הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 באוקטובר, 2005 אין תגובות

בשנים האחרונות נמתחה ביקורת רבה על תפקידם של אמצעי תקשורת ההמונים הגדולים. לדעתי, אלה אמצעי תקשורת שמטרתם אינה רק הרווח הכספי המיידי או הפיכת הידיעה לסחורה. אמצעי התקשורת הגדולים היו למחלקות מסחריות במסגרת קונצרנים ענקיים שכל יעדם לתמוך במדיניות השיווק של אותם הקונצרנים; והיו לכלי נוסף, בעל אופי אידיאולוגי, כדי להבטיח את תפקודם של מערכות הייצור והשיווק.

לכן, תוכן הידיעות באותם אמצעי תקשורת אינו חורג מגבולות ה"טעם הטוב" שכפי רואים זאת בעליהם והמפרסמים. זאת, תוך שמירה על יחסים חמים עם הממשלות הידידותיות, או עוינים כאשר הממשלות אינן מגלות יחס חם כפי שמצופה מהן. ואין לשכוח את הרכילות, הירידה על חיי האזרחים ובנאליות שהן מנת חלקם. כל שנחשב כביקורת הוגנת אין בכוחו להטיל דופי באושיות המשטר הקפיטליסטי.


רבות כתבתי על חוסר האמון שגדל והלך בשנים האחרונות בין אמצעי התקשורת לבין הקוראים. חלפו ללא שוב הזמנים בהם צופים וקוראים סברו שמה שנראה על המרקע או נקרא בעיתון היא האמת לאמיתה. זהו מצב שעלינו לנצלו היטב.


אלטרנטיבות רבות, כלים שונים


לרוב אנו חושבים על האינטרנט כאשר אנו בוחנים את סוגיית אמצעי התקשורת האלטרנטיביים. אך המציאות היא מורכבת יותר. עוד בטרם הופיע האינטרנט בחיינו, פעלו אמצעי תקשורת אלטרנטיביים רבים. בכל הנוגע לכלי התקשורת האלטרנטיבים קיימות מספר סוגיות יסוד הראויות לבחינה: מידת השתתפות הקוראים והכותבים בעיצוב התוכן, עריכה פחות או יותר דמוקרטית, היחסים בין מערכת, מינהלה ופרסום. קיימות תחנות רדיו אלטרנטיביות או אתרי אינטרנט (כגון אינדימדיה), בהם הקורא או המאזין יכול לפרסם מידע או פרשנות "ללא פילטרים" – ללא עריכה. אתרי אינטרנט אלטרנטיביים אחרים דוגלים במדיניות בה קולקטיב המערכת מחליט איזה מאמרים יתפרסמו – אבל קיימת חירות מלאה לקוראים להגיב על תוכנם. יש קסם רב בצמד המלים "חירות מלאה", אבל בפועל לא ניתן לעקוב אחר טיב התגובות, מי עומד מאחורי כתיבתן ואף היו מקרים בהם קבוצה מאורגנת יכלה לבצע "השתלטות עוינת" על אתר מסוים על ידי מסירת תגובות המשנות מן היסוד את הקו המערכתי שלו. יחד עם זאת, האינטרנט מעניק אפשרויות חדשות ולא מבוטלות לביטוי אמיתי לקוראים ולא רק לכותבים.


האתר "רבליון", למשל, נוקט במדיניות שלא ניתן להגדירה כדמוקרטית מלאה או כשתפנית. קבוצת פעילי האתר, מערכת "רבליון", מחליטה על התוכן. יחד עם זאת, מערכת האתר משוחררת מרוב הלחצים המופעלים על אמצעי התקשורת הממסדיים: היא לא חייבת לשקף אינטרסים מסחריים, ממלכתיים או של בעלי האתר. היא גם יכולה לסרב לפרסם פרסומת סמויה. היא גם יכולה לפרסם ספרים, כתבי עת או פעילויות פוליטיות התואמים את תפיסות המערכת. כך, אנו משוחררים מרוב הלחצים המאפיינים את פעילות המערכות בכלי התקשורת "הגדולים". יחד עם זאת, על הקולקטיב לגלות אחריות על המידע המתפרסם באתר, להבטיח פלורליזם תקשורתי ואידיאולוגי ולעמוד על המשמר על מנת שתוכן המאמרים יעמוד בקריטריונים מקצועיים. שיטת עבודה נכונה של המערכת היא הערובה לכך.


כסף, קשיים, מגבלות ובעיות


כאשר אנו מנסים לבחון את פעילותם של אמצעי התקשורת האלטרנטיביים אנו חייבים להתייחס לסוגיית הבטחת המשאבים לקיומם. מבחינת המשאבים החלוקה היא קלה: קיימת רשת האינטרנט וכל היתר. וזאת בשל יתרונותיה הכלכליים של הרשת מול כל האופציות האחרות. במלים אחרות, באמצעות האינטרנט ניתן להגיע לקהלים רחבים (ואף רחבים מאוד) תוך השקעה כספית נמוכה. בכל יתר האמצעים, יש לפתור קודם כל את המכשול הכלכלי כדי לצאת לדרך. באינטרנט ההשקעה הראשונית היא מזערית. יחד עם זאת, קיימות מדינות בהן הרגלי הקריאה, מחירי המחשבים, זמינות קווי הטלפון וכד’ הופכים את השימוש באינטרנט לקשה עד מאוד. ולכן, הרדיו היה לכלי תקשורת מועדף באזורים אלה. באמריקה הלטינית, למשל, תחנות הרדיו בבעלות קהילתית מחוללת מהפכה תקשורתית של ממש. באירופה תחנות אלה קיימות, אך הן שוליות למדי. באמריקה הלטינית הן תופסות נפח הולך וגדל בכמות המידע הנמסר לציבור – למשל בוונצואלה. יצויין שבוונצואלה תחנות הרדיו האלטרנטיביות זוכות לסיוע ממלכתי.


במידה והשגנו מימון ראשוני להקמת הפרויקט יש לקבוע האם אנו מעוניינים להרוויח כסף, לכסות את ההוצאות, להוציא סכום מסוים ועל מקורות המימון להוצאות השוטפות. אבל חשוב הרבה יותר היא קביעת הדגם הארגוני, שחייב להיות יציב ורציני. ועוד: מה תהיה מדיניות המערכת? מהם גבולותיה האידיאולוגיים? ומה בדבר היחסים העתידיים עם תנועות חברתיות וארגוני השמאל? מהי רמת הכתיבה הנדרשת מן הכותבים?


על פי ניסיוני, ללא ליבון לעומק של הסוגיות שצוינו יש לצפות לקשיים גוברים ואף לכישלון. יש קולקטיבים שקמים סביב ארגונים חברתיים או פוליטיים. יחד עם זאת, יש לשמור על עצמאות מערכתית, תוך הקפדה על כללי העריכה והפרשנות מקצועיים.


לאחר מכן יש לקבוע מהו קהל היעד שלנו. האם אנו פונים אל המשוכנעים, אל האזרח הממוצע, אל תושבי המדינה או של האזור וכד’.


הביקורת על אמצעי התקשורת הקיימים
ועל הקשר עם העיתונאים והשמאל


השמאל רוצה להשמיע את מסריו. במהלך אסיפה או התכנסות קל למדי להשמיע מסרים אלה. קשה יותר להשמיע מסרים אלה כשמדובר באמצעי התקשורת השונים. לכן יש להחמיר בקריטריונים המערכתיים. יש לפרסם כל מאמר או דעה איכותי ומחדש. אמצעי התקשורת האלטרנטיביים מלאים בגילויי דעת ומאמרים שאינם משכנעים איש. אין להפוך את כלי התקשורת האלטרנטיביים ללוח מודעות ובו כל אחד תולה את אשר על ליבו. הקוראים, המאזינים או הצופים מעוניינים במידע, נתונים, טיעונים ופרשנות.


יש גם להתמודד עם שאלת הפלורליזם התקשורתי. מצד אחד, אין לפרסם כל דבר. מצד שני, לא ניתן לפרסם רק את מה שתואם בדיוק את עמדותיה של מערכת. יש לקבוע את השוליים הפוליטיים והאידיאולוגיים של פעילות המערכת, אבל לא יתכן שנפרסם אך ורק את המאמרים החופפים תפיסות אלה. בקולקטיב אנו רגילים לדון האם אנו מסכימים (או לא) עם תוכן מאמר זה או אחר. אך זו איננה השאלה המהותית. יש לשאול את עצמנו האם אנו מוכנים לפרסם מאמר זה או אחר.


עיתונאים רבים פונים אל כלי התקשורת האלטרנטיביים ושואלים האם ניתן לעבוד תמורת שכר. בשלב הזה, אין בכוחם של כלי התקשורת האלטרנטיביים לשלם משכורות. אני מציע לכל עיתונאי מקצועי שפונה אל כלי תקשורת אלטרנטיבי – קודם כל להבטיח את הפרנסה ולאחר מכן להקדיש מזמנו לפעילות במסגרות האלטרנטיביות. הפניה אל כלי התקשורת האלטרנטיביים אינה מקרית. עיתונאים רבים חשים ניכור הולך וגובר עם ה"עיתונות הגדולה" ומחפשים דרכים חדשות להגיע אל הקוראים. כפי שאנו מצפים שמשפטן המועסק על ידי בנק גדול, יקדיש את זמנו החופשי להגנה על זכויות האדם או לפעילות במסגרת איגוד מקצועי או ארגון שמאל; כך יש לדרוש מהעיתונאים לתרום מזמנם וממרצם לעיתונות האלטרנטיבית. יש לשאוף שיהיו פעילים חברתיים במקצועם.


לצערי, מה שמובן לעיתונאים רבים, לא מובן לתנועות החברתיות ולארגוני השמאל. אמצעי התקשורת האלטרנטיביים לא תמיד מופיעים בסדר היום התקשורתי של התנועות החברתיות, האיגודים המקצועיים וארגוני השמאל. גורמים אלה לא תמיד מבינים את עומק החדירה של האמצעים האלטרנטיביים ואת מגבלותיהם ולא עושים מאמצים על מנת לפתחם ולחזקם. דוברי האיגודים או מפלגות השמאל לא מבינים, למשל, שקיום מסיבת עיתונאים בשעות הבוקר מבריח את העיתונאים האלטרנטיביים. כי בשעות הבוקר, עיתונאים אלה עובדים לפרנסתם. הם גם לא מבינים שהתוכניות בתחנות הרדיו האלטרנטיביות משודרות בשעות הלילה המאוחרות. יתכן וכלי התקשורת האלטרנטיביים אינם כה חזקים כמו "העיתונות הגדולה", אבל מוכנים לטפל בחומרים חדשותיים שאיש בעיתונות הממסדית לא רוצה בהם.


אנו עוד מבקשים מאיגודים מקצועיים, תנועות וחברתיות ומפלגות שמאל שיפנו חלק מהתקציבים המוקדשים לפרסום אל כלי התקשורת האלטרנטיביים. ראשי חזית "השמאל המאוחד" של המפלגה הקומוניסטית הספרדית, למשל, מתלוננים דרך קבע ובמשך ארבע שנים תמימות על כך ש"העיתונים וכלי התקשורת הממסדיים לא מעניקים כל כיסוי לעמדותינו ולמעשינו". אבל כאשר מגיעה עת הבחירות, הם מוכנים להוציא מיליונים (תוך שבועיים!) כדי לפרסם מספר מודעות קטנות באותם כלי תקשורת.


אנו סבורים שניתן להקים כלי תקשורת אלטרנטיביים וגם רשתות של אמצעי תקשורת אלטרנטיביים, בלתי-תלויים מבחינה כלכלית במפרסמים ובבעלי מניות. ניתן לפנות אל הקוראים, הצופים או המאזינים ולקבל את המשאבים הצנועים הנחוצים להפעלת כלי התקשורת האלטרנטיביים. המטרה היא אחת: שכלי התקשורת האלטרנטיביים יחדלו מלהיות "אלטרנטיביים ובשוליים" ויהיו לכלי תקשורת המשרתים חלק לא מבוטל מן האזרחים.

תגובות
נושאים: מאמרים

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים