הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-15 באוגוסט, 2005 18 תגובות

לפני יותר מעשור שנים הסתובבתי בארצות הברית בחברת סאם דיי, איש יקר שהלך לעולמו לפני כשלוש שנים. סאם הקדיש את חייו למאבק נגד נשק גרעיני ומלחמות בכלל, וכאשר שמע על מרדכי ואנונו, נדלק כולו והחל במסע הסברה נרחב. הוא הביא לשם את גדעון ספירו ולימים גם אותי, ויצר דעת קהל – ולו רק בחוגים מתקדמים – נגד הנשק הגרעיני של ישראל והחזקתו של ואנונו בכלא על שגילה לעולם את האמת בעניין זה.

אבל לא על סאם דיי בכוונתי לכתוב הפעם. נזכרתי שבימים בהם נסענו יחד מעיר לעיר, מקמפוס לקמפוס, קיבלו את פני סיפורים על הופעות פומביות של עמוס עוז שדיבר בעד חלוקת הארץ ל"שתי מדינות לשני עמים". מה שהפריע לי היה שהוא צוטט כמי שאמר "כאשר בני זוג אינם מסתדרים ביניהם, עדיף שייתגרשו". זה הרגיז אותי, כי הרי מה שקרה כאן לא היה נישואים כי אם אונס. ישראל ופלסטין לא היו נשואים זה לזה – ישראל כבשה את ארצם של הפלסטינים והחזיקה אותם תחת כיבוש גזלני. אונס לא מסיימים בגט – על אונס נענשים.


בימים אלה שוב עלתה בראשי המחשבה הזאת, המטאפורה של אונס כתיאור מה שקרה וקורה בארץ האומללה הזאת. במיוחד אני חושבת על כך כשאני שומעת דיבורים וקוראת מאמרים על השחיתות בצד הפלסטיני, על מעללים שונים ומעשי עוול הנעשים שם, הונאת התורמים הזרים, וכיו"ב. וכשאני נשאלת למה אני מוכנה לתקוף ישראלים המבצעים מעשים פליליים אבל לא את הפלסטינים, אני משיבה שיש לי אחריות מסוימת לגבי מה שנעשה על ידי ישראל – המדינה המנפיקה את תעודת הזהות והדרכון שלי, הגובה ממני מסים, הקוראת לי להצביע בבחירות לממשלה, וכן הלאה – אך לא לגבי מה שעושה העם שהמדינה שלי כבשה ומחזיקה תחת כיבוש.


יתר על כן – וכאן אני חוזרת לדימוי האונס – אני מתארת לי מצב בו משפחתו של האנס יושבת בבית ומשמיצה את הנאנסת: היא בעצם זונה, היא מושחתת, היא פרימיטיבית, היא משחקת אותה מסכנה… ואין מי שיקום ויגיד למשפחת העבריין שמוטב שישתקו, שאין להם שום זכות מוסרית לדבר בגנות הקורבן של בן משפחתם האנס, וכי חובתם האחת היא לדאוג שיקבל עונש הולם על פשעו, ושהקורבן יקבל פיצוי, גם אם שום פיצוי לא יכפר ולא יתקן את המעוות.

תגובות
נושאים: מאמרים

18 תגובות

  1. אירית הגיב:

    יש ביהדות מסורת ארוכה של נישואין כתוצאה מאונס. למעשה, זה "העונש" שהיה מקובל בתלמוד לאנס. היה עליו להינשא לקורבן, או לפחות הוטל עליו להציע לה את האפשרות. קיבלתי את זה פעם מרב, כאשר שאלתי מה עשו במשפט העברי במקרים של אונס. אז הנה, אולי לנישואין האלה התכוון עמוס עוז ?
    האמת, שלאחר שהרהרתי שוב ושוב בעונש הזה, שנשמע נורא ואיום לנפגעת, יש בו גם הרתעה גדולה מאד, יותר מכל מאסר או כסף. תאנוס אותה, תצטרך לחיות איתה, ולפרנס אותה, ולגדל את הילדים שיצאו מאונס זה…וגם לא תוכל להתגרש, אלא ברצונה שלה. זה הופך את האשה מחפץ המיועד לסיפוק מיידי וקצר, לבן אדם בשר ודם שצריך להתייחס למכלול שלו.
    יש בזה כדי לקרר ולצנן את החשק. וכך גם "עונשו" של הכובש, הוא בעצם נישואין כאלה, ממילא. זו הסיבה שהקולוניאליזם עובר מן העולם, וכניראה שישראל בדרך ללמוד את השיעור התלמודי.
    באשר לוענונו, כמי שהיתה בארצות הברית בחלק מן העשרים שנה האחרונות, מצאתי שמסעות ההרצאות, הכינוסים, והחגיגות סביב וענונו היו קצת בחוסר טעם, לנוכח המצב שלו. האם בסופו של דבר זה עזר במשהו ? אני מסופקת. שכן, האנשים שאחראים למצבו ולהגבלות עליו לא שינו מתוכניותיהם שום דבר. ניראה שפסטיבל דומה מתפתח סביב טלי פחימה הגם שלקחי העבר מלמדים שהמערכת הזו, דוקא, אינה מגיבה לפעילות כזו, אולי אפילו רואה בזה אתגר להחמיר ולהקשיח את עמדתה בקשר לקורבן התורן.
    אין לי כרגע הצעה חלופית, אך יש לשקול את הדברים האלה בכובד ראש, אחרי הכל מדובר בבני אדם שעוברים סבל בלתי ישוער. לא בטוח שטובתם האישית היא להפוך את המקרה שלהם למסע עקרוני, על חשבון החיים. שכן, בסופו של דבר הדיקטטור האחראי לתופעות האלה יודח, במוקדם או במאוחר, ולא כתוצאה מפעילות מקומית. בנוסף לכך, היה בזה משום "עלה תאנה" לדמוקרטיה הישראלית בגרוש. הנה, מתירים לקבוצת פעילים לחלוק על המלוכה, אחרי הכל זה לא כמו באירן…הם הרי ניזונים מזה.

  2. גדעון ספירו הגיב:

    הצעתה – עצתה של אירית לא למחות נגד עוולות שממשלות מבצעות כלפיי בני אדם, היא מתנה שכל הממשלות, החל מהעריצות ביותר וכלה בעריצות פחות, יקבלו בשמחה רבה.
    טענתה של אירית, כי מאבקים ציבוריים בתוך הארץ ובעולם למען אסירים ועצורים גורמים להם נזק, אין לה על מה לסמוך. ההיפך הוא הנכון. הניסיון מוכיח כי מאבקים כאלה סייעו וממשיחכים לסייע לאלפי אסירים בעולם.
    המאבק של אמנסטי אינטרנשיונל למען אסירים הציל מאות, אם לא אלפים. חלקם שוחררו, חלקם מעצרם קוצר ואחרים, שהיו בבחינת מי שהועלמו, גרם לממשלות להודות במעצרם וניתן היה לבקרם.

    גם המאבק שחבריי ואנוכי ניהלנו למען מרדכי ואנונו בארץ ובעולם לא היה לשווא. מאבק זה גרם לכך שממשלת ישראל הפסיקה את הבידוד בו ואנונו היה נתון למעלה מ-11 שנים. היום אין ספק, כי הסרת הבידוד מואנונו הצילה את שפיותו.
    באשר לטלי פחימה, יש כבר הישגים. חלק מדעת הקהל עבר מהפך בגלל המאבק הציבורי, תנאיה בכלא שופרו, ועתה נותר לנו לקוות כי גם משפטה יסתיים בהישג.

    כמו כן אינני שותף למחמאות שמחלקת אירית לדת היהודית לנוכח עונשו של אנס, להינשא לנאנסת. מוזר לשמוע זאת בשנת 2005. גם במבט לאחור אינני מתפעל מכך.

  3. דניאל הגיב:

    מאמר מעולה!

  4. דניאל לגדעון הגיב:

    מסכים אתך לחלוטין.

    אירית – את טועה ובגדול.

  5. לגדעון ספירו הגיב:

    ההצעה התייחסה רק לשני המקרים האלה, אין צורך להתלהם ולהפוך את דברי על פניהם. בעיקר בתיק של וענונו, אף יותר מאשר פחימה.
    התמחור היחיד שהתרחש איכשהו עם יחיאל חורב בתיקים אחרים נעשה בצורה שונה. לא אמרתי גם לא להיאבק, אלא איך. אני מבינה שביקורת זה דבר ששמור אצלך רק לאחרים, אבל לא עליך.
    גם בתיקים של השטחים, היו עורכי דין וארגונים שלמים שהגיעו למסקנה שהעתירות לבג"צ רק מחזקות את עמדת הממשלה. לא שמעתי אז שאתה או מישהו אמר שהם "מתנה לשלטון העריץ". אתה מרשה לעצמך קצת יותר מידי, מר ספירו, אני לא יודעת עם מי אתה חושב שאתה מדבר, אבל תשמור על לשון מכבדת, ויכבדו גם אותך.
    לדעתי, לא נעשה מספיק, ומה שנעשה לא אפקטיבי בעליל, והתוצאות מדברות בעד עצמן. ההוצאה מבידוד, אפשר לראות אותה כתוצאה של לחץ הארגונים האלה או לא. 11 שנה זה לא בדיוק חצי שנה, זה מסר שאומר אני עושה מה אני רוצה.
    וכשאני רוצה אני אפסיק.
    לדעתי אמנון זכרוני היה מוציא אותו בחצי זמן מאסר עם שיטה שונה של ניהול תיק ומבלי לגרוע מן המאבק העקרוני החשוב בנשק הגרעיני.
    התיק הזה הוביל לנזקים בלתי הפיכים למאבק המשפטי בממסד, בכל צורה שתסתכל על זה. חלק מן הסיבה היא הנטיה הזו, לראות תמיד את האחר כ"משת"פ" ואת ה"משת"פיות" של עצמך כהכרחית וטובה למטרה. אולי מספיק עם זה.

  6. רמי הגיב:

    לויכוח בין גדעון ואירית אומר בקצרה כי אלמלא פעלו הפועלים (ואין לי הכבוד להמנות עליהם) למען מרדכי ואנונו, אפשר מאוד שהיה "נפטר" מהתקף לב או כיו"ב.

    למען טלי הגיבורה כולנו חייבים לפעול.

    אבל עיקר דברי לוטן הם הוקעת הצביעות של ע"ע ו- א"ב ושאר "שמאלנים", שתמיד בחרו במסר שיקיים את מעמדם המכובד בקהיליה הבינלאומית הנאורה, אך לא יוציא אותם אל מחוץ לקונסנסוס הציוני החמים. גישה זו – לדעתי – גרמה נזק עצום להסברה של מתנגדי הכיבוש הכנים ותרמה, באופן שרק במבט ראשון נראה פרדוקסלי, לחיזוק הכיבוש והעמקת העיוורון של הציבור הרחב בתוצאותיו הנוראות.

  7. עזרא מכרמיאל הגיב:

    לאירית,
    גם אם אני חולק עלייך בנקודות שגדעון הזכיר זו הייתה תגובה מרגשת ומעניינת.

  8. דניאל לאירית הגיב:

    את נסחפת. גדעון לא תקף אותך אישית! באמת, מה את רוצה – שנשב ולא נעשה כלום? שנתעלם? האפשרויות הן שתיים – האחת: פועלים, מפגינים, שולחים מכתבים, כותבים מאמרים, ווט-אבר. והשנייה: מתעלמים, יושבים בצד ולא מצייצים בשום-אופן. בגישה הראשונה, *אולי* נועיל ב*משהו*. בגישה השנייה, לא יקרה כלום! ככה שלדעתי, הראשונה עדיפה, בהכרח… אינך סבורה כך?

  9. ע.ג הגיב:

    באמת? מי שקורא את המאמר יכול לחשוב שיום אחד קמו הישראלים ושאלו את עצמם איך אפשר להציק לפלשתינים המסכנים והפתרון היה לכבוש אותם ואז לרדת לחייהם. האמת היא כמובן שהישראלים (אם להדרש למשל הזוג) היו בעל מוכה עד שנמאס לו והוא למד קרטה ואז האשה רצה למשטרה לספר שאנסו אותה. אנשים הגונים מבינים שלא רק שלא היה אונס אלא שהיתה פשוט הגנה עצמית. אח, מה אני מדבר, להרוס ככה נרטיב כל כך נחמד

  10. ישראל פוטרמן הגיב:

    אירית מערבת כאן מין שאינו במינו: את המאבק המשפטי ניהל ואנונו כראות עיניו עם (או בלי) עורכי דין שהוא בחר בעצמו. הוועד הציבורי ניהל את המחאה במישור הציבורי-פוליטי והצלחותיו היו בכך שהנושא עלה על סדר היום לא רק כאן ושם את ישראל במקום הראוי לה לפחות בדעת הציבור הנאור (אחרת מי בכלל היה יודע מי זה מרדכי ואנונו).
    אני מודה שכתוצאה מהמאבק הציבורי יתכן שהיחס כלפי ואנונו הוקשח (דבר שלא ניתן להוכיח) ודאי שמבחינת הקלה בעונשו לא הועיל. אלא שהפעולה הציבורית לא נעשתה בניגוד לרצונו, ההיפך הוא הנכון, והוא היה מוכן לשלם את המחיר (עד כמה שאני יודע).
    מאחר שלדעתי ענין טלי פחימה הופך להיות מהדורה חדשה של מרדכי המסקנה צריכה להיות לדעתי דוקא במישור המשפטי. אם זה מה שעומד לקרות עדיף לא לנהל מערכה זו כלל. כמובן שההחלטה היא של טלי עצמה.

  11. איריס הגיב:

    לאירית,
    נקודה מעניינת העלית בענין האונס ועונשו. נראה לי שהפתרון של היהדות לזמן הוא הוא נכון והיום הייתי אומרת שצריך להתסכל על הצדדים המהותיים של הפתרון הזה: האנס צריך לקחת אחריות על המעשה שלו ולחיות איתו. ובהשלכה: מדינת ישראל אכן חיה עם החטא שלה ועם כל מי שנולדו ממנו. רק אחריות היא לא לוקחת, הם ממזרים בשבילה. ובנים, בתור מי שהסתובבה בשווקי מרקש בסמטאות האפלות בבטחון גמור, זה נעים ורצוי וזה סוג של געגועים לעולם ללא אונס.
    בענין הפעילות הפוליטית: נראה לי גם חשוב להבחין בין מקרים שונים ויש אכן פעילויות שיכולות להזיק. ככה זה עם כל התערבות שהיא בתוך מצב, אם מניחים שהיא עושה שינוי הרי שהשינוי יכול להיות לטובה (וזו התקוה) או לרעה. את יכולה לפרט בענין הטעויות במשפט של וענונו?

  12. אירית נפרדת מן האתר, ומברכת בהצלחה. הגיב:

    ניראה לי שההשתתפות שלי באתר מגיעה לסיומה, והפעם "זה באמת". היה לי חשוב לעשות ביקור חוזר "בזירת הפשע" ולברר מה קורה שם, ומה אינו מתאים לי בשיח, בתקשורת, בדינמיקה של פלח מסויים ב"שמאל". (זה שעושה הרבה רעש, בעיקר).
    אם אקח את האתר הזה כנציג, אני מוצאת שבאמת הייצוג הנשי כאן מחפיר, ובלא בכדי. למעט איריס, שלמעשה אינה ישראלית יותר, נשות ישראל כניראה הדירו רגליהם מחדר המילואים הזה, ולא בכדי. מה שאומר מבחינתי, שלפעמים כן כדאי לעשות כמו כולן/כולם.
    בהתחלה היה לנו פה את סדרת אלישע, ומ.ש., אחרי כן החזרה למצב הרגיל כניראה, שבו עיקר המטרה של הכתיבה היא לקעקע עוד קצת את השמאל בישראל, ובעיקר את זכויות האדם לטובת חיזוק הצבא, כזה או אחר. (יש הצבא הבלונדיני ויפה הבלורית, ויש צבא עם כפה אכזר ונורא או ההיפך, תלוי ביום). משהו מפורר ונטול השראה, סולידריות ועידוד מאפיין את האינטראקציה וקו העריכה (המאמרים כלשעצמם לפעמים טובים מאד לפעמים פחות, תלוי במחבר).
    חסרונו של הקול הנשי אינו רק תוצאה של מקריות, או ביישנות או היעדר נשים בתחומים אלה, משמעותו נוקשות שאין לה רצון להיפתח לנושאים ולדרכי חשיבה של "אחר" כלשהו. אומר רק שהתוצאות ניכרות בשטח, וחרף העובדה שרבים פה מרבים לטפוח לעצמם על השכם על מצפונם המפותח והשגים, די להתבונן במציאות האובייקטיבית כדי להבין שמדובר בכשלון עצום. מדינת ישראל מובלת היום על ידי אריאל שרון (!!!), ביבי נתניהו (!!!!!) ושמעון פרס (אין לי מספיק תוים בשבילו). ומהשמאל, ההתלבטות המרכזית היא עד כמה לשבח ולהלל כל אחד מהם, כדי למנוע את התחזקותו של האחר לעניין כזה או אחר. אפרים דוידי מציע לתמוך בעובדי תע"ש האומללים, והשיא לאחרונה – אבנר כהן מספר על ההתנכלות של הממסד נגדו. נו, באמת. אה כן, והגרמני מציע להצטרף לנאטו כדי להפסיק את העמימות. שמאל שמאל. שיא פעילות השמאל לאחרונה, בבילעין (מעבדת הניסוי ליבוא נשק חדש ולצלמים חובבים), וטלי פחימה (המכתבים יותר יפים אבל ההחלטות הולכות ונהיות מפלצתיות יותר מיום ליום, של בית המשפט) – לא מצדיקות שהות פה.
    שתי נקודות אור באפילת השמאל באופן כללי – הקשת המזרחית, מעניין לקרוא אותם וקולם יותר צלול, ויש שם גם יותר נשים (מעניין, דוקא אצל המזרחים האלה), ושולה אלוני שמתעוררת לאחרונה. כמובן, אף אחד לא מזכיר ששולה אלוני נעלמה מהנוף הפוליטי רק בגלל תככים בתוך מפלגתה, וגם לא שואלים למה ואיך. חבל שלא הפנמתי את זה לפני חמש עשרה שנה, אבל לא בוכים על חלב שפוך.
    ו…כמובן, בברכת "כל הכבוד לצה"ל". עלו והצליחו. היה לי נחמד מאד במשך החודשים האחרונים להוציא את הקריזות כאן במקום על הקירות, למרות שהתוצאות דומות.

  13. גדעון ספירו הגיב:

    מאחר ואהבתי לקרוא את תגובותיה של אירית, גם כאשר חלקתי עליה, (מקרים בודדים, יש להדגיש), הצטערתי לקרוא את החלטתה להיפרד מהאתר.
    אני מסכים עם אבחנתה שהקול הנשי לא מקבל כאן את מקומו הראוי, (גם לא הערבי, גם לא המזרחי), אבל זה בוודאי לא עניין של מדיניות.
    אילו אני במערכת, הייתי מציע לאירית, כמו גם לאיריס, לכתוב טור שבועי.

    באשר לשולמית אלוני, צודקת אירית בכותבה כי היו תככים נגדה, אבל צריך להוסיף בהגינות כי אחת הנאבקות נגד שולמית אלוני בשעתו היתה מי שמכהנת היום כיו"ר סיעת מרצ בכנסת זהבה גלאון. הגברים נתנו את חלקם בבחישות אבל הם לא היו לבד. כמו במקרים אחרים, גם כאן הנושא הוא חוצה מגדר.

  14. Henry Lowi הגיב:

    I appreciated Irit’s postings on Hagada Hasmalit, I thank Irit for the efforts she made, and I wish Irit well.
    Henry Lowi, Toronto

  15. איריס הגיב:

    לאירית,
    בדרך כלל כשקראתי את מה שאת כותבת הרגשתי אכן שמדובר בקול אחר ובהחלט נשי יותר. חבל שאת הולכת. בכל מקרה: מה דעתך להגיב מדי פעם תחת שם בדוי? או להשאיר איזה כתובת מייל למקרה חירום?
    אין לי מה להטיף לך כמובן, רק לומר שחבל ושהיה לי כבר רעיון איך לחסוך לך גיוס מוקדם של הילדים במסגרת בית הספר. הסיטואציה של תחושת הזרות כמי שחושב אחרת מוכרת לי והאתרים הללו הם בדרך כלל גם קבוצות תמיכה, ואני יכולה להבין שאם הם לא ממלאים את יעודם הזה, אז את פורשת. אני פרשתי ממדינה שלמה בגלל זה…כדי לגלות שרוב האנשים בעולם הם כאלו, וכשיש הרבה יותר אנשים במקום מסויים זה רק מעלה את ההסתברות למצוא כמה שיותר דומים. זה הכל.
    תשאירי לפחות איזה מייל או מספר לסמסים לפני שאת פורשת ברומנטיות דרמטית ואכזרית כזו מחיי האתר?
    וחשוב: אם את רוצה קולות נשיים יותר, תנסי ב"העוקץ". כמו שאבחנת נכון, דווקא אצל המזרחים יש יותר נשים (בינתיים) ויותר קולות נשיים. אולי דיכוי של שנים יכול לעשות לך את זה גם אם אתה גבר…
    בכל מקרה, האתר והתגובות אינם רק "של" המגיבים הפעילים אלא שייך ל כ ו ל ם וחשוב מאוד לאנשים שקוראים ולא כותבים אבל מעצבים את דעתם לאט ובשקט. בנוף הזה תהיי חסרה להם נראה לי.

  16. אירית אימייל חירום הגיב:

    irit123@fastmail.fm
    פתחתי חשבון …

    תודה על התגובות.

  17. עובדיה הוכמן הגיב:

    ההנחה שעל אונס צריך להיענש צריכה לחול גם על הפלסטינאים.
    בעיה אחרת , שאנו שולטים בהם ,יכולה להיפתר בצורה פשוטה ניתן להם זכות להצביע בבחירות .
    וודאי שזה הפיתרון שנגיע אליו באחרית הימים.

  18. לעובדיה הגיב:

    מסכים אתך – יש לאחד את שתי החברות, הציונית והפלשתינאית, לחברה אחת, למדינת פלשתין הגדולה, בה יוכל להתקיים, גם מיעוט יהודי גדול, שאם ירצה, יהנה מאוטונומיה מוניציפלית, תרבותית ודתית רחבה; מדוע לא. המתנחלים יוכלו להישאר במקומם ומנגד, זכות-השיבה הפלשתינאית, תמומש במלואה.

הגיבו לדניאל לגדעון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים