חייל ישראלי פותח ביריות על פלסטינים תמימים, והמון זועם הורג אותו. בתחילה, ערוץ 2 לא ידע איך להגיב. שידור "אהבה מעבר לפינה" נמשך כרגיל. בחדשות הערב השדר תחילה מדווח "מה שהאזרחים כאן מכנים פיגוע…" אך מאוחר יותר כל אמצעי התקשורת הישראלים מיישרים קו. הרוצח "מחבל", האירוע "פיגוע".
נדמה כי זוהי תגובה מתקדמת. אך מבט מקרוב מגלה מסקנות שונות לגמרי. חיילים ישראלים לבושים במדים הורגים פלסטינים תמימים מדי יום בשטחים. התקשורת לעולם לא תקרא להם מחבלים, פעולתם לעולם לא תיקרא פיגוע. אם המון פלסטיני זועם יהרוג אותם, זה לעולם לא יעבור בשתיקה כפי שעברה הריגתו של עדן נתן-זדה. למה?
מכיוון שהנרצחים אינם פלסטינים תושבי השטחים. לאחרונים אין זכויות או את הכבוד להיקרא נפגעי טרור.
אך זוהי אינה הסיבה היחידה. יותר מכל סיבה אחרת, נתן-זדה הפך ל"מחבל" מכיוון שהיה ילד ללא חברים משכונה ענייה בראשון לציון שאף אחד בתקשורת הישראלית לא יכול לאהוב. בחיפושו הנואש אחרי חברה שתקבל אותו ותציע לו קהילה ותמיכה, הוא עבר להתנחלות תפוח, שתושביה ידועים בהתנכלותם האלימה לפלסטינים באזורם, התנכלות שלרוב זוכה לגיבוי הצבא והמשטרה.
עד כתיבת שורות אילו, גופתו של נתן-זדה עדיין בחדר המתים באבו-כביר. הוריו האומללים שעולמם חרב עליהם איימו לקחת את גופתו לשאול מופז כדי "שיסתכל להם בעיניים". אף אחד לא רוצה לקבור להם את הבן, בוודאי שלא בהלוויה צבאית, בוודאי שלא עם סממני כבוד. למה?
חייל ישראלי ההורג פלסטינים חפים מפשע בשטחים יקבל הלוויה צבאית. לפי אותו הגיון, גם לעדן נתן-זדה ולמשפחתו מגיע. אילו שמסרבים לקבור אותו רוצים שתאמינו שהוא "תפוח רקוב", בזמן שאנחנו לעולם לא נבצע מעשים לא מוסריים שכאלו. האמת היא, שנתן-זדה אינו תפוח רקוב.
כשפלסטיני בן 19 שם על עצמו חגורת נפץ ויוצא במשימה להרוג את עצמו וכמה שיותר ישראלים באוטובוס במרכזה של עיר יהודית, ברור לי שהוא קורבן של הכיבוש בדיוק כמו קורבנותיו שלו. לכן ברור לי שנתן-זדה וארבעת קורבנותיו הם קורבנות של אותה המחלה: הכיבוש, המיליטיריזציה והפאשיזציה של החברה הישראלית.
אין צורך לציין שאיני תומכת או מסכימה עם מעשהו הנורא של נתן-זדה. אך למשפחתו מגיע לקבור אותו בהלוויה צבאית. האם יגיע ולו חבר כנסת אחד לבקש מהם סליחה?
אכן, ימים יפים הגיעונו: באתר "הגדה השמאלית" מתפרסם מכתב, המלא אהבה, רחמים ואמפאטיה, למרצח תומך כ"ך…
מה השלב הבא, תמהני? הקמת מקדש-מעט לברוך גולדשטיין, באחד העם 70?
נו, לפחות תהיה לזה תוצאה חיובית אחת – אף אחד כבר לא ישאל מדוע מתפרסמים באתר מאמרים של מי שמתנגד לזכות השיבה של פליטי 48 (הכוונה אלי, למי שלא הבין…).
אגב, אני לא אתפלא אם בעוד מספר חודשים יקום איזה ארגון של יוצאי התנחלויות שירצה את זכות השיבה לגדה ולרצועה או משהו מטופש מעין זה.
נו – שיקום. אני, דווקא, עשוי לתמוך בו – שיבה תמורת שיבה…:-))