הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-7 ביוני, 2005 54 תגובות

38 שנים לכיבוש. אנו מתקרבים לשנתו ה-40 ודומה כי נצטרך לציין גם אותו. אפשר כמובן לחוש יאוש. 38 שנים אני נימנה עם הנאבקים בכיבוש ובכל הגרורות הסרטניות שהוא מפיל על החברה בישראל, והוא עדיין מחזיק מעמד. במובנים מסוימים הוא אפילו מתחזק. ראו את חומת האפרטהייד, את הבנייה בהתנחלויות ובמאחזים הקרויים בשפה הממשלתית "בלתי מורשים", שהרי לשיטתי כל הבנייה היהודית גזענית בשטחים הכבושים היא בלתי חוקית ובלתי מורשה. שפת הכיבוש ממשיכה לשלוט בשטח. עדיין מדברים בשפה אורווליאנית כמו "יום שחרור ירושלים", שעה ששליש מאזרחיה הפלסטינים נתונים תחת מכבש אפליה ודיכוי. עבורם, כמו עבור כל הפלסטינים בשטחי הכיבוש, זהו יום המסמל את כל הרקוב, מנוון, מושחת, מעופש, מקולקל, מסריח ובאוש בחברה ובממשל הישראלים.

מי שמצליח, ולו לשעה קלה, להביט מעבר למיידי, להתרומם לטווחים היסטוריים, רואה שספינת הכיבוש בכל זאת הולכת ונסדקת.


רעיונות ומושגים כמו מדינה פלסטינית ומו"מ עם אש"ף שנחשבו לפני 30 שנה "לחילול הקודש" ל"עבודה זרה" ומי שפעלו למענם היו בבחינת "בוגדים" וכו’, מקובלים כיום על מרבית הציבור. יש התפכחות, אמנם איטית, אבל עקבית, שהכיבוש הטביע את ישראל לתוך ביצה נוראה שיש להיחלץ ממנה. הסדרה "ארץ המתנחלים" של חיים יבין, איש הקונסנזוס, חתן פרס ישראל, "מר טלוויזיה", שגילה בערוב ימיו הטלוויזיונים את מארת הכיבוש והחליט לצאת מהארון, מהווה ביטוי לאותה התפכחות. גם הנסיגה מרצועת עזה, אם ננכה וננקה ממנה את כל המלל הממשלתי והצבאי הרשמי, הינה ביטוי לכישלון התיזה ששרון היה איש המכירות והביצוע שלה "דין נצרים כדין תל-אביב". היום ברור לכל, גם לעיוור שוטה וקטן מהימין, כי דין תל-אביב אינו כדין נצרים. הראשונה חיה ותוססת, השנייה תפורק ותימוג. ספרו החדש של ההיסטוריון והעיתונאי ד"ר תום שגב, "1967 והארץ שינתה פניה" שינתה את עמדתו. עד לפני כמה שנים האמין כי "המלחמה הצילה את קיומנו" עתה הגיע למסקנה כי "המלחמה היתה מיותרת". מחקרו קובע כי היציאה למלחמה ב-1967 היתה החלטה לא רציונלית של ממשלת ישראל.


בראייה ארוכת טווח, אפשר להתבשם מהמספר ההולך וגדל של ארגונים, תנועות, ועדים ועמותות הפועלים כל אחד בתחומו נגד הכיבוש ועוולותיו. הגם שיש בשמאל הקונבנציונלי נרפות מאז תחילת האינתיפאדה השנייה, הרי בחלקיו היותר רדיקלים של השמאל יש פעילות תוססת.


גם התמונה הבינלאומית, שרחוקה מלספק אותי, הייתי רוצה לראות צעדים הרבה יותר דרסטיים נגד האפרטהייד והגזענות של ממשלות ישראל, אינה כולה שלילית. אין מדינה בעולם שהכירה בכיבושיה של ישראל במלחמת יוני 1967. השטחים שמדינת ישראל סיפחה, ירושלים ורמת הגולן, ממשיכים להיכלל מבחינת החוק הבינלאומי בשטחים הכבושים שעל ישראל להחזיר לבעליהם.


המלאכה עוד רבה, המאבק סיזיפי, לעתים מתסכל, מדובר בצעדה ארוכה, אך הבה נזכור כי אימפריות יותר גדולות מזו הישראלית קרסו, וגם שעתה של ישראל תגיע. אין סיבה להרים ידיים.


קשרי גומלין: משטרה ועולם הפשע


לפני מספר שבועות פירסמה תוכנית הטלוויזיה "עובדה" תחקיר לפיו מפקד ימ"ר (יחידה מרכזית) דרום, ניצב משנה יורם לוי, קשור לאחת ממשפחות הפשע, מנהל איתה מערכת יחסים הדוקה ומעביר לה בין השאר מידע מוקדם על פעילויות משטרתיות נגדה. התוכנית התבססה על קציני משטרה שעדיין משרתים בה ועל עדותו של אדם שהצהיר כי זרק למכוניתו של לוי מעטפה מלאה בשטרות כסף.


התחקיר עורר מהומה במשטרה, בין השאר משום שמי שמינה את יורם לוי היה מפקד המחוז הדרומי דאז ניצב משה קראדי, היום מפכ"ל המשטרה בדרגת רב ניצב. החשדות נגד לוי היו ידועים כבר טרם מינויו ובכל זאת הדבר לא מנע את קידומו.


המחלקה לחקירת שוטרים מיהרה לחקור את הנושא, וראו זה פלא, חקירות הרבה יותר פשוטות מתמשכות שם על פני שנה ושנתיים, אולם הפעם הצליחה במהירות שיא של מספר שבועות, לנקות את לוי מכל החשדות, דבר שסייע כמובן להסיר את העננה שריחפה מעל למפכ"ל קראדי. מח"ש הודיעה כי חקרה במכונת אמת את העד, עבריין מוכר לדבריה, שמסר את המידע ל"עובדה", והוא נמצא דובר שקר. העניין הזה של "מכונת אמת" הוא מאוד בעייתי. לוקחים עבריין ושואלים אותו משהו כמו "נכון שאתה גנב שקרן ורמאי"? והוא אומר "לא", והמכונה קובעת ששיקר. כך מגיעים למשל למסקנה שאין להאמין לו כי מסר מעטפת כסף לניצב משנה לוי. לא רציני. לכך יש להוסיף כי מכונות אמת הן לכל היותר כלי עזר בחקירות, אבל אין להסתמך עליהן בלעדית משום שגם הן אינן תמיד דוברות אמת. יש נחקרים בעלי ניסיון שיכולים לעבוד עליהן, ויש חפים מפשע שהמכונה מרשיעה אותם. (ולא במקרה אינן קבילות כראייה בבית משפט).


הפרשה הגלויה של ניצב משנה לוי כרוכה בפרשה שרוחשת וגועשת לפי שעה מתחת לפני הקרקע, שעדיין נחקרת על ידי המשטרה ובית המשפט אסר על פרסום פרטים מזהים. מדובר בעד מדינה שמסר מידע מרשיע על משפחת הפשע שניצב לוי היה חשוד בקשרים עימה. המידע שמסר העד הגיע לידיעת אנשי משפחת הפשע והתוצאה היתה קטלנית. העד נרצח וכך נקברה גם עדותו. מי מסר למשפחה את הפרטים על עד המדינה? כיצד נרצח? מי הרוצח? אלו הן שאלות נכבדות משום שהן עלולות להוליך לגל צונאמי של שחיתות במשטרה שישטוף גם את הקודקוד. עיתונות חופשית היתה מתלבשת על העניין ומייעדת לכך את מיטב עיתונאיה שהתמחו בתחקירים. בישראל יש שלושה עיתונים שיכולים להרים תחקיר כזה. "ידיעות", "מעריב" ו"הארץ". במקום זאת אנו מקבלים כתבי משטרה שחוזרים כתוכי על הודעת הדובר ושותפים למסך עשן והטעיית הציבור.


טלי פחימה – לא שכחתי


בידיעה שפורסמה באחרונה ב"ידיעות אחרונות" נכתב כי הפרקליטות מבקשת לתקן את כתב האישום נגד פעילת השלום טלי פחימה ולכלול בו סעיף לפיו התקשרה לטלפון הנייד של בלאל חסני חסן יאסין, המופיע ברשימת המבוקשים של צבא הכיבוש, "הזהירה אותו מפני אפשרות שייעצר והמליצה לו לשמור על ערנות".


מהיכן שאבה הפרקליטות את סעיף האישום? לפי הידיעה בעיתון נעצר יאסין לאחר הגשת כתב האישום נגד טלי לבית המשפט המחוזי, ובחקירתו "הודה" כי טלי הזהירה אותו.


אינני יודע אם יש יד ורגל לגרסה החדשה המופיעה בכתב האישום. אנו יודעים כי פלסטינים שנחקרו על ידי אנשי השב"כ במרתפי החקירות הודו במעשים שכלל לא עשו, ובלבד שיפסקו העינויים.


אני לא מוציא מכלל אפשרות שההודאה של יאסין הוצאה ממנו בשיטות עינויים, כי השב"כ היה זקוק לאותו "תיקון" בכתב האישום, כדי להציג בפי השופטים "אמינות", בבחינת הנה אדם קונקרטי "שהוזהר" על ידי טלי.


יחד עם זאת, העניין לכשעצמו לא מעלה ולא מוריד מחפותה של טלי, שכל מעשיה היו מנותבים ומכוונים להפסקת ההרג והקטל וליצירת דיאלוג של שלום עם הפלסטינים.


כאמור, אינני יודע אם טלי "הזהירה" אם לאו פלסטיני זה או אחר. אני כן יודע מה עשיתי ואעשה בנושא זה. במשך שנות פעילותי נגד הכיבוש הכרתי לא מעט פלסטינים שיחד נאבקנו נגד עוולות הכיבוש. בדרך כלל אנשים משכמם ומעלה, שהיכרותי איתם העשירה אותי. אין לי ספק כי אם היה מגיע אליי מידע כי מי מהם עומד להיעצר, הייתי מודיע להם על כך. זהו מוסר אנושי בסיסי ביחסים שבין אדם לחברו, בעיקר אם אתה משוכנע שמדובר בהתנכלויות שווא.


סאלים ג’ובראן – אכזבה ראשונה


בג"ץ בהרכב השופטים אליעזר ריבלין, דורית ביניש וסאלים ג’ובראן, דחה את עתירתו של יוני בן ארצי בה תבע כי בית המשפט יורה לצה"ל להמיר את הפטור שניתן לו בגין "אי התאמה" לפטור מטעמי מצפון של השקפת עולם פצפיסטית.


פסק הדין אותו כתב אליעזר ריבלין, מצטיין במריחה ובעקיפת הנושא. מקריאת הדברים עולה בבירור כי ברור גם לריבלין כמו לשני עמיתיו, שיוני בן ארצי הוא פציפיסט, והוא למרבה הצער נאלץ להוכיח זאת באותות ובמופתים של ישיבה בכלא. הגנרלים והקולונלים נמוכי המצח, סברו כי כמה חודשי מאסר ישברו את "המתחזה", שהרי לשיטתם ובורותם לא יכול להיות שבחור ישראלי צעיר, פשוט לא רוצה להרוג בני אדם. מילא – בני אדם, אבל לא להרוג ערבים? השמעתם חוצפה כזו? אז שלחו אותו למאסר שוב ושוב, ו"הילד" לא נשבר, עמד כצוק איתן מול מכפישיו ויכול להם. עתה כשהצבא נקלע לפינה אפילה של כלימה ובושה על שהתענה ללא כל הצדקה לפצפיסט הצעיר, הוא מבקש לשמור על יוקרתו באי הכרה בפצפיזם של יוני בן ארצי.


השופטים, במקום לשלוח לצבא מסר תקיף של ניקיון דעת, ולומר לחבורה העלובה כי משחקי יוקרה אלה לא מקובלים עליהם, וכי עליהם להנפיק ליוני את הפטור המבוקש על ידו, משתפים פעול עם הצבא, ומחפשים דרכים לא להלבין פניו. התוצאה – פסק דין לא אמיץ של שופטים כנועים.


ריבלין וביניש לא מפתיעים אותי. הם קשורים בטבורם לממסד הצבאי, שירתו אותו מרבית חייהם וגם הפעם החליטו למלט את יוקרתו בדלת האחורית.


מי שאיכזב אותי הוא השופט סאלים ג’ובראן, שהסתפק במלים "אני מסכים" בתחתית פסק דינו של ריבלין והתוספת הקצרה של ביניש.


כמה חבל. זו היתה הזדמנות פז לג’ובראן להיות לפה למיעוט של שוחרי שלום ומתעבי מלחמה. יתכן שאני מעט תמים, אבל ציפיתי כי דווקא שופט ערבי, השייך למיעוט לאומי הסובל מאפלייה מתמשכת, שחיי בניו הפכו בישראל זולים, ינצל את הצטרפותו זה מקרוב לבית המשפט העליון לאחר חמישים שנים שהיה "נקי מערבים", לומר כמה מלים בזכות חופש המצפון. סאלים ג’ובראן היה יכול לכתוב פסק דין מפואר, שמעלה את קרנם של פצפיסטים וסרבני כיבוש, על שאינם מוכנים לקחת חלק בשחיטה שישראל מנהלת נגד בני עמו מזה 38 שנים.


האם התכונה הבזויה של משת"פיות לא נעצרת בשערי בית המשפט העליון? כהונתו של ג’ובראן קצרה מדי בכדי להגיע כבר עתה למסקנה חריפה זו. נקווה כי יתאושש.


סולידריות שנמוגה


מאבקה של משפחת בושקאר נגד הריסת ביתה בחיפה זכה לאהדה לא רק בקרב הציבור הערבי. יהודים רבים סברו כי היד החזקה שהפגינה עיריית חיפה וראשה יונה יהב נגד משפחה מהסקטור החלש והמופלה ביותר במדינה, היא חוכמה קטנה מאוד.


גם העבירה לא נראית חמורה. במקום לגור בפחונים, בנתה המשפחה בית במתחם בו היא מתגוררת. איש לא ניזוק מכך, ובוודאי שאין זאת עבירת הבנייה הקשה ביותר במדינת ישראל.


העובדה שמשפחת בושקאר נאבקה בדרכים משפטיות במשך שנים רבות נגד צו ההריסה, מעמיד קושי מסוים. אם אתה מחליט לשחק בכללי המשחק של המערכת, קשה לומר לאחר מכן, "פוס לא משחקים" כאשר אתה מפסיד. ובכל זאת, יונה יהב היה יכול לגלות רוחב דעת ומעט חמלה, ולא לכפות על ילדים קטנים לחזור ולגור בפחונים מצחינים. נראה כי החמלה של יהב עוברת סתימת עורקים כאשר מדובר בערבים.


המשטרה, שמתלוננת כל הזמן על מחסור בכוח אדם להילחם בפשיעה, מצאה לפתע מאות שוטרים כדי להבטיח הריסת בית של משפחה ערבית.


הסולידריות שלי עם משפחת בושקאר נמוגה ברגע שראיתי כי אם המשפחה לוקחת את ילדיה הקטנים על הגג, מצוידת בבלוני גז ומאיימת כי תתאבד יחד עם ילדיה אם ייהרס הבית.


עד כאן.


מי שמוכן להשתמש בילדיו הקטנים כבנשק יום הדין, עד כדי סיכון חייהם, כולל נכונות לרצוח אותם על מזבח המאבק, ראוי לבוז עמוק. יש לעצור אותו ולהעמידו לדין. זהו מצב בלתי נסבל. אין הבדל בין הגברת בושקאר לבין אותה מתנחלת שלוקחת את תינוקה ומסכנת את חייו בעימות עם חיילים.


חברה מתפרקת


אין יום שעובר ללא ידיעה מזעזעת על רצח, אונס, שוד, תאונה מחרידה. חברה אלימה. הצרה היא כי אלה שאחראים על הגברת האלימות, גם מופקדים על המאבק נגדה.


ראש הממשלה שרון, שר הביטחון מופז ושר המשטרה עזרא אחראים למתן רשיונות רצח מטעם המדינה לפגוע באלפי פלסטינים בשטחים הכבושים. כאשר תאוות הרצח עוברת לישראל, הם משימים עצמם מופתעים ובעצם לא יודעים איך לעצור את התבערה.


שר האוצר אחראי לאלימות הנובעת מהגדלת הפערים הכלכליים, מהעוני המתגבר, מקריסת שירותי הרווחה, אז הוא יכול להתגייס למאבק באלימות?


שרת הקליטה אחראית להזנחת קהילת המהגרים מאתיופיה, לגזענות המאפיינת את הטיפול בהם, לצפיפות הדיור הקשה בגטאות אליהם נזרקו, לאבטלה הגואה בקרבם, היא תוכל להיאבק באלימות?


ואפשר לעבור כך שר שר. כל אחד ותרומתו לאלימות.


רבים מחפשים עתה פתרונות קסם בנוסח ג’וליאני בניו יורק. אין ספק ששיטת ג’וליאני יכולה להביא להקלת מה באזור זה או אחר, אבל לטווח ארוך זה בומרנג. זו תרופה שלא עולה בקנה אחד עם זכויות אדם. ג’וליאני גם לא פתר את בעיית האלימות בארה"ב. רק דחק אותה זמנית מאזור אחד לאזור אחר, ובהזדמנות חגיגית זו גם גיבה אלימות משטרתית.


הפיתרון: חברה סוציאליסטית דמוקרטית שוחרת שלום, המתבססת על סולידריות אנושית, כלכלה שאינה מפריטה עצמה לדעת ומקפידה על צדק חברתי.

תגובות
נושאים: מאמרים

54 תגובות

  1. ע.ג הגיב:

    לידיעתך מר ספירו המכשיר המכונה בטעות מכונת אמת הוא הכלי השני במהימנותו אחרי טביעת אצבעות, כ 90% דיוק. זה הרבה יותר מעדות ראיה שלא לדבר על דיוקם של פסקי הדין. בסיבה שהמכשיר לא קביל בבית משפט אין לה ולא כלום עם מהימנותו וכולה בתחום הפסיכולוגיה של שופטים ועוכרי דין. אם מדברים על פסקי דין כדאי לתהות למה מצאת להתנפל על מח"ש. זה שהחלטה חקירתית לא מתאימה לך לא אומר שאינה נכונה.גם זמן החקירה לא מצביע על טיבה. "העדויות" שהביאה דיין היו מטופשות ולכן קל היה להפריך אותן.ואחרון חביב כבוד השופט גו’בראן – עלה בדעתך שגם שופט ערבי יכול לחשוב שפציפיזם הוא תמצית מזוקקת של טפשות, בלי קשר לסכסוך הישראלי פלשתיני? אתה דורש כל הזמן התחשבות והבנה לעמדותיך אבל לא מוכן לכבד דעה שונה משלך וחבל.

  2. ג’וליאני הגיב:

    במהלך העשור וחצי האחרונים הפשע ירד בכל רחבי ארה"ב לרמה בו הוא היה 40 שנה קודם לכן. ג’וליאני לא הזיז פשע לשום מקום ולא דחק פשע לשום מקום, הפשע ירד בכל מקום בו מודדים פשיעה בכל רחבי היבשת ובאחוזים מדהימים. לא מבין מאיפה ספירו מושך את המסקנה הזו שלו או על מה בדיוק הוא מבסס אותה.

  3. הלישכה הגיב:

    משובב נפש לקרוא שוב את ספירו וענייני השופטים שלו. משת"פ ? נו, אם כבר ציוות אותו השופט ברק בתיק אמבוש כזה, יפה עשה שלא מרח ספק דין מיעוט והיה ממש מכשיר את השרץ. חיים כהן, חביב אוהבי המילים, ידע לכתוב פסקי דין מיעוט (שאין להם תוקף למעט מילים גבוהות המחממות את הלב, אולי) וגם לתקוע את ברנס לכל החיים. ספירו, מאיפה ההנחה הזו ששופט יכול לעשות מה שהוא רוצה ? ממה נפשך אם גברת כמו בייניש מגיעה לבית המשפט העליון ועוד עלולה לכהן כנשיאה חו"ש, מן הסתם מי שמושך בחוטי מערכת המשפט אינו דוקא ציבור השופטים בעצמו או המשפטאים. יפה עשה ג’בראן ויש לקוות שימשיך לקצר במילי סרק שכל מטרתם לפייס את דעתו של ספירו.

  4. דן תמיר הגיב:

    גדעון ספירו כותב:

    "כמה חבל. זו היתה הזדמנות פז לג’בראן להיות לפה למיעוט של שוחרי שלום ומתעבי מלחמה.”
    עד כאן אני חותם על כל מילה. אך גדעון ממשיך וכותב ש
    "יתכן שאני מעט תמים, אבל ציפיתי כי דווקא שופט ערבי, השייך למיעוט לאומי הסובל מאפלייה מתמשכת, שחיי בניו הפכו בישראל זולים, ינצל את הצטרפותו זה מקרוב לבית המשפט העליון לאחר חמישים שנים שהיה "נקי מערבים", לומר כמה מלים בזכות חופש המצפון. סלים ג’בראן היה יכול לכתוב פסק דין מפואר, שמעלה את קרנם של פצפיסטים וסרבני כיבוש, על שאינם מוכנים לקחת חלק בשחיטה שישראל מנהלת נגד בני עמו מזה 38 שנים.”
    מדבריו של ספירו נודפת אפליה גרועה ביותר, זהה לזו שנוקטת מדינת ישראל.
    סלים גבראן הוא שופט ישראלי, בבית משפט ישראלי. “עמו" הוא עם ישראל. אם לזה התכון גדעון, הרי שהשחיטה מנוהלת מזה 49 שנים לפחות: גדעון עצמו כתב בפורום הזה שהוא נשלח לשוא על ידי ממשלת ישראל כבשר תותחים במלחמת 56′. אך לא לזה הוא התכון כנראה. הכונה היתה, מן הסתם, להזכיר לכב’ השופט גבראן שהוא "ערבי". וראה זה פלא: הנה הנה צץ מבצבץ ועולה בדיוק אותו מנגנון אפליה גזעני ומתנשא שמנוהל על ידי ממשלות ישראל זה שנים. בשפה פחות עדינה, נשמעים דבריו של גדעון כך:
    "אתה, מר גבראן, לא שייך לנו; אתה שייך אליהם. אתה אינך שופט ישראלי כמו כב’ השופטים ריבלין וביניש, אלא שופט ערבי. ערבי נולדת וערבי תשאר, והציפיות שלנו ממך הן בהתאם לכך".
    זו חוצפה והתנשאות מהסוג הגרוע ביותר, שאינה שונה במאום מההתנשאות היהירה שנגדה מנסה לצאת המאמר.

  5. הגרמני הגיב:

    לספירו,
    מה דעתך על התזה האומרת שעשו לג’ובראן אמבוש?
    היה בוחר לתמוך בבן ארצי-היו אומרים זה בגלל שהוא ערבי. היה בוחר(כפי שבחר) לתמוך בדעת חבריו-אומרים הוא משת"פ!
    לגבי ג’וליאני אני מעט משוחד. האיש השתמש בשיטות אלימות ופאשיסטיות לדכא את הפשע בניו-יורק, אך מנהיגותו בימים שלאחר 11.9 לנוכח האימפוטנציה של בוש, הפכו את תדמיתו בעיני.
    מעניין שאף אחד מהמגיבים לא מתעניין בנושא קשרי המשטרה-פשע מאורגן. האם זה מפני שכבר התרגלנו לכך?

  6. יורם גת הגיב:

    לא עקבתי אחרי פרטי המאבק כנגד הריסת ביתה של משפחת בושקאר, אך אני מוצא את ביקורתך על דרכי המאבק של המשפחה ותומכיה מוטעה. הביקורת, בנושא השימוש באמצעים חוץ משפטיים כמו גם בנושא שימוש בילדים במאבק, לוקה בהסתמכות על סיסמאות במקום על ראייה עניינית של המצב.

    ככלל, זכותו של אדם להאבק כנגד מה שהוא תופס כאי צדק בכל אמצעי שעובר את מבחן המידתיות. כמידת אי הצדק, כך צריכה להיות מידת חריפותם של הצעדים הננקטים כנגדו. מסיבה זו ברור מיד שכל השוואה בין משפחת בושקאר לבין המתנחלים היא מוטעה – בדומה לקלישאת ההשוואה בין סרבני השמאל לסרבני הימין. ההבדל העיקרי בין הטוב לרע לעולם יהיה במטרות ולא באמצעים. המתנחלים וסרבני הימין נאבקים למען מטרה מרושעת ולכן, ולא בשל דרכי הפעולה שלהם, מאבקם הוא פסול.

    במקרה הנדון, הריסתו של ביתה של משפחה אינו עניין של מה בכך (ועל אחת כמה כאשר מדובר בהרס שיכול להחשב חלק ממדיניות כוללת של התנכלות למיעוט אתני). לכן אך טבעי הוא שהמשפחה תנקוט במגוון רחב של כלים להאבק נגדו – הן כלים משפטיים והן כלים חוץ משפטיים.

    גם נושא השימוש בילדים כמכשיר במאבק צריך להבדק לאור מבחן המידתיות ולא ע"י שימוש בשבלונות. יש לבדוק את מידת הסיכון שאליו נחשפו הילדים ולאזנו במידה שבה קידם השימוש בילדים מטרה ראוייה. במקרה הנוכחי, לדוגמה, היה גם לילדים עניין לא מבוטל בשימור ביתם ומניעת חזרתם לגור בפחון. כמו כן, בסופו של דבר לא פגעו ההורים בילדיהם כהוא זה. פסילה גורפת של השימוש בילדים מבלי לבדוק את פרטי המקרה לגופם לוקה בפשטנות ואף בדמגוגיה.

  7. דוד בן ברוך הגיב:

    יורם גת טוען כי "גם נושא השימוש בילדים כמכשיר במאבק צריך להבדק לאור מבחן המידתיות ולא ע"י שימוש בשבלונות. יש לבדוק את מידת הסיכון שאליו נחשפו הילדים ולאזנו במידה שבה קידם השימוש בילדים מטרה ראוייה."
    אני ממש איני סבור כי איום ברצח ילדים , גם אם הילדים הם ילדיו של המאיים הוא "מידתי" גם כאשר מדובר בהריסה של בית ….
    איום ברצח ילדים הוא מעשה מתועב , בלתי נסבל ואינו יכול להיחשב מעשה מידתי ומאוזן לשום תכלית , גם לא לתכלית של מניעת הריסת מבנה כלשהו ללא קשר לחוקיותו.
    מתן לגיטימציה להחזקת ילדים תמימים כבני ערובה למען השגת מטרה גם אם המטרה לגיטימית היא רשעות מקוממת.

    בכבוד רב
    דוד.

  8. יובל זיו לע.ג הגיב:

    עד כמה שידוע לי,הפוליגרף מודד קבוצת מדדים פזיולוגיים הקשורים ללחץ (STRESS) ושהקשר בינם לבין שקר ואמת הוא רופף לכל היותר. הפוליגרף נבדק בסדרת מחקרים ומסקנת החוקרים היתה שהוא די בעייתי. קשה מאוד גם לאמת את הפוליגרף כיוון שניסויי מעבדה (שנערכו) אינם משקפים בדיוק את המציאות ואילו במחקרי שטח (שגם נערכו) לא ברור מהי האמת…(למי שמעוניין, החוקר היה פרופ’ גרשון בן שחר מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית והמאמרים מופיעים באתר שלו, מודה שאני לא קראתי אותם אלא שמעתי עליהם בהרצאה). אגב, מה פירוש 90% מהימנות?, איזה סוג של מהימנות וכיצד זה נבדק? (ולהזכירך מהימנות לא מבטיחה תוקף).
    לדעתי צודק גדעון ספירו שמעלה ספק לגבי אמיתות ממצא שיוצא מחקירה בה עלולים החוקרים (מסיבות של אינטרסים או פחד מהממונים עליהם) גם לחפש תוצאה מסויימת וגם משתמשים במכשיר שהחוקרים משוכנעים באמינותו אולם המכשיר עצמו נותן תוצאות שעלולות להיות מוטות עקב הצפיות המוקדמות של החוקרים…

  9. אייל ברמי הגיב:

    מאמר מצויין.
    גם אני לא שכחתי את טלי פחימה.

  10. ליורם זיו הגיב:

    לפוליגרף צריך להיות תוקף רק בעיני מי שקורא לו מכונת אמת. בודקי הפוליגרף לא קוראים לו בשם זה משום שהמכשיר באמת אינו בודק אמת או שקר. טכניקת הבדיקה (ושוב – לא המכשיר) מאפשרת להצביע בתנאים מסוימים על מי שבנושא מסויים כנראה אינו אומר אמת. לניסוייו של בן-שחר מעולם לא היה תוקף משום שהוא אינו ולא היה בודק פוליגרף. ניסוייו דומים לכך שאני אקרא איך עושים ניתוח לב פתוח אנסה לבצע ניתוח כזה ובעקבות הכשלון (הודאי) אקבע שזהו נתוח לא מוצלח. 90% מהימנות אומר שבניסויי שטח שבוצעו (בוצעו מעטים כאלה בגלל בעיות אתיקה) זוהי המהימנות שהושגה. המשמעות היא שבתנאים המדמים תנאי אמת ב 90% מהמקרים בודק הפוליגרף (ולא המכשיר) צדק בקביעתו מי דובר אמת ומי דובר שקר.

  11. יובל זיו הגיב:

    ראשית שמי יובל. שנית מהם "תנאים המדמים תנאי אמת? ושלישית חלק מהמחקר של בן שחר בדק את תפקוד הפוליגרף בידי בודקי הפוליגרף עצמם והתוצאות עדיין היו בעייתיות.

  12. גדעון ספירו הגיב:

    הויכוח עם דן תמיר אינו חדש, הוא מאמץ גישה מעין כנענית לפיה אין ערבים, אלא "כולנו ישראלים". דן מבקש לבולל את הערבים בתוך הרוב היהודי תחת הכותרת של "ישראליות". לפי תמיר עמו של סאלים ג’ובראן הוא "ישראלי", לא ערבי ועל כן אין לשיטתו עלבון גדול יותר מאשר לומר "ערבי היית וערבי נשארת". ההתנשאות, או אם תרצו הגזענות, מציצה דווקא משורותיו של תמיר ברצונו לבטל את הערביות במעטה של ישראליות.

    מה לעשות ורובם המכריע של אזרחי ישראל הפלסטינים לא מסכימים עם תמיר. הם רוצים להיות אזרחים ישראלים, לזכות בשוויון זכויות ככתוב במגילת העצמאות, אולם בלי לאבד ולטשטש את ייחודם הלאומי. הם דורשים להכיר בהם כמיעוט לאומי, תרבותי ודתי ובתור שכזה להינות משוויון זכויות אזרחי. במלים אחרות, הם בני העם הערבי הפלסטיני ובה בעת אזרחים ישראלים.

    המיעוט הערבי הפלסטיני סובל מאפלייה ומדיכוי מאז קום המדינה. מדרך הטבע, מיעוט לאומי הנתון תחת משטר של אפלייה הוא בן ברית במאבקים לדמוקרטיה. אזרחי ישראל הערבים הם בני הברית היציבים ביותר במאבק למען דמוקרטיה מתוקנת, לא בגלל שהם ערבים, אלא בגלל שהם מיעוט מופלה. לכן יהיה זה טבעי לצפות מבן מיעוט כזה, אם הצליח כבר להגיע לעמדה רמה, לתת ביטוי למצוקות עמו שהן גם מצוקות של אזרחים ישראלים יהודים השותפים למאבק הדמוקרטי. לא במקרה הקולות הבטוחים והתקיפים ביותר במאבקים נגד חוקי האפרטהייד הישראלים הם חברי הכנסת הערבים. כפי שאין זה מקרה שהיהודים, בארצות בהן הם סבלו כמיעוט מאפלייה, היו מיוצגים במספרים גדולים בהרבה ממספרם היחסי באוכלוסיה בארגונים ותנועות שנאבקו נגד העריצות, בעד דמוקטיה ושוויון זכויות.

    סאלים ג’ובראן נבחר לתפקיד שופט בבית המשפט העליון כנציג המיעוט הלאומי הערבי בישראל. ולכן קיוויתי, ועדיין מקווה, שהוא יהיה קולו של המיעוט הנאבק למען זכויות אדם ודמוקרטיה בישראל. "הוא היה ונשאר ערבי" כהגדרתו של דן תמיר, משום שזו בחירתו, ואני, בניגוד לתמיר, מכבד אותה.

    לגברת מהלשכה,
    אינך עושה חסד עם ג’ובראן כשאת מעודדת אותו להמשיך בשיטת "אני מסכים". היה שופט אחד בעליון, דומני שקראו לו אליהו מאני, שהפך למשל ולשנינה בגלל שהיה מוכר כמי שהירבה להשתמש ב"אני מסכים".
    לכתוב דעת מיעוט אינו "מילות סרק" אלא ביטוי חשוב לעמדתו של השופט החולק על דעת חבריו. מה עוד וקרה לא אחת שדעות מיעוט הפכו מאוחר יותר לדעות הרוב. שופט שהגיע למשרה הרמה ביותר במערכת המשפט יכול לכתוב כל מה שהוא רוצה, וכך גם ג’ובראן. אי אפשר לפטר אותו.

    לע.ג.
    בהחלט יכול להיות ששופט ערבי יחשוב כדבריך "שפצפיזם הוא תמצית מזוקקת של טפשות", אבל הסיכוי ששופט ערבי בישראל יחשוב כך הוא להערכתי נמוך מאד.מה עוד וגו’בראן כלל לא אמר וכתב כדברים האלה. אז מדוע להניח הנחות שאין להן עוגן? במדינות טוטאליטריות בהן אין חופש מצפון, ייתכן למצוא שופטים שיתבטאו בטפשות כזו.

  13. ליובל זיו הגיב:

    סליחה על השבוש בשם. אם אתה מתענין בנושא יש ירחון בשם POLYGRAPH ושם תוכל למצוא תשובות מפורטות.

  14. איריס הגיב:

    בענין הפוליגרף: זהו בסך הכל מכשיר שבודק את התגובות הפיזיולוגיות של הנבדק, כמו קצב נשימה ודופק, בזמן שהוא עונה על שאלות.
    יש מחלוקת גדולה בין החוקרים שמצדדים (RASKIN ) למתנגדים (LYKKEN) וסך הכל אפשר לומר שהמכונה הזו טובה בדיוק כמו האדם שמפעיל אותה, כלומר זה תלוי מאוד במפעיל.
    הבעיה היא שבדרך כלל אין הסכמה בין מפעילים שונים, מה שמצביע על כך שיש בהחלט אפשרות לטעויות. בתנאים אופטימליים עם מפעיל מנוסה, הסיכוי לקבל מידע נכון עולה על הסיכוי המקרי. יש מחקרים שמצאו חלק גדול של טעויות שליליות: כלומר חושבים שמישהו אומר את האמת אבל הוא משקר. יש גם טעויות הפוכות כמובן.
    לפי סקירה של EKMAN לגבי הממוצע של כל הטכניקות יש זיהוי של 15% מהשקרנים כדוברי אמת וכ-15% מדוברי האמת כשקרנים.
    כלומר אם מישהו לא אשם, יש לו סיכוי של 15% להיות מזוהה ככזה בעקבות בדיקת פוליגרף.
    לי באופן אישי זה נראה סיכוי גבוה מאוד והייתי מסרבת לעבור בדיקה כזו.

  15. לגדעון ספירו הגיב:

    אתה יכול להיות שופט כבר, לפחות בהוצאת דברים מהקשרם. לא אמרתי שהוא צריך לכתוב "אני מסכים" תמיד, בטח לא בדעת רוב. אבל אם תוקעים אותך בהרכב כזה, בשאלה כזו, ואתה ערבי, נידמה לי שמכל האפשרויות זו הנבונה והחסכונית ביותר. גם מלחמות שומרים לזמן הנכון, במיוחד אם אתה ערבי. (זה לא כל כך נכון לגביך שנוהג בידך לירות לכל הכיונים כל הזמן בכל דבר, אבל אתה יכול להרשות לעצמך בתור מי שאין לו אחריות על כלום). אומר לך משהו נוסף, בימים אלו, נידמה לי שמורשת מאני הופכת רלוונטית יותר ויותר בתחומים רבים, ואולי כדאי שתאמץ מקצת ממנה. לא הרבה.

  16. דו תמיר הגיב:

    שאלה לגדעון:
    היכן ומתי בדיוק "בחר" כב’ השופט גבראן להיות "ערבי"?

  17. איריס הגיב:

    לגדעון ולדן,
    נראה לי שהצפיה משופט ערבי שיעשה גם למען הציבור שאותו הוא מייצג, ריאלית כמו כזו ממשה שחל למען מזרחים… בדרך כלל אלו שנכנסים על הכרטיס הזה בתוך ארגונים שמכניסים אותם כעלה תאנה מתנהגים כמו "עבדי הבית", כלומר אלו שיש להם מה להפסיד וכשפורצת אש בשדה של האדון ילכו לכבות אותה, כי יש להם יותר מה להפסיד מאשר עבדי השדה.
    ולדן, במידה והשופט ג’ובראן (כך לפחות מופיע שמו אצל ספירו) נכנס על "מקום לשופט ערבי", אז יש לו כן מחוייבות שונה. אם למשל, בדירקטוריון הוכנסה אישה על מקום שהוקצה לנשים במסגרת אפליה מתקנת, הרי שאמורה להיות לה מחוייבות לקדם נשים ואינטרסים של נשים שם ואם אחרי שהיא נכנסת לשם היא מתנהגת כמו מלכת הדבורים, אז היא הרוויחה את הביקורת בצדק.

  18. גדעון ספירו הגיב:

    לדן תמיר,
    השופט ג’ובראן מונה לבית המשפט העליון לאחר שנים של ביקורת על היעדרותו של שופט ערבי בבית המשפט העליון. הוא לא סירב לקבל את המינוי הזה כשופט ערבי. הוא מעולם לא ביקש להינתק מעמו ותרבותו.
    לכן השאלה מופנית אליך בחזרה: האם יש לך מידע שהשופט ג’ובראן בחר שלא להיות ערבי? חובת ההוכחה עליך, לא עליי.

    לגברת מהלשכה,
    הראש שלך ברור. את מבינה את לופוליאנסקי כאשר אינו לוחץ ידי נשים, ואת מגינה על אנשי שררה, ושופטים הם אנשי שררה, כאשר הם עושים את מצוות השלטון. ואם איש השררה הוא ערבי, אז לשיטתך הוא צריך להיזהר שבעתיים, ולא לגלות צבע ייחודי, אלא להיטמע בקרב הרוב. שיהיה.
    בניגוד לירייה הפראית שלך, אינני "יורה לכל הכיוונים" אלא עוסק בביקורת החברה, בכיוון מאד מוגדר שמתמצה בהצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם. אני רואה עצמי כתלמידו של מרקס (הגם שאינני מרקסיסט) שלימדנו לא לקבל את הקיים ולפעול לשינויו.

    בניגוד אליך אני סבור ששופט בבית המשפט העליון, בין ערבי ובין שלא, יכול לכתוב כל שעולה על רצונו, ללא מורא, משום שאי אפשר לפטרו (זולת אם עבר עבירה פלילית, וגם אז זה הליך מסובך מאד).
    מכל מקום, מותר לי להביע אכזבה על כך שג’ובראן לא כתב פסק דין המעלה על נס את חופש המצפון, את זכותו של הפצפיסט לפעול לפי אמונתו. הוא היה יכול בענין זה להיאחז באילנות גבוהים.
    מריבלין וביניש לא היו לי ציפיות, מג’ובראן כן, ועדיין אני מקווה שהוא יעשה את הפריצה הגדולה ויהיה לפה שמייצג את המיעוט הסובל מנגישות הרוב.

  19. חיים הגיב:

    כנראה שהויכוח עם דן תמיר באמת אינו חדש, גם הסגנון של ספירו למצער אינו חדש. עיקרו, השמצות והפעם "גזען", הנה גם דן תמיר הוא גזען.

    באחד השרשורים השכנים מלגלגים הכותבים על מפגש של, אירית קראה להם: "זקני" ציון שעיקרו בירור הדרכים למניעת התבוללות בקרב יהודים, כמובן שהטרוניה גדולה והלעג חריף ובצדק גמור. והנה כאן מגן גדעון ספירו בלהט על זכותם של הערבים להתגטא(מגטו) האם עלינו לצפות שהמלגלגים מהדיון השכן יקימו כאן צעקה על הפרימיטיביות שבטיעוני ספירו? יש סיכוי? או שמה רק ליהודים אסור לשמור על יחודיות אתנית?

    ערבי ישראלי ממוצע הוא ערבי "אתנית" פחות או יותר כמוני, כלומר אבא שלהם וסבא שלהם ואבא של סבא שלהם נולדו וחיו בארץ ערבית ואילו הם נולדו בישראל. מלבד העובדה שאבי יהודי ואביו של הערבי הממוצע מוסלמי אין הבדל מהותי מבחינת זהות "מולדת" אלא אם לדידו של ספירו דתו של אדם קובעת בלעדית את זהותו. אין שום בעיה לישראלי מוסלמי לבחור להיות ישראלי כפי שאין שום בעיה ליהודי לבחור להיות פולני או גרמני למרות העוולות ההסטוריות העצומות, אבל כנראה שאירית צדקה גם כשכתבה שרק יהודים יודעים\צריכים\אמורים לוותר על זהותם היחודית לטובת הזהות הכללית.

  20. מהלשכה הגיב:

    לא מפטרים שופט עליון אבל יש דרכים אחרות לנטרל אותו. קביעת ההרכבים מסורה בידי הנשיא, וכל עורך דין מתחיל יודע שבשלב הזה נחרץ לעיתים גורל התיק (העקרוני והחוקתי, לא תיקים רגילים). שופטים הם בשר ושם עם יצרים ואגו ענקיים, וההיררכיה שם קיימת. לכן, שופט שיעלה לברק על העצבים, יאכל אותה. נכון הוא לא יפוטר, אבל בדרגות האלה זו אינה השאלה או החרב המונפת על העדר הסורר. ודאי שאם שופט יעצבן את הרשות המבצעת בצורה משמעותית, הוא ירגיש את נחת זרועה. שוב, גם חיים כהן עצר במקום שבו הוצב הגבול, למשל בפרשת ברנס, למרות שידע את האמת. אם גבראן משת"פ אז חיים כהן הוא האמא של המשת"פים, ועוד יהודי. הרכב בג"צ הכשיר את הגירושים ושרצים שונים ומשונים, לאו דוקא כי זו עמדתם המשפטית. בקיצור, יאללה grow up

  21. לאיריס הגיב:

    כן, קונדוליסה רייס ניראית לי ממין המשה שחלים האלה. יש להזכיר סוג נוסף, וזה בן המיעוטים שמתקבל כ"המוחה התורן", ותפקידו להיות הילד הרע ולא מידי רע, כדי שיהווה סמן ברור שממנו ואילך זה "טרור". כאן הזיהוי והדיבור קשה יותר, כיון שמדובר בחיבוק ממסדי עדין יותר, אולי פרופסורה או מעמד חברתי מקביל, שבו מנתב הנבחר את הזעם לערוצים שאינם מאיימים על הסדר הקיים, אך כביכול מערער עליו. בקיצור, הכוח תמיד יחפש את הנתיב הקל ביותר לזרימתו באינרציה קיימת. כולנו קצת משת"פים חוץ מהטובים באמת בינינו, שבדרך כלל מתו. המשטר הקפיטליסטי יצר שיטות חדשות ומעניינות לשימור השליטה, כמעט מתחילים להתגעגע לימי סטלין שבהם לפחות ידעת מי אתה, הבעת התנגדות, והלכת לגולג. הגבולות היו ברורים וגם פעולות הממשל היו בוטות. היום, קצת קונים אותך, קצת מאיימים כלכלית, קצת מציעים תיאוריה שובת לב ל"צדק" שאינה מזעזעת את אמות הסיפים, בקיצור, הגיבורים נעלמו.

  22. לאיריס נ.ב. הגיב:

    דוגמא אקטואלית לאופן שבו פרקטיקות מעוותות מקבלות מקום בחברה המערבית, מזדמנת הבוקר ממאמר בעיתון הארץ המספר על מחקר בnature
    שחושף את מימדי התרמיות במחקרים ביו-רפואיים. כפי שניתן היה לשער, חוקרים מזייפים מחקרים בלי הכרה, בעיקר בגלל כסף מחברות תרופות. נו טוב, זה לא בסדר. אבל את העובדה הזו מסכם המחקר כך –

    ואולם עורכי המחקר דווקא מגלים הבנה מסוימת למדענים. "המדען המודרני ניצב בפני תחרות עזה, ודרישות רגולטריות וחברתיות, לעתים בלתי סבירות, מטילות עליהם מעמסה נוספת", אומר מרטינסון. לדבריו, "שילוב הלחצים הזה יוצר אפשרויות רבות להתפשרות על היושרה המדעית".

    זהו המסמוס שאנחנו חווים בכל תחום כיום. הרוע נובע ממקור לא ברור, המשתפים איתו פעולה "נאלצים" לעשות זאת, והשוחט שחט ומכר את האיברים לעשירים, והמוחה מחה במילים יפות, וקיבל תקציב לעוד מאמר בNATURE שלא ירגיז מידי.

  23. הגזענות של ספירו הגיב:

    הגזענות של ספירו מתבטאת במה שמכונה בארצות הגויים ‘הסינדרום האנטישמי’: מצפים מיהודי שיתנהג כך וכך ‘בגלל שהוא יהודי’.

    ספירו שולל מראש את האפשרות שלשופט ג’ובראן יש דעה משלו ושהוא שופט לגופו של עניין. ג’ובראן צריך לגבי דידו ‘להתנהג כמו ערבי’ – כמו ערבי כזה שספירו אוהב, ולא – הוא יגדף אותו (כמו שעשה לא מזמן למנכ"ל משרד הפנים, אבו ריזק) בתור ‘משת"פ ציוני’.

    אולי ג’ובראן חושב כמו חבריו השופטים שבן ארצי איננו פאציפיסט? הינה גם אני חושב שהוא לא פאציפיסט, אלא תועמלן פוליטי שמאלני אנטי-ציוני המגלה תמיכה והבנה לטרור הפלסטיני ולכל מיני ‘מאבקים מזויינים’ אחרים, בניגוד לפאציפיסטים אמיתיים הסולדים מאלימות שהוכרו בתור שכאלה ע"י הגופים המטפלים בכך.

    ככה הופיע בן ארצי ללא כחל וסרק בראיון מקיף שנערך עימו ב’הארץ’ עם כתבת שבאופן יוצא מהכלל עשתה את מלאכתה נאמנה וקרעה את מסכת הפאציפיזם מעל פניו.

    בראיון גם פורטו כל הטריקים והשטיקים שהוא נקט כדי להשתחרר מצה"ל וטובות ההנאה שהוא הפיק מכך, מה שלא כ"כ ידוע בציבור. הכל רחוק מאוד מתמונת הקדוש המעונה שהתקשורת השמאלנית ניסתה לעשות ממנו.

    גם במולדתו של ספירו, גרמניה, סרבו ‘וועדות המצפון’ להכיר כ’פאציפיסטים’ בסרבני שרות שמאלניים שהביעו תמיכה במלחמת גרילה נגד ה’אימפריאליזם’. שכן, אחת מהשתיים: או שאתה פאציפיסט ואז אתה מתנגד לאלימות מכל סוג שהוא או שאתה גריליירו ברוח וחסיד צ’ה גווארה או טרוצקי ואז אינך פאציפיסט.

    יש להניח שכל העובדות המפורטות בראיון וגם אחרות עמדו לנגד עיניהם של השופטים והכריעו את הכף לחובתו.

    לשופט ג’ובראן מגיע יישר כוח על שהעדיף את הנאמנות לאמת ולעובדות על דברי קילוסין ושבח מפיהם של ספירו-ים למיניהם בתקשורת.

  24. הראיון ב’הארץ’ עם בן ארצי הגיב:

    — קישור —

  25. ספירו לא גזען הגיב:

    חרףך העובדה שגם אני הגעתי למסקנה שהניתוח של מעשי השופט שגוי, אינני חושבת שהוא נובע מגזענות. זהו שילוב, לדעתי, של חוסר הבנה בסיסי את מערכת המשפט בישראל וציפיה של הרבה שמאלנים ישראלים שהערבים יעשו את מלאכתם שלהם ויטלו על עצמם סיכונים שהמבקר הנלהב לא היה לוקח על עצמו.
    לאחר שהואשמתי בליקוק לשררה והבנתה המופרזת, אבקש לדייק עם זאת שאינני חושבת שספירו גזען. אבל יש לו אולי בעייה משלו עם "סמכות" והוא משליך אותה על אחרים, בין בצורה "חיובית" (הערבי הנועז שצריך ליטול סיכונים שהוא לא נוטל) או "שלילית" – כלומר שהשופט או בעל סמכות מסויים יכול לשנות סדרי עולם כה מושחתים ואלימים באופן בסיסי. את "המצב" הוא מייחס לכיבוש בששים ושבע, וכך נפטר הצורך לבחון לעומק את האידיאולוגיה שעליה הושתתה מדינה זו. הנה, ניתוח זה לה שמעטה מטעמי. בכל מקרה, לא גזענות היא.

  26. גדעון ספירו הגיב:

    לגברת מהלשכה,
    דווקא הדוגמא של חיים כהן בסוגיית ברנס מוכיחה את ההיפך מטעוניך. מרגע שהוא הכיר בטעותו ונתן לה פומבי, גלגלי השיניים של המשפט החוזר והזיכוי החלו לנוע. נכון, זה היה תהליך מפותל, היו שופטים שהתנהגו כשפנים, דחו את הבקשות, אבל הענין לא שקע בתהומות הנשיה, הוא המשיך להטריד את המערכת, עד שבאה דליה דורנר והחליטה על משפט חוזר, ובעקבותיה הזיכוי בבית המשפט המחוזי בנצרת.

    את מגזימה "בנחת זרועו" של ברק לגבי שופט בעליון "שיעלה לו על העצבים".הוא לא מסוגל אפילו לטפל כהלכה בשופטי שלום ששסוחבים תיקים שנים, או מעליבים עורכי דין, או מתנהגים בגסות לאזרחים שמבקשים סעד, אז בוודאי שיכולתו מאד מוגבלת להתנכל לעמית בעליון שיפסוק בניגוד לדעתו. נכון שהוא קובע הרכבים (אם כי הוא טוען שגם את זה הוא הפסיק והם נקבעים על פי תכנת מחשב), אבל הוא לא יכול להדיר שופט שכלה ונחרצה עימו לפסוק על פי מצפונו והשקפת עולמו. יכולתו של שופט לתת ביטוי להשקפת עולמו יכולה לבוא לידי ביטוי גם בתיקים לכאורה "פעוטים", אין גבול ליכולת היצירה בתחום זה.

    את לא צריכה לספר לי על עוולות בתי המשפט. הרי על כך אני מלין כבר שנים (ןאת מגוננת עליהם). ברור שבחירת השופטים נעשית על פי מסננת שיש בה גם מרכיב פוליטי, ולכן נדיר למצוא שופטים שיפסקו נגד הממשל בנושאים שחשובים לו. אבל המסננת לא תמיד פועלת כהלכה ולמערכת נכנסים מעת לעת גם אחרים, כמו אותו שופט שחתם על עצומת "יש גבול" נגד המלחמה בלבנון. (הוא התפטר לא בגלל פסקי דין שכתב אלא בגלל החתימה על עצומה פוליטית שנויה במחלוקת).
    חזרה לג’ובראן. את כבר ממהרת להכתירו כמשת"פ, ואני לא. הוא חדש בתפקידו ויש להמתין לפסיקות נוספות שלו. אני חוזר על תקוותי, שלא ילך בתלם שהשלטון מצפה ממנו. זה אפשרי, ואת ממעיטה ביכולתו של שופט, אם הוא נחרץ בדעתו, לבור את דרכו השיפוטית המאתגרת.

    לחיים,
    אם אתה חושב שדן תמיר גזען, כך אחריות על דבריך ואל תכניס אותי לנושא. אינני חושב שדן גזען וגם לא טענתי כך. הוא חשב שמדבריי עולה נימה כו אני סברתי שדווקא אצלו זה קיים, המחלוקת הזו לא הופך אותו או אותי לגזענים.

    אתה כותב כי "לדידו של ספירו דתו של אדם קובעת בלעדית את זהותו", וזהו עוד סילוף, שאינני יודע אם הוא נובע מרצון רע או מאי הבנת הנקרא. לא כך כתבתי. ציינתי כי המיעוט הערבי הוא בעל ייחוד לאומי, תרבותי ודתי, וכל עוד הוא רוצה לשמור על ייחודו יש לכבד זאת, לאפשר זאת, ובמקביל להעניק לו שוויון זכויות אזרחי. אין לכך כל קשר לגטואיזציה.
    יחד עם זאת, גם מי שרוצה לשמור על גטו, כמו למשל נטורי קרתא, יש לאפשר לו זאת.
    יתכן שבעתיד יווצר פעם עם ישראלי, היום ישראל היא מדינה רב תרבותית, רב דתית ורב לאומית. זה לא רק ערבים מול יהודים, זה גם מהגרי עבודה, זה מאות אלפי רוסים שמבקשים לשמור על תרבותם. הבעיה היא שממשלת ישראל מסרבת להכיר בכך ועל כן מקשה על מי שלא משתייך לקבוצת הרוב היהודית לבטא את יחודיותו.

  27. גדעון ספירו הגיב:

    למגיב תחת הכותרת "הגזענות של ספירו".
    הערה כללית: אני מקדם בברכה כל תגובה, תהיה חריפה ככל שתהיה, על דברים שאני כותב. חבל שחלק מהם לא מזדהים. אני מבקש להרגיע את המגיב הזה כמו את האחרים, שאין באפשרותי לגרום נזק לאיש, אין לי כוח שררה להזיק, וגם אין לי רצון לאמץ כוח כזה.

    קראתי את התגובה ולא מצאתי כל עיגון לטענה בדבר גזענות מצדי.
    אחזור ואדגיש: אני מצפה מגו’בראן לפסק דין שיעלה על נס את חופש המצפון וזכויות אדם, ביניהם הזכות שלא לשרת בצבא, לא בגלל שהוא ערבי, אלא בגלל שהוא מייצג מיעוט הנתון לעריצות הרוב, מיעוט שסובל בדיוק מאותו צבא שיוני ואחרים מסרבים לשרת בו. אילו היה מדובר במיעט לאומי אחר הסובל מקיפוח ואפליה ובשופט בן אותו מיעוט, הייתי מצפה ממנו בדיוק את מה שאני מצפה מג’ובראן.

    המגיב כותב, אולי ג’ובראן סבור שיוני בן ארצי בכלל לא פצפיסט אלא סתם "תועמלן שמאלני אנטי ציוני"? זו סברת כרס חסרת בסיס . עובדה שלא כתב כדברים האלה. גם השופט ריבלין, שכתב את פסק הדין לא טען זאת. להיפך, השופטים המליצו לצבא לנפק ליוני בן ארצי מכתב שמאשר כי אין להוציא מכלל אפשרות שהוא כן פציפיסט.
    השופטים, במקום לתת ליוני בן ארצי את הגיבוי שביקש, העדיפו לדחות את עתירתו ולהציל את הצבא ממבוכה, אף על פי שבין השורות ניתן להבין שדעתם אינה נוחה מהתהנהגות הצבא, אלא שלא היה להם העוז לומר זאת במפורש ובבהירות.

    יפה עשה המגיב שהביא את הראיון עם יוני בן ארצי שפורסם בשעתו במוסף הארץ. הראיון מחזק, ולא מחליש, את הטעון שהוא פצפיסט.

    דומה כי המגיב גם לא מבין את משמעות היות האדם פצפיסט.
    הפצפיסט מתנגד לשרת בכל צבא, ללבוש מדים של כל צבא, להתחייל בכל צבא, לשאת נשק בכל צבא. הוא מתנגד לאלימות. יוני נותן להשקפות אלו ביטוי עקבי לכל אורך סרובו להתחייל, כמו גם בראיון.
    יחד עם זאת, פצפיסט, אין פירושו שלאדם אין השקפת עולם בסוגיות העומדות על הפרק במדינה בה הוא חי. פועל יוצא מהשקפת עולמו הפצפיסטית, הוא התנגדותו לכיבוש, לדיכוי, להפרת זכויות האדם ולכל הטמטום, היהירות והשרירות שמאפיינים את הצבא. גם לכך הוא נותן ביטוי מבריק בראיון.

  28. לגדעון ספירו מהלשכה הגיב:

    או, עכשיו אני מגוננת על מערכת המשפט המושחתת. איך הגענו לזה ? אני רק טוענת שבאופן קבוע אתה מפגין אי הבנה בפעילות של המערכת הזו. זה הכל, מקווה שמותר לחלוק גם על תבונתך או דעתך, כפי שאתה מרשה לעצמך לעשות עם אחרים. את גובראן ביקרת חריפות, אמרתי אם הוא לדעתך משת"פ או שפן מה תגיד על חיים כהן ? ההסבר שנתת על פרשת ברנס קלוש מאד ואין לו אחיזה במציאות. חיים כהן תמך אנושית באסיר, וביטא בעקיפין את דעתו שהוא זכאי, אך לא פעל משפטית בנושא, וגם בסופו של דבר התנער לגמרי מברנס ומכתביו בנושא פורסמו לא מזמן במאמר של דייביד ויינר ז"ל, ומוכיחים זאת. הוא לא ראה זאת כחובתו לפעול חרף העובדה שסבר כניראה שההרשעה אינה כדין ומדובר בהפללה גסה. כשופט יכול היה לעשות הרבה יותר, להגיש תלונות וכולי, אך בחר שלא לעשות זאת והותיר את המלאכה לאחרים. מותר להעביר ביקורת קשה ונוקבת גם על חיים כהן במקום שזו ראויה, ולא רק על גובראן דוקא בעניין שאין לו שום חשיבות מעשית לתוצאה כיון שכאמור ידוע מראש היה ששני שופטים יפסקו כפי שפסקו. נכון, ברק לא יכול להרביץ לשופט, אבל שוב אתה בוחן זאת ממקום קצת ילדותי, כיון שיוקרה של שופטים היא מה שחשוב להם, והוא יכול בהחלט לקבוע מי יזכה לה בחוגים מסויימים ומי לא, מי יוזמן לפקולטה זו או כנס, מי יוזמן להוציא ספר וכולי. אמרתי, אתה מתייחס למערכת הזו, לאנשיה, באמות מידה שאינן הולמות את המציאות שלהם, אלא מתוך המציאות שלך, של – מבקר חברתי, כפי שהגדרת עצמך. אני לא בעד גבראן ולא נגדו, אני אומרת רק שלהערכתי מידי פעם אתה מתנפל על אחד מהם, ולאו דוקא על המקרים הנכונים. לדעתי המשקל של פרשת ברנס על רכיביה המיוחדים והקשים, היא מחדל קשה וחשוב הרבה יותר מפסק הדין של יוני בן ארצי, עם כל הכבוד לו ולמאבקו ההרואי.

  29. ספירו לא מבין הגיב:

    שהמשפט חייב להיות עיוור ושלהשתייכותו האתנית של השופט אסור שתהיה השפעה על שיקוליו.

    אז הגזענות של ספירו היא לא גזענות ‘ביולוגית’ (הוא לא הוחשד בזה), אלא ‘תרבותית-פוליטית’: לדעתו, לא ה’ערביות’ צריכה לקבוע לשופט את אמת המידה, אלא השתייכותו למיעוט האתני. בסופו של יום מדובר באותו הדבר.

    לגבי עמדתיו של בן ארצי כ"א ישפוט. מי שכמוהו עושה דמוניזציה למדינת ישראל אך טבעי הדבר שיגלה אהדה לרוצחים נתעבים הבאים מתוך עם השני.

    זה פאציפיסט זה?

    גם בגרמניה, מר ספירו, לא היו מכירים בו כפאציפיסט אילו הביע ‘הבנה’ לפשעי כנופיית באדר-מיינהוף, למשל.

  30. חיים הגיב:

    לגדעון,
    כתבת,
    "ההתנשאות, או אם תרצו הגזענות, מציצה דווקא משורותיו של תמיר ברצונו לבטל את הערביות במעטה של ישראליות" האם אין משתמע משתמע מדבריך שמר תמיר מביע דעות גזעניות? ולכן גזען?

    לעומת זאת אני כתבתי
    "*אלא אם* לדידו של ספירו דתו של אדם קובעת בלעדית את זהותו" הרישא של המשפט משנה את כל המשמעות.

    מי שמעוניין לחיות בגטו, מי שמוציא את עצמו מהכלל, מה יש לו להתלונן על מיעוט השפעתו על הכלל או מיעוט יצוגו במסגרות של הכלל, נטורי קרתא לא מתלוננים על העדר סטודנטים חרדים באוניברסיטאות החילוניות. גטו זה דו-כיווני אתה יודע.

    השאלה שלי היא מדוע *אתה* תומך בבדלנות של הישראלים הילידים המוסלמים? ומה הקריטריון שמבדיל אותם מהישראלים הילידים הלא מוסלמים מלבד דתם(שהסכמנו שהיא לא מגדיר זהות בלעדי) כיצד הם שונים מהישראלי היהודי ממוצא ערבי בירוחם? כיצד הם שונים ממך?

    (מהגרים דור ראשון או מהגרי עבודה אינם מעניינו של הדיון הזה אני מדבר על ילידי הארץ בלבד.)

  31. גדעון ספירו הגיב:

    לגברת מהלשכה,
    איני "מתנפל על שופטים" כטענתך אלא מבקר הכרעות שיפוטיות שלהם.
    את נטפלת אל חיים כהן דווקא בנקודה בה פעל הרבה מעבר למקובל אצל שופטים. נכון, הוא היה יכול לעשות יותר, אבל גם מה שעשה, הוא נדיר לא רק בישראל אלא בעולם כולו. כמה שופטים את מכירה שמודים בפומבי על עוול שיפוטי שעשו? חיים כהן נסע לבית הסוהר, דיבר על ליבו של ברנס שיגיש בקשה לחנינה, וימשיך במאבקו למשפט חוזר כשהוא חופשי.
    כאשר דליה דורנר החליטה על משפט חוזר, שלח לה חיים כהן מכתב ממיטת חוליו, כשבועיים לפני שנפטר, בו הודה לה על שתיקנה את מה שהוא קילקל. גם זה נדיר.
    כאשר ברנס שבת שביתת רעב מול הכנסת בדרישה למשפט חוזר, אינני יודע איפה את היית, אבל אני באתי אליו להפגין סולדיריות עימו.
    שוחחתי איתו לא מעט ואני יודע עד כמה גדולה היתה חיבתו לחיים כהן. שהרי ברנס ידע שבלי ההודאה של כהן בעוול המשפטי שנגרם לו, הוא עדיין היה יושב בבית הסוהר.

    חיים כהן בהחלט ראוי לביקורת. ביקרתי אותו לא אחת. למשל את פסק דינו בו דחה תביעתו של אזרח ערבי לאפשר לו לרכוש דירה ברובע היהודי בעיר העתיקה, ובכך גיבה את המדיניות הגזענית של מנהלת הרובע שקבעה כי הוא מיועד ליהודים בלבד.
    שאלתי את חיים כהן, כיצד הוא, שלימים היה נשיא האגודה לזכויות האזרח, הוציא מתחת ידו פסק דין גזעני כזה? בגלל פסק דינו, אמרתי לו, ערבים לא יכולים להתגורר ברובע היהודי, אבל יהודים גרים ברובע המוסלמי ומנסים להשתלט שם על בתים ולגרש מהם את דייריהם הערבים. הוא ניסה לתרץ את פסק דינו בכך שבשעתו כל רובע היה מיועד לקבוצה מסויימת, אבל אילו ידע שיהודים עתידים לגור ברובע המוסלמי לא היה פוסק כפי שפסק. תשובתו לא סיפקה אותי, והמשכתי לראות בפסק דינו חוליה בפסיקות גזעניות של בתי משפט בישראל.
    נראה שבעיניך העוול שנגרם לברנס יותר חשוב מהפסיקות הגזעניות של מערכת המשפט, מהרדיפה שלה פעילי שלום, אז יש בינינו מחלוקת.

  32. איריס הגיב:

    לחיים,
    נראה לי שמה שמבדיל בזהות בין אנשים שונים שנולדו בתחומי מדינת ישראל, לקבוצות שונות הוא גם יחס הממסד אליהם. באחד השרשורים המקבילים, הציע מישהו ללכת לשירותים ולפתוח את המים. אם הם מגיעים לרחוב, דע שאתה ערבי.
    כלומר, הזהות המזרחית שלי התעצבה גם על ידי הממסד והתייחסותו לבני הקבוצה אליה אני שייכת, וזה כולל גם מהגרי עבודה מאפריקה, בדואים מש’גב, הודים מירוחם וכולי.
    הנסיון לעשות את כל הילידים לשווים רק כי הם נולדו באותו תחום מדיני הוא המטרה של המאבק ולא תחילתו. אם זה היה המצב, אז על מה יש להילחם בכלל?

  33. גדעון ספירו הגיב:

    לגרמני,
    ניתן להרבות בספקולציות. רעיון האמבוש הוא אחת האפשרויות. אם זה נכון, אזיי הוא לעולם לא יכתוב דעה חורגת מהרוב אם יצוות למשפטים שיש בהם רגישות ביטחונית.
    מאחר וכל מועמד לתפקיד שיפוטי מצריך חוות דעת של השב"כ, יש להניח כי אחד השיקולים לבחירתו של ג’ובראן היה שהשב"כ רואה אותו כ"ערבי חיובי שיודע את מקומו" בז’רגון שלהם, אחד שלא יעשה צרות וילך בתלם.
    לאחר שנבחר למשרה הרמה ביותר במערכת השיפוטית, ההכרעה היא בידיו, האם לשחק לפי הציפיות של המערכת, או לצפצף על כל האמבושים ולומר דברים ללא מורא.
    אינני מוציא מכלל אפשרות ששנים רבות במערכת הפכו אותו לכל כך "חיובי", עד שאין לצפות ממנו לכל חריגה. יתכן והוא יפתיע. נמתין ונראה.

    אשר לג’וליאני. אני מסכים איתך שתיפקודו לאחר ה-11 בספטמבר היה בהחלט ראוי להתפעלות, אולם הקרדיט הזה הוא קצר מועד. בסופו של דבר ג’וליאני הוא תומך נלהב של בוש, תמך בפלישה לעיראק ותומך נלהב של שרון.
    אשר לקשרי משטרה פשע מאורגן, זה נושא מרתק, לא כותבים עליו די, וחבל שאין בישראל כיום עיתונות חוקרת שתחשוף את התמונה התת קרקעית בנושא זה.

  34. אלישע הגיב:

    לגדעון שלום,
    בעניין יונתן בן ארצי: לפי מה שהבנתי מן הראיון עימו אין הוא עונה כלל להגדרה פציפיסט, משום שהוא "מעמיד תנאים" לפציפיזם שלו. אין הוא אומר כי אינו רוצה לשרת, הוא אומר מפורשות כי אין הוא רוצה לשרת בצבא הכיבוש. מן הלאו הזה נובע ההן: לו היה צה"ל חדל מלהוות צבא כיבוש, היה משרת בו, משום שהנימוק לאי הרצון לשרת -הכיבוש- לא קיים יותר. לכן ההתנייה הזו מסגירה את המניע היחידי לפציפיזם הצדקני שלו. על כל פנים לאורך כל הראיון לא אמר בן ארצי כיצד בדעתו לנהוג כשצה"ל יחזור אל גבולות 67: לו היה אומר כי גם אז היה מסרב להתגייס, היה הדבר מהווה הוכחה כי לפנינו פציפיסט אמיתי. כל עוד אינו אומר זאת (ועד היום לא שמענו זאת ממנו, או מסרבנים אחרים) מניעי הסירוב שלו אינם עונים להגדרה "פציפיסט". הם נובעים ממקום אחר.

  35. גדעון ספירו הגיב:

    לאלישע,
    אתה קורא את הראיון עם יוני בן ארצי קריאה סלקטיבית. הוא אומר במפורש כי אינו מוכן להתגייס לצבא כלשהו, ולא משנה באיזו מדינה.

    הנה הציטוט:
    "לא הייתי מוכן להתחייל. אני פציפיסט, ולכן אני לא מוכן להשתייך לצבא, לשום צבא. לקבל את ההצעה זה להכיר בלגיטימיות של צה"ל כנתיב היחיד שיש למי שהוא בן 18 במדינת ישראל, ובזה שאין אפיק אזרחי למישהו כמוני. זה לא מקובל עלי, לא יכולתי להשלים עם זה".

    מעבר לכך, אין פירוש שאין לו דעות באשר לכיבוש ונושאים אחרים. הוא מאד מעריך את חבריו סרבני הכיבוש שמאנו להתגייס לצבא כיבוש, והוא כמובן מתנגד לכיבוש ולכל נגזרותיו.
    זה לא עומד בניגו לפצפיזם.

  36. לשכה סוף הגיב:

    אכן, ציוות גבראן בתיק זה היא "אמבוש" כפי שהצעתי לכתחילה, במונחים ביורוקרטיים. לספירו, אה, כן, לדעתי פרשת ברנס משמעותית מאד ועומדת כמשקל נגד לפחות לקילו וחצי פסקי דין (מיעוט) של כהן המדברים גבוהה גבוהה. זו ממין הפרשות שהיוו סימן דרך חשוב בהסכמתה של מערכת המשפט לשמש קבלן של המאפיה השלטונית בהפללות, כיסוי תחת, שקרים, שב"כ וכל מה שבה אחרי כן והפך לשגרה.

  37. עופר יהלום הגיב:

    נראה לי שרוב המגיבים כאן לא מבינים את תפקידו של השופט – תפקידו הוא לנתק את עצמו, ככל האפשר, מהשתייכות קבוצתית, דעות אישיות וכו’ ולשפוט רק לפי שיקולים מקצועיים, ולמרותצ הביקורת שיש לי על מערכת המשפט נראה לי שרובם מצליחים בכך בצורה די טובה.

    לעניין ג’ובראן, הוא לא נבחר להיות נציג המיעוט הערבי בעליון, אלא לפי כישוריו או רק מכיוון שהוא ערבי. לא נראה לי המצב שכלפי שופט ערבי שמרן (נניח) באים בטענות ואל יהודי ליברל לא – זה נראה ממש כגזענות.

  38. לעופר, נו באמת הגיב:

    אתה מביע עמדות שכבר אבד עליהן הכלח גם בתורת המשפט. (ראה ספרה של פנינה להב, לדוגמא, על אגנרט ובית המשפט העליון. שופטים מביעים את עמדותיהם, מה לעשות, גם כאשר זה "אובייקטיבי", מאז הפמיניזם במשפט, הפיקציה של שופט מנותק לא ממש קיימת. בכל מקרה, את צודק לגבי השיפוט הערכי כביכול של שופט ערבי, כאילו הוא חייב לענות על הציפיות של יהודים. די בכך שיענה על הציפיות של המיעוט הערבי. ו…כן, יש קווטות בבית משפט העליון, השופט "הדתי", השופט "הערבי" ועוד.

  39. חיים הגיב:

    לאיריס
    לתומי אני חשבתי שערכיו של ספירו הם של סוף המאבק ולא של תחילתו. אם כן, התרעומת על דן תמיר ועל ג’ובראן היא על שהם מקדימים את המאוחר, מה להם להתייחס לכל הילידים באופן שווה ולהיות עוורים למוצא ומגדר? הם חייבים להיות עוורים בעין שמאל בלבד כדי "לאזן" את הכף. אני באמת מבין את הפרקטיקה הזו, למצער צביעות היא התכונה השנואה עלי ביותר.

  40. איריס הגיב:

    לעופר,
    השאלה האם אכן שופטים צריכים לנתק עצמם מדעותיהם האישיות היא שאלה בעיני (איך מנתקים? הערכים של שופטת לא אמורים להיות חלק מתפיסת עולמה?) ולא קביעה. גם אם נניח לצורך הדיון שזה כך צריך להיות, שופטי בג"צ בטח שלא מצליחים לעשות זאת. יש מחקרים לא מעטים בפסיכולוגיה משפטית שמראים איך שופטים, כמו כל האנשים, מושפעים ממידע קודם ומחשיבה סטריאוטיפית. לדעתי אפשר גם לעשות ניסוי ולחזות פסקי דין בהצלחה לפי הנתונים שיש על שופטי בג"צ היום: להשוות בין משפטים בהם ניגש איש שב"כ ולוחש לשופט משהו לאוזן, לעומת משפטים בהם זה לא קורה. כרוניקה של עוול ידוע מראש.
    אם היית קורא טוב היית רואה שיש ביקורת כלפי שופטים יהודיים וערבים במה שנכתב כאן. ג’ובראן הוא חדש ולכן הוא מעניין ועוד פחות צפוי או שעוד יש ממנו ציפיות. אני מניחה שהוא נבחר כי הוא "ערבי טוב" ועוד כמה ססיות משפטיות וגם הציפיות ממנו ידעכו. הוא בכל מקרה מרויח בכבוד את הביקורת לה הוא זוכה.

  41. דן תמיר הגיב:

    שלום דניאל,

    תגובתי לדבריו של גדעון היתה זהה בכל מקרה, ללא שום קשר למה בדיוק היה כותב כב’ השופט גבראן בענין ההתנתקות או בכל ענין אחר. יכול שופט עליון לכתוב אלף שטויות וריבוא הבלים – אין משמעות הדבר שצריך (קל וחומר ראוי) להדביק לו תגית רק משום שמישהו – ובמקרה הזה מדובר במשרד הפנים ובממסד הדתי של מדינת ישראל – הדביק לו תגית פסולה ומפלה שכזו.

    כמובן שכל יושב בדין שופט לאור פריזמות חברתיות-פוליטיות המושפעות מעולמו התרבותי. אך לא לנו ליטול את החוצפה ועזות המצחלצמצם למישהו (ולא משנה אם הוא שופט או כל אזרח אחר) את כל עולמו התרבותי לתגית על המצח רק עקב הרשום בתיקו במרשם האוכלוסין. אינני בוחן כליות ולב ואינני מכיר באופן אישי אף אחד משופטי ביהמ"ש העליון. לפיכך אין לי מושג מהו עולמו התרבותי ומהי הפריזמה החברתית והפוליטית של מי מהם.

  42. איריס הגיב:

    לחיים,
    אין לי עניין לדבר על ערכי המאבק של ספירו, אבל לי אישית נראה שאתה מבלבל בין שוויון ואחידות. אני מאמינה שבני האדם שחיים במדינה מסויימת זכאים לאותן זכויות אדם בסיסיות, אבל זה לא אומר שהם אחידים ורוצים וצריכים את אותו הדבר.
    כרגע המצב הוא לא כזה, וזו הנקודה שממנה אנחנו מדברים. זה לא בדיוק שלג’ובראן יש בחירה, האם להיות שופט שמשקף דעות כאלו או ערכים אחרים. הוא "נבחר" על הכרטיס הערבי ולא התחיל את דרכו בבג"צ, אלא כבר שנים מתנהג בצורה שלא מסכנת את מועמדותו למקום הזה. כשיהיו לו הזדמנויות שוות להיכנס לבית המשפט העליון כשופט, כמו גם לאישה או לגבר שמאלני אמיתי, אז נוכל להתדיין בתוך ההקשר של סוף המאבק. למרבה הצער אנחנו לא שם, זו מטרה שצריך לסמן אבל לא לשכוח שזו המטרה ולא המציאות.

  43. דניאל הגיב:

    לדן תמיר:

    הייתי מעוניין לדעת האם תגובתך הייתה זהה לו היה השופט ג’ובראן מצטרף לדעת המיעוט של השופט אדמונד לוי בפסק הדין בעניין ההתנתקות?

    מה היית אומר לו ג’ובראן היה מצטרף לדעה ש"ההחלטה על ההתנתקות היא שלילה של זכות יסוד של המתיישבים, זכות שמקורה בתהליכים היסטוריים שונים שבעקבותם עוגנה זכותו של העם היהודי לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בכל חלקיה, זכות שגם נכללה בהכרזת העצמאות."

    ציטוט של דברי השופט מתוך אתר NRG

  44. דניאל הגיב:

    ועוד דבר:

    לו כל השופטים היו פוסקים בצורה נטולת פריזמות חברתיות-פוליטיות המושפעות מעולמם התרבותי, הרי שהיינו מסתפקים בשופט יחיד, דמוי רובוט, וכפועל יוצא, היינו מוותרים על זכות העירעור על פס"ד.

  45. גדעון ספירו הגיב:

    בנוסף לדברים החכמים של איריס ודניאל, אני מבקש להבהיר כי אני מצפה מהשופט סאלים ג’ובראן להיות הקוטב הנגדי של עמיתו אדמונד לוי.
    לוי הוא לא "שופט ישראלי" על פי הגדרתו של דן תמיר, אלא שופט יהודי בעל אזרחות ישראלית המשמש כבא כוחם האידיאולוגי של המתנחלים בבית המשפט העליון. הוא דתי בגרסת כיפה סרוגה פשיסטית, היה בעבר סגן ראש עיריית רמלה מטעם תנועת החירות (המרכיב הדומיננטי בליכוד) ושופט בית הדין הצבאי. את תפקידו כנציג הקנאות היהודית משיחית הוא מבצע בבהירות, בהחלטיות ובלהט מתנחלי.
    המתנחלים ובני בריתם נאחזים כפסק דין המיעוט שלו כבמאגנה כארטה שלהם.

    סאלים ג’ובראן נימנה עם המיעוט הלאומי הערבי פלסטיני המופלה ומקופח הן במישור האישי והן במישור הלאומי. יהיה זה אך טבעי לקוות, אם לא לצפות, כי הוא יבטא את קולם של המקופחים והדפוקים בישראל. קודם כל הערבים, אבל לא רק, גם כל המיעוטים האחרים שסובלים מקיפוח ואפליה, אם זה הנאבקים נגד הכיבוש, מהגרי העבודה או שכבות המצוקה החיות מתחת לקו העוני. מכל שופטי בית המשפט העליון, סאלים ג’ובראן הוא היחידי שיש לו הפטונציאל לייצג גם את קולי. הוא חדש בתפקידו, אז הבה נחכה ונראה לאן פניו מועדות.

  46. גדעון ספירו הגיב:

    ככל שהדיון כאן נמשך אני משפשף את עיניי לאור משמעות ההאשמות של דן תמיר כלפיי. כאילו אמר (גם אם לא התכוון): "מה פתאום אתה מעז לצפות מערבי לפסיקה מתקדמת, ליברלית נאורה, פתוחה, שוחרת שלום ושוויון? מאין החוצפה להדביק לו תווית כזו?". חוצפן שכמוני.
    אני מודה ב"אשמה" הזו.
    בהחלט יתכן שתקוותי תכזיב. אבל גם לקוות אסור?

  47. בוא נדבר על אדמונד לוי הגיב:

    רעיון מצויין לדבר על אדמונד לוי. זה מזכיר לי את השופט הקודם על אותה נישה, טל, שלא הסס גם לחלק כספי ציבור, מתחת לשולחן, לעמותות הימין הקיצוני, לאשתו ולמי לא. השופטים האלה, הם הנציגים של המאפיה במערכות השלטון ומסמלים את כל הרע במערכת הישראלית. יש חוק, אבל יש ערכים, מוסדות ואנשים שהם מעל החוק, אלה ה"פטריוטים" שכל מעשה נבלה שלהם יוחלק ויעבור בשקט.

  48. עופר לדניאל הגיב:

    מובן שלכל שופט יש את השקפת העולם שלו. כוונתי היתה לומר שהשקפתו של שופט ערבי אינה בהכרח ליברלית יותר מאשר זו של יהודי.

  49. על משת"פיות הגיב:

    — קישור —
    הדיון על גבראן מזכיר עניין אחר, ועידת המדענים שלא נמצאה בה אישה אחת לרפואה. אורית קמיר מנתחת את המשת"פית עתליה רוזנבאום, "מלכת הדבורים" התורנית. לדעתי, המדע הישראלי, כמו מערכת הבטחון, הפכו לגורם מדכא חברתית. לכן, יש לשאול האם להתעקש על שילוב נשים, או על יצירת אופוזיציה נשית להקצאת המשאבים בתחומים מסויימים. בהשאלה, כאשר מערכת המשפט תתגלה כגורם שרובו מדכא ושלילי, אין לפעול "דרכו" – או לצפות לכך = אלא לפעול ליצירת חלופות פוליטיות.

  50. דניאל הגיב:

    תרבות המערב, היא גורם מדכא-חברתית.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים