הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 במאי, 2005 73 תגובות


  1. יש להבין את מאמרו של אילן פפה שפורסם באתר הגדה השמאלית "שיבה וגזענות", בהקשר לגישתו המחקרית של פפה. פפה הוא חוקר המזרח התיכון השייך לגישה "פוסט מודרניסטית" במחקר המדעי, גישה שרואה בכל מקור למחקר, ובמסמכים בכלל זה, עניין סובייקטיבי לחלוטין (אגב, גישה שנחלשה במידה ניכרת בשנים האחרונות). לפי גישה זו, חוקר יכול להחליט באיזה מסמכים הוא משתמש ולהתעלם מן השאר, ופפה מעיד על עצמו שבחר להציג את הצד הפלסטיני כפי שחוקרים אחרים ביצעו בחירות אחרות.
  2. במאמרו של פפה מופיעה שגיאה חמורה: הטענה כאילו מדינת ישראל בגבולות הקו הירוק קיימת על כ-80% משטח הארץ. הבעיה היא שדווקא גבולותיה של ארץ, בניגוד לגבולות מדיניים, הם סובייקטיביים לחלוטין; למען האמת לשום ארץ כלל אין גבולות!

מדינת ישראל קיימת על 80% משטח המנדט הבריטי כפי שנקבע ב-1922; כלומר ישראל היא שטח ריבוני אחד שכולל כ-80% משטח ריבוני אחר, וזו המשמעות היחידה של אחוזים אלה. אמנם אפשר לומר שגבולות הארץ הם גבולות המנדט, אבל באותה מידה ניתן לומר שהארץ כוללת את ממלכת ירדן (כפי שאכן היה המנדט בשנים 1919-22), מדבר סיני, חבל הליטני או כל שטח אחר, ואפשר גם לומר שגבולה הדרומי הוא הקו עזה-סדום כפי שהיה בחלק מהתקופה העותמנית, ממש כפי שאפשר לכנות את הארץ בשם ארץ ישראל, כנען, פלסטין וכן הלאה. מי שאומר כאילו לארץ יש גבולות "טבעיים" או "היסטוריים" מזכיר את דבריו של לואי ה-14 שכבש את אזור אלזאס-לוריין במאה ה-17 וסיפחו לצרפת כדי להחזיר את ארצו לגבולותיה "הטבעיים", למרות שרוב הגבולות בין מדינות בעולם אינם גבולות כאלה.


מכאן גם שאין גם גבולות "צודקים" של מדינות. המבחן היחיד לגבולות אלה הוא מבחן ההגדרה העצמית, כלומר זכותם של תושבי כל אזור להכריע בשאלה לאיזו מדינה הם רוצים להשתייך, כל זמן שנשמר עיקרון הרצף הטריטוריאלי של מדינות. אגב, מכאן גם זכותם של תושבי המשולש להצטרף למדינה פלסטינית כאשר תקום, למרות שכיום כנראה שרובם המכריע מתנגד לכך.


לעניין זכות השיבה עצמה, מושג זה נובע מזכותו של כל פליט לחזור למקום שממנו ברח או גורש כל זמן שלא ויתר על זכות זו, בלי קשר לשאלה כמה זמן עבר מאז. כדי לדון במשמעותה של זכות זו, כדאי לבדוק זכות אחרת הדומה לה מאוד, כלומר זכותו של אזרח להיכנס לאותה מדינה שהוא מחזיק באזרחותה; זכות הכניסה של אזרח כוללת גם את בני משפחתו, גם אם אינם אזרחים, שהרי אחרת אין בה כל טעם. אבל במונח "בני משפחה" נכללים באופן רגיל רק בן/בת זוג וילדים עד גיל 18, שהרי אף אדם לא ירצה להגר ממקום למקום בלעדיהם; כניסתם של בני משפחה נוספים לאלה תלויה ברצונה הטוב של המדינה.


גם בני המשפחה הקרובים לא מקבלים, בדרך-כלל, אזרחות מיידית אלא שעליהם להמתין מספר שנים ואם במהלכן הם יוצאים מהמדינה לתקופה ממשית, לא יקבלו אזרחות, ובכך הם דומים לקבוצה שלישית המבקשת להיכנס למדינה, מלבד אזרחים ופליטים – כלומר מהגרים סתם; מדינה אינה חייבת, מטבע הדברים, לתת לכל אדם זכות להיכנס לתחומה, כנגזר מהיותה ריבונית על תחום זה. עם זאת, מרגע שנתנה זכות כניסה עליה לתת, תוך מספר שנים, אזרחות לאדם השוהה בתחומה וגם לילדיו, שהרי גם הם שהו בתוך תחומה הריבוני מספר שנים.


לעניין פליטי 48′ עצמם, בהחלטה 194 של האו"ם משנת 1949 הוכרה (כנראה) זכותם של הפליטים הפלסטינים לשוב, אבל גם החלטה זו חלה רק על הפליטים עצמם, כלומר על אלה שנולדו בתוך הקו הירוק ולא על צאצאיהם ללא גבול. במלים אחרות, מי שנולד בדהיישה או בסעודיה הוא תושב אותם אזורים וזכאי לאזרחות רק מצד השלטון הריבוני שם ולא לאזרחות ישראלית, גם אם הוריו באו מיפו, וזאת לפני שמביאים בחשבון את העובדה שהאו"ם, בניגוד למשל לאיחוד האירופי, אינו גוף ריבוני והחלטותיו הן רק בגדר המלצה לחברות בו.


מכאן נובע שזכות השיבה צריכה להינתן רק לפליטי 48′ עצמם, כלומר לאלה שנולדו בתוך הקו הירוק. לרובם המכריע אין בני/בנות זוג שאינם פליטים, ובכל מקרה כמעט שאין להם ילדים מתחת לגיל 18 מכיוון שהצעירים ביותר מבין הפליטים הם בני 57 כיום; כל הוויכוח אמור להיות על כניסת כמה עשרות אלפי פלסטינים קשישים לתוך תחומי ישראל, שהינו ויכוח שולי למדי בסך הכל. אמנם, מתעוררת השאלה מה עם מאות אלפי ומיליוני הפליטים הפלסטינים האחרים, אבל מה לעשות שאלה כלל אינם פליטים!


לא כל מי שחי בבית רעוע ומקבל קיצבה מהאו"ם הוא פליט. אפילו במישור המילולי הפשוט "פליט" הוא מי שנפלט ממקום כלשהו, ולא מי שחי כיום באותה מדינה שנולד בה. אבל גם מעבר למישור המילולי, צאצאיהם של פליטי 48′ נולדו במדינות ערב ותוך מספר שנים היו זכאים, לפי החוק הבינלאומי והנוהג ברוב העולם, לקבל אזרחות של מדינות אלה. העובדה שחלק ממדינות ערב בחרו לא לתת לצאצאי הפליטים דרכון אינה מעניינה של מדינת ישראל, אלא רק עניין הפיצוי; אזרחות, בניגוד לרכוש, אינה דבר שעובר בירושה באופן אוטומטי.


ואולי מכאן ניתן להבין מדוע יותר ויותר מנהיגים פלסטינים מנסים בשנים האחרונות להחיות את רעיון המדינה הדו-לאומית מהים עד הירדן, או כפי שהם מכנים אותה "חילונית ודמוקרטית", אותו רעיון שאש"ף החזיק בו עד לתהליך השלום.


במשך עשרות שנים מנהיגי מדינות ערב, שאולי לא נשאו באחריות חלקית להיווצרות בעיית הפליטים אבל כן אחראים להנצחתה, שטפו את מוחם של עמיהם והפלסטינים בכלל זה ברעיונות לא-מציאותיים על השמדת ישראל; דווקא כיום, כאשר המזרח התיכון כבר עובר תהליכי דמוקרטיזציה, מנסים המנהיגים הפלסטינים ללכת בדרכם, ולטעת במוחם של ההמונים רעיון של מדינה אחת כדי להכניס את זכות השיבה בדלת האחורית, עם אותן תוצאות. במלים אחרות, אם נדמה למנהיגים פלסטינים אלה שהשרים היהודים בממשלה הדו-לאומית יפתרו את בעיות העוני, הבורות והפיגור בחברה הפלסטינית, טעות בידם; הם או יורשיהם יצטרכו לפתור בעיות אלה בעצמם.

תגובות
נושאים: מאמרים

73 תגובות

  1. דניאל לאשר (2) הגיב:

    בוא נעשה עסקה: *אתה* תביא להבנה האינטרנציונליסטית את כל מעמד-הפועלים היהודים – לרבות כל אלה שצורחים "הערבים אין בהם אמונה / כל העולם נגדנו / צריך כבר לשרוף ‘תססססססמולנים / יאללה בית"ר" – והחברים הפלשתינאים יביאו, את החבר’ה שלהם – כן, אלה שחייהם נרמסים, שעה-שעה, ע"י שרשראות הטנקים, של בני "מעמד הפועלים" שלך. דיל?

  2. עופר יהלום הגיב:

    לדניאל – החלטתי לסיים את מאמרי באיזו אמרה עוקצנית לגבי הפלסטינים, אז לא צריך לעשות מזה סיפור שלם.
    וגם שמתי לב שקודם היה מגיב אחר בשם דניאל עם עמדות הפוכות, אני מניח שזה לא עקב פיצול אישיות אלא מכיוון שאלה באמת שני מגיבים שונים באותו שם.

    להנרי – אנח לא מצדיק שום מעשה עוול, אבל מעבר לזה ניתן לקחת כל עמדה, להקצין אותה עד אבסורד ולהסיק מכך שהיא חסרת היגיון, אבל מה לעשות שהמציאות איננה בצבעי שחור/לבן, כפי שהיו אומרים לפני עידן התקינות הפוליטית; אני סבור שזכות השיבה/אזרחות מגיעה לפליטים ולצאצאיהם עד גיל 18, כלמר עד לדור השני, ולעומת זאת זכות הקניין בערך עד לדור הששי, ואסביר את דברי.

    על מנת לממש זכויות אדם נזקק באופן רגיל למסמכים שונים. מה לעשות ולמסמכים יש נטייה ללכת לאיבוד עם חלוף שנים, עשורים ודורות,אפילו כשמדובר במסמכים ששמורים בארכיונים ממשלתיים, כך שלמעשה הזכויות נעלמות אם לא מצליחים לממש אותן בתוך פרק הזמן הזה. בריטניה, למשל, היתה המדינה הראשונה באירופה שהנהיגה רישומים רשמיים מסודרים של דמוגרפיה, מגורים, קרקעות וכו’ במאה ה-17, ושאר מדינות אירופה אפילו מאוחר יותר.

    לעומת זאת, מחוץ לאירופה הרישום הונהג מאוחר יותר במסגרת תהיליכי מודרניזציה, ובאימפריה העותנית רק באמצע המאה ה-19. מכאן שרישום הזכויות קיים היום רק כ-6 דורות אחרוה ולא יותר.
    אגב, זה מזכיר לי שבניגוד לעמדה המקובלת, יש התיישנות פלילית על פשעי מלחמה: אדם לא יכול לבצע פשעים לפני הגיעו לבגרות, ואחרי 80 שנה הוא לא במצב שמאפשר לו לעמוד לדין.

    לחררדו – אני סבור שיש לבצע שינוי כלשהו בחוקי ההגירה של מדינת ישאל, נניח לקבוע שזכאי להגר לארץ מי משגדיר את עצמו בתום-לב כיהודי/עברי, וכמו כן בן/בת זוג וילדים קטינים. לגבי השאר יש לחוקק חוקי הגירה כמקובל במערב, ואולי גם להגביל את משך הגירת היהודים ל-50 שנה או עד לרגע שבו לפחות 90 אחוז מתוכם יהיו בארץ.

    לכולם – נקודה מעניינת היא שמכל המגיבים נראה לי שדווקא תומכי חד"ש מוכנים לקבל את הצעותי במאמר. אפשר להגיד הרבה דברים על תומכי ואוהדי הבולשביזם, אבל הם מתאימים את התיאוריות שלהם למציאות – לא לחינם שלטו על מחצית מהעולם.

  3. ישראל פוטרמן לעופר יהלום הגיב:

    לאור מאמרך האיטליגנטי, אני מאמין שקשה לך להבין מה אני אומר. אבל, בכ"ז שאלה קלה: איך נהפך פליט פלסטיני שגורש במהלך של טיהור אתני ל"אזרח הרוצה להיכנס לאותה מדינה שהוא מחזיק באזרחותה"?
    זהו עירוב של מין בשאינו מינו, יסוד מופרך לבנין משפטי כביכול שאין לו ידיים ורגליים. הפליט שגורש, אם גורש שלא כדין (עפ"י הצהרתך אתה כמתנגד לטרנספר), הרי זכותו לשוב ברגע שגורש אינה מוטלת בספק. זאת אכן בקשו הפליטים, וכל הזמן שעבר מאז, כולו באחריות מי שמנע את שובם ןלכן אינו עילה לביטול הזכות לשוב לא רק של המגורשים עצמם אלא של צאצאיהם שנולדו כפליטים כתוצאה מכך.
    הטלת האחריות על המדינות שנתנו מקלט גם היא מוגזמת אם לא מופרכת. צריך לזכור שהפליטים עצמם לא בקשו אזרחות באותן מדינות אלא עמדו כל השנים על זכותם לשוב למקומם.
    בן גוריון אבי הטרנספר אמר משהו בסגנון הזה: הדור הראשון ימות, הדור השני יסתגל והשלישי בכלל ישכח. אבל המציאות היתה בדיוק הפוכה. הדור הראשון ליקק את הפצעים, השני מחה והשלישי מתקומם.
    ועוד שאלה קלה: האם לדעתך בטאון שמאלי צריך לתת במה לכל מאמר? גם של ימין קיצוני? (בהבדל מתגובות הפתוחות לכל)
    מאמר התומך בטרנספר ובכיבוש הוא לטעמי מאמר ימני ולשניהם יש סימוכין במאמר שלך: אמנם אתה מצהיר שאתה מתנגד לטרנספר אבל מי שמתנגד לסיבה ותומך בתוצאה לא נשמע אמין במיוחד. מהזן הזה יש כאן הרבה, מיד אחרי שהם "מתנגדים" לטרנספר הם "מציעים" אותו לתושבי המשולש, כמובן "רק אם הם ירצו".. או אם תקרה מלחמה אז הם "יכריחו אותנו"
    ודבר אחרון, "סטליניסט" תמיד טוב בשביל להפטר ממישהו או ממשהו אבל סטלין דוקא לא התנגד במיוחד לטרנספרים ואפילו ביצע כמה מהם

  4. Henry Lowi הגיב:

    I did not say
    איך סולידריות בין
    פועלים יהודים ופלסטינאים יכולה להתקיים
    כשהאחד הוא הכובש והמנשל והשני הנכבש והמנושל

    I said: Denial of the reality of national oppression cannot lead to workers solidarity. Asher denies the reality of national oppression, in the name of "pure" class analysis

    The reality of the workers’ lives places national oppression as most immediate, and most severe, and requires a radical response against the Israeli rulers.

    In Israeli Jewish society, the political demand to recognize the rights of the Palestine refugees is part of recognizing the Palestinian Arab workers (and farmers) as partners in the building of a new and peaceful society.
    .
    Denial of the reality of national oppression places Asher, and any workers who follow his line, in solidarity with the Israeli rulers, as supporters of the murderous status quo.

    Preaching "class against class" in these circumstances, while denying the need for specific political struggle against the specifics of national oppression, merely reinforces that oppression and prevents workers solidarity.

  5. למיכאל הגיב:

    שוב אתה מביא כדוגמא את אירופה. ודאי ליהודים יש מסורת מדעית וגם לערבים. ניראה שאתה לוקה בכל זאת בשוביניזם וגם בהעדפה של עקרונות מערביים. ובכל מקרה, גם לשיטתך, נניח שישראל היתה מעין אי תוכנה חכם בלב המדבר הפראי הערבי, שיכולה "לתת" מיכולותיה הנפלאות לברברים…זה לא מה שקרה. ישראל היום מתמחה בהיי טק צבאי (כפי שציינת את המכירות לסין) ונמצאת במלחמה עם שכנותיה. למבנה הזה יש יתרונות כלכליים (לשכבה מסויימת), שימור המלחמה והשיווק של תוצרתה, הוא עסק כלכלי, שאחד ממחיריו הוא דם. התפרקות מכל המבנה הזה, כולל ההשקפה שלך, שבאנו לפה "לתת" למקום הלא מפותח מיתרונותינו המדעיים או הפוליטיים ("דמוקרטיה" עאלק), – הןא התשובה, אך לא ייעשה, כל עוד הוא משתלם לשכבת העשירים המתווכים בין הדם לקונה המוצר הסופי.

  6. מיכאל שרון הגיב:

    למגיב. דומה שבמומנטום הבלטת גישתך, אתה מדלל את העובדות לכדי חוט דק, המציג את ישראל כקומפלקס של תעשייה צבאית, וסוחרי דם, בשרות אילי הון. דומני שאתה מסגל באופן לא מובחן את ביקורתו של נועם צ’ומסקי על הקומפלקס הצבאי האמריקני וחרחור המלחמות על ידו, ומסגלו באופן לא תקין למציאות הישראלית.

    ראשית, ה"קומפלקס הצבאי הישראלי של בעלי הון הנשק" כדבריך, לא זקוק לחירחור מלחמות באיזור, שכן עיקר מכירותיו הוא למדינות רחוקות, כמו הודו, סין וכד’, והשבחת טנקים ומטוסים ומכירת מערכות נשק למדינות כמו טורקיה, פולין ואפילו צרפת (מזלט"ים). דווקא ישראל הקטנה, בניגוד לארה"ב, אין ביכולתה לחרחר מלחמות בדרום מזרח אסייה או בהודו-פקיסטן, לשם מכירת נשק. דווקא אנו מחוייבים לקנות לצרכינו תוצרת צבאית אמריקנית. שנית, אתה מתעלם לחלוטין מעיקרה של התעשייה הישראלית, ממפעלים כמו "להבי ישקר", תעשיות פטרוכימיות, מוצרי פלסטיק לשימוש חקלאי (מםעל פלסאון במעגן מיכאל למשל), ביוטכנולוגיה וכד’.

    שלישית, טכנולוגיה היא טכנולוגיה ומדע הוא מדע ללא קשר למערביות. אילו עיקר הפעילות המדעית בעולם היתה נעשית כיום בסין או באפגניסטן-פקיסטן-טורקמניסטן, האם היית מאשים אותנו בשוביניזם טורקמניסטני?

  7. עופר לישראל פוטרמן הגיב:

    לא אמרתי שפליט הפך לאזרח, אלא שיש הקבלה ביניהם לעניין זכותם להיכנס למדינה, ללא זכות נצחית לאצאצאיהם להיכנס אליה. אם יתנו לכל צאצא של פליט זכות לשוב, המשמעות דומה להכרה בזכות כל מדינה בעולם לשלוט על כל שטח ששלטה בו בעבר – כלומר אנארכי מוחלטת שבה כל אחד יוכל להיכנס לכל מדינה, מצב שאפשרי רק אם תהיה אמנה בינ"ל על פתיחת כל הגבולות או הקמת מדינה כלל-עולמית אחת.

    בחלק ממדינות ערב הפחסטינים דווקא כן קיבלו אזרחות, אבל יש כאן עניין אחר, והוא העובדה שכל הגורמים במשוואה הזו (האזרחות במדינה הקולטת, הרצון לקבלה והשיקום הפיזי) משיפיעים זה על זה.
    במלים אחרות, נראה לי שהסיבה לכך שאין ארגונים משמעותיים של "שיבה" בקרב הקבוצות שגורשו ממקומות שונים באירופה בשנות ה-40, היא העובדה שמדינות אחרות נתנו לאותם פליטים אזרחות ושיקום מידיים. ברגע שהתהליך יתחיל גם אצל הפליטים הפלסטינים הדרישה לשיבה תיעלם במידה רבה.

    ולא, אני לא תומך בכיבוש או בטרנספר, אוני לא מציע אותו לתושבי המשולש, להיפך – אני מכיר בכך שרובם המכריע לעולם לא יעזבו את מקומות יישובם, בלי קשר לאיזו מדינה תשלוט שם.מה שאני כן מציע הוא תכנית ריאלית לפתרון הבעייה, שתוכל להתקבל על דעת רוב הציבור, יהודי, ערבי או כל קבוצה אחרת בארץ.

  8. מיכאל שרון הגיב:

    איני חושב שישראל היא אי של חוכמה בסביבה ברברית. ישראל היא במידה רבה ארץ ברברית, שהנוכלות וההיטפלות הדביקה פשטו בה בגדול.

    בודאי שיש לתושבי ישראל מה ללמוד מהאוכלוסיה הערבית, בעיקר יושר, יושרה, חריצות. בריא לאוכלוסי ישראל להיות במגע עם ערבים, שכן אלה יכולים לעזור להם להתגבר על הרגלי ההונאה והנוכלות הכפייתית המאפיינת חלק נירחב מההווייה הישראלית.

    גם במישור הכלכלי יכולים הערבים ללמד אותנו כיצד לא לרמות בתעשיית המזון וכיצד להרפא מעט מההרגלים נוורוטים קשים של התגודדות קרטליסטית ופורעת. עם זאת, יש באוכלוסיית ישראל בכל זאת גם אנשים בעלי ערך (הגם שרבים מסוגם היגרו מכאן כל עוד נפשם בם) שיכולים להדריך בנושאים מדעיים וטכנולוגיים.

  9. מיכאל שרון הגיב:

    ברמה המוחית, מצאתי במחקרים חלוציים שערכתי בשנים 81 -85 כי עובדים ערבים היו בעלי יכולת גבוהה בהרבה לחלוקת קשב מעובדים יהודים. להזכירכם, יכולת חלוקת הקשב כרוכה באקטיבציה גבוהה של האונות הפרונטליות – שהם המבנה המוחי המאוחר ביותר שהתפתח באבולוציה. האונות הפרונטליות ויכולת חלוקת הקשב כרוכה באפשרות לתת פתרונות אלגנטיים וטובים לבעיות מורכבות בזמן אמיתי, ביכולת לאירגון, וביכולת לחשוב באופן לא שגרתי ויוצר.וכן ביכולת האתית-מוסרית. בניתי אז כלים לאיתור כוח אדם משובח, אך כנראה בגלל חששם של גורמים באוליגארכיה הישראלית לאובדן עמדות של רבים מאלו המאיישים עמדות מפתח ללא כל כישורים מתאימים, ותוך גרימת נזקים למשק, לכלכלה ולחברה, ואולי גם בגלל ממצאים אמפיריים שלא התיישבו עם האתוס הציוני, הוחרמתי והוכפשתי בשקרים פתולוגיים, ועבודתי וממצאי הוצנעו, וחלקים מעבודותי נוכסו, תוך ביצוע שגיאות וקילקולים.

    אגב, באשר לאוכלוסיה הערבית, תלמידי תיכון ערבים-נוצרים עולים בהרבה בהישגיהם כולל במבחני הבגרות – על תלמידים יהודיים. בניגוד לאומה היהודית, הרי שההיסטוריון הגדול והפילוסוף אוסוואלד שפנגלר, זיהה נכון את העובדה שהערבים בהיסטוריה הם מה שקרוי "אומה הרואית".כך, תור הזהב של הערבים במדעים ובפילוסופיה אינו מקרי, כמו גם עוצמתם המדינית-צבאית בעבר, שכן, אחר הכל, מדובר בכישורים אישיים גבוהים בממוצע.

    בעוכריהם של הערבים היו צורות האירגון החברתי-פוליטי העריצות והנצלניות שנפוצו בקרבם, ודיכאו את האינטלקט הערבי הגדול. הערבי עשוי לעיתים לחשוש מאד מחתרנות יתר של עמיתיו, ונטישתו לגורלו, מה שקבע בלוחמה סדירה את נחיתותם היחסית. מעניין כי דווקא הנצרות כדרך אתית-חברתית-אמונית להיערכות אישית וקבוצתית מוציאה לאור את הפוטנציאל הערבי הגדול, יותר, כנראה מהאיסלאם.

    אשר למה שמכונה הגניוס היהודי, יש אולי לאמר כי יש מימדים לא קבילים רבים של הסביבה היהודית, וגדולי היהודים צמחו דווקא לא מתוך סביבתם היהודית, אלא מתוך אנטגוניזם לה, מתוך התגברות עצמית על נסיבות לא קבילות.

    הבעייה היא תכופות שבעמנו שמסביב לכמה אנשים בעלי שיעור קומה, משגשג עדר של טפילים רוחניים, שרלטנים ונוכלים, ואף חלאות אדם פוליטיות. פרדוקסלית, דווקא האיינשטנים או היאשה חפצים, מאפשרים את הגונן שגבים, המאיר לנסקים ואת הנוכלות במצח נחושה כדרך חיים. שכן הנוכלים משתבחים באיינשטנים ובליזה מאייטנרים ואילו מנהלי הגולגים היהודים השתבכו ברוזה לוקסמבורגים.

    קישור: חלוקת קשב

    — קישור —

    — קישור —

  10. זכות השיבה, 2014 הגיב:

    זכות השיבה כפשוטה – תרחיש עתידני: שנת 2014

    — קישור —

    מיכאל שרון

  11. דניאל למיכאל הגיב:

    ?
    אחי,
    לקחת משהו?
    עישנת?
    ליקקת איזה קרטון?

    מה, בשם הקשקשתא, הדאווין של הרשימה המוזרה דנן, "שיבה 2014″?

    לך, תקרא את הרשימה הנפלאה, של חיים ברעם, מסוף דצמבר – תראה אצלו, איך כותבים תרחישים עתידניים… וגם על 2014! איזה הצטרפות מקרים!!;-)

  12. לדניאל הגיב:

    מיכאל מנסה להפנט אותנו…

  13. מיכאל לדניאל הגיב:

    הי איש, תודה אדירה על ההמלצה. נהניתי מכל רגע (כולל העקיצה הקטנה על עירית לינור כדוברת ממשלת ישראל הפרוטו-פאשיסטית בשנת 2014). חשיבה מוקפדת מאד וריאליסטית מאד. באמת גאוני, שזור פנינים קטנות (למשל, חניכת הרחוב על שם גנרליסימו פראנקו בחיפה… ) והברקות גדולות (פרס הניצחי.. מחנה המעצר לפעילי שמאל בקציעות… collective Judas … מצד הימין האבנגליסטי.. פתיחת פרשת דריפוס בצרפת…).

    לא, לא ליקקתי קרטון, אך לא הייתי מתנגד לכוסית בלאדי מרי…

    הנה המאמר:
    — קישור —

    מאמרי שלי פורסם לראשונה בליטרטורה בינואר 2003 וגישתו שונה לגמרי –
    — קישור —

    שכן פיתחתי סגנון הצגת דברים קצר ומהיר מאד, תוך מעברים חדים המושתתים על היסקיו המהירים של הקורא. מדובר בהתפתחות מהירה של ארועים. זאת כאנטיתזה לכתיבה הרווחת במקומותינו, שהינה תכופות מימית, שמנונית, עתירת מלל, עודפית מאד, ודלת התרחשות (רוב מהומה סמנטית על לא כלום בממשות).

    הנה עוד מאמר חביב ומעניין בסגנון הזה:

    — קישור —

  14. קרטון הגיב:

    דניאל החביב, ראה מה קורה מלקיקות קרטון וכאלה –

    קרל סולומון מתל- אביב
    — קישור —

  15. אשר פרוליך הגיב:

    לדניאל:

    אינני בדקתי איפוא אתה גר,אולי באיזור
    שהיה פעם יישוב ערבי,אולי לא,אבל בכל זאת
    אתה גר ב"ישראל"או ב"פלסטינה" וזה לא משנה.
    משמשנה מהן העמדות שלך ועד איפוא רחוק
    אתה מוכן ללכת.
    לגבי עין-חוד:
    אני חבר אישי של אבולג’אה,ראש הכפר
    וביחד פעלנו להכרת היישוב שהיה הבלתי מוכר עין-חוד ליישוב מוכר עם כל המשתמע בכך.מה שחשוב הוא מה עושים לגבי העתיד,כי העבר לא
    נתן לשנות.נתן כן לתקן טעויות של העבר,אבל
    תקון זה רק יכול להיעשות בהווה או בעתיד,
    שוב,לעולם בעבר.
    בכל הטענות שלך אינני רואה שום גישה
    חיובית לעתיד,אלא המשך ההרס והמלחמות.
    למה שלא תתיחס לפולמוס האמיתי?=שתי מדינות
    לשני עמים?,מדינה אחת חילונית?מלחמת מעמדות?
    אין דבר כזה? לטיעונים המרכזיים שלי לא התיחסתה,וחבל.
    ה"דילים" שלך הם דמגוגיה זולה וציניות ולא
    תורמים למציאת כל פתרון.מה אתה מציע,בסופו של
    דבר?(ולפני שאתה עונה,תעשה את חשבון הנפש שלך
    מה אתה עושה בארץ הזו בכלל?)

    להנרי לווי:
    מצטער ,אבל אנחנו חלוקים.לעולם אמרתי שאין
    או איננו חשוב ניצול "לאומי".אמרתי שהניצול
    המעמדי חוצה גבולות.לא המקום כאן לחזור על
    הספרות הרבה שמרקס,לנין וטרוצקי כתבו על
    הבעייה הלאומית ותפקיד המעמדות השונות
    בבעייות אלה.בכל אופן,לא הבנתה משאני כתבתי.
    אנא תעבור על זה שוב(לא מבין מה זה pure class analysis

  16. דניאל לאשר הגיב:

    כל הכבוד על הפעילות וההצלחה בעין-חוד (עליהן לא ידעתי – מודה) אבל, בנגע לדיון כאן – אולי, מעבר להטחת האשמות – שבכלל לא ברור לי, מנין הוקרצו – תוכל, סוף-כל-סוף, להאיר את עיני כולנו, במה בדיוק אתה מציע ואיך, בדיוק, להגיע לזה?

    עד כה, כל מה שראית משלך היה השתלחויות, בדבריהם של אנשים אחרים. מהו חזונך *ש??ל?ך?*? איזה מין עולם *אתה* מציע? (ובבקשה, עם קצת יותר פירוט מ"נאחד את העמלים וכבר יהיה בסדר")

    ולעניין ה"דילים" – אם, אצלך, הכרה במצב הנתון נחשבת לדמגוגיה, אז אני יכול רק לנוד לך. אם בעיניך, "מעמד הפועלים" התיאורטי, של דפוקי-השכונות, רק מחכים, להתאחד עם המאבק הפלשתיני… נו, מה אני כבר אעשה איתך.

  17. שניהם צודקים הגיב:

    בעיה לאומית…גם, וניצול של זהות לאומית על ידי המעמד העשיר, גם נכון.

  18. אשר פרוליך הגיב:

    לדניאל:
    בקיצור נמרץ:
    תמצית חזוני,עמדתי ועצתי:

    שלטון מעמד העובדים והפועלים,בהנהגת מפלגה עם חזון ויושר,בדרכים דמוקרטיות אם הדבר נתן ואם לא נתן,בדרכים
    מהפכניות ותוך מאבק.שלטון כזה ינהל כלכלה
    מתוכננת ולא כלכלת שוק,תוך השתתפות העובדים
    והפועלים בהחלטות(לא בסגנון סטליניסטי אלא
    דמוקרטי-השתתפותי).החברה תתבסס על סולידריות
    ולא על תחרתיות.היעדים לא יהיו צבירת רכוש
    והון(הסיפור שבעלי ההון הם שמניעים את הכלכלה מופרך)אלא בסדר העדיפויות הראשון החינוך,הבריאות(הון אנוש).הדגש לא על רמת חיים אלא על איכות חיים.כלכלית-טכנית הדבר אפשרי ונתן לביצוע מבלי לגלוש ל"תת-פיתוח"
    מי שהוא יגיד:"אבל בעלי ההון יברחו והמשקיעים לא ישקיעו והכלכלה תתמוטט".לא נכון.משקיעים מסוג זה לא נחוצים וגם היום
    "בורחים"לסין ולהודו כי שם השכר נמוך.
    כמובן שכל זה חייב להתבצע במדינות רבות,
    כי לא נתן לקיים מצב זה במדינה מבודדת,ומדינות אלה חייבות לתמוך אחת בשנייה בסולידריות אינטרנציונליסטי.שוב אני מתנצל על כך שלא אוכל כאן להרחיב
    אבל מבחינה טכנית-כלכלית,כל הנ"ל אפשרי ואוכל לפרט זאת באופן מבוסס ומדעי.שוב
    מתנצל על מגבלות המקום.

  19. דן הגיב:

    עם האוכל בא התאבון, ועם התפריט מתעורר החשק למנה העיקרית. אז אנא, אשר, הפנה אותנו למקום שבו נוכל לקרוא עוד פרטים. האם יש לך כתובת דואר אלקטרוני שבאמצעותה נוכל להתכתב?

  20. דניאל לאשר הגיב:

    בקיצור, אתה תומך בהמשך השליטה הפשיסטית, של בני-אדם מסויימים על אחרים, בהמשך מושג הרכוש, בהמשך שטיפת-המח הפשיסטית, המתכנה "חינוך" ובשאר מרעין בישין, ורק מעוניין, להעלות קבוצה אחת למעלה ולדרדר אחרת – למטה. כמוך כבר היו ברוסיה וראינו איך זה נגמר. רפורמיסט!! לא חשבתי אחרת.

  21. דניאל לאשר הגיב:

    כן, אתה יכול לומר את המלה דמוקרטיה אלף פעם ולכתוב אותה פה ארבעת-אלפים פעם. הנקודה היא, שגם אם תקרא לחמור – חתול, זה עדיין לא אומר, שזה מה שהוא. כל שלטון הוא פשיזם, ושלטון סמכותני לא כל-שכן (כן – גם אם הוא "נאור" ובעל "כוונות טובות"!). גם גרמניה המזרחית היתה "רפובליקה דמוקרטית"! אז? כל המדינות הקומוניסטיות, היו "דמוקרטיות עממיות"… כנראה, כי העם בהן רצה דמוקרטיה; היא גם הובטחה לו בחוקה; וכל מי, שדרש זאת בפועל? היידה לסיביר!
    ובוודאי, שהפירוט לשיטתך הוא כלכלי-טכני, בלבד! כי לקומוניזם אין שום חזון שהוא, בשום תחום שהוא, מעבר לזה החומרי. לשיטת הקומוניזם, נפטם את ההמונים, נעניק להם לחם ושעשועים – והכל טוב ויפה! לאיש לא חסר! ורוח? אה, טוב, כן – ניתן להם לכתוב, בהשראת השלטון כמובן, שירים בשבח הצבא האדום, המהפכה וסטאלין! אבל, אם יחפצו לכתוב דבר-מה אחר – היידה לסיביר!
    אישית, כבר יותר טוב לי, במצב הנוכחי. ולו גם תהא, חירותי היחידה, למות מתחת לגשר – עדיין, אני אבחר אז, את מקום-מותי – וייטב לי אז, הגשר החופשי – על-פני תא-הגולאג, ה"חברתי"…

  22. אשר פרוליך הגיב:

    לדניאל:הבנתי שאתה אנרכיסט(למה לא אמרתה קודם,היינו חוסכים מילים)
    אתה מבלבל בין קומוניזם לסטליניזם
    אתה מבלבל בין דמוקרטיה לאנרכיה
    אתה מבלבל בין ניהול לבין כפייה(גם ברדק
    צריך לנהל!)
    שלטון הרוב אינו כפייה עם המיעוט מקבל
    שלטון כזה כמוצדק אפילו אם לא מסכימים
    על כל דבר,ועל הדברים העקרוניים יש
    הסכמה.כדי לא להיות ילדותי,צריך לדעת
    להבחין בין הטפל לעיקר.התנגדות לכל סוג
    של שלטון,גם דמוקרטי,השתתפותי,לא ריכוזי,
    מפוזר,סולידרי,זו תופעה ילדותית המובחנת
    היטב בספרות הפסיכולוגית.

  23. דניאל הגיב:

    לאשר: ילדותי הוא לפנטז, שהקומוניזם אפשרי *בכלל*, לא משנה, באיזו צורה ובאיזה סגנון. הקומוניזם הוא טוטאליטארי גם בלא סטאלין (ע"ע: טרוצקי בפטרוגראד, 1921). מעבר לכך, הבליך הטרוצקיסטיים, כלל אינם ראויים לתגובה עניינית. שלום ולא להתראות.

הגיבו לדניאל למיכאל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים