הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 במאי, 2005 10 תגובות

מתחילת השבוע מבשרות (מבשרות?) כותרות העיתונים היומיים על רפורמה במס שאמור לפרסם בקרוב שר האוצר בנימין נתניהו. בין פרטי התוכנית שהודלפו (הודלפו? ליתר דיוק נמסרו) על ידי האוצר עולה כי שר האוצר של עידן הקפיטליזם החזירי מתכוון להפחית שוב את מס ההכנסה ולהפחית שוב את מס החברות. והדגש הוא על המלה "שוב", כי רפורמות במס הכנסה היו גם היו.

מעיון בדו"ח השנתי שפירסם המוסד לביטוח לאומי באחרונה עולה תמונה חברתית (וכלכלית) קשה בעקבות הרפורמות הקודמות. מהדו"ח עולה מסקנה חד משמעית: מצד אחד – ההפרטות והקיצוצים בקצבאות ובשירותים החברתיים פגעו פגיעה קשה במעמד העובדים ומצד שני – הרפורמות השונות (כגון הרפורמה במס) לא הקלו על העובדים, רק הטיבו עם בעלי השכר הגבוה ובעלי ההון.


לרפורמה במס הכנסה, על פי חוקרי הביטוח הלאומי, השפעה רגרסיבית על חלוקת ההכנסה הפנויה. ההכנסה הפנויה היא יתרת ההכנסה שבידי פרטים או משפחות לאחר תשלום מס הכנסה ותשלומי חובה אחרים, כגון ביטוח לאומי. הרפורמה במס הכנסה שביצועה יסתיים רק בשנה הקרובה, אמורה להוסיף יותר מ-8% להכנסה הפנויה של העשירון העליון ולא תורמת כמעט דבר להכנסתם הפנויה של 30% מהשכירים ברמות השכר הנמוכות. הרפורמה תגרום לכך שחלקם של שני העשירונים העליונים בהכנסה הפנויה יעלה עד כדי 43% מכלל ההכנסה ואילו חלקם של שבעת העשירונים הנמוכים של משפחות השכירים יהיה 44%.


אך, השינויים במס הכנסה ליחידים זהו הכסף הקטן. זאת, לעומת הכסף הגדול של הפחתת המסים של התאגידים והחברות העסקיות. מסים אלה יורדים בהתמדה מאז הונהגה "תוכנית הייצוב הכלכלית" מבית מדרשו של נגיב בנק ישראל דהיום, סנטלי פישר (אז, נציג ארה"ב במוסדות הפיננסיים הבינלאומיים) ושל ראש הממשלה דאז (והמשנה לראש הממשלה היום) שמעון פרס. בעקבות תוכנית הייצוב ירד מס החברות מ-61% ב-1986 ל-45% ב-1987. מאז ומדי כמה שנים "רפורמה במס" נוספת הורידה שוב ושוב את מס החברות ל-41% (1991), עד רמה של 34% אשתקד. עתה, על פי תוכנית נתניהו (ותוך חמש שנים) הוא יופחת לכ-25%. גם דמי הביטוח הלאומי שמשלמים המעסיקים ירד מ-15.6% ב-1986 ל-10.85% ב-1987 ומאז בהתמדה הוא ירד עד לרמה של 5.4%. מס מעסיקים שהיה 7% ב-1986, ירד כעבור שנה ל-4% ושוב ירד ל-3% ב-1991 ונעלם כליל ב-1992. אגב, הוא לא נעלם כליל: קואופרטיבים ומוסדות ללא כוונות רווח מוסיפים לשלם מס מעסיקים! ולבסוף, עם הנהגת חוק ביטוח בריאות ב- 1996 נעלם ה"מס המקביל" – השתתפות המעסיקים בבריאות העובדים. נותר רק מס בריאות שמשלמים השכירים. המעסיקים, יוק! על פי הערכות הפחתות מסים אלה גרמו לאובדן הכנסה מצטבר של מאות מיליארדי שקלים (כן, מאות מיליארדי שקלים!). יש לזכור שתקציב המדינה לשנה זו הוא כ-266 מיליארד שקל. לכן, מדובר על ממון רב, שלא הגיע לידי המדינה ונשאר בכיסי המעסיקים.


לעומת הצ’ופרים המקבלים (ושעוד יקבלו) התאגידים, החברות ובעלי השכר הגבוה, תשלומי הקצבאות של הביטוח הלאומי הצטמצמו בשיעורים חסרי תקדים, בייחוד בשלוש השנים האחרונות – שנות כהונת נתניהו. מדו"ח הביטוח הלאומי עולה עוד כי בין השנים 2002 – 2004 נשחקו כלל הקצבאות בכ-11%. במונחים ריאליים הקצבה לנפש נשחקה בכ-16%. גם בהיקף תשלום הקצבאות נרשמה ירידה חריפה: 43% בתשלומי דמי אבטלה, 40% בקצבאות הילדים ו-20% בהבטחת הכנסה. עוד עולה מן הדו"ח שחרף הקיצוצים בחלקם של המעסיקים ובקיצוצים בתשלומי הממשלה לביטוח הלאומי, הירידה בתשלומי הקצבאות היה כה דרסטי, שבשנת 2004 נרשם עודף תקבולים על התשלומים בקופת הביטוח הלאומי של רבע מיליארד שקל.


כאשר בוחנים את שחיקת הגמלאות ברמת הפרט, עולה כי תוך שלוש שנים איבדה קצבת זקנה בסיסית כ-10% מכוח הקנייה שלה. הקיצוצים המצטברים בקצבאות הבטחת הכנסה הביאו לכך שהכנסת המינימום המובטחת לאוכלוסייה בגיל העבודה נשחקה בשלוש השנים האחרונות בשיעורים משמעותיים. כך למשל, במהלך השנים 2002 – 2004 הקצבאות להורה יחיד עם שני ילדים או לזוג עם שני ילדים נשחקו בכשליש! למשפחה עם חמישה ילדים, קצבאות אלה נשחקו בכ-45%.


וכמה מלים על השפעת הקיצוץ על האוכלוסייה. למרות שעד עתה עסקנו בממוצעים בכל הקשור לקיצוצי הקצבאות, ברור לכל שמצבן של משפחות המובטלים או העובדים העניים (שליש מהעובדים בישראל מוגדרים "עניים") שונה ממצבן של משפחות בעלי השכר הגבוה. הקיצוצים התכופים בקצבאות גרמו לכך שהמשפחות העניות ביותר (העשירון הראשון) איבדו יותר מ-17% מהכנסתן הפנויה במשך שלוש שנים. בעשירון השני, מדובר על אובדן של כ-10% מההכנסה הפנויה ובשלישי "רק" שמונה אחוז.


זו המדיניות הכלכלית והחברתית של ממשלת שרון-פרס-נתניהו, מדיניות של "איפה ואיפה", צ’ופרים להון ופגיעה קשה בעובדים.

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. יאיר:נתונים השוואתים הגיב:

    האם קיימים נתונים השוואתים בין שיעורי מס ההכנסה ליחידים, מס חברות ומיסי ההון לא ביחס לעבר אלא ביחס למדינות אחרות בעולם?

  2. גיא הגיב:

    מס חברות:קנדה- כמעט 40%, צרפת, ארגנטינה, ארה"ב, ספרד והולנד 35%, בלגיה 34%, יפן, אוסטרליה, דנמרק ובריטניה 30%, גרמניה 25%
    במדינות הגוש הסובייטי לשעבר מסי החברות נמוכים מאוד בהשוואה…
    במקומות רבים מס ההכנסה השולי על הכנסה גבוהה עולה על 50% (מגיע עד ל-59% בדנמרק).

    לגבי מס על ההון- אשמח אם מישהו (דוידי?!) יוסיף נתונים.

  3. הגרמני הגיב:

    לגיא,
    גרמניה מתעתדת להוריד את מס החברות ל19%.
    שיעור המיסוי הכללי באחוזים ביחס לתוצר הלאומי:
    ארה"ב: 18,6% ובמגמת ירידה
    גרמניה: 21,5%
    דנמרק: 47,3%
    הולנד:24,7%
    שבדיה:36,1%
    אנגליה: 28,9%
    בגרמניה המס על ההון נע בין 20-30%,תלוי בסוג ההכנסה!

  4. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    אפרים שלום

    הכל טוב ויפה. אמירותיך נאות ומשכנעות, אך מדוע לפגוע ולעלוב בעולם החי. "מדיניות חזירית"? אולי נפסיק בכלל להביא דימויים מעליבים מעולם הייצורים שבטבע – שותפינו המלאים על פני כדור הארץ הזה, כגון "חזיריות", "התבהמות" ועוד. אם נתבונן בעולם החי, ובמקרה זה בעולמם של החזירים, נגלה שתכונותיהם "קצת" שונות מאלו המיוחסות להם על-ידי הכובש העליון בטבע, הלא הוא האדם, והיו כבר מי שהתנסחו בשנינות ובחריפות כי הייצור המושחת, האכזר, הטורפני, המתנשא ביותר בין באי עולם החי הינו האדם.

  5. שור הגיב:

    הקטנת מיסים גבוהיםצ על עבודה מביאה להגדלת הביקושים לעבודה ולהקטנת ה אבטלה.
    באירלנד מס חבורת הוא 12.5%, ומס הכנסה ירדה מ- 80% ל- 44% והאבטלה קטנה מ- 17% לכ- 5%.

    בישראל בשנתיים האחרונות קיצוצי מסים הביאו לירידה באבטלה ולצמיחה.

    כשנבחר רונלד רייגן לנשיאות ארה"ב ב- 1981, סבלה ארצו מ"סטגפלציה" – שילוב הרסני של 13 אחוזי אינפלציה ושבעה אחוזי אבטלה.
    שיעורי מס ההכנסה היו גבוהים בכל רמת שכר, ומדרגת המס הגבוהה ביותר עמדה על 70 אחוזים.
    בתוך שלוש שנים הפחיתו רייגן והקונגרס את כל שיעורי מס ההכנסה ברבע, ובסופו של דבר הורידו את מדרגת המס העליונה לכדי 28 אחוזים.
    בשש השנים שלאחר מכן עלו התקבולים ממסים ב–375 מיליארד דולר והפריכו את תחזיותיהם של כל רואי השחורות, שצפו ירידה תלולה.
    באותן השנים נוצרו כעשרים מיליון מקומות עבודה חדשים, ורמת החיים של האמריקנים מכל השכבות עלתה במידה ניכרת.
    הפחתות המס האלה הכשירו את הקרקע לעשרים שנים של צמיחה, שבהן גדל הונם הקולקטיבי של האמריקנים ב–15 טריליון דולר.

    ולא רק בארה"ב ! הפחתות שיעורי מס הכנסה (גבוהים מדי) בכל מקום בעולם הביאו לתוצאות דומות, משבדיה ועד אירלנד, מישראל ועד הודו !

    והנה עוד שתי דוגמאות:

    אנגליה-
    בשנת 1979, כאשר נבחרה תאצ’ר לראשות ממשלת בריטניה, היה המשק הבריטי במיתון עמוק שבמהלכו נרשמה צמיחה שלילית במשך שנתיים רצופות. האינפלציה עלתה ל- 16%, האבטלה טיפסה ליותר מ- 10% והגירעון הממשלתי תפח בהתמדה והתקרב ל- 3% מהתוצר.
    אחד הגורמים העיקריים לשפל הכלכלי היה שיעורי מס גבוהים להחריד: המס המינימלי, ה"בסיסי", עמד על 40% (כולל ביטוח לאומי), ומעליו הייתה סדרה של מדרגות מס מכבידות יותר, עד לשיא של 83%.
    ממשלת תאצ’ר, בניסיון נועז להתגבר על המשבר, הנהיגה שינויים מרחיקי לכת: בתוך עשור הפחיתה הממשלה את שיעור המס הבסיסי ל–33% וקיצצה את מדרגת המס המרבית במחצית – לכדי 40%. הכלכלה הבריטית עלתה על דרך המלך: תוך כמה שנים מתחילת הרפורמה הגיעה הצמיחה לקצב של 4% בשנה, האינפלציה הצטמקה לכדי 5%, ועד סוף שנות השמונים הצליחה הממשלה להגיע לעודף תקציבי.

    ניו-זילנד –
    בשנות החמישים הייתה מדינת–האי הקטנה הזאת אחת מחמש המדינות העשירות בעולם, אך עד תחילת שנות השמונים צנחה רמת החיים שם אל תחתית סולם המדינות המתועשות.
    שיעור הצמיחה היה זניח, האבטלה טיפסה משיעור אפסי ל- 5%, והגירעון התקציבי עלה לרמה מבהילה של 9% תוצר.
    ב–1984 יזמה הממשלה בראשותו של דייוויד לאנג סדרת רפורמות מרחיקות לכת שכללו לא רק קיצוץ נרחב בהוצאות ומאמץ הפרטה רחב היקף, אלא גם ירידה חדה במס ההכנסה. במסגרת זו הורד שיעור המס המקסימלי לכדי מחצית – מ–66% ל–33%
    תוך שנים ספורות הואצה הצמיחה בניו זילנד והתייצבה על קצב של כחמישה אחוזים בשנה, ובתוך פחות מעשור ניהלה הממשלה עודף תקציבי של 4% תוצר. באמצע שנות ה- 90 דירג הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי את המשק הניו זילנדי בין עשרת הראשונים בעולם.

  6. יאיר הגיב:

    אין לי מושג מהיכן לקח שור את נתוניו.
    העובדות הן הפוכות.

    אנגליה הת’אצ’ריסטית סבלה משיעורי צמיחה נמוכים עד שליליים, ואבטלה גבוהה. שיפור חל רק אחרי שהציבור הבריטי זרק את השמרנים לכל הרוחות, והתמיד לעשות זאת זו הפעם השלישית למרות הסתייגות רובו מהמדיניות של ממשלתו בעירק

  7. גיא האדום הגיב:

    שלא לדבר על עליה בפערים (מדד ג’יני), בפשיעה וירידה ברמת החינוך הן בארה"ב והן בבריטניה. בארה"ב גם חלה עליה דראסטית בתמותת תינוקות.
    כמובן שרמת החיים של חלק גדול של האוכלוסיה לא עלה אלא ירד- ממשכורת יפה או דמי אבטלה סבירים למצב של משכורת רעב משפילה.

  8. דניאל – וטוב, ששוב קיבלנו תזכורת לכך, הגיב:

    שהמאבק איננו מקומי כלל וכלל – אלא כלל-עולמי.

  9. הגרמני הגיב:

    לשור,
    לכל אחד דרכו הוא לנתח את הנתונים.
    לפי מיטב ידיעתי בזמנו של רייגן הגדילה ארה"ב את גרעונה למימדים מבהילים.
    את הסיבות לירידה באבטלה ניתן לראות בתעשיית הנשק, אותה טיפח רייגן.
    אלף אלפי הבדלות, אבל תופעה דומה של ירידה באבטלה ניתן לראות בגרמניה הנאצית, ומירוץ החימוש אותו ערכה בשנים הקודמות לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

  10. יובל הלפרין הגיב:

    אפרים דוידי הוא "יועץ המס שלי", כי בהיותי חבר במועצת אגודת הסטודנטים התלבטתי קשות בסוגיה שעלתה על סדר היום: עמדתה של האגודה לגבי יוזמה שעלתה אז, להכיר בתשלומי משכנתה לדירה כהוצאה מוכרת לצורכי מס הכנסה.
    עד סמוך למועד הדיון לא הצלחתי לגבש עמדה, ואז טלפנתי לאפרים, והוא המליץ לי לתמוך.

    עכשיו, סוגיה אחרת בענייני מס: העצמאים העובדים מהבית.
    עד עתה עצמאי העובד מהבית רשאי היה לקזז מהכנסתו החייבת במס חלק מסוים מהוצאות הבית (שכר דירה, חשמל, מים, ארנונה וכו’), כי חלק מהבית משמש כעסק.
    לפני כמה חודשים נפוצו שמועות כי העניין יבוטל למעשה החל משנת המס 2005. תיאורטית תישאר זכות הקיזוז על כנה, אך רק אם הנישום ישלם על ביתו-עסקו ארנונה של עסקים, הגבוהה בערך פי עשרה מהארנונה למגורים!
    עד היום לא ברור אם השינוי אכן נכנס לתוקף. על פניו מדובר בעוד מתנה שנתניהו מגיש לעשירים, שכן יוצא מכך שמי שיש ביכלתו לשכור משרד ישלם פחות מס ממי שלא. מאידך צרם לי אז שאלו שהרימו כל צעקה היו דווקא "ארגוני עצמאים" למיניהם ואי אילו אבירי "כלכלה חופשית" ו"יוזמה פרטית".
    ואתם, קוראים יקרים, מה דעתכם?

הגיבו ליובל הלפרין

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים