הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-21 ביולי, 2005 4 תגובות

ראיתי פעם ציטוט קולע על אופי הפאשיזם – "הפאשיזם אינו מהפכני אלא מכליל". כלומר, יש לך אותו שופט כמו קודם, אותו מורה, אותו שוטר, אך המערכת השתגעה. והאנשים הטובים ימשיכו לשרת אותה. הם מונעים ע"י הצורך השולט לחשוב ולפעול כאילו "עסקים כרגיל". הייתי רוצה לכתוב על "עסקים כרגיל", כאלה שניתן לראות בארץ בימים אלה. לא על הילולת ההתנתקות.

יום אחד, בשכונה חילונית-ברובה בירושלים, בצד "הנכון" של הקו הירוק, שמעתי שיחה בבית קפה בין שני ישראלים רגילים. מסתבר שלשניהם יש קרובי משפחה המתגוררים באדם, אחת מההתנחלויות באיזור ירושלים. בזמנים אלו של לחץ כלכלי, אפשר להשיג בית נחמד מסובסד בהתנחלות כזו, מאוד בזול. אם אתה יהודי, כמובן. השיחה היתה שיחת חולין – וברור היה שלאנשים טובים אלו בית קטן באדם נראה דבר טבעי, נחמד ורצוי. אחר כך דיברה הגברת על בנה החייל, המשרת כמכונאי של מטוסי קרב. ניכר היה שהיא גאה בבנה, ושאופיו של ה"קרב" הזה כלל לא מטריד את מנוחתה. אנשים אלה אינם מפלצות. אנשים רגילים מתנהגים כך, בכל זמן ובכל מקום שבו הרשע זוכה לשררה.


שבת אחת לקחתי אורחים מחו"ל לעיר העתיקה בירושלים. הגבול בין החלק הערבי המוזנח לבין הרובע היהודי המטופח למופת מסומן על ידי שער עם שומרים מזוינים. הרובע היהודי היה מלא אנשים בלבוש מתנחלי-דתי. הם מילאו את הכיכרות ושרו שירים לאומניים בקולות רמים. ניתן היה לשמוע את קולותיהם מהדהדים ממרחקים ברחובות הצרים של העיר העתיקה. הכיכר מול הכותל היתה מלאה בצעירים מהתנועה הדתית לאומית. צעירים מאושרים ישובים במעגלים – צוחקים, מדברים ושרים בעוד מנהיגיהם צופים עליהם חמושים ברובים. לפתע עלה בדעתי – אנשים צעירים אלה גדלים באמונה שמשימת חייהם היא להיפטר מהמזיק הזה הקרוי ערבים מאדמת ארץ ישראל. בקרבת המקום, ליד הקרדו, ראינו קבוצת תיירים יהודים צעירים מארה"ב, רובם חילוניים. המדריך דיבר בהתלהבות על הרצאה של איש צבא שהם שמעו יום קודם.


בחדר המורים של בית ספר בשכונת יוקרה תל אביבית, ראיתי קיר המכוסה בסיסמאות פרוגרסיביות: "פלורליזם, סובלנות, שוויון, כבוד האדם". בכניסה לחדר יש דיוקן של אריאל שרון מחייך. איך מתיישבים בעיני המורים סברה ושתילא עם פלוריזם, סובלנות, שוויון וכבוד האדם? ניסיתי לנחם את עצמי – מורים אלה חייבים היו לתלות את תמונת ראש הממשלה, לא משנה מי הוא. אבל רגע, אחד המורים נידב מאמץ נוסף וגזר מעיתון "מעריב" את דיוקנו של הרמטכ"ל החדש, דן חלוץ – זה שהורה על הטלת פצצה בת טונה על בניין באחת השכונות העניות והצפופות ביותר בעזה, פצצה שהרגה מנהיג חמאס ו-14 אחרים, רובם נשים וילדים. לפי הצהרתו הפומבית המפורסמת של חלוץ – עובדה זו לא הטרידה את מצפונו כלל וכלל. כעת דן חלוץ הביט בנו מהתצלום ההוא, ליד הסיסמאות הפרוגרסיביות, נראה כמנהל בית ספר מיטיב אך קשוח.


כותרת בעיתון "הארץ": "נתניהו יוביל קמפיין נגד החרם האקדמי" (מוטי בסוק, 1 ביוני). האם אתם יכולים להעלות בדעתכם אוניברסיטאות אמריקאיות המגייסות את רמספלד כמגינם? נאמר שנתניהו גויס לקמפיין ע"י נשיא אוניברסיטת חיפה – אותה אוניברסיטה בה תמצאו "מומחים לבעיות הדמוגרפיות של ישראל". לציטוטים מאת מומחה כזה, הקרוי, כיאות, ארנון סופר. אך עדיין לא שמעתי ציוץ מראשי האוניברסיטאות הישראליות האחרות על כך שאינם חפצים בעזרתו של נתניהו, אחרי כל ההצהרות הגזעניות הפומביות שלו.


בימים אלה מכוניות ישראליות רבות נושאות רצועות כתומות – סמל המאבק של מתנחלי גוש קטיף נגד ההתנתקות. אנשים רבים חושבים כי הצגת רצועות כאלה היא "מאוד ישראלית". עבורי, זהו שברון לב לראות את הרצועות האלה נישאות על ידי ישראלים פשוטים, שחייהם נעשים קשים יותר ויותר בגלל הזרמת המזומנים למכונת ההתנחלות והריסת הפלסטינים של שרון. אך ספק אם אנשים אלה ערים בכלל לקיומה של מכונה כזו. וברבים מהם אין החלטיות-התנחלותית עמוקה. הכבשים קולטות במעורפל שדרך חדשה לפעות היא "אין", אז הן פועות בגאווה.


אך בתל אביב ניתן לראות כרזות ענק: "שרון, העם איתך – תמשיך!". הישראלים עבורם ניתלו הכרזות רואים עצמם כרודפי שלום ליברליים. בהיותם אנשים חיוביים ואופטימיים – הם שיכנעו את עצמם – בעזרת העיתונות-בשירות-המדינה – שגם שרון הוא רודף שלום. הניסיתם פעם להתווכח עמם? הזכרתם להם את קיבייה, סברה ושתילא? ציינתם שברגע זה ממש התנחלויות מורחבות בכל רחבי הגדה המערבית, וגזל אדמות בקנה מידה ענק מתרחש ממש עכשיו? "אין מקרה גרוע מזה של אדם שאינו רוצה לשמוע".


בשכונת גילה שבירושלים, אחת מאלה שמעבר לקו הירוק (למי שבכלל רוצה לזכור), ראיתי כרזה "התנתקות = שואה". נראה שמישהו ציין לכותב הכרזה שהגזים. אבל סיסמה שניתן לראות על אוטובוסים – "התנתקות תביא טרור" – נקלטת היטב. ניתן לשמוע אותה שוב ושוב מאנשים מהזרם המרכזי.


ומעל לכול מככב ראש הממשלה שלנו, זה עם החיוך האבהי. יש לו משהו להציע כמעט לכל ישראלי. לליברלים – דימוי עצמי קולקטיבי חיובי, מונע ע"י סיכוי ההתנתקות מעזה. לקבלנים העשירים – הכנסות מתוכניות בנייה גרנדיוזיות (רובן קשורות לכיבוש – כבישים, התנחלויות, חומות, מבנים לצבא). לעניים – אופיום של רטוריקה לאומנית (במחיר קיצוצי תקציב דרקוניים בהטבות סוציאליות, אך רוב העניים אוהבים את ביבי ממילא). למתנחלים – שפע נדל"ן בגדה המערבית. במהלך מבריק הפך שרון לאופוזיציה של עצמו – כך שאין סיכוי לארגן אופוזיציה אמיתית. ולמוסד ההתנחלות – יציר מוחו של שרון – נתן ראש הממשלה הזדמנות פז למסע תעמולה גדול. פלג גדול מהעם מזדהה כעת עם הקדושים המעונים האלה, חלוצים אוהבי ישראל העומדים לאבד את ביתם בגוש קטיף. לא נראה לי שתמונות הלינץ’ בעזה יגרמו ליותר מקמט בדימוי הזה.


אך למיליוני הפלסטינים הכבושים – הם נועדו לנישול מנכסים, חיים בגטאות על צדקה מחו"ל, בחסדי הצבא והמתנחלים, התמוטטות החוק והסדר, חיים הרוסים, תקוות מרוצצות.


ולנו, היהודים המתנגדים לכיבוש – שברון לב יומיומי.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. עמי הגיב:

    מאמר נחמד. חציו הראשון מעלה נקודת מבט מעניינת על הפאשיזם, וחלקו השני מתאר את רדידות המחשבה של רבים מאזרחי ישראל.
    אך איני מקבל את הקשר הנ"ל כקביעה שהפאשיזם כבר כאן.
    אומנם הכיבוש הממושך הוליד ניצנים של פאשיזם בישראל, אבל עדיין אין בישראל דיכוי מוחלט של פעילות פוליטית אופוזיונית, ואתר "הגדה השמאלית" הוא דוגמה טובה לכך.
    כדי להאבק בסכנת הפאשיזם, עלינו ללמוד לשים את האצבע על הנקודה המדויקת ולקבוע אילו תהליכים אינם דמוקראטיים ומהווים פתח לפאשיזם. לא כל רוח רעה הזוכה לתמיכת הצבור שייכת להגדרה זאת.

  2. נו באמת הגיב:

    אתר הגדה הוא ההפרכה לקיום פשיזם ? הצחקת אותי ואת המעטים בישראל שנותרה מעט בינה בראשם. זוהי גרסא מרוככת של "שמאל אופוזיציוני" המאשר את התיזה של המאמר. זה "כאילו אופוזיציה" שמכשירה את השרץ. ראה מאמרו של דוידי והשרשור אחריו. אם המאמר אינו אורוול אני לא יודעת מה כן. (מלחמה זה שלום ותע"ש זה פועלים מדוכאים).

  3. רמי הגיב:

    זה לא מאמר "נחמד" אלא מאמר חשוב. הכותבת מוותרת על הגדרות כלליות ומתעניינת בפכים הקטנים אשר מדגימים את הזוועה הכללית. מדובר בדה-חיפצון, תהליך מאיר עיניים המאפשר לנו לבנות תמונת עולם מחלקיקים יסודיים של המציאות. המאמר אינו מציע תשובות אך שואל שאלות נכונות. והשאלה הגדולה המסתמנת היא" היכן טעינו? כיצד נעשנו לחברה כל כך רעה וטיפשה, המשחיתה את הונה ודמה כדי להלחם במי שהם בעצם השותפים העדיפים לבניית חברה מצליחה ובריאה.

  4. אשר פרוליך הגיב:

    לרמי:
    לשאילה איכן טעינו אפשר למצוא תשובות
    אין סוף אפילו בעיתונות היומית ולא צריך
    לכך מאמץ מיוחד.
    המגיב הראשון צודק שלא מספיק להגיב על
    החולי והאי-צדק בכתיבה מלוטשת באתר אינטרנטי,
    בשעות הנוחות של הערב עם מזגן פועל.
    "השמאל" בישראל אימפוטנטית ומאופינת
    באינטלקטיאלים זעיר בורגנים הדואגים קודם
    כל לתחת שלהם והמרחק בינם למעמד הפועלים
    הוא גדול כמו מי כאן לירח ולכן לא פלא
    שהימין משתלטת על הכל.

הגיבו לרמי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים