שחקן מכבי פתח תקווה סלים טועמה קיבל הודעות מאיימות בשפה הערבית בטלפון הסלולרי שלו, בהן נאמר כי אם יתאמץ במשחק של קבוצתו נגד קבוצת בני סכנין, יפגעו בו וישרפו לו את מכוניתו. אני שייך לאלה הסבורים שיש קשר בין ספורט לפוליטיקה. לכן נמניתי עם התומכים בקבוצת בני סכנין, קבוצה "של המגזר" כפי שהיא קרויה בישראל, משום שאני רואה בקיומה ובהצלחתה מסר שיש לו לא רק משמעויות ספורטיביות אלא גם פוליטיות. בנוסף לחשיבות שיש לקבוצה אצל תושבי סכנין עצמה, מהווה הקבוצה קריאת תגר נגד הגזענות בספורט הישראלי. שיתוף הפעולה בין שחקנים ערבים לשחקים יהודים, משדרת מסר שקשה להפריז בחשיבותו. גם עתה אני מקווה שהקבוצה תצליח לנצח במשחקה האחרון ולהישאר בליגה.
אולם, כל זאת בתנאי שתישמר ההגינות הספורטיבית. המאיימים על סלים טועמה יצאו מתוך הנחה שמיקומה של סכנין בתחתית הטבלה, עד כדי סכנת ירידה לליגת המשנה, משחררת אותו מעקרונות של מאבק ספורטיבי הוגן. הם ציפו ממנו לא להתאמץ, "לפתוח רגליים" ולאפשר לבני סכנין לנצח.
לזכותו של טועמה ייאמר שהוא לא שיתף איש באיומים, עלה על המגרש ושיחק כהלכה, הבקיע את השער הראשון של מכבי פ"ת לרשתה של סכנין וסייע לניצחון קבוצתו 4:2!
כתוצאה מכך כינו אותו בסכנין "בוגד".
טועמה לא רק שאינו בוגד אלא התגלה כספורטאי הראוי להערכה מיוחדת. אותם אנשי סכנין שסבורים כי יש טעם למשחק מכור, וכי היותו של טועמה ערבי פירושו לעשות שקר על המגרש כדי לסייע ל"קבוצת המגזר", מוכיחים כי צריך לעשות שם חריש עמוק כדי לא להפוך את האהבה לקבוצה לבור רפש של שחיתות ספורטיבית.
אמונות טפלות ומעליבות
מילון אבן שושן מגדיר את המושג אמונות טפלות: "כינוי לאמונות נפסדות שאנשים חסרי תרבות והשכלה נוטים להאמין בהן".
זו הגדרה הקולעת לדעתי להתנהגותו של ראש עיריית ירושלים החרדי, אורי לופוליאנסקי, באירועים פומביים. מדי שנה אני צופה בטקס חלוקת פרס ישראל ביום העצמאות, שם עומדים על הבמה שורה של אישים, כולל ראש העיר, ולוחצים את ידי כלות וחתני הפרס בבואם לקבל את הפרס.
ראש עיריית ירושלים החרדי לוחץ בחום רב את ידי הזוכים, ונימנה מללחוץ את ידי הזוכות. מדוע ראש העירייה לא לוחץ ידי נשים? לפי אמונתו הדתית, אשה במחזור היא אשה טמאה, ומשום שאיש אינו יודע מתי היא במחזור, נוהגים החרדים לפי הכלל שאין לוחצים ידה של אשה.
זכותו של לופוליאנסקי לנהוג לפי אמונתו הדתית בדלת אמותיו, גם אם מדובר באמונות אבסורדיות של עובדי כוכבים ומזלות. משעה שיהודי חרדי ממלא תפקיד המשרת את הציבור בכללו, שרובו אינו חרדי, הוא חייב לנהוג בכבוד ובשוויון כלפיי כולם.
סירובו של ראש העיר ללחוץ ידי נשים מחשש טומאה בטקס חלוקת פרס ישראל, טקס חילוני בעיקרו, הוא לא רק מנהג פרימיטיבי של איש חסר תרבות, אלא הוא גם בעל אופי גזעני ומעליב, לא שונה במהותו מסירוב ללחוץ למשל ידי ערבים.
אם ראש העיר אינו מסוגל ללחוץ ידי נשים מחמת "טומאה" שיתכבד וישב בביתו ולא יופיע בציבור.
כן אפרטהייד
מירון בנבנשתי, במאמרו השבועי ב"הארץ" ("אפרטהייד? זו לא השאלה", 19/5/2005) עושה מאמץ כמעט הירואי להסיר מהכיבוש הישראלי ומההתנחלויות את מארת האפרטהייד. כמובן, אין מצבים זהים לאורך ההיסטוריה, לכל אירוע סימני היכר המיוחדים לו, אבל יש קווי דמיון בין אירועים שונים, שאחרת לא היה מקום להפקת לקחים מהעבר.
מעבר לקווי השוני שבנבנשתי מוצא בין הכיבוש הישראלי לאפרטהייד, יש קווי דמיון, שהמהותי והמשמעותי שבהם נוגע בליבה של האפרטהייד: חוקים נפרדים לשני סוגי אוכלוסיות באותו שטח.
בביקור שערכתי במוזיאון האפרטהייד בקיפטאון הושם הדגש על החקיקה הנפרדת לשחורים ולבנים, זכויות יתר ללבנים, דיכוי ואפליה לשחורים. זו מהות האפרטהייד.
מהות זו מאפיינת גם את השלטון הישראלי בשטחים הכבושים ביחסים שבין המתנחלים לאוכלוסייה הפלסטינית שחיה בשכנותם: חקיקה נפרדת המעניקה זכויות יתר למתנחלים, וחקיקה דכאנית לפלסטינים.
משלחת של האיגודים המקצועיים של דרום אפריקה שביקרה לפני זמן בשטחים הכבושים, עמדה מיד על הדמיון בין משטר האפרטהייד לבין הכיבוש הישראלי, וחבריה העידו כי הם מצאו שזכויות היתר של המתנחלים, המקבילה הישראלית ללבנים בדרום אפריקה, ומערכת האפליה כלפיי הפלסטינים, חמורים בהיבטים לא מעטים מאלה של משטר האפרטהייד.
אשר על כן, ההשוואה בין הכיבוש הישראלי למשטר האפרטהייד, הוא מוצדק, ואני, בניגוד לבנבנשתי, לא מקל על ישראל במתן פטור אפרטהייד.
אלופים בפטור מדין פלילי
אלופים בצה"ל נתפשו בקבלת כספים במרמה שנעים בין עשרות למאות אלפי שקלים. המקרה החמור ביותר הוא של האלוף יפתח רון טל, מפקד זרוע היבשה. הוא קיבל החזר עבור הדירה ששכר בכפר סבא, מבלי שסיפר לצבא כי השכיר את דירתו בהתנחלות אפרת בשטחים הכבושים.
במלים אחרות, האיש קיבל כספים במרמה. מעשה פלילי לכל הדעות. חיילים פשוטים שנתפשים בקבלת כספים בנסיבות דומות מועמדים לדין. לא האלוף רון טל. הפצ"ר כבר מצא את הפרצה המשפטית שתמנע העמדתו לדין, והרמטכ"ל יצטרך להחליט מה לעשות, אם בכלל. ההימור הוא שגם לדין משמעתי לא יועמד. אם יהיה לחץ ציבורי, יתכן ולכל היותר יתבקש לפרוש מהצבא עם פנסיה שמנה. קצינים בשלישות דיווחו בעילום שם לעיתונות כי מה שהתגלה עם האלופים, הוא קצה הקרחון של אימפריית רמייה, שוד ושחיתות.
אני מתעכב על האלוף בן טל, משום שבמקביל לשרותו הצבאי הוא התגורר במשך 13 שנים בשטחים הכבושים, בהתנחלויות עפרה ותקוע. במלים אחרות, רוב שנותיו הבוגרות העביר במסגרת שני אגמי השחיתות הגדולים של מדינת ישראל: ההתנחלויות והצבא. אני מניח כי הוא קיבל גם את כל ההקלות, ההלוואות והמענקים כדי לרכוש את דירתו בהתנחלות אפרת, שאינה אלא רכוש נדל"ני גנוב מהעם הפלסטיני.
השודד הזה עשה קופה פעמיים: פעם אחת מהרכוש הגנוב באפרת, פעם שנייה באמצעות הצהרת שקר לצבא עבורה קיבל את ההשתתפות בשכר הדירה בכפר סבא.
זה לא הפריע לו לשאת את המליצות השדופות והשקריות בפני חיילים שנשלחו לעשות את עבודת הכיבוש השחורה.
הוא גם התפלל כל יום שישי בבית הכנסת בעפרה. אם אפשר לגייס את הקב"ה, למה לא? הוא ממילא לא יכול להתנגד לשימוש הזנותי שעושים בשמו.
מסע הצלב של "מעריב"
עיתון "מעריב" עלה לאחרונה לכותרות בעקבות מאמר שפירסמו העורך אמנון דנקנר והעיתונאי דן מרגלית נגד השחיתות בממשל הישראלי. התגובות למאמר היו רבות. באתר האינטרנט של העיתון הוא קיבל למעלה מאלפיים תגובות (2,000), רובן אוהדות. אין ספק שהמאמר קלע למצב הרוח של אזרחים רבים שנפשם נקעה מממדי השחיתות בישראל.
"מעריב" התהדר כנושא דגל המאבק בשחיתות. לכאורה מעשה נאה.
בדיקה יותר דקדקנית של הטקסט מלמדת שהשניים נזהרו מאוד לא לחרוג מהקונסנזוס. באלפי המלים לא ניתן היה למצוא ולו משפט אחד נגד הכיבוש וההתנחלויות שהם מעוזים של זימה ושחיתות ששותפים להם שרי ופקידי הממשלה, קבלנים בברכת הממשלה, ראשי המתנחלים המתקיימים מהקצבות ממשלתיות וכמובן הצבא והמשטרה. כך יכולים להסתופף תחת מטרייתו של "מעריב" גם תומכי ההתנתקות, גם מתנגדיו.
שאלה נפרדת, שממנה התעלמו שני הכותבים, היא, האם עיתון שבראשו עומדים שניים שהורשעו בפלילים, נמרודי האב ונמרודי הבן, הוא הבמה הנאותה למאבק על טוהר המידות?
מעבר לכך, דן מרגלית נושא עימו אות קין של שחיתות אתית מקצועית. כעיתונאי הציע בשעתו לראש הממשלה שמעון פרס להביא את מרדכי ואנונו לישראל חי או מת, לאחר שמסר לעיתון האנגלי "הסנדיי טיימס" מידע על ייצור נשק אטומי בישראל.
דומה כי אין עוד דוגמא בעיתונות העולמית החופשית לעיתונאי שמבקש מממשלתו לרצוח מקור מידע. זוהי פרקטיקה של עיתונאים במשטרי עריצות המשמשים כשרתים נקלים של מדיניות ממשלתם.
עיתונאי כזה אינו אמין בעיניי כמי שהשחיתות באמת מפריעה לו.
כל הכבוד לך, על שאת עדיין עונה לטיפוס הזה – מבחינתי, אדם שכלל איננו מוכן להזדהות, והמשתמש בשדה השם אך-ורק, על-מנת לתקוף גולש אחר (במקרה זה אני), כלל אינו ראוי, להתייחסות רצינית…
איריס גבירתי הנכבדה,
נראה לי שיש בעיה קלה עם תפיסת הדמוקרטיה שלך. האם אי פעם, באחת מהודעותי, כתבתי שיש לסכור את פיו של אדון דניאל? בוודאי שלא. אני מזדהה עם דבריו של אמיל זולא- אני מתנגד לדבריך בחריפות, אך אאבק על זכותך לומר אותם. עצם זכותו של דניאל להתבטא ולהדיין כאן, אינה מפחיתה מזכותי לתקוף את דעותיו בחריפות מקסימלית, ולטעון שהן מופרכות, אוויליות, זורעות שנאה וגזעניות.
קונוונציות? הצחקתני. מעולם לא ראיתי אתר (אולי חוץ מאתרי יש"ע השונים) שלכוד בקונוונציות יותר מחלק ניכר מהכותבים והמגיבים באתר זה: קונוונציות מרקסיסטיות, קנוונציות אנרכיסטיות ושאר טובין, שמונעים מאנשים כאן להתבונן במציאות נכוחה, שלא דרך אידיאולוגיה דוגמטית.
דניאל מרגיז אותי במיוחד, וראיתי לנכון לתקוף אותו כאן, לא משום שדעותיו המרקסיסטו-אנרכיסטיות מנוגדות לחלוטין לדעותי. אם כן, מדוע אני לא תוקף, למשל, את חיים ברעם, אף על פי שאני מתנגד לדעותיו בחריפות? דניאל ראוי להתקפה לא משום שהוא רדיקל, אלא משום שהוא רדיקל בור ושחצן, ועם זאת אוטופיסט מעופף בעל דעות נחרצות על כל דבר ועניין. אני תוקף אותו בשל בורותו בהיסטוריה- ואני מזכיר לך שהוא כתב כאן לא שרצח ההומואים שווה לרצח היהודים, אלא שרצח ההומואים הוא הפשע המזוויע ביותר של המשטר הנאצי. היינו- רצח היהודים נופל מרצח ההומואים בחשיבותו. ואני מוסיף וטוען, שזו חלק מהגזענות האנטישמית שלו ושנאתו השחורה כלפי יהדות ויהודים. הגזענות הזאת, שלא עולה מדבריהם של רוב הכותבים כאן, היא הסיבה העיקרית שבגינה אני תוקף את דניאל.
בנוגע לפיצויים- אני לא חשב הפיצויים של ממשלת גרמניה. מבחינתי כל מי שהיה במחנה השמדה או ריכוז ראוי לאותם פיצויים, והם צריכים להיות גבוהים, בין אם יהיה יהודי, צועני, מתנגד משטר גרמני, שבוי מלחמה רוסי או הומוסקסואל. אבל ככלל- רצח ההומואים היה הרבה פחות שיטתי ונחרץ מרצח היהודים. מה לעשות- זאת המציאות ועל כך מצביעות העדויות. האם מר דניאל טרח ללמוד את הנושא לעומק בטרם התבטא עליו כאן כיודע כל?
ת ו ד ה ! ! ! !
"חוכמת דניאל" היטיב להגדיר את מהותו של הכותב הקורא לעצמו דניאל . ההגדרה "רדיקל בור ושחצן, ועם זאת אוטופיסט מעופף בעל דעות נחרצות על כל דבר ועניין" הוא תמתציתית ומרשימה. ההקבחה למשל של ראש עירית ניו יורק לאחד פושע המלחמה בקנה מידה היסטורי היא דוגמא מובקהת לרמת טיעוניו של דניאל.
כמובן שיש לאפשר לו חופש ביטוי מוחלט , יחד כעם זאת רצוי מאד לחשוף את דיברי הטימטום שלו.
בכבוד רב
דוד.
לאורי ולגדעון ספירו,
במקרה ראיתי את הדיון בו הוזכרתי. לכבוד הוא לי. מאמרו של דניאל בן-סימון בהארץ שצוטט, למרות שהוא נחמד מאד ושאני שמח על קיומו (אחרי הכל, הספר עצמו בצרפתית, וחתום בשל כך עבור ישראלים רבים), מתאר דברים שונים בצורה הרבה יותר עיתונאית, "סנסציונית", מאשר הדרך בה אני דן בהם בספר המוזכר. יש גם מספר טענות המיוחסות לי שם שמעולם לא טענתי, ושהן אפילו, לעיתים, ממש לא נכונות (אני עדין, למי ששם לב). הוא גם מתייחס לפרק אחד בספר מתוך שישה ודן בו כאילו זה כל הספר. למעשה, רוב שאר הפרקים ממש לא עוסקים בשאלה של "סיבת המחזור". אפשר לראות תקציר ב- — קישור —
בכל מקרה, לשאלתו של אורי (שלפי תגובתו להודעה של גדעון ספירו ללא ספק מבין בעניינים, יודע איך לקרוא טקסטים רבניים, ולכן ספק אם אחדש לו משהו), הנה אחד הטקסטים שכנראה הקפיצו את דניאל בן-סימון:
"ילמדנו רבינו: על כמה עבירות נשים מתות בשעת לדתן? כך שנו רבותינו: על שלשה דברים וכו’ [משנה שבת ב' ו (או ז' בכת"י קויפמן): על שלש עבירות נשים מיתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנידה ובחלה ובהדלקת הנר] ומה ראו נשים להצטוות על שלש מצות האלו ? אמר הקב"ה: אדם הראשון תחלת בריותי היה, ונצטווה על עץ הדעת. וכתיב בחוה ותרא האשה וגו ותתן גם לאישה עמה ויאכל. וגרמה לו מיתה ושפכה את דמו, וכתיב בתורה שופך דם האדם באדם דמו ישפך. תשפוך דמה ותשמור נדתה, כדי שיתכפר לה על דם האדם ששפכה…" (תנחומא [ורשא], פרשת נח).טקסט קשור קיים גם בתלמוד ירושלמי שבת ב’ ו (ה’ ע"ב): "אדם הראשון דמו של עולם…. וגרמה לו חוה מיתה. לפיכך מסרו מצות נדה לאשה".
זהו. עכשיו אתם יכולים לחזור לדיונים חשובים יותר (אני מתכוון לכך!) בענייני גזענות ופוליטיקה. אני חוזר להכין הרצאה.
אביתר
לגדעון ספירו,
אני מעריך ומכבד אותך באופן אישי, אף על פי שאני חולק נמרצות על דיעותיך ברוב העניינים. הבה נקרא ביחד מספר ציטוטים של דניאל:
"ומעבר לכך, לעניין לופוליאנסקי: הנ"ל, מעבר להיותו סקסיסט כמו הטליבאן והומופוב כמו הנאצים…"
האם לופוליאנסקי אי פעם קרא להשמיד הומוסקסואלים או לרצוח אותם? נדמה לי שזה המשמעות של "הומופוב כמו הנאצים". האם מר לופוליאנסקי קרא לסקול נשים נואפות? זאת המשמעות של "סקסיסט כמו הטליבן". במקרה הזה דבריו של אדון דניאל הם הוצאת דיבה, פשוטו כמשמעו.
האם אתה מזדהה, גדעון, עם השוואת רודולף ג’וליאני להיטלר? לא צריך לתמוך במדיניותו של ג’וליאני, כמוני, על מנת להזדעזע מההשוואה הנואלת הזאת.
ועוד ציטוט מפיו "ההומניסטי" של דניאל:
"פשוט, כל-כך מרתיח אותי – איך שתמיד מדברים על "היהדות הזו, האמונה ההומניסטית"… כי אין עלי-אדמות דבר, יותר רחוק מהומניזם – מחובשי-הכיפות!!"
ככה- לא כיתה מסויימת, לא זרם מסויים. כך בכלליות- חובשי הכיפות. גם ישעיהו לייבוביץ’, גם פרופ’ אבי רביצקי, גם רבנים לזכויות אדם. כולם מוכנסים אצל אדון דניאל לאותו שק אנטי-הומניסטי. מה זו אם לא התבטאות אנטישמית?
לפיכך- גדעון- האם אתה מוכן לגנות גזענות גם כאשר היא נגד יהודים דתיים, או שמא רק כאשר היא נגד ערבים?
תגובתך חושפת את טבעך האמיתי, אין לי ולו שמץ של כוונה, לרדת לרמתך ולפיכך, אמנע מלהתייחס אליך מעתה והלאה.
תודה לאביתר מרינברג על תגובתו. אפילו אני, שאינני בוגר ישיבה ולא קורא טקטסים רבניים דרך שגרה, קראתי והבנתי את הטקסט, והוא אכן מאמת את אשר כתבתי.
למתקרא "חכמת דניאל",
שנינו קוראים את דניאל בצורה שונה. אתה מתנגד לעיקרי דעותיו, ולכן אתה קורא אותו "מילולית עוינת" ואז כמובן המשפטים אותם אתה מצטט נשמעים רע מאד.
אני מסכים עם הרוח הנושבת מדבריו ולכן אני קןרא אותו "ספרותית", רוצה לומר, מתרגש פחות מההפרזות שלו, ורואה אותן באותו קונטקסט שאני כן מסכים עימו.
ואסביר.
אם אני קורא נכון את דניאל, אזיי הוא בוער לנוכח גילויי הגזענות, אכזריות הכיבוש, הפרות זכויות האדם. הציטוטים שאתה מביא (במנותק מהטקסט הכללי) נועדו להדגיש את מידת הדחייה שלו מהמתרחש כאן.
אשר על כן אם ניקח את המשפט על לופוליאנסקי שהוא "הומופוב כמו הנאצים וסקסיסט כמו הטאליבן", אין לקרוא אותו באופו מילולי, אלא להבינו כדלקמן: ההומופוביה והסקסיזם של לופוליאנסקי ראויים לגינוי כמות שהם, אבל יש בהם גם סכנות מעבר לכך כי הם נימצאים על קו הרצף שבסופו ניצבים ההמופוביה הנאצית והסקסיזם של הטאליבן. אז נכון שאני מעדן עתה את ניסוחיו של דניאל, אבל כך אני מפרש את דבריו.
אשר להשוואת ג’וליאנו להיטלר, אני מודה שלקח לי זמן להבין למה אתה מתכוון, שהרי דניאל הישווה אותו לפשיסט. רק בפעם השלישית הבנתי שכוונתך לשם אדולף ג’וליאני. אינני יודע אם היתה כאן רק טעות תמימה, משום ששמו הפרטי של ג’וליאני, רודולף, דומה מאד לאדולף, או שמא היתה כאן כוונה להדגיש את הסתייגות הכותב מפעולותיו של ג’וליאני כראש עיריית ניו יורק. מכל מקום דניאל לא השתמש בשם היטלר, זו פרשנות שלך, כי דומני כי גם לו ברור שג’וליאני אינו היטלר.
אשר לחובשי כיפות: אני אמנם נוהג אחרת מדניאל בנושא זה, ומבדיל בין כיפות פשיסטיות וגזעניות לבין כיפות שלום כמו אלה של רבנים לזכויות אדם. ובכל זאת לא התקשיתי להבין את דבריו של דניאל, משום שיש לראותם בהקשר התכני שלהם. כאשר דניאל מדבר על כך שאין דבר רחוק יותר מהומניזם מאשר חובשי כיפות, כוונתו לדגם המייצג כיום את האדם הדתי בישראל, הן בין הכיפות הסרוגות והן בין הכיפות השחורות, ואכן, הרוב המכריע ביניהם רחוק מהומניזם כמה שנות אור. גם דניאל יודע שיש צדיקים בדמות רבנים לזכויות אדם, שהם מיעוט בקרב הציבור הדתי בדיוק כפי שאנחנו מיעוט בקרב הציבור החילוני.
לסיכום, בכתיבה פובליציסטית אנו נוטים לעתים להכליל וצריך לראות את ההכללות בהקשר של הכתוב. כאשר אני מכנה את הצבא הישראלי ששמו הרשמי הוא צה"ל, צבא כיבוש, אני יודע שיש גם יחידות שאינן עוסקות בכיבוש, כמו למשל יחידות שמפטרלות בגבול בין ישראל למצרים, אבל הן לא מייצגות את עיקר פעילותו של הצבא, וכל קורא אינטלגנטי מבין למה אני מתכוון.
עיניך הרואות, שאפשר להבין את דניאל גם אחרת,והכל תלוי בסופו של דבר בזווית המתבונן.
— קישור —
ראשית אני רוצה להודות לך על הצגת הטיעון המסביר מדוע ג’וליאני ראוי לתואר נאצי באופן סביר וללא התחמקות בכיינית המאפיינת את דניאל.
אני דוחה את הטיעון שהוצג לעומת זאת. גולת הכותרת של מדיניותו של גוליאני הייתה אפס סולנות כלפי עבריינים , גדולים וקטנים . אפס סובלנות כלפי ביריונים המסתובבים עם נשק , אפס סובלנות כלפי שודדים ,כלפי גנבים וגם כלפי רוכלים לא חוקיים . סילוק אוכלוסיית חסרי הבית ממנהטן התנהלה במסגרת של אכיפת חוק קפדנית ויש לראות בה הכרח לא יגונה במסגרת פעילות זו. התנהלות מבורכת זו הביא לתוצאות רצויות ביותר .רמת הפשיעה ירדה בעשרות אחוזים וניו יורק הפכה להיות עיר בטוחה יחסית לתושביה ,כל תושביה !!! . אני לא רואה בהתנהלות זו שמץ של גזענות . מהאלימות הקשה ומחוסר הביטחון ברחובות סבלו בני כל הגזעים.
מה שבידל את הנאצים מול קבוצות אחרות במהלך ההיסטוריה היה הגזענות הטוטאלית ביחד עם שיטות ההשמדה התעשייתיות . לאו דווקא שמירה קפדנית על חוק וסדר. וכמו כן גם לא חוסר איכפיות לגורלם של החלשים בחברה . (למשל , מבצעי פשעי הלחמה היפאנים למלחמת העולם השניה אכן ראויים לתואר נאצים וגם מבצעי הפשעים בראונדה.)
זה בהחלט סביר לטעון שגם המשטר הנאצי היה דוגל ביישום מדיניות קפדנית של שמירה על החוק והסדר תוך כדי התעלמות מגורלם של חסרי הבית . אז מה ? עדיין אין זה יהייה הוגן וסביר להשתמש בנקודות דמיון אלו על מנת לכנות אדם כלשהוא כנאצי. הנאצים גם שלחו שיירות אספקה של ציוד לחייליהם אשר לחמו בחזית . האם כל מדינה אשר שולחת שיירות של אספקה לחייליה היא נאצית ????
בכבוד רב ,
דוד
לחכמת דניאל,
נראה לי שהעברת ביקורת עניינית כאן בדיון יכולה רק להפרות אותו, ואני כמובן אשמח לראות אותך עושה זאת. יש לכל אחד כאן דעות משלו ואני לא יודעת למה אתה מתכוון כשאתה כותב "דוגמטי". המרקסיזם דוגמטי כמו הציונות, הנצרות או היהדות או ההומניזם. כל זה אבל שייך לתחום הרעיוני, שאותו אתה מוזמן לבקר. יש הבדל מהותי, אבל, בין ביקורת על התנהגותו ואמירותיו של אדם לבין ביקורת עליו. בדיון כאן אנחנו לא פוגשים אחד את השני, יש כאן אנשים שאני "מכירה" רק את תגובותיהם מזה חודשים ואני משערת שאני פוגשת כאן רק פן אחד שלהם, את ה"עצמי האינטרנטי" שלהם, אם תרצה. יש כאן מן הסתם הומניסטים גדולים בכתיבה, שלא מסוגלים לתת לעובד שלהם את המשכורת בזמן וגזענים במילים שיהיו הראשונים לעזור למישהו בצרה, ללא הבדל דג"מ.
נראה לי לא מכובד להעביר ביקורת בסגנון "היא ילדותית" או "הוא שחצן". יש כאן מגיבים שאתה יכול לקבל מהם גם בחינם אין כסף ניתוחי אישיות והם היו יכולים לצייר בשבילך גם את העץ שהיית מצייר לו…
ל"שיח ביקורתי" כזה איני מוכנה להיות שותפה.
אני מסכימה גם עם גדעון ספירו באשר לדרך קריאת הטקסט של כל אחד מאיתנו. אנחנו ניגשים לטקסט עם ידע מוקדם על הכותב וקשה להשתחרר ממנו. קצת פתיחות לא תזיק לאף אחד: אני באופן אישי הייתי צריכה לעבוד על עצמי לא מעט כדי שזה יקרה לי מדי פעם ולמדתי דרך זה הרבה.
אני מניחה, אם למדתי עם הזמן לקרוא את דניאל נכון שאדולף ג’וליאני אינה פליטת מקלדת. לאור חלק מהתגובות כאן, הפרובוקציה עבדה ואנחנו מנהלים על זה דיון. ג’וליאני "דאג" בברוטליות רבה לדחוק את כל חסרי הבית וקורבנות השיטה האמריקנית הקפיטליסטית אל מחוץ למנהטן. הוא נלחם בקורבנות ובסימפטומים של השיטה, ובהכי חלשים שבהם. ואיזה יופי: יש גם קונים לגזענות ולרוע שלו ששמחים ש"ניו יורק נקיה מפשע". יופי, העיקר שאפשר להסתובב במנהטן בצורה יותר בטוחה.ושימותו חסרי הבית בקור. אז עכשיו מה זה משנה אם זה יותר חמור משואת היהודים או הצוענים או השחורים? זה קורה בעולם בו אנו חיים בהווה ורוב האנשים התעניינו בפרוסטטה של ג’וליאני יותר מאשר בכל חסר בית שקפא למוות. המהות של המדיניות של ג’וליאני היא נאצית. הם היו מברכים עליה ומישהו לא צריך לכתוב את "מיין קאמפף" כדי להיות זכאי לתואר המפוקפק הזה מבחינתי. ואם זה מעורר דיון ועושה פרובוקציה אז יופי. מה לא בסדר בזה?
אם כבר תקפת פה את בורותם של אנשים בהסטוריה, שהמשפט שציטטת אינו שלא אמיל זולה אלא של וולטיר.
ג’וליאני הביא את הפשיעה המשטרתית לדרגות שלא היו קודם.
מדיניותי של ג’וליאני היא צ’ק פתוח לבריונות במדים ואפס סובלנות, חמלה או זכויות לנדכאי החברה ולמצבים שהם מגיעים אליהם.
זה עדיין לא עושה אותו נאצי, מה כן עושה אותו נאצי ?
נאציזם הוא נקודת-שיא בטרמינולוגיה ופרקטיקה שמטפלים בבני-אדם במונחים של הגיינה, כלומר ש"נקיון" פירושו האפשרות לא לבוא במגע עם אנשים "מלוכלכים" שאינם מוצאים חן בעיני כי החיים לא נתנו להם מה שנתנו לי. כאשר "ניקוי", "טיהור" ו"חיטוי" הם שמות קוד למדיניות שלך כלפי החלשים והעניים (ובאופן מעשי כלפי מיעוטים אתניים ולאומיים), ואז הם הופכים להיות "לכלוך", ו"זיהום", אתה בהחלט על הדרך לנאציזם.
לדוד בן ברוך,
חטאיו של ג’וליאני מלבינים כשלג, שיורד על חסרי הבית בחורף…
מה זאת אומרת שלג’וליאני היה משהו נגד כל השודדים מכל גזע ומין? למרבה הצער באופן בלתי מקרי לחלוטין רוב העבריינים בניו יורק לא שייכים בדיוק למשפחות של פרוטסטנטים לבנים. מה שג’וליאני עשה בניו יורק לא דומה למה שהנאצים עשו כי שניהם רצו "לשמור על חוק וסדר". זה דומה כי גם הנאצים רדפו את החלשים, ואני לא מתכוונת ליהודים. עוד הרבה לפני שהחלה ההשמדה ההמונית מחנות הריכוז היו מלאים במתנגדי משטר, מובטלים שנקראו Arbeitsscheu כלומר בתרגום לא לגמרי מדוייק (כי נראה לי שאין לזה ביטוי מדוייק בעברית) "נרתעים מעבודה" ואחרים שהוגדרו כ"א-סוציאלים". להגדרה הזו היו נכנסים היום גם חסרי הבית ועברייני הרחוב. "בתי החולים" ו"בתי הילדים" בשנים הראשונות היו מלאים בנכים, שחלקם כמובן לא יכלו לעבוד והיו מקבצי נדבות לא אסתטיים שלא התאימו לתמונה הארית הרצויה. כל הללו נרצחו במסגרת פרוייקט האוטנזיה של הנאצים.
יש הרבה דרכים להעלים את הללו שלא מתאימים לתמונה הרצויה לנו על החברה: אפשר לבנות חומה, אפשר להכניס אותם למוסדות. לא חייבים לרצוח אותם בזריקה קטלנית כדי שזה יהיה פשע.
גרמניה הנאצית היתה דיקטטורה. ארה"ב רוצה להיקרא דמוקרטיה אבל מפעילה שיטות דומות: אני לא רואה שום סיבה לפאר אותן רק כי התוצאה יותר נעימה. אם יש פשע ברחובות, זהו כנראה סימפטום. העלמתו לא תטפל בבעיה הבסיסית, רק תדחוק אותה לשוליים. רמת הפשיעה במנהטן ירדה. וזו שבפריפריה? כלומר, עכשיו העשירים של מנהטן יכולים להסתובב יותר בשקט בין ה- moma לסנטרל פארק, ואת המחיר משלמים תושבי הפרברים.
לאיריס,
העובדה שרוב העבריינים בניו יורק הם ממוצא אתני מסויים אינה רלוונטית לפעילות המשטרתית . המשטרה אמורה לעצור ולכלוא את העבריינים באופן נחרץ , קפדני וללא התחשבות במוצא האתני . אם אכן היו מקרים שבהם עבריינים לבנים לא טופלו באופן נחרץ מספיק אזי זו באמת התנהלות חמורה ביותר. עבריין הוא עבריין והדבר היחיד שלו יש לתת משקל בטיפול בו הוא פעולותיו . הרי לא יעלה על הדעת כי רשויות אכיפת החוק ימנעו מכליאת פושע עקב העובדה כי בבתי בכלא יושבים אחוז גבוה מדי של עבריינים מאותו מוצא אתני. התפלגות העבריינים לפי מוצאם האתני יכולה להיות נושא מעניין למחקר אקדמאי אך לא לעיצוב מדיניות של אכיפת חוק.
אני דוחה את הטענה כי אכיפת חוק קפדנית ונחרצת אינה מטפלת בבעיה הבסיסית. חלק נכבד מאד מן ההשתוללות האלימה ברחובות נבע מאופן ישיר מאוזלת היד של המשטרה ושאר גורמי אכיפת החוק. אכיפת החוק הנחרצת מטפלת למעשה בשורש הבעיה . ראשית היא מהווה גורם מרתיע , היא מקשה על ביצוע הפעילויות האלימות. ושנית אכיפת חוק קפדנית היא החינוך האמיתי גם לנוער וגם למבוגרים. היא המעבירה מסר חד וברור שהחברה מתייחסת למעשי פשע באופן חמור ושאין היא אינה מוכנה לסבול מעשים שכאלו.
את טוענת שאת מחיר ירידת הפשע במנהטן משלמים תושבי הפרברים . אני חייב לציין שקביעה זו לא נראית לי סבירה . האם יש לך נתונים לגבי גודל העליה בפשיעה בפרברים ?
בכבוד רב
דוד
גם באירופה ירדה רמת הפשיעה, ואם השתייכת לזן הנכון, יכולת לטייל ברחובותיה בלילות ללא פחד בעידן השלטון הגרמני.
לגדעון ואיריס,
נראה לי שבניסיון להגן על דניאל אתם גולשים לפרשנות תלמודית של דבריו. לו יהי כך. אני חושב שטיעוניכם גולשים כבר לאפולוגטיקה פסולה, וניסיון לחפות על גזענותו של דניאל כלפי יהודים דתיים. הסתייגויותיך, גדעון, אינן נראות אמינות כאשר קוראים את דבריו של דניאל. שים לב שאתה אמרת שאנשי השמאל הרדיקלי (הנחשבים לצדיקים היחידים) הנם מיעוט בין החילונים כמו גם בין חובשי הכיפות. אז מדוע דניאל הזכיר דווקא את חובשי הכיפות ולא את "אלה שאינם שייכים לשמאל הרדיקלי" לא משנה מה אמונתם הדתית? התבטאויותיו של דניאל מבטאות גזענות קשה- וחובתי לחשוף זאת.
יתר על כן, בכיינותו של דניאל זועקת לשמיים. בהתחלה אמר שהוא מסרב לדון איתי כי אני לא מזדהה. הנה, דוד בן ברוך דווקא כן מזדהה, וגם איתו הוא לא מוכן לדבר. אדון דניאל פשוט אינו מסוגל לקבל ביקורת על דיעותיו הנלוזות.
למי שתיקן אותי קודם- אני לא בטוח לחלוטין שאתה צודק בעניין וולטיר ואמיל זולא, אבל גם אם כן- אין זה משנה דבר וחצי דבר בנוגע לתקפות האמירה. לעומת זאת, בורותו ההיסטורית של דניאל בנוגע למשטר הנאצי כן משפיעה על תוקף אמירותיו- למשל, לומר שההומופוביה היתה הפשע החמור ביותר של המשטר.
ההשוואה בין ג’וליאני למשטר הנאצי היא לדעתי מגוחכת, ופשוט לא ראויה להתייחסות אמיתית. אני תומך נלהב בפעולות אכיפת החוק של ג’וליאני, על אף שאני תומך בפיתרון הומני יותר של בעיית חסרי הדיור. אונס, רצח ושוד- אלו פוגעים בתושבים בני כל הגזעים. ג’וליאני מעולם לא העדיף לבנים על שחורים, ופעולותיו מועילות לכולם. הטענה היא שהן מועילות רק ל"עשירים של מנהטן" היא מגוחכת. מיליוני אנשים, לא רק "עשירים" הגרים שם, עובדים ועוברים במנהטן מדי יום ולילה. במנהטן יש גם שכונות כמו הארלם, שבטח תושביהן לא עשירים במיוחד. דרך אגב, גם בהארלם מצב הביטחון השתפר פלאים ואפשר להסתובב שם חופשי במהלך היום. כך, מחיר הדירות בהארלם הולך ומאמיר, והיום בית ב-suger hill עולה כמיליון דולר. אבל תמיד יש אנשים שעינם צרה בהצלחה- במיוחד כאשר ראש העיר המצליח אינו, אבוי, מרקסיסט.
לדוד,
אתה מדבר על המצב בכאילו ובאם. לא עושה רושם שיש לך מושג לגבי הטיפול המשטרתי בשחורים ובלבנים בארצות הברית. צא ולמד, האינטרנט פתוח לכל, אם יש לך רצון וצורך ללמוד את זה.
מפאת עיסוקי הרבים, אענה לך רק לגבי נתון אחד כרגע: הסברה שהענישה והכליאה מרתיעים מעבריינות אינה מעוגנת במציאות. בארצות הברית במדינות בהן יש עונש מוות, רמת הפשע אינה נמוכה יותר ובמדינות בהן הוא בוטל לא חלה עליה. אם עונש מוות לא מרתיע, אז קשה לי להאמין שמאסר בכלא כן מרתיע.
באשר למה שאתה אומר לגבי "חינוך הנוער והאזרחים", והאכיפה המשטרתית כטיפול שורש בבעיה: מה אומר ומה אדבר, אם זו תפיסתך לגבי חינוך, למשטרה יש הרבה עבודה ותמיד תהיה.
בפינלנד זה לא ככה, כך שכנראה יש מקומות בהם המשאבים מופנים יותר לחינוך מסוג אחר (שבעים אחוז אקדמאים, תמיד מקום ראשון במבחנים משווים במערכת החינוך). מדינות סקנדינביה האחרות גם רואות אחרת את החינוך ועוד לא חיקו את המודל הנפלא של השריף ממנהטן. בסקרי דעת קהל תושביהן הם אלו שהכי מרוצים מהחיים במדינותיהם.
אבל בעצם, אולי הנתונים לא רלוונטיים כי יש כאן הבדל בערכים ועמדה מוסרית שונה. בעיני התעללות בחלשים היא פשע (שבתגובותיך אתה מקפיד להתעלם ממנו ומתייחס רק לעבריינים, או שמא גם בעיניך מובטלים וחסרי בית הם עבריינים?) ומי שיש לו עמדת כוח ומנצל אותה להתעמרות בחלשים ממנו עושה מעשה נבלה.
בעניין ג’וליאני כמה הערות,
הגישה של ג’וליאני לא באמת הורידה את רמת הפשיעה בניו-יורק. אגדה אורבנית. רמת הפשיעה בכל ארצות הברית ירדה בשנות התשעים באופן שאינו נכנע להסברים פשטניים. בלוס אנג’לס למשל רמת הפשיעה ירדה כמעט כמו בניו-יורק(ומדובר בעשרות אחוזי ירידה תוך עשור) בלי ג’וליאני ובלי "אפס סובלנות" ושאר ירקות, כך בכל עיר גדולה בארה"ב כמעט ללא שום יוצא מין הכלל. ההסברים נעים מחיזוק הכלכלה דרך הרחבת מערכת הכליאה ועד לירידה הדרסטית במחיר הקראק-קוקאין.
בספרו המבריק והממולץ הכלכלן סטיבן ד. לויט בוחן את התופעה החברתית המרתקת הזו(ועד כמה אחרות, והכל תוך ניתוח עסיסי של נתונים סטטיסטיים יבשים כפיתה משלשום) ומגיע לכמה מסקנות מפתיעות. המסקנה השערוריתית ביותר שלו היא שלירידה הדרסטית בפשיעה אחראית לא פחות אשה בשם נורמה מקורווי הידועה יותר כרו מרו נגד וויד, הפסיקה ההסטורית המשיבה לנשים את הזכות להפסיק הריון. — קישור —
חיים היקר,
בהביאי את האינתיפאדה הראשונה כדוגמא רציתי להראות שאלימות היא לא המצאה ערבית(פלשתינית).
גם אני סבור שהאינתיפאדה השנייה לא תרמה למאבק הפלשתיני,כיוון שהוציאה העוקץ מהסימפטיה של העולם את צורת המאבק העממי הכמעט בלתי אלים, כפי שהתקבל בדעת הקהל העולמי.
דן חלוץ הוא דוגמא עבורי להתפוררות הולכת וגוברת של המוסר, ומעמידה תמונת מראה בהחלט לא נעימה של החברה הישראלית המקבלת בשוויון נפש אלימות כנגד אוכלוסיה אזרחית.
שחאדה לא היה צדיק, אולם חיסולו(בהנחה שטרוריסט מותר לחסל) ביחד עם רציחתם של חפים מפשע מעידה עד כמה התעוותו אמות המוסר שלנו.
תאר לעצמך חיים, שחלוץ מאשר פעולה שכזאת רק שבמקום ילדים פלשתיניים מדובר בילדים יהודיים. האם תהיה תגובתך דומה?
באם לא-אז,סלח לי,משהו מעוות בתפיסת עולמך,שכן ילד פלשתיני,או יהודי הוא ילד,ולא חייל,או טרוריסט!
אינני מעוניין ביצירת פרובוקציה,כי אם בנסיון להדגים עד כמה אוכלת אותנו השנאה מבפנים. עד כמה רחוק אנו מוכנים ללכת,ועד כמה נזיל הוא המחיר אותו אנו מוכנים שאחרים ישלמו.
העניין הוא חיים,שאינני מנסה להצדיק חיות אדם מהצד הפלשתיני(ותסלחנה לי החיות),ואינני מעוניין אפילו להשוות מעשיהם למעשי אחרים. בדיוק כמו שאינני מוכן לסלוח לאף נאצי חי,למרות מגוריי בגרמניה.
אולם אינני מתכוון להפוך לרוצח ולערוך מסע חיסולים בקרב הפנסיונרים של הSS בגרמניה, ובדיוק באותה מידה לא הייתי רוצה לראות במדינתי אזרחים עם אות קלון. ואם הם כבר קיימים-לא הייתי רוצה לראותם מקודמים בתפקידם. לזה התכוונתי!
לגדעון ואביתר היקרים. אינני מבקר תכופות באתר ולכן אני מקוה שתקראו תגובתי זו.
תודה לאביתר על המדרש שהביא, ומכיוון שבחר דווקא במדרש זה כדוגמא (למרות שיש נוספים), אעשה בו שימוש גם אני כדי להבהיר עמדתי.
על פניו, מדובר בטקסט מפליל: חוה גרמה למיתתו של אדם ובגלל ששפכה את דמו נגזר עליה "שתשפוך דמה ותשמור נדתה". אבל, אחרי ששותים קצת מים ונרגעים עולות כמה תהיות: מי רצח? מה רצחה? – אדם הראשון לא מת, בסה"כ גורש מגן עדן. ואם אכן רצחה את אדם – זה העונש שהיא מקבלת?! וחוץ מזה – הרי חוה קיבלה עונש מפורש על חטא עץ הדעת "בעצב תלדי בנים" ולמה לא הכניסו את הנדה באותה הזדמנות? לכן, ברור שאין להבין את המדרש הזה כפשוטו. אני לא עומד להעביר כאן "שיעור" ולכן אינני מתוכנן להעמיק במדרש, אלא להדגיש מסר ברור אחד.
מדובר על טקסט שנכתב לפני כ-2000 שנה, בתקופה בה עדיין חשבו שהעולם הוא שטוח ונגמר בערך בנתניה. חשבו גם שהמחזור של האשה מטמא – ואגב, לא רק ביהדות, אלא ברוב הדתות המונותאיסטיות והפולתאיסטיות (לא היה אדם שלא רכש לו דת כלשהי). מי שמתעקש לקבל את הטקסטים האלה ככתבם וכלשונם ולהשליכם על ימינו כמות שהם (as is) – בין אם הוא דתי ובין אם לא – מקבל על עצמו דיון ברמה אינטלגנטית ברובד נמוך. צר לי עליו, אך שיבושם לו. באופן אישי עזבתי את הדת, אך אני דווקא מתעניין בהתפתחות, באבולוציה המחשבתית, ומוכן לקבל שדתיים מודרניים מסוגלים לתת פרשנות מודרנית ולבטל הסברים ארכאיים. אינני צריך ללכת הרחק לשם כך, די לי להתלות באילן גבוה כרמב"ם, שלדוגמא אומר באופן מפורש, כי מצוות הקרבת הקורבנות – שתופסת בתורה חלק הרבה יותר גדול ממצוות נדה – נועדה כדי להוציא את עם ישראל מהקרבת קורבנות לעבודה זרה, וברגע שנפסקת הקרבת קורבנות לעבודה זרה אין כבר צורך להקרבת קורבנות לה’. במילים אחרות, הרמב"ם פשוט מבטל כמה מצוות עשה בבת אחת. זה מודרניסט.
גדעון היקר, אתה רשאי לטעון שחרדי לא לוחץ יד לאשה בגלל טומאת נדה. ודאי גם תמצא כמה רעים לויכוח מבין אותם דתיים חשוכים שמקבלים את היהדות בדיוק כמו שהיא כתובה וגם חושבים שהיה כזה דבר "אדם", "חוה", "עץ הדעת" ושהעולם אכן נברא ב-168 שעות (7 ימים). בכך, תסגור את מוחך – כמוהם בדיוק – לאפשרות שגם דת יכולה להיות משהו פרוגרסיבי ומודרני, ודאי דת כמו היהדות, שקשה לקחת ממנה את תרומתה לתרבות האנושית.
היה בריא.
לאורי,
תודה על התגובה המעניינת וחבל שאתה לא מבקר כאן יותר. לי אישית היתה תחושה לא נוחה לגבי הביקורת של ספירו, אבל לא הצלחתי לבטא אותה בצורה ברורה, גם בשל בורותי הרבה בטקסטים תלמודיים (אני מקווה שהמילה הזו לפחות במקום…). חשוב לדעת אכן ש"נאמני הר הבית" והרב שך נגשים אחרת לטקסט, כשההבדל ביניהם הוא איכותי, כמו שהדגמת. אני חושבת, שבגלל שלרוב בוגרי מערכת החינוך הישראלית והחיים "החילוניים" יש נתק רב מהעולם שבו כנראה גדלת, כך שאין לנו יכולת לשפוט אותו במונחים ששונים מאלו שאנחנו שופטים טקסטים מוכרים לנו. אנחנו נוטים להתייחס לטקסטים הללו כאילו הם מתייחסים למשהו ארצי היום.
לאורי,
על מה אתה בעצם מלין? אני מבקר בדיוק את מה שאתה מבקר.
ביקורתי מכוונת כלפיי אותם חרדים וחרד"לניקים שמקיימים מצוות ומנהגים על פי מובנם מלפני אלפיים שנים. בשבילם כדור הארץ נגמר בנתניה.
מי שבמאה ה-20 וה-21 מסרב ללחוץ ידי נשים בהסתמך על הלכות טומאה, טוהרה ונידה, הוא שילוב של גזענות, פרימיטיביות ובורות.
אתה מנסה להסיט את הדיון לעבר הסוגייה: האם הדת יכולה להיות משהו ""פרוגרסיבי ומודרני"? תשובתי ברורה: לא באלף רבתי בהסתמך על המימסד הדתי המאובן. כך אצלנו כך בותיקן, כך במכה.
יש בהחלט רבנים שניסו ומנסים להתאים את הדת למושגים מודרנים ומתקדמים, אבל אלה זוכים למבול של קללות ונאצותמן הגורם ומן היקב. ראה גורלם של רבנים רפורמים וקונסרבטיבים, שבעקבות מאמציהם להצעיד את המערכת הדתית לערכים של שוויון נשים וטקסי נישואין המותאמים למושגי אנשים נאורים, שהואשמו על ידי רבנים חרדים וחרד"לניקים "כממשיכי השואה הנאצית".
אתה מזכיר את "הנשר הגדול", הרמב"ם, שעליו נאמר ממשה עד משה לא קם כמשה.
הוא בהחלט הכניס כמה חידושים במושגי ימי הביניים, אבל בעיקר עסק בפרשנות וקבע הלכות שהתקבלה עם השנים כפסיקה המוסמכת של מותר ואסור.
הנה מעט מים צוננים. אצל הרמב"ם יש דיון נרחב, מה יעשה יהודי שנתקל ביום שבת בגוי פצוע או חולה? יטפל בו, אם לאו? באשר ליהודים, אין שאלה, פיקוח נפש דוחה את כל מצוות התורה. אבל באשר לגוי, זה כבר סיפור אחר. האם הוא "עובד עבודה זרה" מבני עכו"ם או מאלה שחלים עליהם שבע מצוות בני נוח.האם אי מתן הסיוע יעורר את חמת הגויים על היהודים אם לאו? וכו’ וכו’.
היום קוראים לכך גזענות.
הרמב"ם אוסר מכירת קרקע ובתים לגויים בארץ ישראל.
כאשר יהודי עושה עיסקה עם גוי, וזה טועה לטובת היהודי, הרמב"ם מתיר ליהודי לא להעמיד את הגוי על טעותו.
ויש עוד דוגמאות רבות מהסוג הזה אצ"ל הרמב"ם כמו אצל פוסקים אחרים.
לאורי,
ברכות. קודם כל, מבחינת התפיסה של המדרש, חוה כן "רצחה" את אדם: לו היה נשאר בגן עדן, היה הוא, כפי שאומר בפחד האל, אוכל מעץ החיים "וחי לעולם" (בראשית ג’ 22). במילים אחרות, רצחה גם רצחה: בגללה הוא ימות.
חוץ מזה, רק לדייק, המדרש לא נכתב לפני אלפיים שנה אלא בערך לפני 1500 שנה, פלוס מינוס. לא הבדל גדול אולי, אבל בכל זאת.
בעניין לחיצות הידיים – חרדים וחרדלי"ם לא לוחצים ידי נשים בעיקר בשל מה שההלכה מגדירה כ-"צניעות". עניין הנידה פחות רלבנטי לבעלי התפיסה ההלכתית הגבוהה, אבל הוא ודאי רלבנטי לרבים אחרים בעלי תפיסות "עממיות" יותר.
ואם כבר הוזכר הרמב"ם כאישיות רמה ומודרנית, ממש בחור נחמד, נצטט דווקא טקסט שלו בעניין נשים, בשביל הכיף:
יד חזקה, הלכות אישות, י"ג יא:
"שכל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה ולקרובותיה כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא. אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמים בחודש כפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכך כתוב (תהלים מ"ה) כל כבודה בת מלך פנימה".
נקנח באחד הטקסטים המופלאים ביותר שאני מכיר בענייני נידה, מתוך הספר "לקט יושר", ספר הלכה חשוב מהמאה ה-15. ייתכן שהטקסט פה מאוחר קצת יותר (מאה 16?). הוא דן בהסרת "גרב", דהיינו גלד עור יבש, לפני הטבילה. מהר"ק הינו כינויו של יהודה אוברניק ממסטר (נפטר באיזור 1520). ה-"שר מקוצי" הוא שמשון בן שמשון מקוצי, בן המאה השלש עשרה. תיהנו:
"וכן המנהג… וגרב לגבי טבילה צריך להסיר אע"פ שכואב לה הרבה ואשתו של מהר"ק היתה צריכה לעמוד לפניו ערומה שהיה רואה שלא היה גרב עליה שלא היה מאמין לה שהיתה מסירה שהיתה נערה והיה כואב לה … וכן עשה השר מקוצי"
פרס האנושיות מוענק בזה למהר"ק על התייחסותו היפה לאשתו הצעירה וללא ספק הבוכיה. איש קדוש, ללא ספק. ולמה בעצם להרחיק ? מספיק לראות את אותה אשה שהתבצרה היום בבית הדין בירושלים לאחר חמש שנות עגינות, ולראות את תגובת הדיינים. למי שעדיין מאמין בהלכה אחרי דברים שכאלה, שיבושם לו.