הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-9 ביוני, 2005 20 תגובות

"ראובן, תתמקד רק בסוגיות מדיניות" מפצירים בי אנשי "שמאל" ומוסיפים, "כשנפתור את הבעיות עם הפלסטינים נתפנה לעסוק בענייני חברה". "מלח" הארץ מנחה את "פלפל" הארץ. אחרים תובעים: "ראובן, תתרכז רק בבעיות חברתיות בישראל". אלו קטלגו אותי ותייגו אותי: "המרוקאי", שיעסוק רק בעניינים של המזרחים, הוא מבין רק בקיפוח, נושאים מדיניים הם מחוץ לבינתו. כזכור, לאורך השנים המזרחים איישו תמיד את התיקים החברתיים (למעט משרד החינוך היוקרתי) רווחה וסעד, דתות, משטרה. ולא לחינם קפץ רוגזן של כמה נשמות טובות במפלגת העבודה על פרופסור שלמה בן-עמי, כשהלה תבע לעצמו את תיק החוץ בממשלת ברק. הגנרל ברק הוא אותו האיש שביקש "סליחה מעדות המזרח בשם מפלגת עבודה לדורותיה".

שלמה בן עמי בעולם הוא פרופסור בעל שם, בישראל נחשב לעוד מרוקאי-נעלב סדרתי.


לאלו ולאלו תגובתי: אני אדם שלם, שאינו מבחין בין "החברתי" ל"מדיני". השקפת עולמי היא הומניסטית ואוניברסלית. תמיד הייתי ותמיד אהיה בצד של המקופח, בצד של המדוכא. אני איש שמאל במובן האמיתי של המלה ולא Small במובן המעוות הישראלי של המושג.


בישראל מעולם לא היה שמאל. "השמאל"- מפא"י ההיסטורית ויתר מפלגות העובדים הציוניות דאגו עוד בטרם הקמת המדינה ל"עבודה עברית", נישלו פלאחים מאדמתם, דיכאו את מהומות ואדי סאליב ב-1959, ונישלו עם שלם מאדמתו על ידי הקמת מפעל ההתנחלויות האדיר לאחר כיבוש השטחים ב-1967. הרשימה עוד ארוכה, לי אישית זכורה, ראש ממשלת ישראל מה"שמאל", שאמרה עלי ועל חבריי "הם לא נחמדים".


למעשה הניסיונות להפריד בין "המדיני" ל"חברתי" הן פעולות של הממסד אשר פיתח שיטה המפוררת את הסולידריות החברתית-מעמדית תוך יצירה של קואליציות ואופוזיציות, שלמראית עין עונות לצרכים של ציבוריים שונים אך בפועל משרתות אך ורק את הממסד. הממסד יצר מצוקות והאשים את הקורבנות. סינדרום האשה המוכה: היא אשמה במכות שהיא חוטפת.


לדוגמא: להציב את ציבור המורים כאויבי העם בשל מאבקם המקצועי. כך שהציבור יגנה את המורים ולא יקים קול צעקה נגד הקיצוצים בתקציב החינוך הפוגעים בציבור ובעיקר בשכבות החלשות. המורים אשמים ולא ש(צ)רת החינוך.


השיטה יוצרת וממסדת מצוקות ומטילה את האחריות על הקורבן. ניתוח מעמיק של מצבם של המדוכאים (מזרחים, פלסטינים, נשים ועוד) מחייב לפתוח פריזמה רחבה ולמקד את העיון דווקא במדכא ובשיטותיו.


מאז קום המדינה הממסד מפלה לרעה את המזרחיים והפערים הולכים וגדלים. במקום תשובה עניינית על ביקורת מוצדקת בדבר שיטת חלוקת המשאבים האי שוויונית, בתקציבי פיתוח, חינוך, בריאות ועוד, מבקרים דוברי הממסד את הציבור המופלה. "הם (המזרחים) בטלנים, לא מחונכים, לא נחמדים" וכו’. עובדה: "טעוני הטיפוח" אשמים במצבם. הפלסטינים הם טרוריסטים המסרבים להתפקד להסתדרות הציונית, ומסרבים להכיר במצבם "הנפלא" תחת הכיבוש הישראלי, בהשוואה לאחיהם בשאר ארצות ערב.


הממסד הוא ממסד. לעתים במסכה של שמאל לעתים במסכה של ימין. ביבי, ילד טוב רחביה, יכול להשתמש בטעונים דמגוגים על "האליטות הישנות", אולם הוא נציג של אותה הגברת בשינוי אדרת. "השיטה" בעברית האנגלו-סקסית של ביבי נתניהו משמעותה הפרטה. מפריטים את האחריות החברתית מהמדינה הנוקטת מדיניות פוגעת ומדכאת לאחריות הקורבן. ההנהגה עסוקה בשחיתות ובהטבות למקורבים ובדרך שוכחת את האחריות כלפי תושבי האזור ואזרחי המדינה.


אותה "יד נעלמת" המקצצת בקצבאות, גוזלת קרקעות של הפלסטינים, גוזלת קרקעות מעיירות פיתוח לטובת המושבים והקיבוצים ומיטיבה עם קומץ משפחות של מולטי מיליארדרים.


האינטרסים של המדכא לפורר את החברה לאטומים ולהקים את כל הציבור נגד קבוצה נפרדת. כך מטשטשים את המניעים שמאחורי הדיכוי. גזל הקרקעות לטובת שכבה של מיוחסים פוגע בתושבי קרית מלאכי המזרחיים בדומה לפגיעה בפלסטינים אזרחי ישראל מסכנין, ובגזילת כבשת הרש מהפלסטינים בשטחים, כאשר על מעט האדמות שעוד נותרו להם, הוקמה גדר ההפרדה הנוגסת באדמות פלסטיניות.


הממסד אימץ אסטרטגיה של הפרד ומשול. קברניטי המדינה ראו בציבור המזרחי איום אסטרטגי. "הם", כלומר אנחנו, עשויים לחבור לצד הערבי-פלסטיני בשל הקרבה התרבותית בינינו. שני הציבורים הם ערבים, אחד ערבי-פלסטיני השני ערבי-יהודי.


אמנון דנקנר, בשעתו עיתונאי בעיתון "הארץ", היום עורך "מעריב" כתב ב"הארץ" ב-18 בפברואר 1983 ש"אין לו אחות", בגוף המאמר ציין: "אני מסרב לכנות את הצד השני (המזרחים ר"א) ‘אחים’ שלי".


מוטה גור, רמטכ"ל בדימוס, אמר על המזרחים: "אנחנו נדפוק אותם כמו שדפקנו את הערבים".


אריה גלבלום, עיתונאי בכיר ב"הארץ" כתב על המזרחיים: "עם שהפרימיטיביות שלו היא שיא… השכלתו גובלת בבורות מוחלטת… חוסר כשרון לקלוט כל דבר רוחני… זוהי דרגה נמוכה ממה שידענו אצל ערביי ישראל לשעבר… הם נעדרים כל שורשים ביהדות… ונתונים לגמרי למשחקי האינסטיקטים הפרימיטיביים … אלמנט א-סוציאלי זה אין דבר בטוח בפניו… עצלות כרונית ושנאת העבודה". ("הארץ" 22/4/1949).


תפישה זו נתנה גושפנקא "מוסרית" לדכא את המזרחיים ביד קשה וברגל גסה. בשיטת הפרד ומשול גויס הסכסוך הפלסטיני-ישראלי להרים קו חוצץ בין ערבים פלסטינים לערבים יהודים. הסכסוך הלאומי בין הפלסטינים לישראלים הפך לקרדום לחפור בו.


חלק גדול מהציבור המזרחי אימץ תודעה כוזבת: הפלסטיני הוא האויב האולטימטיבי. בשל הקרבה התרבותית של הערבים היהודים לערבים הפלסטינים אותו ציבור קיווה, שעמדות לאומניות נחרצות יבדילו אותו מהפלסטינים.


לשיטתו של הממסד, לסכסוך יתרונות נוספים, הוא שימש כסם הרדמה לדיכוי של המזרחיים. כשרועמים התותחים אין פנאי לעסוק בענייני חברה. מצב המלחמה הרציף והמתמשך הסיט את תשומת הלב מהקיפוח והדיכוי של המזרחים למאבק הלאומי "הקיומי" נגד הפלסטינים. מלחמה לאומנית במקום מלחמת מעמדות. אגב, דווקא לממסד עודף פנאי להמשיך בדיכוי של העניים בחברה הישראלית, כגון באמצעות מדיניות מיסוי המיטיבה עם האליטות ופוגעת בחלשים.


לשם הדגמה: מכשול ההפרדה בין היהודים לפלסטינים נוגס ב-12.4% מהקרקעות של הגדה המערבית. מחיר עלות הבנייה 2.5 מיליארד דולר ועוד היד נטויה.


לסכסוך הפלסטיני-ישראלי תעריפון: מחיר לפלסטינים: גזל הקרקעות הסיטונאי. מחיר לעניי מדינת ישראל – מיליארדי דולרים, שמופנים לגדר ולהתנחלויות במקום לחינוך, לבריאות, לדיור ולרווחה. יש סובלים ויש מי שצוחק כל הדרך אל הבנק. המתנחלים משופעים בתקציבים ובהטבות.


חלק גדול מאיתנו נופל למלכודת הדבש, כשהוא דורש מהשלטון לבנות מדינת רווחה. אין צורך לחפש בנכר דרכים איך, מה ולמה. מדינות העולם צריכות לבוא ללמוד מישראל כיצד בונים מדינת רווחה. מזה 38 שנים נבנה פיילוט לתפארת העולם בהתנחלויות. שם מימשו את חלום מדינת הרווחה בכל הפרמטרים. תקציבים הוזרמו ללא היכר לאוכלוסייה של מיוחסים בלבד. הצעתי: להעתיק את המודל שנהגו ביחס להתנחלויות לתוך מדינת ישראל. הנה לכם פיילוט לדוגמא "אור לגויים" ו"לתפארת מדינת ישראל".


עוות המציאות בהצגת הפלסטיני כאויב המזרחי משחרר את המדכא מאחריותו. הטיעון שהפועל הזר (למעשה מהגר העבודה) גוזל את פרנסתם של הישראלים הוא שקר, שהממסד דואג להפיץ כדי להתנער מאחריותו לחיסול מקורות פרנסה.


קול השיטה, במגמה לפלג ולשסע בין מרכיבים שונים בחברה, תפציר בי: " עניי עירך קודמים". אני ילד מוסררה; מהגר ("עולה" בלשונם) ממרוקו; "נער הייתי וגם זקנתי"; אני מכריז שעניי עירי הם "ילדי הגזזת", גם ילדי תימן החטופים, גם השב"ח (שוהה בלתי חוקי) הפלסטיני הממתין בצומת לקבלן שיעסיק אותו, גם הקופאית הרוסייה, שעושקים אותה בסופרמרקט, וגם מהגר העבודה הפיליפיני המטפל בקשיש יהודי. האויב האמיתי הוא הממסד. המאבק צריך להתמקד נגד שיטת הדיכוי ולמען שיטה אשר תבטיח את חופש האדם, את כבודו ורווחתו. הדרך תיסלל על ידי גיבוש של כוחות חברתיים, שיגוננו על האדם מפני השיטה. אין תשובה חברתית ותשובה מדינית יש פעולה כוללת. במקום רווח נחפש רווחה, במקום צדקה, צדק!!!

תגובות
נושאים: מאמרים

20 תגובות

  1. איריס הגיב:

    לראובן אברג’ל,
    מרשים לראות איך אחרי כל השנים נשאר בך הלהט שלא נכנע לממסד ולנסיונות ההפרדה שלו, זה מרגש אותי ונותן תקווה בימים המייאשים הללו.
    הרעיון של העתקת מדינת הרווחה על פי המודל בהתנחלויות נראה לי גדול…

  2. גיא האדום הגיב:

    לראובן- מאמר מצויין, ניתוח מדויק וטוב של המצב הפוליטי בישראל, חזק ואמץ!

  3. חיים הגיב:

    לחן,
    יהודים מרוקאים יש? יש
    יהודים עיראקיים יש? יש
    יהודים סורים יש? יש
    יהודים מצרים יש? יש
    יהודים תימנים יש? יש
    האם כקבוצה כללית אי אפשר לאמר יהודים ערבים? למשל כמו יהודים אירופאים? או יהודים אמריקאים? או שמה ערבי זו קללה?

    סבי ואבי הם ערבים בכל מדד אפשרי, שפת אמם ערבית, המוזיקה האהובה עליהם ערבית, המזון הערב לחיכם ערבי, הארכיטקטורה המועדפת עליהם ערבית(למשל בית הכנסת שסבי היה מעורב אישית בהקמתו ואליו הלך 4 פעמים בשבוע עד יום מותו בנוי כולו קשתות וכיפות ערביות ומזכיר מסגד יותר מהכל) בקיצור כל סממן תרבות אפשרי שתבחר יהיה ערבי במובהק והם לא לבד, כל הדור של סבי הוא כזה וחלקים נרחבים מבני הדור של אבי הם כאלו. מה הם אם כן?

    באנגלית אומרים שאם זה הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז זה כנראה ברווז.

  4. חן הגיב:

    למר אברג’יל,

    כמזרחי, כמוך, אני רוצה לומר לך שאני לא מסכים עם אף משפט שכתבת.אגיד לך כמה דברים, בקצרה.
    1. בדעותיך אלה, אתה לא מייצג אפילו לא פרומיל אחד מהמזרחים.
    2. הביטוי הזה "יהודים-ערבים" הוא בלתי אפשרי. אדם לא יכול להשתייך לשני עמים, לשתי אומות. באלפיים השנים שישבו היהודים בקרב הערבים,הם לא כינו את עצמם ולא ראו את עצמם "ערבים". (גם הערבים לא ראו בהם "ערבים").אגב, גם הילד שלך ערבי? תשאל אותו.
    3. תיזהר, כשאתה אומר אני "יהודי ערבי", אתה מפחיד את החברים שלך מהשמאל. את המזרחים אתה רק מצחיק.
    4.אגב, החברים שלך מהשמאל, אינם שמאל. הם תומכים בפלסטינים בגלל שנאתם למזרחים.הם לא מסוגלים להשלים עם איבוד ההגמוניה האשכנזית במדינה, ולקבל את ה"רחוב" המזרחי בכל אשר יפנו.הם שונאים פה כל דבר שהמזרחים נכנסו אליו: את המדינה וסמליה, את הצבא, את הרחובות, את "כוכב נולד", כל מה שהמזרחים אמרו "גם אנחנו פה" .
    5. אם המזרחים לא היו מאמצים את סמלי הציונות והיו בעד גישה מתונה לעם הפלסטיני,וגם לא מתביישים במוצאם המזרחי, החברים שלך מהשמאל היו אנשי ימין וציונים אדוקים שמבקשים לנקוט יד ברזל בפלסטינים.(אבותיהם הרי חששו שהמזרחים "ישתפו פעולה" עם האויב הערבי).
    6. החברים שלך הם שמאל מיוחד במינו: שמאל ששונא עניים (בגלל איבוד הגמוניה האשכנזית, כאמור). שמאל ששונא את החלשים בחברה – אין דבר כזה בכל העולם.
    7. החברים האשכנזים שלך לא מבינים, שבסופו של דבר,שום דבר לא יעזור להם:כשתהיה כאן מדינה דו-לאומית,יהיה להם מאד קשה. החברים האמיתיים של הפלסטינים הם המזרחים (אפשר היה להיווכח בזה בכל מקום עבודה, לפני האינתיפאדות, שבו עבדו יהודים ופלסטינים. האשכנזים הרגישו מאויימים).

  5. דן הגיב:

    לא נכון ש"בישראל מעולם לא היה שמאל": הנה ההוכחה שיש שמאל מצוין.
    ראובן אברג’יל – חזק ואמץ.

  6. איריס הגיב:

    לחן,
    התגובה שלך הקסימה אותי וקשה לי להתאפק מלענות. אתה אומר ש:
    1. אין כזה דבר יהודים ערבים
    2. המושג והשם הזה מפחיד את כל מי שרק אפשר להעלות על הדעת
    3. הפלסטינים והמזרחים הם החברים הכי טובים.

    אתה מתחיל מהמסקנה, שזה בלתי אפשרי שיהיו יהודים-ערבים ואחר כך מסביר למה זה בעצם ככה.

    אולי באמת היהודים במדינות ערב לא קראו לעצמם ערבים, אבל זה לא אומר שהם לא הרגישו כאלו. אדם לא תמיד עסוק בהגדרה של מיהו, אלא אם כן הוא צריך פתאום. לפיני ברור שהוא פיני כל זמן שהוא בפינלנד וחי בשלום ואין פלישה או מלחמה או קונפליקט.
    מבחינה עובדתית: במרוקו למשל, היהודים כינו את בני עמם המרוקנים "מוסלמים" או "נוצרים". הכינוי "ערבים" שנמצא בשימוש רק מאז ההגעה למדינת ישראל לא היה קיים אז. על מה זה מעיד?
    זה שהמושג מפחיד יכול להעיד דווקא שהוא נוגע במשהו אמיתי, שלפחות זה לא גורם לאנשים להישאר אדישים מול השילוב הזה.

  7. ניצן אביב הגיב:

    יישר כח וכל הכבוד לראובן, על מאמרו המצויין, הכן, האמיץ, המאיר עיניים וזוקף גו. אכן, דברים כדורבנות. חזק ואמץ.

  8. דניאל הגיב:

    לחן:
    2 – חיים כבר ענה לך מצוין.
    3 – נראה לי, שדווקא מאותם "יהודים ערביים", ברובם, הוא צריך להיזהר… לפחות, אלו משעריים.;-)
    4 – יח"ד-שמח"ד וה"אבו?דה" הן ימין, במובהק. אבל, "כוכב נולד"?
    סתם, אופיום להמונים, מטעם השלטהון – שלא יחשבו, חס ושלום, על מצבם במציאות. אישית, את הטלוויזיה שהיתה לי זרקתי בשדות, לפני שנה ורבע, ומאז אני מרגיש הרבה יותר טוב.:-)
    5 – מסכים אתך לחלוטין – שהרי, הסיבה להתנגדות האשכנזים הצפונבונים לכיבוש היא, ש"לא רוצים לחיות במדינה, עם רוב ערבי"… להקיא.
    6 – ראה 4.
    7 – הלוואי!!

    ול"נגב מערבי" – נו, מה אתה רוצה; את הבשורה החברתית, צריך היה להביא, לאיי פיג’י? בטח שצריך היה!!:-)))

  9. שאלת תם הגיב:

    מקובל המנוח יהודי ערבי לדעתי, אך המרכיב היהודי עבר תמורה פנימית מאז הקמת ישראל, והיום הוא מסמן אזרחות ולאום שהיא "מוציאה" את האפשרות לצימוד זה, בגלל המלחמה הלאומית בין ישראל לערבים. יתכן שבקרוב נוכל לשמוע על יהודי מוסלמי ? כלומר, המרכיב היהודי יזוהה כלאום והמוסלמי תהא הדת ? אי אפשר לדעת. מוסלמי ישראלי יש בודאי. יש לזכור שהמונח "ערבי" מבלבל משום שיש מדינות לאום שונות, עירק סוריה אלגיר וכולי, שבהן הרוב התרבותי-אתני הוא ערבי. אך הלאום המתגבש שם הולך ונהיה ייחודי למקום עצמו. אצלנו חסר מונח, או מרכיב שלישי. (ערבי-סורי-מוסלמי/נוצרי/יהודי ואצלנו – —-(יהודי?)-ישראלי-(יהודי?)….וחסר מרכיב נוסף = במשמע).

  10. דניאל הגיב:

    באתר "הגדה השמאלית", נשמעים כעת דברי-שבח ל"""פרופסור""" שלמה בן-עמי, פושע נגד האנושות, שבתקופת כהונתו כשר "לבטחון הפנים", נרצחו, על-פי הוראותיו מן-הסתם, 13 אזרחים, שכל חטאם היה, שהעזו שלא להיוולד, לאם יהודיה.

    מהו השלב הבא? סנגוריה לכהנא?

  11. נגב מערבי הגיב:

    אני מסכים עם המשפטים המסיימים על רווחה ולא רווח , על צדק ולא צדקה , למרות שכל הדרך עד לשם מלאה מהמורות בין העדות , משרד החוץ מימי דוד לוי זכה ליותר שרים כמהוא מאשר הפוך -למה הח"כ הנכבד לא לקח את תפקיד שר האוצר ??? בו יכל להשפיע הרבה יותר על החברה בישראל ??? לח"כ מבית שאן פתרונים .
    גם תפקידים נוספים כמו שר בטחון ורמטכל כבר מזמן מחלת לא אשכנזים , ךכן החלוקה נראית לי לא במקום , החלוקה צריכה להיות לפי השקפת עולם של כבוד האדם באשר הוא אדם נברא בצלם .

  12. איריס הגיב:

    לשאלת תם,
    קשה לי לראות איך השילוב יהודי מוסלמי יכול לצמוח בישראל. אתה פשוט מקבל את ההגדרה של היהדות כלאום, שהיא רעיון ציוני בעיקרו. לפני כן היהדות היתה דת, כמו האיסלם או ההינדו. יהודי מדינות ערב הם גם ערבים מכיון שהתרבות שלהם היא ערבית, כפי שחיים תיאר.כמו שהשויצרים באיזורים דוברי הגרמנית, האוסטרים והגרמנים שייכים לתרבות הגרמנית. חלקם קתולים וחלקם פרוטסטנטים כדת ועדיין יש להם גם מהמשותף.
    מה משותף בין אזרחי מדינת ישראל יהודים למוסלמים? אם מישהו מוסלמי רוצה לקרוא לעצמו גם יהודי, זה בסדר, אבל עוד לא שמעתי על זה וקשה לי להאמין שמישהו ירצה לקרוא לחלק מזהותו בשם זה שרוצה שהיא תיעלם מעל פני אדמתו.

  13. אלי10 הגיב:

    ראובן תודה על המאמר. אני שמח שעדיין נותרו בארץ זו ה"אוכלת את יושביה" אנשים כמוך שנר לרגליהם האוניברסליות וההומניזם. ראובן ישר כוח

  14. מואיז הגיב:

    תודה ראובן. מאמר מצויין. אך דווקא באתר הזה אתה צריך להוסיף שהמימסד בנה תודעה כוזבת שמי שבעד זכויות אדם, בעד החלשים, בעד זכויות בעלי חיים, עושה איכסס אחד גדול כשהוא שומע את המילה מזרחי. אותו אשכנזי או מזרחי שמצטרף למר"ץ הופך להיות הסולד הכי גדול מכל מזרחי שדורש שיוויון זכויות, ומכנה אותו מתבכיין ובטלן ולך לעבוד וכולי…

    האתר הזה מלא דוגמאות כאלה.

  15. שמואל סבן הגיב:

    אני אשכנזי ואני מכור לכוכב נולד. אבל בעצם אני גם מת אל מרוקאיות אז מה אני מבין.

  16. מואיז הגיב:

    זה דווקא נחמד שהמושג יהודי ערבי מפחיד את האשכנזים.

    אבל הוא כל כך לא נכון מבחינה היסטורית עד שנראה שיהודי המגרב שעזבו את מרוקו תקועים עדיין ברעיונות הפאן-ערביים של נאצר שהולכים ונעלמים מן העולם.

    אמנם מצרים היא רפובליקה ערבית, אבל הפיכתה של מצרים לערבית הייתה מלווה במאבק עיקש וקשה. מאבק שאולי הצליח במצרים (שעד נאצר ראו עצמם כמצרים ולא כערבים), אבל נכשל בצורה טואלית במגרב.

    המרוקאים והאלג’יראים הם ברברים, הלובים הם ברברים, הטוניסאים הם ברובם ברברים, ולא ערבים.

    יש לשאול גם אם הם מדברים את אותה השפה. ובכן, השפות הברבריות, הידועות בשם הכולל טמזיג’, הן שפות האם של מרבית אזרחי מרוקו ואלג’יר. לא ניתן בכלל להבין את המתרחש באלג’יריה מזה חמש עשרה שנה מבלי להבין את התרבות הברברית ואת המאבק שמתרחש של האיסלאם כלפי הברברים הלא-מוסלמים וכל זה בחסות הפאן ערביות והתמיכה הצרפתית והאירופאית בפאן ערביות שמעולם לא הייתה קיימת והיום קיימת עוד פחות.

    מלבד זאת שפת האם של יהודי מרוקו איננה רק ערבית, ועל כך ניתן לקרוא קצת יותר ב
    — קישור —

    מעבר לזה, ניתן דווקא לדבר על ערבים יהודים בעיראק, אבל גם זה מצומצם לקבוצה קטנה של יהודים עיראקים שחיו בבגדאד בשנות השלושים כאשר התחילה להתפתח שם מדינת לאום. צריך להבין שמדינת הלאום (דבר לא כל כך מוצלח בדברי הימים ודי חדש ) הוא דבר שלא היה קיים בארצות מוסלמיות כשהיהודים היו שם, כך שלמעשה במדינות מוסלמיות חיו לאומים שונים, בינהם הערבי והנוצרי והיהודי והזראוסטרים וכן הלאה, אלה היו אמנם קבוצות שלא הוגדרו כלאומים אך רק אותם אפשר להשוות ללאומים היום. הלאום הערבי הוא המצאה מאוד לא מוצלחת של המערב דווקא שרצה לראות במאסה שלמה של אנשים זהות פשטנית ופשוטה אחת. הערבים הם אנשי ערב, מה שהיום נקרא ערב הסעודית. זה כולל חלקים של עומאן, של תימן ושל עיראק, אבל לא של כל עיראק, ששם יש לאומים אחרים.

    בסופו של דבר המושג יהודי-ערבי הפך להיות סיסמא , שמעוררת התנגדות והתלהבות אבל דיון רציני בה. כנראה שבעידן בקופירייטינג עדיף להשתמש בסיסמאות מאשר לדון בדברים לעומק.

    אני לא ראיתי במאמר זה דיון על נושא הערבי-יהודי והזהות הזו, אבל אחרי ששלחתי תגובה ראיתי שרבים הקדימו אותי ודוקא התווכחו על עניין היהודים ערבים. כנראה שזה נושא חם, וברגע שהוא מועלה נטפלים אליו במקום לדון בדברים החשובים יותר שאומר אברג’יל.

  17. מתי שמואלוף הגיב:

    למואיז, המבט הוא אחר.אין אנו מדברים כיצד הבן אדם מגדיר את עצמו. אלא כיצד הממסד והקטגוריה הציונית הגדירה אותו ואת מאפייניו.

  18. מואיז הגיב:

    מתי, זו בדיוק השאלה כאן, איך מגדירים אותך ואיך זה משפיע על חייך.

    הגדרה חיצונית של זהותך היא פגיעה מוחלטת בהגדרה העצמית שלך.

    וזה אולי הדיון הכי חשוב. איך המימסד האשכנזי הגדיר אותך, איך הוא בנה את הגדר בינך לבינו, ומה זה אומר עליו.

  19. אורן לביא הגיב:

    במכרה נתקלתי באתר זה וחשכו עיני!
    אני בתור נכד לניצולי שואה אשכנזי חילוני ימני ועם חברה מרוקאית…
    לא מעמין שישנם עדיין אנשים שמפוררים את התלכיד היהודי שהו כה אמיתי ונשמר 2000 שנה במתקונתו היפה וחינוכו לאהבת זולתך,
    אני רואה דיון של אנשים שאיבדו כל זהות, ואינם מבינים בפני איזה מצב מדיני ולאומי (לא מילה גסה ) אנו עומדים!!!
    בבקשה אנו עם אחד תתעוררו לפני שיהיה מאוחר…
    ורק יהודים זה לא מילה גסה.

  20. עוד מזרחי הגיב:

    ערבי או אירופאי או פרסי (משם הגעתי כילד) ואפילו ישראלי… כל המפלגות האלה אינן שוכנות בליבי. אין זה משנה מבחינתי מי נהנה ממנעמי השלטון שיהיה זה שוורץ או אוחנה. אז מזרחים הולכים פחות לאוניברסיטאות… נו אז מה?! אני ביליתי מספיק באוניברסיטאות כדי להבין שרק האדם, כיחיד, כבודד, בודד, הוא זה שאחראי על מה שקורה לו, לאושרו, לתחושותיו, לרגשותיו ולהצלחות ולהישגים הכל כך מזויפים שהחברה המערבית מציעה: חלומות בהקיץ עם הכשר של ברי סמכא.נא הסבירו לי היכן אני טועה.

    אגב, אני רוצה להודות לך על כך שאתה מעלה אל התודעה את הסוגיות האלה. לזה יש ערך עצום בפני עצמו.

הגיבו למתי שמואלוף

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים