הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 במאי, 2005 4 תגובות

בעידן של רפורמות, הפחתות מיסים וצמצום ההוצאה הציבורית יש מקום להעלות לדיון נושא אשר אינו מקבל את תשומת הלב הראויה לו בשיח הציבורי – השתתפות המבוטחים בתשלום עבור תרופות. כפי שאסביר להלן, שיטת הגבייה הנוכחית מטילה, למעשה, מס על ציבור החולים, אשר נאלצים לממן את מערכת הבריאות, ולסבסד את קופות החולים. כל זאת, בשעה שהממשלה מתכוננת להורדת מיסים שבוודאי תגרור אחריה קיצוץ תקציבי.

אז כמה אנחנו באמת משלמים עבור תרופות לפי מרשם רופא?


מעיון בתוכניות הגבייה של קופות החולים, אשר אושרו על-ידי שר הבריאות וועדת הכספים של הכנסת על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, עולה כי שיעור השתתפות המבוטחים בתשלום עבור תרופות לפי מרשם רופא נע בין 10%ל-15% בלבד ממחיר התרופה. האומנם?


באוקטובר 2003 פירסם משרד הבריאות דו"ח ציבורי על פעילות קופות החולים בשנת 2002. הדו"ח מנתח את פעילותן הפיננסית של ארבע קופות החולים (שירותי בריאות כללית, מכבי שירותי בריאות, קופת חולים מאוחדת וקופת חולים לאומית). בסעיף 7 בדו"ח, בו מוצגים נתונים פיננסיים על תרופות וציוד, נקבע כי "שיעור השתתפות המבוטחים בגין תרופות בסל שירותי הבריאות ביחס להוצאות הישירות של הקופות בעבור תרופות בסל הבריאות הוא כ-39%". בכך נמשכת מגמת העלייה בתשלומי המבוטחים עבור תרופות – בשנת 1992 מימנו דמי ההשתתפות של המבוטחים 27% מהוצאות הקופות על תרופות ובשנת 2001 – 35%.


בישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, אשר דנה בכך בנובמבר 2003, העלו נציגי קופות החולים את הטענה כי בדו"ח של משרד הבריאות מחושב שיעור ההשתתפות על סמך ההוצאות הישירות לתרופות מבלי להתחשב בהוצאות נוספות בהן נושאות קופות החולים (כגון שכר רוקחים והנהלה). עוד נטען כי בתוכניות הגבייה של קופות החולים יש אגרת השתתפות מינימלית (11-12 שקלים), אשר מעלה את שיעור ההשתתפות לעומת המחיר המרבי לצרכן בעיקר כאשר מדובר בתרופות זולות.


גם אם יש ממש בטענות הללו, הן מספקות הסבר חלקי בלבד לשיעורי ההשתתפות הגבוהים של המבוטחים במחירי התרופות. מדוע, אם כן, קיים פער כה גדול ובלתי סביר בין שיעור ההשתתפות בתשלומי התרופות הקבוע בחוק לשיעור ההשתתפות בפועל? לא, אין כאן מעבר על החוק מצד קופות החולים. הכל נעשה באופן חוקי לחלוטין באישור הממשלה והכנסת – מה שהופך את העניין לציני ומרגיז, במיוחד בעידן של הפחתות מיסים וצמצום ההוצאה הציבורית.


תוכניות הגבייה של קופות החולים קובעות את שיעור ההשתתפות בתשלום עבור תרופות מתוך המחיר המרבי לצרכן (מחיר קמעונאי). בפועל, מבצעות קופות החולים רכישות סיטונאיות של תרופות ובתוך כך משיגות הנחות בעבור רכישתן מחברות התרופות. לדוגמא: אם מחירה הקמעונאי של תרופה הוא 100 שקל, אזי ניתן להניח כי קופת החולים תצליח לרכוש מלאי של תרופות מאותו סוג תמורת 70 שקל ליחידה, אם לא בפחות מכך. האם משמעות הדבר כי החולה ישלם 10% מתוך המחיר המוזל ולא מתוך המחיר הקמעונאי? לא ולא. החולה ימשיך לשלם 10 שקלים במקום 7 שקלים, ומהרווח ייהנו קופות החולים.


מחיר התרופה לקופת החולים נקבע לפי יכולת המיקוח שלה, והוא נגזר מגודלה וממספר המבוטחים בה. אף על פי כן, קופות החולים אינן מתאימות את גובה ההשתתפות העצמית למחיר קניית התרופה, ושיעור ההשתתפות של המבוטחים במחיר התרופה מחושב על-פי המחיר לצרכן. מצב זה מתאפשר, כאמור, עקב האישור שנתנו שר הבריאות וועדת הכספים לתוכניות הגבייה של קופות החולים, ומטעמי סודיות מסחרית, לא ניתן לעקוב אחר שווי ההנחות שמקבלות קופות החולים מחברות התרופות.


ניתן וצריך לראות בשיטת גביה זו מס רגרסיבי המוטל על החולים לשם מימון מערכת הבריאות. זהו מס אשר רוב רובו של הציבור כלל אינו מודע לו – מס בלתי נראה, וככל שאתה חולה יותר – תשלם יותר (עד שתגיע לתקרת ההשתתפות או לפטור, אם אתה חולה במחלה מסוימת). לא זו בלבד, יש להניח כי יש מתאם בין מידת השימוש בתרופות לגיל. כך יוצא שהנושאים בעול הם בעיקר קשישים וחולים, אשר לפחות בחלקם בעלי הכנסות נמוכות, ולא ברור אם ידם משגת לרכוש את התרופות להן הם נזקקים באופן סדיר.


מובן כי אם נרצה להפחית את תשלומי המבוטחים עבור תרופות מבלי לפגוע בהכנסותיהן של קופות החולים, יהיה על הממשלה להגדיל את חלקה במימון סל הבריאות – מהלך הנוגד את מדיניות הממשלה, הדוגלת בצמצום ההוצאה הציבורית. גם אם קיים היגיון כלכלי בתוכנית משרד האוצר לערוך רפורמה במס, ולהפחית את שיעור המס על העבודה בכדי לעודד צמיחה – ללא הפסקת סבסוד קופות החולים על ידי החולים עצמם, קשה למצוא בתוכנית היגיון חברתי.





מקורות:



  • חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994
  • פרוטוקול מס’ 61 של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, הכנסת, 4 בנובמבר 2003
  • השתתפות מטופלים בעלות תרופות לפי מרשם רופא, מרכז אדוה, ד"ר פיליפ סאקס. המאמר התפרסם במקור בעיתון Pharma: ביטאון לענייני תרופות ותרפיה בעריכת פיליפ סאקס, כרך 8, גיליון 44 (אוגוסט-ספטמבר 2001)
  • מרכז מחקר ומידע של הכנסת, גביית תשלום עבור תרופות בקופות החולים, כתיבה: ברוך לוי ויוסי זולפן, 3 בנובמבר 2003
  • חיים שדמי, "המבוטחים מממנים לקופה את התרופות", הארץ, 12 במרס 2002

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. רמי יובל הגיב:

    מאמר חשוב. בפסקה השלישית מסביר הכותב ששיעור השתתפות הצרכן במחיר התרופה נקבע במסמך נורמטיבי שמעוגן בחוק הכנסת. אם אכן כך הדבר, המסמך מהווה תקנה בת פועל תחיקתי, וחישוב השתתפות הצרכן מן המחיר הסיטונאי, שהוא מחיר תיאורטי, הוא הפרה של התקנה. יכול אפוא צרכן אמיץ לתבוע החזר הסכום שנגבה ממנו בהיותו עושר שלא במשפט בידי קופת החולים. גם תביעה ייצוגית – על מיליארדים – אפשרית.

  2. ע.ג (נ-ק-ו-ד-ה!) הגיב:

    מסכים לכל מילה. תחלואי מנגנון הגבייה עבור תרופות, כפי שהוא בא לידי ביטוי כיום, לא מקבלים את התהודה התקשורתית – ציבורית הראויה. המאמר מבטא בצורה מצוינת את הפגיעה ב"בטן הרכה" של האזרח.
    מילה על הכותב – לא נתקלתי בשמו קודם ואני מניח שזהו מאמרו הראשון כאן. המאמר מעולה, הנושא חשוב והכתיבה רהוטה. לא נותר אלא לקוות שזהו אולי מאמרו הראשון, אבל לבטח לא האחרון…קראתי ונהניתי!

  3. גלעד הגיב:

    אכן, מאמר מרתק אשר שופך אור על עניין שמרבית הציבור לא מודע לו. אולי בגלל מצבן הרע של קופות החולים מנצל השלטון את ההזדמנות לגבות סכום שלא ניתן לבדוק את הגיונו הכלכלי בצורה פשוטה על מנת לסבסד אותן? במציאות הפוליטית הישראלית הכל אפשרי.
    אני מצטרף לדעתו של המגיב השני, כתיבתו של מחבר המאמר היא מקצועית לחלוטין וברור כי נובעת מנסיון רב בתחום. זה מוסיף לאמינות המאמר. כן ירבו!

  4. אלי חיים הגיב:

    אכן מאמר נכון ונוקב !
    הכותב ניחן בידע ומקורות מידע מהימנים כאחד שעבד כרפרנט בועדות הרווחה והבריאות של הכנסת(רשום דלעיל)וכלכלן, הוא מציג לקורא שאינו בקיא בנבכי קבלת ההחלטות את ההתנהלות הלקויה וחסרת הצדק תוך כדי התעלמות מהשכבות והמגזרים שנפגעים מאותה המדיניות של השתתפות עצמית גבוה יותר על מנת לממן תרופות .
    אחת כמה וכמה כאשר בראשות האוצר עומד נתניהו שאינו מביע חמלה יתרה כלפי חלשים ודוגל בקיצוצים בכל שנת תקציב חדשה ,נתניהו לא מעוניין בהגדלת ההוצאות הממשלתיות אלא בסיבסודן ע"י האזרחים …אין הוא צריך לדאוג משום שלאותם מגזרים אין לובי או קבוצות אינטרס שיפעלו למענו.

    נהניתי מהכתבה הכותב בקיא ורהוט והסבריו משכנעים.

הגיבו לגלעד

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים