הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-10 בנובמבר, 2005 23 תגובות

ניצחונו המפתיע של מזכ"ל ההסתדרות ח"כ עמיר פרץ על הדינוזאור שמעון פרס בבחירות לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה, לפחות דוחה את התחזיות על שקיעתה וקבורתה של מפלגת העבודה כמאובן לא רלבנטי. תחת הנהגתו של שמעון פרס הפכה מפלגת העבודה למעין ליכוד ב’. מאז תום מלחמת יוני 1967 עברה מפלגת העבודה תהליך של ניוון רעיוני ופוליטי. ממפלגה סוציאל דמוקרטית (שתמיד היו בה נטיות ימניות, בצד מחויבות כלשהי לסולידריות חברתית) היא הפכה למפלגה שהתערבבו בתוכה ביטחוניזם פראי בשירות הכיבוש והפרת זכויות אדם והשתעבדות לבעלי הון. הכמות המבחילה של גנרלים מושחתים מוסרית עם היבטים פליליים (ברק כמשל) שהתמקמו בהנהגתה, היו ביטוי לניוון ולשחיתות.

פרס נהפך לסנשו פנשו של שרון. גם עתה, בהתמודדותו מול פרץ, על מה הוא התגאה? על דימונה, על שהטביע את ישראל בתוך זוהמה רדיואקטיבית של נשק אטומי ופסולת גרעינית.


עמיר פרץ בא לתפקידו החדש עם גיבנת רצינית של מי שחבר לחיים רמון בהריסת ההסתדרות ולהפיכתה לגוף מדולדל. אולם מרגע שרמון עזב את ההסתדרות ופרץ תפש את מקומו, ניכר שעשה מאמץ להחזיר להסתדרות תפקיד מוביל בהגנה על עובדים וגם החזיר לכותרות את נושא המאבק החברתי. נכון שההסתדרות כשלה בהגנה על בעלי ההכנסות הנמוכות, ולא הצליחה למנוע את ההתעשרות המושחתת של מעטים מחד גיסא וההידרדרות של מאות אלפים לעוני מחפיר מאידך גיסא, אבל אי אפשר לקחת ממנו את הפיכתו לדברה של ישראל הענייה במישור הציבורי.


השילוב של עמדותיו היוניות בתחום הסכסוך עם הפלסטינים (התנגדות לכיבוש ולהתנחלויות) בשילוב עם עמדותיו בתחום החברתי והכלכלי, כפי שבאו לידי ביטוי במאבקו מול פרס, הם פתח תקווה. הקווים המנחים של פרץ בהובלת מפלגת העבודה כמו מאבק בעוני ובהתעשרות המופקרת למען סגירת פערים, העברת תקציבים מהתנחלויות לבריאות, לתעסוקה, לחינוך ולהעלאת שכר המינימום, יבחנו עתה בזכוכית מגדלת. האם כראש ממשלה יבטל את כל ההנחות שממשלת שרון-נתניהו-פרס העניקה לעשירים? האם ימסה כהלכה את המיליארדרים והמיליונרים כחלק מהמהלך לסגירת פערים? האם יסיים את הכיבוש ויפרק את ההתנחלויות? האם יבטל את האפליה והיחס הגזעני כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל? האם יעביר מספר החוקים את חוקי החרום המבישים? האם יקטין את הצבא ואת הוצאות החימוש האדירות? האם יפתח את הכור בדימונה לביקורת ציבורית ובינלאומית? האם יתייחס אל מהגרי העבודה כאל אורחים רצויים שיש להעניק להם זכויות אזרח? האם יבטל את המעצרים המינהליים? האם יעמיק את הדמוקרטיה? אלו מעט מהשאלות המטרידות את שוחרי זכויות האדם. ימים יגידו.


המבחן הראשון הוא ממש כאן ועתה: באיזו מידה יממש את התחייבותו ליציאה מיידת מממשלת שרון.


לפני שיתיישב על כס ראש הממשלה, יש לו עבודה רבה במפלגת העבודה. השאלה הגדולה, שלאיש כרגע אין תשובה עליה, האם בחירתו של פרץ היא לא רק מהפך פורמלי אלא גם מהותי, שפירושה ניקוי אורוות מפלגת העבודה מהגנרלים פושעי המלחמה המושחתים שהתמקמו בהנהגתה כמו ברק, בן אליעזר, סנה, וילנאי, יתום שהם במקביל גם שרתי ההון הגדול.


האם ידע פרץ להראות לשמעון פרס את הדרך לבית האבות של הפוליטיקה הישראלית? אם קריאתו של פרץ בנאום הניצחון שלו לפרס להישאר על ידו "כי אני זקוק לחכמתך", נעשה מטעמי אדיבות, זה לא נורא. אם התכוון לכך ברצינות זהו סימן לא טוב.


בראשית 2003 החלה כהונתו של נשיא ברזיל לואיש אינסיו (לולה) דה סילבה. מדובר במנהיג פועלים ראשון שנבחר לתפקיד נשיא ברזיל. רבים תלו תקוות בבחירתו, אולם עד כה התקוות נכזבו. הפערים הכלכליים בברזיל נותרו על כנם. עניי ברזיל נשארו בעוניים, האלימות ברחובות לא הודברה, השחיתות ממשיכה לחגוג, והעשירים בשלב זה נושמים לרווחה.


האם עמיר פרץ, אם יבחר לראש ממשלה, יהיה מהדורה חוזרת ומאכזבת של דה סילבה, או יבשר את השחר החדש של מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית וסולידריות חברתית שתיתן גט כריתות לכיבוש וללאומנות?


ההפגנות בצרפת


לא צריך להיות מומחה לצרפת בכדי להבין כי ההפגנות האלימות של בני הדור השני והשלישי למהגרים מארצות ערביות ואפריקניות הוא ביטוי של יאוש ממציאות מתמשכת של אפליה, גזענות, מצוקה כלכלית ואבטלה. הדברים ידועים לא רק מצרפת. נסיבות דומות עמדו בין השאר גם מאחורי ההפגנות של ערבים פלסטינים אזרחי ישראל באוקטובר 2000. כמובן שבכל מדינה קיימות נסיבות מקומיות אולם אלה לא מבטלות את המכנה המשותף שניתן למצוא אותו בכל העולם הקפיטליסטי: מיליוני בני אדם, חלקם אזרחים, חלקם תושבים ללא זכויות אזרח, חיים בגטאות מכוערים, בצפיפות, עם אחוזי אבטלה גבוהים וסובלים מיחס מבזה של השלטונות.


בסוף זה מתפוצץ.


האלימות ההרסנית של המפגינים, מבטאת גם כישלון של השמאל. נראה שמפלגות השמאל והאיגודים המקצועיים נכשלו, אינני יודע אם ניסו, לחדור לגטאות ולגייס את הכעס וההתמרמרות לאפיקים של מחאה פוליטית.


אחד העיתונאים בישראל (אינני זוכר כרגע מי) כתב כי ככל שמדובר במוסלמים באירופה, יש גורם מעכב ייחודי לאינטגרציה ומקורו ביחס לנשים. כל עוד מערכות השלטון בארצות אירופה בהן ציבור מוסלמי גדול, יסכימו לראות ביחס לנשים "עניין תרבותי פנימי" הדבר יתרום להמשך ההסתגרות והגבהת החומות.


התופעה מוכרת גם בישראל. משטר ליברלי ודמוקרטי, מן הראוי שלא יהיה ניטרלי בסוגייה זו ויתקוף בכל החזיתות את היחס המפלה לנשים ויגן על זכותן לפרוס כנפיים ולקבוע את חייהן הן בתחום הקריירה האישית והן בתחום חיי האהבה והזוגיות.


חופש הדת ומסורת תרבותית לא צריכות להתפרש כחומה בצורה מאחוריה מתבצעים פשעים נגד שוויון האשה. באירופה זה נוגע בעיקר לציבור המוסלמי ואילו בישראל זה כולל גם נשים יהודיות.


להפגנות בצרפת לֶקח מיוחד גם למשטרת ישראל. על אף שרמת האלימות בצרפת גבוהה לאין ערוך מזו שהיתה בהפגנות אוקטובר 2000 בישראל, המשטרה הצרפתית, עד לכתיבת שורות אלו, לא ירתה במפגינים באש חיה, לא הרגה אף מפגין, וזאת למרות שהיו מפגינים שהשתמשו באש חיה ופצעו שוטרים. עד כה נשמר הכלל שצריך להדריך משטרות במשטרים דמוקרטים: לא יורים על אזרחים מפגינים, גם אם הם נוקטים באלימות.


הפתרון למחסור באברים להשתלה


הילד אחמד אל-חטיב בן ה-12 ממחנה הפליטים ליד ג’נין נורה בראשו על ידי אחד מחיילי הכיבוש הישראלי שעה ששיחק ברובה צעצוע.


חיילי הכיבוש הישראלי אמורים לדעת, לאחר 38 שנות כיבוש, כי בחג עיד אל פיטר ילדים פלסטינים משחקים ברובי צעצוע. ובכל זאת, גם בשנה ה-38 לכיבוש יש חיילים שיורים בראשם של ילדים בעיצומו של החג.


אחמד אל חטיב הועבר פצוע אנוש לבית חולים הממשלתי רמב"ם בחיפה, ושם הודיעו הרופאים לאביו, איסמעיל, כי אין סיכוי לילד, ושאלו אותו אם הוא מוכן לתרום את אבריו להשתלות. האב נועץ במופתי של ג’נין וזה אמר לו שאין בהלכה המוסלמית איסור על תרומת אברים. בעקבות זאת, לא זו בלבד שהאב הסכים אלא אמר "החלטתי לתרום כדי להציל ילדים אחרים, למען השלום ולמען איחוד הלבבות". דברים נאים המחממים את הלבבות. מותר להשתאות לנוכח גדלות הנפש של האב שהסכים כי אברי בנו יתרמו לבני העם שחייליו למעשה רצחו את בנו. אני משער כי יהיו גם ציניקנים שיגידו כי גדלות הנפש מהולה בפחד שמא צבא הכיבוש עוד יהרוס את ביתו בגלל ש"בנו שיחק ברובה".


האם אתם רואים בדמיונכם מתנחל שבנו נהרג מאש של לוחמי גרילה הנאבקים בכיבוש, תורם את אבריו לילדים פלסטינים?


לא זו אף זאת, לא אתפלא אם אחד מרבני ההתנחלויות יוציא פסק הלכה המורה לגרום לילדים פלסטינים מוות מוחי כדי שאבריהם ישמשו להצלת ילדים יהודים.


ברית גזענים


הנה סיפור מהחיים.


ראש ההתנחלות העירונית אריאל ביטל ברית ערים תאומות שחתם עם עיר כלשהי בקרואטיה, משום שהתברר כי ראש אותה עיר הוא אנטישמי.


ואני שואל: הכך יעשה גזען אחד למשנהו?


זכות הקוראים לדעת (1)


שלחתי את התגובה הבאה למוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". טרם פורסם, אולי בעתיד:


יאיר לפיד מקדיש את טורו (28.10.2005) לבנו שהתגייס לצבא. בן השאר הוא מפציר בו להיות גאה על הליכתו לצבא.


אני מתקשה להבין אב שרואה בהליכתו של בנו לצבא בכלל, שעניינו בהרג בני אדם, ולצבא הכיבוש הישראלי בפרט שעניינו בהפרת זכויות אדם, עילה לגאווה.


נראה שמאחורי המהוגנות המרכז אירופית של לפיד מסתתרת לה כנראה איזה שאהידיות מזרח תיכונית.


יורשה לי על כן, להציל את כבוד ההורות, ולפרסם את שכתבתי לקראת גיוסו של בני לצבא תחת הכותרת "חטיפה" ופורסם בטורי ב"ידיעות תקשורת" 31.1.1997 :


"בפברואר ימלאו לבני 18 שנה. בת זוגי ואני גידלנו אותו לשלום ולאהבת אדם, וראינו ברכה בעמלנו. עתה באה המדינה ורוצה לגייסו לצבא ולסכן את חייו למען מטרות שדבר אין להן עם הבטחת שלומה של המדינה. לדידי, זו חטיפה בחסות החוק. ישראל אינה נאבקת היום על קיומה ועל ביטחונה. אלו מובטחים זה מכבר. ישראל נלחמת על כיבושיה ועל התנחלויותיה בגדה המערבית, בעזה, בדרום לבנון ובגולן. איך מונעים את החטיפה? האם יש למישהו עצה?"


כך כותב אב החרד באמת לשלום ילדו.


זכות הקוראים לדעת (2)


בעיתון "הארץ" (4.11.2005) פירסם זאב שיף, הפרשן הצבאי הוותיק של העיתון (דרך אגב, היינו יחד בפסטיבל הנוער הדמוקרטי בהלסינקי, 1962), מאמר בשם "היטלר מטהראן". שלחתי לעיתון את התגובה הבאה, שטרם פורסמה, אולי בעתיד:


ממאמרו של זאב שיף נושבת כמעט קורת רוח מדברי הרהב הנפשעים של נשיא איראן מחמוד אחמדינג’אד "למחוק את ישראל מהמפה". עתה יש לו עילה נוספת להצדקת חימושה הגרעיני של ישראל ועוד עילה למאבק נגד תוכניותיה הגרעיניות של איראן.


חימושה הגרעיני של ישראל, על מאות פצצותיה האטומיות והמימניות, היא אחד המנופים לגירעונה של איראן. הפצצה הישראלית הקיימת היא הרבה יותר מסוכנת מהפצצה הלא קיימת בשלב זה באיראן. בל נשכח את הצהרות השר לשעבר אביגדור ליברמן על יכולתה של ישראל להטביע את מצרים באמצעות הפצצת סכר אסואן ואת הצהרות שרון כי אמנם אין לישראל נפט אבל יש לה אפשרות להרוס את הבארות בסעודיה. אנשי הימין הקיצוני, המתנחלים אביגדור ליברמן ובני אלון, שכבר היה קרובים לכפתור הגרעיני של ישראל שעה שכיהנו כשרים בממשלת ישראל, מתכוננים לחזור אליה במשנה כוח. פצצת אטום בידיהם היא לא פחות מפחידה מפצצה עתידית בידי משטר האייאתולות בטהראן.


המאבק נגד הפיכת איראן למעצמה גרעינית, הוא בעל סיכויים טובים יותר אם ילווה בהפיכת המזרח התיכון לאזור חופשי מנשק גרעיני, שפירושו, שבמקביל למניעת פצצה מאיראן, יש להפשיט את ישראל מפצצותיה שלה. הדרך הבטוחה ביותר למניעתה של מלחמה גרעינית היא, אם לפוליטיקאים בכלל, ולאנשי ימין קיצוני וקנאים דתיים בפרט, לא תהיה אופציה כזו.


זאב שיף שוגה כאשר הוא משווה את נשיא איראן להיטלר. אני מקווה שזו פליטת קולמוס ברגעי כעס וזעם, ולא תוצאה של אי ידיעת ההיסטוריה.


נשיא איראן קרא למחיקת ישראל מהמפה כישות מדינית, הוא לא קרא להשמדת העם היהודי. כבן למשפחה יוצאת גרמניה, כמי שנולד בברלין של הרייך השלישי וכמי שלמד את תולדות גרמניה הנאצית, אני יכול לומר בבטחה כי יהודי גרמניה היו נאנחים אנחת רווחה אילו השלטון הנאצי היה מתייחס אל הקהילה היהודית בגרמניה כפי שהרפובליקה האיסלאמית של איראן מתייחסת לקהילה היהודית בשטחה. לא רק שמובטח ליהודים חופש פולחן, אלא הם אזרחים בעלי זכות בחירה ויש אפילו יהודי אחד בפרלמנט.


כאשר אזרחים יהודים באיראן הואשמו בריגול לטובת ישראל הם קיבלו עונשים פחותים מאזרחים ערבים ישראלים שהורשעו בעבירות דומות, וגם את העונשים המופחתים הם לא ריצו במלואם, ושוחררו שחרור מוקדם.


יש בהחלט מקום להשוואות היסטוריות עם גרמניה הנאצית, אבל הן צריכות להיעשות בהקשרים ובמיקוד הנכונים.


דבריו של נשיא איראן חמורים דיים, לא צריך לגייס לכך את היטלר.

תגובות
נושאים: מאמרים

23 תגובות

  1. שיקו הגיב:

    גדעון, אני מאוד נהנה מטוריך על אף שפעמים איני מסכין עימם. עם זאת לא הצלחתי להבין את הקונפיגורציה של מוחך וחשיבתך כשכתבת את המשפט האלמותי הבא באשר ליאיר לפיד):

    "נראה שמאחורי המהוגנות המרכז אירופית של לפיד מסתתרת לה כנראה איזה שאהידיות מזרח תיכונית."

    זה נראה לי משפט אוילי, אומלל וסטראוטיפי לעלא ולעלא. לא מתאים לך וחבל.

  2. עדי- היינו כחולמים? הגיב:

    הניצחון של פרץ הוא בשורה מצויינת לשוחרי השלום והשוויון בישראל. השאלה המרכזית האם הוא ניצחון חד פעמי שנובע מאוסף של נסיבות מקריות או האם מדובר בשינוי אמיתי שמשקף זרמי עומק בחברה הישראלית? מוקדם עדיין לקבוע. הבחירות הקרובות יתנו לכך תשובה

  3. ההפגנות בצרפת הגיב:

    כשבמדינה אחת מתלוננים על קיפוח זה לא בסדר. כשבשתי מדינות מתלוננים זה מדאיג. כשתמיד מתלוננים זה כבר מעלה שאלות. איפה המוסלמים לא מקופחים? אולי זה בעצם אשמתם. מה הם עשו בכדי להשתלב? כמה חוקרים הם הוציאו? בואו ונשווה את היהודים ומעמדם בארה"ב אליה היגרו (שלא חשודה במתן שוויון הזדמנויות למהגרים). לאיזה מעמד והישגים הגיעו היהודים לאורך השנים. לעומתם היכן נמצאים המוסלמים שהיגרו למדינות מערביות?
    זה יותר ויותר נראה כמו התבכיינות כרונית או יותר כמו תופעה לא פחות מדאיה של "כולם אשמים במצב שלי – אני בסדר" .
    בקיצור או שילמדו מיקוד שליטה פנימי מהו או שיקבלו את העובדה שזה לא התפקיד של אף אחד לקדם אותם. "אני לא מוכנה לעזור למי שלא עוזר לעצמו" אמרה המורה שלי לספרות בכיתה י"א. ומה לעשות זה היה נכון אז והיום…

  4. רפי אשכנזי הגיב:

    מתוך טורו של גידעון ספירו, אני שמח לשלוח
    מברוק גדול לעמיר פרץ.
    יש סיבה לאופטימיות עם עמיר פרץ.
    לא לשכוח שמדובר בבחירות למנהיגות השמאל ולא לראשות הממשלה. אף כי אינני חבר המפלגה שלו ואפילו אינני בשמאל כיום, תרומתו של עמיר פרץ לשיח הציבורי הסוציאלי חשובה מאד לכולנו. היותו ראש המפלגה הגדולה בצד השמאלי, תוסיף לכל המערך הפוליטי ואולי תחזיר עטרה ליושנה בכל הקשור ליחסי עבודה. בתקופה שבה שולט החוזה האישי ביחסי העבוה, תקופה בה להיות עובד מוערך פירושו להיות אסיר עם אזיקי זהב על הידיים והרגליים {עובדי ההי-טק לדוגמא} תקופה בה "עובדי הקבלן" הם חלק גדול מדי מהמועסקים במשק, עמיר פרץ חשוב לכולנו.
    מעניין מה הצביעו חלק גדול מעדת החנפנים שהסתובבה סביב שמעון…
    ההצבעה שראינו הלילה לפחות מהצד המפסיד היתה פיסקו של צביעות שראוי שתילמד בחוגים לדרמה

  5. גדעון ספירו הגיב:

    לשיקו,
    נראה שלא הצלחתי להעביר אליך את הנימה האירונית המתלווה למשפט שציטטת. אני לוקח על עצמי את האשמה, ומוסיף הסבר.
    יאיר לפיד מייצג נאמנה את הישראלים הלבנים שרואים עצמם כזרוע מוארכת של מה שהם מבינים כ"תרבות אירופה". מבחינה זו הוא העתק נאמן של אביו יוצא מרכז אירופה. זהו סוג הישראליות שמתהדר ב"רציונליות מערבית" מול הפאנאטיות הערבית הבלתי הגיונית בדמות המתאבדים או אי אלו הורי מתאבדים שמכריזים על הגאווה והכבוד שמנפלו בחלקם בגין בנם השאהיד.
    מה שביקשתי בסך הכל לומר, הוא, שלפיד, עם כל העמדת הפנים האירופית שלו שמתיימרת להיות חפה מכל שאהידיות מזרח תיכונית, אינו שונה מהם. הגאווה שהוא שופך מעל גבי העיתון הנפוץ ביותר במדינה לנוכח גיוס של בנו לצבא הכיבוש מעמידה אותו בדיוק באותו אור לא רציונלי שהוא מייחס לפאנאטים הפלסטינים. רק מהצד של הכובש.

  6. Henry Lowi הגיב:

    This evening, Kikar Rabin will be full of all kinds of people:

    Those who want to protest the murder of their Prime Minister
    Those who want a "peace process" to begin
    Those who want to greet Amir Peretz and wish him well
    Those who hope that this rally can be the starting point for a
    שחר חדש

    This rally will present a wonderful opportunity for honest peace activists to raise the demands:
    End the occupation – 100%
    Release the political prisoners – 100%
    Let the refugees return – 100%

  7. נתן. הגיב:

    למרות שנהוג להטיל בוץ על מה שחוללו רמון ופרץ ל"הסתדרות" ,האמת היא שהם פשוט הצילו אותה.

    איגוד עובדים שמחזיק קונצרנים כלכליים כמו "כור",קבוצות כדור-רגל כמו ה"פועל תל-אביב" ועוסק בעוד אלף ואחד דברים שבינם לבין יצוג עובדים אין דבר וחצי דבר הוא גוף שאיבד את כיונו ויעודו, ולא לחינם ה"הסתדרות" באותן שנים היתה אחד הגופים השנואים במדינה.

    צריך להודות ביושר שהמהפכה שחוללו רמון ופרץ החזירה את ההסתדרות לתפקידה המקורי והעלתה מחדש את קרנה בציבור.

  8. Henry Lowi הגיב:

    My previous comment was sent Saturday afternoon, with plenty of time to be posted by Hagada Hasmalit before the rally.

    I guess the editors of Hagada Hasmalit spent Saturday afternoon busily preparing their signs and banners for the rally.

    Haaretz (Hebrew) and YNet (English) quoted segments from Amir Peretz’s speech. Has anyone seen the full text
    ??.

  9. יובל הלפרין לנתן הגיב:

    ארגון עובדים שאין ברשותו נכסים הוא ארגון חלש ומוגבל.
    החברות והמפעלים שפעלו במסגרת חברת העובדים של ההסתדרות העניקו, מטבע הדברים, תנאי העסקה טובים בהרבה לעובדיהם, ובכך קבעו רף עליון שהקל גם על עובדים בסקטורים אחרים להיאבק על תנאי העסקתם (אגב, זה מה שהביא בדיעבד לכך שעסקי חברת העובדים התקשו לעמוד בתנאי התחרות ונקלעו לקשיים, אם כי חיסולם לא היה מחויב המציאות).
    לפני כמה שנים עבדתי אצל סוחר ספרים משומשים, ובמשך יום שלם עסקנו בפירוק הספרייה של עובדי סולל בונה. כן. הייתה להם ספרייה על חשבון החברה, וזו רק דוגמה אחת להטבות שנאלץ לתת מעסיק שלא רק שאינו מחויב לרווח מכסימלי, אלא רואה עצמו נציג העובדים כולם, וכל פגיעה בהם תגרור אחריה מתקפות קשות עליו.
    אשר לשירותים חברתיים, זה ודאי תפקיד מתפקידיו של איגוד מקצועי. תמיד אומרים על ההסתדרות שהיא מייצגת רק את העובדים החזקים. זה נכון יותר כיום, אבל בעידן שלפני רמון, כשהיא השתמשה בהכנסותיה להעניק שירותי בריאות, חינוך ורווחה לכלל האוכלוסייה (באמצעות מוסדות כקופת חולים, משען, נעמ"ת ועוד), זה היה בדיוק להפך.
    תפיסתו של רמון הנאו-ליברל הייתה שההסתדרות חייבת להיות "איגוד מקצועי נטו", כלומר להסתפק בפה שקל שם שקל, וגם זה רק למי שכבר עובד ומאורגן. סוציאליסט, לעומת זאת, חייב לשאוף להרחבת קשת היעדים של איגוד מקצועי, כי מבחינתו המאבק האיגוד מקצועי אינו אלא מרכיב מוביל במערכה כוללת לשינוי חברתי-מעמדי.

  10. יובל הלפרין ל"הפגנות בצרפת" הגיב:

    אני מניח שהמורה שלך סיפרה לך גם שבמשך מאות שנה קיפחו את היהודים. בארץ אחת זה בסדר. בשתיים זה בסדר. אבל בכל הארצות שהם היו?! איך זה יכול להיות? כנראה שהמורה שלך לא תמיד צדקה…

    או שאולי דווקא כן. אולי מדובר ביבשת הנגועה בגזענות עד לשד עצמותיה. היא השמידה ורדפה את כל תושבי היבשות האחרות כששלטה ביבשות האחרות, והיום היא מפלה ומשפילה אותם על אדמתה.

  11. עופר ליובל הגיב:

    ההישג הגדול של רמון לא היה מכירת חברת העובדים – על התבונה שבכך אפשר להתווכח, אלא המטרה המקורית שלו, שבגללה אולץ להתפטר מתפקיד שר הבריאות, והיא הפרדת החברות בהסתדרות מקופת חולים, שהיתה אף גרועה יותר מחברות כפויה בהסתדרות (שקיימת במידה מסויימת עד היום וגם על זה ניתן להתווכח); לעומתם, החיבור לקופ"ח היתה ניצול ציני של ראשי ההסתדרות במשך שנים של הצורך בשירותי בריאות לאזרחים, ואת הכוח המונופוליסטי של קופת חולים כללית.

    ואם אני לא טועה, מבין שלושת אגפי המשק – הפרטי, הממשלתי וההסתדרותי – דווקא ההסתדרותי היה האחרון שאיפשר לערבים לעבוד במפעליו (בשנות ה-60), והראשון ששיסה מאבטחים ואח"כ כלבי תקיפה בעובדים מפוטרים (כמו בסולתם בשנות ה-80).

  12. הגרמני הגיב:

    להלפרין,
    זוגתי, שתזכה לחיים ארוכים, עובדת בבנק אשר שייך לארגון העובדים הגדול בגרמניה(ארגון הגג).
    לפני כחודש לערך נמכר הבנק, שעמד בפני פשיטת רגל, לבנק גדול אחר. במהלך שלוש השנים הבאות הולכות להמחק שלוש מתוך חמש משרות בבנק. הכל תוצאה של אבטלה סמויה, פוליטיקה ובירוקרטיה מיותרת וועד עובדים אשר אינו קשוב לרחשי השוק, כי אם להעצמת כוחו בלבד.
    אתה טוען שארגון עובדים שאין ברשותו נכסים הוא ארגון חלש ומוגבל, ואני טוען שבעולמנו, כיום, אין מקום להתערבות כה גסה של ארגוני העובדים בניהול נכסיהם.
    בנק זה היה ניצל לו היה נערך לתחרות בשוק בזמן. לו היה מקדם את עובדיו על פי כישרון, ולא על פי שייכות פוליטית.

  13. יובל הלפרין לעופר הגיב:

    הוויתור על קופת חולים הכניס את ההסתדרות לגירעון של מיליארדים, ובדיעבד הרע את שירותי הבריאות.
    לכל ארגון יש זכות להתנות את ההנאה משירותיו בכך שדמי החבר יופנו גם ליעדים אחרים.
    חבר הסתדרות שילם דמי חבר, חלקם הועברו לשירותי בריאות וחלקם לפעילות האיגוד מקצועית. זה לא פסול. זה חיוני.

  14. עופר יהלום ליובל הגיב:

    נכון שב-10 השנים האחרונות שירותי הבריאות התדרדרו, אבל אם יש להסתדרות גירעון זה קרה מכיוון שהשאירה מנגנון גדול מדי לאחר שכבר לא היה לה את קופת חולים, וירד מספר החברים משלמי המסים. וכשאתה אומר "לכל ארגון יש זכות להתנות…", זה נשמע כאילו היו 10 קופות חולים בערך שוות בגודלן, ולא קופה אחת בעלת כוח מונופוליסטי ועוד 3 קטנות.

    בהקשר זה, אני גם לא מתפעל מכוחו האלקטורלי של עמיר פרץ. עם כל הסימפטיה, הוא לא עמד מעולם לבחירה אמיתית בין חברי ההסתדרות, אלא מונה בעקבות פרישתו של רמון ואחר כך סגר דיל פעמיים עם אנשי הימין שהעדיפו לא להתמודד נגדו.

    ואם כבר עוסקים בחוויות אישיות, לפני כמה ימים התקשרה למשרד שאני עובד בו מישהי שהציגה את עצמה כנציגה של איזה פרוייקט תעסוקה ממשלתי, ושאלה אם אנחנו מעוניינים בעובדים בפחות משכר המינימום. כשאמרתי לה שלא, התעקשה ש"זה רק 10 ש"ח לשעה ואפשר גם במשרה חלקית לשליחויות.". מעניין מה יהיה השלב הבא – טלמרקטינג לסחר איברים?

  15. ליובל הלפרין הגיב:

    זה לא רלוונטי אם היבשת גזענית או לא. הם בחרו להגר לשם, זה המצב שם ואף אחד לא ממש חייב להם משהו. בו נראה אם ירצו לחזור לארצות מוצאם לקידמה ולשוויון שממתינים להם שם.
    כן המורה שלי גם סיפרה לי שהיהודים קופחו אבל היא גם הראתה לי שלמרות הקיפוח הם הגיעו להישגים ועמדות מפתח.
    בקיצור בחרת להגר, תתמודד עם המציאות ותגיד תודה על הקידמה שהרווחת…

  16. עופר יהלום הגיב:

    רציתי להוסיף שלדעתי הסיבה להתמוטטות המשק ההסתדרותי לא היתה מתן תנאים טובים יותר לעובדים – עובדה שעד 77 הוא החזיק מעמד די טוב במשך עשרות שנים.
    אלא שבאותה שנה עלה הליכוד לשלטון, ואז נוצרו שתי תופעות שליליות מבחינת חברת העובדים: מצד אחד היץה ממשלת ימין שכבר לא התייחסה לחברות ההסתדרותיות כאילו הן "משלנו", ולכן כבר לא קיבלו סובסידיות מוגברות, ומצד שני ראשי חברת העובדים התחילו לראות בעצמם קבלני קולות של מפלגת העבודה ולכן בניגוד לעבר, נמצנו לפטר עובדים גם כשמצב החברות לא היה טוב. מכאן ועד למשבר של שנות ה-80 וההתמוטטות של שנות ה-90 הדרך היתה די קצרה.

  17. רק להזכיר… הגיב:

    בהמשך לתגובה ליובל הלפרין,אתה מוזמן לחשוב היכן עוד יש אנשים שזכו בדרך אגב לקידמה,מערביות ודמוקרטיה ועדיין ממשיכים לקטר…(רמז – לא תצטרך משקפת בכדי לראות היכן)

  18. תגובתו של מר "ההפגנות בצרפת" הגיב:

    דומה, במידה חשודה עד להתמיה, לעמדת כל אותם מיליונרים, עם כרס ענקית ועניבה מקושטת, המרבים לנאום – בכנסי מפלגת "שינוי" לדוגמא – על "העניים הבטלנים, האשמים במצבם", על "המזרחיים המתבכיינים", על "האתיופים ה – – -" (אני מעדיף שלא לצטטם כאן – יש דברים, אשר האינטרנט איננו יכול לשאת), על "הערבים, בעלי מנטאליות השהיד" וכן-הלאה, וכן-הלאה. ההימור שלי הוא – המדובר כאן בפעיל מרכזי ב"שינוי" – קרובו של ח"כ פורז, אולי?

  19. מיכאל שרון הגיב:

    הזולת כאובייקט ואליטות השוד

    אולי מפציע שחר חדש, מי יודע, אבל הדברים כאן קצת יגעים.

    כך, הסאוב והאטימות במקומותינו – שורשם בשילטון של שדרת אוליגארכים, שעניינם הוא לבזוז את העם. מדובר באליטת שוד ולא באליטת שרות. אוירת הבזיזה השרירותית הזאת מקרינה לכל שדרות החברה. כשחולבים ובוזזים מישהו ללא תמורה – רואים בו אובייקט למניפולציה, חפץ דומם. מבנה יחסים לא סימטריים אלה, של ראיית הזולת כאובייקט, גולש לכל המרחב החברתי.

    הידעת שבשנתיים האחרונות התייקר האוכל – עיקר הצריכה של 85 אחוז מאוכלוסיית ישראל ב-35 אחוז? וקיבלת תוספת יוקר? לא. רואים בך אדם בעל קיום פיזי וצרכים, או חפץ לבזיזה ומניפולציה? מה דעתך? וכך, עקב אליטות הביזה וערכיהם המעוותים, הפכה ישראל למרכז פשע בינלאומי ענק, מדינה המיצאת לעולם סחר סמים בקנה מידה נירחב, סחר באיברים, מציפה את מזרח אירופה בבתי קאזינו, סחר בנשים ונשק. המדינה מוגדרת כמושחתת ביותר במערב. עשיריה הגדולים, כגוסינסקי למשל – הינם עבריינים קשים. מנכ"ל התעשייה האוירית – אחד האירגונים הגדולים בישראל – עבריין, שנחקר אתמול 9 שעות במטה הארצי. הבנק הסולידי ביותר בישראל – בנק הפועלים – עוסק בהלבנת כספי פשע בקנה מידה ענק. כספי התקציב -270 מליארד שקל השנה – חלקים גדולים ממנו ניגנבים ומוברחים לפקדונות ממוספרים בשוויץ ולבנקים בניו יורק ואין כמעט תמורה למיסינו, בניגוד למדינות המערב. מי שמע לפני 15 שנים ביפן על ישראל חוץ מבני כת המאקוייה? אבל היום צעירות ישראליות מציפות את הבארים של טוקיו כזונות.

    קרא את המאמר הבא ותבין איפוא אתה חי ומה מקור הרעה.

    על מניפולטיביות וחוסר יעילות
    — קישור —

    ומה אומרים בעולם על ישראלים?
    — קישור —

  20. מיכאל שרון הגיב:

    מר ספירו, איני כלל תומך בביזת קרקעות מהפלשתינאים, וכבר כיניתי זאת יותר מפעם אחת "נידלו"ן הפלשתינאים", ואף כתבתי בכל לשון של בוז על התעשרותם של סוחרי הנדל"ן בגדה (בסגנון סטירי "אלה, נפלה להם גולדה, היו שואלים "למה להרים"?). אני מגנה גם בכל לשון של גינוי את מעשי האכזריות הנעשים כלפי אוכלוסיה חסרת ישע. גישתי היתה שנים רבות נאו-ליברליזם, אך כפי שניתן לראות במאמרי ב-NFC, לא לילד הזה התפללתי.

    עם זאת, בנושא גוש קטיף היו מעורבים אצל רבים אלמנטים מובהקים של קירבון לאלים זועמים, שהרי אין זה כלל פתרון אלא קומבינה של וייסגלס. הצעתי פתרונות יסודיים יותר כגון פתרון בראש וראשונה של שאלת הפליטים. עם זאת, אני אכן במידה רבה איש ימין, אך דוחה גישות מנשלות כלפי הפלשתינאים והפקעת רכושם וקרקעותיהם.

    אנו עומדים מול בעיות מורכבות בשאלה הערבית ובנושאים משקיים וחברתיים. דומה שאין כאן פתרונות פשוטים. עם זאת, אין עקב כך לדגול בעמימות מוסרית, ואני מעריך מאד את גישותיך הצלולות מוסרית.

  21. גדעון ספירו הגיב:

    למיכאל שרון,
    יש בעיה עם משא ומסע הקיטרוג שלך. מחד גיסא הדברים נכונים, ומאידך גיסא אתה לא רק שלא מסיק את המסקנות הפוליטיות, אלא אתה תומך בבוזזים. כמי שמעיד על עצמו כמשתייך לימין, אתה תומך בביזה הגדולה ביותר שמתרחשת בישראל זה 38 שנים: הכיבוש וההתנחלויות. את פינוי המתנחלים הבוזזים מרצועת עזה השווית כמדומני לגירוש היהודים שעשו הנאצים.
    ההתנחלויות, המתנחלים והממשלות המממנות אותם בוזזים אותנו מאז 1967, והביזה אינה רק מאזרחי ישראל, שבגללה הפכנו ממדינת רווחה למדינת הפרטה מושחתת שבוזזת את רכוש הציבור ומעבירה אותו במחירי סוף העונה לבעלי הון, (אתה הרי תומך בהפרטה). אתה מלין על בנק הפועלים שהפך למכבסת הלבנת הון, אבל זה לא היה כך, בוודאי לא בממדים האלה, כאשר הבנק היה בבעלות ציבורית. (גם משכורות המנהלים היו הרבה יותר צנועות והוגנת, לא 9 מיליון ש"ח למנכ"ל לשנה). הביזה היא גם, ואולי קודם כל, מהפלסטינים, בוזזים את רכושם, את קרקעותיהם, את בתיהם ואת חירותם אלא שאתה תומך בביזה הזו.
    לכן נשמעת הביקורת שלך מעט חלולה.
    כל עוד אתה תומך בימין, אתה שותף, לפחות אידיאולוגית, לביזה.

  22. מיכאל, יקירי הגיב:

    כבר דנו בזה יותר מפעם אחת.
    לא טוב לך?
    לך!

    די לנפנף בחדשות ישנות.

    וביפן, אגב, עובדות צעירות מערביות רבות בשירותי אירוח. ישראליות הן ממש לא הרוב שם. וזו לא ממש זנות.

  23. איש עסקים שמן… הגיב:

    א. אינני איש עסקים שמן וגם לא קרובו של פורז ככה שההימור אולי לא כ"כ הצליח.
    ב. הכנסת לי מילים לפה כמו תרבות השאהיד של הערבים למשל…קצת צניעות.
    ג. מה שאני בס"הכ בא להגיד הוא שהם ידעו שהמצב ככה ואם לא מתאים להם שלא יהגדו לשם. הם בסה"כ באו למצוא עתיד טוב יותר וזכו בקידמה שלא היו מקבלים אותה אם לא היו מהגרים למקומות אלו ככה שבמילים הכי פשוטות – תמשיכו להנות מההפקר ותשתקו.
    ד. כבר נמאס שחלק אחד של העולם הוא האחראי והתורם מבחינת הקידמה והחלק השני במקרה הטוב טפיל. כמה תרמו מדינות ערב ואפריקה למחקר הרפואי ולקידמה.
    ה. אתם רוצים להתקדם – אין בעיה לא אני צריך לממן את זה חיסכו כסף, קנו טכנולוגיה, פתחו מחקרים ואל תמצצו את דמו של העולם המערבי.
    ו. מה הבעיה עם משכורתו של מנכ"ל בנק הפועלים?

הגיבו לרק להזכיר…

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים