הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 בנובמבר, 2005 9 תגובות

לפני מספר חודשים ענה הסופר אהרון אפלפלד בתשובה לשאלה האם גילה סופר ישראלי צעיר שהוא אהב, כי ישנם בארץ כשרונות רבים ושהם יגיעו אלינו דווקא מן הציבור הדתי או מעדות המזרח. בשני האזורים הללו, הוסיף אפלפלד, יש חיים אמיתיים, בוערים. המרכז הוא שבע, הוא לא צריך חשבונות נפש, ואם יש לו חשבונות נפש, הם חשבונות של מותרות. יש קשר הדוק בין החברה והאמנות, והאמירה של הסופר אהרון אפלפלד שיקפה לא רק תהליך אמנותי שבו השוליים חודרים למרכז ומערערים את יסודותיו ו"משחירים" את בית האדון, אלא גם שיקפה תהליך חברתי שעובר על המדינה בישראל.

בחירת עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה מאתגרת משטר של זהויות אשר ייצר לנו אשליות. ניכור, ומתחים אתניים, מעמדיים, לאומיים ומגדריים. החברה בישראל הפכה לנתינה תחת הקטגוריה האשכנזית. הקטגוריה של האשכנזיות ייצרה סובייקטים בעלי משמעת עצמית אשר פעלו בנאמנות לקטגוריה. אך תהליכים ארוכי טווח בחברה בישראל החלו לייצר סובייקטים אחרים, אשר הנאמנות לאשכנזיות התערערה. גם אם עמיר פרץ כמנהיג הצהיר שהוא יהרוג את השד העדתי, הוא משמש כנשא של המזרחיות לתוך הבית הלבן של המחשבה האשכנזית, שבטוחה שהיא הצילה את המזרחים מגורלם המר ומניוון בחברה הערבית.


בספרה של גיאטרי צקרווטי ספיבק "מותה של דיסציפלינה" היא בקשה ליצור שינוי טרמינולוגי מן "הפרספקטיבה הפוסט קולוניאלית" ל"פרספקטיבה גלובלית". עלינו להתקדם מן הקטגוריה האשכנזית, עלינו להתקדם אל הקטגוריה המזרחית הפוליטית בישראל. המזרחיות (ביחד עם הפלסטיניות-הישראלית) צריכה להיכנס לכל מרכזי הכוח, לא לוותר על האוניברסיטאות, הפוליטיקה, וכל מרכזי הכוח אשר מייצרים את חלוקת העושר במדינה בישראל. הבית הלבן המוכר של האשכנזיות אשר הפך למוכר בשל כוחו והמחשבה ההגמונית הוא ייצר בקרב הנתינים בישראל, צריך להפוך חזרה להיות בית זר. בחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה מכוננת מחדש את היחסים בין האזרחים למערכת הפוליטית, חוויות המזרחיות ההיברידיות המורכבות זוכות לחלל פוליטי מחודש.


כך באופן פרדוכסלי בתנועה הפוכה הופך דווקא הסובייקט המזרחי אשר עומד בשוליים ומביט על המרכז לנגיש ומוכר, ודיכוי האשכנזיות מתפרק מבפנים. מה שאני מציע אינו פוליטיזציה של התחום, אלא לנוע הלאה לתוך פוליטיקה חדשה אשר משאירה מאחור את העוינות.


בחירת עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה היא מצד אחד הצבעת מחאה שחותרת במסר האידיאלוגי שלה תחת המוסכמות החברתיות-תרבותיות. מצד שני ניתן לראות בבחירת עמיר פרץ גם יצירת צורה חדשה המנסה להילחץ מהשפה של קודמתה. כשהבחנתי בכמות הגזענות שזכה לה עמיר פרץ בניסיונו להיבחר הצטערתי שהוא לא המשיך מצוייד במפלגה עצמאית בדמות "עם אחד" אשר הייתה משחררת אותו מהצורך להתחנף לקהל הבוחרים של "העבודה" וגם להשאר בפרוגרמה הפוליטית של מפלגת "העבודה". בחירתו של עמיר פרץ הפתיעה אותי והראתה לי שקולות אחרים יכולים להכנס לחדר האדון. כמובן ימים יבואו וייראו האם ניתן לשנות מתוך המבנה הפוליטי הקיים יכול להצליח. הואקום הפוליטי שהותיר מחנה השמאל בישראל, הכריח את הזאב לדבר בשפת הכבש, שרון לא יכול היה לסמן לעולם ולישראל שהוא נשאר אותו "ימין" ישן והוא הפך בפועל לאותו ימין חדש אשר ניכס את השפה של השמאל ובנה חומות פנימיות וחיצוניות. האם עמיר פרץ מסוגל לנכס מחדש את השפה ובאותו זמן לייצר פרקטיקות פעולה חדשות? הזמן יביא את התשובות.


התפקיד של התרבות המזרחית כותבת המשוררת חביבה פדיה , "היא להשתחרר מכל הפריזמות שיוצרו עבורה, כלומר להשתחרר מן ה"נישה" שבתוכה היא הושמה וזה לא פרויקט פשוט. למעשה כל מבע אמנותית הוא פרי של כישרון, ושל כלים ושל עיבוד התרבות". בורסיה הפוליטית של בחירת עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה ניתן לומר שהוא השתחרר מהנישה הפוליטית של דרישה במקום לצד רה"מ, כמו מופז, ואחרים לבקשת העוגה כולה. אך צורתו היא צורה פוליטית חדשה. עלינו לזכור שלא היה בישראל עדיין מנהיג מזרחי שהפך לראש הממשלה למרות שהמזרחים הם הקולקטיב הגדול בתוך המדינה בישראל. כל מנהיג מזרחי שסומן כאחד כזה, יורט. דרעי , מרדכי ואחרים מצאו את עצמם נפלטים מהמערכת הפוליטית באופן פאראדוכסלי דווקא בשל הצלחתם והאיום של מנהיגותם על צורת השלטון בישראל.


כל טקסט שואף להגיע לפתרון, מבקש להגיע לסוף, אך אני לא בטוח שהטקסט שלי יוכל לעשות כן. אני מודע לכך לכוחות הפועלים על עמיר פרץ בתוך מפלגת העבודה, החברה בישראל, והכלכלה העולמית. "טענתו של לאטור ששני העקרונות – הכלאה (היברידיזציה) וטיהור (פריוריפיקציה) – משמשים מעין קוד של המודרניות" – תוכל לשמש לנו מבנה שבו ינוע עמיר פרץ מהיום והלאה בתוך מפלגת העבודה מצד אם נביט בחברה בישראל נוכל לראות שגם "המקרה הציוני משתלב איפוא בקלות בניתוחו של לאטור, במיוחד בשל עמימותו של המושג יהדות, שהוא "מעורב" מובהק. הלאומיות הציונית היא הכלאה בין דת לחילוניות, בין מזרח למערב, בין פרה-מודרניות למודרניות" . עמיר פרץ ינוע בין הניסיון להכליא את הזכויות הכלכליות והחברתיות עליהם הוא עמד והתעקש כראש ההסתדרות לתוך מפלגת העבודה המנוונות והרקובה. כניסתו למפלגת העבודה גם מביעה אמון במערכת הפוליטית אשר אפשרה לקול בריא ורענן להכנס לתוכה. המערכת הפוליטית של מפלגת העבודה, בעלי ההון אשר עומדים מאחוריו,והמערכת הפוליטית הכוללת כולם ימשכו אותו לקראת טיהור עמדותיו מכל סממן חברתי. כבר היום אנו שומעים אותו מצהיר ללא הרף על בקשתו לקבור "השד העדתי", שהיא הצהרה טהרנית אשר לא מבקשת ליצור שיח ולהביא את הקטגוריה האתנית לתוך מרכזי השיח בישראל אלא להמשיך להדחיק ולהכחיש ולשלול.


האם מחוות השיקמים נעלה סוף סוף למעברה הגלובאלית, האם נוכל לצרף את ישראל למעברה העולמית בו רוב תושבי הכדור העניים נלחמים בכלכלה הגלובלית והמקומיית-ייחודית על זכויותיהם לסף חיים בכבוד, הכרה בשונותם ושמירה על תרבותם ממחיקה. שיח זכויות אדם חיוני לחברה בישראל, הפלסטינים חיים בתת חיים, מהגרי העבודה נרדפים וחיים בפחד, הנשים ממזרח אירופה ומדינות ברה"מ לשעבר נסחרות כסחורה, החברה כולה מתנוונת משלטון האפרטהייד בשטחים הכבושים. האם המעברה של עמיר פרץ תוכל להשתלב במעברות האחרות, זאת בהחלט שאלה, אך דבר אחד ידוע, עמיר פרץ הוא לא האיכר העשיר במדינה, כמו שרון וזו נקודה טובה להתחלה בנוסף הוא אינו מנוון וחסיד של האשכנזיות כמו פרס. בבחירת עמיר פרץ למפלגת העבודה ישנה הצהרה חדשה על פנים ביתו של האדון בישראל, זרע של תקווה למחנה שמאל בישראל. עלינו לדחוק במנהיג מפלגת העבודה לעמוד בציפיות מצד אחד ומצד שני לא ליפול לציפיות גבוהות כיוון שהמערכת הפוליטית בישראל יותר מורכבת והשינויים איטיים. דבר אחד ברור ונהיר לכל, עמיר פרץ מבשר על צורה פוליטית חדשה שעדיין לא נוסתה במערכת הפוליטית, מנהיג הסתדרות מזרחי, אשר מייצג את זכויות העובדים בישראל, אשר נכנס לתוך ביתם של הפוליטיקאים האשכנזים אשר נכנעו למדיניות הניאו-ליברלית בצורתה הקיצונית ביותר.

תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. שפוי מלחמה הגיב:

    מה זה הקישקוש הפסאדו-קוואנטו-אינטלקטוליסטי הזה?

    איך הצליחו להחדיר את המילה "מגדר" למאמר על בחירת פרץ? מה, בן אדם עם שפם זה עכשיו קטגוריה מגדרית פוסט-אינטגרלית חדשה?

    כל קישקוש יכול להיכנס לפה, בתנאי שיהיו בו מספיק מילים קוואזי-היברידיות שאף אחד לא מבין, אבל בטוח שזה שהוא לא מביו מראה שזה מילה רק לאנשים חכמים?

    בספרו של ה. כ. אנדרסן, הוא בדיוק מתאר מקרה כזה. בקיצור, המלך לא רק עירום, הוא גם מפליץ תוך כדי.

  2. צודק מה הגיב:

    ככה יהיו לנו ראשי עבודה מרוקאים, ראשי ממשלה מרוקאים, גנרלים מרוקאים, בעלי הון מרוקאים, מושחתים מרוקאים, נצלנים מרוקאים, ומדוכאים….מרוקאים ואשכנזים ותימנים וקווקזים ורוסים ואתיופים…

  3. אדם.א הגיב:

    אני לא בטוח,אבל אני חושב שמרדכי נפלט מהמערכת הפוליטית בעיקר בגלל העובדה שהוא הורשע בביצוע מעשים מגונים בשתי נשים. למרות שיכול מאוד להיות שזה רק בגלל היותו מזרחי,ושאם שם משפחתו היה גולדנברג ההרשעות הנ"ל לא היו מפריעות לו להמשיך לעסוק בחיים הציבוריים.
    אגב,אני גם חושב שהפליטה של אריה דרעי מהמערכת הפוליטית הייתה קשורה להרשעתו בעבירות של שוחד,מירמה והפרת אמונים במשפט אחד,ובהפרת אמונים במשפט אחר.
    כמובן שיכול להיות שמחשבתי מוטה מכיוון שמוצאם של אבותי מאירופה (הונגריה ובולגריה),ובמקרה כזה אני מתנצל מראש.

  4. מסתייג וגם לא הגיב:

    אני מאוד לא מרוצה מהסגנון של המגיב הראשון (‘שפוי מלחמה’) אבל מסכים עם תוכנו העקרוני: מדובר בטקסט חסר כל סובסטנציה מלבד הצורך של כותבו ב"ניים דרופינג" אינטלקטואליסטי.

  5. אורן הגיב:

    הרבה מאוד פעמים, תופעות או יותר נכון לומר תוצאות פוליטיות הן בסה"כ תוצאה של מהלך אריתמטי פשוט.

    אי אפשר לומר שהרבה השתנה במפלגת העבודה. עמיר פרץ פקד מספיק אנשים בשביל לנצח, בעוד שמעון פרס לא עמד על המשמר. עמיר פרץ פקד קרוב ל-2000 עובדי הסתדרות ובני משפחותיהם. כ-750 יוצאי אתיופיה תומכים ישירים של אדיסו מסאלה. כ-600 תושבי שדרות, קרוב ל-2000 מצביעי ש"ס ברחבי הארץ ועוד כ-1000 מצביעי ליכוד, ואולי עוד אחרים שאני באופן אישי לא יודע עליהם. התוצאה היא שבמשחק האריתמטי , ביום הפקודה- הוא ניצח. כל הנסיונות לקשור כתרים לנצחון, הרי זה רק ניסיון להסביר את התוצאה ולא לקבל אותה כמות שהיא.

  6. נתן. הגיב:

    התפלאתי לקרוא במאמר כי "…מרדכי ואחרים מצאו את עצמם נפלטים מהמערכת הפוליטית באופן פאראדוכסלי דווקא בשל הצלחתם והאיום של מנהיגותם על צורת השלטון בישראל…"

    לא ידעתי שמעשים מגונים בנשים נחשבים לאיום על צורת השלטון במדינת ישראל(אבל אולי זה בגלל שאני אשכנזי….).

  7. שירה הגיב:

    מאמר יפה וניתוח מעניין. אהבתי בעיקר את הפתיח. אכן השטח רוחש חיים וכמו שאמרה אביבית בעוני יש הרבה יצירתיות שכלית ואמנותית.
    לשפוי מלחמה לך תעשה שיעורי בית במקום ללעוג. מגיע לנו מדי פעם לדשדש קצת החוצה אל מחוץ לרפש של השיח הישראלי הרדוד, ויש מקום גם לדיון אקדמי במהפך של פרץ ולא רק לקלישאות השטוחות של התקשורת והפוליטיקה האשכנזית הנגועה ברובה בגזענות.
    למתי, שתי הערות:
    אחת האם הלאומיות הציונית היא באמת הכלאה בין דת לחילוניות, בין מזרח למערב, בין פרה-מודרניות למודרניות, או שהיא חילונית מודרנית ומערבית באופיה אך עושה שימוש ציני בדת ומדירה את הדתיים, מנכסת לעצמה את המזרח ומדירה מזרחים ומשתמשת במרכיבים פרה-מודרניים לצורך כינונה וביסוס טענותיה ההיסטוריות , אך שוללת כל גילוי שאינו "מודרני" (כולל זה הפוס-מודרני)? סתם, חומר למחשבה.
    והערה נוספת גם אני התקוממתי באינסטינקט מיידי נגד הצהרתו על קבורת "השד העדתי",אבל במחשבה שניה אני חושבת שעמיר פרץ הרבה יותר מתוחכם ממה שנראה ונשמע, בעיקר מבעד למסך הגזענות שאופף אותו בתקשורת. הרי שנינו יודעים שהשיח המזרחי אינו זר לו, הוא התחכך עם רבים מחברינו המזרחים, והיה בקשרים ארוכי שנים עם ויקי וחיים שירן.ובל נשכח ששתי אחיותיו הן פעילות באחותי. בכמה הזדמנויות ששמעתי אותו מדבר "בבית", הוא לא נשמע לי כחסר מודעות מזרחית או כאחד מאותם מתכחשים סדרתיים. אני חושבת שהוא מתכוון ללכת על כל הקופה ולהיות ראש ממשלה, ובתפקיד זה הוא חייב להיות ראש ממשלה של כ-ו-ל-ם, במילים אחרות הוא כבר היום מדבר כראש ממשלה ולא כפוליטיקאי צר אופקים מן השורה. הוא גם מבין שהוא לא צריך להניף את הדגל המזרחי הוא הרי מתנוסס בצורה כל כך ברורה על פניו- השפם "המחוצף" (שלא לומר הערבי), המבטא, הביוגרפיה ועוד. הוא משאיר את העבודה המלוכלכת לגזענים האשכנזים ולהיסטרים מהליכוד מתעלה מעל כולם.
    מבחינת המזרחים הוא יודע שהם רואים בו "דיאלנא" (משלנו) שפת הגוף שלו מספיקה בשביל להעביר אלפי מתפקדים מהליכוד ומש"ס לצידו.ישחקו הנערים לפניו. אני חושבת שבשיח החברתי שלו ובכוונתו ליצור קואליציה של מדוכאים מובלעת התפיסה הרב תרבותית של קטבים שונים: רוסים, אתיופים, ערבים מזרחים ואשכנזים, דתיים וחילונים שיצטרכו לגדור בכפיפה אחת אך הפעם לא ממקום של הגמוניה תרבותית אחת או כדבריך "הקטגוריה האשכנזית" , אלא ממקום דמוקרטי ושיוויוני יותר על בסיס אינטרסים משותפים.

  8. דן תמיר הגיב:

    "בבחירת עמיר פרץ למפלגת העבודה ישנה הצהרה חדשה על פנים ביתו של האדון בישראל, זרע של תקווה למחנה שמאל בישראל… דבר אחד ברור ונהיר לכל, עמיר פרץ מבשר על צורה פוליטית חדשה שעדיין לא נוסתה במערכת הפוליטית…”.

    קראתי ונהניתי.

  9. עוגת שיש הגיב:

    גם אנשים מהמרכז או מהקונצנזוס יכולים למצוא את עצמם בשוליים, או להיות רגישים מספיק לתאר מצוקות ומציאות מורכבת. והתנאי ליצירה אומנותית טובה, תלוייה בעיקר ביוצר. ולאו דווקא בטבלין ובצבע שלו. די כבר לראות את העולם כמו עוגת שיש.

הגיבו לשירה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים