הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-22 באפריל, 2005 39 תגובות

יו"ר יח"ד יוסי ביילין תימרן את עמיתו ח"כ יוסי שריד למצב כמעט בלתי נסבל. הוא הציע לשריד לשריין עבורו את המקום השני ברשימת יח"ד לכנסת הבאה, ובכך הזכיר לו ולציבור הרחב, ששני היוסים באו בעצם ממפא"י, ושעד היום הם מדיפים את הניחוחות הידועים מהחצר האחורית של המפלגה, שהיתה מזוהה בעבר עם שרגא נצר ז"ל. בכך ביקש ביילין לנטרל את היתרונות היחסיים הרבים שיש לשריד עליו: הרהיטות, הכריזמה, החן, החום האנושי (הכל יחסי, כאמור) והעמדות הקצת יותר שמאליות, שמציבות את שריד מחוץ למחנה ההולך וגדל של אוהדי אריאל שרון בשמאל הציוני.

אחרי שהאגף הביטחוניסטי הגדול בסיעת יח"ד-מרצ בכנסת התאהב בשרון "החדש", מתגדר שריד בעמדות אופוזיציונריות, לפחות רטוריות, ופה ושם גם נמנע מהצבעות פרו-ממשלתיות בניגוד לחבריו שנסחפו בזרם העכור של ההתקרנפות המאסיבית של האסכולה הוורדרדה בפוליטיקה הישראלית. ביילין מוביל את המדיניות המפוקפקת שתומכת בממשלה, ובכך מטשטש את ההבדלים האמיתיים והמדומים שבין מפלגת העבודה לבין יח"ד. אבל גם התמרונים שלו אינם מספיקים כדי להתרומם בסקרים השונים. יח"ד היא אפילו לא מותג שנחקק איכשהו בתודעת הציבור הישראלי, ורבים מתקשים לזהות את השם עם המפלגה. אני עצמי נוהג לקרוא לה מרצ בטורים האלה, ולמזלי דואגים במערכת להעמיד דברים על תיקונם.


התרומה של ביילין לפופולריות של יח"ד, גם בעידן של שקיעה דרמטית של מפלגת העבודה, היא מזערית. הוא אמנם מזוהה עם נטייה להידברות עם הפלסטינים ולא עם תמיכה בתכתיבים ישראלים, אבל אין בכך די כדי ליצור מהות רעיונית ופוליטית שתשתרש היטב בדעת הקהל שלנו. לאיש יש מנטליות של פקיד בכיר מוכשר במיוחד, וגם ניסיון פוליטי מפלגתי, שמנכש מראש כל אוריינטציה רדיקלית. ההשתתפות במנגנוני קבלת ההחלטות היא מהותית לאישיותו של ביילין וגם לשאיפותיו הפוליטיות. אני יכול לדמות את שריד חי ואפילו משגשג גם בלי פוליטיקה פעילה. הוא יכתוב, יקרא, יצפה בכדורגל ובסרטים, יתרועע עם בני אדם. ביילין, לעומת זאת, הוא איש מפלגה בכל רמ"ח אבריו. העובדה שאיש כזה מוצא את עצמו מחוץ למפלגת העבודה מעידה יותר על המפלגה מאשר עליו. אם שמעון פרס ואנשיו התקרנפו עד כדי כך שאינם מסוגלים להכיל אפילו את ביילין, אז המצב קשה עוד הרבה יותר משסברנו.


הפוליטיקה היא עסק אכזרי, והחיים מחוץ למשכן הכנסת אינם מיטיבים עם הפוליטיקאים. ביילין חווה זאת על בשרו. החשיפה התקשורתית שלו היא מוגבלת, חרף העובדה שיש לו מה לומר בסוגיות מדיניות רבות. בנושא הכלכלי-חברתי הוא אנמי לגמרי, ונוקט רק בסיסמאות ליברליות בנוסח טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה. קשה לקנות בארץ מקום תחת השמש באמצעות עמדות כאלה, שבגוונים שונים מאפיינות את רוב הזירה הפוליטית הישראלית. בלי לקרוא תיגר על השתוללות השוק החופשי בישראל ועל שחיקת כל ארגוני העובדים וכל הישגי מדינת הרווחה, ביילין לא יכול להתהדר אפילו בהשתייכות לסוציאל-דמוקרטיה הימנית שאיפיינה תמיד את מרצ. הוא תומך, כמובן, ברפורמות מסוימות פה ושם, וזה היה יכול להקנות לו מקום של כבוד בעיתון "דבר", שהאסכולה שלו ושל חיים רמון חיסלה אותו. אבל הבשורה שבפיו וגם הסגנון המיוחד שלו אינם מתאימים בכלל לציבור היעד שזקוק לתיקונים מרחיקי לכת בקפיטליזם הקניבלי ששולט בישראל.


שריד, למיצער, מחצין לעתים כמה סממנים מלבבים של הסוציאל-דמוקרטיה העתיקה, "החלוצית", וגילויי ההתנדבות הספוראדיים שלו מזכירים לי את לובה אליאב. תתפלאו, אבל בעולם החשוך שירד עלינו בנחרצות כזאת כבר בתחילת המאה הנוכחית, מדובר במחמאה מפליגה. אבל לפעולות ההתנדבות של שריד בקרית שמונה או בשדרות אין שום מימד פוליטי. הן נפלאות, אפילו מעוררות הערצה, אבל אין בהן כדי לשנות מציאות פוליטית או חברתית-כלכלית, או אפילו להמתיק את הגלולה המרה שביבי נתניהו מלעיט בה את אנשי עיירות הפיתוח. הם ימשיכו לקלל את שריד ולהעלות על נס את ביבי, ורק מעטים יזכרו למנהיג השמאל הציוני את פרשת מעשיו הנאים. לזכותו של שריד יש לומר, שהוא יודע זאת היטב. הוא לא מנסה להציל את המדינה, או אפילו את החברה, אלא רק את נשמתו ואת צלם האדם שלו. זה יפה מאוד בעיני, ומגביר את חיבתי הישנה לידיד ישן מבית חינוך תיכון ומהתנועה המאוחדת, אבל כל המחלוקות נותרו בעינן.


קשה באמת למנות אחד לאחד את ההבדלים הרעיוניים העמוקים שבין שני היוסים. שניהם מייחסים חשיבות גדולה למכנה המשותף "הציוני" שקושר אותם לכל מעשי העוול והאפליה הקיימים במדינה. לכן הם מנועים ממעשים של התנגדות אמיתית למשטר. היחס של שניהם לסרבנות המצפונית והמפוארת של חיילי סדיר ומילואים היה עוין בעליל. בכך הם הלכו בדרכם של כל "המורעלים" בתנועה, כמו רן כהן, חיים אורון ואבשלום וילן. זהו נייר הלאקמוס האמיתי של הרדיקליזם הפוליטי בישראל, וההתנגדות לשירות צבאי בשטחים קובעת האם לנו אתם או לצרינו. גם בנושאים האחרים, מלבד החברתי-כלכלי שאותו כבר ניתחתי כאן, הם חושבים בצורה די זהה. שריד לא מסתדר עם מתחרים כלשהם, ופרשת יחסיו עם שולמית אלוני ועם דדי צוקר ידועה. בסוגיות הפוליטיות שבהן כן היתה מחלוקת, חשבתי ששריד צודק. שריד למשל הבין, שהנטישה החד-צדדית של לבנון איננה אלא עילה להתחמק ממשא ומתן עם סוריה הכרוך בפינוי רמת הגולן. ביילין, לעומתו, התעלם מהמשמעות הזאת. או שלא קלט את כוונתו האמיתית של אהוד ברק, או שהדחיק אותה.


שניהם נתנו יד לברק, גם בהשפעת אנשי רוח כביכול כמו עמוס עוז וא.ב. יהושע. שניהם אשמים במידה שווה בריסוק השמאל הציוני, אבל ביילין ניסה, לפחות, את כוחו בדיפלומטיה של שלום, ומתהדר בכך שיוזמת ג’נבה שלו גרמה לאריאל שרון ליזום את תוכנית ההתנתקות. להתייהרות הזאת יש לי תשובה כפולה: ראשית, אין ליומרה של ביילין ואנשיו שחר, ושרון לעולם לא היה מתנגש עם המתנחלים אלמלא לחצו עליו מוואשינגטון; ושנית, מה כל כך טוב בתוכנית ההתנתקות מנקודת מבט שמאלית? האם לא מדובר בעוד מזימה דכאנית וגזענית, שיסוד ההתנשאות וההתעלמות מהעם הפלסטיני הוא מרכזי בעיצובה? זהו חלום העיוועים החדש של השמאל, לסגור יותר ממיליון ערבים בעזה במכלאה ולהפקיר אותם לגורלם?


זאת ועוד: הסיכוי היחיד לתחייה כלשהי של השמאל היה בדה-לגיטימציה מוחלטת של שיתוף הפעולה של מפלגת העבודה עם שרון. קל מאוד לאנשים שנונים כמו ביילין ושריד לחשוף שוב ושוב את השחיתות הנוראה של שרון ובני משפחתו, את האכזריות שלו כלפי הערבים, את מדיניותו האנטי-חברתית, את פשעי המלחמה שלו. כך היו מציגים את שמעון פרס וכנופייתו כמשת"פים של שרון, והופכים את המאבק נגד ההתקפלות של תנועת העבודה לדגל. אבל שתיקת הכבשים שלהם שחררה את צווארו של פרס מחבל התלייה המוסרי, והפכה את עצם חברותו בממשלה לנושא פרגמטי, לא עקרוני. יח"ד ושלוחותיה בשלום עכשיו אינן מסוגלות להוציא אפילו צעיר אחד לרחוב במאבק נגד פרס, כי חברי הכנסת שלה שקלו בכל הרצינות להצביע בעד התקציב הניאו-ליברלי כדי "לשמור על הממשלה". אם זהו ההבדל הגדול בין יח"ד לבין העבודה, צורת התמיכה בממשלה, אז כיצד נחנך נוער על ערכים של שלום, שוויון והתנגדות נחרצת לכיבוש ולכל גילויו הגזעניים? לשני המנהיגים אין תשובה משכנעת על השאלות הנוקבות האלה.


* * *


אני ער מאוד לשאלה "אז מה אתה מציע?". לכל מנהיג עתידי של יח"ד יש לייעד שתי משימות מרכזיות, שרק בהן ייבחן: 1. מידת הצלחתו בגיבוש מחנה שייאבק נגד הרכושנות הקיצונית שהשתלטה על הכלכלה הישראלית, ויילחם למען שינויים חברתיים מבניים כדי להבטיח חלוקה שוויונית של העוגה הלאומית. אני מדבר במתכוון על צדק חלוקתי ולא על נושאים כמו בעלות ציבורית על אמצעי הייצור והשיווק, כי מדובר בזרם סוציאל-דמוקרטי ימני ולא בסוציאליזם. לפחות שיהיו סוציאל-דמוקרטים סבירים. 2. יח"ד חייבת לחדש את הברית בין השמאל הציוני לבין האזרחים הערבים, ולראות בכך את הנושא החשוב ביותר בפעילותה הציבורית. תיקון האסון שאהוד ברק המיט על המחנה הדמוקרטי היהודי והערבי חשוב הרבה יותר מפגישה עם פלסטיני שבקושי מייצג את עצמו בווינה או בז’נבה. בצד התוויית המדיניות הזאת יח"ד חייבת לשנות את מדיניותה כלפי הממשלה, לאמץ עוינות גלויה ולוחמנית נגד שרון ונגד פרס ולתמוך בתנועות השמאל הרדיקליות, כולל יש גבול ואומץ לסרב.


זהותו של המנהיג חשובה, ויש הבדלים גדולים בין ביילין, שריד או רן כהן במבנה האישיות. אבל כל הדברים האלה בטלים בשישים לעומת ההחלטה לחולל שינוי אמיתי במפה הפוליטית הישראלית. למפא"י ב’ אין מה להציע, ושני היוסים חייבים להשתחרר כבר מהמנטליות השמרנית שאותה ספגו במפלגת האם שלהם.

תגובות
נושאים: מאמרים

39 תגובות

  1. דניאל הגיב:

    חבל על הזמן.

    למן הרגע, אז, ב-1993, בו תקעו, יוסי שריד, אמנון רובינשטיין וכנופיית-מפ"ם, סכין בגבה של שולה – מנהיגת השמאל המדיני המשמעותי היחידה בישראל – מר"צ היתה לאבודה ב’, קרי ליכוד ג’. בדיוק בימים אלה, אגב, יצא לי להעיף מבט, בפורום "יחד" בתפוז – חוויה מחכימה ומאלפת, האמינו לי: מצד אחד, הם חרדים שם לרגשותיהם, ולזכויות-הביטוי המוחלטות, של מתנחלים אנשי-מולדת, וכהניסטים מוצהרים, ונותנים להם בימה חופשית, לתקוף את השמאל, ככל שרק תאווה נפשם; ומן הצד השני, כשכתבתי שם תגובה, אשר הכילה – שומו-שמיים!! – את המלה ה"איומה" "מתנחבלים" – לא עברו אלא שעות ספורות, בטרם נמחקה תגובה זו. כי אסור לפגוע, ברגשות היהודים היקרים האלה, גם אם הם "טועים" – דם מדמנו ובשר מבשרנו המה! כי כולנו יהודים! וכל-כך גזענים! בכלל, כל הנטייה הזו ב"שמאל" הציוני – לחייך בהבנה לכל "תעלולי" המתנחלים, מצד אחד, ומצד שני – לנהוג באטימות מוחלטת, כלפי כל פלשתינאי, שזרק איזו אבן… כי המתנחלים הם, בכל זאת, "יהודים", אפילו יותר טובים לכאורה (יש להם תחבושת-טמטום סרוגה, על הראש הריק, הם שומרים שאאאאאאאאאבעס, הם גואלים את אדמותיה, של ארץ חמדת-אבות…) – וחלילה לנו ממלחמת-אחים… ברוח המחרידה הזו הבחנתי, לא רק ב’מר"ת-יח"ד’, אלא גם ב"שלום עכשיו" ודומותיה. אבל, לעומת-זאת – כשאמורים הדברים בסרבנים – מוקיעים אותנו מן החברה! וכפי, שאמר לי "מנהיג השמאל הציוני הסוציאליסטי", לוחם הזכויות הדגול רן כהן, בשיחה בינינו ב-1993 (כמדומני היה זה קצת אחרי, שבעצמי השגתי לי פטור), "לבטל את גיוס החובה?! מה אתך, הצבא זה הרי הדבר הכי אלמנטארי!!"

    אבל, נו – ככה זה, כשמנסים לשלב את המושג "שמאל" יחד עם שם-התואר "ציוני"… מציאותי ב??ד?י?ו?ק כמו המושג, "יהודית ודמוקראטית".

  2. חיים ברעם הגיב:

    דניאל היקר,
    כל הדברים שכתבת הם נכונים, ואף נאמרו ברשימה המקורית, בעיקר בנושא המכנה המשותף הציוני, שמציב אותך ואותי מחוץ למחנה(של יחד) אבל מכיל את צחי הנגבי ואפילו את דניאלה וייס.
    לעומת זאת אני עומד על הצורך לנתח את האירועים ואת השחקנים הראשיים בהם בהתאם לקריטריונים שלנו. אני חוזר בפעם האחרונה על "משנתי הסדורה": יש רעים מאוד, רעים, בינוניים, סבירים, די טובים, טובים וטובים מאוד. אחרת אין טעם בשום ניתוח רעיוני ערכי. אם כולם חולירות, אז חבל על הזמן שאנחנו מבזבזים על הזירה הפוליטית הפנימית.
    אשר ל"שמאל הציוני", ברור שנקטתי במתכוון בהגדרה העצמית המקובלת על האנשים האלה. מאידך גיסא, הטובים שבהם הוגדרו כ"סוציאל-דמוקרטיה ימנית"-אז מה לך כי תלין?
    חג שמח!

  3. לא אוהד הגיב:

    השמאל הציוני אוהד את שרון? מר ברעם התחרפנת לגמרי. השמאל הציוני לא אוהד את שרון אבל הוא אוהד את רעיון הנסיגה ולכן הוא תומך במי שמבצע את הנסיגה קרי, שרון. רק הלומי חזון משיחי חולני ( מימין גוש אמונים ומשמאל רוב קוראי אתר זה) יכולים לנאץ לגדף ולקלל אדם רק משום שהוא לא עושה בדיוק מה שהם חושבים שנכון לעשות. רוב בני האדם מוכנים לתמוך גם במי שעושה מהלך קטן ומהוסס לכוון הנכון גם אם כוונותיו רעות כמו כוונותיו של שרון.

  4. לדניאל- שולה אלוני הגיב:

    מסכימה אתך לחלוטין בעניין "החטא הקדמון" של עריפת הראש של שולה אלוני, שהיתה באמת מנהיגה אמיתית (ולא שאין לי מחלוקת על עמדות שלה בתחומים מסויימים). זה הוכיח שיוסי שריד – שגובה אז על ידי המאצ’ואים השמאלנים – עשוי מהחומר של שמעון פרס ודומיו שאומרים ומתנהגים "המפלגה זה אני" עד להתרסקותה לתהום. א.

  5. נמרוד – שאלה לחיים ברעם הגיב:

    בוא נניח שיח"ד עושה את כל מה שאתה רוצה. למה אתה חושב שהיא תצליח בין היהודים יותר מחד"ש שזה בערך 3000-4000 קולות ו-0 מנדטים?

    ובין הערבים – מה היא יכול להציע שחד"ש לא מציעה?

    האם לדעתך כדי לתמוך בתנועות הקיקיוניות של השמאל הקיצוני ‘יש גבול’ וכד’ צריך שיח"ד תיהפך לחד"ש ב’? לא מספיק בחד"ש א’?

  6. דניאל הגיב:

    לחיים: כן, בהחלט – מסכים אתך לחלוטין. פשוט, מה שמרתיח אותי, שוב ושוב, זאת העובדה, שאנשי מר"צ-יח"ד מסרבים להבין, שעליהם להיות קרובים יותר אלינו, מאשר לימין… פשוט, אני זוכר את מר"צ כשרק הוקמה (עת הייתי פעיל מרכזי בנוער שם), מר"צ של שולה, מר"צ הפרו-פלשתינאית, כששליש, לפחות, מחברי מועצת ר"צ, היו מרקסיסטים להוטים… איפה זה, ואיפה מר"צ-יח"ד של היום! דברי, בנגע אליה, נכתבים, פשוט, מתוך תסכול עמוק…

    ומה שנגע ל"לא אוהד" – מן-הסתם, אתה צודק בנגע לזהבה גלאון, אבל – שמעת את אלי עמיר בתקופה האחרונה? מאחל לשרון בריאות מלאה, "עד מאה ועשרים"… וזה *נחשב* למייצג השמאל, יענו! עמדתם של שני יוצאי מפ"ם ביח"ד, ג’ומס ווילן, איננה שונה בהרבה. (ואני נמנע במיוחד ובכוונה מלהתייחס כאן, לניסוחיך התמוהים בדבר "חזון משיחי חולני משמאל", "לא עושה בדיוק" וגו’.)

  7. הגרמני הגיב:

    התאהבות מחנה השמאל ברעיון הנסיגה, והליכתם כמו עכברים אחרי החלילן מהמלין(שרון) מביאה רבים במחנה השמאל להתעלם במכוון מבעיות גדולות וחשובות.
    שרון שואף לרצות את האמריקאים, ובספק נסיגה ליצור את מחנה הפליטים הגדול ביותר במזרח התיכון. לא מדינה פלשתינית ריבונית, כי אם המשך התלות בישראל. על זה אסור לאף אחד המגדיר עצמו שמאלני לעבור לסדר היום!
    תפיסת מפלגת העבודה, כאילו השפעה מבפנים, תיטיב לפחות את רוע הגזירה היא אשלייה מסוכנת, אשר תרסק את המפלגה המרוסקת, בלאו הכי, לחתיכות קטנטנות.
    שרון מוביל את כולם באף, והוא יודע זאת. מפלגת העבודה מוכיחה את עצמה שוב כחבורה של רכיכות אופורטוניסטיות המשחקת בכיסאות מוסיקליים על תיקים חסרי חשיבות.
    מדהים לראות את העיוורון, מדהימה עוד יותר היא אוזלת היד והרפיסות הפוליטית של מפלגות השמאל.
    על השמאל בישראל להתנתק מחיבוק הדב האמריקאי, ולפנות לעזרת השמאל האירופי, המראה כבר היום אלטרנטיבה בר קיימא לכוחנות ההשפעה האמריקאית.

  8. עופר יהלום הגיב:

    כחבר במרצ/יחד מאוד התאכזבתי מנכונותה לתמוך בתקציב בשביל להחזיק את הממשלה בחיים לצורך ביצוע ההתנתקות (שהיא כשלעצמה תוכנית שהדבר היחיד שניתן לומר לזכותה שהיא עדיפה על הישארות שם).
    אבל מה אתם כבר מצפים מפוליטיקאים, הרי גם שינוי היתה מוכנה ללכת לקואליציה עם החרדים לפני כשנה.ודי דרור מה תשעשה מפלגת העבודה – כרגיל תישאר בממשלה גם אחרי ההתנתקות באיזה תירץ, ותפרוש לפני התקציב הבא כפי שעשתה לפני שנתיים.
    לחיים ברעם – קשה להבין מדוע אתה מתלהב מחד"ש. מעבר לשאלות האידיאולוגיות, שים לב שבהנחה ששליש (כמנדט אחד) מקולות הרשימה המשותפת שהקימה לקראת הבחירות היו של טיבי, ספק רב אם תעבור את אחוז החסימה בבחירות הבאות.

  9. הגרמני הגיב:

    להנרי,
    כן אני מאמין ששרון ,כגנרל לשעבר, מבצע תוכנית רב שלבית לעיקור השמאל הישראלי.
    את מפלגת העבודה הוא מרצה בכמה תיקים חסרי חשיבות, ואת שאר השמאל הוא מעוור בתוכנית התנתקות שתחילתה הינה בניית מחנה הפליטים הגדול באירופה, וסתימת פיות המבקרים מביית ומחוץ, ובסופה עיבוי גושי התנחלויות באיזור ירושלים, ואולי אף באיזורים אחרים(אריאל, אלקנה וכדומה).
    כמו שכבר הוכיח בעבר הוא מצליח לרמות ומוכן להקריב קורבנות עבור מטרתו האמיתית. בזה הוא דומה לאהוד ברק, ובכך זה מסביר את הסימפטיה השוררת בין שני אלו.
    אמריקה רוצה מזרח תיכון שקט, ואמריקה יודעת שאת הגלים שיכול היה ליצר ערפאת בעולם הערבי ובאירופה, לא מסוגל ליצר אף אחד אחר במחנה הפלשתיני.
    זאת אולי תחילתה של הטרגדיה הפלשתינית החדשה, ואירופה היא אולי האפשרות היחידה לעצור מגמה זו!

  10. דניאל לעופר הגיב:

    עופר – על מה אתה מדבר? שליש מהקולות – של טיבי? מה פתאום? מה אתה חושב, ששריונו במקום השלישי היה מוצדק? טיבי הביא *גג* חמישה-עשר אלף קולות, לא יותר. ועוד יותר קולות, משהביא טיבי, איבדה חד"ש, עקב התנהלותו של ברכה – בנושא המסויים הזה כמו גם בנושאים נוספים (מהיעדרותו מכנס הקהילה ועד לדחיקתו של דב). למעשה, בלא טיבי, יכלה חד"ש לקבל אפילו יותר! הדבר נועד, בפשטות, להציל את אלפי הקולות, שכן היו ניתנים לו – והיו, כמובן, יורדים כולם לטמיון.

  11. חיים ברעם הגיב:

    א. הראשון,
    מסכים עם כל מלה. לפחות בשמאל "שלנו" מתחילים להבין את כל זה. תאמין לי שזה עלה לכמה מאיתנו בדמים לשכנע חלק מהם בשנתיים האחרונות.

  12. אביב- תשובה לנמרוד הגיב:

    האם מטרתם של המפלגות הוא גיוס קולות.

    לפי דעתי מפלגות נועדו בכדי לשנות מציאות, ועל כך יש לבחון אותן ולבקר אותן

  13. נמרוד – תשובה לאביב הגיב:

    במשטר החוקתי שבו אנו חיים משנים את המציאות בקלפי ע"י פתק הבוחר ולא, למשל, ברחוב או – להבדיל – ע"י כדורי הרובה.

  14. מה ? הגיב:

    אנחנו חיים במשטר חוקתי ?
    במשטר חוקתי משנים את המציאות בקלפי ?
    במשטר שבו אנחנו חיים משנים מציאות בקלפי ?

    בתור אגדות זה נחמד, אבל במציאות הישראלית לחלק גדול מאלו שחיים תחת המשטר אין בכלל זכות הצבעה, והמציאות שונתה הרבה פעמים בכדורי רובה, פעם או פעמים ברחוב וכמעט אף פעם לא בפתק בקלפי…

    למותר לציין כי הגורם העיקרי שמשנה מציאות בכדורי רובה הוא מדינת ישראל, הידועה בכינויה המשעשע "המשטר החוקתי", אבל גם קורבנותיה משנים לעתים את המציאות בכדורי רובה וגם המיליציות החמושות של תומכיה היותר-פנאטים.

  15. א. הראשון הגיב:

    שרון וביבי שיחקו אותה, אין מה להגיד.
    למודי ניסיון ממלחמת לבנון אצל האחד, ותקופת ראשות הממשלה 96-99 אצל השני, הם למדו איך לשלוט, לעשות מלחמות, ולצאת "מוצלחים".
    הסוד הוא לא להרגיז את האליטה התקשורתית-אינטלקטואלית הקרויה במקומותינו "שמאל", לתת לה את מה שהיא רוצה באמת, ובד בבד להמשיך לעשות את מה שהם רוצים.
    שרון שוב עשה מלחמה, אבל הפעם זו "מלחמה מוצלחת" ושוב אין רואים את אלפי המפגינים בכיכר ההיא בתל אביב, שראינו במלחמ הקודמת שלו. למה? כי יש גם "התנתקות". זה שהמיליטריזציה מתגברת, חלוץ נהיה רמטכ"ל ועצי זית פלשתיניים נעקרים, לא מעניין את הסבתא של אף אחד. העיקר "שרון הוא משלנו, שרון עושה התנתקות".
    וביבי? זה פרק מיוחד לבית ספר לחוכמה של פוליטיקאים, או לחילופין לאהבלוּת של ציבור.
    כבר ב99′ התפלאתי איך הפילו אותו מהשלטון אלה שהיו צריכים להבין כבר אז שהוא לטובתם. הוא בעל בריתם של כל הליברלים הכלכליים, "הנאורים" קוראי העיתון ההוא, לאנשים חושבים. תמיד הוא היה. רק יחסי הציבור שלו אז היו גרועים. יותר מדי "הם מפחדים" ולחישות על אוזן האיש הלא נכון (הרב כדורי).
    מאז הוא למד לשפר את יחסי הציבור שלו, ולהחניף לאנשים הנכונים, עד שהם יבינו שהוא בעצם לטובתם. וכשהוא הסביר להם את זה נכון, עם תכנית כלכלית שהתגלתה כחלומו ו*גם חלומם* הרטוב, הוא גם חשף, וזו גאוניותו האמיתית, את העובדה ש*אין שמאל אמיתי בפוליטיקה הישראלית*.
    יח"ד אכן בשלה כעת להתאחד עם המפלגה ההיא בראשות פרס, הבשלה מצידה להתאחד עם הליכוד "צריך רק להעיף את הקופים הערסים ממרכז הליכוד". הם, כמובן, האשמים בכל.

  16. שאלה ל’מה?’ הגיב:

    האם אתה מציע למפלגות הקרובות לליבך השמאלני להפסיק את השתתפותן בתהליך הדמוקרטי במדינה שאתה מגדף ולאחוז בנשק?

    האם מפלגות כמו חד"ש, בל"ד, רע"מ וכדומה צריכות לדעתך להפוך ל’גדודי חללי’ WHATEVER כדי לספק את ‘הדחף המהפכני’ שלך?

  17. תשובת "מה" הגיב:

    מה שאני מציע קודם כל הוא לא להמציא את המציאות, היא כבר נמצאת ואין צורך להמציא אותה. אנחנו לא חיים במשטר חוקתי וגם לא במשטר שטוען שהוא חוקתי. רק לחלק מהאנשים, אם בכלל, יש אפשרות לשנות דברים בקלפי.
    שאלת האחיזה בנשק לא רלוונטית משום שהאפשרות לשנות בנשק קיימת עברו המרכז הציוני והמתנחלים וקצת עבור הפלסטינים בשטחי 67, לא עבור המפלגות הקרובות לליבי השמאלני בשטחי 48.

    דווקא משום כך אני לא מציע למישהו להשתתף בתהליך שאתה קבעת בנשק את כלליו אלא ליצור את התהליך הדמוקרטי שהוא לארגן כמה שיותר אנשים למאבק נגד משטר הגזענות. לא נעלם ממני שאתה חש עלבון עמוק מהדברים שאני אומר ומרגיש כי אני מגדף את מדינתך האהובה שעימה אתה חש הזדהות עמוקה, ואכן, מה לי כי אלין עליך, מדוע שלא תחוש הזדהות עם מה שבנית לעצמך בנשק, גירוש ורצח ?

  18. ל’מה’ הגיב:

    למה אתה יושב במדינה שבנוייה ‘בנשק, גירוש ורצח’ וששורר בה משטר בלתי-חוקתי והליכים בלתי-דמוקריים שאתה פוסל אותם?

    לא חבל על חייך בגיהנום הציוני?

    לא יותר טוב שתלך לחיות במדינה, נגיד, כמו בלגיה שאיננה בנוייה ‘בנשק, גירוש ורצח’ (נו טוב, 5 מיליון קונגולזים לא נחשבים)?

    או במדינת החופש, השוויון והאחווה צרפת (נו טוב, כמה מיליונים הודו-סינים ואלג’ירים ואי-אילו יהודים שנשלחו למשרפות מה הם ביני לבינך)?

  19. ידעתי שזה יגיע הגיב:

    קודם כל מספרים לנו על נפלאות הדמוקרטיה החוקתית במדינה שאפילו חוקה אין לה, וכשאני מזכיר כמה עובדות יסוד אז ניעור הטרנספריסט הקטן שבציוני וצועק "למה אתה חי פה, לך ל…"

    הטנרספריסטים הציונים לתפארת "הדמוקרטיה החוקתית" אינם מסוגלים לתפוס אפילו את הרעיון של חיים בארץ כלשהי והתנגדות למשטר בה, רעיון שאפילו תומכי פינושה או החונטה בארגנטינה יכולים לתפוס, לא כל שכן רעיונות מסובכים יותר כמו עמדות שאינן מבוססות על מוצא או משטר שבו מתקבלות החלטות ברוב פוליטי ולא ברוב אתני (מלאכותי, אגב). כיאה לבעלי ציון גבוה בשיעורי אזרחות של בית-ספר ישראלי, ולקוראים נאמנים של "מקראות ישראל", הטרנספריסטים החוקתיים יודעים לצעוק "משטר חוקתי" אבל הפתרון היחיד שהם מכירים לכל התנגדות לשמטר הוא טרנספר…

  20. הגרמני הגיב:

    למגיב ל"מה".
    עוד פעם אותם טיעונים, עוד פעם אותה דמגוגיה זולה.
    הצרפתים והבלגים, הגרמנים הבריטים וגם האמריקאים-כולם רעים, או שהיו כאלו ומנסים להשתפר.
    רק בגלל זה מותר גם לישראלים להיות רעים-למה לא?
    גם לנו מותר פעם לא להיות קורבן. גם לנו מותר פעם אחת להיות רעים לאחרים. ובגלל שסבלנו 2000 שנים מותר לנו להיות רעים למשך פרק זמן ארוך. פיצוי על שנות סבל ורדיפה, על פוגרומים ועל השואה.
    נראה אותך עומד בבית משפט עם כאלו טיעונים. בגלל שאלמוני היה פושע ברברי מותר גם לי להתנהג בדיוק כמוהו!!!
    הכי עצוב, אני חושב, שאם פעם השתמשו ישראלים בטיעונים אלו בכדיי לעורר פרובוקציה, הרי שהיום רבים מהישראלים ממש מאמינים בתכנים הפשיסטיים הללו.

  21. לגרמני הגיב:

    אתה מכיר במולדתך איזשהם ‘אנשי שמאל’ – חוץ משרידי כנופיית באדר-מיינהוף – השוללים את זכות קיומה של מדינתך?

    כשתענה על השאלה הזאת בחיוב (עם עובדות הניתנות לבדיקה, ולא כמו שאתה נוהג בד"כ) יהיה ערך לדברים האחרים שאתה מלהג עליהם – על בתי המשפט והפשעים ושאר הירקות.

  22. תרבות של הומלסים הגיב:

    אני כבר כמה זמן שמה לב ומדגישה את העובדה שמתנגדים מהימין נוטים להשיב לכל טיעון "אז למה לא תלכי מפה" ולא חושבים שזה מוזר או מדהים. בהתחלה עוד מחיתי, עכשיו אני מתעלמת. ניראה לי שזה דומה לילד שחוזר על מה שעשו לו. כלומר, הישראלי הימני הרדוף עדיין מאימת הגירושים של יהודים ממקומות אחרים (בדיוק מטיעון דומה, אגב) עושה את זה לאחרים, כדי להתגבר על הפחד. או…הסבר אחר, ההרגל לגרש ערבים התחיל לעבור פנימה, כפי שקורה בכל דיקטטורה הראויה לשמה. קודם מתעללים ב"אויב" ואחר כך כולם נהיים "אויב". בכל מקרה, לא זכור לי שנתקלתי בטיעון כזה בשום מקום אחר בעולם, בויכוחים מרים וקשים בין ימין לשמאל.
    בכלל, חוסר הגבולות בתרבות השלטון הישראלית מוביל להתייחסות אל הפרט כמו אל פיון על לוח שש בש, שאתה יכול "להזיז" כרצונך, כאילו היה ציפור, סנונית כזו מקפצת.

  23. הסבר אחר הגיב:

    הרעיון של טרנספר כפתרון לקונפליקט הוא-הוא הציונות ואפילו לא היה כאן מעולם פלסטיני אחד. הטיעון הציוני הוא שאם היהודים לא מסתדרים במולדותיהם, הרי זה קונפליקט אימננטי המובנה בטבע היהודי והפתרון היחיד לו הוא טרנספר-עצמי יהודי לפלסטין. מכאן שהציונות מראש אינה מסוגלת להתמודד עם הרעיון של חיים בארץ והתנגדות למשטר, רעיון מובן מאליו בכל ארץ בעולם ותחת כל משטר בעולם. גירוש הפלסטינים הוא ההמשך הישיר של היסוד הזה בציונות, עד-כדי כך שאפילו האלמנטים הכי ליבראליים במחנה הציוני מגינים על הגירוש בטיעון של עמדת הפלסטינים (הצודקת לדעתי) ב-47. אותו מוטיב בדיוק – העמדה הפוליטית של ההנהגה הפלסטינית כלפי הציונות מצדיקה את גירוש הפלסטינים על-ידי הציונות, חד וחלק ותוך ויתור על הרעיון שזכויות של אוכלוסיה אזרחית לא מתבטלות כתוצאה מעמדת הנהגתה בסכסוך כלשהו.

    ועכשיו, אחרי שההתנגדות הפלסטינית טרונספרה אל מעבר לחומות, להפרדה ולהינתקות, כל מה שנשאר הוא טרנספר רעיוני למתנגדי הציונות – "לא טוב לך פה, לך ל…."

    יורם בר-חיים

  24. לגרמני הגיב:

    לא.
    לא מותר לנו להיות רעים.
    אבל לא לרעים – קרי הצרפתים והבלגים והבריטים והאמריקאים והספרדים והגרמנים – לבקר אותנו.
    שיקשטו עצמם תחילה.

  25. תגובה ל’תרבות של הומלסים’ הגיב:

    את מתעלמת מהעובדה שאין בכל העולם ‘שמאל’ אנטי-לאומי כמו זה בישראל.

    בכל העולם אנשי השמאל נאבקים בצורה זו או אחרת במשטרים או בממשלים הקיימים במדינה, אבל לא לחיסול המדינה הלאומית שלהם.

    כאשר המפלגה הקומוניסטית ב-48′ תמכה בהקמת מדינת ישראל וחתמה על מגילת העצמאות הקובעת את זהותה של המדינה כמדינת העם היהודי נדמה היה שאחרי עשרות שנים של פק"פ ומלחמתה להרס הישוב היהודי, כולל שימוש בטרור והטלת פצצות, גם הקומוניסטים בישראל הפכו לחלק של הקונסנזוס הלאומי – כמו חבריהם בצרפת, באיטליה וכד’.

    אבל מתברר שחד"ש של היום, שלא לדבר על הקבוצות האנטי-ציוניות האחרות, חזרה למדיניות של הפק"פ ופועלת לחיסול מדינת ישראל כמדינה יהודית ולהחלפתה במדינה פלסטינית-ערבית – ממש כמו אבנאא אל-בלד.

    לכן, אם כל מה שמגיע מה’שמאל’ הזה הוא ‘אתם קולוניאליסטים, פאשיסטים, נאצים, חמסנים ושודדים ואין לכם זכות קיום’ הרי מוצדקת לחלוטין השאלה הנגדית ‘מה לעזאזל אתם עושים פה? למה אתם יושבי פה ונהנים מהפריווילגיות שלכם כקולוניאליסטים לבנים ועוד ממשרות שמנות באוניברסיטה’ (ע"ע אילן פפה). זה כאילו הייתי מתיישב אצלך בבית ומתחיל לקלל אותך, את משפחתך ואת ביתך ומפזר לכלוך מסביב.

  26. יורם בר-חיים | מה שנכון נכון הגיב:

    כמעט בשום מקום בעולם השמאל לא נאבק לחיסול מדינת הלאום אלא נגד האימפריאליזם המבקש לחסל אותה מסיבותיו הוא.

    בפלסטין השמאל העקבי נאבק למען משטר דמוקרטי (לא נכנס עכשיו להגדרה המדוייקת של המשטר הרצוי) שייתן פתרון לזכויות הלאומיות של העם הכבוש, וכמו בדרום-אפריקה ורודזיה, השמאל נאבק נגד קלוניאליזם שטוען שהוא מדינת לאום. כי לשמאל העקבי יש תכונה מוזרה, הוא אינו מקדש את צמד המילים "מדינת לאום" אלא את הזכויות שזו אמורה להבטיח. אי לכך, כאשר צמד המילים הזה אינו אלא מסווה לקולוניאליזם (כמו ברודזיה), לאתנוקרטיה (כמו בטורקיה) או לטיהור אתני (כמו שהיה בבוסניה) אז שמאל עקבי מתנגד לזה.

    ולהתיישב בביתי ולהתחיל לקלל את בני הבית ולפזר לכלוך, זה בדיוק מה שעושים גזענים כמו המגיב שמעליי. הדרישה להסתלק מפה מלמדת כי אותם אנשים אינן יכולים לתפוס שום צורת חיים אחרת, וחבל, כי זו שלהם לא תחזיק לנצח…

  27. למגיב להומלסים הגיב:

    זה בדיוק העניין, שהבית לא שלך, יותר משהוא שלי או של פפה, וזה טיבו של המשחק הפוליטי דמוקרטי. אם המהלך הזה לא מקובל עליך, תאבק בו בכלים דמוקרטיים, לא בגירושים, פיטורין, ואלימות. כל עוד האידיאלוגיה הזו (שאתה מתנגד לה כפי שהבנתי) אינה חורגת מן החוק במדינה הזו, כולל החרם הזה, אין לך מה לקפוץ. אבל בכלל, מה קורה לאנשים כמוך ? כל מי שלא מסכים אתך צריך להעלם ? נו באמת.
    ליורם, אני רק אזכיר לך, אפרופו ההסבר שלי לתופעה שהיהודים גורשו בדרך כלל, ולא עזבו מרצונם מקומות שהיו בעייתיים. לדעתי, התלישות הזו נגררה לכאן, ואיתה עולם המושגים הזה, של "מי שלא ניראה לי מגורש או יוצא מהארובות". חבל. מעניין שהימנים המשדרים כוחניות ואלימות הם המתגלים כסובלים יותר מחרדות, ולכן חשים מאויימים ונדחקים לעשות לאחרים את מה שהם חוששים ממנו. בסופו של דבר המדיניות הזו, שהיא חרדתית מאד, מובילה ל"אשר יגורתי בא לי" – גטו יהודי, המוקף חומה גבוהה ואטומה ומסביבה שונאים, שייאלץ באמת לגרש את עצמו או לצאת מן הארובות שהוא בונה לתפארת מדינת ישראל.
    חבל.

  28. גדעון ספירו הגיב:

    לכל אלה הסבורים כי תגובות בנוסח "מה יש לך לחפש פה" היא אופינית לציונים.

    מצטער חברים אנטי ציונים יקירים, שאני מקלקל לכם תיזה כה יפה, אבל סגנון כזה קיים במדינות רבות.
    כאשר קומוניסטים במערב אירופה היללו ושיבחו את המשטר בברית המועצות, תוך ביקורת נוקבת על המתרחש בארצם, נשאלו שוש ושוב, מדוע אינם עוזבים את הגיהנום הקפיטליסטי ועוברים לגן העדן הסוציאליסטי.
    סגנון זה היה מקובל במיוחד במערב גרמניה, בטרם נפילת החומה, שם הוטח בפני קומוניסטים שוב ושוב, "מדוע אינכם עוברים למולדת הסוציליסטית במזרח גרמניה"?
    אזרחים מוסלמים במערב אירופה, שמתלוננים על אפליה ודיכוי, שומעים מדי יום את המנטורה, "שאם כל כך רע לכם, למה שלא תלכו חזרה לארצות המוצא שלכם"?
    בתקופת המאבק נגד המלחמה בויטנאם בארה"ב, הייתי עד להרבה ויכוחי רחוב בהפגנות נגד המלחמה, והתומכים בממשלה היו מטיחים כלפיי צעירים שסירבו להתגייס כי "תעזבו את אמריקה ותלכו לצפון ויטנאם".
    וגם בישראל שמעתי כבר אנשי שמאל מטיחים כלפיי יהודים ימנים שבאו מארה"ב לתמוך בכיבוש, את הקריאה " תחזרו לאמריקה ואל תחרחרו כאן מלחמה".

    בקיצור, אין כאן המצאה ציונית. כמה חבל.

  29. לגדעון ספירו הגיב:

    הטענה שלי לא היתה שזה "ציוני" אלא שזו הפנמה של אירועים שליליים בהיסטוריה של היהודים דוקא. לא חשוב, העיקר הטיעון.

  30. ליורם הגיב:

    לא ברור למה אתה מתכוון במילים האורווליאניות ‘אימפריאליזם’, קולוניאליזם וכד’ ולהבדיל ‘משטר דמוקרטי’.

    אני חושש שאנחנו לא מדברים באותה השפה, אם כי אנחנו משתמשים באותן האותיות ובד"כ באותן המילים.

    אם אתה מתכוון לשפה של לנין, סטאלין והקומוניסטים אז חוץ מכם אף אחד לא משתמש בשפה שלכם כדי לתאר את אותן התופעות.
    למשל, מה ששלטון הבעת’ והעאלווים בסוריה והבעת’ בעיראק עשו לכורדים הוא אימפריאליזם וקולוניאליזם מהסוג הגרוע ביותר, אך אני מניח שאתה תמציא לך כבר קונסטרוציות לשוניות משלך לתאור התופעה.

    כנ"ל בנוגע למה שאתה מכנה ‘משטר דמוקרטי’ שזה, כפי שהסברת לא אחת בפורום, משהו שלא כולל בחירות חופשיות ומשטר רב מפלגתי (מה שיש להניח שרוב בני האדם מבינים), אלא צורה כלשהי של רודנות ועריצות כמו בקובה.

    ואם כבר את רודזיה הזכרת הרי אין ספק שלרוב השחורים היו בתקופת איין סמית יותר זכויות פוליטיות ואישיות ויותר רווחה מאשר תחת המשטר של מוגאבה.

  31. הגרמני הגיב:

    יצא המרצע מן השק!
    מה הקשר שבין שלילת זכות הקיום לבין מה שנכתב כאן?
    הנטייה של כותבים כאן(די קבועים) לחשוב שאם השמאל מטיל ביקורת על הנעשה במדינתו, הרי שהוא תוקע סכין בגב האומה, או גיס חמישי, הינו שימוש פרימיטיבי במתודות פשיסטיות.
    מזכיר לי במעט את לחישתו של ביבי על אוזנו של הרב כדורי, אודות אותם שמאלנים והטלת ספק ביהדותם(דהיינו נאמנותם).
    וכאשר אחד הכותבים מתיימר להבין בעובדות, אך מתקשה להבחין ביניהן, מטיל בי רפש, זהו סימן נוסף למצוקה, אשר מתבטאת באלימות מילולית.
    אין בעייה לנתק קשרים עם כל הרעים, עושה את זה ב"הצלחה" מדינה כמו צפון-קוריאה.
    לא, אנחנו לא חייבים ל"רעים" דין וחשבון על מעשינו. אז למה קופצים אותם ימנים ציונים גאים, אם ביקורת מבחוץ לא נראית להם, כאשר מעיז מישהו בעולם הגדול להחליט על הטלת חרם?
    ואולי יסביר לי אותו מחרף מגדף מה הקשר שבין באדר מיינהוף לבין השמאל בישראל? או שאולי אתה סבור שרוב השמאלנים עוכרי מדינת ישראל?
    אם כך, אינני רואה עבורך סיבה להמשיך לכתוב מעל גבי אתר זה!

  32. יורם בר-חיים הגיב:

    לגדעון ספירו.
    יש הבדל גדול בין אנשי שמאל שקוראים לאמריקאים יהודים שלא לחרחר כאן מלחמות לבין ה"לך מפה" הציוני. זהו ההבדל בין "ינקיז גו הום" לבין "Zרים החוצה" או שמאלנים החוצה".
    סביר להניח שהסגנון הזה קיים גם אצל הימין האירופי, אבל איש ימין אירופי מסוגל לכל הפחות לתפוס מדוע הקומוניסט האירופי נשאאר בארצו ונאבק למען מהפכה, הציוני לא מצליח בכלל לתפוס זאת, כפי שרואים היטב בביטויים של הציוני התורן בשירשור הזה (לצורך העניין נקבל את הטענה שאתה אינך ציוני).

  33. הגרמני הגיב:

    לכותבת "תרבות של הומלסים"(אירית?),
    מסכים איתך במאה אחוז!!!!
    כאשר כותב ימני נותן כדומגא ישיבה בבית שלך, הוא בעצם מתכוון לכך שכאשר את יושבת בביית שלו עלייך להתנהג בהתאם.
    וכאן בעצם מתחילה החוצפה הגדולה של פלח באוכלוסיה הסבור שמדינת ישראל שייכת יותר אליו, רק מכיוון שאת שמאלנית.
    הוא ישלח אותך ממדינתך במסר של: אז מה יש לך לחפש פה? כאילו היו מניותיו במקום הנקרא מדינת ישראל רבות משלך.
    הבעייה שבמקום לענות להם בקול, שאין לנו על מה להתנצל על דעותינו, ושאם לא טוב להם הם יכולים ללכת, ממשיכים שמאלנים רבים לענות בטונים נמוכים למדיי!!!

  34. דניאל הגיב:

    מעניינת במיוחד היא העובדה, שבעוד כל אותם פעילי כ"ך וכהנא חי, הקוראים לנו, שלא ללכלך את ביתם, אינם חשים שום בעיה שהיא, לפלוש לביתנו הוירטואלי (אתר זה) ולטנף אותו בקריאות שכאלה. מעניינת בה במידה היא העובדה, שעורכי ועורכות האתר בוחרים לאפשר להם זאת, מתוך אותה שמאלניות פציפיסטית חולנית של "ניתן להם לרמוס אותנו, להירמס זה טוב". אילו רק, היה השמאל בארץ, מתנהג כלפי הימין בדיוק כפי, שהימין מתנהג כמונו – ממש כתמונת-מראה, דבר כנגד דבר – או-אז, רואים היינו, את כל אותם פשיסטונים יודאו-נאציים (כדברי הפרופסור ישעיהו לייבוביץ’ = מאחרוני השמאלנים האמיתיים, במדינה הזאת) מתכופפים, מתקפלים והופכים קטנים-קטנים. כי ימני מעריץ רק כח, מבין רק כח, ויש לדבר עמו בכח! אבל, לא, אנחנו שמאלנים, אנחנו נחמדים, אנחנו פציפיסטים. אנחנו לא מכים ולא מקללים. אנחנו רק מחייכים, למי שיורקים עלינו. אנחנו עדינים ונעימים, כי מי, שחובש קסדה ומניח תפילין, הוא יהודי טוב יותר מאתנו, ולאור זאת, גם ישראלי טוב יותר. פאק איט! אני אינני לא יהודי (כי היהדות היא שורש כל רע במדינה, אם לא בעולם בכלל – אחרי-הכל, גם האסלאם והנצרות, יצאו ממנה… וזה כשלעצמו גרוע מספיק, לא?), לא ציוני (כי ציונות = פשיזם גזעני) וגם – לאושרי העצום והרב! – לא פציפיסט! ונמאס לי!! נמאס לי כבר, מכל אותם שמלום עכשיוניקים, שהולכים לכל-מיני פעילויות של "קירוב לבבות" עם מתנחלים מפד"לניקים, בנסיון להבין אותם כי "כולנו יהודים". ובא לי להקיא מכל אותם "שמאלנים", לכאורה, המגלים את "כל האמפאטיה" למפוני גוש קטיף – "הקרבנות האומללים, המקריבים את בתיהם למען השלום" – אבל מגנים את "האלימות הפלשתינאית"… פאק, אם זה השמאל, אז איך אנחנו יכולים לצפות, שמישהו יכבד ויעריך אותנו, יתן לנו קולות? עלינו לערוך שידוד מערכות מוחלט, בכל הדרך, בה אנו מתייחסים לאוייבינו = הימין הישראלי. חובתנו המוסרית, כלפינו וכלפיהם, היא: להסיר את הכפפות.

  35. לגרמני הגיב:

    כן, אני מסכימה אתך שמאז ומתמיד מי שהיה פה "שמאלני" (לא יודעת אם זו ההגדרה, לפחות לגבי לא בדיוק, אבל ביקורתי מאד) חי בתחושת אשמה שהוא "לא מספיק" משהו. כתוצאה מכך, וכפי שתמיד קורה במקרים כאלה, הקול הרפה הפך לשתיקה ולבסוף נעלם מן המפה הפוליטית. קשה להצליח במאבק כלשהו (גם ככה, קשה) כאשר בפנים יש תחושת אשמה. על החולשה הזו מתלבשת הבריונות ההולכת וגוברת של ה"פטריוטים", שגם להם אינני קוראת ימין, כיון שזה לא ממש נכון. עכשיו זה כבר ברור, מי שצועק "מוות לערבים" זכאי לאזרחות טובה יותר, ובודאי שזכאי לגזול גם את פרנסתי ולבסוף את ביתי וחיי. אפשר להמשיל את זה ויזואלית באזרחות שהיא כמו חוטים או שורשים המקשרים את רגליך לאדמה, ואם אינם מספיק פטריוט החוטים הולכים ומתרופפים מן האדמה עד שנפרמים. מה שהולך ונחשף לעין כל הוא שה"פטריוטים" הצועקים הם ברובם עבריינים וגם בוגדים לא קטנים אם כבר נזקקים להגדרה המצערת הזו. מה שטענתי, והוחמץ קצת, זה שלדעתי מדובר בהפנמה של חרדה מגירוש ופרנויה של "אנטישמיות" שמופנית כלפי פנים. מה שנטען בעבר כלפי יהודים (לא נאמן מספיק וכדומה עד שעף החוצה על היבשה או בצורה של עשן) הופך עכשיו לנשק בידי חוליגנים מקומיים נגד יהודים אחרים וכמובן נגד ערבים. הזדהות עם התוקפן, או משהו פסיכלוגיסטי בגרוש אחר. זה הסבר מיטיב כמובן, שלא לאמר שאלה חוליגנים תוצרת בית.
    מצער מאד. במיוחד שאתה (או במקרה זה אני) בצד הנפגע של המשוואה. מה שעוד נורא בעיני זו התפיסה המשלימה שהולכת ומשתרשת כאן של להחזיק פה אנשים בכוח, ולהביא לכאן יהודים או ישראלים בכוח, משל היה זה כלא אחד גדול. שוב, אפשר לראות את זה כפשיזם (אכן כן) או כהפנמה של הגטו. אני מנסה להיות סלחנית.

  36. לדניאל הגיב:

    יאללה, להסיר את הכפפות,
    לא ניתן לעכשיוניקים לשבת עם המפד"לניקים לכלומניקים עם החב"דניקים
    וליודאו.נאצים עם הפאשיסטונים —
    נכין את תותחי אורורה
    ואת הקסאמים –
    ניתן את רשות הדיבור לחבר קלצ’ניקוב!

  37. הגרמני הגיב:

    גם אם איני מסכים עם דרכו של דניאל לבטא את עצמו, אני בהחלט מסכים עם התכנים.
    בן-אדם קם בבוקר ומגלה שגנבו לו את המדינה. מישהו שהחליט בין לילה להפוך את המדינה שלך למשהו אחר לחלוטין, ואתה, הסלחן, רודף השלום, נותן לו לעשות כרצונו.
    כזה הוא ביבי הלוחש ל"סוסים"(הרב כדורי), כזהו אותו רוכל בשוק המאיים על אמנון ליפקין שחק, כזה הוא יונה אברושמי,וכזה הוא גם יגאל עמיר, שכשהשיטה הדמוקרטית לא לרוחו, הוא פשוט יורה בדם קר בראש ממשלה.
    זה לא יעזור לחלק מהכותבים להמשיך ולהשתלח במדינת מגוריי, כאילו הייתי בבית הנבחרים הגרמני, ובעם הגרמני. הן הניו-נאצים בגרמניה, והן אותם מתנחלים אלימים מגלמים עבורי את הנחות ביותר הקיים במין האנושי, אך בהשוואה בין מעשים לדיבורים, עולים עליהם המתנחלים(לא כולם) באלימותם ובהתנהגותם הפשיסטית החומה.
    הגיע הזמן לשים קץ לסלחנות בה מושיט השמאל את לחיו לקבלת הסטירה התורנית. היות ואנו לא אלימים(וחשוב להמשיך בכך), עלינו לדאוג שהעולם המערבי הדמוקרטי ימשיך לקבל חשיפה לכל אותם דברים מבחילים המתנהלים מאחורי הקלעים!!!

  38. אודי ארנון הגיב:

    אני מודה שלא התעמקתי בוויכוח שהתפתח פה ואני מבקש רק להגיב לדברים עצמם.
    כמו שידידי חיים ברעם כותב, אכן קשה לציין את כל ההבדלים בין שריד לביילין, אבל הוא לא מייחס את המשקל הראוי לויכוח השורר בינהם בנושא הפלסטיני. שריד לא האמין מעולם שניתן לפתור את הבעיה הפלסטינית ולא ייחס לפתרון אפשרי חשיבות מרכזית. מי ש"יחפשו אותי" אחרי מלחמת המפרץ בתחילת שנות ה-90, דרך הסתייגותו העקרונית מהניסיון להגיע להסדר קבע בקמפ דייויד (אחרי כשלון השיחות שם הוא נשאל אם ברק היה צריך לעשות ויתורים נוספים בירושלים, והשיב שלא היה צריך בכלל להגיע לדיון בבעיה זו!) ועד התבטאות פומבית על כך שיש לו הסתייגויות מג’נבה (אותן לא פרט, עד כמה שידוע לי). לעומת זאת ביילין ניסה, לפחות מתחילת שנות ה-90, לקדם הסכם עם הפלסטינים. הוא לקח ברצינות את ההתחייבות מאוסלו להגיע להסדר קבע תוך חמש שנים, מתוך הבנה שאם המטוס הזה יטוס לאט מדי הוא פשוט יתרסק – כפי שקרה. נכון – הניסיון להגיע להסדר קבע בהסכם עם אבו עלא גרם לאשליות, כאילו ניתן להשאיר את רוב המתנחלים במקומם ולכונן את בירת פלסטין באבו דיס, אבל הסכם ג’נבה יצר סדר יום ריאלי איתו יש לשמאל סיכוי להתאושש. כאשר פורסמה תוכנית ההתנתקות ביילין הצביע בעיקר על הסכנות הטמונות בה, והנימוק העיקרי שלו היה שמדובר במהלך חד צדדי. רק בלחץ הח"כים של יח"ד, בראשות שריד, הוא הסכים לתמוך בהתנתקות. כזכור שריד המציא אז את הביטוי הציורי, אך המוטעה, "עומק הנסיגה כעומק החקירה". גם בימים אלה הויכוח בינהם מתבטא באופי הבקורת על שרון כששריד נמנע בעקביות מלקרוא לו להיכנס למו"מ על הסדר הקבע, וביילין מציב דרישה זו בראש סדר היום של השמאל.

  39. עמיחי הגיב:

    אני עומד על הצורך לנתח את האירועים ואת השחקנים הראשיים בהם בהתאם לקריטריונים שלנו. אני חוזר בפעם האחרונה על "משנתי הסדורה": יש רעים מאוד, רעים, בינוניים, סבירים, די טובים, טובים וטובים מאוד. אחרת אין טעם בשום ניתוח רעיוני ערכי. אם כולם חולירות, אז חבל על הזמן שאנחנו מבזבזים על הזירה הפוליטית הפנימית.
    — קישור —

הגיבו לידעתי שזה יגיע

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים