הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-4 בספטמבר, 2005 7 תגובות

העיתון Disarmament Times פירסם בגיליונו האחרון נתונים מהדו"ח של מכון המחקר השבדי SIPRI לשנת 2004 לפיו הסתכמו ההוצאות הצבאיות של כל מדינות העולם ביותר מטריליון דולר (1,000 מיליארד דולר), ובמדויק טריליון ועוד 35 מיליארד דולר. כל אחד יכול להפעיל את דימיונו איזה עולם פורח ונדיב לכל ברואי העולם אפשר היה ליצור מהסכום הדימיוני הזה במקום להוציאו על מלחמות. מהסך הבלתי נתפש הזה מככבת ארה"ב במקום הראשון, קרוב לחצי טריליון דולר, כמעט מחצית מהוצאות כל שאר העולם. גן עדן ליצרני הנשק, כפי שמעיר הדו"ח. למען סבר את האוזן מוסיף המכון השבדי כי רק התוספות התקציביות לפנטגון בשנים 2002 עד 2004 שהסתכמו ב-238 מיליארד דולר, גדולות מההוצאות הצבאיות של ארצות דרום אמריקה, אפריקה ואסיה גם יחד. לנתונים האלה יש קשר למה שמתרחש בארה"ב בעקבות סופת ההוריקן "קטרינה". האיחור והאיטיות בהגשת הסיוע הפדרלי לעיר הפגועה ניו-אורלינס.

מרבית האוכלוסיה של העיר שחורה, 27% ממנה חיים מתחת לקו העוני. עשרות אלפים חסרי אמצעים לא יכלו לעזוב בזמן ונתקעו בשטפון הנורא, והעזרה וההצלה לא הגיעו. ראש העיר דרש מהנשיא "להזיז את התחת", כי בנוסף לאלפים שלפי הערכה כבר מתו, והגופות צפות במים, מתים כל יום בני אדם נוספים, זקנים, חולים, תינוקות, שאין להם מים, תרופות ומזון. הוא זעם על כך שהנשיא בוש השקיע מיליארדים בחבית ללא תחתית של המלחמה בעיראק, כספים שבעצם היו צריכים להגיע לניו אורלינס. המדינה החזקה בעולם יכלה כמובן להשקיע את המיליארדים במיגון ניו אורלינס, בבניית סכרים מתאימים ואמצעי הגנה נוספים שהיו מקטינים את הנזק, אבל הנשיא העדיף את המלחמה בעיראק מאשר לסייע לעיר שחורה.


עינינו הרואות שהקפיטליזם האמריקאי נוסח בוש הוא חזירי ואכזר. וכבר העירו כמה מנהיגי ציבור בארה"ב כי אילו האסון היה מתרחש אצל קבוצה לבנה מהמעמד הגבוה, התגובה של הממשל היתה שונה לחלוטין. אולם גם הנשיא בוש לא יכול להתעלם מדיווחי התקשורת, מדעת הקהל והביקורת הציבורית שהלכה והתגברה, וביום החמישי לאחר האסון התחילו לראות את הסיוע הפדרלי מגיע.


אסונות כאלה מניבים את הנאצל והמרושע בבני אדם. ליד הדיווחים על ביזה, מעשי אונס ורצח של חבורות עבריינים, יש תופעות מרנינות של סולידריות אנושית. אנשים חשים צורך לתרום, מה שמוכיח כי גם באמריקה הקפיטליסטית של אלילות הממון, לא הצליחו לדכא לחלוטין כמה אינסטינקטים בסיסיים של רצון לסייע לעמית בעת צרה.


כמו תמיד באסונות כאלה, צצים כל מיני ארגונים דתיים בעלי נטייה מיסיונרית שקופצים על העגלה, ועושים גם קופה וגם יחסי ציבור. "צבא ההצלה" הנוצרי מככב עתה בתחנות הטלוויזיה כאחת הכתובות לתרומות, וראיתי אפילו באחת התמונות כמה אנשי חב"ד שמסתובבים בשטח (באמריקה הם יודעים שעם סיסמאות גזעניות של סיוע ליהודים בלבד הם אבודים).


אילו הממשל העשיר היה מבצע את תפקידו כהלכה, לא היה צורך במיסיונרים האלה.


מוות ללא גמלה


ועדה של משרד הביטחון קבעה כי משפחות הנרצחים משפרעם אינם זכאים לקצבאות הביטוח הלאומי שמובטחות לנפגעי טרור, כי הרוצח זדה היה חייל צה"ל ולא "אויב" כמוגדר בחוק.


אפשר כמובן להתווכח אם זו הפרשנות היחידה האפשרית. ניתן היה לסווג את זדה כאויב מכוח מעשהו, כמו למשל אויב הדמוקרטיה.


אבל הבה נקבל את הפרשנות הדווקנית של משרד הביטחון. נו אז מה? אי אפשר לשנות את החוק? הכנסת כבר הוכיחה שאם היא רוצה היא יכולה לשנות חוקים ולהוסיף סעיפים לחוקים בשלוש קריאות תוך שלושה ימים. אז בבקשה, ישבו חכמי הכנסת ויוסיפו לחוק פסקה האומרת שדין נפגעי טרור יהודי כדין נפגעי טרור מפעולות אויב.


ח"כ ג’מאל זחאלקה מבל"ד הגיש הצעת חוק ברוח זו (נוסחה המדויק לא מונח בפניי) ואני מאד מקווה כי האגף הגזעני לא יצליח לטרפד את החוק והכנסת תעביר אותו.


שמע ישראל – נאמסתם


אינני נמנה עם צופיה של תוכנית הטלוויזיה "כוכב נולד". מהמעט שראיתי, די נגעלתי. גם מי שלא צפה בה לא יכול היה להימלט מהדיווחים עליה. העיתונים מצאו לנכון לדווח על כל שלב, מי זכה, מי הודח. בערב הגמר השתתפו 20 אלף בני אדם שצריחותיהם הגיעו לאוזניי ממכשירי הטלוויזיה של בתים שכנים. אפילו העיתון לאנשים חושבים "הארץ" דיווח במיקום בולט על זכייתו של יהודה סעדו בתחרות.


מילא, הצריחות, אבל עתה, בנוסף לכל קיבל המופע הרדוד וההמוני נופך דתי. מתברר שהזוכה הוא חובש כיפה, ויש לו רב, והרב כבר הפך גם הוא לחצי כוכב בזכות עצמו, שהרי ידע מראש שסעדו יזכה כי הוא נתן את אמונו ב"השם יתברך". הכל נקבע מלמעלה אמרו הזוכה והרב. סעדו, לאחר הכתרתו, הכריז בפני אלפי המעריצים "שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד" והמיסיונרים חגגו עוד ניצחון קטן.


אפשר היה להתייחס לכיסוי הראש של סעדו ולרב שלו כאל גימיק חביב, אילו היתה לנו מדינה חילונית נורמלית, בה הדת מופרדת מהמדינה. אולם בישראל, שבשנה האחרונה מסכי הטלוויזיה, העיתונים ותוכניות הרדיו הוצפו בראיונות עם רבנים ומתנחלים דתיים, העניין הזה פשוט מעצבן. איך מורידים מעל גבינו את המטרד המעיק הזה?


רק זה עוד חסר


שורות אלו נכתבות בטרם המשחק בין שווייץ לישראל. גם לקראת אירוע זה ראינו שחקנים שנעזרים בדת, החל מהליכה לרבנים וכלה בהשתטחות על קברי צדיקים, שבעיניי אינה אלה השתטות. אני שייך לאלה שמקווים כי שווייץ תנצח. אינני רוצה לראות את ישראל הגזענית, המדכאת והכובשת, משתתפת באירוע כה פופולרי כמו גביע העולם בכדורגל. לא לראות את הדגל הישראלי מונף, ולא לשמוע את ההימנון הישראלי, זה לדידי כמעט צו השעה. מאחר ושווייץ גם יותר טובה, אז יש תקווה שלא נשמע את "התקווה" בתחרויות בגרמניה.


ותחשבו גם על זה. אם חס ושלום נבחרת ישראל תגיע לגרמניה שוב נקרא ונשמע את כל הקיטש הזה על השואה כמו "שישה מיליון זוגות עיניים צופות בנו עתה" וכך הלאה.


רק ששווייץ לא תתפוש יום חלש.


עתה לאחר המשחק, אני אכן מאוכזב קמעה. שווייץ לא ניצחה, והשאירה לישראל את אשליית הסיכוי (המשחק נגמר בתיק"ו). יחד עם זאת אני מתנחם בכך שישראל לא ניצחה, וסיכוייה לעלות למונדיאל עברו שחיקה נוספת.


המשחק גרם לי גם קורת רוח כאשר ארבעה בני אדם פרצו למגרש בזמן המשחק והניפו את הסיסמאות "להחרים את האפרטהייד" ו"תשוחרר פלסטין". הם ייצגו גם אותי. אילו נכחתי במשחק הייתי מצטרף למפגינים.

תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. אורן לגדעון ספירו הגיב:

    לצערי הרב, בדבריך על "כוכב נולד"(שמעולם לא ראיתי אך גם לא הזיז לי) ועל נבחרת ישראל(שאותה ראיתי ורציתי שתנצח) חשפת שמעבר לשאיפותיך להפרדת הדת מהמדינה יש בך שנאה ובוז לאמונות דתיות על כל מרכיביהן וגווניהן, מה לעזאזל הקשר בין העובדה שיהודה סעדו דתי וששחקני נבחרת ישראל התפללו לפני המשחק(כפי שאני בטוח, התפללו שחקני נבחרת אירלנד לפני משחקם) לבין אופי המדינה? האם עלינו לאסור גילויי אמונה דתית על כל מי שצפוי להופיע בכלי התקשורת(אני בטוח שהיית רוצה בכך אולם יש בזה ניחוח אנטי דמוקרטי משהו).
    ובקשר לרצונך שהנבחרת תפסיד – אין ספק שלשוויץ, ששמרה על נייטרליות מוחלטת במלחמת העולם השנייה בזמן שסביבה הושמדו מיליונים(וגם היום הם לא עושים דבר מלבד הלבנת כספים) מגיע מוסרית הרבה יותר לעלות למונדיאל.
    לסיכום, וכפי שכתבתי כבר בעבר, שוב נתת לשנאה ולבוז שאתה רוחש לכל השונה ממך להאפיל על מאמר שאחרת היה טוב, מנומק ורלוונטי(הכוונה לארה"ב אם מישהו לא הבין) וכרגיל לא החמצת הזדמנות להחמיץ הזדמנות להגיע לקהל שונה בדיעותיו ממך.
    כל הכבוד, המשך כך ואין בי ספקות כי תגיע רחוק……

  2. שמאל חופשי הגיב:

    גדעון אתה צודק לגבי ארה"ב, ורק נקווה שזה יצית את המירמור כלפי הרפולקנים ויביא לנפילתם כפי שהשקרים של הממשלה השמרנית בספרד הובילו לתבוסתה.
    לגבי כוכב נולד וכדורגל זה סתם שטויות, עסקיים כלכליים צייניים עם קיטש לאומי. מה עוד שהכותבים פה במקום להתייחס לדברים הרציינים שלך על ארה"ב, אז יכתבו כמו ילדים בכיינים על הכדורגל וכוכב נולד.

  3. אזרח פשוט שתוהה הגיב:

    איפה אתם שצריכים אותכם על באמת?
    אם אתם כל כך ליברלים ונאורים כפי שאתם טוענים, ישנו מנהל בית ספר באור יהודה, שאת שמו המתועב אפילו לא אזכיר, עורך דין במקצועו דא"ג, שטוען שיפעל נגד החוק ולא יתן להכניס לכותלי בית ספרו 50000 תלמידים אתיופים, כנראה בגלל צבעם השחור, זו גזענות במיטבה, למה לא רואים את המפגינים שלכם שם, בגלל שזה לא משרת את האינטרסים שלכם, במלחמה נגד הדתיים והתרבות שכנגדיכם, זו פשוט צביעות לשמה ואל תצנזרו בבקשה ותתחילו לפעול כמו שמאל אמיתי ולא כמו גוף אליטיסטי שמורכב מהגמוניה מערבית ידועה מראש, אולי בגלל זה אנחנו קטנים וחסרי השפעה את ההתנשאות שלכם לא זנחתם והסניפים שלנו בפריפריה ישארו בגודל של פחונים.

  4. גדעון ספירו הגיב:

    לסתם סקרן,
    לפ הסדר שלך,
    1) קריאת שמע ישראל לא מפריעה לי בנתונים של מדינה נורמלית ודמוקרטית שבה הדת לא מהווה חלק מרכזי בשלטון.
    בישראל הדת היא חלק מהשלטון,והיא כופה עצמה עלינו כמעט מהלידה ועד לקבר. לא סתם דת, אלא האגף היותר לאומני וקיצוני, שיש בו סימני היכר גזעניים ולעתים פשיסטים של ממש. בהקשר זה השמעת שמע ישראל, במטרה להעניק לאירוע חילוני ופופולרי משמעות כאילו דתית הוא חלק ממסע מיסיונרי דתי בנוסח חב"ד. מזכיר לי את בית חב"ד בבנקוק, תאילנד, שמאחורי המסיכה של אהבת ישראל וסיוע "רוחני" לתרמילאי הישראלי, מסתתרת מסיונריות יהודית של תנועה משיחית, אוטוריטארית וגזענית.
    2)הנה עוד נקודת מחלוקת בינינו. אני מתנגד להגדרתה של ישראל כמדינה יהודית ונאבק למען תהיה מדינה דמוקרטית, חילונית, מדינת כל אזרחיה.
    בענין מתן זכויות נפגעי טרור למשפחות הנרצחים בשפרעם, אתה מרחיק ימינה מהממשלה. אפילו ראש הממשלה שרון, שאינו חשוד במתו יחס שוויוני לערבים, הבין שהרצח בשפרעם יצר מצב בלתי נסבל והורה לשרת המשפטים לתקן את החוק בהתאם.
    3) כאשר מדובר בקיטש שואה, כוונתי לניצול הציני של השואה לצרכים פוליטיים של הממשלה או גופים רשמיים אחרים.כבר קרה בעבר שכאשר נבחרות ספורט ישראליות התמודדו בגרמניה, היו מי שגייסו מיד את השואה בנוסח "היטלר מתהפך בקברו" וכו’. אותי זה דוחה.
    4) אינני מתנגד לערוב של ספורט ופוליטיקה. להיפך, אני סבור שהערוב הוא חשוב אם הוא נעשה בהקשרים נכונים ולמטרות ראויות. כמו למשל מפגש נבחרות טניס השולחן בין סין לארה"ב בשעתו שהיה הפתיחה ליחסי סין ארה"ב; כמו למשל הכנסת מספר גדול של שחקנים שחורים בליגות הבכירות באירופה שהיתה מתכון מאד יעיל במאבק נגד רוחות הגזענות שנשבו בחלקים של קהל האוהדים; כמו למשל הכללה עתידית של שחקנים ערבים בבית"ר ירושלים, שתהיה בעלת משמעות פוליטית חשובה משום שהיא תתרום למיגור הגזענות הברוטלית של קהל אוהדי בית"ר.
    5)ראה תשובתי בסעיף 3.ואוסיף: לדעתי, השואה צריכה להיות מגוייסת אך ורק למאבק בגזענות, ברודנות, בפשיזם ובהפרת זכויות אדם. היא חייבת להיות תזכורת, לאלו ארועים מפלצתיים יכול האדם להגיע כאשר עקרונות של דמוקרטיה ושוויון ערך האדם לא נשמרים.
    6) דעתי על חב"ד הובעה בסעיף 1, ולמען ההידור אדגיש שוב כי מאחורי היומרה המזוייפת לטעמי של אהבת ישראל, מתחבא נחש צפע של שנאת הזר, השונה, האחר. בניגוד אליך (כך אני משער) טעמתי מכוס התרעלה של התנועה כאשר ביקרתי את הרבי מלובביץ (היום "המלך המשיח")בניו יורק בשנת 1968. אם תתן לתנועה זו שלטון, יתלו הומוסקסואלים בככרות העיר, ואיראן של האייטולות תצטייר לפתע באור נגוהות.
    7) אני שמח על הזכות שנפלה בחלקי לגרום לך קורת רוח.

  5. סתם סקרן הגיב:

    1. מה כ"כ דוחה במועמד שצועק שמע ישראל אם הוא באמת מאמין בזה? ואם מה שיתן מוטיבציה לכדורגלן לרוץ יותר מהר יהיה הביקור אצל קברי צדיקים – מה אכפת לי…מה ההבדל אם הוא הולך לקבר או לפסיכולוג (שגם עבודתו לא בדיוק עברה את כל הבדיקות האמפיריות הנדרשות).
    2. מה לעשות שהמדינה מוגדרת כמדינה יהודית – נכון או לא נכון זאת עובדה . וצה"ל הוא כרגע לא אוייב המדינה (חוץ משל כמה מתוסכלים…). אם היו נהרגים גם יהודים בפיגוע הם גם לא היו מוכרים כנפגעי איבה. לעומת זאת צריך וחובה להכיר בנפגעי הטרור המוסלמי כנפדעי איבה – גם אם הם ערבים.
    3. הקיטש של 6 מליון – נכון אבל מה לעשות. אני אישית מכ\עדיף לזכור את ההסטוריה שלי בצורת קיטש מאשר לשכוח אותה (או מאשר לזכור אותה בדרך פרמיטיבית לא פחות ואולי אפילו יותר של סיבובים מסביב לאבנים שחורות).
    4 לא הייתי מערב בכל מקרה פוליטיקה וכדורגל. אני עוד זוכר בחיוך את המשחק שאיראן ניצחה את ארה"ב במונדיאל. בתור חייל בבופור א חטפנו שם פצמ"רים כאות שמחה של חיזבאללה – בזה שאתה מערב כדורגל ופוליטיק זה לא הופך אותך שונה מהם (ואם לא מחזבאללה אז לפחות מאוהד בית"ר)…
    5. מוזר ששוחר זכויות אדם קיצוני כ"כ כמוך לא מוכן לשכוח כמה אנשים שגורשו מביתם אבל זיכרון של 6 מליון הופך בעיניו לקיטש נלעג. זה רק גורם לתהות בנוגע לרצינות של דיעותיך ולידע ההסטורי והתפיסתי שלך.
    6. תיקון קטן – גם בישראל סיסמת חב"ד אינה גזענית אלא "צעירי חב"ד עם כל הלב לכל אחד". סתם ככה כדי לצ’פר אותך בעובדה קטנה.
    7. תמשיך לכתוב המאמרים שלך גורמים לי לחייך ולפעמים לצחוק כל פעם מחדש. – תודה!!

  6. ניצן אביב הגיב:

    קריאת עידוד נלהבת לגדעון ספירו:
    יישר כוחך על מאמרך המצוין.קראתי גם את תגובותיך למגיבים האחרים ואני מזדהה לחלוטין עם אמירותיך.
    כל מילה בסלע.כל הכבוד.

  7. גדעון ספירו הגיב:

    לשמאל חופשי,
    שמע, החיים לא בנויים רק משטחים ופלסטינים. יש עוד נושאים שהם חלק מהווי חיינו, וסברתי שראוי לעסוק גם בהם. אז יהיו כמה בכיינים, כדבריך, לא נורא.

    לאזרח פשוט שתוהה,
    אינני יודע לאיזה שמאל אתה בא בטענות כשאתה אומר "אתם". השמאל שאני שייך אליו הוא קבוצה לא גדולה באוכלוסיה, שלא יכולה להתפצל לכל הכיוונים. הכוח מוגבל וצריך להפעילו באותם מוקדים שאחרים לא פועלים בהם.
    נושא אפליית האתיופים הוא באמת מחפיר. הסירוב באור יהודה לאפשר לילדים יוצאי אתיופיה ללמוד בבתי ספר, הוא חלק מהמרקם הגזעני של החברה הישראלית. מאחר ורבים הם קורבנות הגזענות הישראלית, השאלה היא היכן אתה ממקד את פעילותך.
    לעניות דעתי, הפלסטינים בשטחים הכבושים, אזרחי ישראל הפלסטינים והבדואים בפרט, הם הקורבנות של ליבת הגזענות הישראלית. לצערי מרבית האזרחים היהודים בישראל או מסכימים עימה, או אדישים כלפיה. לכן טבעי שהשמאל היותר שמאלי ימקד את פעולותיו בזירה זו.
    בעניין הקונקרטי של האתיופים באור יהודה, היו די והותר גורמים מימסדיים שהתגייסו לעזרתם, החל ממשרד החינוך, עבור למבקר המדינה וכלה בוועדת החינוך של הכנסת. התוצאה בהתאם: ראש העיר נסוג מעמדתו והילדים האתיופים נרשמו לבתי הספר.
    יש כמובן היבט עמוק יותר בכל הקשור לטיפול במהגרים האתיופים. אחת הבעיות שיש בהחלט לתת עליהן את הדעת, היא, איך מטמיעים בתודעתם, שאפלייתם אינה בעייה בועתית שנוגעת רק להם, ולכן חשוב, למשל, שבני העדה יסרבו להיות חיילי הדיכוי הישראלי בשטחים הכבושים. מקור הגזענות כלפיי הערבים וכלפיי האתיופים חד הם. במישור התודעתי הזה, יש לדעתי תפקיד חשוב לשמאל, והוא טרם מימש אותו.

    לאורן,
    אחד היתרונות של בעל טור, שהוא כותב את אשר הוא חושב, ואינו צריך לפזול לצדדים ולעשות שיקול פוליטי בבחינת, זה יביא לי עוד קולות אם לאו. מעבר לכך, לא הוכח כי עמדות פטריוטיות בתחום הכדורגל של אנשי שמאל הגדילה את כוחו. יש פרשני כדורגל ואוהדי כדורגל, כולל אנטי ציונים בדירוג גבוה, שמגלים פטריוטיזם מקומי (גם כאלה שאוהדים את בית"ר ירושלים) או לאומי, במשחקי נבחרת ישראל. לא ידוע לי כי הם הגדילו את כוחו של השמאל הישראלי. אינני מדבר על רבבות, אפילו גידול בבודדים אי אפשר לרשום. לכן גם מהבחינה המעשית, עמדותיי בנושא זה לא ישנו את המפה הפוליטית.
    אתה טועה טעות גסה באשר לפרשנות שאתה נותן לעמדותיי בתחום הדת. לא זו בלבד שאינני מתנגד לחופש ההבעה והביטוי בתחום זה, אלא אני תומך בו, מכוח תמיכתי בעקרון חופש הביטוי (בשעתו התנגדתי לאיסור שהוטל על תנועת "כך" להופיע בבחירות, יש להיאבק בה פוליטית ולא לאסור את חופש הביטוי שלה, וחתמתי על עצומה התומכת בזכותם של הערוצים הדתיים לשדר, וקריאה לשלטונות להסדיר את מעמדם החוקי).
    כמו שאני תומך בחופש דת, אני תומך בחופש מדת, וחופש זה עדייו רחוק מלהיות מובטח בישראל. אני גם מבדיל בין אנשים דתיים רציניים, (ראה רבנים למען זכויות אדם) לבין מעשי מוקיונות דתית, שכלל אינם מצחיקים, כמו המחזירים בתשובה למיניהם, או עבודת אלילים כמו השתטחות על קברים כסגולה לניצחון בכדורגל או למציאת חתן או כניסה להריון. ושוב, אני אאבק נגד כל ניסיון לאסור עבודת אלילים כזו, אבל אצא נגדה, בעיקר במדינה שאין בה חופש דת, (ראה מעמדם של הרפורמים) ואין בה הפרד הדת מהמדינה.
    כאשר אנשים אומרים ב"עזרת השם" כביטוי עממי, זה דבר אחד, אולם כאשר שתי מלים אלו מבטאות הלך רוח לאומי של השלטת הדת על המדינה, צריך להיאבק בכך.
    העובדה שגם במדינות אחרות יש תופעות כאלה, אינה מנחמת אותי, להיפך, היא מדאיגה. במלים אחרות, אני אלחם על זכותו של הרב עובדיה לפרסם את פסקיו, אבל אאבק באותה נחישות נגד הפיכת ישראל למדינת ש"ס דתית.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים