הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-8 ביולי, 2005 57 תגובות

במשך יותר משלושים שנה השקפנו על הזירה הפוליטית מעמדת התצפית של השמאל העקבי, והיינו במצב קבוע של המתנה. בדרך כלל נחלקנו פחות או יותר לשני מחנות שווים בגודלם: היו שחלמו על התערבות חיצונית, בעיקר מארצות-הברית, שתחלץ אותנו מהשיתוק המדיני שאחז בנו; ואחרים האמינו שיותר ויותר ורדרדים מקשיבים לנו בחשאי, מפנימים את המסר שלנו וסופם שיבינו ויעשו מעשה. הצורך שלנו להיות רלבנטיים היה כה גדול, עד שנהגנו כמו רבי יהודה מההגדה של פסח, ונתנו בהם סימנים. אחרי ימי הביניים של גולדה מאיר שהמיטה על דור שלם אסון כבד, קיווינו שתהיה התפכחות. בקדחתנות ובאופטימיות שלא היתה להן שום הצדקה במציאות חיפשנו סימני שפיות מדינית ונכונות להכרה בפלסטינים, כמו הגיאולוגים שחיפשו סימני נפט בנגב.

את הנון-קונפורמיסטים חיפשנו בתנועות פוליטיות שיכולות להרכיב ממשלות או למיצער להצטרף אליהן וכך לקבל החלטות של ממש, בדרג של הרשות המבצעת. בכל פעם השתנה הגואל התורן ורובנו התפתינו להאמין, שממנו תצא בשורה חדשה. כלומר, חלמנו שדווקא פוליטיקאי מהוה ממפלגת העבודה, שהשתתף בממשלות יום-האדמה ובטבח של אוקטובר 2000, ושנתן ידו לממשלות גולדה ולממשלות ימניות של "אחדות לאומית", יהיה לפתע בשר מבשרנו. ייחלנו לא רק לשלומניק אלא לאיש רחב-אופקים שחברותו בארגונים כמו האינטרנציונל הסוציאליסטי מחייבת אותו למשהו. יצחק רבין אמר (1974) שהוא מוכן לנסוע לגוש עציון עם דרכון? אז ברור שכדאי למשוח אותו למלך, גם אם הוא תומך בריצ’ארד ניקסון, באפרטהייד בדרום-אפריקה ובשבירת עצמות של מפגינים פלסטינים בשטחים. שמעון פרס זכה לתמיכתו של עמוס עוז? אהוד ברק זכה לתמיכתו של עמוס עוז? אז מי אנחנו כי נלין. אני כבר לא מדבר על עמרם מצנע, ובתקופות שונות ומשונות אפילו חיים רמון. הספקנים שבינינו נחשבו ללא רלבנטים. דרשו מאיתנו לתת לא רק את קולנו, אלא גם את נשמתנו לשרלטנים, מתחזים ונצים המתחפשים ליונים. מי שמחה, נפסל כמתעתע, ותאמינו לי שאני מדבר מניסיון עשיר מאוד בתחום התעתוע.


רוב הוורדרדים, לא רק בפוליטיקה אלא גם בתקשורת, מגיעים בדרך כלל למסקנות הנכונות והצודקות רק כאשר הם איבדו כל השפעה או סיכוי לעצב את מדיניות קבלת ההחלטות. בשבועות האחרונים קראתי ביקורות נלהבות על ספרו של עיתונאי מסוים, שהגיע בשנת 2005 למסקנה הנועזת, שיש לחלק את ירושלים. בתחילת דרכי ב"כל העיר" ראיינתי אותו בהקשר אחר, והוא אמר לי במפורש שאת ירושלים אין לחלק. ניסיתי להסביר לו שאין מנוס מחלוקת הריבונות בעיר, ושכל המאמצים למען השלום נידונו לכישלון אם לא יימצא פיתרון סביר לירושלים. הוא חייך בבוז גלוי, באותה ארשת פנים שהוא מפנה כעת כלפי מבקריו מימין. מה שנראה כיום בעיני רוב המפא"יניקים האלה כדבר מובן מאליו, היה אז (1986) שנוי במחלוקת והדוגלים בו נחשבו לאנשי שוליים. למשל תמיכה במדינה פלסטינית, בדיאלוג עם אש"ף, בהכרה ביאסר ערפאת, בהכרה הדדית בין שני העמים, בפירוק התנחלויות, בחלוקת ירושלים.


אני לא מבקר את עמיתי על ששינה את השקפותיו ואימץ את דעתנו בנושאים האלה. אבל חבל על האיחור הקריטי בהפנמת המרכזיות של ירושלים בכל משא-ומתן עם הפלסטינים. הוא גרם לסכסוך להסתבך, ולסרטן ההתנחלויות להתפשט בכל מקום ולהרעיל כל חלקה טובה. כך הגענו, ממש שלא בטובתנו, למצב כמעט בלתי הפיך. כולנו דיברנו שטויות בשלב זה או אחר בחיינו, ואני לא מוציא את עצמי ואת חברי לדעה מהכלל הזה. אבל אנשי המרכז הוורדרד שלטו במדינה לפני שפשטו סופית את הרגל מבחינה רעיונית, ולא איבדו גם היום את הפוזה השחצנית שלהם. מי שמחכה שהם יוציאו למעננו את הערמונים מן האש טועה ומטעה. הזמן עובד לרעת שוחרי השלום, ומנהיגי מחנה השלום הוורדרד, שהיו מקהילים מאות אלפי אנשים בעבר הלא רחוק להפגנות שלהם, מסוגלים כיום למשוך רק אלפים בודדים, רבים מהם אנשי השמאל העקבי.


תזכורת קצרה: רק לפני ארבע שנים (!) הלך הסופר עמוס עוז למועצת מרצ, ושיכנע את חבריה לתמוך באהוד ברק. מה בדיוק קרה למרצ? חודשים אחדים אחרי שברק ניצח על הפרובוקציה של אריאל שרון בהר הבית ועל טבח האזרחים הערבים בעיקר בגליל, שידרו יוסי שריד וחבריו ליותר ממיליון ערבים במדינה שגורלם אינו נוגע כלל ללבם ואינו מהווה שיקול כלשהו בהצבעתם. בינתיים הסתבר שברק הוא תחתית החבית בעבור כל אדם ליברלי, ואני אפילו לא מדבר כאן על שמאל. האיש הכשיל במתכוון את תהליך השלום, התיימר לעשות "ויתורים" כדי לשכנע את הציבור שאין עם מי לעשות הסכם, והתבטא על הערבים בסגנון גזעני מובהק בראיון מתוקשר ומהדהד לעיתון אמריקאי חשוב.


אז במקום ללמוד לקח מפרשת ברק, נהו רבים מאיתנו אחרי מצנע. טובי חברי יצאו להגנתו כאשר תקפתי אותו כאן ובמקומות אחרים. בסופו של דבר הוא הפך עתה לאחד מראשי מחנה ברק, שעוקף את הליכוד מימין. אני לא דורש מאף אחד להפיק לקחים מהסיפור הזה. מהרקורד של מצנע היה ברור לי שהוא איש מרכז מובהק, לאומן מתון, וידיד רעיוני ואישי של "יזמים" למיניהם. אבל אנשי שלום לא פחות להוטים ממני היו זקוקים לתקווה בעולם עכור ומפחיד. ואני מודה שאין לי שום תשובה על השאלה המתבקשת: אם כל הוורדרדים האלה לא יקדמו את נושאי השלום והשוויון במדינה, אז מי יעצור את המתנחלים ואת חבריהם? ברור שצריך לנסות לשכנע ולקרב אנשים אחרים, אבל אסור להציג אותם כחלק בלתי נפרד מהשמאל. להשתייכות לקטגוריה מסוימת יש כללים, וחבר בקואליציה של ראש-הממשלה, לדוגמה, איננו יכול להיות מנהיג שלנו.


קשה אפילו לראות בראשי הוורדרדים את יורשי תנועת העבודה ההיסטורית. הם מזכירים יותר את עסקני הציונים הכלליים לשעבר, שבסופו של תהליך ארוך התמזגו בתנועת החרות והקימו את הליכוד. אני לא מדבר רק על דעות או הלכי-רוח, אלא בעיקר על הוויה מורכבת וממשית, שעיצבה את הכרתם של האנשים האלה בעבר, ולא קיימת עוד. אין "דבר", אין "על המשמר", אין כוח כלכלי-ציבורי, אין מעגל שלם של חיים הכולל את תנועות הנוער של ארץ-ישראל העובדת, בתי-ספר של זרם העובדים, קופת-חולים הכללית, הדגל האדום, ההימנונים הסוציאליסטיים (תחזקנה והאינטרנציונל) וערכי הערבות ההדדית שלא לדבר על מיסודם. לתזה הפחות או יותר מוכרת הזאת אני מבקש להוסיף היבט חשוב נוסף: אם מדובר בהוויית חיים ולא רק בדעות, אז דווקא המתנחלים ואוהדיהם השכילו להקים מבנה חלופי לזה של תנועת העבודה, ומכאן גם עמידותם במאבקים קשים על עצם הישרדותם.


זה לא מקרה שהסרטים הכתומים נראים בכל מקום, כיוון שהם נישאים בכוחה וברוחה של תנועה שלמה, ולא על-ידי אינדיבידואלים שעברו את תהליך האטומיזציה בערים הוותיקות. למתנחלים ולאוהדיהם יש עיתונים, שירים, תחנות רדיו, תשתית כלכלית איתנה, תקציבי ציבור שופעים, אדמות, יישובים, התארגנויות אזוריות וארציות, לוגיסטיקה, שליחים בצבא ובמשטרה, נוער מאורגן וקנאי, ומשת"פים בכל זרועות הממסד השלטוני. בחודשים האחרונים מאוד התחזקתי בטענתי הישנה, שלאליטות הוותיקות אין תשובה פוליטית ומוסרית לזרמים הפוליטיים הרעיוניים שאימצו את שלושת האתוסים העיקריים של התנועה הציונית: עוד דונם ועוד עז (תנועת העבודה), תורה ועבודה (הציונות הדתית) וארץ-ישראל השלמה (הימין הציוני). המאבק בין הימין הקיצוני לבין המרכז הלאומני הוא בעיקר על המשך קיומה של מדינה חילונית עם אוריינטציה מערבית מול פודנמטאליזם ששואב את כוחו מחורבות החלום הדמוקרטי.


רבים לועגים לביבי נתניהו המתלבט, האופורטוניסט, הנהנתן, תאב-השלטון. אבל לדעתי הוא חווה טרגדיה אישית ורעיונית אמיתית. הוא מזכיר לי יותר את המלט מאשר את ניקסון. את השאיפה הלוהטת שלו להיות גם התגלמות החלום האמריקאי הניאו-שמרני וגם לאומן מתלהם כמו אביו לא ניתן להגשים בישראל. הוא היה יכול להיות סנטור מוצלח מאוד באלבמה, ולספק נימוקים תנ"כיים-נוצריים לתאוות הבצע והשלטון של המעצמה הגדולה. אבל ישראל, כקליינטית קטנה של ארצות-הברית, קטנה עליו. שיגעון הגדלות הרביזיוניסטי איננו מתאים למדינה קטנה, וניסיונותיו של נתניהו להיפרע מהממסד המפא"יי הישן על היחס הקשוח לאביו, פרופ’ בן-ציון נתניהו, הם די פתטיים.


המורכבות של המציאות הפוליטית כאן היא עצומה והסקרים משקפים רק חצאי-אמת. ייתכן שרוב גדול מקרב הישראלים תומך בהתנתקות ורואה בה שלב הכרחי בדרך להסדר. ברוב הזה נכללים גם ליברלים שאינם מאמינים בהסדרי שלום של שרון, אבל סבורים שפירוק התנחלויות בגוש קטיף ובצפון הגדה יהווה תקדים חשוב, ומאמינים שיש להכניע את הימין הקיצוני ולאכוף עליו את ההליכים הדמוקרטיים. אבל הרוב הדומם הזה מאורגן פחות, ותחושת המחויבות שלו היא אישית מאוד. מצב הרוח הלאומי תלוי בעיקר בפיגועים, שככל הנראה עוד ישובו. לדעתי עוד נתגעגע לשנת 2005.

תגובות
נושאים: מאמרים

57 תגובות

  1. אירית הגיב:

    איריס, הסיבה היחידה לכתוב כאן היא להפגין נוכחות של "קול נשי"…הלא כן ?

    תיאורטית את צודקת בתיאור המצב של שיבא, אבל עדיין אני מרגישה שיש פה החמצה של הסולידריות באופן מעשי, והיא משרתת את הממסד בענק. נניח שאני אשכנזיה שעברה משהו דומה, האם יש לי מקום, הזמנה מן הלב, למאבק של נפגעי הגזזת והקואליציה שהתפתחה סביבו ? לא.
    יפה ציינת את העובדה שרוב הנפגעים ממקרים דומים בארצות הברית היו (שוב, היו בעבר) שחורים. אך תבחני את המאבק נגד ניסויים בבני אדם בארצות הברית, והוא הצליח רק במקומות שבהם העניין הגזעי לא הודגש ולא נעשה בו שום שימוש פרקטי בזמן המאבק הספציפי הזה. כיון שהפרקטיקה היא הבעיה, והקורבנות תמיד יהיו הנוחים יותר, הקורבנות החלשים, המודרים. פעם שחורים פעם מפגרים וכולי. לעומת זה, בישראל כמו בישראל (ברדק ואי אפקטיביות, רגשנות וכולי). הגזזת הפך ל"עניין מרוקאי" ולדעתי בגלל זה אין שום הישג, בעיקר בתחום העלאת המודעות. נסי לחשוב על מה שאני אומרת שוב, ולאט, לא מזילזול, אלא להבין את הטעות הקולוסלית באסטרטגיה ובבחירת ההתייחסות לנושא הזה, וכמה נוצר פה בעצם טשטוש (מכוון ?) ופיזור כוחות, וניכור הציבור. הקבוצה של הגזזת פנתה אלי לפני כחמש עשרה שנה, לעניין המשפטי שלהם, הייתי אז עו"ד צעירה, אשכנזיה, מתל אביב. אבל למעשה, אני בדיוק כמותם קורבן של משהו דומה (בהזדמנות אחרת – חלק מזה קשור לעבודה שבה עבדתי בקיץ כתיכוניסטית בפקולטה לחקלאות ברחובות, ובדיעבד הסתבר שניצלו אותי לבצע עבודות בקרינה רדיואקטיבית מסוכנת מאד, כיון שהייתי קטינה, ולא הבנתי את הסיכון. זה היה ניסוי של נאסא שבוצע שם בשנות השבעים המאוחרות).
    להפוך את הגזזת לעניין מזרחי זו הדרך הטובה ביותר למסמס את המאבק ולהכשיל אותו. לא צריך לטשטש את העובדה שהקורבנות של הגזזת נבחרו בגלל מוצאם, אבל אולי צריך לזכור שכולנו נבחרנו בגלל מוצאנו היהודי למשל, וגם שהפרקטיקה הזו קשורה לגזענות מלכתחילה. אני מנסה להאמין שאם הציבור היה מקבל את העובדות כהוויתן בסיפור הזה, ההערצה שלו לשיבא ודומיו היתה הופכת לסלידה וגינוי. הרי חלק מההכחשה נובע מפחד, לא רק מהזדהות מעמדית. הפחד להבין שגם הוא, אתה, את , אני, הייתי בידיים של אנשים עם אתיקה וכוונות כאלה. תראי את חוסר התגובה לגילויים של המבקר על הפרות דומות לאחרונה, ובעניין זה לא מדובר במזרחיים, אף כי דובר בניסויים גנטים בתינוקות (לדעתי, כפי שאמרתי לך המוקד והעניין עבר שוב לאשכנזים מסיבות שונות).
    הניסוי הנורא בהרצפלד שבו חוסלה למעשה אישה, שהיא במקרה ניצולת שואה גם, בקושי עורר הדים חרף נוראותו. במקום להדגיש את המזרחיות של הגזזת, כדאי היה לגייס את שארית הסולידריות והאינסטינקט היהודי, להבין שהאידיאולוגיה המדעית המסויימת הזו, תמיד כרוכה בנאציזם ובאנטישמיות. קודם זה מרוקאים מחר כל היהודים. זה טרואיזם כמובן, אבל נפגעי הגזזת טרחו מאד לנכר את הציבור האשכנזי וגם את ניצולי השואה במקום לעשות ההיפך. לא מאשימה, אלא מצרה מאד על המצב ומקווה לשינוי.
    אירית

  2. יחים הגיב:

    כתבה מעניינת…
    רק לא הבנתי כל כך מה הקשר בין אנשי מפלגת העבודה ללאומנות…
    יצוין שאני איש שמאל…

  3. כפיר הגיב:

    אני בפירוש לא מסכים עם נקודת המוצא הרעיונית שעצם הנסיגה, או עצם ההכרה באש"פ וכ"ב הם הוכחה לכך שהשמאל "העקבי" שימש כנביא בשער, טענה שעולה שוב ושוב לאחרונה.
    בהחלט, הרבה דברים השתנו מאז קום המדינה ומלחמת ששת הימים שזינבה בה. הפלטות הטקטוניות זזות אט-אט לכיוון שעליו הצביע חיים, גם בעניין ירושלים. אפס כי, בראייה היסטורית יכול להיות שאנחנו רק בתחילת הדרך ולא בסופה. מבחינה זו, הימין הקיצוני, נביא הטביעה בים, לא מן הנמנע צודק – לא פחות מחיים. אל יתהלל חוגר כמפתח.
    בנוסף, המציאות דינאמית. מה שנכון היום לא בהכרח נכון מחר. קביעות מחשבתית או "אידיאולוגיות" – כאלה שחלקנו אוהבים להתהדר בהן כנוצות טווס כהוכחה לאגו ערכי לכאורה – נשארות תמיד מאחור. כל מיני "איזמים" (קומוניזם, רוויזיוניזם, מרקסיזם, חומיניזם…) הופכים לעלה עלוב בספר ההיסטוריה. לימין המשיחי אין מונופול על קביעות מחשבתית.
    עמוד השדרה אינו נמדד דווקא בעצם הווייתו, אלא בעצם גמישותו ויכולתו להחזיק את הגוף.

    מלבד נקודה זו, מאמר מבריק וניתוח מאלף של מימד מאוד חשוב בהוויה הציבורית הישראלית

  4. הגרמני הגיב:

    הדרך הארוכה שעשתה מפלגת העבודה יכולה להראות עד כמה איבדה מפלגה עלובה ואומללה זו את חוט השידרה שלה.
    מי זוכר את הימים בהם יצאו מאות אלפים לרחובות להפגין כנגד מלחמת לבנון והמצביא העומד בראשה אריק שרון. התיעוב וההסתייגות מאותו מחרחר מלחמה הפכו לשיתוף פעולה הדוק, וזאת למרות ששרון של 1982 לא רחוק בהרבה משרון של 2005.
    מי שהשתנה הם אותם פוליטיקאים המרכיבים את המפלגה השנייה בגודלה האמורה להחזיק קונטרה, ולנסות להוות אלטרנטיבה.
    האופורטוניזם השורר במפלגת העבודה מערער את יסודותיה. ההתלות אחרי "שחקני רכש" חסרי אידיאולוגיה המשתמשים במנגנון המפלגה, כמו גם בגרעין בוחריה עלה למפלגת העבודה ברבים מתומכיה.
    זוהי יותר מבדיחה עצובה להשוות את מה שהייתה פעם המפלגה הגדולה בישראל לעיי חורבותיה בהווה.

  5. תמיסטוקלס הגיב:

    תבין, יחים, שמאל בעיניו של ברעם זה רק קבוצת חבריו המצומצמת בשוליים. בעיניו "שמאל" זה רק "שמאל רדיקלי". הבוז המתוקשר שלו ל"ורדרדים" הוא בוז של מפסידים ומנותקים, בוז של אנשים שלעולם לא ישפיעו על מהלך המאורעות אלא רק יסתכלו מהצד ומבחוץ ויעירו הערות סרקסטיות. אם מישהו יצליח להביא לשינוי במדינה, זה רק השמאל המתון ולא חבורת התמהונית של ברעם.

  6. מלחי"ר I – לא מלחמת השחרור הגיב:

    למערכת, אנא הציבו גרסה מתוקנת זאת.

    המלחמה הישראלית ערבית הראשונה (מלחי"ר I על משקל מלחה"מ I ) אינה כלל מלחמת השיחרור. השם הזה הוא הטעיית הציבור בישראל על ידי בן גוריון שרצה להציג עצמו כג’ורג’ וושינגטון, ולמחוק הן את זכר מלחמת השחרור של האצ"ל והלח"י כנגד הכובש הזר, ואת ש"פ של ההגנה בראשות מובילים סטליניסטיים-בולשביקים עם אותו כובש, וכן את התנגדות ההגנה למלחמת השיחרור, תוך ביצוע הסיזון והנאצה שהדביק בן גוריון למנהיגי המרי העברי כמו ללוחם מלחמת השחרור העברית ולוחם חירות ישראל מפקד האצ"ל מנחם בגין – "בגין זה היטלר".

    בן גוריון השאיל את השם "מלחמת השחרור" או "מלחמת העצמאות" כפלגיאריזם חקייני של "מלחמת העצמאות האמריקנית" על מנת להשוות את עצמו לג’ורג’ וושינגטון ולמחוק את זכר מלחמת השיחרור האמיתית ומנהיגיה. אלא שהדבר הוא הטעעית ענק שחצנית של הציבור בישראל: מלחמת העצמאות האמריקנית היתה מלחמה כנגד הכיבוש הבריטי של "הישוב" בצפון אמריקה בראשות ג’ורג’ וושינגטון. זאת ממש כמו מלחמת המרי העברי כלפי הכובש הבריטי . על כן, מנהיגי המרי העברי, מנחם בגין ויאיר שטרן הם הדומים לג’ורג’ וושינגטון וללוחמי שחרור אחרים, כגון נלסון מנדלה, בעוד בן גוריון, שטבח בלוחמי המרי העברי מתוך ש"פ פעולה עם הכובש הזר, משול במידה מסויימת לקוויזלינג. השם הזה למלחי"ר (או "מלחמת הקוממיות") הוא הונאת ענק של הציבור: שחרור ממי? מהבריטים? אך הבריטים עזבו את א"י והעבירו את המנדט לאו"מ בעקבות המרי העברי, שהיה גם הקטליזטור ל"ליל הגשרים" ב-1946 כששהגנה נחלצה לבסוף מעט למרי. שחרור מהערבים? אך הערבים לא משלו בא"י. "שחרור" במובן הנאצי, של ג’נוסייד כלפי ערביי א"י? לשחרר את הארץ מערביי א"י כשם שהנאצים רצו לשחרר את אירופה מהיהודים? סבורני שאכן, שותפי "העבודה" הערבים, צריכים להיות מודעים לרמזי הגנוסייד כלפיהם מצד הזרם הסוציאליסטי-מרכזי בציונות שהעניק את הכינוי "שחרור" למלחמה הישראלית-ערבית הראשונה. והרי הישוב היה מדינה לכל דבר כבר ב-44, ולוחמי הבריגדה היהודית, נילחמו בנאצים באירופה עם דגל מגן הדוד, בבחינת, מלחמתה של המדינה העברית בנאצים (ראו גם רשימתי למטה)
    אכן, נעשה ונעשים סילופים היסטוריים על-ידי הזרם השמאלי-ממסדי בציונות. חשובים ביותר דברי ההיסטוריון סידני ציון, כי מלחמת השחרור למעשה, היא מלחמתם של אצ"ל ולח"י לשחרור הישוב או המדינה, מהכובש הזר.

    ולמה אני אומר מדינה? אבי למשל, דור 5 בארץ, סיפר לי, כי בשנות ה-40 היה "הישוב" מדינה לכל דבר, עם מוסדותיו העצמאיים, עיתוניו, וכל שאר הדברים העושים מדינה. כשגאנה או דרא"פ היו כבושות על-ידי האנגלים, האם לא היו אלה מדינות? האם אלג’יר שלוחמי המחתרת שלה נילחמו בכיבוש הצרפתי, לא היתה בתחילת שנות ה-50 מדינה? ומה עם הודו סין (ויטנאם) שהו צי מין ואירגון הגרילה שלו לחם לחירותה תחת הכיבוש הצרפתי?

    ואכן, נכון הוא ביותר, שהשם "מלחמת השחרור", הינו טעות או סילוף מגמתי. זוהי למעשה, כדברי ההיסטוריון סידני ציון, מלחמתה הראשונה של המדינה כנגד הערבים, וכנגד פלישת מדינות ערב, ממש כשם שצרפת לאחר המהפכה הצרפתית, נילחמה כנגד פלישת מדינות אירופיות שכנות לשטחה.

    מיכאל שרון

  7. איתן חג’בי הגיב:

    להגדיר את מפלגת העבודה כמפלגת שמאל זה אבסורד: זוהי מפלגה ש(יחד עם קודמתה מפא"י)
    עיצבה את המצב הקיים שנים ארוכות.
    הנכבה- מעשה ידי העבודה.
    הכיבוש – מעשה ידי העבודה.
    האפרטהייד כנגד האזרחים הערבים – מעשה ידי העבודה.
    הסרבנות המסורתית לשלום והחינוך לשנאה ולערכים לאומיים – מעשה ידיה אף הוא.
    מדיניות החוץ הלא נייטרלית והלא מצפונית – מעשה ידי העבודה.
    השחיתות הפרועה – קציר של זרעים בן גוריוניים ישנים.

    עצם העובדה שמפלגת הגנרלים הזו מוגדרת בשמאל מדאיגה מאוד לגבי המצב בישראל!

  8. מיכאל לאיתן: הקרנפים הגיב:

    דברי איתן חג’בי נכונים. היו נא מודעים גם לכך שההתקרנפות , האטימות ואף מגמות האיון נובעות מכך שמפא"י ההיסטורית של הישוב בטרם המדינה היתה לא אחרת מאשר שלוחת האימפריאליזם הבריטי, ובתור כזאת נילחמה ואף טבחה באירגוני המרי העיברי, אצ"ל ולח"י שפעלו כנגד האימפריאליזם הבריטי.

    שים לב כי ה"קרנפים" למעשה, אנשי מפלגת העבודה, אין כלל להתאכזב מהם, אם לא ניתלה בהם תקוות יתירות, ונבין אודותם דבר או שניים: אין אלה אנשי שמאל הומניסטי (בטעות מחליפים את מתינותם הרטורית, או הפלגמטיות הליברלית-סתמית בה עטופות האג’נדות המשתנות שלו (ראה הערה בסוגריים) מחליפים זאת במשהו בדומה להומניזם, או משהו מעין, "היעדר דוגמטיות". נוחים כאלה…(אג’נדות משתנות, כגון, הנושא החברתי-סוציאלי: להלן אהוד ברק, בחירות מאי 99: "להציל את החולה במזדרון בית החולים". אם עדיין, איש המזדרון לא נפח נפשו בין כותלי אותו מזדרון עלום בתקופת כהונת ברק, הרי שכיום ניתן להניח ששוב אינו מצביע "העבודה" עם ליבו החולה והדוואי). אין אלה אנשי שמאל הומניסטי אלא למעשה, מבעד לרטוריקה, פאשו-"שמאל" החפים מכל אידאולוגיה, פרט לגישה אפארטצ’יקית-סטליניסטית של שליטה באמצעות פריעה שרירותית. שימו נא לב שישראל היא אחת המדינות האחרונות בעולם, אולי פרט לאלבנייה לפני מספר שנים, או מלטה לשעבר בראשות ה"סוציאליסט" דום מינטוף שיש בה מסורות סטליניסטיות מאיינות. שימו אגב לב גם לכך, שאויבו הגדול ביותר של הסטליניזם היה השמאל ההומניסטי, למשל הטרוצקיזם והאינטרנאציונל הרביעי. כך, אם תסתכל במבט חודר, אתה עשוי להבחין כי אין למעשה כל הבדל מהותי בין "עבי/אדומי צוואר" גזענים באלבמה, ובין אנשי ה"שמאל" הפרוטו פאשיסטי, פרט לרטוריקה ליברלית של האחרונים.

    מלטה בראשות דום מינטוף, ראו באמצע הכתבה
    — קישור —

    אחת המדינות האחרונות בעולם בה שוררת מסורת סטליניסטית, שהוכללה וגלשה לה בינתיים למוקדי חברה רבים.
    — קישור —

  9. מיכאל לתמיסטוקלס: תעמולת משתף הפעולה הגיב:

    שכחת כי לוחמי גרילה הלוחמים מלחמת שחרור כנגד האימפריאליזם, לוחמים תכופות גם בגורמים "פנימיים" שנחשבים לעוינים מבחינתם. ה-IRA הקתולי האירי, לחם הן בכובש הבריטי, אך גם באירים פרוטסטנטיים. הוייטקונג לחם הן באימפריאליזם האמריקנים והן בדרום וייטנאמים, תכופות תוך פגיעה באוכלוסייה אזרחית, כמו שעשה ה-IRA וזו תופעה שכיחה.

    מבחינת חלקים בישוב, ובודאי שמבחינת הלח"י והאצ"ל, נחשבו הערבים גורם עויין. עם זאת, אין להשוות את פגיעות לוחמי המרי העיברי בערבים, לפגיעות לוחמי הפלמ"ח בהם (ראה למשל את שיר הנקם הפרוע של הפלמחני"ק חיים חפר, "סרסנוך יא מוחמד", ולמעשי הטבח של הנכבה. זאת אף על פי שההגנה, משתפת הפעולה ושלוחת האימפריאליזם הבריטי, נחלצה לתעמולה הבריטית נגד הלוחמים באימפריאליזם, וכינתה אותם "טרוריסטים ופורעים" תוך השחרת שמם, דבר שנישאר שריר וקיים גם במשך תקופת שילטון החושך ודיכוי הערבים במסגרת הממשל הצבאי, מצד בן גוריון ומפא"י, לאחר מלחי"ר (המלחמה הישראלית ערבית הראשונה, להבדיל ממלחמת השחרור, שהיא המלחמה באימפריאליסט הבריטי).

  10. תמיסטוקלס הגיב:

    עד היכן מגיע הטירוף? הניסיון להציג את אנשי האצ"ל והלח"י (או יותר נכון- כנופיית שטרן) כלוחמי שחרור הוא במקרה הטוב מגוחך ובמקרה הרע זדוני. אולי מר שרון שכח, אבל האנשים הללו לא רק נלחמו נגד האימפריאליזם הבריטי, אלא גם ערכו סדרת פיגועים כנגד אזרחים ערבים בשווקים- בערך כמו החמאס בימינו.

  11. חיים ברעם הגיב:

    ל"אין תקומה לשמאל",
    אין לי מושג למי אתה מפנה את כל התלונות האלה. מעולם לא השתייכתי לקטגוריה שנגדה אתה מטיף בצדקנות די דוחה.
    אשר לגועל כלפי המלה "מזרחי", אני אדון בקובלנה שלך עם סבי ז"ל (אלקיים) או עם סבתי ז"ל (דואק).

  12. אין תקומה לשמאל הגיב:

    השמאל הישראלי ויתר על יותר ממחצית העם ודחה אותו שוב ושוב. המקום לצפות שמישהו אחר ייעשה את העבודה (אם זה ברק או מצנע) השמאל צריך לעשות עבודת שטח וללכלך את הידיים. לא, אדון ברעם, לא מספיק לכתוב בעיתון, לשבת בארומה ולדבר עם כמה חברים. זה לא שמאל, זה סלון שמאל מדושן עונג.

    השמאל ויתר על מי שצריך את השמאל, על המזרחים. ולכן כל מה שנותר לו זה להסתגר ולהתפלל שארצות הברית (נו, באמת??? ארצות הברית?!!) תציל אותו או איזה צנחן בשם ברק או מצנע יביא את הגאולה.

    בינתיים תמשיכו לדאוג לזכויות בעלי החיים, ולכביש חוצה ישראל וכל פעם שתשמע את המילה מזרחי תעשו תנועת גועל.

    למען האמת, השמאל הישראלי נמצא במקום שמגיע לו להיות. בגדה השמאלית.

  13. הגרמני הגיב:

    לאין תקומה לשמאל,
    לא שאני מצביע מפלגת העבודה, אך מדוע בכל פעם שמדברים על שמאל קופץ המזרחי התורן ומזכיר לנו את חטאיה של מפלגת העבודה?
    הרי מהי מפלגת הליכוד\מח"ל\חרות או איך שתרצה לראות אותה? האם הגיעו אבותיו של בגין ממרוקו? האם נולד שרון בתימן ונתניהו בעיראק?
    הליכוד היא מפלגה יותר אשכנזית ממפלגת העבודה, ורק עיוור יכול להתעלם מכך. וכי מתי עמד בראשה יוצא עדות המזרח?
    ולגביי תנועת הגועל…תשאל בתל-אביב את בעלי המועדונים ממוצא מזרחי(ויש כאלו לא מעטים) מדוע דווקא הם דואגים לסלקציה בכניסה, ומי בדרך כלל נשאר לעמוד בגשם?
    אני מסכים עימך בכל מילה כאשר אתה מדבר על ללכלך את הידיים, אבל כמה שאני לא אוהב אותו, עשה שמעון פרס הרבה יותר עבור עיירות הפיתוח משרון ובטח שמביבי.
    ושאלה אחרונה, מהי תרומתם של דוד לוי, משה קצב ו"סטיב" למקומות מהם הגיעו, רגע לאחר שנגעו בתהילה?

  14. מיכאל לעופר הגיב:

    נראה שאתה ניסחף במקצת, עד כדי הכחשת עובדות היסטוריות מוצקות. ספרו המרכזי של אחד ממנהיגי הגרילה העיקריים כנגד הבריטים, מנחם בגין, נקרא "המרד". ומפרט פעולות גרילה רבות. וזה לא היה מרד כנגד הערבים, אני יכול להבטיח לך בביטחון, שהרי אתה מורד כנגד השילטון. והשילטון לא היה ערבי. והרי היה ב-36 אף מרד ערבי כנגד הבריטים. היה מרד ערבי, והיה מרד בגין ושטרן. נקודה.

    אני מצטט מאתר לא ישראלי, מן הסתם גם לא פרו ישראלי ולא יהודי, אי שם בעולם, מעבר לתעמולת גורמים בישראל:

    the Haganah was formed on June 15th, 1920. Beginning in 1936, several Jewish groups such as Etzel (Irgun) and Lehi (Stern Gang) conducted their own campaign of violence against British and Arab targets.

    Great Uprising
    Main article: Great Uprising

    In 1936 the British proposed a partition between Jewish and Arab areas, which was rejected by both the Arabs and the Zionist Congress.

    In 1936-1939 the mandate experienced an upsurge in militant Arab nationalism, that became known as the Great Uprising. The Palestinian Arabs felt they were being marginalized in their own country, but in addition to non-violent strikes they resorted to terrorism, that left hundreds of Jews dead. The Jewish organization Etzel replied with its own terrorist campaign, with marketplace bombings and other violent acts that killed hundreds. Eventually, the uprising was put down by the British, with the help of the Jewish self-defence organization, Haganah.

    — קישור —

  15. תגובה ל תקומה: שמאל סוחף ואמיתי הגיב:

    למערכת: אנא הציבו גרסה זאת, המתוקנת. השמאל הישראלי האמיתי, זה ההומניסטי, חייב להתנער ממילכוד הרטוריקה, ולהציב: הן התחדשות רעיונית אמיתית וסוחפת והן מידה של לאומיות שפוייה, כזו שאינה הרמטית וחונקת ומשביקה רוח חופשית, לאומיות בוגרת ונאורה, בסגנון שוודי, דני או פיני. זאת כתחליף למעין אינטרנאציונליזם.

    בעניין הרטוריקה עלינו לזכור כי מר"ץ לשעבר (או יחד) מכילה אלמנטים סטליניסטיים – מורשת מפא"י-העבודה, ואף מעניקה מקלט ועלה תאנה לגנרלים (חלקם אולי פושעי מלחמה) החפים מכל אידאולוגיית שמאל, פרט לאימוץ הרטוריקה היונית של "הסדר עם הערבים". מלל בנושא ה"ערבי" אינו מספיק כדי לצקת שמאל אמיתי וסוחף, בפרט שזהו מלל ריק, שהרי רבים מהאנשים הללו הינם גזענים לא פחות מ"אדומי צוואר" באלבמה, ואולי אף יותר.

    לעיתים, כשיש מלל "לאומי"/פטריוטי מצד אנשים ב"יחד", הוא עשוי אף להיות הרמטי ופאשיסטי בהרבה מזה של חוגים בימין, ואני יכול להצביע על דוברים כאלה.

    כך, אף ביחד אחזו מוטיבים פאשו-שמאל חזקים. האם ביילין איש הבלייזר הוא "שמאל"? רן כהן היה במידה מסויימת, אך הוא נידחה. כך, אנשים ממר"ץ-יח"ד נוקטים ברטוריקה "פרו ערבית" בשרות חוגי ההון הגדול, ובשרות האינטרסים האמריקנים באיזור, שעניינם לרצות את הההמונים הערבים, למען לא יפלו כפרי בשל לידי הפונדמנטליסטים -ראו מאמרי האחרון ב"חדשות מחלקה ראשונה" NFC.co.il , האינטרסים האמריקנים, הפונדמנטליזם והנסיגה.

    גווני לאומיות ושמאל סוחף

    — קישור —

    מיכאל שרון

  16. חיים הגיב:

    לאין תקומה,

    כיצד אתה מעז?
    זה לא השמאל שויתר על המזרחים, אלו המזרחים שויתרו על השמאל, אפשר לספור ביד אחת את המזרחים שמגיעים להפגנות של השמאל בתל-אביב ובירושלים, מה קרה קשה לקחת אוטובוס מדימונה?
    האם יש מישהו מירוחם בהפגנות נגד הגדר? לא.
    האם יש מישהו מקריית מלאכי במסיק? לא
    האם יש מישהו מנתיבות במחסום ווטש? לא

    אז שהמזרחים יחפשו, שימשיכו להתבכיין על קיפוח וכל שאר השטויות שלהם. כאן זה שמאל אמיתי, רדיקלי, לוחם, עקבי, מהשכונות הכי טובות בירושלים, חיפה ותל אביב, דור שני לשמאל(מעטים יותר אבל איכותיים למוות). כאן מדקלמים את פנון מתוך שינה ונשבעים ש"אמה יש רק אחת"

    הפרולטריון הישראלי העלוב וכפוי הטובה לא ראוי לשמאל מעולה שכזה. יוחלף הפרולטריון לאלתר, ויפה שעה אחת קודם.

  17. אין תקומה לגדה השמאלית? הגיב:

    ממאמרו המעניין של חים ברעם נובע ייאוש מסויים של הכותב מסיכויי מחנה השלום, ואוילי זו הסיבה שהוביל לדיון שהוא אפילו יותר הזוי ממה שמקובל באינטרנט בכלל ובאתר זה בפרט.אגב, חיים, השמאל ובעלי בריתו (כולל תנועת שינוי, מה לעשות) קיבלו בתבוסתם הגדולה ביותר ב-2003 כ-50 מנדטים, וזה נשמע לי כמו מיעוט ניכר שאינו רחוק כל-כך מלהפוך, שומו שמים, לרוב.

    לגרמני – אני מציע לך לא לבנות על מפלגת העבודה בעניין התנגדות לשרון, ובעצם לא בשום עניין.שרון הוא עצמה ובשרה ולא רק בגלל שעבר קורס מ"כים בג’וערה יחד עם ברלב ורבין; הרי העיקרון של "כמה שיותר שטח וכמה שפחות ערבים" משותף לבן-גוריון ולכל תלמידיו המנהיגים היום את המפלגות הגדולות. מה גם שהעבודה תתנגד לליכוד רק כשאינה מקבלת מספיק תיקים, או שום תיקים בכלל כמו ב-82.

    למיכאל – מעולם ל היה שום מאבק בבריטים. במשך כל השנים הם היו עסוקים בלהגן על הישוב היהודי מהערבים, ואחר כך ניסו למנוע את המהומותץ שהדרדרו למלחמת האזרחים שהתנהלה בין שני הצדדים, ללא הצלחה רבה.בן גוריון, בגין ושטרן אכן דומים במידה מסויימת לוושינגטון – הוא היה בעל עבדים והם התייחסו לפלסטינים בדרגות שונות של איבה, החל מדיכוי, דרך טרנספר ועד רצח המוני ומאורגן.אבל כל דמיון בין אחד מאלה לנלסון מנדלה הוא מקרי לחלוטין.

    עופר יהלום

  18. אין תקומה לשמאל הגיב:

    לכל אלה שהגיבו,

    הכל נכון ויציב

    וזו בדיוק הסיבה שהמזרחים עזבו את השמאל. בגלל התגובות האלה שאנחנו מקבלים כל הזמן מכם.

    תישארו איפה שאתם ותמשיכו לומר שלא באנו ולא ניסינו. הצדקה עצמית, יהירות, התנשאות, ודחיה של הזר היו תמיד המאפיינים העיקריים שלכם…

    אני מאחל לכם בהצלחה בדרככם. בלעדיי.

  19. הגרמני הגיב:

    לאין תקומה,
    למה בלעדיך? למה ביהירות,התנשאות ודחיית הזר כדבריך?
    אתה מעלה נקודה נכונה וכואבת, אך מטיל את האשמה חד-צדדית על השמאל. כאילו היו כל השמאלנים שונאי עדות המזרח, כאילו לא כואב לשמאל שקבוצה כה גדולה ואוטנטית רואה לנגד עיניה סדין אדום ברגע שמדברים על ערכים סוציאליסטים.
    הייתי רוצה לקרוא מצידך רעיונות לשינוי המצב, איך ניתן להביא "ספרדי" להאמין שרבים בשמאל מעוניינים להילחם גם עבורו. אימהות חד הוריות יש גם אשכנזיות, מובטלים גם וגם. הקיפוח של השכבות החלשות (כלכלית) אינו פוסח על עדות.
    כולנו יודעים שכל שקל שמושקע בשטחים הוא שקל שלא מועבר לפיתוח במקומות בהם הוא היה אמור לנחות. מהם רעיונותיך לשינוי מצב זה?

  20. אין תקומה לשמאל הגיב:

    לגרמני

    שאלה טובה באמת.

    אבל אני לא אינסטלטור ואין לי פתרונות. אני לא אומר שכולם בשמאל "עיוורי צבעים" לגבי המוצא של האנשים. השמאל אומר את זה ביהירות רבה "אני????……אני עיוור צבעים לגבי מוצא"…

    השאלה היא אם השמאל ימשיך לדבר בסיסמאות או שהוא יבין ויפנים שמה שקורה (קרה וקורה!) כאן הוא מאבק אתני, שדוחק בכל גווני המפה (אם זה ליכוד ואם זה מערך ואם זה השמאל הרדיקלי) חצי מהעם לפינה. הדרך היחידה שלו לצאת מזה זה לבטל את עצמו, לשנות את שמו, לדקלם כמו זאב רווח כל פעם שהוא מקבל אתנן "אין דבר כזה אשכנזים ספרדים" וכן הלאה. וכשהוא כבר יצא בדרך הזאת משם הוא אבוד לעצמו ולכולם.

    הצעד הראשון של השמאל יהיה להבין שיש כאן מאבק אתני כפי שבמקסיקו יש מאבק לחיסול האינדיאנים. הוא לא רק מעמדי והוא לא רק גלובליזציה. כאשר תנועות שמאל יבואו ויאמרו את זה בפה מלא, כל תנועה מחד"ש ועד בל"ד ועד מה שלא יהיה ויפסיקו להפריח סיסמאות שמתאימות לאנגליה, יתחיל דו שיח.

    ולא, אדוני, הכסף שהולך להתנחלויות איננו כסף שהיה הולך לעיירות פיתוח. תפסיקו עם הקישקוש הזה. הכסף שהולך להתנחלויות הוא כסף שלא הולך לקיבוצים. ומצידי שיילך להתנחלויות או לקיבוצים זה אותו דבר, זה עדיין הולך לחלק הלא נכון של העם.

  21. אין תקומה לשמאל הגיב:

    מה אני אגיד לכם, אהוד ברק דווקא הבין את זה בצורה הרובוטית-מחשבית שלו, ועשה, כמו עם הרבה דברים אחרים סלט שלם של ילד גאון שמתנהג כמו פיל בחנות חרסינה.

    השמאל הרדיקלי צריך את המזרחים, והשמאל בכלל צריך את המזרחים. הימין לא (ולא יודע מי זה המטומטם הזה שאמר ששינוי זה חלק מהשמאל, מה בדיוק עובר לאיש הזה בראש…)…

    כל דיון בבעיות חברה היום ללא דיון אתני הוא עקר ובלתי מתקבל על הדעת. רק עיוור יכול לא לראות את זה. אי אפשר שהדיון יהיה רק מעמדי והסיכסכוך הפלסטיני. הכיבוש זה לא הכל. לא ולא! מתי השמאל יבין את זה? אולי יום אחד אחרי שהכיבוש ייגמר (או כאילו-ייגמר) השמאל יבין שמשך עשרות שנים הוא התרכז בבעיה אחת ושכח מה זה דיון חברתי פנימי.

    ומה שאיריס אמרה הוא נכון מאוד.

    אבל לא רק בקשת סליחה, או הכרה מספיקים, אלא התוויית מדיניות שונה לגבי מה שנקרא משום מה "הפריפריה" , שהיא המרכז של החברה הישראלית.

    במוצא של ברעם מעניין אותו כשלג דאשתקד. זה בטוח. מה זה בכלל קשור למוצא כל העניין הזה? זה קשור לדיכוי אתני, ולא למוצא של המדכא.

  22. איריס הגיב:

    לגרמני,
    מכיון שיש לי רושם שהכוונות שלך אמיתיות וכנות, אנסה לענות בתור מישהי שיש לה אג’נדה מזרחית ברורה.
    התגובות שלך בנושא הן די טיפוסיות לשמאל הציוני (מה שלא אומר שאתה שייך לו): מצד אחד רוצים שם לחבק את המזרחים ומצד שני לא מוכנים להכיר בחטא הקדמון מולם. מוכנים לקבל אותם בתנאי שהם יהיו כמוהם. יש אנשי שמאל שיספרו לך על כל פלסטיני שגורש או רכושו הנגזל ומי גר שם היום (בעיקר מזרחים אגב, אלא אם מדובר בוילות בבקעה, וכן אני יודעת שהמזרחים העדיפו לעבור משם בעצמם), אבל כשמגיעים לדיכוי של המזרחים, הסיבה לכך היא שכל גרוש מושקע בשטחים.
    המציאות למרבה הצער, היא שהמזרחים דוכאו עוד הרבה לפני 67 . מרד ואדי סליב פרץ ודוכא באכזריות קודם לכן ושמעון פרס יכול לעשות מה שהוא רוצה בשביל עיירות הפיתוח: לא היו צריכים לשלוח לפריפריה אנשים בצורה כזו בניגוד לרצונם, רק כי הם הגיעו מצפון אפריקה.
    בתור מזרחית, לא קל לי עם הנהיה של המזרחים ימינה, אם כי אני יכולה להבין אותה.
    אם אתה רוצה שינוי, אתה צריך קודם להבין שהדיכוי הכלכלי והתרבותי בישראל הוא לא פסטיבל עדות. תיכנס לאתר של מכון אדוה ותראה שהנתונים מראים על מספרים שרק גדלים עם השנים של פלסטינים ישראלים, בדואים ומזרחים שלא זוכים לקבל השכלה ומשתכרים בהתאם. כאלו הם בני האדם: רוצים לזכות בהכרה על הישג שעשו או עוול שנעשה להם. ועד שהם לא יזכו לה הם יצעקו, כל אחד בדרכו.
    ולחיים ברעם,
    התרגיל של הייחוס המזרחי שלך הוא תרגיל טוב בשבירת דעות קדומות, אבל במקרה הזה הדעה או ההנחה שרוב השמאל הוא אשכנזי אינה מופרכת. אתה למרבה הצער, שייך ליוצאים מן הכלל ואת זה אפשר לקרוא לאורך כל המאמרים שאתה מפרסם. ייחוס של דם לא עוזר ל"סטיבים" למיניהם וגם לא במקרה ההפוך. גם אם היית הנכד של גולדשטיין ומיקולינסקי, האג’נדה שלך היא של שמאל הומני שמתייחס לענין המזרחי.

  23. חיים ברעם הגיב:

    אני מסכים איתך. פשוט, נעלבתי מהדברים שהאיש ייחס לי.

  24. דג אילם הגיב:

    הדיון המזרחי פה מאוד מוזר. אכן היה ויש דיכוי של המזרחיים. אבל, בואו נניח שיש 3.5 מיליון מזרחיים במדינה (כמספר הפלסטינים) וכל היתר אשכנזים.

    האם 3.5 מיליון מזרחיים חיים בגטו ברעב כמו 3.5 מיליון הפלסטינים? האם 3.5 מיליון מזרחיים לא יכולים לצאת מביתם וחיים בעוצר / סגר / כתר יום-יומי כמו הפלסטינים? האם למזרחיים בונים חומה כמו לפלסטינים? מתי פעם אחרונה מזרחי נהרג מאש הצבא? מתי פעם אחרונה מזרחי נפצע מאש הצבא או המשטרה? מה לגבי הריסת בתים, ירי ממסוקים, ירי פגזים מטנקים? מה לגבי עקירת עצי זית והריסת (חישוף) פרדסים ומטעים שלמים.

    אם יש מי שמדוכא ובסכנת הכחדה אלה הפלסטינים. כל מי שעיניו בראשו מבין זאת. כל מי ששמאל, מתנגד לדיכוי מזרחים, מבין איך הציונות ניצלה את המזרחיים לפרויקט הציוני, ואינו מוכן לקחת בזה חלק. יותר מכך, שמאל עקבי רוצה להאבק שכם אל שכם עם כל מזרחי (או מי שרואה עצמו מדוכא) נגד המדכא.

    לבוא לטעון שלא הכל זה כיבוש? נו באמת. הדיכוי של המזרחיים ב-2005 רחוק מאוד מזה של הפלסטינים. אתה חי בחו"ל או משהו?

  25. לאיריס הגיב:

    כל הספירה הזו שמתחילה הכל ב-67′ היא מאוד ציונית. כאילו עד 67′ הכל היה מושלם ואז הכל התחיל. מה לגבי 48′? גם אז דוכאו המזרחיים? ומה לגבי שנות ה-20 וה-30? זה לא תחרות, אבל בואי נדייק היסטורית.

  26. הגרמני הגיב:

    לאיריס ולאין תקומה לשמאל,
    אתם מדברים על כסף שהולך להתנחלויות ולא לקיבוצים, ובתור קיבוצניק לשעבר אתם מצליחים לערער את הזדהותי עמכם.
    1. אין קיבוצים! יש קיבוץ א’, קיבוץ ב’ וכול.
    יש קיבוצים ששיחקו בבורסה, ויש כאלו שלא. יש קיבוצים שקיבלו מליונים(מחיקת חובות וכדומה), יש כאלו שהצילו את הבנקים מקריסה כאשר לא משכו כספיהם.
    2.יש קיבוצים רבים בהם השתלבו יוצאי עדות מזרח(כזהו הוא לדוגמא קיבוצי). יש יוצאי עדות מזרח, ראו שלמה בן-עמי, שהתחנכו בקיבוץ, אך מה לעשות לשיטתם של רבים:התאשכנזו.
    עם בעיות של תסביכי נחיתות קשה לי להתמודד, בדיוק באותה מידה שקשה לי להתמודד עם בעיות של גזענות כלפי עדות.
    3. השמאל לא צריך את המזרחים, כי אם להיפך!
    קפיטליזם והשלכותיו הן לא בעיות של הפלח העשיר, כי אם של השכבות החלשות(כלכלית) שעליו,לצערי, עדיין נמנים יותר יוצאי עדות מזרח, כמו ערבים. המאבק לצדק חברתי אינו יכול לצבור תאוצה כאשר הוא רואה רק באחרים אחראיים, ולא מוכן לקחת אחריות מינימלית על הנסיבות שהביאו לעוני וקיפוח בצד הלא אשכנזי של המפה.
    סלחו לי איריס, ואין תקומה לשמאל, אך לו הייתי ביבי הייתי ממשיך להשתין עליכם בקשת(סלחו לי על הביטוי), כיוון שאני יודע שלא משנה מה אעשה-אתם תמיד תמשיכו להצביע לי!
    4.שלושתינו יודעים שאתם אינטיליגנטים מספיק להבין את המניעים של בקשת הסליחה של ברק. כולנו יודעים מה בדיוק עמד מאחוריה. לפיכך היא הייתה מעליבה אותי הרבה יותר, לו הייתי מזרחי!
    כיוון שלו הייתי מזרחי הייתי מבין עד כמה מזלזל ברק באינטיליגנציה שלי. הפוך על הפוך, כל מהלך של בקשת מחילות וסליחות הוא מיותר ומטופש לטעמי.

    2.

  27. חיים ברעם הגיב:

    לאין תקומה לשמאל,
    אתה פשוט לא יכול לומר שהמוצא איננו מעניין אותך, ובו-זמנית להאשים אותנו ב"תנועת גועל" כשאנחנו שומעים או רואים מזרחי. בגלל ההאשמה החמורה הזאת העליתי את נושא המוצא, וכך הסתבכת בדעות הקדומות שלך עד לזרא. הגזענות חיה קיימת אצלך, וכדאי לך לעשות חשבון נפש בנןשא הזה.
    כיוון שנתקלתי כאן בתגובות זהות לשלך, הסקתי שאתה ימני קיצוני, ומכאן השנאה לשמאל. העדתיות היא רק תירוץ.

  28. איריס הגיב:

    לגרמני,
    התגובה שלך שוב נופלת לדגם המוכר של תגובות השמאל הציוני, למרבה הצער.מצד אחד אין קיבוצים, אלא יש קיבוץ א’ וקיבוץ ב’ ומצד שני "אין תקומה לשמאל" ואני נהיים "אתם" יחד עם כל המזרחים.
    אתה מבלבל בין הכרה לבין בקשת סליחה. ברק יכול לבקש סליחה עד מחרתיים. לבקש סליחה זה משהו עמוק יותר מלמלמל כמה מילים לצורך כיסוי תחת או לקנות כמה קולות. המזרחים אכלו את זה כבר בעבר, את כל קבלני הקולות המקומיים ולפחות מזה הם יצאו. הם עוד לא יצאו למקום טוב לדעתי, אבל יותר טוב מלהיות בכיס של מפא"י. השמאל העקבי צריך את המזרחים מכיון שהם הנפגעים העיקריים מהמדיניות הכלכלית הימנית. בכפר שמריהו מעולם לא היה שמאל וגם לא יהיה: איפה בעולם קמו בעלי ההון שויתרו עליו? המזרחים הם הקהל הטבעי של השמאל והיו שבויים בידיים של מפא"י.
    כמו שהדיכוי לא התחיל ב 67 אז הקיבוצים לא התחילו את דרכם עם המשבר בבורסה. בזמן שבקיבוצים ישבו 6 ילדים בכיתה בבית ספר יסודי כי הילדים של קיבוץ מהשומר הצעיר לא היו יכולים ללמוד מסיבות אידיאולוגיות עם ילדי האיחוד או המאוחד, למרות שהפרידו ביניהם שלושה קילומטר, ישבנו בבאר שבע הרחוקה אלפי מילין 40 ילדים בכיתה: בדרך כלל המזרחים איכלסו את הקבצות ג’ וב’. המערך היה בשלטון וזו היתה מדיניותו מימים ימימה. שם הכסף לחינוך היה. שם היו האדמות "הפרטיות" שבעצם שייכות לכל אזרחי המדינה. המזרחיים הודרו מכל החגיגה הזו ואני יכולה להבין שהם לא רוצים להצטרף עכשיו כשפתאום צריך אותם. עד כמה שקשה לראות את זה, בהסתכלות על תהליך ובנית הזהות המזרחית יש לזה חלק חשוב. כמו ילד מתבגר שמגבש זהות תוך היפרדות מהוריו דרך מרד (וכאן עוד מדובר בהורים שהתעללו בילד, אז זה יותר מסובך ומורכב).
    אתה יוצא מנקודת הנחה שהצטרפותם למאבק תשפר את מצבם, אבל כשרבין היה בשלטון בימי אוסלו, מי שהרוויח מזה היו בעלי המפעלים שיכולו להעבירם מעיירות הפיתוח לירדן. השמאל הציוני עוד לא הפנים בכלל שהוא עשה עוול ולכן אין עוד מה לדבר על סליחה ופתרון. לפני שאומרים סליחה, צריך להבין על מה.
    ושוב, איך לא, הביקורת של מזרחים נהיית "רגשות נחיתות". איך היית מגיב, כיהודי שחי בגרמניה, לו ביקורת שלך על מדיניות גרמניה כלפי היהודים או ישראל היתה מבוטלת בתירוץ של "רגשי נחיתות יהודיים" או "זו שנאה עצמית שהיהודים תמיד לקו בה"?
    נראה שאתה כותב מתוך הדעות הקדומות (גם אם לא באופן מודע אולי) על המזרחים: אני לא צריכה שום סליחה מאף אחד וטיפוסים כמו ברק לא יכולים בכלל להזיז שום רגש אצלי מלבד רחמים. רק אל תבקש ממני להצטרף למאבק של מי שדרך עלי קודם, תספר לי שאני צריכה אותו יותר משהוא אותי. כמו שלא אצטרף למאבק של קבוצה שוביניסטית בתור אישה, לא אהיה חלק ממאבק שמאל שלא כולל שינוי חברתי בהקשר של פלסטינים ישראלים ומזרחים.

  29. איריס הגיב:

    לדג אילם,
    בודאי שהדיכוי של הפלסטינים יותר חזק, אבל זו בדיוק צורת ההשתקה כלפי הביקורת המזרחית. שקט! יורים.
    והדיכוי כלפי הפלסטינים בהחלט זולג לשחורים אחרים. מתי נפצע מזרחי? הבמאי דוד בן שטרית חטף מכות שהשאירו אותו נכה לכל החיים כשהגיע לפגישה מתואמת עם דובר צה"ל ע"י המאבטחים בקריה. לפני כמה ימים נרצח בחור אתיופי ע"י מאבטחים של אוטובוס. כי שחורים הם פחות בני אדם, ולפעמים קשה לדעת אם הם ערבים יהודים או לא. לא כתוב להם תמיד במקום בולט (עדיין).
    יש הרבה מקבילות בי הדיכוי של הפלסטינים לזה של המזרחים והרבה הבדלים, אבל מה שאתה עושה דומה לאדם שמטפל ברגליו המדדות ומזניח בו בזמן את ליבו הנחלש. אין מה לעשות וצריך להתייחס לכל הגוף…

  30. עופר יהלום הגיב:

    למיכאל – העובדה שמנחם בגין קרא לספרו "המרד" לא בהכרח אומר שהיה אירוע כזה; האם שמעת על הספרים "הטיפול בתינוק ובילד" מאת ד"ר מייקל ג’קסון, "תחרות עסקית הוגנת" מאת ביל גייטס, "יסודות הסובלנות" מאת אביגדור ליברמן, "חשבונאות פינננסית למתקדמים" מאת אתי אלון, וכמובן "הדיאטה הטבעונית, חלק III" מאת אריאל שרון?

    ומלבד זאת, גם המאבק בבריטים לקח שנה וחצי (18 חודש) לכל היותר, מראשית 46 ועד סוף 47. העובד Vשהיו קבוצות קיצוניות שפגעו בבריטים ובערבים זמן רב קודם לא משנה את התמונה הכללית.

    ל"אין תקומה לשמאל" – אני לא יודע מי זה ה…במערכת הגדה שנתן לך לנבל את הפה בצורה כזו באתר, כמו אותם גסי רוח בפורומים של YNET; אני כבר מתחיל להתגעגע לימים הטובים של הצנזור…
    בכל מקרה, הן שינוי והן מפלגת העבודה אינן בדיוק שמאל, אבל אם תלחץ לקיר את ראשיהן (לא פיזית) תגלה שהם יעדיפו, כנראה, לתמוך בשמאל מאשר בימין. ואפילו שינוי מחזיקה בדעות השמאל ברוב נושאי זכויות האדם, ובחלק מנושאי החוץ והביטחון.

    לכולם – במשטר הנוכחי, אם הכסף לא היה הולך להתנחלויות הוא היה חוזר לידיהם של העשירים, ע"י הפחתות במס או סובסידיה לתאגידים גדולים ("עידוד השקעות הון" וכו’).

  31. מוחק התרבות הראשון בעולם הגיב:

    באשר למה שנאמר פה על ריקות "העבודה" ותרבות שילטון החושך של מפא"י ההיסטורית, הרי הדברים זכו היום לתמיכה מעוררת זוועה ופלצות.

    מוחק התרבות הראשון בעולם. יום התרבות -12 יולי. יעקב בר חיים (יב"ח) אדם בילתי ידוע, בעל עמדות ושייכות דומני, לעבודה, אותו "כמו-שמאל" לא הומניסטי, ובעל גישות מנגנוניות בירוקרטיות החפות מאידאולוגיה, עורך אתר תרבות קטנטן בשם ליטרטורה, מתבלט לפתע בענק, בהיותו האדם הראשון בעולם מאז עידן האינטרנט, המוחק בבת אחת 137 יצירות תרבות וביקורת מושקעות מאד של מיכאל שרון. למעשה, האדם הראשון העושה מעשה כזה במערב, מאז שריפת הספרים על ידי הנאצים ב-1934. גם בספרד של פרנקו לא הישמידו יצירות תרבות. כאמור, אדם קטן הזוכה לפתע להתבלטות ענק, בשל מעשה יחיד במינו. זאת תוך היענות למנאץ כלפי באתרו, אדם הנוקט בעמדות בולשביקיות-סטליניסטיות, אך במקביל, נוקט כגישה פטריוטית נוטפת קיטש דביק (איש בן 68 בעל רקע ארגנטינאי-פרוניסטי-פופוליסטי). עקב אמונתו של אותו אדם בדיכוי ריכוזי נוסח סטלין וחואן פרון, אינו אוהב את גישותי ומנאצני וסוחף אחריו את בעל האתר, גימלאי של המוסד, הנוקט ברטוריקה ליברלית… כן, גם אנשים קטנים יכולים לפתע להתבלט, והפילוסופית חנה ארדנט מביאה כדוגמה לכך את הרוח הפקידותית של אדולף אייכמן, ארכי רוצח אך אדם קטן. ולמה אנשים קטנים? משום שאינם מודעים למשמעות מעשיהם. שעל כן אני מציע לקרוא מעתה ואילך ל-12 ביולי, יום התרבות, שכן דווקא בישראל, ולא באף מדינה אחרת במערב, פתחו לראשונה במעשי הרס תרבות.

    מיכאל שרון

  32. איריס הגיב:

    למגיב "לאיריס ולאין תקומה" (אולי לפחות תיתן שם בדוי קצר שיקל על התגובה אליך? תודה)

    כאשר ביקורת הופכת ל"חיטוט בעבר" או ל"התבכיינות" או "רגשי נחיתות" ודומיהם, קשה לנהל דיון בונה. האם היית מציע לפלסטינים להפסיק ולנסות לזכות בהכרה על העוול שנעשה להם?
    אני יכולה להבין שזה לא נוח ולא נעים להתעסק בזה וכשאני מעלה טיעונים כאלו בפורומים שונים זו תגובה נפוצה. הסב טקסט הוא "את לא נראית מזרחית ובטח לא מדברת ככה, אז אל תקלקלי לנו את האחדות המזוייפת שלנו שאנחנו משקיעים כל כך הרבה בשימורה".
    אני מסכימה איתך לגמרי לגבי הפתרון של מדינה אחת לכל האזרחים היושבים בה כם זכויות שוות לכולם. המזרחים אינם טובים יותר מאף קבוצה אתנית, כמו שיהודים אינם טובים יותר מאחרים. כדי להגיע אבל לפתרון, במיוחד פתרון שדורש חיים משותפים, צריך להבין מה הבעיה. אפשר לנסות ולטאטא אותה בתירוצים בנוסח "למה לחטט בעבר במקום להתמקד בעתיד" אבל זה לא צלח עוד בשום מקום. דזמונד טוטו בדרום אפריקה השקיע זמן ממושך ויקר ב"ועדת האמת והפיוס", כיון שהוא הבין את החשיבות של ההתייחסות לעוולות הללו. הוא לא חשב שאישה שחורה שנאנסה לעיני ילדיה שדורשת צדק בצורת אמירת ה"אני מאשים" שלה זה "חיטוט בעבר".ליהודים יש מה ללמוד מנוצרי מיוחד וגדול.

  33. איריס הגיב:

    לגרמני,
    מפלגת העבודה? זה מגעיל אותי…
    מה למפלגת העבודה ולשמאל? ברוב עוונותי הצבעתי פעם למפלגת העבודה ואפילו לברק, תחת הטיעונים המפוקפקים של "זה עדיף על ביבי". לאחר מעשה התברר שאין כל הבדל בין השניים ולדעתי ביבי היה עדיף: הוא לפחות לא הסתיר את הסחורה שלו. אתה מריח מה יש לו בשק ויודע מה תקבל. יותר הוגן.
    מכיון שאני רואה את עצמי כשייכת לשמאל העקבי אצביע (אם בכלל אטריח את עצמי ממקום גלותי) רק למפלגה שדוגלת בחיי שיתוף לכל האזרחים במדינה ומתן זכויות שוות. למפלגת העבודה אין אג’נדה כזו ומעולם לא היתה לה. כל המדיניות שלה מראה על מימוש של "רווחה לבעלי עמדות הכוח הלבנים". אני לא חווה שום דיכוטומיה במפלגת העבודה. אני יכולה להבין, לעומת זאת, שמי שעבורו מפלגת העבודה היא האמא המיניקת ובן גוריון הוא האבא, יש כאן דיכוטומיה אמיתית.
    מפלגת הירוקים אינה שונה ממר"צ לדעתי (ואם אני טועה אשמח אם תתקן אותי במסגרת "מצא את ההבדלים"), כך שאם אפשר ללמוד משהו מהעבר, הרי שיש יותר סיכוי שמזרחים יצביעו למפלגת העבודה מאשר למפלגה של בני מעמד הביניים שעסוקים באיכות הסביבה. קודם שלמזרחים תהיה סביבה ואחר כך אפשר יהיה לדבר על מוטיבציה לעידוד ה-Nachhaltigkeit (יש לזה בכלל מילה בעברית שאותה מעניין בעיקר ההווה?)

  34. אין תקומה לשמאל הגיב:

    לגרמני

    חשבתי שאתה שואל ברצינות,אבל מתברר שזה היה עוד תרגיל אשכנזי שמטרתו להוציא את הגזענות שלך. השמאל לא צריך את המזרחים והמזרחים לא צריכים את השמאל.

    תמשיך להשתין על רגשי הנחיתות המדומיינים שלך…

    יומטוב.

    חבל שנכנסתי איתך לויכוח בכלל, אני רואה שבאמת אין לכם תקומה ולא תהיה לכם אם זו ההתיחסות. כנראה שמידי פעם אני מתפתה להאמים שיש איזה אשכנזי נאור. אבל אין.

  35. לאיריס ולאין תקומה הגיב:

    אין תקומה למי שכל הזמן מחטט בעבר לחפש שם עוולות. רוב עוולות העבר הן אמיתיות, צריך להכיר בהן ולהצטער עליהן. רוב התיקונים הם בלתי אפשריים. את האנרגיות המופלאות (בעיקר של איריס) צריך להניע לכיוון של פתרון. הפתרון צריך להיות חברה עם שוויון אזרחי לכ-ו-ל-ם, וכאן (איריס) לא ייתכן להמשיך להתבכיין על העוולות הבין עדתיות בישראל ולדחות את העוול הנמשך כלפי הלא יהודים, בעיקר ערבים. המאמץ הנוכחי צריך להיות ניקויה של ישראל מגזענות הטבועה בתוך הDNA של המדינה היהודית, וכאן המזרחים אינם טובים במאומה מהאשכנזים אלא בעצם מתחרים איתם על תמיכה באפרטהייד שלטוני ובגדרות הרשע.

  36. חיים הגיב:

    לגרמני,
    אתה פשוט מצחיק,
    1. וואללה, יש קיבוצים טובים ויש קיבוצים רעים, מאד שקול ובוגר וסלחני אתה שזה נוגע להזדהות עם הקיבוצים, יפה ששתי הערות וחצי של מזרחים מצליחות לערער לך את ההזדהות אתם.
    בכל מקרה מרבית הקיבוצים(הרב המכריע) השתתף בחגיגת מחיקת החובות, זה מספיק כדי להכליל.

    2. כן, גם אבי השתלב בקיבוץ במסגרת הגרעין שבמסגרתו עלה, רק שאת אמו ואביו ושבעת אחיו ואחיותיו שבאו אחריו לארץ שלחו לחולות. יש גם פלסטינים שמסתדרים עם הכיבוש אתה יודע.

    3. נכון, לטעון כאילו השמאל הישראלי זקוק למשהו או למישהו זו באמת עזות מצח. השמאל הישראלי הוא אוטונומי, נטול בוחרים, נטול פועלים ונטול עניים. כאמור צריך להחליף את הפרולטריון. ביבי לפחות הוא טוען שהוא זקוק לנו למשהו ואפילו לצורך הידוע…

  37. מיכאל לעופר הגיב:

    עופר, הספר אינו דף אחד בלבד וכריכה, בה כתוב "המרד". הספר מתאר באופן מפורט, כפי שבגין מפקד האצ"ל תעד אותם, את ארועי המרד.

    אינך יכול לפברק את ההיסטוריה כרצונך, רק בכוח ברק מילולי, של ניסוח "משפטי מחץ" נניח, אף אם משפטים אלה נושאים חותם אבנגרדיסטי מעט.

    כללית, בורות לא יכולה להיות טענה לידע, ולא דינמו להפקת "מידע" אלטרנטיבי. רצונך לכתוב פיקצייה, מצויין, אך אל תקרא לזה היסטוריה. מרקס למשל היה גם מבריק, אך גם עמוס בידע היסטורי, אותו קרא באופן בלתי נילאה.

    אבל להרגיע את להט הרוחות, אספר לך על חבר אנרכיסט שלי, שמו גם הוא עופר.

    הוא סיפר, על ארוע העפתו מהתיכון, ומעשה שהיה כך היה:

    המורה לתלמוד ניפטר. לרגל הארוע הטרגי אסף המנהל, בן צבי, את התלמידים לחצר התיכון ונשא בפניהם בקול טרגי וחמור את הדברים הבאים:

    על האיש הזה, לו יכתב ספר. ולספר הזה יהי דף אחד בלבד. ובדף הזה, תהיה מילה אחת בלבד: "אדם".

    כל התלמידים עומדים ניפעמים תחת משא גדלות הרגע, ורק עופר, שתפס לדבריו "איזו שטות זאת", מתפקע ומתפתל מצחוק כבוש.

    אומר לו בן צבי בקול חמור ומדוד: עופר ק. אני רואה שאתה צוחק. אמור לנו אם כן מה כה מבדח בזאת, ואולי ניצחק גם אנחנו.

    עופר, שבשלב זה עשה חשבון שיעיפוהו מהתיכון בגלל גישתו הסוררת בין כה וכה, אמר למנהל: "דווקא כן, אומר. תגיד, אתה חושב שהרבה אנשים יקנו את הספר הזה?

    כולם פרצו בצחוק אדיר, וגו’.

  38. רמי הגיב:

    חיים, במקום לדבר – פעל. שכור את בנייני האומה או היכל התרבות והזמן מעל במה זו ובמות אחרות את התומכים בהקמת תנועה פוליטית שדגלה: ארץ אחת לשני העמים או מדינה דמוקרטית וסוציאליסטית מן הים עד הירדן. הבאים יממנו את דמי השכירות. בא מועד. צא לדרך!

  39. הגרמני הגיב:

    לחיים,
    כמו שהייתי נזעק לו היה טוען פלוני שכל הערבים אותו דבר, כמו גם כל המזרחים,אשכנזים וכדומה, כך אני נזעק כשמנסה מישהו להכליל את כל הקיבוצים תחת אותה מטרייה.
    אבל לה להמשיך להתווכח, פנה לפרופסור צחור, מומחה בתחום, והוא יוכל להאיר את עיניך. הוא יוכל להוכיח לך מדוע רוב חובות הקיבוצים מעולם לא היו חובות!!! ואיך ניצלו בנקים רעבתניים תמימות להפקת רווחים. אגב, כל זה נכון גם למושבים רבים.
    לאיריס ואין תקומה:
    1. לגבי אהוד ברק-אבל זה בדיוק מה שטענתי. בקשת הסליחה היה רק תרגיל ביחסי ציבור ולא יותר. שימו לב איזה תפקידים קיבלו שריו המזרחיים!
    2.אני לא גזעני, ומעולם לא שינה לי כהוא זה מוצאו של פלוני. במשך שנותיי בגרמניה שיתפתי דירה עם מוסלמים, שחורים, הומואים ולסביות. מי שמייחס לי גזענות אוטם עצמו מלכתחילה לתכניי ומנסה למצוא בהם יהירות אשכנזית!
    סליחה, טעיתם בכתובת!
    3.טענתי שהשמאל אינו צריך את המזרחים נטועה בהבחנה ששמאל כרעיון יתקיים תמיד. אם יתמכו בו שניים,או שני מליון זה כלל לא רלבנטי.
    הייתי שמח כתומך ברעיון זה(ומה שעומד מאחוריו) שעוד רבים ישתכנעו בצדקתו, אך אינני פוליטיקאי וחיי אינם מושפעים מגיוס של בוחרים לרעיונותיי. זהו כל ההבדל!
    4.כשאני כותב על רגשי נחיתות אני פונה בדיוק לקטע הפרסונלי. אם איריס לא בוחרת שמאל בגלל אהוד ברק, שמעון פרס וכדומה זוהי זכותה המלאה,אך אם היא מתעלמת מאחורי הרעיונות שפוליטיקאים בשמאל מייצגים(גם אם לעיתים באופורטוניסטיות), אזי היא מתעלמת מהחשוב ביותר, דהיינו מה בעצם עומד מאחורי הרעיון.
    אני יכול להבין מזרחים רבים האומרים, מפלגת העבודה מעבירה בי חלחלה, אולם זה עדיין לא פותר את הבעייה, שדרך התייחסותם הם פוסלים מראש את אידיאולוגית השמאל, שכביכול מייצגת המפלגה.
    קיימת כאן דיכוטומיה שאת הפתרון לה ניתן אולי למצוא בהקמת מפלגת שמאל חדשה, חפה מעוולות העבר.משהו בסגנון מפלגת הירוקים בגרמניה. האם זה יביא לה בוחרים מזרחיים? אולי לכם פתרונות לשאלה.

  40. אין תקומה לשמאל הגיב:

    לחיים ברעם

    אני לא יודע למי התכוונת אבל לא ייחסתי לך ולו דבר אחד בכל מה שכתבתי.

    צר לי שאתה לוקח את הדברים אישית.

    אני רק דיברתי על מצב השמאל שאליו אתה מתייחס במאמר שלך.

    כנראה שאתה באמת מזרחי אם אתה לוקח את הדברים אישית כשבכלל לא מתיחסים אליך אישית.

    דווקא אתה מייחס לי דברים אישית שאינן מבוססים על דבר מדבריי.

    השאלה היא בסופו של דבר האם השמאל רוצה להמשיך בביצה שלו, בדיונים בארומה, ובהטחת האשמות, כמו אלה שלך, שאני איש ימין קיצוני, או שהוא רוצה באמת להיות שמאל שנלחם עבור החלשים… זאת השאלה, התשובה נראית לי די ברורה.

    המצב הולך ומחמיר מדור לדור וכשאני רואה את המשאל של בני העשרים היום אני בכלל שואל את עצמו באיזו מדינה הם חיים. לא נראה לי שאיש מהם טייל אפילו בקטמונים (אם הוא גר בטלביה), או אי פעם שמע על דיכוי בשנות החמישים. הוא רק מדבר על 67, כאילו שהעולם התחיל ב 67 ונגמר בחומה. נראה לי שגם החומה שלהם היא יותר זו של פינק פלויד מאשר החומה של השמאל כלפי העם בו הוא חי.

    הוא באמרנו אלפי פעמים, האכשנזים בישראל פשוט לא יכולים לסבול בתודעה שלהם שהם לא חיים בשווייץ, ולכן הם בונים כל מיני חומות. החומה הפיזית שנבנית היום היא רק השתקפות של החומה הנפשית כחפי המזרח והמזרחי שכל אשכזני נושא בתוכו מהיום שוה איונק משדי אימו.

  41. הגרמני הגיב:

    לאיריס,
    1. הדיכוטומיה טמונה בעצם התייחסות הבוחר. מחד מעוניין הוא בחיזוק גוש השמאל, ומחד גיסא נרתע מהצבעה למפלגות הקיימות האמורות לייצג את הגוש. מה שמביאו בסופו של דבר להצביע בדיוק ההיפך, קרי ליכוד, ש"ס וכדומה.
    2. לפחות מפלגת "הירוקים" בתחילת דרכה הפוליטית שאפה לייצג את כל מי שנרתע מהSPIESSER וכל מי שנרתע מההיסטוריה הנאצית של גרמניה הנחבאת מתחת לשטיח. מר"צ אינה מפלגה רעה לדעתי, רק שהיא בחרה לברוח עם השנים ממחויבותה החברתית. זאת למרות שאני סבור עד היום שיוסי שריד היה שר החינוך הטוב ביותר מאז קום המדינה!

  42. אירית הגיב:

    קריאת השרשור הזה גורמת לייאוש ממשי. לדעתי, מה שחסר בכל הפוסטים, כמעט, זה מודעות לחשיבותה של הסולידריות במאבקים שונים, במיוחד עכשיו. את המחאה המזרחית פה אפשר לנסח במונחים של סולידריות. אתן דוגמא למשהו שמשותף לפחות לי (כאשכנזיה, במוצא, אם כי לאו דוקא בהכרה או בחוויה הפוליטית שלי) ועולה כאן כסלע מחלוקת..
    בית חולים שיבא. מבלי להיכנס לפרטים, הנושא של ד"ר שיבא וקורבנותיו חזר בגדול, או המשיך בעצם, ברפואה הישראלית וממש במתכונת דומה אם לא זהה לגזזת, והפך למכת מדינה. אלא שהקורבנות בפרוייקטים נוספים לא תמיד היו מזרחיים. לאחרונה, להערכתי ומקריאת חומר בנושא, עבר הדגש זמנית לאשכנזים, ילדים, ילדים עם "הפרעות תקשורת" וכולי, הכל בהתאם לצרכי החוקרים שבאים בעיקר מקרנות אמריקאיות. סיפור שיבא/גזזת היה צריך להוות מוקד ונס למאבק כולל, חושף, עמוק, של הפרקטיקה המגונה שבה הממסד הישראלי "מוכר" אזרחים כשפני ניסוי לתאגידים, למחלקות ממשל ולסוכנויות רב לאומיות, או אמריקאיות. (כיום, יותר ויותר בשיתוף מלא של משקיעים ובעלי הון ישראלים וגם יהודים זרים). במקום לעסוק בזה, הפך הנושא הכאוב הזה למחלוקת. ומדוע ? האם שיבא הוא "שלי" ? נכון, סביר להניח ולא בדקתי, שיותר נפגעים בעיקר בשנות החמישים עד השבעים, היו מזרחיים, אך העניין הוא היום כמעט מטפורה ליחסים שבין האליתה, בעלי ההון, היהודים הזרים, האמפריה מעבר לים, והריבוד של הישראלים בתוך הניצול הזה.
    מטפורה של היהודי כשפן ניסוי המזמין את הצורר, על ידי ניצול כלכלי של מעמדות נמוכים יותר, עד שהכורת מגיע אליו. אני לא מבינה למה צריך לנכס את שיבא למזרחיים ?

  43. איריס הגיב:

    לגרמני,
    כמו שאתה כותב המפלגות הקיימות "אמורות" לייצג את השמאל. כלומר, הן לא. הבחירה לדעתי היום, למי ששייך לשמאל נעה בין חד"ש לבל"ד. אפשרות נוספת היא להצביע בפתק שחור או לא להצביע כלל כמחאה. אין שום סיבה להצביע לליכוד או לש"ס ובטח לא לעבודה או למר"צ. לאחרונה כמעט ולא היו יומרות חברתיות: מפ"מ היתה חלק קטן שנבלע בר"צ ובשינוי שהן ימניות מבחינה כלכלית. ההוכחה לכך היא גם הפסד הבוחרים של מר"צ לטובת שינוי של לה-פיד.
    כלומר: מזרחי שיש לו ענין עם השמאל לא יכול להצביע למפלגות שמדירות אותו. מה כל כך קשה להבין כאן? האם היית מנסה לשכנע פלסטיני ישראלי להצביע למפלגת העבודה, אחרי התמיכה הגדולה לה היא זכתה מהם והתמורה היתה רצח 14 מפגינים פלסטינים?
    קשה לי לראות שמזרחים יצביעו למפלגות לא ציוניות, כי כאן נמצאת הדיכוטומיה: הם רוצים כמו המתבגר להיות חלק מהמשפחה וגם למצוא את זהותם. מרד אמיתי וטוב של מתבגר אפשרי כאשר הוא בטוח שהמשפחה אוהבת ומקבלת אותו. הוא יכול למרוד בלי לסכן יותר מדי. המזרחים לא מרגישים חלק מהחברה הישראלית ולכן לדעתי לא יכולים להרשות לעצמם לצאת מהקונצנזוס. הם מבינים שהם על-תנאי בתוך החברה הזו והם יהיו חלק ממנה רק אם הם יקחו חלק בדיכוי של הפלסטינים (שזכו לשם "ערבים" במקום "מוסלמים" כפי שהם כונו בארצות צפון אפריקה ע"י היהודים שם). אם הברירה שלהם היא להצטרף לחזקים או לחלשים, הם ודאי יצטרפו לחזקים בתקווה שמשהו מזה ידבק גם בהם.

  44. אין תקומה לשמאל הגיב:

    לא איריס ולא אנוכי דיברנו על עוולות העברץ זו היסטוריהץ צריך להכיר בהיסטוריה ולא לבכות עליה.

    הבעיה, הבעיה שהשמאל לא רוצה להבין, היא העוולות של היום, ה 13 ליולי 2005, העוולות של השנה כלפי המזרחים. עוולות אלה נובעות מההיסטוריה אבל הן נעשות היום, כל יום, מול העיניים המפוהקות של הרבה מאוד אנשים שברגע שמדברים על היום, אז הם מתחילים לדבר על העבר.

    הרי את מה שעשה ד"ר שיבא אי אפשר לתקן אבל כן, ועוד איך, אפשר לשנות שם של בית חולים. או שאתה מציע שנמשיך ללכת לבית חולים שיבא??? אחרי כל מה שידוע על האיש.

    פרט פעוט בעיניך אבל עקרוני מאוד בעיניי (וגם לדעתי בעיניה של איריס), והוא צריך להשתנות היום.

    בעיית החינוך של המזרחים היא בעיה של היום.

    בעיית הפער המעמדי-אתני היא בעיה של היום, שרק הולכת ומחמירה, על אף שכל האשכנזים (סליחה, כל האשכנזים חוץ מעשר) אומרים שהייתה פעם אפליה, אין ספק, אבל היום כבר אין וכל אחד נמצא באותו מקום.

    אז כן, הערבים מופלים לרעה בישראל ובטח בשטחים, אבל האם זה לא מהווה תירוץ של השמאל כדי לא לראות את המצב של המזרחים? תירוץ שנמשך כל כך הרבה שנים.

    בקיצור, לדעתי, לא יהיה דיון חברתי בלי דיון מזרחי. לא עכשיו ולא בעוד עשרים שנה, וגם לא בעוד שלושים שנה. דיון חברתי בלי המזרחים הוא דיון עקר שנועד רק לצורכי טפיחה על השכם של מה שנקרא שמאל.

    ============

    ולגבי ההאשמה של ברעם שאני איש ימין, מעניין מאיפה הוא הוציא את זה, כבר כל מזרחי התרגל לזה שברגע שהוא נכנס לאתר של השמאל מאשימים אותו בהיותו איש ימין קיצוני, באותו יום הוא נכנס לאתר של הליכוד והוא מואשם בהיותו איש שמאל קיצוני ומסוכן. וגם שברגע שאתה אומר את המילה "אשכנזים" מאשימים אותך בגזענות. זאת חלק מהבעיה של כל הפוליטיקה בארץ. איך צעק האספסוף האכשנזי הכיכר רבין "רק לא ש"ס!!!" , אז זו הצעקה של כולם "רק לא מזרחים" , כל דבר ובלבד שהמזרחים יקבלו את הרטוריקה האשכנזית וישרתו אותה ואז בא שלום על ישראל.

    למעשה אני לא איש שמאל או איש ימין במונחים ישראלים, כי באמת לא איכפת לי שמאל או ימין כל עוד הוא צועק "רק לא מזרחים". ברגע שצועקים לי "רק לא מזרחים" מצידי ביבי וברק הם אותו דבר, וגם ברעם וגנדי הם אותו דבר ברגע שהם צועקים "רק לא מזרחים".

    את הדיון האתני-יהודי בישראל קבעו האשכנזים. אז עכשיו צריך להפסיק להתחמק ממנו. הוא נמצא בכל מקום והוא יהיה כאן עד שנתמודד איתו.

  45. איריס הגיב:

    לאין תקומה לשמאל,
    אני מסכימה עם מה שאתה כותב. בדקתי גם לאורך השרשור ויש לי בעיקר "תיקונים של סגנון" כמו מורה מזדקנת…
    בענין ברעם רק נראה לי שאתה טועה. הוא לא זקוק להגנתי, אבל רק כדי להאיר את עיניך מקריאה שבועית של מאמריו כאן, הוא מתייחס לענין המזרחי ובמקרה שלו אתה מתפרץ לדלת פתוחה. נכון הוא שרוב השמאל מגיב כמו שאתה מתאר, אבל לא כולם. אני אישית לא הייתי ממהרת לקבוע שאתה "מהימין" וגם אם כן זו לא היתה סיבה לא לנהל דיאלוג איתך. הדבר היחיד שנראה לי כמעט ברור זה שאתה כותב מחו"ל (לפי הץ במקום בו צריכה להופיע נקודה…)
    הדיכוי היומיומי של מזרחים אכן נעוץ בעבר.
    אירית,
    (סופסוף קול נשי נוסף!)
    את מעלה את נקודת מליון הדולר כשאת שואלת האם שיבא הוא שלך. זהו בדיוק: שלהרבה ישראלים, רובם אשכנזים, שיבא הוא שלהם. כי ההורים שלהם היו חלק מזה בצורות שונות. גם להכחיש את מה שנעשה ע"י הרופא שיבא זו שותפות, וזה מה שמבדיל בין מי שמרגיש שזה שלו ולא יכול לחיות עם החטא למי שלא מרגיש שזה שלו, או שיכול לחיות עם זה שלא כל מה ששלו הוא מושלם.
    השמירה על השם של בית החולים מסמלת את ההתעלמות וההכחשה. זה כמו לבקש מפלסטיני לרשום את ילדו לבית הספר ע"ש רחבעם זאבי.
    נכון הוא שהיו גם אינטרסים של מכירת אנשים כשפני ניסוי, אבל מי "נבחרו" להיות מלוהקים בתפקיד? ולמה? כי החיים של מזרחים פחות נחשבים. בדיוק כמו ששחורים בארה"ב נבחרו ל"ניסוי" בו לא טופלה העגבת שבה לקו כדי לראות מה יקרה וכמו שמפגרים בשבדיה עוקרו ונכים בגרמניה הנאצית נרצחו. יש כאלו שהחיים שלהם נתפסים כפחותי ערך על ידי קובע המדיניות (מה לעשות והם בכל המקרים הללו לבנים).
    במסגרת עבודתי הסתובבתי בבתי חולים רבים וראיתי איך רופאים ואחיות מתייחסים לפציינטים: כמו כל אחד בחברה ממנה הם באים.
    חשוב לציין גם ששיבא ורופאים אחרים היו חלק מזרם מדעי שהפך את עניין הגזע לאידיאולוגיה. אני בהחלט מסכימה שדרושה כאן סולידריות, אבל במקרה הזה בתור בת לקורבנות אני רק יכולה לצפות שהאחרים יהיו סולידריים איתי.
    את הסולידריות שלי אני יכולה לבטא במאבקים משותפים עם מדוכאים אחרים ורק לה אני יכולה להיות אחראית. הלא כן?

  46. פואד עג’מי הגיב:

    לחיים, הענין הוא לא אם קשה /לא קשה לקחת אוטובוס מדימוהנה או ירוחם. הענין הוא אם יש כסף לזה. ואם אכן יש כסף בשביל מה לבוא בשביל לראות עוד ועוד גדודי אשכנזים שבעים וצבועים.

  47. איריס הגיב:

    לאירית,
    את מעלה שאלה חשובה שאין לי עליה תשובה ברורה. מה שאת מתארת נשמע כמו החלטה אסטרטגית לצאת למאבק מזרחי בענין הגזזת. אין לי מושג אם כך זה היה. כמו שאני מכירה את מהלך הדברים זה התחיל מפרטים שלא הצליחו עד שהייתה התאגדות ובזמן מסויים למישהו אולי היה כדאי להשתיק אותם עם כסף, או שאולי היתה סיבה אחרת? את ויש גם אחרים כאן שיודעים בנושא יותר ממני אני מניחה. הייתי שמחה לו היו נותנים מידע.
    בכל מקרה מאבקים מזרחיים אחרים הם מאבקים על חלוקה צודקת של המשאבים ולא מאבקים סקטוריאליים שמיועדים להיטיב רק עם מזרחיים. מהמאבק בענין הגזזת יכול "להינות" כל מי שנפגע מההקרנות.
    אני לא יודעת למה את לא מרגישה מוזמנת. ביקור באתר של "קדמה" מראה שהכותבים אינם רק מזרחיים, ואני לא בטוחה שיש שם רוב למזרחיים בכלל. זו במה לאנשים שזוהי האג’נדה שלהם. גם ב"העוקץ" ובשני האתרים הללו יש ביטוי למאבק בענין המזרחי, בכיבוש, בענייני אפליה בחינוך של כל המגזרים המופלים.
    אני מסכימה שהמאבק צריך להיות מול הפרקטיקה ולא מול היישום שלה מול קבוצה אתנית זו או אחרת, ולכן חשובה הסולידריות ולכן לא אשתתף עם מי שנאבק בכיבוש ונלחם בדתיים, או כל שילוב ישראלי ביזארי אחר.
    השאלה היא האם למאבק על הגזזת היה סיכוי לו הוא היה מאבק על הפסקת ניסויים בבני אדם? האם זו הבעיה כאן? הדיכוי במסגרת מערכת החינוך לא נעשה במסגרת ניסוי בבני אדם. הפרקטיקה בעייתית, אבל ממי בבדיוק את מצפה שיכנס למאבק הזה? שושני? פרנקנשטיין?
    הארגונים שעושים את המאבק הזה כמו היל"ה, למשל, נוסדו ע"י מזרחים משכילים אבל עובדים בשביל בדואים ופלסטינים. למה את מרגישה לא מוזמנת?

  48. אירית הגיב:

    אני יודעת שלגבי הניסויים בבני אדם יש גופים אחרים שמנהלים מאבק בגזרה מסויימת של הנושא, כמו ניסויים פסיכיאטריים ופרמקו-פסיכיאטריים, יש עוד ארגונים שעוסקים בגזרה נוספת של אתיקה במדע בתחום ניסויים, ויש אלה שעסוקים בזה מתחום הבטיחות בעבודה ותנאים של עובדים (כמו תחום הקרינה של עובדי הכורים וכולי). אין מטה מאבק בנושא הזה שמרכז את המידע שקיים בידי הגופים השונים, ומוביל את הנושא כתחום עיקרי. גם מאבק מאורגן ויעיל, לא בטוח שיישא תוצאות ללא שיתוף פעולה של חושפי שחיתויות מבפנים, כך קרה בכל העולם, ואין סיבה שזה יהיה שונה כאן. הגזזת הוא קצה החוט העיקרי, כיון שכפי שהבנתי יש די הרבה הוכחות לפרקטיקה מכוונת ולקשרים הממסדיים שהובילו לזה. לכן, טבעי היה שהם יובילו מהלך כולל, ולא רק בסקטור שלהם. לא בדקתי, אבל אני לא מרגישה מוזמנת, כפי שאף אחד לא הוזמן על ידי המטה שלהם להגיש תלונות על מקרים דומים או משיקים כדי לחזק את הקייס. מה שכן עושים זה להעלות את הנושא בכל הזדמנות במאבק הסקטוריאלי.
    דבר דומה לזה היה לא מזמן עם המרכז למאבק בגזענות שהזמין את הציבור להתלונן על אל על והיחס שלה לערבים (ואולי מזרחים, עם זה חלק מ"גזענות"). שוב, זו החמצה של הזדמנות להרחיב את הפעולה נגד הפרקטיקה הפסולה של אל על לשמש כזרוע ממסדית בטחונית, במקום חברה להובלה אוירית נטו. המעורבות של אל על בעניינים מסריחים אינה מוגבלת להשפלת ערבים, וכמובן, כל סיכוי ולו המזערי ביותר להצליח נגדם (והוא די אפסי גם ככה) טמון בהרחבה מקסימלית של הגזרה והתמקדות בפרקטיקה ולא במגזר של הנפגעים. טוב, אני חוזרת על עצמי כבר. הנושא ברור, ניראה לי. אותו ניתוח חל על מאבקי וענונו ופחימה ועוד עניינים מסוג זה.

  49. איריס הגיב:

    אירית,
    נראה לי שיש בעיה גם במאבק כללי מדי. אני מאמינה שוענונו ופחימה מאיימים יותר על הממסד וחטפו ויחטפו בגלל זה יותר. מאבק שלא מזכיר את זה הוא בעייתי מבחינתי. גם אותי אף אחד לא הזמין ובאותה מידה שבחרתי ללכת עם החלקים המזרחיים שלי יכולתי ללכת על הצדדים האשכנזיים. זה לא הדם. אני לא רואה מה ההבדל הגדול בינינו, חוץ מזה שאת עוד עושה דרך אל "המקום המזרחי" ואת נמצאת כמה צעדים קודם. ביקורת יש לכולם והיא חשובה. את הדיון הזה איתך, שלא כמו עם הרבה אחרים כאן, הייתי יכולה לנהל גם בקדמה (האתר חזר לפעול!). אני מקווה שאני לא סוגסטיבית מדי, לא זו כוונתי. עם פחימה יש לי סולידריות בהרבה רמות, וכמו שחשוב לא להתעלם מזה שמדובר בפעילות של אישה, חשוב לא להתעלם מזה שהיא מזרחית, מקרית גת וכולי. נראה לך חשוב שמדובר באישה, למשל?

  50. אירית הגיב:

    אני מסכימה איריס שהרחבה מוגזמת של גזרת מאבק גורעת גם כן מהאפקטיביות, אבל לדעתי אנחנו לא נמצאים שם, או קרובים לבעיה הזו. אנחנו עדיין במצב של פיצוליות יתר מול הממסד שחוגג על ההפרד ומשול הקלסי ו"הטוב". אני רוצה לחזור רגע לניסויים בבני אדם, כיון שלדעתי זה נושא מרכזי וחשוב מאד בישראל, בעיקר כמדינת "עולם שלישי" שקולטת יצוא מערבי של ניסויים כאלה בכמויות עצומות ביחס לאוכלוסיה. הגזזת היא הזדמנות חשובה להיכנס לעובי הקורה. אמרתי שלדעתי נעשה מעין ניכור לא מתוכנן ולא מודע אולי של אנשים שהיו יכולים להתגייס לזה בצורה משמעותית.(אגב אותו דבר חשבתי גם על המאבק של השייטת והקישון,שם המיקוד שנעשה היה צר מידי לטעמי גם כן). פחימה ווענונו, שוב לדעתי חשיבות המוצא והג’נדר היא שולית לפרקטיקה של הממסד, ואני יודעת שזה לא מקובל עליך. אם בחרו במזרחים, פעם גבר ופעם אשה, זה בגלל ההתאמה לצרכים הממסדיים בספין הספציפי או זמינות, שוב מאד דומה לגזזת (הקורבן הזמין).אפשר גם לדון ביגאל עמיר מן הצד העדתי. הייתי אומרת שהממסד סבור אינסטינקטיבית שמזרחי יהיה נוח יותר למניפולציה מסוגים שונים. גם בגלל נחיתות סוציו אקונומית ואולי אפילו מהנחות יסוד פסאדו מדעיות-גזעניות.להערכתי יש אשכנזים במצבים דומים, בסיפורים פחות מתוקשרים בגלל הריבוד וצורת ההתמודדות החברתית השונה של אשכנזי "מלח הארץ" לטוב ולרע. גם במאבק הזה, התגברות ולו טקטית על הנושא העדתי, היתה מועילה לתוצאות בשטח. לא מתוך התעלמות מן הקירבון העדתי אלא מתוך סולידריות ותחכום בהיערכות מול הממסד. באשר לג’נדר, יש כמובן בישראל אפליה, החפצה וניצול של נשים בהקשר ממסדי. פחימה היא בקטיגוריה של "מזדיינת עם ערבים", אבל להערכתי גם וענונו שהוא גבר עבר מעין סקסואליזציה והוא גם דיווח על התאנות מסוג זה. מוטיבים דומים עולים מחקירת גואנטנמו, כלומר, מוטיב הומוארוטי סדיסטי באותם ממסדים. לכן, בפוטנציה גם הגבר ה"שחור" עובר החפצה סדיסטית כמעט כמו נשים אם לא יותר.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים