הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 ביולי, 2005 27 תגובות

פליט חסר-כל מלונדון הושמץ בעמודי העיתון האנגלי The Daily Mail בשבוע שעבר. אין בכך כל הפתעה, פרט לעובדה שמדובר באדם מרושע שמת כבר ב-1883. הכינוי "מארקס המפלצת" היה התגובה הנזעמת של העיתון לרגל פרסום הידיעה כי אלפי מאזינים של התחנה "רדיו 4″ באנגליה בחרו בקארל מארקס בתור הוגה הדעות האהוב עליהם. "חסידיו הם אשמים ברצח-עם כמו סטאלין, מאו, פול פוט – ואף מוגבה". אזי מדוע נבחר קארל מארקס בתור הוגה הדעות הגדול ביותר בהיסטוריה. התמיהה מובנת. לפני 15 שנים, עם התמוטטות הקומוניזם באירופה המרכזית, גרסו כולם שמארקס היה פגר. דמותו של מארקס נעלמה ונקברה לנצח מתחת להריסות חומת ברלין. כבר אין צורך לחשוב עליו – או לקרא בכתביו – לעולם.

"מה שאנו רואים", הצהיר פרנסיס פוקיימה בקץ המלחמה הקרה, "אינו התחלפות תקופה מסוימת בהיסטוריה שלאחר המלחמה, אלא קץ ההיסטוריה ממש, כלומר, הגענו לנקודת שיא בהתפתחותה הרעיונית של האנושות".


אך ההיסטוריה חזרה במהירות "ובגדול". כבר ב-1988, ההתמוטטות הכלכלית ברוסיה, משבר המטבע באסיה והבהלה בשווקים הניעו את ה- Financial Times לשאול האם לא עברנו מניצחון הקפיטליזם הגלובלי למשבר חדש בתוך עשור? אפילו אלה שהרוויחו במסגרת השיטה הקיימת החלו לפקפק בחיוניותה. הספקולנט המיליארדר, ג’ורג’ סורוס, מזהיר שיש לרסן את יצר העדר של בעלי ההון כמוהו לפני שיידרסו כולם. "מארקס ואנגלס הציגו לפני 150 שנה ניתוח טוב של השיטה הקפיטליסטית, ניתוח עדיף, חייב אני לומר, במובנים מסוימים, על תורת שיווי המשקל של הכלכלה הקלאסית". הסיבה העיקרית שנבואות הזעם שלו לא התאמתו כרוכה בהתערבות פוליטית מאזנת בארצות דמוקרטיות. לרוע המזל, קיימת שוב סכנה שנסיק מסקנות מוטעות מלקחי ההיסטוריה. הפעם, מקור הסכנה אינו הקומוניזם אלא אמונה עיוורת בשוק.


באוקטובר 1997 דיווח כתב העסקים של "הניו-יורקר" ג’ון קסידי, על שיחה שקיים עם בנקאי, איש השקעות. "ככל שאני פעיל בוול סטריט, אני משתכנע לחלוטין שגישתו של מארקס היא הדרך הנכונה להבין את הקפיטליזם". כשהתעוררה סקרנותו, קרא קסידי את מארקס בפעם הראשונה. הוא מצא קטעים מרתקים בנוגע לגלובליזציה, חוסר שוויון, שחיתות פוליטית, השתלטות מונופוליסטית, קידמה טכנולוגית, שקיעתה של התרבות הקלאסית וצורתם המנוכרת של החיים המודרניים – ואלה סוגיות הניצבות מחדש בפני כלכלנים, מבלי שיבינו שהם הולכים, בהרבה מקרים, בעקבותיו של מארקס.


בהתייחסותו לסיסמה הידועה מתוך מערכת הבחירות של קלינטון ב-1992 (זאת הכלכלה, טמבל), מצביע קסידי על כך שמארקס קרא לתורה זו "מטריאליזם היסטורי", וגישה זו כל כך מקובלת, שפרשנים בעלי השקפות שונות מסתמכים עליה מבלי לציין את המקור.


בדומה לאדון הבורגני של מולייר שגילה לתדהמתו שהוא מדבר פרוזה במשך 40 שנה בלי להרגיש בכך, קלטה הבורגנות במיטבה את רעיונות מארקס מבלי ששמה לב לכך. זו היתה קריאה חוזרת של כתבי מארקס שימשה ב-1999 השראה למסה המבריקה של ג’יימס בוכן, על משמעות הכסף.


"כל המכרים שלי גורסים שעמדותיהם מעוצבות במידה מסוימת על פי מצבם החומרי", הוא כתב, "וכי שינויים בדרכי הייצור של סחורות משפיעים על מצב האנושות גם מחוץ לסדנאות והמפעלים. במידה גדולה ירשנו את המושגים האלה ממארקס ולאו דווקא מכלכלה מדינית".


כתבים כלכליים ידועי שם* שהם חסידים של הקפיטליזם החדשני, מודים בחום למארקס. "יתכן שמארקס נכשל כנביא הסוציאליזם אך בכל הנוגע ל’תלות ההדדית האוניברסלית של העמים’, כפי שכינה גלובליזציה, דבריו רלבנטיים באופן מפתיע". הפחד הגדול שלהם הוא "שככל שהגלובליזציה מצליחה היא מעוררת תנועה של התנגדות לה", או כפי שמארקס עצמו קבע, התעשייה המודרנית מייצרת את קברניה.


עד לאחרונה רוב האנשים בארץ הזו נשארו באותו מקום עבודה או מוסד במשך כל החיים הבוגרים שלהם – אך אין זה כך היום. כפי שקבע מארקס – "כל הנראה מוצק, נמס ונעלם".


בגולת הכותרת של מחקריו Das Kapital, הראה מארקס כיצד "האנושי" נהפך לחפץ – סחורה – שצוברת לה עוצמה אדירה ומשמשת בסיס לעריצות נגד יוצריה.


תוצאות המשאל של ה-BBC השבוע מעידות על כך שתיאורו של מארקס את הכוחות המעצבים את החיים שלנו – משקפת עד היום את מצבנו, את חוסר היציבות, את הניכור ואת הניצול ומחדדת את ראייתנו. לא רק שלא נקבר תחת ההריסות של חומת ברלין. אפשר שרק עכשיו דמותו מבצבצת במלוא חשיבותה. למרות הצעקות הפרועות וההיסטריות של עיתונות הימין, אפשר בהחלט שקארל מארקס עוד יוכר כהוגה הדעות המרכזי במאה ה-21.

תגובות
נושאים: מאמרים

27 תגובות

  1. אשר פרוליך הגיב:

    ליורם בר חיים:

    אני מופתע שאתה מופתע שפוקואימה נחשב בעיני
    הפוסט-מודרניזם כמאור מאיר שמיים וארץ.
    האם אתה עוד לא יודע ש"הפוסטמודרניזם" הנה
    גישה דקדנטית של שיטה דקדנטית(הקפיטליזם)??

  2. אבטלה וקפיטליזם הגיב:

    אין ספק שהוגי דיעות ידעו ויודעים תמיד יותר טוב לנתח את החולי של החברה האנושית מזוויות שונות מאשר להציע פיתרונות.

    הם מנתחים היטב את המחלה אבל הפיתרונות שלהם לעיתים קרובות עוד יותר גרועים מהמחלה

  3. אחמד פילגר הגיב:

    חבל שרוחו של מארקס לא נושבת באזורנו. במזרח התיכון מארקס אקטואלי יותר מתמיד בעקבות כיבוש עיראק, המשך כיבוש האדמות הפלסטיניות בגדה ובירושלים המזרחית, המתקפה הקפיטליסטית נגד כל העובדים מעיראק בצפון ועד למצרים בדרום.

  4. אשר פרוליך הגיב:

    האמירה של פרנסיס פוקיימה על"שיא ההתפתחות הרעיונית" האנושות נשמעת כבדיחה מכאברית ובטעם רע לאור מיליוני הילדים המתים מרעב
    באפריקה,חסול יערות הגשם בברזיל והתחממות
    כדור הארץ מעשי בני אדם,ולא ה"טבע".
    אם זו שיא ההתפתחות הרעיונית של האנושות,
    אבוי לאנושות כולה.
    מרקס ואנגלס יותר אקטואלים מתמיד.מהן
    150 שנה בהסטוריה האנושית בת מליוני שנה??.
    לגבי המגיב הטוען שלא מספיק להצביע על המחלות וצריך לתת פתרונות=
    כמו ברפואה,קודם כל אתה צריך להגדיר מה
    זה חולי ומה זה מצב "בריא" ולשאוף אליו.
    הדרכים למרפא נובעות מהמחלה.כך אדם הסובל מתת-תזונה,צריך לקבל חיזוקי מזון וגם ויטמינים.לדלקת רצוי לתת אנטיביוטיקה.לבעיות לב יש לנו כבר צינטור,השתלות לב ועוד.
    ה"מחלה" של האנושות היא לא שלא מסוגלת
    ליצור עושר חומרי לכלל האנושות,אלא שלא
    רוצה לחלק את העושר העצום הזה והיא סובלת
    מ"עודף משקל" מצד אחד ומתת-תזונה מצד שני.
    והפתרון הוא לא ב"התערבות מתונה" של הממשלות,כוון שהאינטרסים הכלכליים חזקים
    מכל ממשלה(ראה דומאות לרוב)
    רק שלטון דמוקרטי של הרוב,שהוא מעמד העובדים והפועלים יכול להבטיח רפואה שלמה.
    יתר פירוט,נתן לקרוא במקור עצמו ואני ממליץ שוב לא לצטט את מרקס,פשוט לקרוא אותו !!!

  5. יורם בר-חיים הגיב:

    אני חושב שהאמירה של פוקויאמה על "קץ ההיסטוריה" הינה אמירה שבמכרזה עומדים לא התהליכים המציאותיים בעולם (גם באותם ימים) אלא מושגים הלקוחים מסדרות פעולה לילדים (אני מת על סדרות כאלו) שבהן הטובים כל פרק מנצחים את הרעים, אבל מנצחים רק כמעט, לא תופסים או הורגים אותם כי אז תיגמר הסדרה. זה בדיוק מה שקרה מבחינת פוקויאמה, הטובים הביסו את הרעים לגמרי והסדרה (ההסטוריה) נגמרה.
    מה שנותר לתהות עליו זה איך מישהו בעל ראיה כה פשטנית, וולגרית ודיכוטומית נחשב כמאור בשמי הפוסט-מודרניזם (היוצא בין השאר נגד דיכוטומיות פשטניות).

  6. גיא הגיב:

    הוא לא נחשב כמאור הפוסט-מודרניזם אלא כמאור השמרנות הניאו-ליברלית ואולי מקובל באותם חוגים פוסט-מודרניסטים שהם אנטי-מרקסיסטים בצורה דוגמטית.

  7. מיכאל: שיר הלל לתקווה הגיב:

    למערכת, אנא הציבו גרסה זאת.

    התקווה – אופיום ההמונים.

    שיר הלל לתקווה.

    וזה למעשה מה שמרקס לא ראה, שכן הוא ראה דומני בהפחת תקווה דרך לעודד את המהפכה. מחד, יש סטיכיה דטרמיניסטית – המטריאליזם הדיאלקטי (בקפיטל) אך מרקס המוקדם של כתבים כלכליים-פילוסופיים מציג מחד את הזונה הגדולה – היא הקפיטליזם (או הכסף), וברוח בלזק (ותוך ציטוט טימון איש אתונה של שייקספיר) הוא מדבר על הכסף, ההופך את המכוער ליפה, את הזקן למושך וצעיר וכד’.

    המצב מייאש? הכל הפוך למה שצריך היה להיות על פי סדרי הטבע ותחושת הצדק הטיבעי? נישארה התקווה. כן, מרקס המוקדם מאמין בתקווה, היא מפעפעת והכרחית בכל כתביו המוקדמים, שבצרוף לתחושת הניכור תביא אותנו לשנות. וכך גם הרברט מרקוזה, בן אסכולת פרנקפורט, המדבר על הכוח המניע – האירוטיקה המשוחררת (האדם החד מימדי, ארוס והציויליזצייה), אך למעשה, מכל דבריו מתרמזת ומובלעת התקווה, התקווה לשיחרור.

    אז נחזור, אני מביא כאן –

    שיר הלל לתקווה
    **************

    התקווה – האמצעי העיקרי של אוליגארכיה דכאנית לרתום את ההמונים, ואותך, למאמצי סרק, למטרות בזיזה. ולהביא להכחדתכם ההדרגתית, רוחנית ובאופן ממשי – הצטמקות כוחות החיים, מערכת חיסונית איתנה (עקב התקווה) המשרתת מצב בו הגוף אינו ניכחד, וכל זאת להביאך לתשישות בשרות ההגמונייה (בפרט בישראל) – להפכך לעבד, ולסמם את רוחך.

    ססמאות התקווה (כפי שהיפריח אותם למשל אהוד ברק בבחירות 99) נועדו להגביר את הפערים, ולהביא לשיתוק כוחות התבונה וההתנגדות.

    התקווה – מפיחה פסיביות, וויתורים, וממיטה אובדן. התקווה בשרות האוליגרכיה השלטת היא המכשיר העיקרי להביא לאובדן וקריסת מערכות, ולהתדלדלות הגוף ממנו היא יונקת.

    האם מות הגוף יהיה גם מות האוליגארכיה? רק חלקה. לחלק אחר יש הון רב בבנקים בשוויץ ובניו יורק, וכאשר הדברים יקרסו (כפי שאמרה לי פעם, בשנת 88 אוליגארכית ישראלית שעבדה בשב"כ, בשפת ימה של תל אביב, חוף גורדון) ניברח לחו"ל.

    מיכאל שרון

  8. יורם בר-חיים הגיב:

    לאשר פרוליך
    כן, אני יודע את כל הדברים האלו על פוסט-מודרניזם, אבל זה לא קשור.
    פוסט מודרניזם מתאפיין ביציאה נגד דיכוטומיה פשטנית של טוב ורע בסגנון מערבון או סדרת פעולה לילדים, ולכן משונה בעיני שפוסט-מודרניסט כמו פוקויאמה יכול להפגין תפיסה כה וולגארית של "הטובים ניצחו את הרעים".

  9. דובר אמת הגיב:

    לאשר,
    ובכן נראה שהמחלה של חלק גדול מהאנושות היא דווקא חוסר היכולת לייצר עושר ומנגד היכולת המופלאה לייצר אומללות ודיכוי.

    אפריקה לא מייצרת כלום ולא ייצרה כלום כבר די הרבה זמן, כשהאדם הלבן הגיע ליבשת הוא מצא תרבויות מפגרות ופרימיטיביות וראשי שבטים שמכרו עבדים. עכשיו יגיעו כל הצדקנים ויאשימו את המערב בפיגור באפריקה, אבל העובדה היא שאפריקה משוחררת מהשפעת המערב כבר כמה עשורים והפיגור נמשך ומחמיר.

    בדרום אמריקה התרבויות ה"מפוארות" לפני בוא האדם הלבן היו תרבויות רצחניות, דכאניות ומפגרות בכל קנה מידה אפשרי. סימון דה-בוליבר שיחרר את היבשת מעול הקולוניאליזם הספרדי, האם מצבה של דרום אמריקה השתנה מהותית? לא. פיגור, עוני, בורות בקנה מידה עצום ושחיתות הפושה בכל פינה. המערב אשם? מדינות דרום אמריקה מלאות במחצבים, בעץ, בנפט, בכח אדם זול בשטח אינסופי ואין אף אחד שעוצר אותן באמת(מלבד פופוליסטים עלובים מהזן של צ’אבס) ובכל זאת, נאדא.

    למדינות ערב העשירות בנפט, בקרקע ובהון אינושי לא מבוטל יש את כל האמצעים לפיתוח מדיני\תרבותי אבל המנהיגים מושחתים עד היסוד, העם מדוכא עד עפר, הבורות חוגגת והדת משתוללת, אבל המערב אשם בפיגור שלהם.

    מדוע סין לא מפגרת? המערב יושב עליה לא פחות והיא אפילו קומוניסטית, מדוע מדינות מזרח אירופה מתפתחות במהירות מסחררת? מדוע מדינות מזרח אסיה לא מדשדשות בפיגור(והן סבלו מקולוניאליזם לא פחות מאחרים) מדוע יפאן המריאה לאחר החורבן הטוטלי?

    אולי(רק אולי) יש משמעות למוכנות הבסיסית של תרבויות מסויימות ללמוד מאחרים(אפילו מהאדם הלבן המתועב) כמו הסינים, היפאנים, הסינגפורים, התאילנדים והמזרח אירופאים?

    חלילה מלהעלות שאלות כאלו בפורום שמאל. כאן הפלקטיות שולטת והססמאות השדופות מולכות.
    הלאה הקפיטליזם, הפשיזם לא יעבור, בלה בלה בלה.

  10. אשר פרוליך הגיב:

    לגיא:

    אנא תסביר לי ולכולם מהוא ההבדל בין
    פוסטמודרניזם ל"ניאו-לברלים",שמרנים או לאוץ
    ועוד בקשה:אנא תסביר לנו מהם אנטי-מרקסיסטים שהם לא דוגמטים.

  11. פוקויאמה וקלווין הגיב:

    אני מזכיר לכם שאדון קללוין, אחד המדענים הגדולים של המאה התשע עשרה, אמר בסוף 1899 שהמדע הגיע לשיא ההתפתחות שלו ושהוא גילה כמעט כל מה שאפשר לגלות, רק נותרו כמה שאלות זניחות לא פתורות.

    זה היה כ 6 שנים לפני תורבת היחסות הפרטית של אינשטיין.

    כך, שאם קלווין (כן ההוא מההאמפרטורה הנמוכה המוחלטת…) כך אז מה פוקיאמה והקישקוש שלו יכולים כבר לומר לנו.

  12. מיכאל: שיר הלל לתקווה ב’ הגיב:

    למערכת: אנא הציבו גרסה זאת, תודה.

    התייחסתי כאן למקומה הנירחב של התקווה אצל מרקס המוקדם (מרקס המוקדם – או הכינוי שפרופ’ אבינרי נקט "כתבי שחרות" של מרקס) – כתבים כלכליים-פילוסופיים. וכן אצל השמאל החדש (הרברט מרקוזה, בן אסכולת פרנקפורט), ששוב העלה על נס את גורם הניכור כנגד ההגמונייה הממסדית. זאת בניגוד למרקס המאוחר של ה"קפיטל" שהדינמו להתפתחות ושינוי אצלו היא הסטיכייה של המטריאליזם הדיאלקטי, ולכן אינו נזקק עוד לגורמים סובייקטיביים כמניעי שינוי, כמו תחושת התקווה, תחושת הניכור, או הדחף האירוטי והדחף לחיים – כפי שהוא קיים אצל מרקוזה – פועל יוצא של מיזוג הארוס עם הניכור ("ארוס וציויליזצייה" ו"האדם החד מימדי"). היה זה למעשה המרקסיסט ההונגרי גאורג לוקאץ’, שבפעולה אינטלקטואלית אמיצה בתוככי המרקסיזם הדוקטרינארי של המטריאליזם הדיאלקטי והסטליניזם, שוב החזיר אותנו ל"ניכור" ולגורם התקווה הסובייקטיבי, של מרקס המוקדם.

    — קישור —

    אך יש להרחיב מעט בנושא, שכן כתבתי בקצרה ובסכמטיות:

    ראשית, בעניין התקווה הקיומית (בניגוד לתקוות שווא שמפיחה תעמולה פוליטית): יש להבהיר שאין דבר כזה "להאחז בתקווה". התקווה היא תמיד פועל יוצא של שינויים לטובה במציאות החיצונית, או צפי לשינויים כאלו. השרשרת כאן היא בת שלוש חוליות: 1) תפיסה של שינוי חיובי, מיידי או בעתיד. 2) בעקבות תפיסה זאת מתעורר המצב הנפשי של תקווה. 3) בעקבות המצב הנפשי של תקווה מתחוללים שינויים בגוף ובתצורת ההיערכות הנפשית/קוגניטיבית:

    למשל, א. התעוררות מחודשת של דחף החיים, וההתנערות מדכאון ונמיכות רוח; ב. התעוררות הדחף והתחושה האירוטית, שקופדה במצב של היעדר תקווה; ג. חוסן של המערכת החיסונית במצב של תקווה.

    כך, התקווה היא תוצאה ולא סיבה, פועל יוצא של התייחסות למציאות החיצונית והשינויים המיוחלים או המתרחשים בה.

    אלא, שעקב העוצמה הרבה שבתחושת התקווה, הדבר נוצל בכל הדורות על ידי גורמי הגמונייה מדכאים ובוזזים למטרות שעבוד הגוף, תוצריו ומאמציו, ושיתוק החשיבה הערה.

    איך? גורמי ההגמונייה הציבו את התקווה כדבר לכשעצמו, מעין סובסטנס ענק שקשרו לו כתרים והלל רב, שאינו מותנה בגורמים קודמים לו.

    ולמה? פשוט. התקווה במנותק מגורמים נוספים, הפחת התקווה לכשעצמה, יצירת אווירה אופטימית והתרוממות רוח בכוח שטיפות מוח של גורמי ההגמונייה ונושאי דברה בתקשורת, בלי להציע כל דבר ספציפי, אלא רק אג’נדות מעורפלות היוצרות חיקוי רטורי של התקרבות שינוי לטובה – הפחת התקווה לכשעצמה, היתה תמיד אמצעי רב עוצמה לגיוס ההמונים ופרטים בחברה למאמצי ענק, בלי להציע תוצאות ותועלות ספציפיות.

    הפחת התקווה לכשעצמה היא אמצעי זול מאד לגיוס משאבי ענק, אך מבלי להציע שום תועלת ספציפית בתמורה, בניגוד לכל מחשבה רציונליות של היתכנויות ותועלת כפרי מאמצים.

    לכן, המרקסיסטים, בפרט משרתי הסטליניזם, הרבו לנקוט בגישה זאת, והתוו דימויים של אופקים אוטופיסטים וורודים, כתחליף לתועלת ספציפית ותוכניות ראליות ספציפיות, בהן יש כך וכך תוצאות והגברת התועלות.

    בלטינית תקווה היא Spes ו-spero , ומשורש זה לקוחה גם המילה "תאטרון" Species ספקטקל מחזה ראווה, גאווה, ואפילו Spiro – נשימה. אכן, התקווה דרושה לפעמים כאוויר לנשימה, ובדיוק מטעם זה ערכו גורמי עריצות להמון "תאטרון" של הצגת תכנים ספקטקולריים רבים, עוררו את תשוקת ההמון, מרצו העצום והתעוררות ענק של הדחף לחיים, וגייסו משאבים והשקעה רבה בשרות השילטון, הפכו למעשה את הנתינים לעבדים, וזאת בלי להציע שום תמורה ותועלת ספציפית.

    מיכאל שרון

  13. ניר איתמר הגיב:

    אני חושב שישנה חוסר הבנה בנוגע למהות "קץ ההיסטוריה", קץ ההיסטוריה אינו חזון אחרית הימים, אינו אומר שלא יהיו יותר מלחמות, אלא טענה, שנראית לי מבוססת היטב, שהדמוקרטיה הליברלית היא המשטר הטוב ביותר, שאין לו תחליף, כלומר, עד קץ האנושות המוכרת לנו, לא יהיו משטרים מתקדמים שאינם דמוקרטיות ליברליות קפיטליסטיות

    שהיא כביכול שיא ההתפתחות הפוליטית של האדם

  14. לעופר הגיב:

    השמדת היהודים בשואה לא היתה מתאפשרת ללא שיתוף הפעולה של היודנרט. זה בעצם מה שאתה טוען על העבדות השחורה. כמובן, גם ניצול נשים לא היה מתאפשר ללא שיתוף פעולה. ככלל, שעבוד תמיד כרוך בשיתוף פעולה של מעטים המרוויחים ממכירת האחים שלהם. זה לא מסיר את האחריות מהמנצל שעושה שימוש בטכניקה מוכרת זו כדי לשלוט בחלשים. כמובן, מומלץ תמיד לחלשים לנקוט בנשק הסולידריות, שהוא היחיד העומד לרשותם, אך לעיתים קרובות זה לא מתרחש כידוע. משה רבנו היה בין הבודדים מן המשת"פים שפנה להציל את עמו במחיר ויתור על הפריבילגיה שלו, ולכן הוא רכש לו מוניטין בינלאומי לא רע. הרוב לא כל כך קדושים.

  15. לעופר יהלום הגיב:

    עופר, מה לעשות שדבריך הם תמצית הגזענות, ואתה מוכיח אותם שוב במשפט אח"כ.

    אתה מייחס לאדם המערבי והלבן ייצור דברים חיוביים. משתמע מכך (בעקיפין) שהאדם השחור או הצהוב (או המוקה, ע"פ פיני גרשון) אינו מייצר דברים חיוביים. זו גזענות. זה ייחוס תכונות חיוביות/שליליות על פי מוצא או גזע. כאילו יש משהו מולד בזה.

    אם היית כותב שהדמוקרטיה למשל, הומצאה במערב, אבל מנסה להבין את הסיבות והנסיבות מדוע לא התפתחה במקומות אחרים, הייתי מבין.

    האדם הלבן הוא שדיכא את האדם השחור (וכמעט אף פעם לא להפך). אולי זו הסיבה למשל?

  16. לדובר אמת הגיב:

    דובר אמת – אולי בעיני עצמך אתה דובר אמת אבל אתה עיוור לדברי השקר.

    גם בלי לדון במהי קידמה, ומי קובע מה מתקדם ומה מפגר (אתה זה שקובע?), הנה פרט קטן שאתה מתעלם ממנו:

    העבדות המודרנית, פרי תולדה של המערב המתקדם, לא היתה אלא העברה שיטתית של אותו החלק באוכלוסייה שהיה הבריא, הצעיר, המוכשר והכשיר ביותר. לאורך מאות של שנים, בחטיפה שנעשתה בכוח, הצליח המערב להותיר באפריקה (למשל, אבל לא רק) אוכלוסייה ללא יכולת ונעדרת כל קאדר בשביל אותה התפתחות. לא פלא שגם מאות שנים אחר כך, חברה זו רחוקה מאוד מהמערב (ואין פירוש הדבר שהאנשים במערב יותר מאושרים).

    אתה עיוור לחלוטין לעובדה שכל חברה במצב כזה היתה נאלצת להתמודד עם משברים אינסופיים. וזאת עוד בלי לדבר על עוולות קרן המטבע שאינן אלא קולוניאליזם מוניטרי באמצעים מתוחכמים שסמוים פעמים רבות מן העין.

  17. דובר אמת הגיב:

    לנתן,
    אפריקה הייתה מפגרת לפני בואו של האדם הלבן, נותרה מפגרת בזמן הכיבוש והדיכוי שהביא האדם הלבן ונותרה מפגרת גם לאחר לכתו של האדם הלבן. השלטון מושחת מין היסוד, החברה מפולגת ושבטית, טבחים, רציחות אונס והשמדת עם.
    המערב אשם? מסופקני, אבל מה נח להאשים את האדם הלבן ולא להתמודד עם הבעיות האמיתיות של אפריקה מהאיידס המשתולל ועד השחיתות והבורות.

    בקשר לרשימת העוולות שלך, אמר מישהו חכם פעם, מי שלא עושה לא טועה. אירופה והמערב יצרו יותר, גילו יותר, מצאו יותר וכן גם הרעו יותר. אם בעניך תרבויות של בקתות בהרים הן עדיפות על התרבות שהולידה את הפיסיקה הקוונטית את תורת היחסות והנחיתה אדם על הירח.

    למגיב "לדובר אמת" , אם אתה לא מסוגל להגדיר קדמה אז פתח מילון. בכל מקרה אם בעינך זימבבואה היא לא מדינה מפגרת אז באמת שיש לך בעיה עם עצמך ולא איתי.
    מעבר לכך, הטענה לפיה אפריקה מוגבלת גנטית מפחידה למדי.

  18. נתן. הגיב:

    לדובר אמת.
    **********
    כתבת:"אירופה והמערב יצרו יותר, גילו יותר, מצאו יותר וכן גם הרעו יותר".

    במילים אחרות אני מבין שלא ניתן לפתח את "מכניקת הקונטים" בלי להקים מחנות ריכוז??
    נשמע לי קצת פרימטיבי.

    אתה פשוט מבלבל בין "תרבות" לבין "קדמה טכנולגית".
    -איו שום דבר "פרימטבי" או "מפגר" באדם שחיי בבקתה בהרים וצד עם חץ וקשת למיחיתו בדיוק כצו שאין שום דבר "נאור" או "מתקדם" באדם שחי בגורד שחקים בארה"ב וזורק פצצות ממטוסים על מנת להשתלט על מדינות אחרות.

    נדמה לי שדווקא התנשאות על תרבויות אחרות (כפי שאתה עושה) היא סוג של "פרימטיביות".

  19. עופר יהלום הגיב:

    מה לעשות, שרוב רוצחי ההמונים הגדולים חיו דווקא באסיה ובאפריקה:
    — קישור —

    לעניין מעשי הרצח עצמם, הם מתחלקים בערך בשווה בין אירופה לעולם השלישי.

  20. לנתן הגיב:

    לנתן
    אם פיסיקה בעניך היא "קדמה טכנולוגית" אז הבלבול שלך במושגים הוא די עמוק. אני מדבר על קדמה רעיונית, תודעתית(מרקס למשל הוא בן מובהק של תרבות המערב), מדעית, יצרנית, טכנולוגית, תעשייתית, פוליטית, חברתית וכל מדד אחר של קדמה שתוכל למצוא בשפה העברית.

    הקישור בין מכניקה קוונטית לבין מחנות ריכוז הוא אפילו לא דמגוגי(מה גם שחלק משמעותי מהוגיה של המכניקה הקוונטית היו מהסוג שנשלח למחנות ריכוז) ולו משום שרציחות עמים קרו וקורים גם(ובעיקר כפי שתגלה בקישור שהביא עפר יהלום) בקרב תרבויות שלא פיתחו את המכניקה הקוונטית.

    אבל מה שטיפוסי יותר מכל בתגובות שלך היא הנימה הפדגוגית הצדקנית. ודוגמה טובה היא סיפורו הצייד איש הבקתות. מה ששכחת זה כמובן את "אשתו" של אותו "נאור" שצד למחייתו, המציאות היא ב99 אחוז מהמקרים המוכרים בהסטוריה, מצבה די מביך. שלא לדבר על איכות חייו, אורכם, מידת הסבל שבהם, מידת הבנתו את העולם הסובב אותו, מערכת האמונות שלו ועד מיליון ואחד גורמים אחרים המגדירים "נאורות".

    איך בדיוק אתה מגדיר נאורות?

  21. חבל הגיב:

    מילא "דובר אמת" גזען, עכשיו גם עופר יהלום?

  22. עופר יהלום הגיב:

    נו, ועל האשמה כזו כבר נאמר לך תוכיח שאין לך אחות.

    בכל מקרה, אני לא אחראי לדבריהם ולדעותיהם של אנשים אחרים, אבל הנה דוגמה לדברים חיוביים שנוצרו (בעיקר) במערב : דמוקרטיה, ליברליזם, סוציאל-דמוקרטיה, הפרדת דת ומדינה, רפואה מודרנית, תברואה, חיסול הרעב,
    השכלה לכל, מדינת רווחה, כלי תקשורת.

    ובהזדמנות זו, כמה עובדות לשם ניפוץ המיתוסים של השמאל החדש:

    1. סחר העבדים לא היה יכול להתבצע ללא שיתוף פעולה של המלכים האפריקאים שמכרו את שבויי המלחמה שלהם לסוחרים הלבנים.

    2.ניצול מדינות אסיה ואפריקה יה עניין שולי בהצלחת המהפכה התעשייתית, ולו לאור העובדה שללק ממדינות אירופה כלל לא היו מושבות בעת שהתחיל התיעוש בהן (וגם לא אחר כך).

    3.הניצול של תושבי העולם השלישי כיום הוא לא פחות ולא יותר חמור מאשר הניצול של העובדים במערב.

    4. תהליך המודרניזציה הוא בעיקרו תהליך חיובי – החברות המסורתיות בעולם השלשי, כמו גם אלה במערב, היו ממש קן צרעות של בורות, רעב ועריצות.היטלר וסטאלין היו במידה רבה ריאקציה שהחזירה את המערב למצבן בתקופה הטרום-תעשייתית.

  23. נתן הגיב:

    לדובר אמת:
    ———-

    כתבת:
    " עכשיו יגיעו כל הצדקנים ויאשימו את המערב בפיגור באפריקה, אבל העובדה היא שאפריקה משוחררת מהשפעת המערב כבר כמה עשורים והפיגור נמשך ומחמיר."

    יש בדברייך סתירה פנימית –
    מצד אחד אתה טוען שרק צדקנים יאשימו את המערב בפיגור של אפריקה, ומיד באותו משפט אתה כותב שלאחר שחרור אפריקה מהלבנים "הפיגור נמשך ומחמיר".

    במילים אחרות התרבות המערבית השאירה אחרייה פיגור שנמשך גם היום-וזאת לפי דברייך.

    ועוד שיעור קטן בהסטוריה: להלן רשימה חלקית של תופעות שנוצרו כולם בהשפעת התרבות המערבית ה"מפוארת":
    פשיזים, קומוניזים, נאציזים, קולוניאליזים, אנטישמיות, גזענות, אימפריאליזים, אינקויזיציה, שתי מלחמות עולם, מעשי ג’נוסייד רבים (ארמנים, יהודים, צוענים, אבוריג’ינים, מאורים, אינדיאנים) הכחדת תרבויות אחרות, שואה סביבתית (החור באוזון אלפי זנים של חיות וצמחים שהוכחדו מהעולם) ועוד..
    אבל מעניין שדוקא התרבות האפריקאית הפוסט-אימפריאליסטית שלא שאפה להגיע לכל קצווי עולם ולהשמיד תרבויות אחרות מכונה בפייך "פרימיטיבית".

    אז טול קורת "פלקטיות וסיסמאות שדופות" מבין עינייך.

  24. נתן. הגיב:

    בוא ננסה לסכם על ידי דגמה ספציפית.
    בתרבות המערבית לדגמה נהוג לזרוק את הקשישים להינמק בבתי אבות , מבחינתך מדובר בהתנהגות תרבותית רק מכיון שלאנשים שעושים זאת יש בבית DVD,
    ומבחינתי מדובר בברבריות.

    לעומת זאת,בתרבות אחרת (שנמצאת ממש לידנו) ,הקשישים נשארים לחיות בבתי המישפחה עד יום מותם.
    מבחינתי מדובר בהתהנהגות "תרבותית" ומבחינתך מדובר ב"ברבריות" כי לאנשים האלו אין בבית טלפון סלולרי.

  25. אריאל גוטליב הגיב:

    אשמח לחזור לוויכוח החשוב הזה כשהזמן ירשה. בינתיים כמה הערות:

    1. כידוע, אפריקה היא ערש האנושות, כך שאפילו אם עורך לבן וענוג, גם מוצאך משם. באפריקה התרחשה רוב ההתפתחות האנושית במשך מאות אלפי שנים. באפריקה גם קמה הציביליזציה המצרית, שקדמה לה כנראה רק שומר.
    2. אפריקה המשיכה לאכלס תרבויות חשובות כמו קרתגו, ההלניזם של בית תלמי ותרבויות המגרב המוסלמיות של המאות 8-15, ששיגשגו וקידמו את המדע והתרבות הכלל אנושיים בזמן שהישגי אירופה היו מעטים ועלובים.
    3. כשאירופה החלה להשפיע על מסלול ההתפתחות של אפריקה, במאה ה-15, שבטיות היתה אמנם צורת הארגון הנפוצה ביותר בה, אבל בתוך מגוון עצום שנע בין חבורות של ציידים לקטים למדינות פיאודליות ריכוזיות כמו אתיופיה.
    4. אירופה נהנתה אז מיתרונות חשובים (למה? סיפור אחר, תשובות טובות יש בספר "רובים, חיידקים ופלדה" של ג’ארד דיאמונד), בעיקר בספנות וטכנולוגיה צבאית, אבל הפער היה קטן בהרבה מבתקופתנו.
    5. מאז, במשך 400 שנות "סחר" (בעיקר עבדים שנחטפו כידוע רק בכיוון אחד), מאה שנות קולוניאליזם ישיר וכ-50 שנות ניאו-קולוניאליזם, אירופה (כולל השלוחה האמריקאית שלה) תת-פיתחה את אפריקה.
    6. להסבר מעמיק ומבוסס של תת-הפיתוח הזה, שפירסם חוקר ופעיל פוליטי שחור יליד הקריבים בשם וולטר רודני ב-72′, בגיל 30 (רודני נרצח ב-80′ בגלל פעילותו הפוליטית בגיאנה):
    — קישור —
    דורש סבלנות, אבל שווה את המאמץ.

  26. אשר פרוליך הגיב:

    לניר:
    הכוונה של "קץ ההסטוריה"היא שכאילו
    הגענו לסוג של "סדר חברתי" הטוב ביותר,קרי
    הקפיטליזם הליברלי "דמוקרטי".
    אולי אתה לא יודע,אבל "סדר" זה סובל
    כבר ממחלה סופנית,וזקוק להנשמה "מלאכותית"
    (התערבות המדינה).אני מציע לך להתעמק בסימני
    המחלה,שלא תמיד נראים לעין.יש צורך בבדיקת
    נתונים סטטיסטיים של שנים רבות ולראות כווני
    ההתפתחות=
    בתמציתיות רבה אנסה להסביר מצב עובדתי זה
    שנתן לבדיקה בקלות יחסית=

    הכלכלה הקפיטליסטית מונעת על ידי הרצון
    לרווח ושום דבר אחר.שיעור הרווח מסה"כ ההשקעות הולך וקטן לאורך השנים.שיעור הרווח
    שונה מגודל הרווח(הראשון הנו % מההון המושקע)
    ירידת שיעור הרווח הכרחית כפי שמרקס הסביר
    זאת בגלל שהרווח נוצר אך ורק מהעבודה(כולל
    פיתוח טכנולוגיות חדשות,שהיא עבודה "רוחנית")
    ולא מהצבר ההון או ההשקעה ההונית(כסף,מכונות,
    ציוד,מפעלים).בגלל שככל שהקפיטליזם צובר יותר
    ויותר הון קבוע ביחס להון משתנה(כח אדם),ועל
    כל פועל יש צורך להשקיע יותר ויותר ציוד,מכונות,מימון,הון וכ"ד),% הרווח ביחס
    להון המושקע קטן בהדרגה.
    תהליך זה דוחף את בעלי הון ללחוץ על העובדים לעבוד יותר מהר ויותר קשה,או גורם
    לאבטלה,ואף גורם לכך שמדינות "הרווחה" יורידו
    את המיסוי על ההון כדי לאפשר לבעלי ההון
    להמשיך להשקיע ולא לברוח למדינות אחרות,אבל
    בדרך זו מחסלות את "מדינת הרווחה".
    ה"מלכודת" הקטלנית של הקפיטליזם היא בעקרון
    של מקסימום רווח,שיגרום,בזמן קצר יחסי,להרס
    כללי של השיטה ואולי של העולם כולו.
    אני מציע שוב להתעמק בנקודה זו שהיא מרכזית
    לנו היום ובשנים הבאות

  27. לנתן הגיב:

    "להרקב בבית אבות"? אני מבין שזקן מבחינתך זה אומלל חסר ישע. בתרבות שלצדך זקן הוא באמת חסר ישעע. ללא פרנסה או פנסיה או מערכת כלשהיא שמאפשרת לו עצמאות בערוב ימיו והוא תלוי לחלוטיו במשפחתו שתתמוך בו. אני מקווה לעצמי שבערוב ימי אוכל עדיין לגור בבית משלי או אפילו בבית אבות בו אמצא חברה של אנשים בני גילי ולא להיות תלוי בחסדיהם של ילדי.
    אם עלי לבחור אם להיות זקן בפלורידה או ברמאללה אני בוחר פלורידה כל יום בשבוע.

הגיבו לגיא

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים