הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-8 באוגוסט, 2005 5 תגובות

הכול היה צפוי מראש: גם הטבח עצמו וגם השאלות שהוא מעורר. אבל מאחורי השאלות הקלות, שהתעוררו כאילו מעצמן, מסתתרות שאלות הרבה יותר קשות, שאינן נשאלות. השב"כ הזהיר מזמן שתוכנית ה"התנתקות" מעזה עלולה להביא להתפרצות של טרור יהודי, שנועד למנוע את פינוי ההתנחלויות. הוא גם סימן את שלוש האפשרויות: רצח ראש-הממשלה, פגיעה במסגדי הר-הבית ופגיעה בערבים. בין שלוש האפשרויות, טבח של אזרחים ערביים היא הקלה והתכליתית ביותר. היא אמורה להביא למהומות שיכריחו את המשטרה להעביר כוחות מזירת ההתנתקות, כך שלא תוכל לבצע את פינוי היישובים.

פעולת הרוצח עדן נתן-זדה אכן מתאימה בדיוק לדפוס הזה. הוא עלה לאוטובוס שנסע לעיר ערבית, רצח ארבעה אזרחים ערביים ונהרג במכות על-ידי ההמון הנסער. אלפי אזרחים ערביים התקהלו במקום והיה חשש מפני מהומות אלימות. המשטרה נאלצה להעביר יותר מאלף שוטרים מאזור ההתנתקות לגליל, ובכך להקל על פעילי הימין הקיצוני להסתנן לגוש-קטיף.


השאלות הקלות צצו מיד. אם השב"כ העריך נכונה את הסכנה, איך זה שלא הידק את הפיקוח על אנשי הימין הקיצוני, שזהותם ומקומם ידועים לו? הרי הרוצח הסתובב בהתנחלות תפוח, מעוזם של אנשי "כך", שאופיים הרצחני ידוע לכול. והרי הרוצח כבר נעצר בעבר במהלך פעולות קיצוניות. ואיך זה שהצבא לא פעל, למרות שמפקדיו ידעו שהוא ערק בגלל התנגדותו לפינוי ושלקח את נשקו איתו? הרי אמו של הרוצח, שראתה את הנולד, הפצירה בצבא לאתר את בנה ולקחת ממנו את הנשק.


אלה שאלות קלות.


אבל יש שאלות שהתשובות עליהם מורכבות יותר.


מדוע מסתובבים אנשי "כך" כמלכי הארץ? הרי קבוצת "כך" הוגדרה כארגון-טרור והוצאה אל מחוץ לחוק. משמע, כל מי שמשתייך אליה, מי שתומך בה, מי שעוזר לה בכסף או בצורה אחרת, דינו כטרוריסט על פי חוק. (בדיוק על פי החוק הזה ישב שייח’ רא’אד סלאח, ראש העיר אום-אל-פאחם, שנתיים במאסר).


קבוצת "כך" היא, לכל הדעות, בעלת אופי פאשיסטי-דתי. היא מטיפה לרצח ערבים, נקמה, לגירוש כל הערבים מהארץ ולכינון משטר אנטי-דמוקרטי קיצוני. היא מקיימת פולחן-מנהיג למאיר כהנא ומעלה על נס את רוצח-ההמונים ברוך גולדשטיין.


וראה זה פלא: זה שנים מסתובבים אנשי "כך" בארץ באין מפריע, מבצעים אין-ספור התנכלויות בערבים אזרחי-ישראל ובתושבי השטחים הפלסטיניים הכבושים. מדי פעם נעצר פעיל זה או אחר, ומשוחרר אחרי כמה ימים. אם בכלל נערך לו משפט, הופך המשפט לפארסה. זהו משחק של חתול ועכבר, ולא לגמרי ברור מי כאן החתול ומי העכבר.


גרוע מזה: בכל השנים האלה מככבים אנשי "כך" בתקשורת, משמיעים דברי הסתה ורהב, מרואיינים ברוב כבוד תוך ציון השתייכותם ("פעיל כך", "פעיל כך לשעבר" או "פעיל כהנא חי"). הם מופיעים בכל הלוויה של קורבן פיגוע ובכל משפט של נאשם פלסטיני, ומתסיסים את הקהל. הטלוויזיה משמשת להם בגלוי כמכשיר לגיוס חברים חדשים ולהרעלת נשמתם של מתגייסים פוטנציאליים.


אי-אפשר להסתובב בארץ מבלי להיתקל בדיוקנו של מאיר כהנא בכרזות ובגרפיטי. הסיסמאות "כהנא צדק" ו"מוות לערבים", עם סמל האגרוף הקפוץ, מופיעות על קירות רבים בארץ, ובמיוחד בירושלים, בחברון ובקרית-ארבע. איש לא טורח למחוק אותן.


איך זה יתכן? פשוט מאוד: כמו בארצות מסוימות אחרות, כגון גרמניה בשנות ה-20 וה-30 ("הרפובליקה של ויימאר"), השוטרים והשופטים מתייחסים אל הפאשיסטים כאל "פטריוטים שסטו מהדרך", "בחורים טובים שנסחפו קצת" ושיש להתייחס אליהם לכל היותר בצקצוק-לשון.


האמת הפשוטה היא שהזרועות הממשלתיות החשאיות-למחצה, המנהלות זה עשרות שנים את פעולת-ההתנחלות הבלתי-חוקית, משתמשות באנשי "כך" למטרותיהן. רק כך ניתן להסביר את קיומן של התנחלויות כהניסטיות מובהקות, שאחת מהן היא אותו תפוח רקוב.


קצת יותר קשה השאלה הנוגעת לכת "החוזרים בתשובה": מדוע כל-כך הרבה טרוריסטים יהודים באים מהקבוצה הזאת?


זוהי כת בתוך כת, שהולידה מתוכה כמה מן הטרוריסטים היהודים המסוכנים ביותר.


רובה הגדול של "הציונות הדתית" היא כת לכל דבר. יש לה מעט מאוד דמיון ליהדות המסורתית. אפשר לומר שזוהי מוטציה של היהדות, שנולדה בארץ.


המחנה הדתי בישראל מתחלק לשניים: החרדים, הממשיכים במסורת היהדות האורתודוכסית בפזורה, והציונות הדתית, שהתפתחה בארץ. לחרדים יש יחס אמביוולנטי למדינה. כאשר נולדה הציונות באירופה, כמעט כל גדולי היהדות קיללו וגידפו את הרצל, על שביקש להחליף את הדת היהודית בלאומיות יהודית. הרעיון המרכזי של הציונות, "שיבת ציון", הוא חטא חמור בעיני היהדות האורתודוכסית. אמנם, החרדים מוכנים לחלוב את מדינת ישראל למען מטרותיהם, אבל הם אוסרים על תלמידיהם לחגוג את יום-העצמאות שלה ולכבד את דגלה. ולמרות שרבים מתלמידיהם נדבקו בחיידק הלאומני, הם לא נראו בהפגנות של מועצת יש"ע. הרבנים אסרו זאת.


"הציונות הדתית", לעומת זאת, הפכה במשך הזמן לכת משיחית, בדומה לקנאים של ימי חורבן הבית השני. הם מקיימים קשר ישיר עם אלוהים, האומר להם מה לעשות. הם "מביאים את הגאולה" ומכריחים את המשיח להקדים את בואו. ההתנחלויות הן חיל-החלוץ שלהם.


לצד הכת הקיצונית הזאת, מהווים "החוזרים בתשובה" כת קיצונית עוד יותר. היהדות המסורתית התייחסה תמיד בחשד לגרים ("קשים גרים לישראל כספחת") וגם ליהודים חילוניים ההופכים פתאום לדתיים קיצוניים. רוב הרבנים "המחזירים בתשובה" מטיפים לתורה לאומנית, סהרורית, מיסטית, קיצונית ושלוחת-רסן, השוללת לחלוטין את המדינה הדמוקרטית וחותרת ל"מדינה אמונית".


זוהי קרקע-הצמיחה של רוב הטרוריסטים היהודים, חברי "המחתרות היהודיות" למיניהן, וגם של הרוצח משפרעם.


ונשאלת השאלה: איך זה הניחו לרבנים אלה לנבל את פיהם, להרעיל נשמות, להסית נגד נבחרי הציבור ולחתור תחת המשטר הדמוקרטי?


שאלה חשובה אחרת נוגעת לקשר בין הרוצח לבין מועצת יש"ע ומתנגדי ההתנתקות.


בנצי ליברמן, מראשי יש"ע, יצא מכליו מזעם כאשר נשאל על-כך על-ידי איילה חסון בטלוויזיה. הרי עצם השאלה היא עלבון נורא, פגיעה בכבודם, הפללתם. האומנם?


אכן, ראשי יש"ע הם אנשים ערמומיים. הם יודעים שלא תהיה להם תקומה אם יפגעו בחיילים ובשוטרים. הם מטיפים בפני כל כלי-התקשורת בכל הזדמנות לאי-אלימות, ל"אוהבים אתכם", ואף הקפידו בשתי הפגנותיהם האחרונות למנוע פגיעה כזאת. אבל כל מי שהסתכל בקהל שלהם בטלוויזיה ראה שם את אנשי "כך" מניפים את דגלי כהנא. בלטה שם מאוד נוכחות החוזרים-בתשובה, שקל להכירם על פי בגדיהם והופעתם. ראשי יש"ע לא התנערו מהם.


ראשי יש"ע גם לא הסתייגו מעולם מדברי ההסתה הגלויים של הרבנים הקיצוניים, המקללים את ראש-הממשלה, הממשלה והכנסת בלשון הזורעת את זרע הפורענות בנשמת חסידיהם. הם לא יכולים לטעון שאינם יודעים למה יכולים דבריהם לגרום: רצח רבין הוכיח זאת.


כאשר הופיעו ראשי יש"ע בטלוויזיה מיד אחרי הטבח בשפרעם, הם השמיעו את דברי ההסתייגות השגרתיים, אך עוד באמצע המשפט גלשו בזריזות לעניין ההתנתקות והאשימו את שרון באחריות לכל הפשעים.


אנשי תפוח טענו כי הרוצח לא שהה באחרונה אצלם, אלא בגוש קטיף. במכתב שהשאיר אחריו בשעה שערק מצה"ל בפעם האחרונה, הוא הכריז שאינו מוכן להשתתף בפינוי המתנחלים שם. ובעיקר: עיתוי המעשה עצמו אינו משאיר ספק בכך שהוא נועד למנוע את ההתנתקות.


שום כביסה מילולית לא ינקה את מועצת יש"ע מן האחריות למעשה הזה, ולמעשים שיבואו אחריו. ככל שיתברר ש"המרי האזרחי" של הימין הקיצוני אינו משיג את מטרתו, כן יגבר הרצון של הימין העוד-יותר-קיצוני לעבור לאלימות רצחנית.


קצרה הדרך מיש"ע לפש"ע.

תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. רמי הגיב:

    אכן, ההשוואה בין ההתנהגות של רשויות אכיפת החוק בישראל כלפי הכהניסטים למיניהם ובן היחס שקיבלו משופטים ושוטרים אנשי כנופיות ה-S.A בגרמניה שעובר להשתלטות היטלר, היא מוצדקת ומוכחת. אני מברך את הכותב (א"א) על אומץ לבו בהעלאתה בפומבי. שוב ושוב אני נחנק בעומדי על הדמיון שביננו ובין גרמניה הטרום היטלרית וההיטלרית. הנה לדוגמא כל העניין של חצאי יהודים ורבעי יהודים לצורך חוק השיבה היהודית, שכל כך מזכיר את המישלינגים הנאציים (בשני המקומות התפתחו תיאוריות ופרקטיקות מאבחנות המיושמות בחיי היומיום על ידי פקידי משרד הפנים וממש בא לך להקיא). אכן, זה מכבר נמצאים אנו במדרון חלקלק המאיץ אותנו לשפל המדרגה של מדינת אפרטהייד וככל הנראה לפנינו עוד נפילות גדולות. האסון הוא שרוב העם – שהוא קורבן לחוסר חינוך לערכים וחמור מכך – לאנטי חינוך (לערכים מעוותים של "עמישראל"), שאפילו על השואה אינם יודעים דבר אבל נושאים הם את שמה לשווא בכל הזדמנות – מזדהה לחלוטין עם התפיסה המשיחית של גירסת יהדות מפלצתית שהיא יותר גרועה מאלילות פרימיטיבית.

  2. אורי ברייטמן הגיב:

    זו רק דוגמה נוספת לגולם שקם על יוצרו. היוהרה של 1967 תירגמה את עצמה ללהט לאומני, שעליו רכבו הדתיים עד הגיעם למחוז חפצם הסופי: פונדמנטליזם יהודי מסוג חדש.

    בתחילה עודדו הליכוד והמערך את מנוע הטורבו הציוני החדש. לקח להם זמן להבין שהניצול הציני של הדתיים יהפוך עם הזמן לדור חדש של יודו-נאצים, ושאין דרך חזרה.

    עצם העובדה שהממסד ממשיך לטפח זרמי חינוך פרימיטיביים כמו הישיבות החרדיות ובתי הספר ה"ממלכתיים-דתיים" מעידה כאלף עדים שלשלטון המרכזי יש עניין בהמשך קיומה של מערכת פשיסטית מקבילה. כך אפשר להאשים את המחנה הדתי בכל אסון, ולהתעלם מכך שלממשלה יש את הכוח והיכולת לבטל זרמי חינוך חלופיים במימון הציבור.

    בסופו של חשבון, עדן נתן-זאדה עשה מעשה שחיילי צה"ל רבים עשו בשטחים הכבושים: רצח של חפים מפשע. ההבדל הוא שהפעם צה"ל לא היה מוכן להגן על פשעיו, כי הם היו מובהקים מדי והתקשורת עלתה עליהם. במקרים אחרים, פחות ברורים, בעיקר בסמטאות של מחנות פליטים באמצע הלילה, צה"ל יכול להעלים מקרי רצח מתועבים בקלי-קלות ואין פוצה פה ומצפצף.

    עדן נתן-זאדה השתין מהמקפצה, וצה"ל פשוט בחר להשתין עליו בחזרה. משחקי הקבורה של הממסד נועדו לצעוק לציבור "אנחנו לא רוצחים אף אחד", אבל כל מי שמכיר את מנגנון הכיבוש יודע שההיפך הוא הנכון. צה"ל פשוט שונא כשמישהו רוצח ערבים לעיני המצלמות, זה הכל. כשהורגים "חמושים" או "מבוקשים" אז זה כמובן כשר למהדרין, אבל כשהורגים את תושבי שפרעם זה פשוט לא עניין כי ערוץ עשר הגיע.

  3. מודי וידנפלד הגיב:

    אכן, ישנו דמיון רב לתקופה הווימארית-כולל, מה שכבר נשכח, שכשאר הוצאה המפלגה הנאצית מחוץ לחוק לאחר הפוטש במינכן, היא המשיכה לפעול (עד שיכלה לחזור ולפעול בשמה) תחת שמות אחרים. אבל כמו שכבר כתבתי בתגובה למאמר קודם של אבנרי-התמיכה העיוורת בשרון ובמדיניות ההפרדה מצד מפלגות ‘השמאל הציוני’ יחד עם העדר גיבוש של מחנה שמאלי דמוקרטי שיהיה אלטרנטיבה לימין גם מדינית וגם חברתית (גם הארגונים השונים שחבריהם כותבים פה וכולם מבורכים בעיניי, עדיין לא השכילו ללמוד מהיריבים האידיאולוגים בימין את הנכונות למאבק פוליטי יסודי ומקיף) מדאיגה לא פחות מהתנהגות הקיצונים הימניים, שלשם קיומם תמיד יצטרכו את תמיכת הממסד והצבא-בלעדיהם אין להם כמעט כלום, חוץ מצבא תומכיהם בברוקלין וחלק מההתנחלויות כמו קריית ארבע, תפוח, יצהר, איתמר וברכה. עם זאת, יש להם אהדה רבה במעגלים יותר רחבים-כמו קבוצת מנהיגות יהודית בליכוד בראשות פייגלין או שרים לשעבר כמו ליברמן ולנדאו, שאין הבדל רעיוני משמעותי בינם לבין פדרמן, שהוא פשוט בוטה יותר וישר יותר מהם.
    אבל כמו שאמר נועם פדרמן עצמו אתמול, בתוכנית של גיל ריבה-מחפשים מתחת לפנס. פדרמן ודומיו הם אנשים מאוסים, אבל מתוחכמים, שיודעים ללכת על הגבול בין חוקי ולא חוקי ובעיקר-לא להיתפס. המשטרה והשב"כ, מתוך איוולת או זדון, לא מצליחים לבנות נגדם תיקים על מה שהם באמת עושים ובעיקר- לא מתאמצים לתפוס את אלה שמחוץ לפנס מבצעים מעשי רצח, כמו המחתרת שפעלה בשנים בשנים האחרונות ושרק במקרה נתפסו כמה מאנשיה בעת שהניחו מטען ליד בית ספר לבנות בשכונת א טור במזרח ירושלים (על החנינות שמקבלים אלה שכן נתפםים ראוי ליחד דיון בפני עצמו).
    כדי לחפות על המחדלים הללו, נעשה שימוש באמצעים המנהליים הדרקוניים (שאין לאנשי שמאל שום סיבה לתמוך בהם מבחינה עקרונית, מה גם שמעשית הם בעיקר משמשים נגד הפלשתינים ואנשים כמו טלי פחימה ושאר מתנגדי הכיבוש)
    מה שרק הופך את אותם פדרמנים ובן גבירים לקדושים מעונים ובעיקר נותן להם פרסומת וזמן מסך-תענוג שצריך היה מזמן למנוע מהם, במקום להפוך אותם לסלברטיז. שני דברים מאוד פשוטים היו צריכים כבר מזמן להעשות, אבל אפילו בזמן רבין ז"ל לא נעשו: לקחת מהם את הנשק ולהפסיק את מימון הישיבות וכל המוסדות שלהם שזוכים לתמיכה ציבורית. בנוסף, היה כמובן הכי טוב פשוט לפנות אותם מהשטחים (ומראש לא להתיר להם כניסה לשם)-רצוי לאיזה אי שומם, אם אפשר.

  4. Henry Lowi הגיב:

    The question remains: Whose job is it to disarm, disband, and neutralize the hard-core militant settlers?

    The hard-core settlers, and the IDF and the Police, are training their cadres, practising their manoeuvres and their tactics, and strengthening their forces for the crucial battles that are coming up: for the future of the West Bank, the Galilee, the Triangle, and the Palestine refugees.

    The future of the Palestinian and Israeli left now depends on well-organized and unified mobilization to defend democratic rights and freedoms and to crush the most militant hard-core settlers.

    Those who assign this task to Sharon’s IDF and Police, as "defenders of democracy" — and those who say: Do nothing. Watch and wait. "Our" turn will come "later" — have not learned any of the lessons of history.

  5. מודי ו. הגיב:

    ודבר נוסף-למעשה, צריך לרכז את הפעילות נגד הגזענות האלימה דרך מערכת החינוך והרווחה ולא להשאיר את כל העבודה לבג"צים, משטרה ופרקליטות. אלמלא היה נוער עזוב וחסר עתיד (כמו במזרח גרמניה) נופל לידיים של דמגוגים שפלים, היו יכולים הדברים להראות אחרת. הגזענות צומחת גם בגלל מצב כלכלי קשה, לא רק בגלל הכיבוש (וגם בגלל שהחברה הישראלית חסרה הגדרה אזרחית שאינה קשורה למוצא אתני ולדת). ההפרטה האכזרית שעוברת על החברה הישראלית גורמת לקורבנות הרבים למצוא נחמה בשילוב של לאומנות דתית.

הגיבו לאורי ברייטמן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים