הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-2 באפריל, 2005 173 תגובות

עפרה ישועה-ליית הגיבה במאמרה על סדרת מאמרי "סוגיות בציונות" וטענה שהבעיה המרכזית לתחלואיה של ישראל היא הדת – או כפי שהיא ביטאה זאת בכותרת המשנה של ספרה[1]: "איך ניגפה הציונות המדינית מפני הדת היהודית". היא גם כותבת שם: "כאשר נולדה הציונות כרעיון זוהר, מרגש ועשיר בהבטחות, היא לא ממש ידעה להעדיף את העתיד הציוני על פני העבר היהודי". היא הציגה שאלות כגון: "מדוע העם הישראלי מתנהג בצורה שכלל אינה אופיינית לקבוצות קולוניאליות אחרות". גם ההפרדה בין היהודים לאוכלוסייה הערבית מוסברת על ידה "באנומליה הישראלית הנובעת מהאספקט הדתי הייחודי המשפיע על מדינת ישראל והתמסרותו של השמאל הזה למודל הריאקציוני שמציעה האורתודוקסיה הדתית לישראל" ("על האנומליה הישראלית כסוגיית שמאל בלתי פתורה", הגדה השמאלית 10/03/05). נראה לי שנקודת המוצא הזו שגויה מאוד וכי יש מקום לברר, ולו במעט, את היחס בין הציונות לדת בהתהוות הלאום הישראלי.

אין לדעתי אפשרות אפילו להתחיל להבין את החברה הישראלית בלי להכיר בכך שהישות הישראלית נוצרה בתהליך של קולוניאליזם (ולפיכך גם היציאה מן הסבך צריכה להתחיל בתהליך של דה-קולוניזציה). להציב כמקור כל הרעות את האורתודוקסיה הדתית, ולהעביר לאחריותה בדרך פלא את כל מעלליה של הקולוניזציה הציונית, מנקה אמנם את הציונות ("רעיון זוהר") אבל אין לזה סימוכין בעובדות, זה פשוט עוול להיסטוריה.


יש לזכור עובדת יסוד: הדת הממוסדת (האורתודוקסית) התנגדה בכלל לציונות מראשית הופעתה. הסיבה על פני השטח היתה כי הממסד הדתי חשש לאבד את השליטה על המהגרים (היא התנגדה גם להגירה לאמריקה ולאירופה המערבית, ובצדק מבחינתה, רוב המהגרים האלה אבדו לדת האורתודוכסית). זו הסיבה מעל פני השטח. אך יש גם סיבה עמוקה יותר והיא שהציונות היתה תנועה לאומית שאומצה מן "הגויים", כלומר תנועה שצמחה מן התנועות הלאומיות האירופאיות בזמן ההוא. תנועות אלה קמו על רקע של היחלשות הדת שמלכה על התודעה בעידן הקדם-קפיטליסטי. התנועות הלאומיות התפתחו על רקע הופעת הנאורות באירופה שהחליפה את הדת כתודעה שלטת. ובין היהודים על רקע תנועת ההשכלה. אותם יהודים שכבר השתחררו מן הדת, הצטרפו לתנועות הלאומיות – כך היה בכל ארצות אירופה וכך גם ביחס לציונות. הציונים הראשונים היו ברובם הגדול חילונים – ממשה הס עד הרצל, נורדאו, ורבורג, אופנהיימר ובודנהיימר בגרמניה (מנהיגי הציונות הגרמנית היו גם בעלי השפעה מכרעת בשנים הראשונות של התנועה הציונית העולמית). כך גם היה בין יהודי רוסיה של אותם ימים: אחד העם (אשר גינצברג), אוסישקין, פינסקר ומוצקין וכן אנשי העלייה השנייה: בן גוריון, בן צבי, ברל כצנלסון, יצחק טבנקין וכו’. כולם היו אנשים חילוניים.


שוב מתברר שהציונות לא צמחה מתוככי היהדות או הדת היהודית אלא דווקא מהקשר עם הסביבה הלא יהודית, בהשפעת העמים בתוכם ישבו. בניגוד לטענה הנשמעת לעתים, לא היהודים שהתפללו חמש פעמים ביום לבוא המשיח ולשיבה לירושלים היו לציונים אלא דווקא אלה שלא התפללו.


לא לחינם לא התפתחה התנועה הציונית בקרב יהודי המזרח שנעדרו את תהליכי החילון.


רק מיעוט קטן מבין היהודים הדתיים הצטרפו לציונות ובצדק נקרא זרם זה "הציונות הדתית" (ולא "הדת הציונית"). הרב ריינס, מייסד הציונות הדתית "המזרחי", הציב את הציונות הדתית בצד המתון של הציונות. הוא הפריד בין הציונות למשיחיות, ותמך בתוכנית אוגנדה.


הציונים לא היו דתיים – אבל הם היו נלהבים מעין כמוהם למיתוסים היהודיים מהם שאבו ביסוס לציונות – למרות שלא האמינו בדת. גם תופעה זאת לא היתה אופיינית או שונה מן הנהוג בתנועות הלאומניות בנות זמנן. גם אלה המציאו והאדירו גיבורים מיתולוגיים ככל שידם השיגה – הצרפתים המציאו את אגדת רולנד, הגרמנים התרפקו על ארמיניוס, והאנגלים על המלך ארתור. בצורה דומה אימצו הציונים הלא דתיים את סיפורי המקרא ליצירת אידיאולוגיה והיסטוריוגרפיה ציונית.


הפן הקולוניאלי של הציונות נוצר כאשר העלייה לפלסטינה הפכה למציאות. הציונות הפכה לקולוניאליסטית, כלומר מתיישבת על חשבון התושבים הילידים, רק בהמשך התגשמותה בפלסטינה. גם כאן הציונות לא היתה מיוחדת במינה – היא אימצה את ההשקפה ואורח המחשבה ששלט באירופה האימפריאליסטית באותו הזמן: אפשר להתיישב בכל מקום מעבר לים ואין להתחשב בעמים היושבים באותם מקומות. כאן נוצרה גם השפה המשותפת כל כך למתנחלים קולוניאליסטים בכל העולם כלפי הילידים: הם פרימיטיבים, מפגרים מבחינה תרבותית, חסרי יצירתיות, בוגדניים, לא ממש בני אדם וכדומה. כל הביטויים האלה באו להצדיק נישול, גירוש, חיסול וגזילת אדמתם של העמים הילידים. אין לכן להשתומם על התבטאויותיהם של מייסדי הציונות. הרצל כתב בספרו הפרוגרמאתי "מדינת היהודים": "אנחנו נהיה שם חלק מן המבצר האירופאי נגד אסיה, מוצב של ציוויליזציה אל מול הברבריות"[2]. והוסיף: "יגידו שרק אנשים עניים יבואו איתנו, אבל בדיוק אותם אנו צריכם בתחילה! רק אנשים מיואשים יהיו כובשים טובים"[3]. ונורדאו – חברו של הרצל – הזכיר בנאומו בקונגרס הציוני הראשון את האסיאנים והאפריקנים כמנוונים.[4] הסוציאליסט בורוכוב כינה אותם "השכנים הסמי-ברברים"[5]. התבטאויות אלה היו ביטוי של גזענות עמוקה שרחשו קולוניאליסטים מכל הסוגים כלפי העמים אותם הם שיעבדו ונבעה ממציאות כיבוש ושליטה על עמים ילידים, ולא מתוך מניע דתי. כך היה גם בקולוניאליזם הציוני, הרבה זמן לפני שהדת האורתודוקסית השתלטה כביכול על "הציונות הזוהרת".


כאמור, הדת היהודית הצטרפה לציונות רק מאוחר יותר. הרצל רצה להרחיב את התמיכה בציונות "ולרכוש" יהודים דתיים לציונות אבל כאמור ללא הצלחה יתירה. לקראת הקונגרס הציוני בבאזל טרחו המארגנים להושיב גם רבנים על הבמה, הם חיפשו רב אורתודוקסי מגליציה הלבוש בקפטן ארוך ושחור, בתור קישוט קוסמטי…[6]


בכל השנים הפורמטיביות של הציונות – וגם לאחר מכן – הציונות הדתית לא מילאה תפקיד חשוב ובוודאי לא תפקיד מנהיגותי בתנועה הציונית. עד לקום המדינה ובעצם עד מלחמת ששת הימים, השתייכה הציונות הדתית דווקא לחלק המתון יותר ביישוב ובמדינה. בעידן הציוני-חלוצי הדתיים חיקו יפה את התנועות הציוניות החילוניות. זה ניכר אפילו בשם תנועותיהם. בשמאל הציוני היו "הפועל הצעיר" ו"מפלגת פועלי ארץ ישראל" ובמגזר הציוני הדתי אנו מוצאים את "הפועל המזרחי" ואפילו את "פועלי אגודת ישראל". ליד קיבוצים ומושבים של תנועת העבודה קמו גם אלה של הפועל המזרחי ושל אגודה.


הציונות הדתית היתה שותפה למטרות ולמעשי הציונות. עוד בוויכוח אוגנדה תמך הרב ריינס בעמדות של הרצל בעד התוכנית; יותר מאוחר תמך המזרחי בתוכנית החלוקה של פיל ב-1937 ותוכנית החלוקה של האו"ם ב-1947. הלאומנות מקדשת השטחים נתפסה כמנוכרת לערכי היהדות. בארגונים כמו "ברית שלום" מספר הציונים הדתיים היה רב יחסית. גם דמות כמו זו של פרופ’ לייבוביץ עולה בהקשר זה. עם קום המדינה ניצבה הציונות הדתית בראשות י.ח. שפירא בדרך כלל שמאלה ממפא"י ובן גוריון. אפילו הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אביהם הרוחני של המתנחלים כיום, השתלב למעשה בזרם הציוני הכללי כאשר ראה "במעשי החילונים מחוללי המצוות, ובמרכזם החלוצים, קדושה עליונה"[7]. לפי התיאולוגיה שלו, החילונים יבנו את המדינה החומרנית – ורק אחרי זה יגיע תורם של הדתיים (כחניך "השומר הצעיר" זה מזכיר לי את תורת השלבים של מאיר יערי – בתחילה נבנה את הארץ ובשלב השני יבוא תורה של המהפכה הסוציאליסטית!). לפי כל אלה יש לשאול מתי לעזאזל הצליחו הדתיים להגיף את הציונות המדינית?


אבל אולי ההתבדלות של הציונות מן התושבים הערביים ויצירת חברה מתחרה להם בפלסטינה מקורה בהגשמת עיקרי הדת היהודית?


גם לכך אין בסיס היסטורי. תנועות ההתיישבות הציוניות על מושביה וקיבוציה החילוניים, מעולם לא העלו בדעתם לקלוט לתוכם פלסטינים כפי שקולוניזטורים בכל העולם הקפידו תמיד להקים גדרות ביניהם לתושבים המקומיים. או ניקח דוגמה אחרת של ההתבדלות הציונית – הקרן הקיימת, זו כידוע אסרה מראשיתה על מכירת קרקע לשאינם יהודים ולא הסכימה להקים יישוב לא יהודי על אדמותיה. האם היא נהגה כך מתוך מניעים דתיים? גם לכך אין בסיס. הקרן הקיימת נוסדה על ידי יהודים חילוניים לפי דוגמה של קרנות קרקע דומות שהיו באופנה בסוף המאה ה-19 בגרמניה הקיסרית,[8] ושמטרתם היתה להשתלט על אדמות איכרים פולניים או למנוע שאדמות אלה יפלו לידיהם של פולנים. כלומר, מטרה כשרה ומובנת לכל התפשטות קולוניאלית.


אחת הדוגמאות הידועות של הפרדה בין פועלים יהודים לפועלים ערבים היתה סיסמת "כיבוש העבודה"[9]. זו היתה תנועה שנוסדה ע"י מפלגת הפועל הצעיר. מטרתה היתה לספק עבודה לפועלים יהודים מחוסרי עבודה על ידי סילוק פועלים ערביים שהועסקו במשק היהודי. אלא שגם מדיניות זו לא היה לה כל קשר למניעים דתיים. בעלי המטעים היהודיים העדיפו את הפועלים הערבים כי היו זולים יותר ורגילים יותר לעבודה חקלאית מן הפועלים היהודים "העולים החדשים". הפועל הצעיר העדיף דווקא להדגיש את ההיבט הציוני: "תנאי הכרחי למימוש הציונות הוא כיבוש כל תחומי העבודה בארץ ישראל ע"י יהודים".


בסופו של עניין "כיבוש העבודה" נכשל באופן נחרץ – במושבות המשיכו להעסיק ערבים (אף כי בשכר נמוך ובמקומות עבודה פחות מקצועיים משל העובדים היהודיים), וזאת בניגוד גמור לטענה כאילו היהודים לא העסיקו ערבים מטעמים דתיים ובניגוד לאינטרס הכלכלי שלהם.


גם הטענה שהיהודים נהגו שונה ממתיישבים אירופאים בארצות אחרות אין לה ביסוס – אלא אם רוצים ליצור "אנומליה" מלאכותית. בכל מקום אליו הגיעו מתיישבים קולוניאליסטים הם הנהיגו הפרדה בינם לבין התושבים המקומיים והנהיגו כיבוש עבודה שהפריד בין הפועלים המקומיים והלבנים. בוודאי שהיו הבדלים בין הקולוניאליזם הציוני לבין קולוניאליזם בארצות אחרות – כמתבקש מן התנאים השונים בארצות השונות. אך פרט לכך שלא היה כוח אימפריאליסטי יחיד שעמד מאחורי המתיישבים הציוניים (אף כי גם לכך יש תקדימים בקולוניאליזם אירופאים אחרים) – הרי היה דמיון רב ביותר בין הקולוניאליזם בפלסטינה לזה שבשאר המושבות.


גדעון שפיר, שכתב את הספר המקיף והיסודי על הקולוניזציה הציונית, מסכם זאת כך: "ביסוד היה דמיון בסיסי (‘פונדמנטלי’) של מטרות ‘העלייה השנייה’ עם אלה של מתיישבים לבנים במקומות אחרים כלומר – מושבות שמטרתם לייסד אוכלוסייה הומוגנית של מתיישבים-מהגרים"[10]. במיוחד אפשר להסכים עם שפיר כאשר כתב שהפרדה (בין יהודים לערבים) היתה "תוצאה" ולא "סיבה" של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.[11]


זו אם כן היתה המציאות של הקולוניאליזם הציוני שאינו נובע כלל משיקולי דת אלא מן ההיגיון הפנימי של כל קולוניאליזם שבא לשלוט ולהשתלט על העם הילידי שמצא במקום.


התחושה האנטי דתית בקרב הציבור כיום מושפעת ודאי, פרט לכפייה הדתית לכשעצמה, מההתנחלות הדתית-בריונית בשטחי הכיבוש במשך קרוב לארבעים שנה. אכן המתנחלים השתמשו בדת כהצדקה ואף כהוראה ומצווה לנישול, גזילה, דיכוי ואדנות. אבל אפילו כאן ראוי לזכור שהדחף הראשוני ליסודה של תנועת "ארץ ישראל השלמה" בא מהצד השמאלי-חילוני של החברה הישראלית. נתן אלתרמן ומשפחת טבנקין מהקיבוץ המאוחד חברו ליגאל אלון ושמעון פרס. הם אלה שהעניקו את הלגיטימציה ל"גוש אמונים", הם אלה שהכניסו אותם לטרקלין הישראלי. אך כאן יש לציין כי למה שקוראים באופן עקשני "מפעל" ההתיישבות הוא מיסודו כובשני ואדנותי, והאלמנט הדתי הוא משני בהחלט. הטיב לבטא זאת יאיר שלג בעיתון "הארץ" כאשר כתב תחת הכותרת "קנאות ציונית, לאו דווקא דתית" (3/3/05): שבחלקים מהציונות הדתית נהפכו הערכים הציוניים עצמם, כמו ההתיישבות, לבעלי מעמד "אורתודוקסי" חזק יותר מכל עיקרון הלכתי.


מובנת וראויה היא השאיפה של ישועה-ליית להפרדת הדת מהמדינה ושאיפתה לחברה השייכת לכל אזרחיה בישראל. אולם הקונטקסט הרחב יותר של מאבק זה והצלחתו, קשור עם המערכה נגד הכיבוש ובעד דה-קולוניזציה של ישראל. אם לעומת זאת שאיפות אלה כרוכות בהשלמה עם הכיבוש, הן מאבדות את האופי הפרוגרסיבי-ליברלי שלהן (שזו ודאי לו כוונתה של ישועה-ליית), ומתחילות להדמות לפוליטיקה של טומי לפיד. גם הוא שואף להפרדת הדת מהמדינה אלא שהכיבוש לא מפריע לו במיוחד.





[1] עפרה ישועה-ליית, ארץ, ברית (איך ניגפה הציונות המדינית מפני הדת היהודית) הוצאת נמרוד, תל אביב, 2005




[2] In Arthur Hertzberg, The Zionist Idea, Doubleday, New York 1959 p.222




[3] Ibid, p. 224



[4] Ibid, p. 241



[5] Ber Borochov, Nationalism and Class Struggle, Published by Poale Zion-Zeire Zion of America, New York, 1937, p. 122



[6] Michael Berkovitz, Zionist Culture and West European Jewry bef ore The First World War, University of North Carolina Press, Chapel Hill and London, 1996 p. 13




[7] ספי רכלבסקי, "חמורו של משיח", ידיעות אחרונות, 1998 ע’ 22




[8] Derek J. Penslar, Zionism and Technocracy, The Engineering of Jewish Settlement in Palestine, 1870 – 1918 Indiana University Press, (1991), Ch. P. 41 – 59



[9] Gershon Shafir, Land, Labor and the Origins of the Israeli-Palestinian Conflict, 1882 – 1914, University of California Press, Paperback 1996, Ch. 3. pp. 69 – 90



[10] Ibid, p. XXIII


[11] Ibid, p.XII

תגובות
נושאים: מאמרים

173 תגובות

  1. דג אילם הגיב:

    לעופר יהלום

    איך אתה משווה בין חוקי הגירה, הגם שהם בעייתיים, המבקשים לבדוק את ידיעת השפה המקומית או כל מבחן אחר, לבין חוק הגירה שכל מבחנו הוא השתייכות דתית או גזעית? אתה יכול להיות פדופיל, אנס או רוצח, אבל אם אתה יהודי, זכותך להגר לכאן ולקבל אזרחות.

    מה היית אומר לו המצב היה הפוך? מה היית אומר אילו במדינה כלשהיא היה אסור ליהודים להגר אליה? כן כן, מכוח חוק דמוקרטי שהרוב הלא יהודי קיבל בפרלמנט. הרי כתבת שזכותו לקבוע. מה אז היית אומר?

    הפסקת להסתכל במראה, אבל הנה לך מראה צלולה להתבונן בה. אולי מוטב שתשוב להסתכל במראה, היא לא מה שאתה מדמיין לעצמך כבר שנים.

  2. עופר יהלום (א’) הגיב:

    רק אתה רומז שאולי לא כל מעשיה של הציונות הם שליליים, מיד מתחילה באתר באיזה אינסטינקט פאבלובי התקפה רבתי – כמו שנאמר בספר מלכים בהקשר אחר "לאהבה את שונאיך ולשנוא את אוהביך וכו’".

    ליורם – באיחור מסויים אומר שאני לא מקבל את אותו סטריאוטיפ כהניסטי על מנהי ערבי שמן ומשופם וכו’, אני רק אומר שיתכן ובמקרה זה יש קצת אש בכל-כך הרבה עשן.מעבר לכך, בהכירי את טיעוניך העניין הוא שכמו אנשי הימין הקיצוני בארץ אתה מתעלם מעיקרון ההגדרה העצמית, ואסביר.

    למתנגדי היציאה מאלג’יריה, שכללו עד אמצע שנות ה-50 אפילו את הקומוניסטים הצרפתים ועד סוף העשור את הסוציאליסטים כמיטראן היו כל-מיני טענות ("אלג’יריה זה לא הודו-סין מכיוון שהלבנים נולדו שם/זה קרוב אלינו כמו אלסקה והוואי לארה"ב/לאלג’יראים יש זכויות אזרח מלאות כולל זכות הצבעה", "זה לא שטח כבוש מכיוון שאבותינו כבשו את אלג’יריה לפני 100 שנה כפי שאבותינו הגאלים והפרנקים כבשו את צרפת לפני אלף או אלפיים שנה").

    הימין הקיצוני מעלה טענות דומות לגבי השטחים (" יש"ע זה לא אלג’יריה מכיוון שאין ים באמצע/העם שלנו נוצר שם ולא פלש", "אני מוכן לתת להם זכות הצבעה גם אם זה יביא לזכות השיבה ולמדינה דו-לאומית", "נגרש/נספח אותם כמו שעשינו בשיח מוניס"). נשמע לך מוכר?

    ואני אומר: גם אם נעשו עוולות בעבר, ולא רק מצידנו, לא משנה לעניין ההגדרה העצמית של כל איזור, ועניין רצף טריטוריאלי של כל מדינה. לכן אם תושבי כפר במשולש ירצו במשאל חשאי להסתפח למדינה הפלסטינית, צריך לאפשר להם את זה.

  3. עופר יהלום (ב’) הגיב:

    הייתי אומר שמצבה של ישראל כיום פחות דומה לזה של דרום-אפריקה בשנות ה-80 – כלומר אפרטהייד עם רפורמות מסויימות, ויותר דומה לזה של צרפת ובריטניה בשנות ה-50 שוויון פורמלי כמעט-מלא למיעוטים בקרבן למרות גילויי אפליה וגזענות, ובמקביל המשך הדיכוי בקולוניות בשביל המתנחלים שם (קניה, אלג’יריה והגדה).

    לעניין חוק השבות, הוא אינו שונה בהרבה מהמקובל במערב – חוק האזרחות הבריטי נותן יתרון בהתאזרחות לתושבי מושבות לבנות, ביטוי שמופיע בהצהרות מדיניות שונות, למרות שאינו כתוב בחוק במפורש.
    בחוקת (מערב) גרמניה שנתקבלה אחרי המלחמה כתוב במפורש שכל בני העם הגרמני נקראים לשוב למולדתם, אולי מכיוון שמייוני גרמנים היו לאחר המדינה פליטים שגורשו מארצות מזרח אירופה.

    אני גם לא חושב שחוקים אלה הם בעיתיים בעיקרון (בלי להיכנס לסעיפים ותת-סעיפים). כפי שכבר כתבתי, הגיוני שמדינת לאום תתן עדיפות סבירה בהגירה למשתייכים לקבוצת הרוב, ואין בכך כדי לפגוע באזרחים מן המיעוט.

    העובדה שחוק השבות נותן אזרחות מיידית אינה משנה הרבה מבחינה מעשית. מהגר שנמצא במדינה כלשהי 5 שנים מקבל בדרך-כלל אזרחות, ואם הוא עוזב לפני תום התקופה ממילא אינו זקוק לה.עם
    זאת, העמדה האישית שלי הינה שיש לערוך רפורמה בחוק זה ובשאר חוקי ההגירה, נאמר לקבוע שיהודי הוא המגדיר את עצמו בתום-לב כיהודי, ולתת זכות הגירה לו-עצמו, לבן/בת-זוג ולילדיהם הקטינים. לגבי הלא-יהודים, אני סבור שיש לקבוע מכסות וזכאויות שונות לגבי שהות במדינה, איחוד משפחות וכו’.אין גם פסול בכך שיגבילו את תוקפו של חוק השבות עד לנקודה שבה נאמר 90 אחוז מהיהודים יחיו בארץ או ל-50 שנה.

    לדג אילם – טעות בידך, יש מקרים שלא נותנם לפושעים יהודים להיכנס לארץ כמו מאיר לנסקי; כל דבר אפשר להביא עד אבסורד.

    ואחרון חביב: אני מציע לקרוא תגובה לפני שמגיבים לה. כתבתי שאני מצביע למפלגה שבהנהגתה דוברי עברית וגם דוברי ערבית, בניגוד למפלגות אחרות.

  4. עופר לדן הגיב:

    השאלה היא איך אתה מגדיר "הנהגה". אם נגדיר זאת שרירותית כעשרת המקומות הראשונים ברשימה לכנסת, אז רק במרצ/יחד ובחד"ש יש דוברי עברית וערבית, אבל אם כך, אז לחובבי הרב-לשוניות שבינינו יש ביחד/מרצ גם דובר רוסית אחד.

  5. דן תמיר הגיב:

    במחשבה קצרה ושטחית על הפסקה האחרונה בתגובתו של עופר, נראה לי שמכל הסיעות המיוצגות בכנסת הנוכחית לכל היותר רק בהנהגות של דגל התורה, באיחוד הלאומי, במפד"ל וב“התחברות" אין אנשים שדוברים ערבית ועברית כאחד, מה שמותיר לו ברוך ה’ אפשרויות הצבעה רבות ומגוונות.

  6. דן תמיר הגיב:

    רק על מנת להרחיב את השורות מעט, הנה רשימה לדוגמה של חברי כנסת המעידים על הדו-לשוניות במפלגותיהם (אם כי בהחלט יש מקום לשיפורים). הרשימה מתיחסת לח”כים בולטים במפלגות ולא לכלל רשימת המועמדים לכנסת:
    חברי הכנסת בשארה, זחאלקה וטהא בבל"ד, עבד אלמאלך דהאמשה וטאלב אלסאנע מרע”מ, בנימין בן אליעזר בעבודה, גדעון עזרא (אינני בטוח שהוא בעשרת המקומות הראשונים ברשימה, אך הוא שר) בליכוד, וכמובן – ה-הנהגה בהא’ הידיעה של איזושהי מפלגה בארץ, למרות שאיננה עוסקת בזוטות כמו חברות בכנסת, מרן פה”ה הראשל”צ הר’ עובדיה יוסף, מש”ס.

  7. עופר הגיב:

    אם כל-כך חשוב שאדם אחד יבוא להפגנות, כנראה שמצבו של השמאל לא טוב במיוחד.על כל פנים, עד תאריך 3 למאי אני עסוק מאוד מסיבות אישיות, כך שהפעילות היחידה של עד אז תהיה במסגרת האתר ואולי אוכל להגיע להפגנת 1 במאי בחיפה (אגב, חג שבמקורו הוא של העובדים בארה"ב).
    ל"אחת" – עצתי לכם, לא לקיים הפגנות קטנות ליד הקריה, כבר אף אחד לא שם לב להפגנה התורנית שמתנהלת שם מימין או משמאל.

  8. כסף שעופר יהלום לא יבוא הגיב:

    אני שם כסף שעופר יהלום לא יבוא להפגנה הזו:

    לא לנשק גרעיני, כן לשחרור ואנונו – הפגנה ליד הכור בדימונה. ביום השנה לשחרורו של מרדכי ואנונו מהכלא והפיכתו ל"בן ערובה חופשי", נפגין ליד הכור בדימונה: לא לנשק גרעיני בישראל! למזרח תיכון חופשי מנשק גרעיני! ישוחרר מרדכי ואנונו! נפגשים בצומת רותם, ליד דימונה, יום חמישי 21 באפריל בשעה 11:00. הסעות מאורגנות בתשלום ייצאו מתל-אביב ומירושלים. הזמנים המדויקים יפורסמו בהקדם. כדי להבטיח מקומות בהסעות, נא לשלוח אימייל לכתובת: mosstwin1@yahoo.com ולציין מספר המקומות המבוקש ומאיזו עיר. מידע נוסף: 050-7368236 רינה מוס.

    — קישור —

  9. עופר הגיב:

    משעשע למדי, אבל התכוונתי לשפת-אם (כמדומני ששמעון פרס דובר 5 שפות, לפחות לטענתו).

  10. אחת הגיב:

    בקשר להפגנה, הייתי מרחיבה את האג’נדה לכלול בה את נפגעי הסרטן של הכור (אלה שעכשיו תובעים), הגזזת, הקישון, ילדי נען (והאנטנות המסרטנות) ולמעשה כל נפגעי הזיהום הנורא שיוצרת תעשיית הנשק ובפרט הלא קונוונציונאלי בישראל. ואולי גם את נפגעי האבטלה כתוצאה מהפיכתה של ישראל ל – מפעל נשק, סמים ועבדים = ומכירתו לתאגידים בינלאומיים (על ידי ביבי נתניהו בעיקר, אך לא רק). תרימו מהפכה חברים.
    עופר יהלום הבטיח פה – וכולנו קראנו – שהוא יצטרף להפגנה נגד הנשק האטומי והביולוגי, אם לא בדימונה, אז לפחות שיפגין נוכחות במשמרת מול משרד הבטחון בת"א עם שלט "אני מקיים את דברתי".

  11. אחת לעופר הגיב:

    או, אין בדעתי להפגין בקריה, אתה זה שהצעת להצטרף ולדעתי מן ההגינות שתעמוד בכך. מדובר בשעה אחת להקדיש לנושא. להערכתי, כפי שאמרתי יש ליצור קואליציה רחבה יותר לנושא הזה, כדי שתהיה לו אפקטיביות כלשהי. הרי כל הכור הזה הוקם בהחלטה חונטאית בעצם של פקידים וגנרלים שממש לא רוצים להחזיר את המנדט לעם, ולהליך הדמוקרטי. הפקידים האלה, החל מישראלי ודומיו, חורב וכל הכנופיות האלה, מבינים טוב איזה מכרה זהב של כוח נפל להם ליד. ניתן להבחין בבוז המיוחד להם, שהם מפגינים בכל הזדמנות למוסדות "מעצבנים" כמו הכנסת ובתי המשפט. מבחינתם יש רשות אחת, המבצעת, ש"מבינה עניין" וכל השאר זה יהודים נודניקים והססנים וערבים מסוכנים ובוגדים. בקיצור, כנופיה כזו לא מורידים בלי תמיכה עממית, ולדעתי מתחילה להתגבש כזו תמיכה, כאשר ה"עם" מבין שעבדו עליו. יחד עם זה הייתי הולכת להפגנה, אלא שהאמת, אני חייבת להודות פה, שאני פוחדת.

  12. צחי – ל "אחת" הגיב:

    תעשיית הנשק הלא קונבנציונלי מזהמת , אם בכלל , הרבה פחות מאשר תעשיות "רגילות" ובוודאי הרבה פחות ממשאיות ואוטובוסים שפולטים 24 שעות ביממה עשן שחור שכולם נושמים , כך שאם את מדברת על זיהום האוויר למשל עדיף להתחיל במאבק נגד המזהמים שנעים על הכבישים . לגבי התנגדות לנשק אטומי או ביולוגי מדוע נטפלים כאן דווקא למדינת ישראל , מה עם הנשק הלא קונבנציונלי של ארה"ב , רוסיה , צרפת , הודו , פאקיסטן …
    אם מחליטים לעשות סדר אז למען ההגינות צריך לעשות סדר עם כולם

  13. "אחת" לצחי הגיב:

    מדוע "נטפלים" ? מי זה "הם" ? אני ואזרחי ישראל זה לא "הם" אני לא מהאו"מ אני גרה פה וזה לא ניראה לי. בתור אזרחית של ישראל, ההחלטה הזו היא רק בידי, ובידי יתר האזרחים כאן, לקבוע מה ואיך אנחנו רוצים שהמדינה הזו תתנהל. קפיש ?
    ה"הם" הזה מזכיר לי שני דברים :
    1. מילכוד 22, הקלסיקה המשובחת בתחום זה, והדיאלוג המדהים שס על "הם", "they" ופירושו בעולם המושגים הצבאי-פרנואידי.
    2. אתה מזכיר לי מישהו שיצא מגופו, נכנס לתוך יקום וירטואלי של משחקי מלחמה ממוחשבים, בהם האנשים שעל המסך מושמדים בצורה נקיה, עם ביפ קטן, ובמקרה הצורך אפשר להתחיל את המשחק מחדש.
    צחי היקר, אין "הם" ואין בטיח, ואף אחד לא נטפל. אל תהיה פרנואיד, כולנו פה אזרחים, שרוצים רק לחיות ומנסים לאתר את הסיכון היותר מיידי, לעומת מה שמתחיל להיראות כשיבוש מערכות וחשיבה מאובנת שלא לוקחת בחשבון, וגם לא חושפת, את המחירים של מדיניות ה"זין הגדול". מה לעשות, אנחנו בגודל של שומה על אפן של המדינות שמנית, וכאשר ממלאים סל קטן ברעלים, הוא נוטה להזדהם יותר מאשר סל גדול ובו מרחב ומחיצות.
    זה לא תחרות באינטרנט, זה בני אדם פה שרוצים לחיות. כמו כן, מותר וחובה על אזרחי לדרוש שוויון בחלוקת עלויות הזיהום הללו. אין שום סיבה שמיעוט או קבוצה מסויימת תוקרב על מזבח הביטחון של אחרים (חוות החיות החדשה). למה דימונה ? למה נס ציונה ? למה אני צריכה למות בשבילך ? דמך סמוק יותר ? לכן, כאשר גנרלים רוצים לדחוף פה עוד רעל, מומלץ שיאחסנו אותם קרוב לביתם, ולילדיהם שלהם, ולא אצלי בחצר.

  14. אטילה ההוני לעופר יהלום הגיב:

    אני מוחה בתוקף! לא גרשנו אף-אחד, ופחות מכל בורגונדים. כולה שרפנו להם כמה בקתות וטרפנו להם כמה עזים. הם את ההחלטה לעזוב קיבלו לבד.

  15. דניאל לעופר הגיב:

    "ולא הצבעתי למפלגות שישיבות ההנהלה שלהן מתנהלו בשפה הערבית מכיוון שזו שפת האם של כל (לא רוב) החברים באותן הנהלות"…

    בזה הרגע, הערכתי הגבוהה אותך, ירדה פלאים.

    הערבית היא שפה רשמית במדינה, גם אם אינך אוהב זאת (ואודה באמת: גם אני, אינני אוהב במיוחד את צלילה, של שפה מסויימת זו; אם-כי, ממילא בהזדמנות הראשונה שתהיה לי, אני עולה על מטוס לבודאפשט, ככה, שזה לא ממש משנה כבר).

    "ועברתי את הגיל שמדברים לראי ועושים לו פרצופים" – תנסה, זה דווקא בריא. התעמתות עם עצמך. מנסיון, זה דווקא עוזר מאד להגיע להחלטות חשובות, פה ושם.

    "קיומה של מדינה נגזר מהיותה מדינת לאום, וככזו היא מחוייבת לתת שוויון לאזרחיה ולא לשאר תושבי העולם, כולל אלה שמבקשים להגר"… אוקיי, אני בעד: תן שוויון זכויות לאזרחי ישראל ממוצא ערבי, ולא לכל יהודי, שמחליט פתאום, לעסוק עסקה נהדרת ולקפוץ לפה.

  16. דניאל לעופר (המשך) הגיב:

    "סטריאוטיפ כהניסטי על מנהיג ערבי שמן ומשופם"…

    בתור בחור משופם עם כרס קטנה ויפה, זה כבר פוגע בהעדפות האסתטיות שלי *אישית*. 😉

    "לכן אם תושבי כפר במשולש ירצו במשאל חשאי להסתפח למדינה הפלסטינית"…

    מה שאולי שכחת הוא, שזוהי *בדיוק* תוכניתו של ליברמן – ל?ג?רו?ם ל?ה?ם לרצות…

  17. עופר לדניאל הגיב:

    הערכתי אותך לא השתנתה, אבל היזהר – נכנסת לרשימת המועמדים להעברה למגמת נווטים/טייסי מסוקים בלבד :).

    חלק מדברי נאמר במסגרת דו-שיח עם אחרים, ויש להבין אותם בהקשר זה. אם קראת אותם בתשומת לב, שמת לב שאני מעדיף בעיקרון מפלגות שאינן "טהורות" מבחינת שפת האם של חבריהן, או קרוב לכך, בגלל מה שזה רומז לגבי האינטרסים שהן מייצגות.

    וכפי שכתבתי במפורש, אני בהחלט בעד שוויון זכויות וחובות מוחלט לכל האזרחים, ורפורמה בחוקי ההגירה שתיתן עדיפות סבירה ליהודים, שלא כמו המצב כיום.

    עניין ה"רצון החופשי" כבר נידון באתר לא אחת; אומר רק שאני מאמין שאדם יכול להחליט עבור עצמו, למרות שמובן ש"טרנספר מרצון" נוסח תנועת מולדת אחרי שמטילים סגר ומנתקים את המים והחשמל אינו כל-כך מרצון.

    וכן, גם אני שמנמן (למרות מאמצי הרבים…), וגם ממושקף אם משנה במשהו. נושא הפרצופים מול הראי הינו נושא לאתר אחר 🙂

  18. צחי ל"אחת" הגיב:

    1. אני לא השתמשתי במילה "הם" , אני לא יודע מהיכן לקחת את זה ?
    2. אם את כל כך דואגת לבריאותך , מה לגבי זיהום אוויר ? להתיחסת לנקודה הזו?
    3. לגבי נשק גרעיני/כימי/ביולוגי החשש הוא שבמהלך מלחמה יעשה אחד הצדדים שימוש בנשק הזה ולא כפי שאת מנסה לטעון שעצם אחזקתו היא הסכנה הגדולה והמוחשית יותר
    4. הזכרת את המכון הביולוגי בנס ציונה , האם ידוע לך על נזקים שהוא גורם לסביבה או לאנשים שעובדים בו ? למה סתם להאשים ?
    5. לא התיחסת לעמדה העקרונית שהצגתי לך והיא מה עם יתר המעצמות הגרעיניות ? תארי לך שפורצת מלחמה גרעינית בין הודו לפקיסטאן ? זה לא מטריד אותך ? זה לא יסכן אותך כאן ? זה שאת חוששת מזיהום סביבתי באזור שלך זה נחמד אבל זה לא כל הסיפור

  19. דן תמיר בתגובה לעופר הגיב:

    אם שפת אם, באמת רק עם חד"ש, מר"צ, העבודה וש"ס, כנראה.
    לא נורא, אפשר ללמוד עוד שפות גם אחרי גיל ארבע 🙂

  20. לעופר מדג אילם הגיב:

    לעופר יהלום

    צר לי לומר לך ששוב מבצבצים מדבריך דברי גזענות.

    הרי אם כל השאלה היתה אידיאולוגית, שאתה מצביע על פי השקפת עולמך למפלגה המייצגת נאמנה את עקרונותיך, לא היית מעלה כלל את שאלת השפה או זהותם של חברי המפלגה.

    אם אתה חושב שהעובדה שחברי חד"ש כיום כולם ערבים היא המונעת ממך לתמוך בה, מה לעשות שזו אמירה גזענית. מה זה משנה מה מוצאם, חשובה עמדתם.

    כך שמה הקשר פה לשפת אם? אתה יכול לומר שאתה לא מצביע לחד"ש כי אתה לא מזדהה אידיאולוגית איתם, מה זה כל הקישקוש הזה על זהותם של חבריה? אתה מצביע מרצ/יח"ד כי אתה מזדהה עם מפלגה שקוראת לעצמה שמאל ציוני (אם יש דבר כזה).

  21. דניאל – מסכים עם דג ועוד הגיב:

    אם מביטים על העשירייה הראשונה, או-אז בחד"ש נמצאים יותר מועמדים עבריים, מאשר במר"צ – מועמדים ערביים (רק אחת: חוסנייה ג’בארה, שהיא… אולי אשה ואולי ערבייה, אבל… מייצגת, אולי, את הדרך, בה חפצים הציונים, לראות את הערבים, או את הדרך, בה חפצים זכרים סקסיסטיים, לראות את הנשים). ואם מביטים, על מי שנכנסו בפועל – או-אז, בעוד שלדב חנין, בחד"ש, חסרו רק כמה מאות קולות… כמה בדיוק, חסרו לה לג’בארה?

    אני מציין את כל הפרטים הלאומניים האלה, עופר, מפני שהם חשובים *ל?ך?*, לא מפני, שהם חשובים לי; לא, זה ממש לא משנה, אם מועמד/ת הוא/היא עברי/ה, ערבי/ה או טורקמני/ת ממוצא-פולינזי, בדיוק כפי, שלא מעניין אותי במיל, אם הנ"ל גבר או אשה, סטרייט/ית או הומולסבית – כי אני אומר, מעניין אותי מ?י את/ה ולא מ?ה את/ה; בעיני, כל עמדה אחרת היא, בהכרח, גזענית בעליל (או סקסיסטית, או הומופובית, או קסנופובית, או סטרייטופובית, או איך שלא תגדיר זאת). אמנם, אני – אישית – חולם על היום, בו תהיה טראנסית לראש-ממשלה, אבל… זה בטח וממש השיקול האחרון ברשימה, ולא הראשון. וערבי/ה או עברי/ה? למי אכפת בכלל???

  22. עופר לדניאל ולדג הגיב:

    מה זה "חפצים לראות"? – נראה לי שמדבריך נודף ריח של סטריאוטיפ כלשהו.
    ומובן שאני מצביע למפלגה הקרובה ביותר להשקפותי ברוב התחומים (מטבע הדברים, לא כולם, ככה זה בדמוקרטיה פרלמנטרית). אבל מעבר לאידויאילוגיה, צריך לבחור גם באנשים שיכולים להגשים אותה.
    עם כל ביקורתי על ברה"מ, אני חושב שראשיה עשו דבר נכון כשקבעו שמנהיג המפלגה הקומוניסטית כלב מדינה צריך להשתייך לקבוצה האתנית הגדולה ביותר באותה מדינה, כדי שישיגו יותר תמיכה.
    וכן, גם אני מייחל ליום שבו יהיה ראש ממשלה ערבי בישראל, או יותר נכון כשזה יקרה פעם שנייה וכבר לא ישימו לב, כמו למועמדים קאתולים בארה"ב אחרי קנדי.
    אי פשוט קצת חושד, הן מבחינה אידיאולוגית והן מבחינת האינטרסים שהיא מייצגת, במפלגה שמיעוט של 15 אחוז מהאוכלוסייה הבוגרת מחזיקים 8 מתוך 10 המקומות הראשונים ברשימה לכנסת ובהנהלה.
    לדג אילם – הידעת שבהרה"ב הגזענות נפוצה יותר בקר השחורים בעניין זה מאשר בקרב הלבנים; יש פי כמה נבחרים שחורים באיזורים עם רוב לבן מאשר להיפך.

  23. eyal darmon הגיב:

    אמנם הציונות כמו כל תנועה קולוניאלית אירופית חילונית דגלה בהיבדלות מהילידים בכל תחומי החיים: עבודה, מגורים ועוד. אולם, בניגוד לשאר התנועות הקולוניאליות מאירופה, סיפחה התנועה הציונית ברבות הזמן את האספקט הדתי- אורתודוקסי, שמנציח היבדלות על בסיס גזעי מולד, ובכך מונע כל פתרון עתידי.

הגיבו לאטילה ההוני לעופר יהלום

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים