הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 ביוני, 2005 15 תגובות

כישוריו המוכחים של שר האוצר נתניהו כאיש שיווק מסייעים לו ולפקידים הבכירים במשרדו לבשל רפורמות המחזקות את כוחם של תאגידי ההון, תוך הצגתן כ"צעדים להצלת המשק" או כ"צעדים של נדיבות חברתית". אסטרטגיה זו, המזכה את האוצר בתמיכה רחבה בצעדיו מצד אנשי אקדמיה, פרשנים בתקשורת, וגם בזירה הפוליטית-מפלגתית, מסייעת מאוד לממשלה ביישום מדיניותה.

אך בטרם ניכנס לגופן של ההחלטות האחרונות, מן הראוי להעריך, מהם היעדים האמיתיים של הממשלה בשלב הנוכחי. ממשלת שרון החלה מיד לאחר הקמתה (ינואר 2001), בגיבוש וביישום שינויים מיבניים עמוקים בכלכלה ובחברה. בשלב הראשון כוונו השינויים האלה להחלשת רשת ההגנה החברתית (הקיצוצים בקיצבות הביטוח הלאומי, בסיוע בשכר דירה, בתקציבי החינוך, הבריאות והרווחה). הצמצום מרחיק הלכת בהוצאות הממשלה ליעדים חברתיים תורגם מיד לוויתור של הממשלה על הכנסות, וזאת בצורה של "רפורמה במס", אשר הקטינה בצורה משמעותית את התשלומים של שני העשירונים הגבוהים למס הכנסה, את התשלומים של המעבידים לביטוח לאומי, ואת התשלומים של התאגידים למס חברות.


בשלב השני (המתנהל במקביל להמשך יישומו של השלב הראשון) הושם הדגש בהאצת ההפרטה של חברות ותאגידים ממשלתיים, בעיקר בתחום הפיננסי ובתחום השירותים. במסגרת זו הופרטו (או הועלו על דרך של הפרטה) בשנה-שנתיים האחרונות בנק דיסקונט, חברת אל על, חברת צים, חברת בזק, רשות הדואר, נמלי הים, קרנות הפנסיה החדשות וחברת המתנ"סים. כמו-כן הוחלט להתחיל בהפרטה של בתי הסוהר ולפעול להפרטה של מערכת החינוך (דו"ח דברת).


בשלב הנוכחי של קדחת הרפורמות, ממשיכה הממשלה ביישום שני השלבים הקודמים, שכן תוכנית הקיצוצים בקיצבות אמורה להסתיים רק ב-2006. גם הפרטת בנק לאומי באמצעות חלוקת מניות לאזרחים תתבצע במסגרת תנופת ההפרטה הקיימת כבר. מדוע בחר האוצר בחלוקת מניות?


הממשלה, כך מסתבר, התקשתה להשלים את ההפרטה של הבנקים באמצעות מכירת מניות בנק לאומי שהיא מחזיקה, שהן 28% מכלל מניות הבנק, למשקיע בינלאומי. היא לא מצאה איזה חיים סבן (ההוא שקנה את בזק), שיקנה את גרעין השליטה בבנק השני בגודלו בישראל. חלוקת המניות של בנק לאומי לציבור, שהיא ברירת מחדל של האוצר, אינה מעבירה את השליטה בבנק לידי האזרחים. מהניסיון בארצות אחרות, בהן חולקו מניות לציבור (למשל, ברוסיה של יילצין) למדנו, כי במוקדם או במאוחר, מופיעים בעלי הון, אשר רוכשים מניות בכמויות מהאזרחים, שרובם מתעניינים רק בכסף שניתן לקבל תמורתן. לכן, בסופו-של-דבר מתבצעת הפרטה מדורגת, כאשר ההכנסות ממנה אינן מגיעות לקופת המדינה, אך השליטה בבנק מועברת לתאגידים פרטיים.


אך יש בשלב הנוכחי גם כמה צעדים חדשים, שלא היו ברפורמות הקודמות. צעדים אלה נועדו להקל על תנועות ההון לישראל וממנה באמצעות הסרתם של מנגנוני הגנה ממשלתיים שעדיין נותרו, וגם לפתוח בפני תאגידים בינלאומיים תחומי השקעה וספסרות נוספים. נתניהו עצמו אמר, כי הצעדים האלה נועדו ליישם מטרות אסטרטגיות של השתלבות ישראל בגלובליזציה של השווקים הפיננסיים.


ההחלטה שקיבלו לאחרונה הממשלה ובנק ישראל בדבר ביטול "רצועת האלכסון", מבטלת כלי של פיקוח ממשלתי על שערי המטבע. משטר "רצועת האלכסון" קבע, כי כאשר מתבצע פיחות או ייסוף של השקל מעבר לשיעור מסויים – על הממשלה להתערב ולהגן על השקל, ובדרך זו למנוע תנודות חריפות בשער המט"ח העלולות למוטט את המשק. מכאן, שביטול "רצועת האלכסון" תקל על אלה השולטים בשוקי המטבע בעולם, אשר מתוך חתירה לרווחים מיידיים וקלים, עלולים להוביל לתנודות חריפות בשער השקל.


החלטה אחרת, שהתקבלה עוד ביולי 2004, נועדה לאפשר לבנקים זרים ומקומיים להשתלט על הסחר באגרות חוב ממשלתיות. לפי רפורמה זו, הממשלה תבחר בעשרה "עושי שוק", אשר יתחרו במכרזים של הממשלה לגיוס כסף באמצעות איגרות חוב. הכוונה היא, שבשוק איגרות החוב הממשלתיות, שמחזורו השנתי הוא 240 מיליארד שקל בשנה (!) "יטפלו" תאגידי ענק כמו סיטיבנק ודויטשה בנק.


במסגרת זו עומדת בפני הכרעה בכנסת הרפורמה שגיבשה ועדת בכר (בראשות יוסי בכר, מנכ"ל האוצר). נתניהו וייתר תומכי הרפורמה מציגים אותה כצעד מהפכני לצמצום שליטת הבנקים הגדולים במשק הישראלי. צמצום זה יושג, כך הם טוענים, באמצעות הפרדתן של קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים. הבנקים ימכרו את הקרנות והקופות לתאגידים אחרים, ואלה, כך מבטיחים לנו, יתחרו ביניהם, ולכן המשקיע הקטן ירוויח יותר מהחיסכון שלו.


אך הסיבה האמיתית להפרדה נעוצה במקום אחר בכלל: בקופות הגמל ובקרנות הנאמנות מופקדים כ-300 מיליארד שקל, שאליהם לוטשים עיניים תאגידי הענק הבינלאומיים. ורצונם של אלה חזק אפילו מרצונם של בעלי בנק הפועלים. עוד בחודש אפריל השנה פורסם, כי נציגים של שלושה בנקים צרפתיים ושל שני בנקים איטלקיים הגיעו לישראל, במטרה לבחון אפשרות לרכוש קופות גמל וקרנות נאמנות. בין הבנקים המתעניינים – ענקים פיננסיים כמו סוסייטה ג’נרל, הפועל ב-32 מדינות בעולם, ואשר הכנסותיו השנתיות מסתכמות ב-16 מיליארד יורו. ב"ידיעות אחרות" נכתב כי ברכישת הקרנות והקופות שיופרדו מהבנקים מתעניינים גם תאגידים אמריקאיים בולטים, וגם חברות ביטוח ישראליות, שחלקן נשלטות בידי תאגידים זרים.


כאשר מחברים יחד את ביטול "רצועת האלכסון", את הרפורמה בשיווק איגרות החוב הממשלתיות ואת דו"ח בכר – מתקבלת תמונה ברורה לגבי השלב הנוכחי של התרפסות הממשלה בפני התאגידים המובילים את הגלובליזציה.

תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. עופר יהלום הגיב:

    "תנודות חריפות בשער המט"ח העלולות למוטט את המשק" – מאיפה בדיוק לקחת את התיאוריה הזאת?

    שינוי בשער השקל יביא לכל היותר לשינוי ביבוא או בייצוא, וגם רוב המגמה הזאת תקוזז ע"י שינוי בשער בכיוון ההפןך. אולי נדמה לך שכל פיקוח ממשלתי הוא בהכרח חיובי.

  2. דניאל הגיב:

    יפה הסבירה, כותבת-המאמר, את הסכנה, מולה אנו ניצבים.

    כעת, השאלה היא: כיצד יש להילחם בסכנה זו?

    האפשרות, הטובה ביותר – לדעתי – היא בדרך הישנה והטובה, שנזנחה – מסיבה בלתי-מובנית כלשהי – כמעט לחלוטין בידי מחננו: מקימים דוכנים בכל עיר ועיר, מדפיסים כמה רבבות פליירים, עם תמצית המידע הזה – ומחלקים לציבור…

    יש מעוניינים?

  3. נעם הגיב:

    שאלה לתמר –
    האם לדעתך עדיף שהשליטה בקופות הגמל וקרנות הנאמנות *תשאר* בידי הבנקים? והאם אין הבנקים נשלטים גם הם ע"י בעלי הון?

    האם בתוך מציאות של תרבות וכלכלה קפיטליסטיים בכל העולם, אותה איננו יודעים כיצד לשנות, לא עדיף הרע במיעוטו, כלומר, ליצור תחרות יותר עזה בין נותני השירות הזה, ובכך לפחות לתת לאזרח הקטן את האפשרות להנות ממעט היתרונות הזעומים שמציע לו הקפיטליזם?

    האם לדעתך השיקולים שמניעים את ביבי צריכים להשפיע על קביעת עמדותינו בקשר להחלטותיו?

    בקיצור, האם את קוראת להתנגד לדו"ח בכר? ואם כן, האם לדעתך המצב הנוכחי עדיף על המצב שיווצר אם תמומשנה הצעות הדו"ח?

  4. הגרמני הגיב:

    ליהלום,
    תנודות חריפות כן עלולות למוטט את המשק. זה יכול להתרחש כאשר המטבע הלאומי מאבד מיוקרתו, וכתוצאה מכך נוהרים האזרחים למטבע זר "בטוח" יותר. כמובן שמצב זה משפיע על דירוג איגרות החוב אותן מנפיקה המדינה. ירידה בדירוג האשראי מחייבת העלאת הריבית בכדיי להביא להשקעת הון בינלאומי במדינה. העלאת הריבית הינה באותה מידה כלי מרסן, ואף חונק, השקעות. לזה כנראה התכוונה המחברת.
    כל מה שעושה ביבי מריח חנופה לבעלי ההון. הם אלו אשר יממנו את חזרתו לשלטון ביום שאחרי שרון. עם סטנלי פישר כנגיד הבנק-עתידה של ישראל לא רחוק מההווה של ארגנטינה!

  5. שי הגיב:

    תמר,

    קראתי את מאמריך נגד הבנקים פה באתר ואני מבולבל מאד. את עכשיו בעדם? כלומר הם בעדנו?

    ומה לגבי רצועת האלכסון שכבר שנים לא מגנה על השקל כי הוא לא מגיע כלל לגבולות הרצועה?

  6. גיא לעופר הגיב:

    שינוי חד בשער ה-$ אולי לא ימוטט את המשק אבל הוא ישפיע, מעבר ליבוא וליצוא (שאסור להתייחס אליהם כעניין זניח) גם על כל שוק הדיור שהוא משפיע ומשמעותי ביותר במשק הישראלי.

  7. עופר יהלום הגיב:

    לגרמני – אם יש פיחות בשער המטבע המקומי, לא בהכרח יקנו יותר מטבע זר. דווקא ספקולנטים גדולים יקנו מטבע מקומי מכיוון שהוא בזול ונמצא בשפל.וירידה בדירוג האשראי לא בהכרח תביא לעלייה בשער הריבית – מכיוון שהמשקיעים הזרים יבינו שעלייה כזו תמתן את הפעילות במשק.
    אגב, בניגוד לנתניהו אני לא חושב שככל שדירוג האשראי גבוה יותר המצב טוב יותר, מכיוון שדירוג אשראי גבוה מדי עלול להוביל ללקיחת יותר הלוואות מסוכנות בחו"ל על-דיד אזרחים ישראלים (בייחוד כיום כשכבר כמעט ואין מגבלות על תנועות הון).וכן, אין להתפלא על כך שמינה את פישר, הרי צירף אותו לתעסוקת שר האוצר – מועסקע"י הבנק העולמי ומקבל משכורת ממדינת ישראל.

    לגיא – לאחרנה היתה הצעת חוק שקבעה שאין לנקוב מחירי שכירות בדוללרים, אבל לא ידוע לי מה נגמר בעניין זה.

  8. שלומי הגיב:

    כל משפט מעביר בי צמרמורת
    כמות הידע הנצבר בשורות אילו עם קצת דימיון מה עושה כל הכסף הזה שנשאב מכמה מליונים מיסכנים של אנשים, לאן זה מוביל אותנו אני יכול להבין למה התגובות היחידות שיש כאן הן על תנודות המט"ח… אין לי מושג מה לעשות עם כל המידע הזה חוץ מלשמור אותו עמוק בראש.
    השאלה שלי אלייך, תמר, היא מה יכול להפוך את מגמת האדישות בארץ? מה צריך שיקרה כדי שכל העניים והעניים למחצה יתיישבו על הדשא מול הכנסת ויקימו אוהלים.. או מינימום ישברו חלון ראווה בכיכר המדינה?
    זה קרה בארגנטינה – למרות ששם יש מסורת חזקה של מודעות עממית לעומת חלוקת העם לשבטים בארץ אבותינו של היום.

  9. מדינה זה לא אני הגיב:

    ההבדל בין השליטה בבנק הפועלים לבין השליטה בצה"ל היא סמנטית בלבד. אם הכסף של הציבור נמצא בבנק הפועלים הוא מאפשר לכמה משפחות להגביר את עושרן וכוחן
    אם הוא נמצא בידי הממשלה הוא מאפשר לתאגיד "מדינת ישראל" לרכוש עוד נשק ולבנות עוד בתי כלא ותחנות משטרה.
    כך שהרפורמה במס לא ממש משנה את מאזן הכוחות
    שתוקע אותנו,

    קפיש?

  10. הגרמני הגיב:

    לעופר יהלום,
    אם היית משקיע זר האם היית קונה כהשקעה מטבע בעל תנודתיות כה גבוהה בערכו?
    הרי מי שרוכש אגרות חוב ממשלתיות מצפה שבסופו של דבר ינפיקו אלו תשואה מסויימת. הסיכון לנפילה בתשואה כתוצאה מפיחות בשער המטבע יכול בהחלט להוביל ליציאת משקיעים.
    ירידה בדירוג האשראי כן תביא לעלייה בריבית, כיוון שהמדינה תבין שרק באמצעות הקניית תנאים אטרקטיבים להשקעה, קרי העלאת הריבית, היא תוכל למכור את אגרות החוב. את המשקיעים לא מעניינת הפעילות במשק, לפחות לא לטווח קצר. אותם מעניין שיש מישהו המשלם ריבית גבוהה על נכונתם להעמדת הקרדיט.
    לא הבנתי את נקודתך השנייה. אנא הבהר!

  11. נמרוד ברנע הגיב:

    לא הצלחתי להבין מדוע יש הבדל מי שולט בקרנות הפנסיה. קפיטליסט אחד או קפיטליסט אחר, ובמציאות הנוכחית כשהבנקים הישראלים נשלטים בידיהם בחלקי בעלי הון זרים וגם בעלי ההון הישראליים שמחזיקים את הבנקים בורחים לחו"ל כשנוח להם, אני באמת לא רואה שום שינוי מהותי בוועדת בכר.
    זוהי דווקא אחת הפעמים הראשונות שפוגעים בבנקים, לא שאני חושב שנתניהו עושה זאת ממניעים חברתיים, אלא מתוך רצון לשרת את החברות הרב-לאומיות, אבל זה לא באמת משנה שום דבר.
    אגב, מרקס עצמו טען שהמצב היחיד שבו הפועל נהנה מהקפיטליזם הוא כשיש תחרות בין הקפיטליסטים. אבל גם זה, כפי שלמדנו, הוא עניין זמני, ותוך מספר שנים לא רב תהיה ריכוזיות גם בתחום קופות הגמל.

  12. לגרמני מעופר הגיב:

    לאיזו נקודה שנייה אתה מתכוון?

  13. הגרמני הגיב:

    לעופר,
    לא הבנתי את ההיקש שעשית בין דירוג אשראי לבין לקיחת הלוואות מסוכנות בחו"ל.
    הלוואות מושפעות בעיקרון מריבית נמוכה, ומרבית המונטריסטים מאמינים בין כה בהשארת ריבית נמוכה, על מנת למנוע התפרצויות אינפלציונריות במשק.
    אולי התכוונת להשקעות בחו"ל שטיבן ספוקלציות.
    אם אלמוני מוכן לשים את כספו על קרן הצבי, ולהשקיע באיגרות חוב של ארגנטינה לדוגמא-זוהי זכותו!

  14. שי הגיב:

    תמר תמר – מדוע אינך עונה? שואלים ומבולבלים ממאמריך הקודמים. ואין תשובה.

  15. נועה, ירושלים הגיב:

    לתמר,
    את טוענת במאמרך כי מטרתה הסמויה של הרפורמה היא העברת השליטה בקופות הגמל לחברות בינ"ל. לא מן הנמנע שכך יקרה, אולם לדעתיהאינטרסים האמיתתים הפרשה זו הינם "לערוך סדר" בשוק ההון המקומי (ע"י הסדרת תפקידי היועץ לעומת המשווק, למשל) ולמזער את כוחם של הבנקים בישראל. בניגוד לבנקים הקטנים (שע"פ הפרסומים בתקשורת ככל הנראה יזכו בהקלות מסוימות בביצוע הרפורמה, ידוע כי מזה שנים 2 הבנקים הגדולים גובים את העמלות הגבוהות ביותר, מיעצים ללקוחותיהם להשקיע במניות שהם עצמם הנפיקו בלי קשר לביצועיהן אלא יותר לרמת החוב של החברות שלהן כלפי הבנק, ועלות כלל הפעולות בהן גבוהה מכל גוף פיננסי אחר במשק.
    לדעתי התיקונים הללו הכרחיים. אני לא מזהה כאן כל פגיעה בהגנה לכאורה על שום ציבור.

הגיבו לגיא לעופר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים