הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 באפריל, 2005 121 תגובות

זכותם של הפליטים שגורשו על ידי ישראל במלחמת 1948 הוכרה על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות בדצמבר 1948. האו"ם המשיך לאשרר את ההצעה הזו ועדיין מחויב אליה גם כיום. זכות זו מעוגנת בחוק הבינלאומי כמו גם בצדק האוניברסלי. ניתן גם לטעון, למי מאיתנו שאינו חפץ בהנמקות ערכיות או בז לעמדות מוסריות ואידיאולוגיות, כי לולא הכרה ישראלית בזכות השיבה ומימושה בצורה שתתקבל על דעת הפליטים, או אלה המדברים בשמם, כל ניסיונות הפיוס יתמוטטו, כפי שאכן כבר ארע בתהליך אוסלו, שהתנפץ לרסיסים בפסגת קמפ דיוויד בקיץ 2000.

אבל סוגיית הפליטים היא הרבה יותר מאשר שאלה של פתרון נכון או לא נכון לטיהור האתני שביצעה ישראל בשנת 1948. הסוגייה הזו היא הבסיס להבנת הפרויקט הציוני כולו, בלבושו הנוכחי, ואולי גם הבסיס לאלטרנטיבה היחידה לקיומו. הנימוק הישראלי הבסיסי ביותר, הקונצנזוסאלי, נגד שיבת הפליטים הוא החשש מאיבוד הרוב הדמוגרפי היהודי. החשש הזה חזק יותר מהרצון להכחיש את הנכבה או מהשאיפה להתחמק מהאחריות לביצוע הפשע של 1948. העמדה המוסרית הישראלית וזו הבינלאומית נשחקה עד דק, עד כי אין פחד ישראלי מגינוי ואין רצון יהודי לכפרה.


בבסיס העמדה הזו נמצאת הדילמה שטרדה את לילותיהם של הצלבנים, שגילו שהקימו מדינה לא באירופה כי אם בלב העולם המוסלמי, ושל הקולוניאליסטים הלבנים, שביקשו להקים מדינת שבטים משלהם באפריקה ולא יכלו ליבשת השחורה; היא פחות הטרידה את הקולוניאליסטים בשתי האמריקות שהשמידו ברדיוס רחב את הסביבה הלא לבנה עם בואם.


בשנת 1922 לערך, הצליחה קבוצה של מתיישבים יהודים ממזרח אירופה להקים מדינה שבדרך, על כידונים בריטים, וקיוו כי ישמרו מובלעת "לבנה" בלב העולם הערבי. השואה היהודית באירופה דילדלה את מאגר היהודים הלבנים ושארית הפליטה ברובה העדיפה את ארצות הברית או אפילו את אירופה עצמה. בלית ברירה, המנהיגות היהודית המזרח אירופאית החליטה לייבא כמיליון יהודים ערבים והעבירה אותם בתהליכי דה-ערביזציה, המתועדים היטב היום בזכות המחקר הפוסט-ציוני והמזרחי. וכך גם עם נוכחות של מיעוט פלסטיני בתוך ישראל ניתן היה לבנות את האשליה שהמובלעת הציונית בנויה לתלפיות – גם אם המחיר היה טיהורה האתני של רוב האוכלוסייה המקומית והשתלטות על כ-80% מפלסטין.


אבל העולם הערבי, והתנועה הלאומית הפלסטינית, היו חזקים דיו כדי לפחות להעביר את המסר כי לא יחיו בשלום עם מובלעת שכזו, וזרם המשיחיות הציונית החילונית שנולד בשנת 1948 מול ההצלחה בכיבוש הארץ, לא הסתפק ב-80%. כאשר שתי המגמות הללו בעולם הערבי ובמרכז הפוליטי הציוני נפגשו בשנת 1967, זכתה הציונות והשתלטה על כל פלסטין, וקצת מסוריה, ממצרים ומירדן – כי אין גבול לתיאבון. בשנת 1982 גם הוסיפה נתח מלבנון. כל זאת כדי להגן על המובלעת הלבנה בלב העולם הערבי בו התנחלה.


משנת 2000, המדינה הציונית כבר אינה כובשת שטחים חדשים, היא אפילו נסוגה בינתיים מחלקים שכבשה במצרים ובלבנון. קברניטיה משוכנעים כי עוצמה גרעינית, תמיכה בלתי מסויגת מארצות הברית וצבא חזק יישמרו את המובלעת שבנו כאן. אפילו פרגמטיזם ציוני חדש-ישן הופיע שוב: ניתן לשלוט רק ב-90% מפלסטין אבל לצורך כך צריך לחיות בתוך חומות גבוהות: כי למרות העוצמה, התמיכה והצבא, לא הצליחה ישראל למגר את תנועת ההתנגדות הפלסטינית. קומץ מוטרפים, עם מנת ייתר של ציונות לא מבינים זאת ולכן כביכול יש "מלחמת אזרחים" על "ההתנתקות" אל תוך 90%, אבל רוב הציבור תומך בעמדה ההגיונית של הממשלה – אפילו כמה מחברי הטובים שכותבים לאתר זה.


אבל מה קורה בתוך החומות: אמנם הרבה לא-יהודים הגיעו מברית המועצות לשעבר, אבל הם לבנים, או לפחות לא ערבים, אז שיישארו בתוך החומות. העובדים הזרים אולי יסולקו וגם אם לא, עבדים מודרניים, לא-ערבים, אינם מהווים "בעיה דמוגרפית". היהודים הערבים, ברוך השם, רובם נעשו עוד יותר אנטי ערבים ממה שהיו, אפשר לסמוך עליהם שיספקו את הסחורה של הלבנת המובלעת הציונית ולהניח כי המעטים בניהם שמעיזים לחפש דרך אל שורשיהם ומשם אל השתלבותנו באזור אינם מהווים איום של ממש על דעת הכלל והיא הנותנת.


לכן כיצד אפשר בכלל להתחיל דיון עם הפלסטינים על בואם של "ערבים" נוספים אל תוך המובלעת. אולי אין בה כבר היום רוב יהודי מוצק עם כל הנוצרים שבאו מברית המועצות לשעבר, העובדים הזרים ורחמנא לצלן היהודים החילונים המשומדים, אבל, ברוך השם, כולם לבנים – זאת אומרת חוץ מהאתיופים, אבל הם כמעט יהודים, והם בשכונות עוני והם מעטים ולא רואים אותם. אז אפילו אם כל הנימוקים הטובים שבעולם יועלו בפני אנשי שמאל ציונים בקשר לצדק, מוסר ופיוס וכל השיקולים הפרגמטיים יובאו בפני אנשי מעש ו"הריאל פוליטיק" במרכז המפה הפוליטית – מדוע כדאי להכיר בזכות השיבה ולאפשר חזרתם של פליטים, הרצון לא להכניס בתוך המובלעת עוד "ערבים" הוא הנותן והוא הקובע.


אבל ישראל ייבשה כבר את מקורות ההגירה היהודיים ונכשלה בעידוד הילודה היהודית ולא מצאה פתרון טריטוריאלי שיכול לצמצם את מספר "הערבים" אלא רק מצליחה לייצר פתרונות כאלה, שמגדילים את מספרם (כולם בעד סיפוח ירושלים רבתי, גושי ההתנחלות הגדולים ורמת הגולן כמו גם שליטה לפחות עקיפה בשטחים הפלסטינים שיפונו). יתרה מכך, הפתרונות האלה שממשלת שרון-פרס מוכרת – בהסכמה שקטה של השמאל הציוני – יכול להשביע כמה משטרים ערבים כמו המצרי או הירדני, אבל לא את החברה האזרחית התוססת שם והמובלת על ידי שיח פוליטי איסלאמי רדיקלי. אז נכון, יש כוחות אמריקאים בעיראק שנועדו לעזור למשטרים הללו, וכמובן לישראל, בשם ה"דמוקרטיה האמריקאית", אבל איך שהוא, הנוכחות הזו לא מקלה על החיים בתוך המובלעת הלבנה. רמת החיים של כמה מתושביה עולה, אבל של מרביתם יורדת – אבל למי יש זמן לטפל בבעיה הזו או בזיהום האוויר ומעמד האשה? העיקר שאנחנו רוב של לבנים בים של שחורים.


ההתנגדות לשיבה הפלסטינית פירושה תמיכה בלתי מסויגת ברעיון המובלעת הלבנה. רבים מאלה שבמקור היו חלק מן הציביליזציה הערבית שניסו להתלבן, קרי להשתכנז, והם כיום מן התומכים הנלהבים של האידאה. למרות שממתינה לרובם הגדול, במיוחד ליוצאי צפון אפריקה והקווקז, שלא לדבר על בני העדה הדרוזית, הבדווית והאתיופית, תקרת זכוכית עבה ובלתי עבירה בדרך למקום טוב על האי הלבן. המשך התמיכה הזו מקיר לקיר הוא הערובה העיקרית להמשך הסכסוך עם הפלסטינים, עם העולם הערבי והעולם המוסלמי. אין בהיסטוריה כוח שבסופו של דבר יעמוד מול עוצמות כאלה אשר מנקזות תחושות של תסכול ורצון לשחרור ממלזיה עד מרוקו אל פלסטין והצלתה.


ההיכרות האינטימית של הפלסטינים כאן בתוך ישראל ובחלק מן השטחים על המורכבות של הקיום הלבן הישראלי, מבטיחה אפשרות לפיוס למרות השנים של האפרטהייד, הגירוש והדיכוי. מורכבות שיש בה פוטנציאל למשהו שהוא לא רק יותר טוב מן המדינה הציונית, אלא גם ממדינות העוול הערביות הסובבות אותנו. אבל חלון ההזדמנות לפלסטינים ויהודים הולך ונסגר. אם המובלעת הפוסט קולוניאלית האירופאית האחרונה תיפול בחרב ולא תתפרק מרצון ותהפוך למדינה שוויונית ואזרחית, היא תוחלף על ידי משטר של נקם, לאומנות וקיצוניות דתית. בבנק הפלסטיני, כאשר התרחיש הבלתי נמנע הזה יקרה, חשבון העוולות יהיה כה ארוך וכבד, עד כי יהיה זה בלתי אנושי לדרוש מתינות, שיקול דעת ובנייה. ייתכן שאלה יבואו בהמשך – אבל אם לשפוט בכל רחבי העולם הערבי שעבר דה קולוניזציה, באמצעות מאבק ולא פיוס, הסיכויים לכך הם קלושים.


לכן מי שתומך כיום בזכות השיבה, תמיכה מלאה, מאמין שהחלון הזה עודו פתוח. מי שטורח, יכול להתחבר לרשתות הקשר הפליטיות ולהבין שאכן הצוהר לא נסגר. מי שמדבר תמידות עם פליטים כאן, בשטחים ובגלות, יודע כי זה אפשרי וכי עדיין יש בסיס למציאות אחרת. מי שמבין זאת יודע את הפער בין עוצמת הפשע שבוצע בשנת 1948 לחולשת תאוות הנקם הפלסטינית.


אבל כמה כאלה יש כאן כיום?

תגובות
נושאים: מאמרים

121 תגובות

  1. גדעון ספירו הגיב:

    עפ"י תגובתו של הנרי מקנדה אני מסיק שהוא מתקשה בהבנת טקסטים בעברית ולכן דבריו לא קוהרנטים דיים. גם הסתמכותו של הנרי על ד"ר איאד אל סאראג’מעזה, כאילו הוא מייצג את החברה הפלסטינית, מעט מוגזמת, שהרי הוא הושלך לכלא על ידי הרשות הפלסטינית בגלל מאבקו למען זכויות אדם.

    אני נזכר בשיר היפה של הרי בלפונטה ומרים מקבה "יש חור בדלי, או הנרי היקר".

  2. יורם בר-חיים לגדעון ספירו הגיב:

    האם כשעוסקים בפלסטינים, תופעה היא בעלת משמעות רק אם היא מיוצגת על ידי הזרם המרכזי וכל השאר אינם חשובים ?
    עמדתו של איאד סראג’ רלוונטית לא משום שהוא מייצג את "הציבור הפלסטיני" או משהו כזה אלא דווקא בשל היותו פעיל זכויות-אדם הנאבק על זכויותיהם של בני עמו. עמדתו של ארגון בדיל, חשובה גם היא עקב היותם הארגון הלא-ממשלתי-ולא-מפלגתי העיקרי שעוסק בזכויות הפליטים בשטחי הגדה המערבית.

    להזכירך, הרשות הפלסטינית כלאה גם פעילים בחמאס, בגיהאד האסלאמי, ואף את מזכ"ל החזית העממית, האם זה הופך את כל האנשים האלו ללא מייצגים ? כמו איאד בסראג’, כל אחד מהם מייצג נתח מסוים מהחברה, החברה הפלסטינית (לא הרשות הפלסטינית) היא פלוראליסטית למדי, פלוראליסטית באופן מרשים אפילו, וזה משהו שאמור לשמח אותך.

  3. דניאל לגדעון(?) הגיב:

    באמת – האם אך ורק הרשות הפלשתינית (שקיבלה, את חותמת-ההכשר, של פרס, ביבי ושרון) היא מייצגתה, היחידה עלי-אדמות, של החברה הפלשתינית? האם ממשלת ישראל, היא מייצגתה היחידה, של החברה הישראלית? בפלשתין, הרי, הרשות מייצגת עוד פחות, בהשוואה! בקרוב יהיו הבחירות, הראשונות מזה ל?מ?ע?ל??ה מ?ת?ש???ע ש??נ?ים, לפרלמנט הפלשתיני, ואז נוכל לדעת, לפחות, מה ומי מייצגים, ולו גם בדוחק, את הציבור הפלשתיני.

    אינני יודע. כאילו ישנם שני גדעון ספירו: האחד, כותב המאמרים, כותב תמיד לעניין; השני, כותב התגובות, הוא כמה וכמה גוונים יותר ציוני ו"לאומי". אתם בטוחים, שזה אותו אחד?

  4. Henry Lowi הגיב:

    Gideon argues unfairly by saying "Henry from Canada", just as someone else had argued unfairly by saying "Gideon from the Mitla."
    Would Henry be more credible in Gideon’s eyes if it was "Henry from Kilometer 101″ or
    "Henry from Beaufort Castle"?

    Let’s stick to politics, at least on this site.

    Dr. Eyad Sarraj is an honest Palestinian peace activist who says: Live and let live. Let the Jews stay, and let the refugees return.

    Honest Israeli peace activists must say the same thing, especially emphasizing: Let the refugees return.

    Until Israelis recognize the refugees as partners for peace, they are following in the wake of racist and militarist propaganda that says: "Iron wall" or "Their gain is our loss" or "We are HERE, and they are THERE" — leaving ongoing conflict as the only option.

    Gideon has not yet recognized the refugees as peace partners and, as such is prepared to let Sharon, the Ben Gurionists, and the Jabotinskyists, dictate the political agenda on this issue.

  5. שלמה הגיב:

    תגובה "ציונית הולמת" למאמר של פרופ’ פה והמגיבים נתן האדריכל סעדיה מנדל בעיתו הארץ
    — קישור —
    תקשיבי: זה לא היה בסדר מה שעשינו ב-1882 וזה לא בסדר היום. חברון הכניסה לי את כל האלימויות האלה לסל אחד. הרעיון של האיש הזה עם הזקן שעמד בבאזל על הבלקון, להביא את היהודים לאי הזה במזרח התיכון, היה רעיון מטורף ואלים. האגדה שהארץ היתה ריקה, רק חול וחול, היא שקר ענקי שמכרו לי. לא חול ולא חול. להורים שלי היו חברים ברחוב מאנה בתל אביב ומתחת למרפסת שלהם ראיתי תרנגולות חומות, ערביות. בכיכר מסריק היו ערבים, ובסומייל, ובשייח מוניס. איפה הערבים האלה עכשיו? כדי לשרוד, היה צריך לכבוש ולגרש אותם".

    אין סוף לכיבוש ולגירוש? לא הגיע הזמן להפיק לקחים?

    "אבא שלי לקח אותי בגיל שבע לפלשתינה. הוא לא שאל אותי אם אני רוצה ללכת למקום שבו דוחקים את הערבים החוצה. המשרד שלי נמצא בשטח כבוש ביפו העתיקה וגם משמר העמק זה שטח כבוש, אז אני מציע באמת להחזיר גם אותה לערבים. אני לא עושה הבחנה בין המעללים שלנו בשנות העשרה, ב-1948 או בשנות ה-70. את הדברים הלאמוסריים והכובשניים שעשינו אז אנחנו ממשיכים לעשות היום. אנחנו לא יכולים להיות בסדר, אבל אני חי עם זה בשלום".

  6. עודד ב הגיב:

    אילן פפה במאמרו ניסה לעשות דרום אפריקזציה של ישראל והערבים אך הוא מבסס את רעיונותיו על בורות האנשים הקוראים אותם.
    האיבה שרוכשים "היהודים הערבים"כלפי הערבים נובעת מ2000 או 500 (במקרה של יהדות ספרד המגורשת) שנים של שכנות משותפת במגרב,בלבנט ובערב.
    חיים כבני חסות,מיסים קשים,חוקים משפילים כתתי אדם,פרעות מדי פעם (מהאל מוואחידוןועד הפרעות בבגדד,דמשק וקהיר.(וגם טבח וטרנספר וטיהור אתני בערב."לא יהיו שתי דתות בחצי האי הערבי"מוחמד הנביא במאה השביעית)
    שאלת זכות השיבה מאבדת מחשיבותה האינטלקטואלית אם נחסוף מספר פרטים מעניינים.
    1. יהודי ערב באופן כללי נמלטו מארצות מושבם ומהדיכוי של עצם היותם ד’ימים ויהודים בני השטן (על פי החינוך שקיבלו הילדים המוסלמים) ונאלצו להשאיר את כל רכושם אצל שכיניהם היקרים.
    2.גם בארץ ישראל היא פלשתינה נערכו מפרעות ביהודים. קהילת חברון חרבה.כפר סבא,מוצא ובאר טוביה נשרפו.ביפו,וצפת הותקפו היהודים על ידי שכיניהם שניזונו מהסתה דתית של המופתי אהוב ליבו של פפה(שממשרדו בברליןבשנות ה40 יצאו קריאות להמשיך בטבח ביהודים באירופה)
    3. מספר הפליטים הערבים שווה משום מה למספר הפליטים היהודים שגורשו\נמלטו מארצות ערב.
    מזכיר במעט את חילופי האוכלוסין בין הודו לפקיסטן או תורכיה ויוון.לא ?
    (דרך אגב:פקיסטן ובנגלדש הן דוגמאות למדינות שהוקמו על רקע דתי בלבד.)
    4.מספר היהודים באיזורים המיושבים יהודים בצפיפות ב1895 נאמד ב 55000 ומספר הלא יהודים נאמד ב92000
    ב1947 נאמד מספר היהודים ב600 אלף והערבים שגרו באיזורי היהודים עלה 900 אלף.גידול שההסבר היחיד לגודלו הוא הגירה לאיזורים שהיהודים פיתחו.שעד שהם הגיעו אליהם הם היו ישימון נטוש.
    ב1840 היוו היהודים רוב בירושלים.זה היה לפני הציונות.לא?
    זכות השיבה של הפלשתינים אינה חוקית כמו זכות השיבה של הגרמנים לפרוסיה,פומרניה,ושלזיה

  7. לעודד הגיב:

    גם אדם מאד מרכזי ולא שמאלני כיואב קרני, טוען ומבסס כבר שנים את שישראל היא כמו דרא"פ ושסופה יהיה דומה.גם האפריקנרים היו קורבנות, אז מה ? זה מצדיק להפוך אחרים לקורבן ?

  8. ל’לעודד’ הגיב:

    גם אדם מאוד שמאלני ומרכזי בכל המבצעים נגד ישראל טוען ומבסס כבר שנים שישראל איננה דר’ אפריקה וש’סופה’ יהיה שונה לגמרי.

    למשל: — קישור —

    אבל מצידי אין דבר: תמשיכו בטחינת הקש.

  9. ל":ל"לעודד""" הגיב:

    כן, שום השוואה היא לא אחד לאחד. היהודים הם רוב ביחידה שציינת, לא באזור כולו. אולי גם ביוהנסבורג היה רוב לבן באיזה רובע. ישראל זוכה לתמיכה בגלל השואה, וגם זה יעבור. הרדיפות נגד האפריקנרים היו הרבה לפני שהבעיות שם התחילו להחריף. אי אפשר יהיה לשבת על האשראי של השואה עד קץ הימים. כן, אם בששים ושבע היו הולכים על שתי מדינות וכולי, אז אורי אבנרי היה צודק. מומחים רבים טוענים שפיזית, כיום, זה לא מעשי. אני ממש לא יודעת להחליט אם הם צודקים אבל זה בטוח לא סתם דיבורים. אבל הכי חשוב, וגם יואב קרני מסייג את דבריו הקשים, זה מה יקרה ? אם הכיון של ישראל ימשיך להדרדר ימינה לכיוון של גזענות, דיבורים ומעשים של טרנספר, דיכוי, ניצול וכולי, אז הסוף הזה יגיע. אם יתעשתו ויתאזנו, לא. שום דבר לא בטוח, מדובר על ניסיון ללמוד לקחים. גם אורי אבנרי יסכים שאם יהיה סיפוח שטח ללא מתן זכויות אזרח לתושבים, זה יהיה דרום אפריקה. לא ?

  10. ע הגיב:

    " יהיה זה בלתי אנושי לדרוש מתינות, שיקול דעת ובנייה." מהפלשתינים אם יתעללו בהם
    יותר מדי.
    אז למה זה לא בלתי אנושי לדרוש מהיהודים
    מתינות ובנייה? הרי פפה דורש זאת.
    יש כאן שתי אפשרויות:

    1. אם השואה היא לא התעללות מספיקה כדי להצדיק הפסקת דרישת מתינות מהיהודים, אם כן, מה תהייה התעללות מספיקה בהם לכך?

    2. אי אפשר להפסיק לדרוש מהיהודים מתינות,
    ללא קשר למה קורה להם. כלומר יש גבול
    לציפיות המוסריות מהפלשתינים, אבל אין
    גבול מהציפיות המוסריות מהיהודים. למה? הם עליונים תרבותית לדעתו?

  11. ל’ע’: כניראה שלא הבנת הגיב:

    את דבריו של פפה. כדאי לקרוא שוב את כל הקטע:

    "אם המובלעת הפוסט קולוניאלית האירופאית האחרונה תיפול בחרב ולא תתפרק מרצון ותהפוך למדינה שוויונית ואזרחית, היא תוחלף על ידי משטר של נקם, לאומנות וקיצוניות דתית. בבנק הפלסטיני, כאשר התרחיש הבלתי נמנע הזה יקרה, חשבון העוולות יהיה כה ארוך וכבד, עד כי יהיה זה בלתי אנושי לדרוש מתינות, שיקול דעת ובנייה. ייתכן שאלה יבואו בהמשך – אבל אם לשפוט בכל רחבי העולם הערבי שעבר דה קולוניזציה, באמצעות מאבק ולא פיוס, הסיכויים לכך הם קלושים."

    מאחורי המלל ה’פוסט-מודרני’ פפה נותן לגיטימציה מראש לטבח יהודי ישראל בידי ה’עוצמות… אשר מנקזות תחושות של תסכול ורצון לשחרור ממלזיה עד מרוקו אל פלסטין והצלתה’, כלומר בידי הצבאות הערביים-איסלאמיים שימגרו את הציונות שנואת נפשו.

  12. עודד הגיב:

    לכל מי שהגיבו לתגובתי :
    אילן פפה מלהג בפרו פלשתיניות תוך הצדקת אלימות עבר ועתיד.
    הטבח בבגדד ב1941 היה לפני "אל נאכבה"וכך גם הטבח בחברון ובצפת ושריפת הכפרים מוצא,הרטוב ובאר טוביה ב 1929
    כך שהפלשתינים החלו במעשי האיבה עוד לפני שהיהודים עשו להם משהו רציני כמו דיר יאסין

    ישראל היא לא מובלעת קולוניאלית מהסיבה הפשוטה שכולנו פליטים. כולנו פליטים או צאצאי פליטים.
    ישראל לא כבשה את פלשתין כי מעולם לא היה דבר כזה פלשתין כיחידה מדינית מאז ימי הורדוס אלא שאז כינוה "יהודה"
    תכנית החלוקה ב1947 שירטטה את הגבול בין האיזור המיושב בצפיפות יהודים לאיזור המיושב בצפיפות ערבים (איזורי ההר)
    הערבים חולמים שהיהודים יעלמו אבל הם שוכחים שב1947 היו מליון יהודים במדינות ערב ועוד חצי מליון בפלשתין היקרה שלהם.
    היהודים לא באו סתם ככה לעולם הערבי.הם היו שם תמיד ועוד לפני היות האיסלם.
    אז לאט לכם עם דרום אפריקה. זו סיכלות וטיפשות.ההקבלה לא נכונה אלא אם תוכיחו לי שאפריקנרים גרו בזימבבווה במשך אלף שנה ואז עברו לדרום אפריקה.אבל הם כולם מהולנד לא ?
    פלשתין היתה נותרת מידבר ישימון לולא באו היהודים ופיתחו אותה.חבר הלאומים והאום קבעו כי בפלשתין תקום מדינה יהודית לצד מדינה ערבית. בהתחלה נתנו את מזרח המנדט לאמיר עבדאלה ואחרי שבעקבות פיתוח הצד המערבי של המנדט,החלו נתיניו להגר מערבה בחיפוש אחר האושר אצל פרדסי היהודים.
    ומה קרה ? נתנו להם שני שליש מהחלק המערבי של המנדט. הם הסכימו ? לא…הם יצאו למלחמה
    (המופתי הכריז כי אם תאושר תכנית החלוקה הערבים ימנעו זאת בכוח) ומדינות ערב פלשו לתוך החלק הערבי ואחריו גם היהודי. מי התחיל במלחמה ? וכבר אמר מישהו שמלחמה-יודעים איך היא מתחילה אבל לא איך היא מסתיימת.
    האם הוקמה מדינה פלשתינית בשטחים הערבים שנשלטו על ידי מצרים וירדן? לא! מי אשם ? היהודים כמובן.

  13. אהרון הכהן הגיב:

    אילן פפה ותומכיו הם מיעוט סהרורי שאינו שונה מהימין הסהרורי שמעוניין בבניית בית המקדש והקמת מדינת הלכה. האשמה חד צדדית של ישראל בכל הרעות החולות באזור, בהכרח יוצרת אנטגוניזם בקרב הרוב השפוי. אילן נלחם על זכותם של הערבים ושולל לחלוטין את זכותי שלי לחיות במדינה יהודית. עם דעות כל כך קיצוניות לא היו מקבלים אותו אפילו לפת"ח. וגם בחמ"ס יש מתונים ממנו.

  14. נחום הגיב:

    האויב של הטוב הוא הטוב המוחלט.אנשים כמוך מרחיקים את השלום. הסיבה שאיננו קופצים דרך חלון ההזדמנויות היא שמעברו השני מחכים אילן פפה וחבריו מהג’יהד האיסלאמי.

  15. Henry Lowi הגיב:

    It’s a pleasure to read regurgitated summaries of Zionist "history" as taught in grade 3 in Israeli schools. It’s a pleasure to see that anti-democratic participants in Hagada Hasmalit were listening, in grade 3, and that they have learned nothing since.

    Ultimately, of course, they rely only on superior Zionist military power, which cannot be denied, but which can be overcome, in suitable circumstances.

    For those who want to do something practical to show solidarity with uprooted Palestinians and promote the cause of democracy, and peace, see the following:

    12 May, 15:30
    Annual Return March to Hawsha(ADRID)
    The Association for the Defense of the Rights of the Internally Displaced
    (ADRID) will hold its annual march and rally to commemorate the Palestinian
    Nakba and raise the demand for the right of return of internally displaced
    Palestinians and refugees. The event, coinciding with Israel’s independence
    day, is co-organized with the people of the 1948 depopulated Palestinian
    villages of Hawsha and al-Kasayer (District of Haifa) and will take place at
    the site of the Hawsha village. The High Follow-up Committee of the
    Palestinian Community, representatives of national institutions, political
    parties and movements, civil society organizations of women and students, as
    well as progressive Jewish organizations, will join the event.
    Contact:
    ADRID: adrid@palnet.com; tel. +972-4-600 1765; fax. +972-4-646 8241

  16. עודד הגיב:

    התגובה שלי הפעם היא למר הנרי לוי היושב לו בקנדה וכותב באנגלית.
    ובכן מר לוי,העובדות הם אותם עובדות אם לימדו אותן בכיתה ג’ או לא. ובמקום להתוכח על נכונות העובדות הללו כבודו בוחר לנסות להעליב. כל מה שאני כתבתי ,נובע מעובדות היסטוריות ולא מ"האמת שלי" שלא מגובה בכלום מלבד אידיאולוגיה (מה שפפה דוגל בו שנים)

    אל נא תשכח,מר לוי היקר,שרוב הישראלים שגרים כיום בישראל הם צאצאי פליטים.הן מאירופה והן ממדינות ערביות. פליטים ללא בית,שאיבדו את רכושם.אלה במלחמה ואלה עקב בריחתם ממדינות העוינות אותם. אין שום קשר לדרום אפריקה (הבונטון של השמאל הקריצוני) ובנוגע לפליטים הערבים…אני עומד מאחורי עמדתי שמבחינה אנושית זו טרגדיה אבל עדיין הם בישלו בעצמם את הדייסה מ1920 ועד 1948 ובסוף בלעו אותה והיא נתקעה להם בגרון.

    ההבדל בין אילן פפה לבינך היא שהוא גר בישראל ולא יושב בקנדה ומטיף מוסר (ונמצא בשטיפת מוח אנטי ציונית מהתקשורת כמוך)
    ליבי אומר לי ששבוע בישראל של פסח 2002 הי גורם לך לחשוב אחרת לגמרי

  17. עודד -לאילן פפה הגיב:

    האום בהחלטתו בנוגע לפליטים נותן נוסח מעורפל ובו מדובר על כל הפליטים בלי לציין את לאומיותם או דתם (כלומר כולל שיבה של יהודים לגוש עציון,הרובע היהודי,גוש עטרות,כפר דרום ונהריים) ןקובע שהשיבה תיתאפשר לאחר הסכם שלום מלא ובהתחייבות על נכונות פליטים אלו לחיות בשלום עם המדינה אליה הם מגיעים.
    כידוע לך,עד היום זהו לא המצב,ולכן קביעתך בנוגע להחלטה זו בראשית מאמרך אינה נכונה והיא משל עיוות של ההיסטוריה.
    אבל אתה דוגל ב"נארטיב אנטי ציוני ללא עובדות" אז מה זה משנה ?

  18. Henry Lowi הגיב:

    The fundamental position was stated clearly by Ben Gurion in his statement to the Knesset in October 1961

    — קישור —

    Since then, not much has changed in the Israeli position. Except 2 things are new:

    a. Israeli apologists have begun saying: UN resolutions are not mandatory, and, in any event, Israel is not bound by the principles of international law

    and

    b. The historical record is much more well-known the world over, including the history of deliberate Zionist ethnic cleansing, Plan Dalet, the June war, etc.

    So, in the minds of unbiased people, the image that emerges is: the criminal refuses to acknowledge its crime, makes up excuses, and lies, and changes the subject, and continues to torture its victims. The answer is that therefore the criminal should be disarmed and punished as soon as possible.

    That is the basis for the movement in favour of international sanctions, which is picking up steam, and which Dov Weissglas recognized in his famous interview.

    People like ODED can continue telling themselves the same stories until they are blue in the face, but facts are stubborn things, and Jewish people and other enlightened people have a peculiar tendency to be attracted by arguments based on solidarity, fairness, and human rights, and to reject arguments based on lies, violence, and domination.

    It will be very sad if, some day in the future, anti-semites who think like ODED say about the Israelis
    הם בישלו בעצמם את הדייסה
    ???during the period from 1948 until

  19. עודד הגיב:

    אני רואה שאתה יודע לכתוב בעברית אז למה להתעקש על האנגלית ? מי אתה ? וענונו ?
    ולחדשות בהרחבה :
    א. לאומות המאוחדות יש החלטה שנקראת החלטת החלוקה מ 1947 . האומ, התכחש להחלטת החלוקה כששלח את המתווך ברנדוט לאיזור לנסות לתווך בזמן המלחמה שפרצה ב 1948. לאחר שנרצח על ידי טרוריסטים של האצ"ל המשיך עוזרו ראלף באנץ’ את מלאכת התיווך שהסתיימה ברודוס במישטר שביתת הנשק ב1949
    החלטה 194 שאתה כניראה מתכוון אליה דיברה על החזרת פליטים לביתם אם יחפצו בכך ואם יקבלו מרות הריבונות העכשווית באיזורים האמורים ולאחר הסכם שלום. כידוע,מדינת ישראל מנעה חזרתם והרסה להם את הבתים אך הודיעה שתסכים להחזרת 100 אלף פליטים,ברוח החלטה 194 קרי לאחר הסכם עם מדינות ערב והכרה הדדית.
    שים לב – פליטים ככלל. כולל יהודים מגוש עציון,הרובע היהודי בעיר העתיקה בי-ם (שם נולד סבי דרך אגב),נהריים,עטרות ונווה יעקב,ובית הערבה.
    התמוטטות מישטר שביתת הנשק הביא בסופו של דבר למלחמת 1967 ולכיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה. שים לב-לא המדינה הפלשתינית,מסיבה ברורה שמצרים וירדן השתלטו על תחומי המדינה הערבית וסיפחו אותם במקרה של ירדן או הנהיגו בה ממשל צבאי במקרה של מצרים.
    לאחר המלחמה ב 1967 קרא האומ בשתי החלטותיו המפורסמות ביותר 242 ו338 לנסיגה משטחים או מהשטחים (תלוי באיזה נוסח) שכבשה ישראל ב 1967
    עד כאן לגבי האום.
    ב. טיהור אתני ציוני ותכנית ד’
    כה אופייני מצד השמאל האנטי ציוני לנופף בתכנית ד’ אך מה היא תכנית ד’ בעצם ?

  20. elisha הגיב:

    I must respond in English, because I lack Hebrew fonts. The right of return of the Palestinians is one of the fundamental human rights which cannot be negotiated away by public authorities. Israeli Jews who deny this right to the Palestinian Arabs are thus essentially denying one of the universally recognized human rights. This right does NOT mean that a refugee is entitled to return to a house which does not exist, or to dislodge those who have meanwhile settled in his former house. He is, however, entitled to obtain compensation for the rental which is his due, and morally, the first right to acquire back this house, if the current inhabitants moves away. It must also be known that in all cases of refugees who have been displaced in conflict zones, the first solution is repatriation, not resettlement. The demands and rights of refugees must be respected. There is no moral or legal principle which entitles an ethnic or religious group to maintain demographic majority within a territory. On the contrary, such a principle is denounced as racial discrimination and is banned under international law. If Israeli Jews wish to turn their back to international law, human rights and civilized conduct, they will ultimately have to pay the price for becoming a pariah nation.

  21. תמר הגיב:

    לד"ר אילן פפה שלום
    אני רוצה לומר לך שיש לך גיבוי ובגדול (אם תראה את "מחלוקת בציון" הספר שמוצע עתה באתר "צורה" (Tzura.co.il)
    אשמח מאוד אם תכתוב לי
    תמר
    tamaremet@netscape.net

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים