הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 ביוני, 2005 14 תגובות

התגובות שקיבלתי בעקבות מאמרי "ועדת בכר וההגיון הגלובלי במדיניות נתניהו" (הגדה השמאלית, 25/6), ואשר הגיעו אלי הן באמצעות האתר והן ישירות, מביאות אותי להבהיר כמה נקודות, שבאשמתי לא זכו בתשומת לב ראויה באותו מאמר. הטענה של יוסי בכר, יו"ר הוועדה ומנכ"ל האוצר, של שר האוצר נתניהו ושל ראשי חברות ההשקעה הפרטיות היא, שהוצאת השליטה בקרנות הנאמנות ובקופות הגמל מידי הבנקים והעברתה לחברות אחרות תוביל להגברת התחרות בין הבנקים לחברות אלה על כספו של האזרח. ואילו תחרות כזאת, הם מדגישים, תניב לאזרח רווח גבוה יותר על השקעותיו. לכן, אומרים תומכי ועדת בכר, הרפורמה הזאת טובה לעם.

ראשית, חשוב להבהיר, כי ה"עם" שבו מדובר, שיש לו עודפי הכנסות להשקעה בקרנות נאמנות ובקופות גמל, מתייחס ללא יותר מרבע מהאוכלוסייה הבוגרת. כך שאפילו אם נקבל את גרסת התומכים, לרוב העם אין אפילו סיכוי להנות, כפי שהם טוענים, מהתחרות על הכסף הפנוי.


שנית, כיצד ישיגו אותן חברות פיננסיות פרטיות הכנסות גבוהות יותר, יחסית לבנקים, על השקעותיהן? אם ההנחה היא, שמנהליהן ועובדיהן של חברות הההשקעה הפרטיות הם חכמים יותר, אז זה באמת נימוק שאי-אפשר להפריכו. אך אם נניח שהם חכמים באותה מידה כמו יועצי ההשקעה בבנקים, הרי שמנהלי החברות הפרטיות יוכלו להציג רווחים גבוהים יותר אם הם יילכו על השקעות שבהן מרכיב הסיכון גבוה יותר ולכן גם התשואה מחושבת בשיעור גבוה יותר (פרמיית סיכון). פירוש הדבר, שהם יוכלו להציג רווחים גבוהים יותר, כל עוד ההשקעה שלהם לא תתגלה כמסוכנת מדי ואפילו כהרפתקנית.


הרי אפילו בארצנו הקטנה אנו זוכרים ברוקרים פרטיים שהתעשרו בין יום בבורסה רותחת, ואחר-כך התרסקו, ויחד איתם התרסקו גם הלקוחות, שהאמינו שזרם הרווחים הגבוהים והמהירים יימשך לעולם. זכורה עוד ההתמוטטות של הקיבוצים, שהסתבכו בעסקות כאלה, ושמותיהם של הברוקרים שפיתו אותם להשקיע: ריגר-פישמן, בלאס, אקירוב.


אך השיטה ההיא עבדה בתנאים של אינפלציה מואצת. היום, בתקופה של אינפלציה מרוסנת (ביד ברזל של הבנק המרכזי ושל האוצר), כאשר השיטה הישנה של רווחים מהירים תוך ניצול הפחד של הציבור מהאינפלציה כבר אינה עובדת – אומרים לנו שחברות ההשקעה הפרטיות יחוללו את הנס של רווחים גבוהים גם בלי אינפלציה גבוהה.


מכאן, שהתוצאה של העברת השליטה בקרנות הנאמנות ובקופות הגמל מהבנקים לחברות ההשקעה הפרטיות לא תשנה דבר בשיטה, אך עלולה להרתיח עוד יותר את הבורסה, שכבר הוכיחה, שהיא מניבה רווחים גבוהים אפילו בתקופות של שפל כלכלי. אך סופה של בורסה רותחת לקרוס, למוטט משקיעים קטנים ובינוניים, ולחזק עוד יותר את התאגידים הגדולים, המחזיקים מעמד גם כאשר הבורסה מתמוטטת. זה סופה הידוע מראש של אותה תחרות מהוללת שעליה נאמר, שהיא מטיבה עם האזרח.


אך כלום המסקנה מהטיעון הזה היא, שעדיף שקופות הגמל וקרנות ההשקעה יישארו בידי הבנקים? – מקשים הקוראים.


דורסנותם הכלכלית של הבנקים, ובעיקר של ארבעת הגדולים, וקשריהם עם השלטון אינם זקוקים להוכחה. חשוב להדגיש כי בניתוח שהוצע לגבי המהלך שמציעה ועדת בכר אין כלל משום לימוד זכות כלשהי על הבנקים ועל שליטתם המוחלטת במשק הישראלי. הטענה שלי היא, שבסופו של דבר המהלך של ועדת בכר נולד, כדי לתת הנשמה מלאכותית לקפיטליזם הפיננסי, אשר נקלע באופן בלתי נמנע לקשיים ולסתירות. והנשמות כאלה, כידוע, הן התפקיד הראשי הקלאסי של מדינה קפיטליסטית.


כמובן שאי אפשר לבוא לציבור ולהסביר כי המטרה היא לחזק את הקפיטליזם. לכן בממשלה מחפשים מסרים הולמים. בשעתו עסקו שליטים בביצור השיטה הכלכלית-חברתית והשלטון באמצעות "לחם ושעשועים". השליטים של היום עושים שימוש רחב בכל ערוצי התקשורת גם לבדר את הציבור הרמוס מבחינה כלכלית-חברתית, אך גם כדי לשווק את האשליה, שהם מובילים לכך, שכ-ו-ל-ם יתעשרו ומהר. לכן מחליטים לחלק לציבור מניות של בנק לאומי, ולכן מספרים, שהעברת השליטה בקופות הגמל ובקרנות הנאמנות תעשיר את כולנו.


הקריאה שהשמיעו השליטים בצרפת עוד במאה ה-19 "לכו, התעשרו!", היא קריאת הקרב של הממסד הקפיטליסטי הישראלי.


ועוד הערה:


מאחר שהרפורמה של בכר, שאישרה הממשלה, נידונה כעת בכנסת, אתייחס גם לכך. לדעתי, חיוני להמשיך ולמתוח ביקורת חריפה על משטר ההון הפיננסי השורר בישראל והעומד מאחורי מדיניות נתניהו להקטנת התקציב, להרס האיגודים המקצועיים ולמיטוט מדינת הרווחה. באותו זמן, לא הייתי תומכת ברפורמת בכר, כדי לא לאפשר לנתניהו ושות’ למכור לציבור את הבדותא, כאילו בכוחה להיטיב עם האזרחים.


כחלופה לוועדת בכר, הייתי מנמקת, מדוע חיוני להלאים את הבנקים הגדולים, לאפשר את פעילותן של אגודות לאשראי, לשנות את מבנה התקציב וכן הלאה.

תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. חיים הגיב:

    עכשיו הכל ברור, המומחים של הבנקים משקיעים תמיד באופציה הטובה ביותר ומשקיעים פרטיים לא יוכלו לעשות זאת יותר טוב לא משום שהם לא חכמים יותר אלא משום שאי אפשר. איזה הגיון קולקטביסטי מוחץ. זה אותו הגיון של הועדה המסדרת שתמיד בוחרת באנשים הטובים ביותר.

    כנראה מעולם לא עלה על דעתה של הגברת גוז’נסקי שמתן האופציה לבחור לכשעצמה מטיבה עם האזרח שיוכל להחליט לעצמו בין קרן סולידית או קרן הצבי, להפסיד את כספך זו זכותו המולדת והבלתי נתנת לביטול של אדם באשר הוא אדם.

    הספקולציה הפראית והלחלוטין לא מבוססת לפיה קרנות הנאמנות הפרטיות יבססו עצמן על משחקים חסרי אחריות בבורסה ולבסוף ימוטטוה פשוט לא ברורה והאמת די מעליבה את האינטילגנציה, קרנות נאמנות לא אמורות להציג רווחים גדולים והן לא מבוססות על ספקולציות לטווח קצר, אלו הן קרנות סולידיות לטווח ארוך עד ארוך מאד מאד שהרווח בהן מתבטא באחוזים בודדים מהמחזור(שהוא גדול מאד), הגברת גוז’נסקי יודעת זאת כמובן אבל בוחרת לזרות חול בעני הקוראים.

    והפתרון? להלאים(לא חשבתי אחרת)
    אבל למה רק את הבנקים הגדולים?
    מדוע לא להלאים גם את התעשייה הכבדה? ואת המפעלים הגדולים אולי גם את חברות ההשקעות הגדולות? את חברות הסלולר את חברות הטלפון הבינלאומיות, את חברות הכבלים והלוויין הבא ונחזור לימי הוועדןת, הוועדים וגדודי לוגמי התה שיודעים מה טוב לנו ומה רצוי לנו.

  2. אחת הגיב:

    לחיים אתה אמנם לועג ובצדק על השחיתות שהיתה בהסדרים הקודמים לליברליזציה במשק הישראלי. אבל תשים לב כמה אנשים מתחילים להתגעגע ולמחול לפגעי העבר, כאשר הם נתקלים באכזריות המוחלטת והטוטאלית של תרבות התאגידים הגדולים. אתה גם שוכח שהיכולת לביים כאן שוק חופשי תלויה בסיוע החוץ הניכר של ארצות הברית, ואינו "אמיתי". העיוות הזה הופך את כל הדיון לשאלה מי יזכה לנתח גדול יותר מהשנור. המשחק בקפיטליזם עומד להסתיים בקרוב, כאשר יקטן סיוע החוץ לישראל. התמודדות עם היכולות של המדינה האמיתיות יחייב חזרה כלשהי לריכוז השליטה במשק ו"הלאמה" מסויימת. שכן, ממילא רוב הנכסים הכביכול פרטיים האלה מרוויחים מכסף ציבורי ולא מחכמתם המוכחת במשחק השוק החופשי. כרגע, צמח לנו פה דור צעיר שאוהב לשחק בפיננסים כמו "הגדולים" בעולם. העובדה של סיוע החוץ נלקחת כמובן מאליו, ולכן יש להניח שבבוא היום הבועות האלה יקרסו, במשהו שדומה לנפילת הבורסה שאחריה ממילא נחלצה הממשלה וקנתה את ההפסדים, למען הצלת הציבור. מדינה קטנה ובמצב כזה לא באמת משחקת בכללי שוק חופשי. שיקולי בטחון, עליה, אידיאולוגיה, אינם מאפשרים את עלויות וסיכוני המשחק החופשי. בקיצור, היאפים הצעירים שקמו לנו פה על משנת "השוק החופשי" והליברטריאניזם שלמדו בקורסים באנגלית, עדיף שיצניעו לכת קצת.
    לא תמיד הפריץ האמריקאי יתן להם לשחק בנידמה לי. זה דומה קצת למשבר הסיני עם הפנטגון, כאשר התעשיינים הישראלים התחילו להאמין שהם באמת
    self made
    ומשחקים בשוק חופשי, כאשר כל מה שיש להם זה פרי של השקעה אמריקאית, כמו שניתנה יכולה להלקח ביום אחד. קםיטליזם במדינה שאינה עצמאית זה בלבול מוח.

  3. איציק ש. הגיב:

    התלות בסיוע שעל פי מה שאת כותבת, נראה כאילו הוא אקסיומה טבעית – איננו כזה. התלות בסיוע היא בחירה שלנו ויותר מכך, סיוע זה הוא די כפוי עלינו על ידי ארה"ב. היותו של ה"שוק החופשי" בחלקו פיקציה היא עובדה שאת מתעלמת ממנה.
    לגבי המגיב הראשון-חיים-הרי הוא לא יותר מנתין מתוכנת של השיטה הקפיטליסטית.הוא כותב ברצינות תהומית שיישום המלצות בכר יתנו לאזרח ה"חרותניק" -לא מהמפלגה אלא אחד שהוענקה לו החרות על ידי נתניהו- חרות החלטה אם להשקיע כספו בקרן סולידית או בקרן הצבי.
    הוי התמימות הקדושה. אני מניח שאם אינך איש עשיר הרי זה בגלל שהשקעת בקרנות סולידיות דרך הבנקים ולא בשוק הפרטי.
    הלאמת הבנקים היא אחת החלופות; החלופה האחרת היא לחלק אותם כך שיאבדו מכוחם וגם מרווחיהם.
    שני הדברים אינם מעשיים ולא ייעשו. הבנקים יולאמו אם יפשטו את הרגל אבל אל דאגה, הם לא יפשטו את הרגל; אתה תממן אותם.

  4. אדום הגיב:

    האם תמר גוזינסקי מתכוונת ל"הלאמה" ע"י קניית הבנקים או הלאמה בדרך הישנה והטובה?

  5. גיא האדום הגיב:

    אני מציע הלאמה בתשלום- אותו תשלום שבהם נקנו עם אותם תנאי אשראי שהקונים קיבלו…

  6. יובל הלפרין הגיב:

    הבנקים כבר הולאמו. לאחר משבר המניות ב-1982. מדינה מודרנית אינה יכולה להרשות לעצמה להישאר ללא בנקים, כך שכל זמן שהבנקים רווחיים, הכנסות העתק ישולשלו לכיסי הבעלים והמנהלים הבכירים. כשהם יפסידו, ההפסדים יהיו על הקופה הציבורית.
    אני בעד הלאמת המשק כולו (להוציא עסקי מלאכה ותעשייה זעירה מהעידן הטרום קפיטליסטי), אבל מסיבה זו בראש ובראשונה יש להיאבק על הלאמת הבנקים.
    עם פיצויים או בלי פיצויים – שאלה משנית. בדרך כלל, כשהלאמה מתבצעת במסגרת סדרי השלטון הקיימים, אין מנוס ממתן פיצויים, או החזרת התשלום העלוב יחסית לערך הבנק) שהבעלים הנוכחיים שילמו בעת ההפרטה. כאלה היו ההלאמות שביצעו מפלגות סוציאל דמוקרטיות (כשעוד היו ראויות לשם) במערב אירופה. רק בעת מהפכה ניתן להלאים ללא כל תמורה, ופעמים רבות פשוט כבר אין את מי לפצות…

  7. עופר יהלום הגיב:

    הלאמה, עם פיצוי או בלעדיו, אינה אלא יצירת סוג אחר של קפיטליזם – הוא הקפיטליזם של המדינה, שבו אין לאזרחים שום חופש בין אם כלכלי או פוליטי. אם רוצים את החלפת השיטה הקיימת עדיף להעביר את החברות הגדולות לידי עובדיהן ולא לידי הממשלה.

    מובן שכדי שלול מאנשים את החירות הפוליטית יש לשלול קודם כל את חירותם הכלכלית, ולכן שום משטר טוטאליטרי לא יכול להתקיים בלי שליטה בתאגידים הגדולים, בין אם בבעלות עליהם (משמאל) או ביצירת אינספור תקנות וחוקים שכונו "קורפורטיזם" (ביטוי של מוסוליני).

    ליובל – גם במהפכה ימנית, לאחר שמחסלים את פעילי השמאל, לא ניתן לפצות את קרוביהם אם מוחזרת הדמוקרטיה מכיוון שגם קרובים אלה כבר לא נמצאים בחיים…

  8. חיים הגיב:

    לאחת,
    אני חותם על הביקורת שלך בנוגע ל"סיוע" האמריקאי, ביטולו הוא אולי הצעד החשוב ביותר לעצמאות שישראל נמנעת מלעשות, אם מחיר הצעד הזה יהיה התפוקקותם של כמה בלונים נפוחים, לו יהי כן. אישית אני מקווה ששיקולי העליה, האידיאולוגיה והבטחון יצטמצמו מאד ואז יהיה ניתן לביים כאן כלכלה לא רעה בכלל.
    ביקורתי נוגעת בעיקר לעמידתה האיתנה של גוז’נסקי לצד הבנקים והצדקת העמדה המוזרה הזו בהלאמת הבנקים בעתיד הסוציאליסטי(שכנראה קרוב מספיק כדי לבנות עליו. עילצו יושבי גדה). זה מאד דומה לאלו שמצדיקים את העוולות הכלכליות של היום ביתרונותיו של השוק החופשי ש"אוטוטו בפתח".

    לאיציק ש.
    תהומות רצינותי מסתכלות בי תמהות.
    מה אתה רוצה ממני לכל הרוחות? אני דיברתי על התעשרות? אני דיברתי על החופש של האדם לבחור איפה להפסיד את כספו. אנא, הסבר לי מה לא בסדר בזה ולמה זו "תמימות קדושה".

  9. יובל הלפרין הגיב:

    לעופר,

    "קפיטל" פירוש "הון".
    כך שכל מקום שיש בו הון (קרי: מכונות, חומרי גלם, מבני תעשייה ושאר אמצעי ייצור פרי המהפכה התעשייתית) תוכל להגדיר כ"קפיטליזם".
    מרכס עמד על כך ובכך חלק על הלודיטים, "שוברי המכונות", שסברו שחיסול הקפיטליזם פירושו חיסול הקפיטל.
    המכונות יוצרות עבודה קולקטיבית. לא ניתן לפצל מפעל טקסטיל בן 100 עובדים ל-100 מתפרות פשוטות, שבהן כל עובד יעסיק את עצמו.
    תמיד תהיה הפרדה מסוימת בין העבודה להון. בעלות העובדים, אתה אומר?! ראינו כיצד חברי קיבוצים וקואופרטיבים פועלים כבעלי מניות המעסיקים שכירים. וגם אם נתעלם מעניין השכירים, הרי מעל דפים אלו דובר לא אחת על פערי הכוח הנוצרים בין עובדים לעובדים בשל אופיו של מקום העבודה. אז מה, תעניק לעובדי חברת החשמל ולעובדי הבנקים את הב-ע-לו-ת על אמצעי ייצור כה חיוניים?!

    רעיון ההלאמה נובע מכך, שבעידן התעשייתי לא ניתן להפריד את הייצור לסדנאות נפרדות הפועלות במקביל. כל פעולת ייצור במפעל אחד משפיעה על המשק כולו. מפעל עשוי להצליח במכירת מוצריו, אך הדבר יהיה כרוך בזיהום אוויר. קבלן בונה בתים יפים אך מסתיר את הים לשורה שמאחוריו. הבעלות היא פרטית, מפוצלת, אך אופי הייצור הוא קולקטיבי. רק גורם המייצג את האינטרס הציבורי בכללותו עשוי לנהל את הייצור תוך איזון מכסימלי בין אינטרסים מנוגדים לכאורה: צרכנים, עובדים, שכנים, מנהלים ועוד ועוד. עדיין לא המציאו גורם טוב מהמדינה לשם כך. ברור שההלאמה חיונית, אך אינה מספקת. למעשה היא אקט ראשון בתהליך ממושך שבמהלכו תיבנה מערכת מוסדות לתכנון מרכזי של הייצור. במדינות הסוציאליסטיות הקיימות קשה לתהליך זה לפרוץ קדימה, כי הן נתונות במגננה מתמדת אל מול המעצמות האימפריאליסטיות, ונאלצות הן לשלוט ישירות ברכוש המולאם והן לסגת ולאפשר קיומו של סקטור קפיטליסטי נכבד.

  10. נמרוד ברנע הגיב:

    בעצם מה שהגברת גוז’נסקי אומרת לנו היא שוועדת בכר היא בסופו של דבר החלשה של הבנקים שנתניהו עושה על מנת להגביר את התחרות במשק עוד יותר, ובכן, אני לתומי חשבתי שזה באמת לא משנה כ"כ אם אחרי שכבר קיצצו את התקציב וריסקו את העצמות וחתכו בבשר החי, אם יפגעו קצת בבנקים ויפזרו את ההון לא רק בין ארבע בנקים אלא בין ארבע בנקים ועוד שתיים-שלוש ענקיות פיננסיות, סכ"ה כל ריכוזיות שהיא לא בידי הציבור (דהיינו הממשלה) היא דבר שלילי ולכן גם הגדלה, ולו הקטנה ביותר, של התחרותיות בשוק הפיננסי היא לא עניין שיש להתנגד לו. לא שהייתי עולה על בריקדות בתמיכה בוועדת בכר, סכ"ה כפי שהגברת הנכבדה גוז’נסקי ציינה רק רבע מהציבור הבוגר בישראל בכלל יכול להרשות לעצמו את המותרויות הללו של צבירת הון והשקעתו על מנת ליצור הון חדש, אבל אני לא מבין מדוע להתנגד.
    האם וועדת בכר תנשים את הקפיטליזם? הרי הקפיטליזם יונשם גם ללא וועדת בכר, הקפיטליזם הוא תופעה גלובלית. אם היה מדובר בפגיעה, ולו באזרח ישראלי אחד, דהיינו, אבל היחידים שנפגעים כאן הם הבנקים, ומה זה כבר משנה אם הבונוסים של המשכורת של שלמה נחמה יעברו ליו"ר של קופת גמל זו או אחרת.

    תמוהה בעיני מדוע גוז’נסקי נתלית באילנות כגון הלאמת הבנקים, דבר שהוא הרי חלומת באספמיה במצבנו אנו, סכ"ה קפיטליסט אחד פוגע בקפיטליסט אחר. למה לא לתת להם לריב זה את זה ולקרב את המשבר המחזורי של הקפיטליזם?

  11. עופר ליובל הגיב:

    מובן שלא צריך להיצמד לסמנטיקה – במילה קפיטליזם התכוונתי למשמעות המקובלת, כלומר למשטר כלכלי שבו הבעלות על ההון נמצאת בידי מיעוט המפיק מכך רווח כספי.

    וכן, ניתן לפצל את העבודה – מרקס ראה בעבודה בבית, למשל, צורת ייצור ריאקציונית, מכיוון שראה בעיני רוחו את הנסיון לחזור לבתי מלאכה קטנים כמו נפחיית הכפר, ולא אדם היושב בחלק עולם אחד מול מחשב ומעביר את תוצאות עבודתו לחלק עולם אחר באמצעות לוויינים וסיבים אופטיים.

    קואופרטיבים כמעט שלא היו בארץ פרט לקואופרטיבים לתחבורה, שהיו (ועודם) מונופולים המסובסדים ע"י הממשלה, ובכך מקור כוחם.גם הקיבוצים הם מקרה מיוחד, מכיוון שהתבססו על שליטת הממשלה בקרקע ועל הקצאתה לצרכיהם.

    וגם הבנקים,תהא הבעלות עליהם אשר תהא, פועלים כקרטל שאינו מאפשר תחרות ביניהם או איתם – בארץ האפשרות לקבל הלוואה מגורם חוץ בנקאי היא המצומצמת ביותר במערב, עניין שדווקא מגביר את כוחם של השולטים בשוק האפור, וגורם לריכוז הבעלות על ההון יותר מכל מדינה אחרת (לא מפתיע לאור העובדה שגם שיעור העוני הוא הגבוה ביותר במערב). לדעתי הממשלה (לא המדינה!) היא הגורם הגרוע היותר שניתן להעלות על הדעת, אפילו יותר מקומץ בעלי הון.

  12. ישראל פוטרמן הגיב:

    "התחרות" ו"המלחמה במונופולים" הם סיסמת הקרב של הקפיטליזם במלחמתו נגד ארגוני העובדים החזקים. כשלעצמה אין בה כל ממש. הדינמיקה של התחרות, לו היתה מתקיימת, היתה מביאה מהר פחות או יותר להשתלטות של ענק פיננסי אחד וקריסת כל האחרים. אבל מאחר שהתחרות על השליטה היא בין ענקים של ממש המכירים את הסכנה של "מלחמה טוטאלית", הרי שלאחר תקופה קצרה פחות או יותר של תחרות כדי לסמן את גבולות הכוח של כל אחד מהמשתתפים, השוק מתייצב ונוצר קרטל "טבעי" כאשר כל אחד מהמשתתפים "מכבד" את הטריטוריה של השאר. זה התהליך שעבר לדוגמא על שוק התקשורת בישראל, על רשתות השיווק וייצור המזון וכו’.

  13. אלישע הגיב:

    מספר הערות בהתייחס לשוק ההון:
    1. אין שום פסול בכך שחלק מניהול קופות הגמל יופקע מידי הבנקים. להיפך, בכך מפחיתים במידה משמעותית את המונופול הבלתי מוצדק אותו מחזיקים הבנקים, וממנו הם חותכים קופון דשן מדי שנה בשנה (כ1% מנכסי הקופות המנוהלות, ששויין מוערך בכ500 מיליארד שקל. תעשו את החשבון לבד)

    2. הקביעה כי העברה של ניהול הקופות לחברות שאינן בנקים תרע עם החוסכים אינה מדוייקת אם משווים בין ביצועי הקופות הבנקאיות לאלו המנוהלות ע"י גופים פרטיים. באתר "ביזפורטל" למשל מופיעים נתונים של כל קופות הגמל וביצועיהן לאורך השנים, ושם אפשר להיווכח כי ברוב המקרים תשואת אלו המנוהלות ע"י הפרטיים עולה בצורה משמעותית על תשואת הבנקאיות. יש אתרים נוספים המביאים נתונים מפורטים בנושא,

  14. עופר לישראל פוטרמן הגיב:

    צר לי, אבל דבריך לא מדוייקים. קודם כל לעניין הרטוריקה – אם אני משתמש בכמה סיס מאות או עקרונות של אנשים שאני מתנגד להם בדרך-כלל, זה לא אומר שאני טועה, אבל מה לעשות שברגע שמקרסיסטים מזהים איש שמאל שמתנגד למרקס (!), מיד מתנפלים עליו באופן שלא היה מבייש את אנשי סניף כהנא חי בנצרים :).

    אילו היתה תחרות אמיתית לא היו נוצרים שום מונופולים וקרטלים, מכיוון שאם אחד היה מוצא שיטות עבודה טובות יותר מיד היו מעתיקים ממנו. ובשווקים בארץ אין שום "קרטל טבעי" – הם באמת בולעים זה את זה ומתמזגים בהדרגה, עד ליצירת קומץ של חברות ענק רב-לאומיות.

הגיבו ליובל הלפרין

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים