הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 ביוני, 2005 36 תגובות

יום שישי בצהריים. השישי האחרון בחודש רמאדאן. השעה 12:30 והמתפללים המוסלמים נכנסים למתחם המסגד, מסגד אל-אקצה כמובן. כ-100 אלף בן-אדם. רובם גברים, אך היו גם נשים וילדים. כמאה אלף איש מתפללים לאותו כיוון עם אותה אמונה: אללה אקבר. אחרי התפילה הם יוצאים בהמוניהם חזרה, כל אחד לעיסוקו. אחת היציאות הממוקדות היא: "באב אל-עאמוד". האזור הזה, ובאופן מתמיד, מוצף במוכרים משוטטים שממוצע הכנסתם החודשית קרוב ל-1,000 שקל. בבאב אל-עאמוד ניצבים מאות אלפי מג"בניקים, שלא לדבר על הסוסים המתכוננים לכל התפרצות בכל שנייה. כל זאת תחת הסיסמה: לשמור על הביטחון והסדר. לאחד השוטרים נפלטה מלה גסה מפיו, בלית סיבה או שכן, על פלוני לבוש אזרחי, שפם ופנים שחרחרות (ולא במקרה קראו לו מוחמד). תוך שניות אחדות התפרצו האנשים, משני הצדדים, זה כנגד זה. הילדים צעקו וברחו, הנשים בכו ואילו הגברים נשארו כדי לגנות ולמחות, והעיקר כדי להגיב בהתאם לפרובוקציות. הסוסים דהרו ואילו חלק מהשוטרים הרביצו למתנגדים והשאר ירו לעבר כל פינה. מוחמד היה השאהיד היחיד שעד היום לא ידועה סיבת מותו. סמ"ל ז’, שהואשם ברצח, זוכה מחוסר ראיות. כ-100 אלף איש לא סיפקו ראייה די מספיקה כדי לגזור דין וצדק על השוטר העבריין. מה הפלא אם נגלה שרוב האנשים שנמצאו בזירה בעת ההתפרצות נעצרו מינהלית!

שבת למחרת, רחובות העיר המזרחית גדושים: היום אין עבודה! בחלקה השני של העיר אלפי חרדים יורדים מרחוב הנביאים לכיוון הר הבית. בהר הבית כולם מסתדרים. כל אחד מתיישב במקומו, ונכנע לכוח האלוהי. כולם, איש-איש, עם אמונה אחת: יחי מלך המשיח. אחרי התפילות והקריאות כולם יוצאים חזרה. שקט סוער את רחובות העיר. אין התפרצויות. אין מכות. והעיקר… אין נרצחים. אף על פי שהיו גם ערבים; אותם מוכרים משוטטים. בדיעבד, אף פעם לא הבנתי מדוע החרדי שנכנס לעיר העתיקה נושא איתו נשק, ולרבות נשק מתוחכם: אוטומטי. הנני תוהה אם אכן הפלסטיניים המתגוררים בביתם כבר מאות שנים מהווים סכנה לחייו. הרי בטוח שאין אף חרדי נושא נשק בגלל שהוא מפחד מהמשטרה. וראו זה פלא; מספר השוטרים העומדים במקום, והמצוידים בכל סוגי הנשק, עולה על מספרם של הערבים. כל שוטר העומד בסימטאות העיר העתיקה אחראי לכל אירוע. אגב כך, גם נשיאת נשק הינה אירוע לא-שגרתי.


יום ראשון בבוקר. יום חדש – שבוע חדש. קולות פעמוני הכנסיות מגיעים לכל קצוות העיר, מזרחה ומערבה. שני העמים שומעים את הקולות ונרגעים. שקט מוחלט. כאילו שלא קרה כלום, כל ההתרחשויות והאירועים שקרו, וכל אחד יתייצב במקומו בסוף-השבוע הבא. בוודאי ובוודאי, הכותרות הראשונות המודפסות על פני דפי העיתונות הישראלית: "התפרעויות בהר הבית"! עוד אירוע שגרתי…


ירושלים עיר אלוהים. מעולם לא זלזלתי במעמדה הנכבד. ההפך, היו לי רגעים שחשבתי שאלוהים, בכבודו ובעוצמתו, שוכן בה. עיר שכזאת, שהתאספו בה שלושת הדתות העיקריות, לא במקרה כוללת אלימות, מתח ופרובוקציות. ככל הנראה, היא פועלת לפי רצונותיהם של כוחות מטאפיזיים. ליתר דיוק, אין מאן-דהוא שיוכל לצפות מה יקרה בתוככי העיר זולת האירועים המתרחשים בכל סוף שבוע: שישי, שבת וראשון. העיקר שאין אדם, אפילו רה"מ, היכול להתערב בכוחות אל טבעיים כאלה.


הקונפליקט הישראלי-פלסטיני מתחיל בדיוק כאן. בירושלים ובסמטאותיה. כאשר שלושת הדתות נפגשות ומתרחשת ההתנגשות; מתחיל הקונפליקט הנצחי. שלושת הסמלים – צלב, סהר ומגן דוד – מתלכדים בעיר העתיקה ומולידים כור גרעיני. כל זאת לא מפני שהדת הינה ערך שלילי, אלא שהשימוש המיותר בה עד כדי ההתנכרות מהאחר – או אי כיבודו בצורה זו או אחרת – מוליד את הפצצה המתקתקת.


ממש ברגע שנפלטה המלה הגסה מפי השוטר העבריין, נהיה הפיצוץ. לא לשווא התפרצו האנשים וגילו זעם אלא משום שהם הרגישו בחוסר כבוד בצורה מחפירה. אף אם נעשה שימוש באלימות (כגון יידוי אבנים), מובן שזוהי הדרך היחידה להם כדי לחשוף את הכעס והנקמה. למעשה, זהו הייחוד של העיר: הכוח הרדיואקטיבי. הכוח הזה טמון בכל אחד מאיתנו. באמונה שלו ובאידיאולוגיה שלו. יהודים, מוסלמים וגם נוצרים מגלמים בתוכם את הכוח המרדני וההיסטרי ההוא, ומשתמשים בו ככל שמתבקשים. דהיינו, יש שימוש בכוח הייחודי הזה בעת ההרגשה בחוסר משמעותיות. אשר על כן כל דת מנסה לשמור על אמונתה, כל אחת בדרכים שלה. אם ברצוננו להעמיד במבחן את התנהגותם של המוסלמים בעת יציאתם מהמסגד, ברי שאין זו התנהגות נבחרת, משמע; איננה טהורה כך שאיננה מייצגת אלא את רגשי המרד. יתר על כן, לא ניתן להשגיח ולשים לב רק לאקט ספציפי אלא להסתכל במלוא היקף התמונה על אף מורכבותה. אזי גם תהליך הטרנספר שעובר על ערביי ירושלים (הניסיון לאלץ אותם לנטוש את העיר; בכוח או בדרכים יותר מתוחכמות) אמור להיות מונח תחת מיקרוסקופ האמת הטהור. תהליך הטרנספר כולל פעולות שונות אשר מרביתם מלוות בפגיעה בזכויות האדם. פגיעה בזכויות האדם כוללת: השפלה, הריסה, מכות ואף חסימה מפני התפתחות חיים נורמליים אצל אוכלוסייה זו – במלוא מובן המלה. אילולא התקבלו טיעונים אלה, נראה לי שהשקט המוחלט ששרר ברחובות העיר בשבת מעיד על אי-רצונם של הערבים להביא להסלמה. כעת אנו ניצבים מול משוואה עם נעלם אחד; המשטרה. רשויות השלטון הישראלי הן קופסה שחורה שיש לה שני חורים ולכל אחד תפקיד שונה לגמרי. מחד גיסא, הן מפעילות את רשתות המודיעין והשב"כ כדי להגיע לאמת ולחקור אותה, ומאידך גיסא מוציאות את מה שנראה להן הולם לציבור. כך שמה שנפלט מאותה קופסה עולה בקנה-אחד עם תוכניתו של רה"מ.


תפקידה של העיתונות בעיצוב החדשות


"התפרעויות בהר הבית", "ערבים יידו אבנים ליד מוזיאון רוקפלר", "בקבוק תבערה נשלך לעבר ג’יפ ברחוב סולטאן סוליימאן" ..ועוד.. כולן כותרות המתנוססות מעל העמודים הראשונים של העיתונים הישראלים היומיומיים. הסטנדרד -שמתגלה לאחר קריאת העיתון עד תומו- שאין אף הזכרה, אזכור, התייחסות ואפילו הערה להשתלשלות העניינים.


אני זוכר שבאחת מההרצאות במדע המדינה שהייתי נוכח בה, והן מעטות, דיברנו על האובייקטיביות של העיתון. היינו; איך פועלת מערכת התקשורת, ומהו המדד המתאים לבחינת האובייקטיביות שלה -או להפך מידת נטייתה לימין או לשמאל? לתדהמה הזכיר לנו המרצה שבאחד המחקרים שנעשו בתקופה האחרונה על הנדון נתקבלו תוצאות מפתיעות. המסקנה שעלתה היא: מערכת העיתונות בישראל נוטה להיות "קרובה" לממשלה. בדרך זו, ישנו קשר פרופורציוני בין הממשלות העוקבות לבין המסלול שבו דורכת העיתונות. משום כך, הכותרות שזוכות בהופעה על העמוד הראשון אמורות לספק ולהשביע את רצון הימין (כאשר הוא בשלטון) ואת השמאל (כאשר הוא בשלטון). לאכזבתי, גם הגרוע מזה קורה: העיתונות הישראלית תוקפת את השמאל בעת שהימין בשלטון וההפך אף הוא נכון. בעיתון היומיומי שנרכש מהקיוסק שמתחת לבניין שבו מתגורר פלוני מופיעות חדשות כוזבות או, ליתר דיוק, חדשות חסרות. העיתונות מכסה את האירועים הנאים לה ולממשלתה. היא משתמשת באמצעים, שלרוב אינם מקובלים, כך שהחדשות עוברות מניפולציה עד כדי היפוך המציאות ו/או תכנונה. בעיתונות היומיומית אין מקום לאמת הנצחית. היא אפילו לא מוכרת. ישנו יעד ידוע מראש: הכסף. הרווח המרבי הוא הוא המטרה הסופית. בקלות רבה, ניתן לזהות את העיקרון שנשענת עליו מערכת העיתונות: המטרה מקדשת את האמצעים. והאמצעים הם אותם תחבולות ותכסיסים שמשמשים אותו (את העיתון) להביא לידי מכירה מקסימאלית. את הכותרות הבולטות, הצבעים המבריקים והדם המשתרע מהדף הראשון עד המילה האחרונה. מלות כמו: טרור, "דם על הידיים", פיגוע, מחבל, מודיעין, עצרו, יידו אבנים, התפרעויות, חגורת נפץ, הפסקת הודנה, העדר פרטנר.. מופיעות בתדירות יומית בעיתונים הישראלים. מאידך, מילים כמו: התנגדות, התקוממות, רצח פוליטי (או מה שקרוי סיכול ממוקד), שאהיד, סגר, רעב, אחוז אבטלה בקרב הפלשתיניים, הריסת בתים, מעצר מינהלי, אפליה, פרובוקציות .. ועוד, כמעט ואינם מופיעות בעיתונים. רצוני לומר, שזוהי האסטרטגיה של העיתונות הנתמכת ממשלתית: לחשוף אל מול הקהל את המילים האכזריות והרצחניות בהקשרים הפוליטיים וכך תצטייר תמונת "הערבי המסריח", "המחבל", ו-"הפרימיטיבי"!!! הציבור הרחב, או לפחות רוב קוראי העיתונים, הם קלי-דעת ואין להם את החדשות האמיתיים, ועוד אין להם את היכולת והכישרון לשיקול דעת ושיפוט אובייקטיבי שהריהם קולטים, ובאופן יומיומי, את החדשות המעוצבות והמסוגננות לפי משאלת ליבם של בעלי השלטון וההון. פלוני ואלמוני שהתרגלו לקנות עיתון מהקיוסק שליד ביתם אינם מודעים, ואף לא יכירו, לטעויות אלו ולחיסרון המתאפיין בו אותו עיתון. מתוך כך, ומשום שהם קוראים את העיתון בעקביות, הם לא יכירו אף פעם במילים החסרות. והגרוע מזה שהם לא יכירו בחדשות השלמות. הם התקשרו יפה עם סגנון העיצוב והניסוח המחטני של העיתון ונעשו למכונה שאיננה מסוגלת לתת אימון בכלום זולת העיתון. אנשים כמות אלה אינם אלא יצור מכני בעל דינמיקה כל כך פשוטה ובלתי יצירתית. יצור שאין לו את היכולת לבחון ולהבחין בין טוב לרע, בין אמיתי לשקרי. יתירה מזו, אנשים כאלה שאין ביכולתם לפענח את המושאים מאבדים את הכישרונות התבונתיים שהוענקו להם. אפילו סדר הגיוני נעלם מחייהם.


עתה, ולאחר שהסגנון המודרני והייחודי של העיתון הצליח להתגבר על האנשים, הם נהיו משועבדים לאותה אידיאולוגיה שדוגלת בה הממשלה (או העיתון, הרי כבר אמרתי דלעיל שלשניהם יש אותה אידיאולוגיה). עד כה, החדשות המפותלות נתפסו בתודעתו של הקורא הצנוע והתמים. במשך זמן מסוים הקורא התרגל לביטויים והצגות אלה. כך, בעצם, מצטיירת בתת-מודע שלו תמונת הערבי האויב שאינו מעוניין בשלום. מה גם שהוא מעוניין בהסלמה, אם בכלל הריהו טרוריסט שבסך הכול הגיע מעזה כדי לבצע פיגוע. למה? הרי הוא נולד שונה, בעל תכונות חייתיות… פשוט פרימיטיבי !!


המצוי החדש, ואזהרה אחרונה


גישתם הקפיטליסטית של בעלי ההון – בעלי העיתון – מולידה עידן חדש ומצב חדש. אפילו שהיא מביאה לנו מציאות חדשה, מורכבת ומסובכת יותר, עם אלמנטים חדשים ומבטים חדשים. מצב כזה הינו מצב גרוע ביותר. הוא מביא לידי הסלמה יותר ממה ש-100 קסאמים מביאים ויותר מפלישת צה"ל לעזה או אפילו איזה סגר קטלני. בכוחותיו הפסיכולוגיים של כל בן-אדם, יהיה אשר יהיה, אסור להתערב. אם כך, אל למישהו לתבוע דין וצדק או אפילו לבקש לשים קץ למשבר. מעגל הדמים עוד יימשך ולא ייראה פתרון באופק כל עוד האמת לא נראית באופק. העיתונות הישראלית שולטת בציבור והיא, לצערי הרב, בעלת השפעה לא פחות מהממשלה ושריה. ציבור שלם או לפחות רוב העם – כולל ערביי 48′ – מתבוללים ונכנעים לעיתונות הישראלית. התת-מודע פועל ברציפות נגד זרימת תהליך השלום (או איך שתגדירו אותו). הציבור הרחב תלוי בעמדת העיתונים. הוא נשלף מן המציאות האמיתית על ידי בעלי ההון אל האי-בהירות, האי-וודאות והערפול. הכותרות המסוגננות מביאים אותו לידי תיסכול או לכל הפחות לידי אמונה אחת שמדובר במשחק של סכום אפס: או אנחנו או אתם. כל הפתרונות המדיניים והמבוססים על כוח השכנוע, התדיינות, משא ומתן ותהליכי הוויכוח ומיקוח כבר אזלו. העונה הסתיימה. מרגע זה, הציבור, בלא מודע, נכנס לזירה חדשה של מלחמה חדשה שאין לה סוף; מלחמת שני עמים עד הכחדת אחרון האחרונים. בניגוד לרצון הטוב, זה מה שיהיה אם תימשך העיתונות "הפרסומית" הנוכחית בתפקידה בגיבוש העמדות. העיתונות הישראלית בתפקידה זה מולידה מצב חדש בלתי פתיר. הלוואי שיום אחד יתעורר העם ויצביע על האמת.


האמת הנצחית אמורה לצאת במוקדם או במאוחר, שכן יום אחד יקום העם, כל העם, ויבקש את השיבה לחיים. הוא יתנכר מהתת-מודע המזויף וירצה לצאת מהאי-וודאות אל המודע והנצחי למען חיים חדשים ומוחלטים. אלוהים העניק לבן-אדם את האינסטינקט המרדני כדי להבחין, לערער ולשנות. נראה לי שבסיכומו של דבר מה שחשוב זה האמת. הרי מובן מאליו שהפילוסופיים הגדולים לא בילו את רוב חייהם בחקר המציאות ורדיפה אחר האמת לשווא. חקר האמת והשגתה הם שני דברים נשגבים שכל בן אנוש שואף להשיגם. כך גם הדור החדש, לשיקולי, לא יזלזל בערכים אלו ואף יהיה מוכן להקריב למען גילוי האמת.

תגובות
נושאים: מאמרים

36 תגובות

  1. מיכאל שרון הגיב:

    למערכת, אנא, אל תקטעו הרשימה מפאת אורכה הפעם.

    ראמי היקר, בתגובה על תובנותיך המטאפיזיות-תאולוגיות בדברך על ירושלים, הייתי רוצה להציג כאן כמה הרהורים תאולוגיים-מטאפיזיים נוספים.

    הרהורים תאולוגיים בסבך הקונפליקט

    כאן, במקום הזה, באקלים הזה, ליד הים הטהור הזה, בערים ובהרים כאן, נאמרו דבריהם הכבירים של הנביאים והציויליזציה היהודית היגיעה לשיאה. כאן גם צמחה ממנה הנצרות, במקום זה ממש. אלא שתושבי הארץ שנשארו כאן אינם "עמלק" כפי שאומרים קיצונים יהודים, שכן בתקופת בית שני הדמוגרפיה מתקופת יהושע בן נון כבר מזמן חלפה מהעולם.

    אלה בעיקר, לפי מידת הסבירות, במידה לא מבוטלת, גם בני עמנו הקדומים שנשארו כאן, אלא מי? אלה קיבלו עליהם את הדת שנוצרה במכה ומדינה הרחוקות מהאיזור, מאות שנים לאחר החורבן, בעקבות כיבושי שליטי חצי האי ערב המרוחק והתנופה הדתית שעוררו.

    גם דת מכה ומדינה נוצרה על ידי הנביא בעקבות מגעו עם היהודים – שכן מאיפוא היה יכול להכיר את מסורת נביאי ה`? הנביא הגדול הזה אמנם כועס בסופו של דבר על היהודים. אבל, אינני יודע, לעיתים נראה שעם כל קדושתו של איש-אלוהים, האם אין הוא עשוי גם לרגעים להכנע לחולשות אנוש ככל אדם וכמו נביאים כבירים אחרים?

    ניתן גם כאן לראות מעין כוונה סמוייה של האל, אם תרצו. והרי ניתן לסבור בפשטות שהיהודים, שדתם קדמונית מדתו, אינם נוטים לקבל את מרות הנביא שהושפע מהם, להבנתם. שהרי לעיתים יקרה ואדם המגיע לכוח פוליטי רב ינהג כמנהג הקיסר, אפילו יהיה נביא – ומוחמד הוא הנביא הגדול היחיד שהיגיע לעוצמה ומנהיגות פוליטית ושליטה על מיליונים רבים, תוך מסע כיבושים ענק.

    לא משה, לא ישעיהו וירמיהו, לא אברהם, ובוודאי שלא ישוע. וכבר נאמר, גם במקורותינו ברוח משל יותם וגם בברית החדשה: "תן לאלוהים את אשר לאלוהים ולקיסר את אשר לקיסר". שתי מלכויות ניפרדות.

    כך, לעיתים עשוי אף הנביא המגיע למעלת קיסר רב-עוצמה לגלות זעם כלפי מקור רוחני ממנו הושפע בדברים רבים. זו חולשה אנושית, שכבר עלתה לעם היהודי ביוקר בהיסטוריה. לפחות האפיפיור הנוכחי תקן עוול היסטורי בשנת 2000 בהגדירו את היהדות כ"אחותנו הבכירה".

    אנו עוסקים הרי בהיסטוריה החלה על אנשים וקיסרויות ועל אורחות ודיני מלכויות הקיסר (בניגוד ל"מלכות ה`" וה"קודש" לעומת החול, או בניגוד "מלכות שמים" הנוצרית), במהלך תהפוכות ותהליכים בזמן – ולא ישירות במגע עם האל עצמו.

    האם יש מקום למלחמת דת כאן? תושבי האיזור – באופן היסטורי ובהיקבעות הוויתם, הנצרות והיהדות הרי קרובות להם מבחינת הגנאולוגיה. אין סיבה שיתכחשו למקום ולהוויה הקדושה מתוכם ניפרשות היהדות והנצרות – מקומם הרוחני שלהם עצמם: ירושליים, בית אל, נצרת, בית לחם, חברון. הרי הנצרות והיהדות צמחו מהם, מרוחם, בקרבה אליהם, ולא מעטים מתושבי הארץ הפלשתינאים הינם בבחינת משל למומרים מתקופת פרדיננד ואיזבלה בספרד, במובן מה.

    הם המקור הקדוש, גם למה שהתחולל במכה ומדינה ובחצי האי ערב 600 שנה מאוחר יותר. וגם האיסלאם עצמו, סובלני בעיקרו, מעבר לגילויי מוקצנות ואבדן צלם הבעייתיים לו עצמו: המופתי של מכה, הרקטור של אוניברסיטת אל-אז`הר בקהיר (שאירח לפני כשנה מפגש רוחני של כוהני שלושת הדתות המונותאיסטיות הגדולות, כולל הרב לאו) ואנשי דת ומורי דרך-קודש חשובים אחרים.

    וכמובן התנ"ך. עולה ממנו מסר קדום ומדהים: "ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו. ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל-מערת המכפלה אל-שדה עפרן בן צחר החתי אשר על-פני ממרא". בראשית כה`, ח`-ט`).

    מסר מדהים, שכן הוא מנוגד ברוחו לכאורא למה שדומה שנאמר קודם. זהו פסוק המהווה, יתכן, אמירת-תפנית אלוהית – תפנית ביחס למה שבני אנוש עשויים לחשוב, יהיו "קדושים" וטהורים ככל שיהיו.

    האל עצמו, דומה, פונה אלינו מעבר לדורות ונותן בידינו את האפשרות לנתץ לרסיסים את מאבק הדת הענק העומד על סיפנו – המאבק המתעצם למימדים גלובליים בין שני בני אברהם, שבבחינת פסיקה סופית ומוחלטת – הינם במעמד שווה בטריטורייה הזו.

    מסר קדום החצוב, אפשרי, בהווית האל עצמו, מסר חריג לכאורה ומעורר פרשנות אנושית רבה – ברם, התורה שבכתב קודמת. איני פוסק, אני בעיקרי איש פשוט, בעל תבונת- מה, וכבר נאמר דבר-מה אודות מקור התבונה (המשותף לצלם שבכולנו) בספר איוב.

  2. מיכאל שרון: תרבות תעמולתית הגיב:

    למערכת, נא פרסמו גרסה זו.

    ראמי היקר, מאמרך חכם, רווי מטפיזיקה ועומק. נהניתי הנאה אינטלקטואלית אמיתית, מהדרך בה אתה חושף את הנקודות הכואבות ביותר, תוך היבטים לעומק. הדבר כה מנוגד לכותבים פילוסופים אצלנו, שאם הם עוסקים במטפיזיקה, הרי שהמציאות הכואבת נעשית למסה שמנונית, והחדות מוכהית. כאילו תרבות זה משהוא מנוגד לכאב וחשיפה. אכן יוצרים פה אצל כל אדם חושב, הדחקה והכהייה. להמון מספקים סנסציות וכותרות נוטפות דם, כפי שאתה מראה, ואילו לעילית האינטלקטואלית (האינטלקטועלאקים – כפי שאני קורא להם) מספקים סובלימציות והדחקות, כדי שטובי המוחות פה ירתמו להשלמה ואף להתגייסות לתעמולה הציונית. אכן, אף אני חשבתי על מקצת הנקודות שאתה מעלה: הדווח העיתונאי הוא חסר אוריינטציה סיבתית: נותנים את הארוע הסופי, ומציגים אותו במילים נוטפות דם וסנסצייה, ולא מביאים את השתלשלות הדברים שקדמה להם.

    למשל, מתארים בלשון מזועזעת "טרור כנגד אזרחים" ואף, לאחרונה, פעולות גרילה כנגד חיילים באיזור עזה ורפיח אף הם מוצגות כמעין פוגרום ביהודים חפים מפשע, כאילו הצבא נועד להשתזף בשמש, ואין דבר כזה שבצבא יש הרוגים וניפגעים. רק ששוכחים להזכיר ש"התפרצות הטרור" מקורה בכך, שצה"ל חיסל אחד או כמה ממנהיגי הגרילה בפשיטת פתע, או פשט על מחנות פליטים ואזרחים ערבים, והרי כאן יש כללי משחק ברורים.

    אך הציונית מאז 1905 עסקה באופן מסיבי בתועמלנות שנועדה לגייס את ההמונים: למשל, בני העלייה השנייה, התחילו לדבר על "זכויות קניין טריטוריאלי שנישמרו ללא שינוי במשך 1900 שנה" ומשום מה שכחו שבמשך כל השנים הללו לא נעשה דבר וחצי דבר לממש את הזכויות האלה. והרי אף אם שדדו את נכסיך הקרקעיים, (וזה לא מה שעשו הערבים לפני 1300 שנה), גם אז חלה התיישנות אם אינך מגיש תביעה תוך כמה שנים או עשרות שנים. והרי הוגי הציונות כמו הרצל, נורדאו ופינסקר כלל לא עסקו בהבלים הללו של זכויות היסטוריות, אלא דיברו על "סבירות היסטורית" – עקב הזכרון ההיסטורי המפעל הציוני בפלשתינה-א"י עתיד להראות כבעל סבירות רבה בקרב היהודים והנוצרים. ושוב, הם דיברו בפיקחון רב, לא על "זכויות", אלא על "פתרון הבעייה היהודית" לאחר שההתבוללות ניכשלה מלפתור בעייה זו. אלא שהחל מהעלייה השנייה האינדוקטרינארית, הקנאית והגזענית, הופכת התרבות הישראלית יותר ויותר לתרבות תעמולתית, ואת זה אנו רואים היום.

  3. רק הערה הגיב:

    בכל מדינת ישראל אין מאות אלפי מג"בניקים.
    שאם לא כן, אחד מכל 30 היה איש מג"ב.

  4. ע.ג הגיב:

    שרון החביב. פתרת לי בעיה קשה. תמיד התלבטתי למה לערבים יש זכות שיבה אבל ליהודים אין זכות כזו. והנה במחי שורה פתרת את הבעיה – יש התישנות על התביעה אחרי 1300 שנה. כל שנותר לישראל לעשות הוא לחכות 1243 שנים נוספות ותביעות הערבים היו כלא היו. תודה.

  5. דן תמיר הגיב:

    אחד המאמרים התאולוגיים המענינים שנכתבו באתר בשנים האחרונות.
    והערה קטנה: קשה לי להאמין (במידה והמאמר משקף את מה שנהוג לכנות "מציאות") שבעיר העתיקה של ירושלים נצפו יהודים חרדים עם נשק חם. אלפי מבני העדה החרדית אכן נכנסים מדי שבת לעיר העתיקה בדרכם לכותל, אך למיטב ידיעתי אין הם נושאים בכליהם אפילו בדל סכין יפאנית.
    מי שכן מסתובבים עם נשק בעיר העתיקה הם עובדי האלילים של "עטרת כהנים", גרורותיה ודומותיה. למותר לציין שבינם לבין "יהודים" (קל וחומר "חרדים") אין דבר וחצי דבר.

  6. ראמי נאשף (כותב המאמר) הגיב:

    לכל הקוראים והמגיבים: שלום רב,
    רק עתה קראתי את התגובות המכובדות שלכם, ואני מודה לכל אחד מכם על התייחסויותיו הרציניות. אף על פי שלמעשה, נראה לי, שאף אחד לא התייחס בתגובתו לרעיון שרצוני להעביר לקורא, שדווקא איננו קשור לדת ולא כלום; דהיינו: תפקידה של התקשורת. את המאמר כתבתי כדי להעביר ולמסור לקורא את המסר הזה: תיזהר מהתקשורת/התקשורת מטעה/העיתונים היומיומיים חסרים..וכו’..ולא לשווא כתבתי בסוף המאמר את "האזהרה האחרונה". את האמת חברים, אני כל כך מודאג מדרכה של התקשורת. כזאת היא שאיננה אובייקטיבית, חד-מימדית, תלוייה ממשלתית, ופרסומית…
    אומנם נמצאו במאמר היבטים ספרותיים ותיאולוגיים, אך לא שיערתי לעצמי שרוב התגובות תתיחסנה להיבט ההוא. מכל מקום, רצוני להגיב בקצרה לכמה מהחברים:
    למיכאל שרון: אני מודה לך על התגובה הרצינית. ובכן מדובר בתרבות תעמולתית. אנחנו חיים בעידן ההי-טק, טכנולוגייה בו בזמן שאנו חיים בעידן הקפיטליזם הרצחני. כזה הוא שמשתלט על כל דבר, והגרוע מכל כאשר הוא משתלט על התודעה שלנו בלי שנרגיש; היינו על התת-מודע. למעשה זהו האימפריאליזם: השיא של הקפיטליזם כהגדרת לנין. באשר להתייחסות התיאולוגית, אין אני חולק איתך בדעות. ליהודים יש מה להגיד ולתבוע וכן גם למוסלמים וגם לנוצרים. הויכוח הנצחי הזה לעולם לא ייפתר, והעיקר להסתגל לחיות ביחד. למרות הכוח הרדיואקטיבי הטמון בנו. למר דן תמיר: אינני מופתע מתגובתך, רוב הישראלים כיום לא מודעים להתרחשויות. שוב, העיתונות היומיומית מטעה וחסרה, והסכסוך והפתרון מתחילים בדיוק כאן; מהגדר המוצבת מול ביתי במזרח ירושלים, מהנשק המתוחכם הנישא. ירושלים מלאה מתח ופרובוקציות אדוני, ומשום כך היא היא המפתח של הפתרון, אם בכלל. למגיב בשם "רק הערה": ראשית כל, אלמנט חשוב בכתיבה ספרותית זה: ההגזמה (הפלגה). אף על פי שכל ירושלצי ובעיקר ערבי ירושלמי, יודע בדיוק כמה שוטרים עומדים בסימטאות העיר העתיקה. לפני כמה ימים, נסעתי ל-באב אלעאמוד כשי לאסוף חבר, בעת שחיכיתי לו עלתה לי שאלה שלא מצאתי לה תשובה: למה מחכים/עומדים השוטרים במזרח ירושלים? לשמור על הביטחון והסדר !??!? אוי ואבוי למי שיחשוב שזוהי האמת. זהו שיא הפרובוקציה, כאשר הערבי מנסה למכור את סחורתו החייל מנסה לעצור אותו. משטרת ישראל וצה"ל מבטלים את כל ערכי הדמוקרטיה ואת המוסריות כאשר הם נכנסים לגבולות ירושלים המזרחית.
    על כל פנים, אני מקווה שיום אחד יתעוררו אנשי הבטחון והמשטרה הישראלית שהרי מסתבר שאינם מודעים לכוח הרדיואקטיבי הזה.
    יום טוב לכולם..

  7. מבט אחר הגיב:

    כולם פה כל כך תיאורטיים וחכמים. אני אשה, אז אולי אכתוב תגובה אישית. גרתי בירושלים כמה שנים, מספיק בשביל לדעת שתקוותיו הנאצלות והמרגשות עד דמעות, של הכותב, לא יתגשמו בקרוב, אם בכלל. כפי שממשלת ישראל הקפידה לסנן את מי ששלחה להתנחלויות ולהציב שם אנשים חסרי גבולות ואלימים, כך ירושלים כולה, גם החילונים והשמאלנים לכאורה, עוברים תהליך של סינון טבעי ומכוון, ונותר שם גלעין קשה של אנשים קשים, אטומים ולוחמים מטבעם. אלה אינם חפצים בשלום, ואפילו השמאל שם אינו חפץ בדו קיום אלא בהרחקת והדחקת האלימות הקשה ממנו. עבדתי בעיר, באוניברסיטה שבה אתה לומד, ולמדתי היטב את האופן שבו היא משתפת פעולה עם מגמות בטחוניות לא בריאות.
    ריבוי משרדי הממשלה דוקא בעיר "קודש" כזה או או אחר, היא הוספת שמן למדורה לוהטת ממילא.
    מזרח ירושלים נתונה למעקב חודרני, פיקוח, שליטה, במגמה לקעקע. לשבור. ירושלים לא מבינה, שאנשים שביתם נהרס על יושביו, לא ישבו באפס מעשה. הלוחמה החדשה בעולם כולה מגיעה מאנשים שביתם כבר הרוס והם נלחמים מתוך האין בית, מתוך האין מה להפסיד, חוץ מאשר לגרום להרס אצל מי שעשה להם את זה. ישראל עדיין מאמינה שאפשר לחזור על הכחדת האינדיאנים באמריקות. התקשורת הישראלית היא במידה כזו או אחרת זרוע שלטונית, לא רק מתוך ניתוח טקסטואלי אלא ממש מבדיקת בעליה, עיתונאיה, מכווניה. החרדים, זה נכון, עבור גם הם שינוי שהישראלים לא מודעים לו. הם הפכו לכלי שרת בידי השלטון, בכל עניין חשוב.
    מעטים מאד החרדים המתבלים, השקטים, האנטי לאומנים של פעם. משי זהב הוא חלק ממנגנוני הבטחון. זהו מחיר האוטונומיה שהם מקבלים, פחות או יותר, לנהל את ענייניהם הפנימיים. ובכלל ישראלי יהודי שמבקש שלום מקבל היום יחס שלטוני כמו ערבי, סליחה כמו מחבל.

  8. ראמי נאשף (כותב המאמר) הגיב:

    תגובה לדן תמיר (בהמשך לאימייל שלך):
    כוונתי הייתה שאין אני מופתע מכך ש-"קשה לי להאמין שבעיר העתיקה של ירושלים נצפו יהודים חרדים עם נשק חם".שהרי, אם אינך ירושלמי ובעיקר ערבי, לעולם לא תדע כל עוד העיתונות הישראלית ממשיכה לסלול בדרך הפרסום החד-מימדי. אכן ידידי, ירושלים עיר ללא רחמים. החרדים מסתובבים ברחובות העיר המזרחית, יורדים מרחוב הנביאים דרך שכונת המוסרארה הערבית, "באב אל-עאמוד" אל הר הבית. זהו המסלול שלהם, שמבחינתי בוודאי שלא מפריע לי שהם מסתובבים בשכונות ערביות, אם כי מאוד מפחיד, מדאיג ומזעזע אותי לראות אותם מסתובבים עם נשק חם. נראה לי שמר אהוד אשרי הציג יפה את חסרונותיה הדרסטיות של העיתונות הישראלית במאמרו "קוטב כמשל" (להלן קישור: — קישור —.)
    בכל אופן, אני מזמין אותך לקרוא את תגובתה של "מבט אחר"; הלוא היא תגובה אמיתית, עניינית ואובייקטיבית למרות התסכול שמתאפיינת בו, לדעתי..
    שיהיה לכולכם לילה טוב…

  9. רק הערה הגיב:

    אם אתה מתיימר לכתוב אמת, ועוד קורא למאמרך "וזו האמת", אתה לא יכול לנקוט בכל מיני הגזמות ספרותיות כמו "מאות אלפי מג"בניקים" או "חרדים חמושים בנשק חם".
    הגזמות, גם אם ספרותיות, הן לא אמת.
    או שאתה כותב אמת, או שאתה כותב ספרות.

  10. עופר יהלום הגיב:

    כהערה כללית – כנראה שהכותב התכוון לומר שיש מאות ואלפי מג"בניקים, ולא כפי שנכתב – לא נראה לי שצריך לעשוות מכל טעות קטנה דוגמה ל"דמיון המזרחי ", כפי שהיו אומרים פעם.

    אני לא מסכים עם מה שעולה מדברי רוב המגיבים, כאילו ירושלים נמצאת באזה מישור אחר משאר המדינה. הרי טרור משני הצדדים, כתרים וסגרים, מחסומים (נעדרים אפילו היגיון צבאי!) וחומות למיניהם קיימים בכל האזורים, למרות שבירושלים זה אולי יותר בולט עקב הצפיפות והקירבה בין יהודים וערבים.

    הויכוח שמתנהל כאן האם יש חרדים נושאי נשק הוא בעצם על המושג "מיהו חרדי" – בעיני הם כוללים לא רק לובשי שחורים אלא גם את אנשי עטרת כוהנים ודומיהם, באופן כללי מי שיש לו כיפה שחורה או ענקית.

  11. ראמי נאשף (הכותב) הגיב:

    ל-"רק הערה"..
    אדוני הנכבד, אני מקבל את הביקורת שלך ובהחלט מבין כיצד אתה מתעקש לכך שאין זו האמת. לצערי הרב אדוני, החרדים המסתובבים בסימטאות העיר העתיקה ונושאים איתם נשק, הינה עובדה אמיתית וקיימת. אני מוכן לצלם אותם ביום בהיר ולהמחיש לך את "ההגזמות". ועוד, בעניין המג"בניקים, אני מניח שאינך ירושלמי (וכבר אמרתי את זה) שהרי אינך מודע לעובדה שאכן ניצבים המון (אבל המון) שוטרי מג"ב בעיר העתיקה, ולא לדבר על שאר חלקיה של העיר המזרחית כמו: סלואן, שועפאט ובית-חנינה ועוד… אני אספר לך סיפור קטן שקרה עוד בהיותי בן 7: "באינטנפאדה הראשונה, בעת שכל צד פחד פחד מוות מהשני, וביום עצוב של ממש פלשו החרדים לשכונה שלי שבמזרח ירושלים (לשכונת בית-חנינה) למרות שאין להם מה לחפס שם !!..למזלו הם לא הצליחו להגיע לבית שלנו שהרי התקבלו בזעם רב שבא לידי ביטוי בחסימת כבישים וכו’…אך הם הצליחו לפגוע בכמה בתים ערביים, חלונות נשברו ועוד.." !!!!
    מקווה שילדיך וילדיי לא יספיקו לעבור חוויות מזעזעות כמות אלו..
    יום טוב..

  12. גדעון ספירו הגיב:

    הערה לרק הערה,
    "הגזמות ספרותיות" אינן לגיטמיות כאשר מדובר בדיווח במסגרת ידיעה. הן כן לגיטימיות כאשר מדובר ברשימה פובליציסטית.
    על כן, כאשר ראמי נאשף כותב על "מאות אלפי שוטרי מג’ב", ברור על פניו שהוא לא ספר אותם לפני הכתיבה, אלא כוונתו היתה לומר, כי רבים מהם שורצים בעיר העתיקה ומהווים מפגע שטורד את מנוחתם של האזרחים הפלסטינים.
    אשר לחרדים נושאי נשק, זה כבר לא הגזמה ספרותית אלא מציאות יומיומית, שגם אני ראיתי כמוה לא אחת.

  13. מבט אחר הגיב:

    מתוסכלת באמת. מקווה לצאת מתחומי המדינה ולהשיב לעצמה את שמחת החיים והתקווה. בלי להישמע כמו גולדה מאיר – להיות יהודי בישראל, יותר מייאש ממצב של הערבים שיודעים לפחות למה הם סובלים.

  14. דן תמיר הגיב:

    לטובת הקוראים שלא יודעים במה מדובר, הנה נוסח הדואל ששלחתי לראמי, ושמענה עליו קבלתי כאן למעלה:

    ++++++++++

    כתבת ש:
    "אינני מופתע מתגובתך, רוב הישראלים כיום לא מודעים להתרחשויות. שוב, העיתונות היומיומית מטעה וחסרה, והסכסוך והפתרון מתחילים בדיוק כאן; מהגדר המוצבת מול ביתי במזרח ירושלים, מהנשק המתוחכם הנישא. ירושלים מלאה מתח ופרובוקציות אדוני, ומשום כך היא היא המפתח של הפתרון, אם בכלל”.

    מבלי להכנס לשאלת "הפתרון" (בשביל למצוא פתרון צריך, לדעתי, לאתר קודם בעיה), מענין אותי לדעת מה בתגובתי לא הפתיע אותך. סתם, אני מתענין אם יש דברים ששנינו חשבנו עליהם יחד.

    להשתמע,

    דן

    ++++++++++

    בכל אופן, תודה על ההזמנה. קראתי את תגובתה של "מבט אחר" ואני חותם על כל מלה. אינני יודע מה גורם לראמי לחשוב שאינני מכיר את המציאות (בהנחה שיש דבר כזה) בירושלים, אבל נניח לזה לרגע.

    נכון שיהודים חרדים מסתובבים ברחובות העיר העתיקה, יורדים ממורד רחוב הנביאים ושכונת מצרארה בואך שער שכם (“באב אלעאמוד") בדרכם אל הכתל המערבי. עם זאת, למיטב ידיעתי הם א-י-נ-ם חמושים בשום נשק חם, בשונה מעובדי האלילים (שאמנם עדיין מכונים רשמית "יהודים" אצל השלטונות העת’מאניים) החמושים שהתנחלו בעיר העתיקה בשנים האחרונות.

  15. לעופר הגיב:

    ירושלים נבדלת ולו רק משום מעמדה המיוחד בכל הדתות וחשיבותה הסמלית לעולם כולו.

  16. הקשר הגיב:

    אושוויץ, אם כבר, היא באותו צד של כיבוש החלל. מגלומניה תוקפנית שגובה חללים ועבדים רבים. ביניהם, כניראה, אילן רמון, שלא הבין את הרמז.

  17. למיכאל הגיב:

    אני מסכימה אתך לחלוטין. הערה מרושעת קצת, שעלתה במוחי לאחרונה..ואולי, ואולי רק, זה עוד תרגיל של
    jew baiting
    שהצליח מעל למשוער.
    כמובן, אפשר לאמר ש
    you can’t fool an honenst man
    ודוק.
    אבל…
    נקודה לאיזון המשוואה של החטאים, ברוח הסניגוריה של אבותנו הרחמנים.

  18. מיכאל הגיב:

    אז מה, בשביל jew baiting להקריב 10 אסטרונאטים אמריקנים?

    ומחשבה עוד יותר מרושעת שהיבזיקה לשבריר שנייה במוחי בערב התרסקות קולומבייה: אולי האסטרונאוטים האמריקנים התאבדו באומץ להנחיל מכה ל"שחצנות הציונית שהשתלטה על אמריקה", לגישת כמה אנטישמים?

    מה, זה לא הנאצי וורנר פון בראון שהיה ממקימי סוכנות החלל האמריקאי בפסדינה?

    אז אולי הגזענות הלבנה והאנטישמית, מורשת פון בראון, חוגגת שם בסוכנות החלל?

  19. מיכאל שרון: התרסקות רמון הגיב:

    עוד תאולוגייה: המעבורת קולומביה התרסקה ב-1 פברואר 2003 בדיוק על העיירה פלסתיין בארה"ב. הסבירות שמבין רבבות העיירות הקטנות הפזורות בשטח ענק, תהיה ההתרסקות דווקא שם, שואפת ל-0.

    זאת לאחר שאילן רמון, טייס f-16 התרברב באופן מאופק על ההישג הישראלי, אף שהיה זה הישג טכנולוגי אמריקני, ובטכסיות מחליאה של צדקתנות ריקה וקולנית, לקח איתו לחללית איזו חפץ מאושוויץ. עד שאפילו אביו אמר שהרהב הזה נראה לו מוגזם ומתריס.

    הדבר מצביע על כך שתבונת-העל האלוהית מתעבת את הרהב הציוני הריק ואת השחצנות ממיתת החיים של האליטות כאן. והאל חותר להשמיד את המפעל הציוני ואת אנשיו. בהתרסקות קולומבייה מעל לפלסתיין התרה בנו האל. אם לא נשנה את דרך הרהב והגזל – נושמד.

  20. למיכאל שרון הגיב:

    אילן רמון לקח איתו ספר תורה מיניאטורי ששרד את אושוויץ. לא "איזה חפץ".

    לא ברור לי אם זו בדיחה או שאתה מתכוון ברצינות.

    התיאולוגיה שלך, סליחה, עומדת על אותו לוול של עבודת אלילים כמו הפרשנות לאסון ורסאי שנגרם בגלל ריקודים מעורבים. והיא לא משוכללת מי יודע מה.
    הסבירות שהמעבורת תתרסק דווקא על פלסטיין זהה להסתברות שהיא תתרסק על כל עיירה קטנה אחרת באיזור.
    אם אלוהים באמת כל כך מתעב את הרהב הציוני, למה לא להוריד אש מהשמים על כל מדינת ישראל, כמו על סדום? למה להרוג אסטרונאוטים אמריקאים חפים מפשע?

  21. רן – בנוגע לאמת של ראמי הגיב:

    אני מביא רק ציטוט
    "בבאב אל-עאמוד ניצבים מאות אלפי מג"בניקים, שלא לדבר על הסוסים המתכוננים לכל התפרצות בכל שנייה" "עשיתי העתק וגזור למשפט הנ"ל!
    אתה מבין מה הבעייה שאין לכם כל יכולת לקשר בין מציעות אובייקטיבית ועובדות למה שקורה לכם!!!

  22. תיאורלוגיות עוד הגיב:

    אסון ורסאי, מקובל לדבר עליו כאימונים לפיצוץ התאומים שישראל אחראית לו לפי דתות מסויימות שנפוצות לאחרונה במערב.
    באשר לאילן רמון, אני לא יודעת אם זה "יד אלוהים", אבל היתה סמליות בכך שהוא היה מפציץ בכור עירק, היה למעשה "פיון" של ארה"ב מאז ועד למותו הטרגי בחללית אמריקאית במהלך ההשלמה של כיבוש והרס עירק שהחל עם אותה הפצצה. מיכאל טועה לדעתי בכיוון שלו קצת. החטא אינו הרהב הציוני אלא מכירת סוף העונה לאמריקה מי שחשב שהוא מוביל את אמריקה במושכות מצא שהוא טעה קצת…(אגב התוצאות ניכרות עכשיו בשטח, וקשה לא לשמוח קצת שכנופיות שלמות שהתאנו לערבים ויהודים מוצאות עצמן בצד הפחות שגרתי של ההתעללות…וזו רק ההתחלה ניראה לי).

  23. צדיקים בסדום, הקשר הגיב:

    מי ששאל למה אלוהים לא מנחית אש וגופרית על ישראל, הנה התשובה : אלוהים התחייב לאברהם שכל עוד יש עשרה צדיקים לא יחריב את העיר עליהם. לכן משרד הבטחון מחזיק פה "שבויים" שלא יכולים לצאת. מה שנקרא תפסו את אלוהים בביצים ומחזיקים בני ערובה מגן אנושי, מול הפרצוף שלו. ועכשיו…אומרים הגנרלים לאלוהים :,ניראה מה תעשה ?
    ואלוהים מידי פעם ממלמל ביאוש "נצחוני בני הרעים נצחוני, אני יורד מפה לשוודיה..".

  24. מיכאל למגיב הגיב:

    נאמר שבארה"ב יש 80 אלף עיירות קטנות, ורק אחת מהם נושאת שם סימלי בעל משמעות לסכסוך הישראלי ערבי, ולסיטואצייה כאן. מה הסבירות שקולומבייה לא תתרסק על קבוצת 79999 העיירות האחרות, אלא דווקא על העיירה היחידה בעלת השם פלסתיין? כאילו אמרת שסיכוייך לזכות בלוטו זהה לסיכויו של כל אחד מ-600 אלף הקונים האחרים, ולכן הסיכוי שלך הוא 100 אחוז…

    ואגב, מה הקשר בין ספרון התורה ששרד את אושוויץ ובין הצעת סוכנות החלל האמריקנית לשגר את רמון לחלל, כמו אנשים אחרים שאינם שייכים לסוכנות הלל – מיליונרים כבדים ואזרחי ארצות אחרות? האם לא היה כאן ניסיון לעשות מניפולציה סכרינית ודביקה ברגשותינו בנוסח "אני, שפעם הייתי נרדף, ועתה המצב התהפך ואני נוסק לחלל"? אלא שלא בעוצם ידו של רמון בא הדבר הזה, אלא באדיבות ממשלת ארה"ב. הייתי מבין אילו נשא עימו איזה חפץ המעיד על הרצון האנושי לכיבוש החלל, ורוחו הנוסקת לגבהים של האדם. אבל מה הקשר בין אושוויץ ובין כיבוש החלל? מה הקשר בין אושוויץ ובין פתוח טכנולוגיית המסע לחלל? בכל סיטואצייה ומצב חייבים לנופף באושוויץ?

  25. מיכאל למגיבה: היבריס אושוויץ הגיב:

    זאת ועוד. את צודקת בעניין הסימליות. דומה ש"אושוויץ" הפכה לזעקת הקרב וזעקת הכיבוש הישראלית. אפילו בכיבוש החלל זועקים אצלנו את קריאת הקרב "אושוויץ". וכמובן העיתוי – ערב הפלישה האמריקנית לעיראק – אז זעקת הקרב "אושוויץ" היא כפולה ומכופלת: ראשית כיבוש החלל ושנית כיבוש עיראק. אז אם קיימת איזו אינטליגנציית על, היא לא תתרעם נוכח השימוש בזכרם של קורבנות ג’נוסייד הגזענות למען מסעות כיבוש והתעמרות? האם היא לא תתרעם נוסח הניסיון להקנות למסע קדמה אנושי לחלל ציביון של כיבוש דורסני ונקמה על "אושוויץ"?

    וכי זכאותו כביכול של מישהו להפוך כל דבר ל"כיבוש דורסני" -אפילו תנופת קדמה מדעית – אינה מהותו של ההיבריס? דומה והציונות ניכסה את אושוויץ למען הצדקת כל פרע ודורסנות – ויוצא שאושוויץ מאפשרת את הטרנספורמציה של הפיכה שחצנית של כל דבר לנכס שניכבש בדריסה וכיבוש פרוע. אפילו המסע לחלל מתואר כאמור, באקט "אושוויץ" של רמון כאקט של כיבוש וניכוס החלל בשם "אושוויץ".

    אושוויץ מעניקה כביכול לאדם הציוני את הזכאות לפרוש רשת מנכסת, ערמומית ונקמנית בכל, החל מכיבוש החלל, המשך מכיבוש עיראק וכלה בכיבוש הפשע ויצוא הפשע הישראלי לארצות חוץ – זנות , הימורים, סמים, סחר באיברים וסחר בנשק עם המשטרים האפלים ביותר.

  26. לצדיקים בסדום הגיב:

    אני אשאל שוב, כי משום מה אף פעם לא עונים לי, מי הם בדיוק אותם אנשים שכל כך רוצים לצאת ולא נותנים להם?

  27. יו"ר עמותת הצדיקים בסדום הגיב:

    מי השואל ?
    שמותיהם של חברי העמותה חסויים ופרטיים. אפילו רשם העמותות שרצה לקבל את הדו"ח נדחה מנימוקים שהתקבלו על ידו לבסוף.
    למעט אם יש לך סיבה טובה לקבל את המידע, השאלה מיותרת. מה חשובים השמות ומספרי הזהות, יש לך מה לעשות עם זה ?
    יש להניח שמספר חברי העמותה יגדל משמעותית בשנה הקרובה, ואם יחצה את האלף, נצא בהודעה לתקשורת. בינתיים, תישן או תישני טוב, לא מדובר בך, אחרי הכל, אלא באנשים אחרים. ולכן, או שזה לא קיים או שזה לא מענין או שזה מוצדק. (כאשר זה יהיה בעיה שלך, כניראה תחשוב אחרת).

  28. הגרמני הגיב:

    לרן,
    לו רק היית כותב ללא שגיאות כתיב, הייתי עוד מנסה לקחת אותך ברצינות.
    וכשאני משווה בין יכולת ההבעה והכתיבה של הכותב, שלהזכירך אינו מתבטא בשפת אימו…אז במקומך הייתי יושב ולומד עברית, לפני שאתה מגיב!
    עתא עבנת עת זא רן?

  29. לגרמני הגיב:

    כלל בסיסי בבדיקה אם הכותב דיסלקט, אנאלפבית או סתם פגם בפליטת מקלדת קלה: אם האות הנכונה והאות שהופיעה בפועל צמודות זו לזו, זו פליטת מקלדת.
    וזה המצב כאן.
    א’ וע’ סמוכות, בדומה לב’ וה’ ול-ל’ וח’.

  30. לגרמני הגיב:

    לגרמני

    אתה מעולם לא טועה?

  31. הגרמני הגיב:

    מודה שכנראה הגזמתי בתגובתי.
    מקריאת התגובות נוצרה בי ההרגשה כאילו הביקורתיות המופנית לסגנונו הספרותי של המחבר טמונה במוצאו, ולא בתכניו.
    "ההגזמה" ככלי ספרותי נפוצה אצל רובנו. ביטויים כגון:אמרתי לך כבר אלף פעמים, או בחיים לא… שגורים בשפה העברית לרוב.
    לפיכך כאשר כותב כמו רן(כמו גם אחרים) מטיח במחבר שאינו מסוגל לחבר בין מציאות אובייקטיבית ועובדות-לטעמי(הכל עניין של נקודת השקפה) נודף מאמירה זו ריח לא נעים!
    מעניין אם באותה ביקורתיות הוא מתייחס לכותבים כמו:חגי סגל, אורי אריאל ואחרים?

  32. לגרמני הגיב:

    חגי סגל ואורי אריאל לא כותבים מאמרים בעלי כותרת בנוסח "וזו האמת", ואז מפליגים בהגזמות.

  33. הגרמני הגיב:

    לא. חגי סגל ואורי אריאל הם אוהבי בריות, פילנטרופים הקוראים לאחווה ולאהבת הזולת.
    אצל ראמי נשף לא הבחנתי בהטפה לשנאה, כמו גם להכללה.
    אצל חגי סגל(יותר מאשר אורי אריאל) ניכרת השנאה, ולחשוב שהאיש הזה ,בעל דם על הידיים, מקבל בימה ציבורית להטפת מסריו.
    אבל זה כנראה בסדר. חגי סגל הוא יהודי טוב!

  34. אינשאללה יבוא כבר שלום הגיב:

    ראשית, אני מורידה את הכובע בפני רמי נאשף, שהולך עם האמת שלו עד הסוף, גם בהתייחסותו לתגובות כאן. וכמו שאמרו כבר קודם לפני- אין אמת אבסולוטית…החיפוש אחריה הוא המהות הפילוסופית…והיא , האמת באופן פרדוקסלי הפתרון האולטימטיבי למציאות שאינה אבסולוטית כלל…בהחלט מתסכל אבל עולמנו הוא פרדוכסלי.
    בעיניין הזעקה לעיתונות "בשרות הממשלה" למרות שאין עוררין על כך שמאז האינתיפאדה העיתונות הינה מגוייסת, עיניין שלעניות דעתי נכון לגבי כל הצדדים המעורבים…עיתונות ערבית, ישראלית, בריטית ועיראקית. התזה שהועלתה על ידי רמי, אינה מגובה בנתונים סטטיבטים ולכן קשה להסכים אתה או שלא. מתוך דחף ראשוני ניתן לאמר: שכל זמו שהעיתונות תוקפת , חוקרת ומנסה להשיג את הלא מושג- האמת כפשוטה, היא עושה את עבודתה..שכן , מעוררת אותנו לעשות את מה שטבעי לבן תמותה יותר מכל- לחשוב.
    עצוב שהפרופוגנדה תפסה את מקום החיפוש הפשוט שליווה את הפילוסופיה והוליד את הנביאים…
    נהניתי לקרוא את המאמר שלך רמי , כי יכולתי להריח את הסימטאות, להרגיש את הפחד והכעס ואת הפשטות הפנימית שהיא הדבר הכי קרוב לאמת שאני מכירה ושעדיין שומרת על צלמה אצל בני האדם…בסימטאות, ךמרות הרובים, מול לבושי שחורים, מול היורדים מהר הבית ורוכלי השוק.
    בסופו של דבר כלנו בני אדם.
    ואת זה לא יקחו לנו הבדלי האמונה, השקפותינו הפוליטיות, והטעויות ההסטוריות שבהיאו אותנו עד הלום…. מכאן זה רק אתה ואני וכל השאר שיכריעו את הגורל.

  35. אלוקילי נוהה הגיב:

    שלום לך ראמי נאשף דבר ראשון רק תדע שאתה מהנדירים מאוד במדינה זו שמתייחסים לנושאים מסוג זה,ובאופן שהוא מאוד גלוי וברור ואפילו יותר מזה ריאליסטי בדרגה מאוד גבוהה. נהניתי בקריאה וגם התעניינתי מאוד וגם התעוררו פרשנויות אישיות אבל בכל מקרה לאלה שרואים בזה הגזמה בתיאור אני אומרת להם ההגזמה אולי במקומות אחרים לא הייתה במקום אבל כאן היא מאוד משקפת אמת. יפה כתבת

  36. דורית שאול הגיב:

    אני מחפשת סוכנויות נסיעות במזרח ירושלים שיכולות לעזור לי להוציא פלשתינאים לטיול בפלסטין050-5700553 תודה

הגיבו ללצדיקים בסדום

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים