הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 באוגוסט, 2005 23 תגובות

חווינו מצדה לעניים, לא בדיוק אשמת שומרון. כך הצטיירו הדברים בטלוויזיה ביום שלישי השבוע. לא הצטערתי על ההר שהוליד עכבר, כפי שאנחנו נוהגים לכתוב בטורי הספורט שלנו. כל טיפת דם שנחסכה היא יקרה מפז, ורק רשעים מובהקים העדיפו את מצדה על הטלנובלה שראינו. הכהניסטים שחוללו את המלודרמה המתוקשרת היטב לא התגוררו בדרך-כלל בהתנחלויות שפונו, והכאב שהם פיברקו היה מופשט, לא שורשי ולא אותנטי. הם למדו היטב את כל רזי הטיפול בתקשורת (אנשים כמו ברוך מרזל הם בקיאים ורגילים בשטח הזה כבר שנים רבות) אבל דווקא ההצלחה היח"צנית שלהם היתה להם לרועץ. הכיסוי המופרז של הלא-אירוע (The Non-Event) בצפון הגדה חשף דווקא את האין-אונות של הקנאים האלה. הם יכולים לגרום צרות, ואפילו לשפוך דם כפי שעשו בשפרעם וליד שילה, אבל לא לשנות את העובדות בשטח, אם הרוב השפוי הוא נחוש החלטה לקבוע אותן ללא היסוס.

ההתנהלות הקומית של הפינוי בשבוע השני שלו, דווקא במגזר הכהניסטי בצפון הגדה, איכזבה במידת-מה את העיתונאים שליוו את הפרשה. בכפר-דרום שפכו לפחות חומצה על בני-אדם והצדיקו את האיבה ואת הניכור שרבים מאיתנו חשו כלפי המתבצרים. אבל הכהניסטים בשא-נור ובחומש נבחו יותר מאשר נשכו. פעולת האיבה שלהם כלפי דחפור צבאי ביום ראשון עוררה חששות כבדים, אבל לא היה לה המשך דומה. בהעדר תמיכה ציבורית כללית, התקשו הרבנים והמנהיגים של כנופיות רש"ע לזעזע את הישראלים, וגם דוברי הימין הקיצוני בתוך הליכוד הקדיחו את תבשילם בגלל נלעגותם ועילגותם המתמשכת. אם ח"כ יחיאל חזן, שהתבטאויותיו הגזעניות בשנה האחרונה עוררו בכל ישראלי מודע זיכרונות טראומטיים, עומד לצד האנשים האלה על הגג ותומך בהם, אז כל אדם הגון יכול להסיק לבד את המסקנות. ראינו שם גם כמה כהניסטים מסיעת ש"ס בכנסת, שמאפשרת, לצערי העמוק, לאלמנטים כאלה לחבל בתדמיתה המתונה, המסורתית, של הסיעה. כל הפוליטיקאים התנהגו בצורה פחות או יותר צפויה, למעט הח"כ לשעבר חנן פורת, שהזכיר לכולנו את דמותו התימהונית, הצוהלת, אחרי שברוך גולדשטיין ביצע את הטבח המתועב במערת המכפלה בחברון.


פורת מעורר בי דאגה קלה (לא ממש כנה) לשלומו, וגם צער על הידרדרות חמורה של מי שהצטייר כאחד מהנציגים הנגישים יותר של המתנחלים האידיאולוגיים וכאיש המצוי במידת-מה גם בתרבות החילונית. עד לפרשת גולדשטיין היה פורת אחד המתנחלים החביבים ביותר על הציבור החילוני. הוא דיבר בעגה צברית מצויה, כאחד האדם, פזל פה ושם לעברן של נערות נאות והיה מסוגל לצטט משוררים לא-דתיים. בשבועיים האחרונים הכרנו פורת אחר, ואם לא הופתענו במיוחד זה בשל מעורבותו התמוהה בפרשת גולדשטיין. הוא מתהלך בינינו ומפיץ סוג של רוחניות מוזרה, הגובלת בטירוף דתי או סתם טירוף. הניסיון שלו לעצב לעיני המצלמות מעין מרדכי אנילביץ’ דתי, במציאות שונה לחלוטין מזו שעיצבה את דמותו של מורד הגטו המפורסם, היה כושל ואומלל, ואם לשאול ביטוי מאמנון דנקנר, קיטשי. לא עוד בוגר חביב של בני-עקיבא שהיה מסוגל להידבר עם בני-דורו החילוניים בסימפוזיונים של ההסתדרות הציונית, אלא נביא זעם שהוא גם נביא שקר בעליל.


דווקא כישלונם הבולט של הרש"עים, שנרשם היטב בזיכרון הקולקטיבי שלנו, העצים את האחריות הרובצת על סתם ישראלים שפויים ועל נציגיהם האמיתיים והמדומים בכנסת. אפשר לסלק את המיפגע הקרוי התנחלויות מאדמת פלסטין ולסלול בכך את הדרך להידברות חדשה עם הפלסטינים. הכל תלוי בנו, ולא בהם. אם ישראל לא תתקדם לשלום עם הפלסטינים (וגם עם הסורים) המרכז הלאומני לא יוכל להתחמק מן האחריות ולהטיל אותה רק על המתנחלים ובני-בריתם. אם המתנחלים ביקשו להוכיח שפינוי די מאסיבי שלהם קבל-עולם הוא בבחינת משימה בלתי אפשרית, דווקא נוכחנו לדעת שמבצע כזה הוא בר-ביצוע. גם הנשיא ג’ורג’ בוש רשם זאת לפניו, ומכאן הודעתו האופטימית והתומכת לממשלת ישראל.


תם עידן התירוצים. אם נרצה, אין זו אגדה ותסלחו לי על השימוש בסיסמה הציונית הישנה הזאת. ישראל יכולה להגיע לשלום עם הפלסטינים ועם הסורים תמורת כל השטחים, ויש לה גם סיכוי להציל (לא שלדעתי יש צורך "להציל") את ההתנחלויות החשובות יותר. החלופות ברורות לכולם, גם לשרון המבקש לחבל בכל אפשרות לשלום עם הידברות מלאה, שיאלץ אותו ללכת במסלול זר לו לגמרי. אפשר להגיע לשלום עם פלסטין ועם סוריה תמורת פינוי כל השטחים הכבושים ופירוק כל ההתנחלויות ופתיחת משא ומתן רציני ויצירתי בנושא הפליטים. אפשר גם להתחיל משא ומתן על בסיס של הקמת מדינה משותפת, שתחילתה פדרציה וסופה מדינה שוויונית לכולם.


במקרה כזה יצטרכו המתנחלים לוותר על זכויות היתר שלהם, על הגנת הצבא לכל מעשה שוד ונישול ועל תחושת האדנות התנ"כית. הם יתחלקו בקרקע ובמים עם השכנים הפלסטינים ויחיו חיים צנועים יותר, בלי תקציבים מנופחים. הוויכוח האמיתי מתנהל לכן בתוך הימין והמרכז בין גיאוגרפיה לבין דמוגרפיה. שתי החלופות האלה זרות לנו, כיוון שהדמוקרטיה חשובה יותר גם כערך וגם כאורח חיים. מי שרוצה רוב יהודי חייב לוותר על כל השטחים הכבושים; מי שרוצה להישאר בהתנחלויות חייב לוותר על ריבונות ועל רוב יהודי ולחיות בהרמוניה עם השכנים. דרך מציאותית אחרת פשוט אינה קיימת, ולכן מחויב המרכז הלאומני לעירפול ולטשטוש של עמדותיו כדי להתנהל איכשהו במסדרונות הכוח.


הציבור במרכז המפה הפוליטית שרוי במבוכה קשה. אין לו מנהיגים אמיתיים וגם לא מורי-דרך עם חזון חברתי ומדיני. בצד הימני של המפה יש אנשים מאמינים אבל לא הומאניים ולכן הם עלולים להידרדר לפאשיזם מסוכן ומשולח כל רסן. המרכז הלאומני תאב שלטון ורודף בצע, נגוע בשחיתות קשה ומקדש מנהיג שאיש אינו כופר בעובדה שהוא רקוב עד היסוד. משמאל למרכז הלאומני אין מפלגות חזקות אלא רק כמה קבוצות מעניינות. מרצ ושלום עכשיו שקועות עמוק בבצה הפרגמטית, ואפילו אחרי אירועי שפרעם אינן רוצות להושיט יד לאזרחים הערבים שלא לדבר על כריתת ברית פוליטית שיכולה לשנות כאן את כל המפה. המחדל הזה מוכיח שהריאליזם של שני היוסים, ביילין ושריד, הוא מזויף ועייף. עם כל היצירתיות וכושר הביטוי של השניים, הם פשוט אינם מסוגלים להפנות עורף למכנה המשותף "הציוני" ולרוח תש"ח, הרואה ביהודים ובערבים בארץ שני עמים אויבים שנידונו למלחמת נצח ביניהם.


מאז 1948 נוצרה כאן אזרחות משמעותית של בני כל העמים והדתות, שהיא בסיס לפוליטיקה ישראלית חדשה. אם אפי איתם עדיין יותר קרוב ליוסי שריד מאשר מוחמד ברכה, אז אין לנו אופק חדש או סיכוי כלשהו. מה שהיה או שיהיה.


הדיון בעיתונות הליברלית על היחס הרגשי שלנו למפונים לא היה רלבנטי במיוחד. מי שרוצה למצוץ את דמנו אינו זקוק לאהבתנו והגיע הזמן שנפנים את האמת החשובה הזאת. אבלר התרשמתי מהתיחכום של מירון רפופורט מעיתון "הארץ" ששילב בתוך תשפוכת החמלה שלו גם ביקורת נוקבת ונכונה מאוד על הממסדים ששלחו את המתנחלים לגזול את אדמתם של אחרים. רפופורט טיפטף אמפתיה והשתתפות, אבל לא דילג על עוולות המפונים ובעיקר על יחסם המחפיר לשכניהם הפלסטינים. המאמר שלו היה חשוב, לא כל-כך בזכות ההערכה הדי-שטחית של אירועי הפינוי אלא בשל השלכות לעתיד. אם פנחס ולרשטיין וחברי מרעיו אינם מסוגלים להיות מכשול אמיתי לשלום (רוצים, אבל לא יכולים) אז הנטל להסרת המחסומים הוא עלינו. הערכת מצב, הסקת מסקנות וביצוע של החלטות דמוקרטיות עשויים להוציא אותנו מהמבוי הסתום שכפינו על עצמנו. כדי להגיע להסכם עם השכנים יש לעשות משהו מעבר לחיסול גוש-קטיף ושא-נור. עלינו לעקור מתוך התודעה הקולקטיבית שלנו גם את יצחק טבנקין, ישראל גלילי, יגאל אלון, משה דיין ושמעון פרס, וללכת לקראת העתיד בצעד קל ונחוש, בלי המשקל העודף הזה על כתפינו. לצערי, אני סוקר בקפדנות את האופק הפוליטי שלנו ולא מוצא את המנהיגים שיעמסו על שכמם את המשא הזה.


אם הייתי אסטרטג מוסמך של השמאל, עם גייסות ולא רק עם מקלדת, אז כל מאמצי היו מוקדשים לחיסולה של מפלגת העבודה במתכונתה הקיימת. הארגון ההיסטורי הזה הוא כיום מחסום בלתי עביר לכינון מדיניות חלופית. רוב ההנהגה היא שרוניסטית, ואין לה תקנה. היא גם מקבלת, מעבר למס השפתיים, את כל הנחות היסוד התאצ’ריסטיות שהיו נר לרגליהם של שרי הליכוד. אנחנו זקוקים לאופוזיציה יהודית-ערבית, מדינית וחברתית כאחד, כדי להילחם לא רק בימין הקיצוני המובס אלא גם במרכז הלאומני החוגג. אם הדור הנוכחי של פוליטיקאים לא יצליח לכתף את המשא הזה, נאלץ לחכות, בחירוק שיניים ותוך הקרבת מיטב בנינו, לדור הבא.

תגובות
נושאים: מאמרים

23 תגובות

  1. דן תמיר הגיב:

    כרגיל, ניתוח חד, ברור ומענין של המצב הפוליטי בארץ.

    הסתייגות אחת לגבי פסקת הסיום: לא "אופוזיציה יהודית-ערבית" דרושה לנו, אלא אלטרנטיבה עברית-ערבית, שתהיה בעלת מטען אידיאולוגי חיובי ולא שלילי.

  2. נמרוד ברנע הגיב:

    אין ספק שמרצ היא אכזבה גדולה, ומאז השתלטותו של ביילין על המפלגה יש הדרדרות (ומי האמין שאפשר עוד להדרדר), התרבות הפוליטית במפלגה מזכירה את הימים הכי רעים של מפא"י ולמפלגה יש אמירה חלקית ולא ברורה לגבי מה ואיך צריך לעשות, עם ווליום בלתי נשמע כמעט.
    יחד עם זאת אני כופר לחלוטין בטענה שיוסי שריד יותר קרוב לאפי פיין מאשר למוחמד ברכה, לי דווקא זכור ערב בשפרעם בו דיברו ח"כ מוחמד ברכה וח"כ רן כהן, בו הצהיר ברכה (לאחר גמר הנאומים והכיבודים) כי הם מסכימים לרוב, וגם כשהם לא מסכימים – דעותיהם אף פעם לא מתנגשות.
    לי דווקא נראה, שהקירבה בין הלאומיות הבורגנית של הגינקולוג אחמד טיבי לזו של חברי הליכוד המתונים יותר היא זו המחשידה את השת"פ המגעיל בין חד"ש לתע"ל.

  3. אור הגיב:

    דווקא במאמר שמדבר על שבירת אשליית ה "אי-הפיכות", דווקא במאמר שמדבר על הריאליות של פינוי התנחלויות והקמת מדינה פלסטינית בצד ישראל, דווקא במאמר שמדבר על תחילת הסוף של מועצת פש"ע – למה דווקא בו לשלב את המשפט: "אפשר גם להתחיל משא ומתן על בסיס של הקמת מדינה משותפת, שתחילתה פדרציה וסופה מדינה שוויונית לכולם" ?!

    הרי רעיון "המדינה האחת" נולד בדיוק מתוך רעיון האי-הפיכות! המתנחלים ושופרי התעמולה שלהם רוצים לגרום לנו להתייאש מרעיון פינוי ההתנחלויות ולעזור להם להגשים את חזונם: מדינת אפרטהייד אחת מהים עד לנהר.

    בואו לא נתמם: המדינה "המשותפת" תהיה בתחילתה אפרטהייד ובאחריתה מדינה שתערוך טרנספר בכל הפלסטינים. התפיסות האדנותיות והגזעניות שהשתרשו בחברה הישראלית לא יסוגו אלא יתגברו בעקבות סיפוח השטחים. הפלסטינים כלל אינם מנהלים מאבק למען אזרחות ישראלית, אלא למען עצמאות והקמת מדינה נפרדת.

    אולי ברבות הימים כן תקום פה "מדינה שוויונית לכולם". אבל במקרה שלנו, דבריו של מארקס על "הפרדה לצורך איחוד" מקבלים תוקף מיוחד: זכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים היא תנאי ראשון לחיים דמוקרטיים בארץ שלנו, בעוד שמתן אזרחות כלשהי לפלסטינים וסיפוח השטחים רק יהוו איחוד שלא מתוך שיוויון ויצרו את המציאות שרבים מהמתנחלים לא מסתירים שהם רוצים: מדינה מהים לנהר שבה כל הערבים חיים "כמו במזרח ירושלים".

    בייחוד היום, אין שום סיבה לשמאל הרדיקאלי לזנוח את הרעיון של סיום הכיבוש ע"י מדינה פלסטינית בצד ישראל. ביטול האדנות של המתנחלים יתבצע רק ע"י שינוי מאסיבי באורח חייהם: או פינויים, או איזרוחם במדינה הפלסטינית (אם הם והפלסטינים ירצו, אשרי המאמין). אין דרך אחרת לשלום.

  4. רמי הגיב:

    דומני שהמסר של המאמר נותר קצת מעומעם ואולי מבולבל. אני, בכל אופן, מדגיש את חלק המאמר המצביע על הצורך בברית פוליטית בין הערבים והשמאל, ועל אשמתם ההיסטורית של מרץ וכו’ בשמירת מרחק בטחון מהערבים (בלי מרכאות ובלי שם העם (פלסטינים) אלא תוך הדגשת ייחודם המגזרי בחברה הישראלית) והעדפה עליהם של הימין הישראלי. כי כאשר הברית כל כך מתחייבת המציאות ובכל זאת עניינה מטוטא תחת השטיח והס מלהזכיר – הדבר נעוץ בסיבות עומק שברעם היטיב להגדירם כסולידריות ציונית יהודית מול האוייב הערבי מקדמת דנא.
    ובכן, האוייב האמיתי יושב ברחוב קינג ג’ורג’ ובן הברית האמיתי – בסחנין, וככל שנצעק זאת, כך ייטב. כן יקרב היום שהאמת הזו תצא לאור ויהיו לה תוצאות אפקטיבית על חיינו כאן.

  5. אלישע הגיב:

    חיים שלום,
    כמי שעקב אחר מאמריך (המצויינים) בחדשים האחרונים בנושא ההתנתקות, הייתי מצפה לאיזו התנצלות מצדך לאור העובדה שבכולם, ללא יוצא מן הכלל, הסברת לכולנו כי ההתנתקות לא תצא אל הפועל משום שלשרון אין כלל כוונה כזו.
    המציאות הוכיחה ששרון התכוון לכל מילה, עמד בדיבורו, וביצע את מה שהבטיח.
    מן הראוי היה, לדעתי, לציין שהפעם הצדק היה עם שרון, ואילו אני, חיים ברעם, טעיתי.
    בברכה, אלישע

  6. הארה לאור הגיב:

    רעיון "המדינה האחת" לא נולד מתוך רעיון האי-הפיכות. רעיון "אי ההפיכות" שייך למירון בנבנישתי שאיננו כלל הוגה רעיון המדינה האחת.
    רעיון המדינה האחת החילונית דמוקרטית שבה דוגלים פלשתינים וחלק מהשמאל הרדיקלי האנטי ציוני מבוססת דוקא על רעיון ההפיכות, כלומר פינוי כל ההתנחלויות שהם חלק מההכיבוש והנישול הציוני כמו ההפיכות של הטיהור האתני, זכות השיבה ובאופן כולל ביטול המדינה הציונית על כל חוקי האפלייה הגזעניים שלה, שהיא היא המכשיר העיקרי לאפרטהייד ולטרנספר ולא משנה באיזה גבולות תתקיים.
    נ.ב.
    ודאי שהפלסטינים אינם מנהלים מאבק להיות אזרחים (סוג "ז") במדינה כזאת.

  7. יורם בר-חיים הגיב:

    צודק\ת המגיב\ה שלפניי ובאמת מעניין עד כמה התמוכים ב"שתי מדינות" מקדשים את "אי ההפיכות" של פשעי הציונות בשטחי 48 בעודם יוצאים בשץ קצף נגד רעיון "אי ההפיכות"….

  8. יגאל הגיב:

    מאמר מעניין.

    אולם המתנחלים מייצרים אג’נדה שהיא פורטת על הנימים של הפחדה, והיא ניזונה באופן ישיר מאלמנטי ההפחדה של החמאס והג’יהאד.
    אם למישהו היה ספק לגבי החמאס,הרי ש"חסיד אומות העולם" מוחמד דיף פיזר כל ערפל "פרגמטי
    " לגבי כוונותיה.

    ההתנחלות היא "תגובה ציונית הולמת" לטרור הערבי – הם מנסים לומר לנו. ובכל זאת, כציוני למרות הכל, קיים אצלי חשש מכך שככל שנמשך התהליך המדיני, שאינשאללה יביא להסדר סביר של מדינה פלסטינית בגבולות צודקים – הרי הטרור היונק את חלבו מהאג’נדה הדתית, רק יגבר, ירים ראש, ובכלים הולכים ומתחזקים.

    ייתכן שזו שירת הברבור של ארגוני הפש"ע האחרים (לא מועצת יש"ע, כי אם החמאס הג’יהאד והחיזבאללה ודומיהם) – אולם ייתכן וזהו רק ראשיתו של מאבק שלידו הסכסוך היום יראה כויכוח שכונתי.
    על נימי פחד אלו – קל מאוד להצדיק כיבוש ונישול, ולטעון אפילו לרמה מוסרית גבוהה.
    לצערי – השמאל לא מספק מענה ראשוני לפחד, אלא מבצע דה-לגיטימציה טוטאלית לאלו הפוחדים.

    ולפיכך – המטוטלת הנעה בין היענות לתביעות העולם, הנוטה לפתירון הבעיה הפלסטינית במדינה בגבולות 67′, לבין ישראל ("הק"ע….. :-)"),
    הפועלת מנימים חבויים של פחד קיומי תימשך.

    לפיכך, אני אישית – לא רואה קונסטלציה של מפלגות ההולכות בריש גלי לפיתרון בקווי הסכם ג’נבה/מתווה קלינטון/משהו בסגנון.

    השמאל מחפש לגיטימציה זוחלת של הציבור הערבי, ושום מפלגת שמאל ציוני לא צמהר לחבק מפלגות ערביות המתוייגות כאנטי ציוניות.
    מר"צ והעבודה יעדיפו ערבים Home-Made תוצרת בית, ולא מפלגות ערביות בעלי אג’נדה ערבת מובהקת. זהו דבר מצער בהחלט.

    אבל יותר מכל – השמאל נחלש, המדינה היא יותר ימנית, וזאת משום שהשמאל לא מציע מענה סביר ורגשי (לא צריך להתבייש…) לפחדים לעיל.
    הראה כי התעסקות בלתי פוסקת בזכויות אדם ומוסר לא יקדמו במילימטר כל אג’נדה שמאלנית,
    ללא מראה אמיתי של אחווה יהודית ערבית אפשרית,אלא רק ימשיכו את הניכור של השמאל מהמרכז ימינה.

  9. חיים ברעם הגיב:

    לצימחוני,

    כיוון שצפיתי מראש את התגובה הזאת כתבתי במפורש שאין לי עניין אישי בהצלת התנחלות כלשהי, אלא פשוט ניתחתי את האפשרויות העומדות לפני אנשי המרכז. זה הכל.
    " לא שלדעתי יש צורך להציל", כתבתי. מה כאן לא ברור?

  10. צימחוני הגיב:

    "יש לה גם סיכוי להציל את ההתנחלויות החשובות יותר". הכוונה להתנחלויות כמו אריאל ומעלה אדומים? או לפסגת זאב וגילה?

  11. עופר ליורם ולצמחוני הגיב:

    ליב"ח – כן, הכל הפיך, גם הכיבוש הלבן של מנהטן (או קנייתו תמורת כמה בקבוקי ויסקי ומחרוזות צבעוניות).השאלה היא האם זה רצוי או כמה משאבים צריך להקדיש לזה.אשר לפשעי הציונות – הם לא גדולים יותר מפשעי כל תנועה לאומית אחרת.
    לצמחוני – מבין היישובים שהזכרת, נראה לי שרק אריאל לא תהיה בתוך מדינת ישראל במסגרת הסדר הקבע.

  12. צמחוני הגיב:

    זה ברור. אני לא הדגשתי את הרצון שלך להציל התנחלויות. אני התעניינית לאילו התנחלויות אתה מתכוון כשאתה אומר את זה. אילו התנחלויות אפשר להשאיר. לדעתך. מבחינה טכנית.

  13. צימחוני הגיב:

    התגובה שלי היתה מיועדת לחיים ברעם. שלא תהיה טעות בגלל שהיא פורסמה אחרי תגובה של עופר.

  14. עופר למגיב "פשעי הציונות" הגיב:

    על עך נאמר – הפוסל במומו של יורם פוסל… כוונתי היתה לומר שאם מישהו ינסה לטפל ב"פשעי הציונות מלפני 48″ כפי שטיפלו בגוש קטיף, זה בערך כמו לעקור את הבניינים במנהטן ולהחזיר אותה לאינדיאנים (אגב, להם-עצמם אין בעיה עם הכינוי הזה.)

  15. פשעי הציונות בשערי מנהטן הגיב:

    האנלוגיה שהביא המגיב עופר ממש רלוונטית: בשערי מנהטן עומדים חמישה מיליון פליטים, תובעים את זכות השיבה ובין לבין מבצעים פעולות התאבדות בתוך העיר.
    האם זה רצוי?
    ליהודי ציוני הנהנה מהפריבילגיות שהמדינה "היהודית דמוקרטית" מבטיחה לו ודאי שלא.
    וכמה משאבים צריך להקדיש לזה?
    עם הפליטים הפלסטינים אפשר לגמור את הענין תמורת כמה בקבוקי ויסקי ומחרוזות צבעוניות.

  16. jonathan amitay הגיב:

    נוכחנו לדעת שמבצע כזה הוא בר-ביצוע. גם הנשיא ג’ורג’ בוש רשם זאת לפניו, ומכאן הודעתו האופטימית והתומכת לממשלת ישראל
    I’m afraid that even some of the most enlightened Israelis haven’t yet realized the magnitude of the catastrophe occupying the WhiteHouse. NOTHING coming out of it has anything to do with sanity, fairness, common sense and logic, unless one believes in voodoo-politics, and accepts this WhiteHouse Cabal and its fanatical, wicked and foul policies as a norm and not a terrible aberation. Even the Nixon administration was kindergarten compared to this one.
    It is not a Bush regime but a Busha ve’kherpa regime and nothing positive has, will, or CAN come out of it, not for this planet and surely not for Israel, and one can argue, or hope that for Israel, "me’az (ulayi) yetze tov", but to put one’s hope even SLIGHTLY in THIS U.S. administration …!

  17. יורם בר-חיים הגיב:

    כיבוש הוא הרבה יותר מאשר נוכחות של אנשים או בניינים וההפיכות שלו אין פירושה בהכרח גירוש (למעט אצל הציונים, שמבחינתם "שחרור" זה רק לגרש מישהו), קונגו וזימבאבוה השתחררו בערך באותה תקופה, בקונגו סולקו המתנחלים עד לאחרון ובזימבאבוה לא.

    בכל אופן, במה שנוגע ל"הפיכות" הכיבוש של 48 בהחלט הפיך והשאלה היא איזו צורה של "היפוכו" עדיפה. מי שרוצה לראות נכון את המציאות על כל האפשרויות שהיא מעמידה, חייב להתייחס ל"הפיכות" הזו ולא רק להפיכות של גוש-קטיף.

  18. עופר מתעקש הגיב:

    להחזיק בבניני מנהטן כדי שלא יפול על קרקע המציאות.
    אין אינדיאנים בגוש קטיף ולא במנהטן אבל הכוחות שפעלו לעקור את ישראל מגוש קטיף ממשיכים לפעול נגד פשעי הציונות מ-48 ומלפני כן. עד להיכן זה יגיע… אל יתהלל עופר שהוא יודע, בכל אופן זה אפילו לא בערך כמו לעקור את הבניינים במנהטן ולהחזיר אותה לאינדיאנים

  19. jonathan amitay הגיב:

    "Me’az (ulayi) yetze….. " I couldn’t bring myself to say "matok" because there’s no chance of even a peirur of anything matok, so I ended up writing "tov". Well, It doesn’t really work this way. So maybe: "me’az (ulayi) yetze ktzat matok", but I’m still stuck with that word "matok"…
    In any case, this Bush(a) regime has its own agenda which has nothing to do with the well-being of Israel, the Palestinians, the Arab World, and anything outside of the well-being of the American elite. If Chaim Bar’am hopes that its possible to manouver within this horror-show and that the American olligarchy may find it to its own advantage to have "peace" in the Middle East; a benifit for trading and "making money" the American Way, I’m afraid he’s very wrong. There’s truly an appalling regime in the U.S., supported by a powerful ONE party- a new phenomenon (Repubmocrats) in the American System, besides a sea of rednecks and religious lunatics who back the administration. Sorry for the repetition, but NOTHING close to "matok" for ANYONE, can come out of this (me’az) regime and its followers. All I can wish for is that I’m even a bit wrong. Like a "peirur" wrong.

  20. עופר יהלום הגיב:

    לסיכום חלקי בדיון, הייתי אומר שהכל אפשרי; תיאורטית אפשר להגיע להסכם לפיו חצי מיליארד סינים יהגרו לארה"ב, השאלה אם זה רצוי.
    אציין שמירון בנבנישתי אמר שיש "אי-הפיכות" עוד כשהיו 100 אלף מתנחלים ולא 250 אלף שיש כיום (ללא מזרח ירושלים).
    בעצם, כל השאלה היא האם עדיפה מדינה אחת (עם זכות שיבה בפועל) או שתי מדינות (בלעדיה).מה לעשות, שלדעתי עדיף הפיתרון של שתי מדינות, לפחות בשלב ראשון.

  21. חיים ברעם הגיב:

    ליונתן אמיתי, כתבת דברים נכונים ואין לי מה להוסיף או לגרוע. עם זאת, ייתכן ניגוד, אפילו זמני, בין האינטרסים של ארצות הברית ושל ישראל, כפי שהממשלות יגדירו אותו ברגע נתון.

  22. jonathan amitay הגיב:

    Chaim Bar’am toda. I agree of course and I hope you didn’t take my words as an attack on your ideas. I used your one sentence re Bush to vent my own feelings of fear and horror regarding the U.S.
    Bivracha chama.

  23. לחיים, מאחד שכואב לו הגיב:

    אולי אתה לא מבין איך התסריטי אימה שלשכת שרון הריצה בתקשורת המגויסת לא יצאו לפועל, אבל אני יכול להסביר לך –

    לציבור הימני, כמה שיהיה פאשיסטי משיחי, אין הכשר להרוג חייל. עיין ערך בילעין.

    ‘שובי’, איפה אתם כשצריך אתכם באמת?

    צביעות.

    דבר אחרון – תוכל להסביר לי מה האידיאולגיה שלך בקשר לחזרה לגבולות? (עד איפה, עד 67 או 48?) אם יש לך אימייל אני אודה לך.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים