הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-31 ביולי, 2005 9 תגובות

עונת ההתנתקות בשיאה. עם-ישראל נסחף על גלי החזיון הכתום, וסופת החול מתחילה להיכנס גם מתחת לעור של אנשי השמאל האמיתי. רק באתר הזה קראנו לאחרונה את עמדותיהם של ישי מנוחין, חיים ברעם, גדעון ספירו ואורי אבנרי. רובם רואים בעימות סביב ההתנתקות קרב-הגנה על הדמוקרטיה, ומציעים להיפטר מן הציניות ולייחל – או אף לפעול – למען ניצחון הממשלה. המלה "ויימאר" חוזרת שוב ושוב.

לו היה שלום-עליכם חי עדיין, היה ודאי אומר: איזה מין מחותנים אנחנו לעסק הזה? הרי גם ב"ימים כתיקונם" – כשהתקשורת עוסקת בגלי הדיכוי והפיגועים השלובים זה בזה – אף אחד לא מאזין לזעקות-השבר ולתוכחות בשער מצידנו. ועכשיו מה? הציבור מחכה בנשימה עצורה לגדודי-הסער של "תעאיוש", שיבואו ויצילו את צה"ל מידי המתנחלים? או שאולי א.ב. יהושע ועמוס עוז, שאוזנם ערלה ופיהם נקפץ לנוכח זוועות "כיבוש דור ב’" – למרות העדויות המפורטות והטיעונים המדוקדקים שהערמנו קבל עם ועדה – אולי גדולי-דור אלה מחכים רק לאות מאורי אבנרי על-מנת להתערב?


אני מציע להשתמש במשבצת השולית והעלובה שחילקו לנו בשביל לנוח קצת ולחשוב.


קרב-הגנה על הדמוקרטיה. האמנם? כפי שציינו מגיבים רבים למאמרים לעיל, איזו דמוקרטיה בדיוק? הדמוקרטיה הישראלית מתה אי-שם בראשית שנות ה-80. נכון, לא שמנו לב ואף אחד לא עידכן אותנו. זו בדיוק הנקודה. לכל המפקפקים בקביעה זו מכיוון הקונסנזוס, בואו נקדיש כמה שורות להוכחת המוות-שלא-הוכרז: בשנת 1980 הוחלט על הרחבת השלטון המקומי (כלומר הקמת מועצות מקומיות ואזוריות) כך שישרת אזרחים שעברו לגור בשטחים (יהודה, שומרון ועזה). שנה לאחר-מכן, החליט משרד הפנים שמותר להשתמש ב"אדמות מדינה" באותם אזורים על-מנת להקים התנחלויות, לסלול כבישים אליהן וכו’. צעדים ביורוקרטיים אלה היו רק חלק מתהליך אינטגרציה של אותם חבלי-ארץ אל החברה והכלכלה הישראליים – תהליך שכולנו נטלנו בו חלק באותן שנים ונהנינו מפירותיו. בה בעת, לא הוחלט להרחיב את גבולות המדינה רשמית כך שיכללו את השטחים, ומשום כך הושארו ערביי אותם אזורים תחת שלטון צבאי, חסרי מעמד וכמובן חסרי כל זכויות אדם. כך הפכה ישראל מדמוקרטיה בהתהוות למין משטר-שעטנז אשר המעמד האזרחי של התושבים הנתונים למרותו תלוי בחבל הארץ בו הם חיים ובמוצאם האתני. לא יודע איך לקרוא לזה, אבל בטח לא דמוקרטיה במובן המקובל בעולם מאז 1945.


להרגעה נוספת של שלושת קוראיי מן המיינסטרים, אוסיף כי העובדה שזו לא דמוקרטיה אינה אומרת כי הישראלים רעים או טובים מעמים אחרים. אנחנו לא הראשונים וכנראה גם לא האחרונים לשגשג תחת משטר לא-דמוקרטי ולתמוך בו; רבים וטובים קדמו לנו. ניתן גם במצב שלטוני כזה לקיים איים נרחבים של נאורות וחמלה, ולחיות בתוכם. שמעתי למשל כי העם העיראקי השכיל גם תחת רודנות סדאם לקיים מערכות השכלה ובריאות ציבורית מפוארות (לא עוד). בקיצור אין מה להיעלב ולהתווכח. מצד שני, ההסבר היובשני שסיפקתי מדוע זו לא דמוקרטיה, חוטא באי-תיאור הזוועה היומיומית שהיא מנת חלקם של החיים בנדבך התחתון של המשטר שלנו.


כל הסימנים מראים שאין לשלטון כל כוונה לשנות את מבנה המשטר בעקבות ההתנתקות. אלא להיפך. מה אני מדבר על סימנים? הרי הממשלה עצמה מצהירה על כך השכם והערב, ואף טורחת על יצירות-מופת כמו "חוק האזרחות" המפלצתי. בכל מקרה העימות בין הממשלה לכתומים הוא לא על הדמוקרטיה. כל אחד משני הצדדים, כשהוא רק רואה משהו דמוי דמוקרטיה אמיתית הוא תיכף זורק אותו על הארץ ודורך עליו כאילו היה עקרב צהוב.


טיעון שני לתמיכה בממשלה הוא שעלינו למנוע "מרד", כלומר נטילת השלטון בכוח בידי מתנחלים המנסים לסכל ביצוע החלטות ממשלה נבחרת. ועל כך נאמר: אי אפשר ליטול בכוח מה שממילא נמצא בידך. מדיניות הממשלה נשלטת על-ידי אינטרסים מתנחליים מזה כשני עשורים. מזמן לא ראיתי "החלטת ממשלה נבחרת" בעניין מהותי מתבצעת כאשר היא בניגוד לרצון המתנחלים. שמעתי הרבה קישקושים והצגות על "שלום" ו"ויתורים כואבים", אבל ראיתי בעיקר כיבוש מעמיק והתנחלויות צצות. רבין ניסה להתמרד נגד שלטון המתנחלים ושילם ביוקר. ביבי חתם על הסכם וואי, ותיכף אמר ביי-ביי. ברק ויתר מראש על יישום וואי, אבל עף כמו טיל ברגע שהדיבורים שלו נראו רציניים מדי.


המתנחלים לא שולטים בנו לבדם; יש להם שותפים, בראש ובראשונה מאפיית הגנרלים והגנרלים-לשעבר בהנהגת גנרל שרון. שני הגופים ממשיכים לשתף פעולה יפה מאוד בכל מקום חוץ מאשר סביב ההתנתקות. אז זה לא מאבק על השלטון בין "העם" ל"פאשיסטים": זו התגוששות טקטית מקומית בין שתי קבוצות שלטון אנטי-דמוקרטיות, תוך מניפולציה וולגרית וצינית של רגשות שאר האזרחים. עצם העובדה שבשל חילוקי דעות טקטיים הן הגיעו לעימות כוחני מוטרף, מעידה על הקשר בין ההצגה הזו לבין "דמוקרטיה".


ובכל זאת, משהו טוב יכול לצאת מכל זה.


סוד הישרדותו של משטר הכיבוש שלנו הוא בדיוק זה: שמירתו כסוד כמוס. עבור רוב תושבי העולם ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. ביום בו יפסיקו להאמין לכך יתחיל סופו של הכיבוש. משום כך, בדומה לברית-המועצות עומד לרשות המשטר הישראלי מאגר בלתי-נדלה של תועמלנים מקצוענים וחובבנים, המדבררים ומתרגמים כל אירוע באופן מיידי כך שיתאים לסיפור על הדמוקרטיה הנפלאה והמתגוננת שלנו (הנה דוגמה אחת ירודה במיוחד מפי "יהודי חם", אשר הופיעה בראש מדור מאמרי סוף-השבוע האחרון בעיתון אמריקאי גדול). עם ישראל הוא לא קהל בהצגת ההתנתקות, אלא ניצבים – ניצבים אשר בינתיים ממלאים את תפקידם בצייתנות מושלמת. קהל היעד הוא העולם הרחב, שחלקו (כלומר W) מממן ומגבה את תעלולי שרון, וחלקו הגדול יותר מאפשר אותם בשתיקתו.


אבל ההצגה יוצאת קצת משליטה. משהו בליהוק השתבש: בדיוק אותם גורמים שכל השנים טרחו להעלים מאור הזרקורים – המתנחלים ותעלוליהם, הצבא והתנהלותו המושחתת וחסרת-האחריות, והקשר החולני ביניהם לבין הממשלה – בדיוק אלה מפזזים בטירוף על הבמה. וכבר מאוחר מדי לגרום לעולם להפסיק להסתכל, אחרי כל הפרומואים. בקיצור, סוף-סוף יכולים שמאלנים משוקצים כמונו ליהנות קצת ממשהו בארץ הזאת.


המלצתי העיקרית לימים טרופים אלה, היא להמשיך להתמקד בדברים החשובים, ולהתייחס אל חזיון ההתנתקות כמו שהוא: פארסה פרועה וצבועה על "דמוקרטיה", ההולכת ונעשית מבדרת מרגע לרגע – ולא בדרך אותה תיכנן הבמאי.


קצת יותר ברצינות ועם שמץ תקווה בלב אני מציע לייחל לשתי תוצאות של הסופה הכתומה:



  1. שלא תישפך עוד טיפת דם אחת – לא של מפגין, לא של איש ביטחון ולא של פלסטיני.

  2. שתוכניות הממשלה ישובשו שיבוש מביש כל-כך, ובאותו זמן שקלונם של המתנחלים והסימביוזה שלהם עם הצבא והממשלה ייחשפו לעין כל, עד כדי כך שהעולם יראה ולו לכמה ימים את המשטר שלנו במערומיו. הסיכוי לא גדול. אבל מהמקום שלי בשולי היציע אני לא מזהה יותר מדי הזדמנויות כאלה בעתיד הקרוב.

תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. אירית הגיב:

    כמה נכון ומה מצער הניתוח וגם המסקנה (כלומר, ובקיצור, אין הרבה מה לעשות ולכל הפחות לא להפוך חלק מ"ספין" עלוב).
    נשמע לי שאתה אדם צעיר יחסית, יפה שאתה מפוכח יותר מאחרים, וקורא מבין השיטין את הססמאות (כולל מכמה ארגוני שמאל עבשים שמנסים לשוא לגרום לנו לעשות משהו שאין לו שום טעם וריח). ובכל זאת, ממרום שנותי ואכזבתי, לא הייתי מרימה לחלוטין ידיים. ישנם אנשים, והם לא מעטים, שיודעים מה קורה בארץ, מעבר למסך הספינים ועלה התאנה של "שלום עכשיו" ודומותיה. הם גם מודאגים לא פחות ממך מהמשטר המסוכן שצמח כאן. כן, חלקם פלשתינאים פה ובחו"ל ורבים מהם סתם צפון אמריקאים, אירופאים וגם הודים. כמובן, גם בוש שנותן לזה יד, יודע מה קורה כאן, ויש להניח שיום אחד זה לא ישתלם לו יותר לתמוך, וכאשר השיט יעוף הוא יהיה יסודי ומסיבי. כדאי מאד להתכונן ליום שאחרי…לא ההתנתקות אלא אחרי ובשוך הפשיזם בישראל.

  2. יוני.ב. הגיב:

    אסףת בכלליות אני די מסכים עם הניתוח שלך של המצב. אולם לדעתי החסרת פרט חשוב. ההיתנתקות היא גם יציאה של הצבא הישראלי מרצועת עזה וצפון השומרון ופינוי ההתנחלויות. משמע הקלה משמעותית על חיי התושבים הפלשתינאים שחיים שם. סיבה הומאנית זו-אפילו תעמוד לבדה מספיקה כדי להוציא אותי לרחובות לחלק סרטים כחולים לתמיכה בשרון ותוכניתו. בנוסף ישנה האפשרות הגלומה במתן שלטון עצמי לפלשתינאים החים בשטחים אלה או אולי אף יצירת תקדים שיסחוף אחריו שטחים אחרים. מי יודע? הלוואי

  3. ח. אביב הגיב:

    יוני, הפסקת שליטת צה"ל בטחי ההינתקות אינה בטוחה כלל, לפי תוכנית ההינתקות למשל צה"ל ומדינת ישראל ישלטו בעזה בדרכים עוקפות. למשל על ידי כך שיסגרו להם את הים האוויר והיציאות למיצריים ולשאר מ-95% מהשטחים האחרים שהם הגדה.

    דבר דומה לפי דעתי הולך לקראת גם בצפון השומרון, לא ברור כמה מחסומים יפתחו והאם הפלסינים יוכלו לחיות באיזור הזה או יצטרכו לקבל את כל השירותים שלהם בעיר הקרובה שתיהיה מאחורי מחסום.

  4. אורי ברייטמן הגיב:

    אסף אורון צודק כאשר הוא מנתח בקור-רוח את הציניות והמקאבריות של הדיון הציבורי סביב ההתנתקות. אין ספק שרוב המתדיינים לא יודעים איפה הם חיים, או מעדיפים להדחיק זאת.

    מה שבטוח: אם השמאל רוצה לשרוד, הוא חייב להיות עיקבי. את שרון צריך להעיף מהשלטון בכל דרך חוקית אפשרית. זה לא קשור להתנתקות – כי גם ממשלה שמאלית יכולה לפנות התנחלויות בטענה הניצחת שאפילו שרון התכוון לעשות זאת. אין שום טעם לתמוך בשרון וממשלתו, אין טעם לשתוק, אין טעם לתמוך בהתנתקות – צריך להיות עקבי ולומר את האמת: הכיבוש הוא פשע, אסור לתמוך בו ואסור להמשיך בו בשום דרך. כל דרך אחרת היא מתכון לכישלון פוליטי.

  5. ע.ג הגיב:

    אבקש לתקן – לא חילקו לשמאל את המשבצת השולית והעלובה, הוא בחר להכנס אליה מרצונו והו בוחר לעשות זאת כל יום מחדש כאשר הוא חוזר ומציג עמדות בלתי מתפשרות לחסר הצדקה לקיום מדינה יהודית דמוקרטית. זה מצער במיוחד לנוכח העובדה שהשמאל היה זה שהציג ראשון את האלטרנטיבה להתנחלויות – שתי מדינות לשני עמים.

  6. איתן לרנר הגיב:

    צודק אסף בנתחו כך את המצב . הקולות העולים לאחרונה מן השמאל הציוני( אורי אבנרי , מנוחין ואחרים ) מראים לי כמה בקלות אפשר גם לטובים בינינו ליפול וללכת שבי אחר תזמור המציאות הישראלית כדמוקרטיה , צולעת אמנם אך עדיין כזו שיש וכדאי להגן על עקרונותיה . גם לדעתי אסור לתת יד למשחק הזה המקבע יותר עמוק את יצירת המיתוס כאילו המלחמה היא בין דמוקרטיה לבין מהרסיה . חומסקי מתייחס לא מעט בדיוק לנושא זה של ייצור הסכמה של העם על ידי ניטרול וריקון תכנים מהמערכות הממסדיות והפוליטיות ובמקרה שלנו , על ידי הסטה של תשומת הלב בשיטות שונות מהמתרחש באמת.
    באשר לתקוות עלייהן אתה , אסף , מדבר : רק בשבוע האחרון קרסה תקוותי האחרונה שנתלתה בהתערבות עתידית של האיחוד האירופי וכפיית תהליך אמיתי . כל זה נראה כמשתנה כאשר הדנים והצרפתים פתחו את ליבם , שלא לומר את רגליהם והכניסו מעט שרון לליבם. מה שלא הצליחו לעשות שנים של הסברה ישראלית , עושות כמה פצצות , פגועי טרור ואוירה עולמית ימנית ותוקפנית .
    אני הייתי שמח להיות מסוגל לצחוק הקיץ מהפארסה המתחוללת כאן , אך זה לא מצחיק . יותר מידי מהעתיד שלי מונח על הכף והמשחק המוסכם העומד להתרחש כאן ישפיע על ההידרדרות באזור יותר ממה שאולי נראה לעין כרגע .
    שלום עלייכם

  7. ה.מ.מ הגיב:

    ניתוח ממצה ונכון באופן קולע.

    מדובר כאן במשחק מכור, מצג שווא שרבים וטובים (עובדה, גם כמה מהשמאלנים הוותיקים באתר הזה) נופלים בו במלכודת, הולכים בו שולל.
    כאילו יש מאבק "בין שני כוחות".
    אין ולא היה, לפחות מאז שנות ה80.
    רבין אולי לא הבין זאת, ולכן שילם בחייו.

  8. אסף אורון הגיב:

    לכל המגיבות והמגיבים ושאר הקוראים תודה,
    אתייחס כאן לתגובות הראויות להתייחסות, וראשית פרטים אישיים.
    אגב, לא בעייה לברר פרטים אישיים בימינו, כל מה שצריך הוא לעשות "גוגל" על השם ומדהים מה שאתה מוצא על עצמך ברשת.

    אירית, אני לא יודע מה זה "אדם צעיר יחסית". יום ההולדת הבא שלי יהיה 40. בעוונותי, אולי התבגרתי לאט מדי מהרבה בחינות – מה שנקרא "ילד מזדקן" או אולי "הלך הפלא ונשאר הילד", לבחירתך. באשר לבוש, אני נמצא כרגע כאן תחת שלטונו (וגם שותף לאחריות כאזרח כפול, איזה כיף), וברצוני לדווח שאין לך מה לצפות ממנו לדבר. הוא ממשיך בעיוורון, חוצפה טקסנית ושחיתות לתפארת לקדם את פרוייקט הפיכת ארה"ב למדינה פשיסטית לכל דבר ועניין, והמשך הכיבוש הישראלי מתאים לו כמו כפפה ליד, עד להודעה חדשה. עם זאת, אני מסכים עימך שיותר ויותר אנשים בעולם ובארה"ב פוקחים את עיניהם (בוש מתחיל להתבסס במעמד הנשיא השנוא ביותר בתולדות ארה"ב), וגם מתחילים לחטוף עצבים על הדמו-קומבינה היחידה במזרח התיכון שהם עוזרים לממן. אבל זה תהליך איטי מאוד.

    איתן, כמוך גם אני למדתי בדרך הקשה שאין מה לצפות לשום דבר מאף פוליטיקאי – בארץ או בעולם. אם המערכת הפוליטית העולמית היתה מסוגלת לפתור את הסכסוך הזה, הוא כבר היה נפתר. צריך התערבות מסיבית של הציבור העולמי עצמו. וזה כאמור ייקח הרבה מאוד זמן – אבל זה אפשרי: כמו שהאמריקנים כפו על הממשלה שלהם לסיים את ההפרדה הגזעית, וכמו שהמזרח-אירופים מוטטו את הקומוניזם כמעט בלי שפיכות דמים, גם יומו של הכיבוש הישראלי יגיע. בעזרת השם. אני מציע לכל מי שיכול, לבוא בקשר עם כמה שיותר אנשים טובים בעולם – כולל כמובן בארץ ובארצות ערב – ולנסות להרחיב את ידיעותיהם על המצב (וגם ללמוד מהם) כמה שיותר.
    בכל מקרה, אני מתנצל אישית על ההצעה "ליהנות מן ההצגה" בעוד לי כה קל לנתק את עצמי ממנה. זה בטח לא נעים וגם מפחיד לראות ערים נצבעות סביבך בכתום, ומובן כשחוש ההומור מתקשה לתפקד במצבים כאלה. מבחינה שכלתנית לפחות, זה עדיין משעשע אם אפשר להתנתק מן ההתנתקות הזאת לכמה דקות ולהסתכל עליה מן הצד.

    יותר מכל אני רוצה לענות ליוני ב. תראה, אני רחוק מלהיות אידיאליסט מנותק. גם מבחינתי זה עניין פרגמטי של מידה. לו היתה ההתנתקות הנוכחית מפחיתה 50%, או אפילו 20% של סבל הכיבוש, הייתי נותן יותר משקל ליתרונותיה ואולי אף תומך בה. אבל מדובר בקומבינת המאה. פינוי של פחות מ-3% מהמתנחלים, רובם מן "הבטן הרכה": התנחלויות-רפאים או כאלה שמתים כבר להתפנות (שירות המילואים האחרון שלי בשטחים היה ב-97 במחסום תופאח החוסם את חאן יונס ממערב, ושמעתי עדות מפי מתנחל שהרוב המכריע כבר רוצים להתפנות, אם רק מישהו היה מציע להם פיצויים). שטח שאף אחד, אבל אף אחד בישראל לא ממש מעוניין בו. והכיבוש – הכיבוש של עזה יימשך, כי נכון לעכשיו התכניות הן עדיין לחנוק את עזה בים, ביבשה ובאוויר. נכון, אפשר יהיה לנסוע מעזה לרפיח תוך שעה ולא תוך יום, אבל לצאת מן הרצועה עדיין לא יהיה אפשר. הבעייה העיקרית של עזה היא לא הקשר בין עיר לעיר אלא ניתוקה מן העולם, שאינו מאפשר לה פיתוח כלכלי. לו נניח היתה מפלגת העבודה מתנה את כניסתה לממשלה בפתיחת היציאות של עזה לעולם (נו באמת… כאילו היה אפשר אפילו לדמיין אפשרות כזו), אפילו זה היה מספיק לשנות את הפרספקטיבה שלי על ההתנתקות. אבל זה כמובן לא קרה. בינתיים בגדה נמשכים הכיבוש, הדיכוי והנישול, ואפילו מתגברים – בחסות ובסיוע ההתנתקות.
    בקיצור, אולי שבריר אחוז מסבל הכיבוש יופחת, ומה המחיר? שנתיים של סחבת, האצת הכיבוש בגדה, היעלמות כל קול משמאל לשרון וניטרול הביקורת הבינלאומית על הכיבוש, טראומה לאומית מתוזמרת היטב שנועדה למנוע צעדים דומים בעתיד, ועלות-עתק מנופחת מעבר לכל פרופורציה. לא עיסקה טובה. לא קונה. יש עוד דרכים להפחית מסבל הכיבוש, גם בלי עזרתו האדיבה של שרון. עם זאת, יוני, אני כמובן מכבד את דעתך ואת שיקוליך. אני לא 100% בטוח שאני צודק ואתה לא. אני רק חושב, שהשתקת הקול שלנו וצירופו למקהלת המעודדות של שרון הם לא במקום.

    שוב תודה, אסף

  9. s.t הגיב:

    כל הכבוד על הדברים הנאמרים כאן. בנוסף לכך יש לדעת שעשרות חוקים "קטנים" הפוגעים בזכויות הפרט חוקקו ואושרו בכנסת ב20 השנים האחרונות,גם בקשר לכיבוש.
    האיחוד האירופאי לא יגיע לכאן בשנים הקרובות. ניתן להמשיך כך עוד שנים רבות. ישראל מספיק חזקה – אנשים לא רוצים דמוקרטיה. הם רוצים "סדר שיהיה פה!!"
    הדבר היחידי המעודד הוא, שכל "השרצים" יוצאים מתחת לשטיח: הן כוונות המתנחלים להקמת א"י שלמה גדולה דתית ויהודית בלבד {ראו את התימהון של חיים יבין -טובה תכניתו בשביל קהלו} הן מצד הממשלה שמצהירה שרק קצת נצא כאילו מעזה וזהו, הן הצהרת הכוונות של "המתונים" להפרדה בין יהודים לפלסטינים = מצדדי הגדר והן ממלחמות האמריקאים –
    השאלה מה יבחר העולם לעשות/ או לא לעשות ומתי.
    פעם בעתיד הרחוק או שתהיה מדינה דו לאומית והאמת על הקמת המדינה חייבת להאמר ["זוכרות"], או כמו בחורבני הבתים הקודמים, הקיצוניים ימשיכו את השרשרת.

הגיבו לאורי ברייטמן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים