הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-12 באוקטובר, 2005 17 תגובות

פרס נובל לשלום הוא היותר בעייתי מכל פרסי הנובל. כאשר מדובר במדעים המדויקים, כמו כימייה, פיסיקה או רפואה, יכולות להיות מחלוקות באשר לדירוג החשיבות של הישגים וגילויים מדעיים. אולם משהוחלט על הזוכה אין קושי למקד במדויק את הישגיו המדעיים שמזכים אותו בפרס. פרס נובל לשלום הוא הפחות מדעי, וההחלטה על הזוכה כרוכה לא אחת בשיקולים פוליטיים. לצד זוכים שלא עוררו מחלוקת כמו מרטין לותר קינג, אמנסטי אינטרנשיונל, רופאים ללא גבולות, נלסון מנדלה, רופאים נגד נשק גרעיני, פרופ’ ג’וזף רוטבלט, מריד מגוויאר מצפון אירלנד ועוד רבים אחים, היו לאורך השנים חתני פרס שזכייתם עוררה לפחות הרמת גבה.

למשל, הנובל לשלום שהוענק להנרי קיסינג’ר, זכה לביקורת נוקבת, לנוכח מעורבותו המאוד פעילה בכמה מפשעי המלחמה הקשים שביצעו האמריקאים במלחמת וייטנאם, שעה שכיהן כשר החוץ של ארה"ב והיועץ לביטחון לאומי של הנשיא ניקסון.


חתן פרס אחר, אלי ויזל, שעשה הון מהיותו ניצול שואה, מהווה עד היום עבור רבים חידה, על מה ולמה זכה בפרס? איזו פעילות למען השלום ציינה את האיש? ידוע שמאחורי הקלעים פעל במסדרונות הוועדה לובי שואה נמרץ במטרה לתת את הפרס לויזל, והלחץ עזר. גם אחרי זכייתו בפרס לא עשה דבר שיצדיק אותו. כאשר נדרש אלי ויזל (גם על ידי כותב שורות אלו) לצאת בגינוי ההפצצות של ישראל במלחמת לבנון על יעדים אזרחיים שהביאו לאלפי נפגעים, בהם ילדים, נשים וזקנים, סירב, בנימוק הסחטני והציני שכניצול שואה אינו רשאי לבקר את ישראל.


היום כמעט ואין מחלוקת על כך ששמעון פרס, יצחק רבין ויאסר ערפאת, לא היו זכאים לפרס. ועדת נובל התרשמה יתר על המידה מהטקסים בבית הלבן, ולא שעתה לאלה שכבר אז הזהירו כי הסכמי אוסלו אינם מבשרי שלום אלא מהווים מתכון להמשך הסכסוך משום שעקפו את הנושאים העיקריים.


נשיא מצרים אנואר סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין המנוחים, היו בהחלט ראויים לפרס לנוכח הסכם השלום בין שתי המדינות, אולם בגין השחית את המוניטין שלו כחתן הפרס כאשר יזם את מלחמת לבנון. אילו היה הליך לשלילת הפרס בעקבות פעילות מלחמתית וביצוע פשעי מלחמה, אין ספק שבגין היה מועמד ודאי.


כל שנה, לקראת הענקת הפרס, גועשת בורסת ההערכות והשמועות על הזוכה או הזוכים. לעתים ההערכות מתגלות כמופרכות לחלוטין וחתן או כלת הפרס הם בבחינת הפתעה (כמו בשנה שעברה כאשר הפרס הוענק למאטאי ואנגארי מקניה, סגנית השר לאיכות הסביבה) ולעתים ההערכות קולעות. השנה היו הערכות כי הפרס יהיה קשור לנושא הגרעיני, לרגל מלאת 60 שנה להטלת פצצות האטום על הירושימה ונגאסקי, והן התבררו כנכונות.


בימים אלו התבשרנו כי הפרס הוענק למוחמד אל-בראדעי מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. לדידי זו היתה אכזבה. אמנם לא פאשלה בסדר גודל של קיסינג’ר, אבל כאשר מדובר בנושא המאבק נגד נשק גרעיני ציפיותיי ותקוותיי היו אחרות.


אל-בראדעי הוא פקיד ממושמע של הסוכנות.


במקום שיכול היה לגלות יוזמה, להפגין עמדה שחורגת מעט מהפרוטוקול הדיפלומטי (אבל לא אסורה עליו), הוא איכזב.


כאשר ביקר בשנה שעברה בישראל, פנינו אליו, חברי הוועד הישראלי למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי, בבקשה להיפגש איתנו ועם מרדכי ואנונו, ובכך לבטא את הערכתו למאבקו ולסבלו של מרדכי, אך הוא התעלם.


אל-בראדעי פועל על פי החלטות הסוכנות למען הידוק הפיקוח על איראן, לוודא שלא תפתח נשק אטומי. על כך אין בינינו מחלוקת. אולם נייר הלקמוס במאבק למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, הוא בדרישה לא להפלות את ישראל לטובה לעומת איראן. אמנם ישראל אינה חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, אבל אין איסור על אלבראדעי ליזום לחץ בינלאומי על ישראל במטרה להכניסה למשטר של פירוק ופיקוח. הוא יודע כי ישראל היא מעצמה גרעינית עם ארסנל של מאות פצצות אטום ומימן, וכי כל עוד זה המצב, מאבק שיתרכז רק נגד איראן, תוך התעלמות מישראל, מחטיא את המטרה.


בנוסף לכך, אל-בראדעי אינו נאבק לפירוק החימוש הגרעיני של ארה"ב, רוסיה, אנגליה צרפת וסין. זו מדיניותה של הסוכנות לאנרגיה אטומית, והוא ממלא אחריה בנאמנות. זה לכשעצמו פוגם בהענקת פרס נובל לשלום המוקדש למאבק בנשק הגרעיני.


לקראת הפלישה לעיראק היתה תקופה של מתח בין אל-בראדעי לבין ארה"ב, לאור העמדה של הסוכנות לפיה לא גילו נשק השמדה המוני בעיראק. ארה"ב אפילו ניסתה למנוע את בחירתו מחדש. אירופה התנגדה וארה"ב קיבלה את הדין. בינתיים יושרו ההדורים והנשיא דבליו בוש כמו גם מקים הכור בדימונה המשנה לראש הממשלה שמעון פרס בירכו את אל-בראדעי על הזכייה.


מול אל-בראדעי עמד ועומד מועמד מתאים לאין ערוך. מרדכי ואנונו. הוא נימנה עם המועמדים לפרס, אבל לצערי גם השנה, עקפה הוועדה את ואנונו. אם יש אדם הראוי לפרס נובל לשלום כהערכה על מאבקו נגד נשק גרעיני, מרדכי ואנונו הוא האיש. הוא שילם למען הרעיון הנאצל הזה מחיר אדיר, 18 שנות מאסר, מהן כמעט 12 בבידוד מוחלט. מטרת ממשלות ישראל ושירותי הביטחון שלה, היתה להוציא את ואנונו משיווי משקלו הנפשי. הם נכשלו. האיש יצא מ-18 שנות מאסר, נחוש בהתנגדותו לנשק גרעיני כפי שנכנס לכלא, שלם עם עצמו ולא מתחרט על המעשה האציל שעשה בחושפו לעיתונות את הנעשה מאחורי חומות הכור בדימונה. כך פועל אדם הנאמן לערכים דמוקרטיים של זכות הציבור לדעת.


ועדת פרס נובל לשלום צריכה היתה זה מכבר להכיר במרדכי ואנונו כמועמד האולטימטיבי לפרס, בוודאי בשנה שבה מציינים 60 שנים להטלות פצצות האטום ביפן.


אין ספק שנציגי ממשלת ישראל, יחד עם חוגים שהיא מפעילה בעולם (גם אבל לא רק יהודים) הפעילו לחץ קשה על הוועדה הנורבגית לבל תעניק לואנונו את פרס נובל לשלום. לצערי הדבר עלה בידם.


יחד עם זאת, אנו לא נשברים. מרדכי ואנונו יהיה גם מועמד לפרס נובל לשלום בשנה הבאה, ובשנה שלאחריה – עד שיקבל. אני מקווה שבסופו של דבר הוא יקבל את הפרס על אפה וחמתה של ישראל.

תגובות
נושאים: מאמרים

17 תגובות

  1. אורי ברייטמן הגיב:

    מרדכי וענונו לא יזכה בפרס נובל כיוון שפעילותו בעניין הגרעין עדיין שנויה במחלוקת. רבים יודעים כי הוא איננו אדם אצילי במיוחד, ובסופו של דבר מכר סודות מדינה תמורת כסף. למרות התוצאה החיובית (פרסום ראוי של מידע חשוב) המניעים שלו היו גם חומריים. הוא לא נקי-כפיים מספיק בשביל לקבל פרס נובל – וזאת שרבים מאמינים שהפרסום העיתונאי שינה לטובה את רמת התודעה הציבורית בעניין הנשק הגרעיני של ישראל.

    הערה כללית בעניין פרס נובל: כמו כל מוסד המחלק פרסים, גם וועדת פרס נובל מושפעת רבות משיקולים פוליטיים, שיקולי יוקרה, שיקולים זרים ושיקולים בלתי-ידועים. לא צריך להתפלא שהיא עושה טעויות, מפלה אנשים לרעה או לטובה. אחרי הכל, אף אחד לא מצליח להסביר מדוע ישראל (רוברט) אומן תרם משהו קונקרטי לעולם שלנו, מלבד תיאוריות ומחקרים שישימותם מוטלים בספק.

  2. ניצן אביב הגיב:

    האם פרס נובל הוא חזות הכל?

    על דבריו של גדעון ספירו, במאמרו על חתן פרס נובל לשלום אל-ברדעי,"שאינו נאבק לפירוק החימוש הגרעיני של ארה"ב, רוסיה, אנגליה, צרפת וסין [ואם יורשה לי להוסיף, גם הודו ופקיסטן] ושזוהי מדיניותה של הסוכנות לאנרגיה אטומית, שהוא ממלא אחריה בנאמנות וכי זה כשלעצמו פוגם בהענקת פרס נובל לשלום המוקדש למאבק בנשק הגרעיני", ראוי היה להוסיף, כי כל עוד שאין הועדה שבראשה הוא עומד נאבקת לפירוק הנשק הגרעיני בעולם כולו ולמצער – לפיקוח הדוק עליו ובעיקר במדינות שאינן חתומות על האמנה לאי-הפצתו, כישראל, לא היה זה מן הראוי, בלשון המעטה, להעניק לו פרס זה.
    התבשרנו, בימים אלו, על הענקת פרס נובל לכלכלה לפרופ’ אומן – כמעט כתבתי"ללאומן" לא תקנה – שחברותו ב"חוג הפרופסורים לחוסן לאומי" ,הידוע לשימצה, נחשפה באחד הראיונות לתקשורת וכאשר האיש זחוח-הדעת נשאל באחד הראיונות שקויימו עמו על השקפותיו לגבי ה"שלום" באזורנו, נחשפו שוב ברבים דעותיו הלאומניות, הימניות הקיצוניות והגזעניות המתועבות.
    עד כמה שזכור לי הוא נשאל אם דעותיו הקיצוניות, השוללות כל הסדר של שלום עם הפלסטינאים נסמכות על הידע שלו בתחום התמחותו והוא אישר זאת, כצפוי…
    אולי באמת ראוי היה לשוודים לשקול ייסוד מעין ועדה, שתשלול בדיעבד מאחדים ממקבלי הפרסים את פרסיהם, אם יתברר להם, ברבות הימים, שהועדות שהחליטו בעבר שגו בשיקוליהן כשהחליטו להעניקו והם יינחמו על הענקת הפרסים לאלו שלא היו ראויים להם מלכתחילה, כי הרי ידוע לכל בר-בירב, כי ההחלטות של הועדות אינן נטולות שיקולים פוליטיים כאלו ואחרים ולחצים ע"י אישים ומדינות.
    אבל השאלה העיקרית, תמימה ככל שתיראה, היא, מדוע בכלל נשואות עינינו לפרסי נובל, יוקרתיים ככל שיהיו?

  3. גדעון ספירו הגיב:

    לאורי ברייטמן,
    חבל שאתה נימנה עם אלה שנפלו לתוך מלכודת התעמולה של ממשלות ישראל וזרועותיה שהצליחו לצערי להחדיר את השקר שמרדכי ואנונו "מכר סודות מדינה תמורת כסף".
    רשום נא לפניך, כי מרדכי ואנונו לא מכר את המידע לסנדיי טיימס הלנדוני. אילו מכר, הוא היה היום אדם עשיר.
    שלא יהיו אי הבנות. אני לא הייתי זוקף זאת לחובתו גם אילו היה מקבל מהסנדיי טיימס תשלום נכבד, שהרי אך טבעי שאדם ידאג לעתידו. אבל מה לעשות ומרדכי ואנונו ראה בגילוי המידע קודם כל שליחות ציבורית ומוסרית שנבעה מהתנגדותו לנשק גרעיני.
    בשיחותיו עם מערכת הסנדיי טיימס סוכם כי אם העיתון יפרסם ספר המתבסס על גילוייו הוא יהיה שותף לתמלוגים, אבל הדבר לא הבשיל לכדי חוזה כתוב. (חבל).

  4. רמי הגיב:

    בין אם הוא קיבל כסף מהעתון ובין אם לאו – אין ספק שמרדכי ואנונו פעל מתוך מניעים טהורים וישרים. לדעתי היו מניעיו לא רק טהורים אלא גם צודקים לחלוטין. אבות האומה (בן גוריון והפודל הראשי שמעון פרס ואחרים), השקיעו משאבים עצומים בפיתוח המפלץ האטומי (כך לפי "מקורות זרים", חא חא חא) במקום להשקיע את הכסף והרצון הטוב ברדיפת שלום וריצוי העם הפלסטיני ששילם מחיר כה יקר כדי שנוכל אנחנו (מה משמע "אנחנו"? הווי אומר – 99% מקוראי שורות אלו) לחיות במדינה משלנו ולא להיות נרדפים על ידי נאצים ואנטישמים מנוולים באירפופה ורוסיה. נכון, ההשקעה במפלץ האטומי היתה הרבה יותר קטנה ממה שעלינו להשקיע בריצוי הפלסטינים וגם היוקרה בהשגת שלום היא קטנה לאין ארוך מהיוקרה שפרס וחבריו זכו בה בייזום פצצה המאיימת להחריב ולאבד ולהרוג מיליוני בני אדם בכל רגע.

    אז בא אדם אחד, צעיר, בעל השכלה בינונית פלוס, וראה את מה שלא ראו היותר חכמים ביננו. לא ראייה טובה נחוצה כאן אלא אומץ לב לומר בקול מה שעיניך רואות (ובכל זאת גם מבט בהיר ולא משוחד ואינטליגנטי). ואנונו הוא נביא הדור. כירמיהן בשעתו. הפצצה המחורבנת הזו מאיימת עלינו ועל הדורות הבאים. היא גם גרמה וגורמת למירוץ חימוש גרעיני אשר מכפיל את הסכנה. אם החכמים בשוודיה אינם מבינים בעצמם שעליהם להעניק לואנונו הכרה ופרס, לפחות כדי להגן עליו מפני מוות מסתורי כפי שאירע לערפאת – כי אז אין הם ראויים כלל למשרתם. לו היה נובל קם מקברו – היה מעניק לואנונו את כל קרן הפרס, שהרי בדיוק לשם כלך הוקמה הקרן.

  5. נובל לוענונו – מדליק! הגיב:

    גם אני חושבת שאלפרד נובל היה מתלהב.

  6. נובל לואנונו הגיב:

    אם מרדכי ואנונו היה פועל כפי שפעל מתוך מניעים של בצע כסף, אז ככה:
    1. היה מקבל יחס טוב בכלא, כאן מעריכים מי "שעושה כסף" ולא חשוב תמורת מה
    2. היה מביע חרטה ואומר כל מה שרצו לשמוע ממנו, משתחרר לפחות אחרי ריצוי שני שליש וצוחק כל הדרך אל הבנק.

  7. צחי הגיב:

    לפני שדורשים ממדינת ישראל להתפרק מהנשק הלא קונבנציונלי שמצוי ברשותה יש לדרוש את אותה הדרישה מארצות הברית צרפת רוסיה הודו פאקיסטן וכל יתר המדינות שמחזיקות בנשק כזה .
    מי שתובע ממדינת ישראל תביעות שיבוא בידיים
    נקיות .

  8. יסמין — גדעון ראוי הגיב:

    אני דווקא הייתי תומכת במועמדות של גדעון ספירו לפרס נובל, על שנטש את טובות ההנאה של משרה במשרד החוץ הישראלי לטובת סמרטוטים אדומים!

  9. גדעון ספירו הגיב:

    ליסמין,
    אני מאד נרגש מההצעה שלך, וחבל שאינך נימנית עם אלה הרשאים להציע מועמדים לוועדת הפרס (על פי התקנון רק מי שזכו בפרס,או חברי פרלמנטים ועד איזה קטוגריה אחת עו שתיים רשאים להציע מועמדים).
    תרשי לי לתקן עובדה. לא הייתי במשרד החוץ אלא במשרד החינוך והתרבות.

    ועכשיו ברצינות.

    לצחי,
    חבריי ואני באים בידיים נקיות כי אנו שותפים לדרישה, המקובלת על מיליוני הפעילים ותומכיהם נגד נשק גרעיני ברחבי העולם, כי יש לפרק את כל המדינות מנישקן הגרעיני, כולל כמובן את אלה שהזכרת.

  10. גדעון ספירו הגיב:

    לנדיה,
    הרקע של עובד מדינה לא יעזור לי אבל סיפור פיטוריי מאד יסייע. (אם זה מענין אותך תקראי את פסק הדין של מאיר שמגר, נשיאו הקודם של בית המשפט העליון, "ספירו נגד שירות המדינה" עש"מ 5/86).
    אבחנתך על היותי עוין את הדמוקרטיה העממית, נכונה, נתתי ואני נותן לכך ביטוי באלפי המאמרים שכתבתי. את שוגה באשר למעמד הפועלים. נימניתי עם מתנגדי המשטרים שנקראו ללא הצדקה "דמוקרטיה עממית", דווקא מתוך היותי שוחר דמוקרטיה וזכויות אדם ובן ברית של מעמד הפועלים.
    אם את מתעניינת בקורותיי, אשמח בהזדמנות מתאימה לפרוש אותם, הם ללא ספק מרתקים ומעניינים.
    בשלב זה, הבה לא נסיט את הויכוח אליי. לא אני נושא הרשימה, אלא מרדכי ואנונו. אם לדעתך מרדכי ואנונו ראוי לפרס נובל לשלום, הרי בנושא זה אנו בראש אחד. אם את סבורה אחרת, את מוזמנת לתת לכך ביטוי מנומק.

  11. נדיה, מצטרפת ליסמין הגיב:

    הרקע של עויינות למעמד הפועלים ולדמוקרטיה העממית יכול בהחלט לסייע לגדעון ספירו במאמציו לקבלת הפרס. ואני אפילו לא ידעתי על הרקע של עובד מדינה!

  12. הגרמני הגיב:

    בשנת 2003 זכתה שירין איבדי האיראנית בפרס נובל לשלום. זכייתה הייתה בין היתר הפניית אצבע מאשימה כלפיי איראן הפונדמנטליסטית.
    בימים בהן זוכה ישראל ל"עדנה" מחודשת בעולם, בימים בהם זוכה אריאל שרון לכבוד מלכים באשר הוא בא, כן, בימים שכאלו היה זה מן הראוי לא להשכיח את העובדה שמדינת ישראל אוחזת בנשק האטומי המפלצתי-ללא השגחה וללא פיקוח!
    היה זה מרדכי וענונו, הראשון, אשר איפשר הצצה שיטחית ולא מספקת אל הנעשה מאחורי כתלי הבטון בדימונה. לו רק בשל כך, מן הראוי שיהיה אדם זה מועמד לפרס החשוב והיוקרתי. למען תיפסק הירידה המאסיבית לחייו, למען יזכה להכרה על פועלו לחשיפת הסכנה, ולמען יכיר העולם במחיר האישי הכבד אשר שילם למען עתיד בטוח יותר לעולמנו.
    ואני חשבתי, שאילו קריטריונים מספקים למועמדות, או שאולי נתונים גם הסקנדינבים תחת מכבשי לחצים בינלאומיים.
    ואולי מן הראוי להפנות גם אצבע מאשימה כלפיי העולם הערבי, שאינו קופץ על ההזדמנות להעלות נושא זה לסדר היום העולמי בדרך מעט יותר מתוחכמת?!

  13. אודי רון הגיב:

    אני מתבייש שהכותב הנכבד היה פעם בחבורת מכרי ומודיע בזאת לכל חברי,ידידי ומכרי שאין חלקי עם המלומד הנ"ל.

  14. My homepage הגיב:

    Thank you!
    [url=http://ybevitxr.com/fmlz/wpki.html]My homepage[/url] | [url=http://gevartan.com/kddu/kgmc.html]Cool site[/url]

  15. My homepage הגיב:

    Good design!
    My homepage | Please visit

  16. My homepage הגיב:

    Thank you!
    [url=http://fcmqnceu.com/vkxa/npsc.html]My homepage[/url] | [url=http://tvipatly.com/wybc/kphn.html]Cool site[/url]

  17. ארנה לב-ארי הגיב:

    אינני מבינה את ההתמרמרות על-כך, שאלי ויזל קיבל פרס-נובל לשלום. כיצד ניתן להתעלם ממי שרגיש לסבלם של-עמים נדכאים, אשר לוחפם למענם ככל-יכולתו – מתוך-קול-המצפון היהודי שלו?! כיהודי ווקא לוחם אלי ויזל למען-עמים אחרים גם-כן – דווקא משום=שבימי-השואה לא לחמו למען-היהודים. מה חינוכי ונעלה מזה? מי אוהב-אדם יותר? ממי אפשר ללמוד טוב יותר לסלוח (מבלי-לשכוח, כמובן)?! אהבה, שאיננה עיוורת, אלא התעלות ופעילות למען עולם טוב יותר. ניתן רק לומר לאלי ויזל "תודה"!

הגיבו לגדעון ספירו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים