הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-3 באפריל, 2005 4 תגובות

היי מקסים גילן


כך הוא חילק בהם,


את אלו המשחקים בגן-חיים ואלו העסוקים בנתינה,
אלו הרואים והחושבים שיש בידם כלים וראיה של דרך,
מסע אנושות בין הזמנים,
ויש בהם שליחות, להביאנו אל
טעמי דקויות שונות
ומשמעויותיהן
בסובב והמסובבת,
בדקויות המשחקים בגן-חיים,

וטעם החיים… טעם החיים…
מקסים…


דע לך ידידי היקר מהרוח,
הזמן, המפגש, הדרך


את דרכי שלי אלך,

כאשר
סלסולי רוחות-אבק מדבָר אלי סובבות,
רואות עינך יורקות האש ולהבתה מחממת
לב,


מקסים!


כך, עכשיו,
בדיוק,
זמן מהפכה.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. רומן וטר הגיב:

    ההלוויה תתקיים בעינת ב 14:30. אוטובוס יצא מ"תולעת ספרים" (כיכר רבין 9) ב 13:30.

  2. משה בן הראש הגיב:

    יהי זכרו ברוך.

    איש יקר ונפלא.

  3. טלי פ-חן הגיב:

    תגובה שפורסמה ב- ynet

    לפתע אינך, פידלגו!

    לפני מספר שנים פגשתי לראשונה את מקסים במסעדת פועלים ביפו. יוסי גרנובסקי הכיר בינינו. מקסים התעניין באופן בו אני רואה את יפו, וביקש ממני: "חצקל, אנא כתוב לי סיפור על אדם שלא ידע מה שהוא רוצה". זה היה הסיפור הראשון שכתבתי בחיי.
    במשך השנים התיידדנו. מקסים היה איש שיחה מרתק ואינטלקטואל חריף, אהבתי להתדיין איתו. הוא אף פעם לא הסתיר את דעתו, אך תמיד הקפיד לכבד את בן שיחו ואת האנשים שעליהם דיבר, משום ש"צריך להיות פידלגו, אציל, גם כשאתה חושב – אולי בצדק – שאתה צודק ומישהו אחר טועה".
    ביום שישי האחרון, יום לפני מותו, ניהלנו שיחה מרתקת על זהות, נקיטת עמדות ומאבק בדיכוי מסוגים שונים. השיחה התנהלה בבית קפה בתל אביב, בשולחנה של חבורת "עמדה". מקסים היה חריף כתמיד, צלול וחד, ואף שלא הסכמנו בויכוח חתכה חרב מילותיו באוויר תוך הקפדה של פידלגו אמיתי על השמירה על כבוד היריב/חבר, ומתוך דבקות דון קישוטית באמת הפנימית שלו.
    אתמול בלילה, בטרם נודע לי על מותו, קראתי את השיר האחרון שפרסם, כפי הנראה, בגיליון הראשון של כתב עת מודפס על 4 עמודי קרטון פשוט (‘אורבניה’):

    תם ולא נשלם

    כאשר אסע, לבסוף, יפרצו
    מים עכורים או חומים כדם ההוא. יבוא
    של נזילות פתאומית, המקילה ראש
    ורגלים, ממיסה טיארות ושטרות, נירות
    וקרטון, בטון ועצי תות עתיקים.

    כאשר אצא, בסוף שחור כמו כל
    סוף-פסוק אדע עדין תחת עפעפי הרוטטים שיש ירמוך, שהסיינה אבנים גדותיה ונוטר-דאם-דה-פראנס
    מביטה בי ובגילה ובהאנס
    בשוויון מדומה. ומעכו עוד ארצה נשיפת רוח כמו מנגינת מפוח. כבר לא אתפנה לשרטט דו"ח על מה שקורה. לפתע אצא ברגע מידי.
    הווה לא מדומה.
    לפתע לא אהיה.

    מקסים, אכן יצאת ברגע מיידי, אכן לפתע אינך, נוח על משכבך, פידלגו, או המשך להיאבק בעוז בעוולותיהם של עולמות עליונים.

    יחזקאל רחמים , יפו (04.04.05)

  4. שירה הגיב:

    עוד על גילן:

    — קישור —

הגיבו לרומן וטר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים