אֶל מוּל מַדַּי
בַּמִשְׁעוֹל הַבָּא חֶבְרוֹן
לוֹהֶבֶת דּוּמִיַּת הַצּוּק
אֶל מוּל הַפֶּרַח שֶׁעָלָה מִן הָהָר
סָגַר עָלָיו
הַסַּהַר שֶׁהֵלִיט כּוֹכָב.
מִתּוּגַת הֶעָפָר וַחֲרוֹן הָאֲדָמָה
הוֹלֵם בִּי חֲרוֹן הַנָּבִיא –
"הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת
שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ
עַד אֶפֶס מָקוֹם
וְהוּשַבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ". *
פֶּתַח אֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם
עַל דֶּרֶך צְרוּבַת חַמָּה
בְּחַגְוֵי הַמִּדְרוֹן הַיּוֹרֵד חֶבְרוֹן
רָאִיתִי רוֹעַת צֹאן,
עֵדֶר צֹאן רוֹבֵץ עֲלֶיהָ
עֵינֶיהָ לֵאוֹת
תּוֹכָן רַכּוּת כְּבוּיָה
מַגַּהַת בִּי פְּנֵי
שָׂרָה,
רִבְקָה,
רָחֵל
וְלֵאָה.
פֶּתַח אֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם
עַל דֶּרֶך כְּרוּתַת עֲצֵי זַיִת
בַּדֶרֶךְ הַיּוֹרֶדֶת מִן הָהָר
רוֹכֵן רוֹעֶה צֹאן
צוֹבֵט לֶחֶם קָלִי
עַל גֶּחַל לוֹחֵשׁ
רַחֲשֵׁי גֶּחַל בּוֹעֵר
תַּחַת דֶקֶל עַתִּיק יוֹמִין –
מִבֵּין רִיסֵי סַנְסִנָּיו
מַגִּיהִים בִּי עֵינֵי
אַבְרָהָם,
יִצְחַק
וְיַעֲקֹב.
[* ישעיהו פרק ה' פסוק 8]

מן הראוי שמערכת הגדה תשקוד על פתיחת מוסף ספרותי שבין היתר גם יפתח צוהר לספרות פלשתינאית מתורגמת.
אני רואה בחגוי המדרון היורד חברון גם את הגר לצידה של שרה. בדרך כרותת זית היום אני רואה גם את ישמעאל לצידו של יצחק. אבל בסך הכל זה שיר שכבש אותי.
יופי! יופי חי!
השיר מתרחק ממני בפומפוזיות שלו.
תיאורים מצוייצים לא תורמים
לאמירה הפוליטית שבו:
לו?ה?ב?ת ד?ו?מ?י??ת ה?צ?ו?ק
ה?ס??ה?ר ש??ה?ל?יט כ?ו?כ?ב.
מ?ת?ו?ג?ת ה?ע?פ?ר ו?ח?רו?ן ה?א?ד?מ?ה
מ?ג??ה?ת ב??י פ??נ?י…
חבל מאד שיוצר המתרחק משפה רזה, מתמודד יפה עם דקויות לשון השאולות מלשון המקרא זוכה למקלחת צוננים המזכה אותו בנטיה לפומפוזיות.
אינני מבינה מדוע "לוהבת דומית הצוק" או "מגהת בי פני שרה…"זו פומפוזיות.
מה דעתך על:נקפאת צעקת השאול?
על: מחשכת בי מראית עין שרה?
ולמה חובה על הקורא להתפעל מדבר הנשמע
לאזניו כהתקשטות מיותרת,ברת החלפה.
צניעות אינה רזון, אבל זה וויכוח כבד.
מרים, את מצטטת שורות שלא נכתבו בשיר.
אני מוצאת ביטוי שירי כובש ומענין בשורות הבאות :
"פתח אהל כחום היום
על דרך כרותת עצי זית
בדרך היורדת מן ההר
רוכן רועה צאן
צובט לחם קלי
…………
תחת דקל עתיק יומין-
מבין ריסי סנסיניו
מגיהים בי עיני
אברהם
יצחק
ויעקוב.
מרים, אותי השורות האלו כבשו באמירה הפוליטית שלהן ןגם בבטוי הלשוני והשירי.
מיכל כתבה "אותי השורות האלו כבשו"
הוי האירוניה
הוי השפה המצועצעת
הוי אלו שנפלו קורבנות להו
זה בהחלט לגיטימי להסתייג מסגנון כתיבה של כותב. אבל קשה לקבל ביטויי לעג כמו "הוי השפה המצועצעת , הוי אלה שנפלו קורבנות לה".
(barby doll).
ארבעים שנה הייתי מורה לתנ"ך לפני שחטאתי בחטא הכתיבה , ואולי זה משפיע על היותי שבוי ברובד לשוני מסוים.
בהתחלה (16/6) כתבתי סתם "יופי חי", כי השיר דיבר אלי ולא ידעתי להסביר מדוע. עכשיו אני מבין יותר טוב. הכותב יוצא מחרון נורא (שמיותר להסבירו לקוראי האתר) ומבטא אותו בהשענות על דברי הנביא, שהשפיעו עליו בקוראו אותן בספר ועתה הן עולות מאיליהן. ואז חמתו שוככת מול עיני הנערה והנער המשולבים בנוף ובפעילות חיים טבעית ונוטעת תקווה. הכותה חווה נכונה את דברי הנביא כמו גם את הפסטוריליה של ספר בראשית. השיר מעביר גם יופי אסטטי, גם אהבה לארץ ולספרה וגם אמירה פוליטית עכשייות.
בעיניי השיר יפה גם אם לא אופנתי במיוחד,
ועושה טוב בלב
לדעתי השיר יפה מאוד.
את השיר קראתי שוב ושוב…
מילים רבות נדחקו במוחי .ממוחי מצאו דרכן אל קולמוסי…
גחלים בוערות בדמי…
לוחשות,רוחשות,זועקות בליבי…
מסעירות ראשי…
הו,
" עם סגולה"!
מה עוללת לזו האומה ?!