאמר אינני יודעת אם לבכות או לצחוק. היום הופיע בעיתון העיר מאמר מאלף ביותר, העוסק בנושא הזנות, שנכתב ע"י אשה העוסקת בתחום. הכותבת מפריכה, אחת לאחת, את כל הטענות המועלות ע"י פמיניסטיות בטענה (הנכונה לדעתי) כי אין הן מכירות כלל את הנושא לאשורו. הכותבת מזדהה לחלוטין עם הטענה כי את הסחר בנשים יש לאסור, ולהעניש בכל החומרה את העומדים מאחורי הסחר הזה, אבל אין היא מבינה מדוע יוצא הקצף על נשים שבוחרות לעסוק בזנות מרצונן החופשי, כמוה. אין היא מנוצלת ע"י איש, סרסור אינו חי על רווחיה, וכל מה שהיא עושה נעשה מתוך בחירתה שלה.
    נשות המוסר הצדקניות, (פמיניסטיות), בדרישתן לאסור את הזנות, משתפות פעולה עם החוגים הדתיים-פשיסטיים, מדכאי הפלסטינים, אוייבי השלום והקידמה החברתית.
    אותן נשים מתעלמות מעובדה בסיסית אחת: בחברה, בכל חברה, ישנם גברים שאין ביכולתם לקיים יחסי מין (זכות בסיסית של כל אדם הנברא בצלם) משום שהם נכים, או לא עלינו מכוערים, או חסרי ביטחון עצמי, או סובלים מבעיות נפשיות, או שפשוט אין הם מוצאים בת זוג מסיבה זו או אחרת. הליכה לזונה, או לנערת ליווי, היא פיתרון נוח עבורם, באין להם אפשרות אחרת.\
    מה הפיתרון שמציעות נשות הפוליטקלי קורקט לגברים כאלה? לאונן כל ימיהם? לבוא על נשים בכח? לצרוך חומר פורנוגרפי? (הרי גם לדבר האחרון הן, וגם החרדים, מתנגדים בכל תוקף)

  6. יובל הלפרין הגיב:

    חבל שנכתבים כאן קשקושים כאלה. לא כל דבר הוא מטבע עובר לסוחר. מתן לגיטימציה לניצול העתיק בעולם מעצים עוד יותר את בעלי הממון. בסופו של תהליך יוכל כל מעסיק לשלם לעוזרת הפיליפינית כמה שקלים נוספים תמורת שירותי מין, וכל מלצרית תיאלץ לבחור בין דמי שירות עשרה אחוז לדמי שירות עשרים אחוז. כמו כן ניתקל בשלטי חוצות: "דרושות נערות אמיצות בעלות הופעה נאה לעבודה מהנה ומרתקת"… והכול ב"הסכמה" כמובן.
    ההיא מהכתבה יכולה להסכים למה שהיא רוצה. אני לא מסכים. לא בבניין שלי, לא בשכונה שלי, לא בעיר שלי ולא על יד. כש-א’ מזהם את האוויר ו-ב נפגע מכך, זכותו של ב’ קודמת, גם אם מדובר בזהום מוסרי-חברתי.

    מי שיש לו בעיה רפואית עם מין זונה ודאי לא תעזור. מי ש"פשוט לא מוצא בת זוג" זו בעיה שלו. לא אסון, יש צרות יותר גדולות. למשל, מתן לגיטימציה לתופעת הזנות. הנזק עולה עשרות מונים על "התועלת".
    גם אם אותו אומלל ילך לאלף זונות ביום עדיין בת זוג לא תהיה לו, והחסך יישאר בעינו.

  7. דניאל הגיב:

    מסכים לחלוטין עם מור – סוף-כל-סוף מישהי, שכותבת ומדברת לעניין. וליובל: טוב לדעת, שכשמסירים מ"פעילי זכויות-האדם" בארץ הזו את מסכת-הצביעות, מתגלה האמת: "אני לא מסכים. לא בבניין שלי, לא בשכונה שלי, לא בעיר שלי ולא על יד"… קרי – גם אם הנשים (או הגברים… כי מה לעזאזל ההבדל?) *רוצות ומעוניינות* לסחור, במחמדיהן הגופניים, פשוט כי ככה *מ?ת?ח?ש???ק* להן לעשות, כי זה הגוף שלהן והוא רכושן וברשותן ולא ברשותו של מר יובל הלפרין – יבוא מר יובל הלפרין דנן (או שלוחיו… אין שום הבדל, לדעתי), יפרוץ לביתן, יאסרן באזיקים וישלחן ל"חינוך סטאליניסטי מחדש" – ולמה? כי הוא בעד "שימור המוסר בעירו"! מציע לך לחשוב, יובל, מה בעצם ההבדל, בינך, לבין כל פעיל ממוצע, ב"משמרות הצניעות" בבני-ברק, או ב"משמרות המהפיכה" בטהרן? הרי, אין שום הבדל. בנושא המדובר כאן – שתודה מכל הלב למור, על שהעלתה אותו! – אין ניצול ואין סרסור. בחורה מחליטה, מרצונה היא החופשי, לשכב עם בני-אדם אחרים ולהרוויח קצת תוך-כדי! קיבינימט, זהו הגוף *ש??ל??ה*!!! הוא איננו "רכוש המהפיכה"! לאסור על אדם בוגר, לעסוק בזנות – כמוהו כלכפות עליו, לעסוק בזנות. בשני המקרים, זכויות-הפרט שלו (או שלה) נפגעות, על-ידי גורם זר. וחופש-הפרט, הוא מעל לכל שיקול אחר!!

  8. מור הגיב:

    ליובל שלום,
    ראשית, אינני מבינה כיצד אדם כמוך, הנאבק למען זכויות אזרח ומיעוטים מדוכאים יכול להוציא ממיקלדתו משפט כמו "מי שפשוט לא מוצא בת זוג זו בעיה שלו"? זה לא צורם לך באיזשהו מקום? במה נבדלת הזכות לקיום יחסי מין מן הזכות לחופש דת, חופש משילטון כיבוש, וחופש
    השביתה? אתה מוכן להסביר את "ההבדל"?
    נקודה נוספת לא ברורה לי בדבריך – ידידותי הפמיניסטיות (ויש לי כאלה) טוענות השכם והערב בזכות ההפלות, מן הנימוק שהאישה היא אדון לגופה. וכשאישה מחליטה לעסוק בזנות אין היא אדון לגופה?
    לא ברור לי גם מדוע יוצא הקצף על הזנות הנשית בלבד. מדוע אין אנו שומעים על דרישה לסגירת מועדונים המספקים שירותי מין להומואים? הרי זו אותה תופעה בדיוק.

  9. אירית הגיב:

    ניראה לי שאין באמת ויכוח פה בין הצדדים הניצים. כולם מסכימים שאשה אדון לגופה, ואני מניחה שכולם מסכימים שה"בחירה" בעיסוק הזה היא ברירת מחדל שנובעת מעוני, דימוי נמוך, פערים כלכליים ניכרים בין גברים ובין נשים וכולי. הויכוח הוא מה הפתרון….זה מזכיר לי את העיסוק ההולך ופושה של מכירת איברים להשתלה, כמו כליות וקרניות והשד יודע מה עוד. (התחיל עם ביציות…). הסחר נאסר על ידי רוב המדינות המערביות ומותר ברוב המדינות העניות כך שנוצר ייבוא של איברים מן העולם העני אל העשיר. כמובן, מוכר הכיליה הוא אדון לגופו, אבל אנחנו בעל זאת נגעלים מהמצב אליו הגיע העולם, בעצם משקף את הפערים הכלכליים שממילא קיימים ומובילים לעבדות ולמוות בחצי הדרומי לטובת רמת החיים של הכדור הצפוני. האם איסור פלילי הוא הפתרון? כמובן שהוא מעניש שוב את הנזקקים להכנסות האלה, ולא את העשירים שממילא ירכשו את הסקס, הביצית הקרנית כך או אחרת. המקרים האלה מעוררים רגשות עזים במיוחד כיון שהם מאלצים את החברה להתבונן במציאות שהיא מעדיפה לא לראות בדרך כלל.

  10. יובל הלפרין הגיב:

    אינני ליברל בהשקפותיי.
    כל עוד המשטר הוא קפיטליסטי, והחברה נחלקת לבעלי הון ולחסרי הון, כל הרחבה של כוחות השוק, וכל הכללה של צרכים נוספים כסחורה עליה ניתן לשלם, תואמת את האינטרסים של מי שיש בכוחו לשלם.
    הדגמתי בבירור בדבריי הקודמים כיצד לגיטימציה מוחלטת לזנות תחשוף את מי שנאלץ לעבוד למחייתו ותלוי במעסיקו לצורה נוספת של ניצול.
    אין מקום לדבר על "הסכמה" כשהכוח בחברה מחולק בצורה כה בלתי שוויונית. מרבית ה"הסכמות" במצב זה הן למראית עין בלבד. ניתן לכנות זאת "הסכמה כפויה". ישנם מצבים שבהם הנחת היסוד היא שההסכמה הנה כפויה. שכר מינימום, למשל. באים הליברלים וטוענים: א’ מעוניין להעסיק עובד בשכר נמוך מהמינימום. ב’ מסכים. מדוע להתערב? הסיבה שאכן יש להתערב היא אי השוויון המובנה שבין שני צדי החוזה המוצע.
    הניסיון להבדיל בין זנות בהסכמה לזנות שאינה בהסכמה היא מדרון חלקלק מדי. עלינו לשאול את עצמנו על מי תחול חובת ההוכחה. במשפט הפלילי חובת ההוכחה היא על המאשים. עד שלא יוכח מעבר לספק סביר שאותה נערה המחייכת ללקוחות בחדווה אינה אלא שפחתו החרופה של סוחר נשים, ו"הסכמתה" נובעת מהחשש הפיזי מבריוניו ומפני שדרכונה הוחרם, ה"עסק" יוכל להמשיך ולפעול באין מפריע.
    העוול הפוטנציאלי שטמון בכך עולה עשרת מונים על העוול שייגרם לנערות הספורות שהסכמתן אכן אמיתית, ויעיד על כך הקושי הרב להילחם בתופעה המכפירה של סחר בנשים (הפורח בשל העובדה שהמצב המשפטי כיום תואם את השקפותייך ולא את השקפותיי).
    ככלל אינני רואה הבדל בין התנגדותי לזנות לבין סייגים אחרים שאני דורש להחיל על מנגנון השוק: איסור על פורנוגרפיה ופרסום פוגע, הגבלות על ייבוא או קביעת חומרים כאלו או אחרים כמסוכנים ולכן אסורים לשימוש.
    הפלה הנה אקט ביולוגי ולא כלכלי. בין האישה לעובר אין מתקיימים יחסים עסקיים או חוזיים, ולכן אינה נוגעת לכאן.

  11. דניאל לאירית הגיב:

    קודם-כל: "ואני מניחה שכולם מסכימים שה"בחירה" בעיסוק הזה היא ברירת מחדל שנובעת מעוני, דימוי נמוך, פערים כלכליים ניכרים". אל תניחי, אירית. פשוט – אל תניחי, מראש, מה הדעה ש??ל??י, בסדר?
    גם אם ל?פ?ע?מ??ים זוהי הסיבה – לעזאזל, אפשר לומר זאת על כל עבודה! מה, כשמזכירה מעבירה דרך מוחה – לא רק דרך גופה – את כל השטויות, שהבוס אומר לה להקליד – זה רע יותר או טוב יותר? יותר ניצול או פחות ניצול? כשבחור/ה בוחר/ת (ולהגיד לך משהו: ג??ם א?נ?י, א?יש???ית, שוקל זאת – כאופציה לא מפחידה בכלל… עכשיו יובל, בוודאי, ישלחני לגולאג), מרצון/נה הוא/היא החפשי, לשכב עם בני-אדם אחרים/ות ולעשות מזה קופה – ודוק: לא סרסור/ה ולא בטיח (כי אם *יש* סרסור/ה אני מסכים אתכם, כמובן!) – אין כאן שום הבדל שהוא, בין זה, לבין כל עיסוק אחר שהוא!!!

  12. ליובל הגיב:

    אם אינך מקיים מנגנון המבטיח קיום סביר ובכבוד לכל אדם, למשל הבטחת הכנסה סבירים, דיור, וכולי, לכל אחד, אזי האיסור על "הסכמה" לעבדות מכל סוג שהוא, אינו אנושי, כיון שהוא גוזר מוות על אותם אנשים ש"בחרו" בברירה הזו, לעומת קיבוץ נדבות או ממש מוות. איסור על זנות, מכוח ההנחה שזו אינה בגדר הסכמה, הוא מוסרי רק במדינת רווחה. מאחר שישראל (אחרי ארצות הברית ידידתה) פרשה מהמועדון הזה, יהיה זה בגדר צביעות לאסור כל צורה של עבדות, שכן היא לפחות מבטיחה חיים. אירית

  13. עופר יהלום – לכולם!! הגיב:

    הויכוח המעניין שקיים כאן נוגע בעיקר לשאלת התערבות המדינה בחיי הפרט, כלומר עד כמה המדינה צריכה לנהוג בפטרנליזם, כלומר להגיד לאזרח שהיא יודעת יותר טוב בשבילו מה עדיף עבורו.

    על כל חוק אפשר לומר שיש בו מידה מסוימת של פטרנליזם, השאלה היא איפה הגבול.כפי שאמרו מספר מגיבים לפני, על כל עבודה ובייחוד על הקשות ביניהן ("שחורות, מלוכלכות") ניתן לומר שהגיעו אליהן מחוסר ברירה, ואולי גם על כל עבודה, שהרי כל אחד מנסה למצוא את העבודה שתיתן לו את המקסימום ומתפשר עקב תנאי השוק שנתקל בהם.

    קיים ויכוח אם כל אחד רוצה "לעבוד כמו פקיד, עם חופשות כמו של מורה ומשכורת של חבר אגד", אבל כנראה שירצו גם סיפוק בעבודה.וסליחה על הסטריאוטיפים הלא-מדוייקים, זה רק פתגם.

    כמח רוב הכותבים, המצב המשפטי כיום לא תואם את השקפותיי.כמו בצחום הכלכלי, התערבות המדינה צריכה להיות רק במקרים קיצוניים, כמו שכר המינימום או ריבית מקסימלית. נראה לי שבתחומים הנויים במחלוקת צריך להגיע לפתרון ביניים שאינו שולל את הרצון החופשי ומותר רק למבוגרים- לגליזציה שח הימורים אבל לא באשראי, סמים רכים אך לא קשים, פורנוגרפיה שאינה מציגה אלימות, וזנות ליגלית אך לא סרסרות ליגלית ומובן שלא סחר בבני אדם או אימוץ/פונדקאות תמורת כסף (גם אם קוראים לזה "החזר הוצאות").

    הטעות שנעשתה בהולנד, המדינה הראשונה שהתירה את הזנות, היתה שהתירו גם את הסרסרות ולכן לא חל שיפור משמעותי במעמד הזונות.ולדעתי יש להתיר סחר איברים מן המת בלבד (כלומר התחייבות של החי), או כפי שאמר קאנט – לכל אדם יש מחיר, פרט לאדם עצמו.

  14. שלמה הגיב:

    הזדמנות נדירה לקבל תגובה של "הקומץ"
    אוהדי ביתר י-ם בנושא מתוך כתבה של דניאל בן סימון .
    — קישור —

    והיה עוד אוהד בית"ר, שביקש ששמו לא יפורסם, שטען שהאוהדים הערבים מנצלים את ביקורם בתל אביב כדי לעשות חיים בעיר הגדולה. "מה אתה חושב", הוסיף, "שהם באים לראות את המשחק? מה פתאום? הם מחכים לסוף המשחק כדי לעשות חיים בעיר הגדולה ואחר כך לבקר במכוני הליווי של תל אביב. זה הכי כואב לי".

  15. יעל לוטן הגיב:

    מי שמכיר את סיפוריהם הצרפתיים של גי דה מופאסאן או של ז’ורז’ סימנון זוכר בוודאי את תיאורי בתי הזונות. אלה היו מוכרים, חוקיים ונתונים להשגחה ממלכתית רפואית ולפיקוח משטרתי. כך הוגבלה במידה משמעותית הפצת מחלות המין הקשות וכן הפגיעות האלימות בנשים שעבדו בבורדלים הללו.

    זמן קצר אחרי מלחמת העולם השנייה קמה חברת פרלמנט צרפתייה בשם מארת רישאר ודרשה לסגור את בתי הזונות. לא קשה לשער מה היו טענותיה, מכל מקום היא הצליחה לסחוף את הפרלמנט הצרפתי ולהעביר -בתשעה באפריל 1946 – חוק הידוע עד היום הזה בשם "חוק מארת רישאר", והבורדלים נסגרו.

    התוצאות ידועות – הזנות לא נעלמה, היא פשוט ירדה לכביש (כמובן שגם קודם לכן היו זונות ברחובות, אבל עיקר הפעילות היתה בבתים, שהיו הרבה יותר בטוחים). מחלות המין התפשטו במהירות, הנשים מצאו עצמן חשופות לאלימות מצד סוג הגברים הפונים אליהן כדי להתעלל בהן, וכל שאר הרעות החולות הידועות. הצעות לבטל את "חוק מארת רישאר" עולות לפרקים בפרלמנט הצרפתי, אבל מסיבה זו או אחרת הן לא עוברות. היום בעיית המחלות החמירה לאין שיעור – לא רק איידס, אלא כל מחלות המין משתוללות באוכלוסייה העולמית, ואין צורך לומר שגם האלימות נגד הנשים האלה לא התמעטה.

    נכון, גם אני לא אשמח אם זונה תתחיל לשרת לקוחות תחת עמודי הבניין בו אני גרה, ומן הסתם גם לא אם ייפתח בורדל בסמוך לביתי, למרות שמזמן אין לי ילדים בבית. אבל אני משוכנעת שעד שלא תיפסק הדרישה הגברית לשירותי מין – ואין סיבה לחשוב שזה ייקרה בעתיד הנראה לעין – עדיף שהשירות יינתן בצורה חוקית ובמסגרת הניתנת לפיקוח רפואי והגנה משטרתית.

  16. רחלי סקסיט הגיב:

    שלום.
    כאן רחלי,נכון הרבה אנשים מקללים אותי ופוגעים בי,אבל המקצוע הזה זה משאני אוהבת לעשות. תצחקוו תצחקוו.לא יאמן בישבילכןם ובישביל ההורים ש’לי. ואני מוודה "אניי זונה".
    להתראות 301630143האייסי שלי

הגיבו ליעל לוטן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים