הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-21 באוגוסט, 2005 אין תגובות

בכל פעם שאני נתקלת בסיפור מסוג זה אני רוצה להכניס את הראש עמוק בתוך האדמה ולא להגיד בקול רם – זו המדינה שלי. אבל זו כן המדינה שלי, מדינה אותה אני אוהבת, מדינה שבה גדלתי וחונכתי על ערכים של כבוד לאדם באשר היותו אדם, שוויון זכויות וכבוד לזולת. אני שואלת את עצמי אם כל הערכים האלה נכונים רק כאשר מדובר בבני העם היהודי? ומה עם האזרחים שאינם יהודים? הם אזרחי המדינה אבל מותר לנהוג בהם אחרת? מתייחסים אליהם בראש ובראשונה כחשודים אלא אם כן יוכח אחרת?

אני חושבת לעצמי, זה לא אמור להיות ההפך? קודם כל כולנו בני אדם, שווי זכויות, ורק אם יוכח אחרת אנחנו חשודים? אולי אני תמימה, אולי אני מנסה לייפות את המציאות שבה אנחנו חיים, אבל לפעמים בא לי לצעוק ולהעיר את כולנו, את כל מי שעוד אכפת לו ולומר אפשר גם אחרת, אנחנו מצפים מאזרחי המדינה להיות נאמנים, אנחנו מצפים שינהגו בנו בכבוד בארץ ובכל רחבי העולם, אבל אנחנו לא יודעים לנהוג בכבוד באזרחי המדינה שלנו!


מחמוד אזרח מדינת ישראל תושב רהט, יצא ביום חמישי האחרון לטיול רגלי בירדן עם עוד 8 חברים ישראלים-יהודים מרחבי הארץ. ביציאה מהארץ הוא עבר ללא בעיות אבל כשהגיע לצד הירדני תחקרו אותו ארוכות. לאחר יומיים של טיול בנופים המרהיבים של ירדן הוא הרגיש לא טוב והחליט להיפרד מהחברים ולחזור לבדו הביתה. כן, מדינת ישראל היא הבית שלו, כאן הוא נולד, כאן הוא גדל, כאן הוא מגדל את ילדיו ואין לו מקום אחר לחזור אליו. כאשר הגיע לגבול הישראלי החלו הבעיות; אנשי כוחות הביטחון בגבול החלו לתחקר אותו, הוא ענה בנימוס, לאחר מכן הם בדקו כל פריט ופריט בתיקו, בדקו לו את הציוד במכשור מיוחד המזהה חומרים כימיים, הפשיטו אותו, מיששו אותו בכדי לראות שהוא לא מסתיר משהו מתחת לעורו, אחרי שעות ארוכות של השפלה מתמשכת וחסרת כל ביסוס, הותירו לו לבסוף ללכת לדרכו.


שלא יובן לא נכון, אני מאוד מעריכה את העבודה המסורה של כוחות הביטחון ואני יודעת שפעמים רבות בשל בדיקות מסוג זה נמנעו אסונות, אבל יש דרך לעשות זאת. אני מבינה את החשש הגדול בימים אלו, אני מבינה את המתחים הרבים שבהם נמצאים כוחות הביטחון, אבל אני חושבת שאפשר וצריך לנהוג אחרת. אפשר להתייחס בכבוד, בנימוס, לבצע את העבודה אבל אסור לנו לשכוח שמדובר בבני אדם שחיים כאן, במדינה שמנסים לחיות בה זה לצד זה יהודים, מוסלמים ונוצרים.


הסיפור הזה הוא רק סיפור אחד מעשרות מקרים שחוזרים על עצמם יום יום במחסומים ברחבי הארץ, בשדה התעופה ובגבולות לירדן ולמצרים.


אז בואו כולנו נעצור לרגע ונחשוב, האם זו המדינה בה אנו רוצים לחיות? האם אלו הפנים אותם אנו רוצים להציג בכניסה למדינה? יש לנו כל כך הרבה דברים יפים במדינה שלנו, אז בואו נציג אותם, נבדוק כשצריך, נהייה חשדנים כשצריך אבל בואו נעשה את זה בכבוד.

תגובות
נושאים: עדכונים

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים