הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-9 בספטמבר, 2005 16 תגובות

היינריך הימלר, הנאצי הידוע לשימצה, מפקד הגסטפו וראש האס.אס, היה פעם חוואי, מגדל תרנגולות בעצם, גנרל-איכר. העובדה ההיסטורית הזאת איננה מטילה צל, חלילה, על כל החוואים בעולם (גם לא על אריאל שרון) אבל בכל זאת מגמדת קצת את התיאוריה המופרכת, החנפנית והמעליבה שידידי הטוב, הסופר אלי עמיר, הפריח השבוע "במעריב".

עמיר הוא סופר מעולה, איש שבנה את עצמו בעשר אצבעותיו, ומזה שנים אני עוקב אחרי ספריו והתבטאויותיו בתקשורת ברגשות מעורבים. בעברו היה יונה פוליטית מובהקת, איש של לובה אליאב, אבל בשנים האחרונות לא התפעלתי במיוחד מהופעותיו בטלוויזיה וממאמריו הפובליציסטיים בעיתונות. אמנות ההתמרכזות היא עתה מונופול של דן מרגלית ועשרות עיתונאים ישראלים מהזן הצברי הפרימיטיבי, שאיבדו כל בושה מאז אוקטובר 2000 ואימצו את נורמות הכתיבה והחשיבה של הבורגנות השמרנית.


עמיר, יליד עיראק וחניך משמר העמק, היה ונשאר איש מתוחכם אבל הרצון שלו למכובדות, למקום טוב באמצע, לאהדתה של האליטה הישראלית הנבערת, מעביר אותו על דעתו. אם לפני עשר-עשרים שנים היה חשוב לשמור על יוניות הומאנית ככרטיס מועדון, הרי שבשנת 2005 הנמיכו באליטות את תנאי הקבלה. אפשר לתמוך באריאל שרון, להטיף לשמירה על האתרוג הזה, המתולע כולו מחמת השחיתות, ולזכות לטפיחות שכם מהאנשים הנכונים.


לפחות בעיתון "מעריב", שהפך לשופרם של הירחמיאלים החדשים, הוא הצליח לפרסם בקלות רבה רשימה תחת הכותרת הנלעגת "גנרל ואיכר" כדי לתת אינטרפרטציה "ספרותית", חצי פילוסופית, לתרגיל הכוחני של ראש הממשלה ברצועת עזה. הרבה אנשים טובים נשרפים על מזבח פולחן האישיות החדש של האיש הרע והמושחת העומד בראש ממשלת ישראל. אבל למה דווקא עמיר, איש נעים-הליכות שניסה בעבר לשלב את היוניות המדינית שלו בהשקפה חברתית סוציאל-דמוקרטית? הוא כבר שכח את קיבייה, את לבנון ואת שאר פשעיו של אלילו החדש? וכיצד הוא מתעלם מתמיכתו האיתנה של שרון במדיניות חברתית-כלכלית תאצ’ריסטית? וממתי סוציאל-דמוקרטים מוצהרים כמו עמיר מתלהבים כל כך מ"חוואים" עשירים כמו שרון, שניכסו לעצמם מים ואדמה באמצעים כוחניים ומפוקפקים? עמיר לא יודע שרגבי אדמת החווה של האיש האכזר הזה הושקו בכסף מושחת שהגיע ממקורות זרים? הוא לא שמע על סיריל קרן ולא על האי היווני? אולי הגיע הזמן שיקרא עיתונים ולא רק יכתוב בהם?


לעמיר יש שם טוב בעולם הערבי, והוא מנצל את המוניטין שלו כדי לשווק את גיבור סברה ושתילה לבני-שיחו התמימים. השבוע הוא התפאר ברשימה המחפירה שלו ב"מעריב" בשיחתו עם שר החקלאות המצרי, יוסוף ואלי. השר המצרי ביקש לדעת, לפי עמיר, "מה קרה לגנרל שרון?" (תשובה אפשרית: קנה את אהדתך בזול לפי מצוות וואשינגטון) והסופר הישראלי שטח בפניו תיאוריה חסרת שחר, שמשום-מה עשתה על ואלי רושם רב. כדרכם של ישראלים רבים, עמיר איננו מבחין בין הנימוסים הטובים של זרים, לבין התפעלות כנה מדברי החוכמה שבני עמנו משמיעים באוזניהם.


אני שונא ציטטות ארוכות. משעמם להעתיק אותן והן ומרתיעות חלק מהקוראים, אבל במקרה הזה פשוט אין מנוס. "ההסבר" המלומד של עמיר לוותרנות כביכול של שרון מעורר חלחלה, גם ברמתו הנמוכה וגם במפלס החנופה הגבוה המציין אותו. לאור חיבתי ארוכת השנים לאיש, אולי תבינו עד כמה כאב לי לקרוא את הבליל התפל הזה. וכך ענה עמיר לקושייה של חברו המצרי אודות המהפך ששרון עבר בשנה האחרונה:


"יש לנו שני סוגי גנרלים. גנרל שצמח בצבא, עלה בסולם הדרגות וחונך כל חייו להילחם, להכניע, לכבוש, לנצח. זהו גנרל שבדרך כלל שפתו העיקרית היא כוח. לעומתו, יש גנרל-איכר, כזה שגדל במשפחת איכרים. האיכר מעבד את אדמתו, קרוב אליה וקשוב לה, חורש ומזבל, זורע וקוצר. מלטף את אדמתו, בודק את שדהו, מתפלל לגשם בעתו, לצמיחת הזרעים וליבול טוב.


"הגנרל האיכר יכול לעתים לוותר על פאת שדה. אולי מפני שחלקה זו הונחלה בידי הטבע או בידי אדם, ואין לו מספיק מים בשבילה או מפני שאין לו מספיק פועלים, ואולי כדי להשביח את חלקות שדהו האחרות. אז הוא מוותר על אותה חלקה. אריק שרון הוא גנרל איכר. מנהיג מעשי. הוא החליט לוותר על גוש קטיף".


עמיר מביא דוגמאות נוספות כדי לאושש את התיאוריה שלו: משה דיין ויגאל אלון היו כאלה. משום מה הוא שכח את רפול, רמטכ"ל עם אידיאולוגיה נצית ואנטי ערבית ואיכר בדיוק כמו שרון, בעצם יותר. הוא גם שוכח שיגאל אלון גירש בשנים 1948-1949 מאות אלפי ערבים והחריב את יישוביהם. אלון השאיר אדמה חרוכה בכל מקום שעבר, הקים בעצם את קרית-ארבע והיה זולל שטחים מהזן הטבנקיניסטי. עמיר שיווק למצרי סיפורי סבתא וסברות כרס, ומשתבח בכך בפני קוראיו בעברית. אין לי אלא להטיח בפניו את הביקורת הכי עדינה שאני מסוגל לה בהקשר הזה: אתה מאכזב אותי, אלי.


עמיר שכח את עשרות החיילים-איכרים שחברו לשרון בהתקפות רצחניות על ערבים בגדה המערבית במחצית הראשונה של שנות החמישים. הוא הפך, למרבה החרפה, לעוד אורי דן. דן מעניק לגיטימציה לשרון מנקודת מבט ימנית, עמיר מייצג, כביכול, את הצד השני במפה הפוליטית. אפילו במלאכת טיהור שמו של סמל הריקבון, השחיתות, התוקפנות ושנאת הערבים במדינה שולח עמיר את ידו, בתקווה, אולי מבוססת, שבעוד כמה שנים נשכח כולנו את המאמר הזה, המבזה כל כך את כותבו. לכן אני מגיב על המאמר שלו מיד. צריך להכות בברזל בעודנו חם, וגם למנוע מראש סילופי היסטוריה ושיכתובים לצורך רימום עצמי. כל מי שמגן היום על שרון יצטרך להתפלל בעתיד, שהדברים שאמר וכתב ייעלמו איכשהו. עמיר במיוחד יצטרך יום אחד לשפץ את תדמיתו. השבחים שהוא העתיר על שרון בחודשים האחרונים היו מבישים דיים, אבל הפעם הסופר החשוב באמת הגדיש את הסאה.


בעיצומה של הכתיבה שוחחתי עם חבר טוב והוא התלונן שאני מחמיר מאוד עם אנשים כמו אלי עמיר, חרף חיבתי אליהם, ומקל דווקא עם אורי דן ודומיו, שאותם אני מתעב בגלוי. הסברתי לו, כמובן, שחריפות הביקורת היא פונקציה של רמת הציפיות. בעצם, לא רק הציפיות אלא גם היומרות. עמיר הוא סופר ומתקן חברתי; דן הוא עיתונאי לשעבר ועֶבֶד נרצע של אישיות פוליטית אחת, אריאל שרון. אנשים טובים מקשיבים לעמיר אבל רק מתי מעט שועים להטפותיו של דן.


בכל זאת הצלחתי להתאכזב גם מדן. מטבע הדברים שיש לי כבוד ידוע לאנשים בעלי השקפות מוצקות, שאינם נכנעים לאופנות חולפות ולא מתחשבים בדעת הקהל. דן הוא איש לא נחמד, ובפגישות הנדירות שלי איתו באולפני טלוויזיה הוא היה אכול שנאה, דמגוג שמלווה את נאומי השטנה שלו בארשת פנים די מפחידה. אבל תמיד חשבתי שהוא עקבי, ושיש לו יכולת לשפוט אנשים בהתאם לאמות המידה הרעיוניות שלו, בלי מורא ובלי משוא פנים (גם הוא, כמוני, למד את המקצוע אצל אורי אבנרי). בשנים האחרונות קראתי מאמרים קיצוניים מאוד שלו, שלא התיישבו כלל עם תמיכה בפינוי גוש קטיף, למשל. הוא באמת לא תמך, אבל המשיך לשפוך עלינו נאומי הערצה נלהבים בשבחו של ראש הממשלה. הרי אפילו דן לא יכחיש, שאם ביבי נתניהו, למשל, היה מפנה את גוש קטיף הוא היה מוקיע אותו לעמוד הקלון ודורש להחזיר לשלטון את שרון. אני יודע שאורי דן הוא משועבד נפשית לשרון, ומגלה תסמונות של איש מאוהב. הפסיכולוגים טוענים שאנשים אינם יכולים לקבוע לעצמם אם להתאהב או לא, אבל הם מסוגלים להחליט מה לעשות ברגש הזה: לנסות לממש אותו, או שמא להסתיר אותו, להדחיק אותו, אפילו להתעלם ממנו.


אורי דן ממשיך לשיר סרנדות לשרון, ובו-זמנית גם להצהיר שהוא עדיין דבק בעקרונות שסותרים לגמרי את מעשיו של מושא אהבתו. רק הסבר אחד סביר בעיני: דן מבין שדווקא מנקודת ראות ימנית יש מקום לתמוך בשרון כי הוא הקריב את גוש קטיף כדי לספח עשרות התנחלויות למדינת ישראל. אבל כאשר דב וייסגלס שטח בפנינו בדיוק את הטיעונים האלה, דן תקף אותו בשצף-קצף. המסקנה שלי היא שמדובר כאן בפתולוגיה, במצב נפשי שאין לבקש בעבורו הסברים רעיוניים או פוליטיים. שרון גירש מתנחלים והפך לאיש השנוא ביותר בסביבה שדן רואה בה את ישראל האידיאלית, וכך שבר את לבו של שופרו הנאמן. עיון בספרי ההיסטוריה יסביר לנו הרבה דברים. אחרי הכול, הרומנטיקה העזה והמוזרה היתה תמיד נחלתם של לאומנים קיצוניים, קורבנות של פולחן הגבריות ששרון ייצג אותו בעיני רוחם של מעריציו השוטים.

תגובות
נושאים: מאמרים

16 תגובות

  1. ניצן אביב הגיב:

    לארצ’י:
    נדמה לי שנקלעת בטעות, שלא בטובתך ובטובתנו לאתר זה.
    לשאלתך – כן! קשה לך לקבל מה?
    ומה תלוש כאן מן המציאות? אולי אתה בעצמך?

  2. מבוכה הגיב:

    קראתי,כמובן שקראתי,שוב את הרשימה.
    תסביר לי את התואר "מעולה",המוצמד לסופר הבינוני הזה.
    ובכלל ,למה אתה מפנה לקריאה נוספת???
    מה זה ההתנשאות הזאת….

  3. חיים ברעם הגיב:

    למבוכה,
    אני ממש לא יכול לפתור את כל הבעיות שלך, כולל הבנת הנקרא.

  4. שבתאי לוי הגיב:

    שקר שחוזרים עליו ארבה פעמים – אינו נהפך לאמת!
    לדעתי, צריך לפנות לשר החקלאות המיצרי יוסוף ואלי, ולומר לו את האמת על פושע המלחמה, איש הדמים והבליעל, שרון.
    שבתאי לוי

  5. ארצ’י הגיב:

    מוזר, זה נדמה רק לי שכל "התגובות" המותרות לפרסום עשויות מקשה אחת – תמיכה חד-משמעית בהגיגים של מר ברעם (יהיו אלה תלושים מן המציאות ככל שיהיו) ?

  6. חיים ברעם הגיב:

    תקרא שוב את המאמר. בברכה, חיים

  7. בוני הגיב:

    איזו כתבה ענקית חיים,
    מלאכת מחשבת של ביקורת נוקבת ואמיצה.

    יישר כח חיים

  8. ניצן אביב הגיב:

    לגבי אורי דן – מסקנתך, על פניה נראית נכונה.
    "פתולוגיה" הוא שם הסיפור של הדמגוג, המאוס והבזוי הזה, החותר לרצות את אדוניו בכל מחיר ולא חשוב כמה וכיצד יזגזג.
    עמיר לעומתו ניחן בחלקלקות לשון ואימץ לעצמו,כמדומני, מן גישה פייסנית, הפכפכה, מעין ליצן-חצר עגום בתחפושת, של "מוכיח בשער".די להקשיב לשיחותיו עם גאולה כהן ברדיו כדי לקבל קבס משניהם.

  9. מבוכה הגיב:

    אני רוצה להביע את פליאתי על השיפוט האסתטי-ספרותי שלך.
    אלי עמיר סןפר טוב???
    ובכלל האיש מכבס את כל פשעי הציונות.
    אגב,כשתיקי דיין (הסורית במוצאה) דיברה על המזרחים באיזה כנס של מפלגת העבודה,מי שמחא לה כפיים היה אלי עמיר (העיראקי במוצאו).
    איך נפלת יה חיים.
    מדובר בסופר בינוני ומטה,בערך בסדר הגודל של הפודל של ביבי –אייל מגד הנלוז.
    ספריו אלוי טובים לבני הנעורים,
    אתה כנראה לא מעודכן.
    ראה כיצד קיבלה הביקורת את הספר האחרון שלו –יסמיו.

  10. מקס הלוחם בשטחים הגיב:

    יכול להיות שאלי עמיר פשוט צפה יותר מדי פעמים ב"להיות שם" האלמותי עם פטר סלרס, ומכאן חיבתו היתרה לאלגוריות גנניות אוויליות.

  11. חיים ברעם הגיב:

    ליד הרושמת,
    תודה רבה על הציטטות המאלפות. מעולם לא שמעתי את התוכנית וממש קשה להאמין שעמיר אמר דברים כאלה.
    בהזדמנות זו אני מתנצל בפני המגיב הנבוך. לדעתי, נסחפתי בחריפות התגובה ואני מצטער על כך.

  12. והיד רושמת הגיב:

    התמרכזות? אלי עמיר הוא גזען.

    הנה כמה ציטוטים אחרונים של אלי עמיר מתכנית הרדיו שהוא מגיש ביחד עם גאולה כהן:
    — קישור —

    והנה גם הקלטה:
    — קישור —

  13. מבוכה הגיב:

    מודה ועוזב ירוחם,מה לך היהירות הזאת???
    ככה מקדמים דיונים,ככה בונים חברה צודקת???
    ועדיין לא קיבלתי תשובה מדוע עמיר סופר מעולה.
    אני חוזר שוב,סופר בינוני ומטה.
    אגב,אם כבר אז יש דמויות מופתיות אחרות.
    שמעון בלס למשל.
    למה לך להאדיר אדם בינוני.

  14. מבוכה הגיב:

    קראתי את הקישורים,לא הופתעתי.
    עמיר מסמל את הפאתולוגיה המזרחית המצויה (כן אני מזרחי),אלא שאצלו היא רוויה בשנאה עצמית יוקדת ממש.
    ולפני שהוא תוקף את החכי"ם הערביים,כדאי שידע,שלעולם ,אבל לעולם לא יגיע לרמתו המוסרית-אנושית של חה"כ ג’מאל זחאלקה למשל.
    של נעליך מעל רגליך עמיר…דע לפני מי אתה עומד,זחאלקה הוא הוא מן האנשים היפים ביותר בחברה הישראלית.

  15. למבוכה קראת יסמין או רק את הביקורות? הגיב:

    יסמין ספר כנה וחשוב.
    אלי עמיר הוא בעל נפש רגישה ואיש נעים.
    קרוע פוליטית ולא ראוי לגידופים כאן.

  16. מבוכה הגיב:

    כן ,ועוד איך קראתי.
    סופר בינוני ומטה.
    קראתי גם את הביקורת כמובן.
    בעיני עמיר רחוק מלהיות איש עדין נפש.
    ראה את הציטטות של דבריו,שהובאו פה.

הגיבו לניצן אביב

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים