הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-15 בנובמבר, 2005 6 תגובות

האם עיראק הפכה לווייטנאם שנייה? טראן דאק לואי יכול להשיב ללא היסוס לשאלה זו. הוא גדל בעת ההפצצות המסיביות של ארה"ב על ארצו, וייטנאם, ואביו, ממפקדי הגרילה שלחמה בהרים נגד הכובש האמריקאי, נמנה עם מנצחי המלחמה. פנינו אל טראן 30 שנה לאחר תום מלחמת וייטנאם כי הוא קומוניסט ועומד בראש הקרן למען השלום והפיתוח של וייטנאם. למרואיין שלנו יש עמדה נחרצת על הנעשה בעיראק לאחר הפלישה האמריקאית שהחלה במארס 2003 וחשוב לו להסביר אותה. "המאבק שלנו היה מאורגן היטב. פעלנו תחת הנהגה מאוחדת אחת, בעלת קשרים גלויים עם תנועות סולידריות בכל העולם. במקרה של עיראק קשה עד מאוד לדעת מי עומד מאחורי מעשי ההתנגדות ומהן המטרות של מעשים אלה", הדגיש טראן בשיחתנו.

לדבריו, אחת החולשות המרכזיות של הלוחמים היא "שקיימת תחושה משותפת שעל הכובש האמריקאי להסתלק במהרה מאדמות עיראק, אבל אין כל תוכנית פוליטית או מצע משותף המסוגל לאחד את כל הכוחות המתנגדים לכיבוש". ההתנגדות ניזונה מהסבל שהוא מנת חלקו של הכיבוש. התומכים בהתנגדות הם אזרחים עיראקים שהיו קורבנות הכיבוש, או קרובי משפחתם של עיראקים שנרצחו, נעלמו או נעצרו על ידי ארה"ב ובני בריתה. "אבל התנגדות כזו לא מובילה לשום מקום. ללא מטרות ברורות וללא תוכנית פוליטית, ההתנגדות הופכת להתמודדות במישור הצבאי בלבד. אנו למשל, נלחמנו למען העצמאות והסוציאליזם. כאשר תבענו להקים חברה סוציאליסטית לא פעלנו רק כתגובה לכיבוש האמריקאי. רצינו מהפכה חברתית של ממש, מהפכה מן היסוד". יצויין שכמה מהתנועות והקבוצות המתנגדות לכובשים האמריקאים הצליחו לגבש עמדות ותוכניות ולהן דוברים מוכרים. אבל עמדות אלה מתבססות על עקרונות דתיים או עדתיים שבאמצעותם "לא ניתן להתקדם לשום מקום, קל וחומר להקים עיראק חדשה ועצמאית".


לדעת טראן, תנועתו האיסלמית של מוכתאדה סאדר מדברת בשם העניים השיעים תושבי הערים והפרברים. תנועה זו הצליחה להקים מוסדות לעזרה הדדית עבור הקהילות העניות ומטרותיה הקמת מדינה איסלמית בעיראק. שילוב זה איפשר לסאדר להפוך למנהיגם של מיליוני שיעים עניים, אך הוא אינו מצליח לפרוץ את הגבולות הצרים של קהילתו. לדעת טראן, דבר דומה קרה עם הסונים. יש בקהילה הסונית התארגנויות שונות ולהן אישים המתראיינים לעיתים קרובות ברשתות התקשורת הערביות. אבל השפעתן היא שולית.


ארה"ב ומדיניותה כלפי העדות והמיעוטים


טראן סבור שבהיעדר תנועה המונית בעלת מצע פוליטי שחורג מעבר לפילוגים העדתיים והדתיים, הכובש האמריקאי יכול להוסיף ולפעול על פי עיקרון "הפרד ומשול". זו הסיבה לפיה בצפון עיראק קיימת מיליציה מזוינת המונה 100 אלף לוחמים כורדיים אך היא עומדת לצד ארה"ב. "רק ארה"ב מרוויחה מכך שאין בנמצא מצע פוליטי ברור שבכוחו לאחד את כל הלוחמים העיראקים". הבעת’ החילונית והסוציאליסטית של הנשיא לשעבר סדאם חוסיין לא נהנית מאמונם של ההמונים העיראקים, היא פוזרה על ידי הכובש ולא קמה מהריסותיה, חרף העובדה שבתוך עיראק פועלים כמה תאים עצמאיים של פעילים שהיו חברים בתנועה ושגולים בסוריה ובירדן אנשי הבעת’ התארגנו מחדש.


כאמור, לדעת טראן, ארה"ב מצליחה להשליט מדיניות של "הפרד ומשול" בציבוריות העיראקית. מאז תחילת הכיבוש עיצבה מעצמת העל את עתיד עיראק על בסיס עדתי ודתי. ממשל בוש אף שכר את שירותיה של חברה (Research Triangle Institute) על מנת לארגן את השלטון המקומי על בסיס דתי או עדתי. במארס 2003 התאגיד האמריקאי זכה במכרז שעלותו כ-466 מיליון דולר על מנת לקדם תוכניות אלה, אם כי מבקר המדינה האמריקאי מצא אי-סדרים כספיים רבים בהתנהלותה של החברה.


טראן סבור שהשקעה כספית כה ניכרת כדי לפלג את עיראק על עדותיה היא לא מקרית. על פי תפיסותיו הקומוניסטיות, מדגיש טראן כי על הלוחמים העיראקים ללמוד מניסיונם של הוייטנאמים ולבחור הנהגה פוליטית מאוחדת שמטרותיה: לגרש את הכובש, לשמור על אחדות המדינה, להשיג את הריבונות הפוליטית והכלכלית ולקדם את הצדק החברתי. לדעתו המצע הפוליטי החילוני צריך לאפשר את תמיכתם של כל אזרחי עיראק במאבק – ללא הבדל דת, עדה, מוצא או מין. "עיראק זקוקה להו צ’י מין מתוצרתה – דמות פוליטית היכולה לאחד את רוב העם סביב תוכנית פוליטית אסטרטגית ולטווח ארוך". טראן מצטער שאין כיום בעיראק מנהיג פוליטי המתקרב לשיעור קומתו של מייסד וייטנאם המנוח.


אחת הטרגדיות של ההתנגדות העיראקית, לדעת טראן, הם פיגועי הטרור הנמשכים באזרחים. אלה "התקפות שאין להן תכלית, הפוגעות במטרות המאבק ושיש לגנותן מכל וכל. כאשר אנו נלחמנו בכובש האמריקאי לא פגענו באזרחים. תקפנו אך ורק את אלה שתקפו אותנו. אבל לא תקפנו אזרחים. יש להימנע בכל מחיר מפגיעה באזרחים".


טראן סבור עוד כי לא יהיה קל לגרש את האמריקאים מעיראק על ידי המשך ההתקפות על האזרחים, בהיעדר הנהגת פוליטית המסוגלת לאחד את העם העיראקי וללא מצע פוליטי לטווח הארוך. טראן מוצא שיש קווים מקבילים רבים בין ההתנגדות העיראקית היום לבין הקבוצות שפעלו בווייטנאם נגד הכובש הצרפתי לפני מלחמת העולם השנייה. תאים חשאים אלה פעלו רבות נגד הצרפתים ופעיליו היו משכילים בני האליטות שחוסלו במהרה. "צעירים אלה נתנו את חייהם למען עצמאות וייטנאם, אבל פעלו ללא קשר עם ההמונים וללא תוכנית לשינוי חברתי מן היסוד – ולכן הם נכשלו". כך סיים טראן את שיחתנו.

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. שלמה הגיב:

    מי למד ממי ?
    בהתייחס לקטע "על הלוחמים העיראקים ללמוד מניסיונם של הוייטנאמים ולבחור הנהגה פוליטית מאוחדת שמטרותיה: לגרש את הכובש, לשמור על אחדות המדינה, להשיג את הריבונות הפוליטית והכלכלית ולקדם את הצדק החברתי."
    כאשר שהו במלון פריסאי המפואר "רויאל מונסו" בקיץ 1946 הו צ’ה מין ודוד בן גוריון .
    בן גוריון , בכל אופן, יישם את משנתו של הו צ’ה מין ‘חיסל’ את הטרור הציוני רביזיוניסטי.
    ממש מזכיר הקטע של מר גלאנץ:
    פיגועי הטרור הנמשכים באזרחים. אלה "התקפות שאין להן תכלית, הפוגעות במטרות המאבק ושיש לגנותן מכל וכל.." שגם הפלסטינים והן הפלגים העיראקים לא לומדים מן ההיסטוריה …

  2. יוסף הגיב:

    מספר הערות:
    הרצון של ארה"ב לפי דברי טראן הוא "לארגן את השלטון המקומי על בסיס דתי או עדתי".
    זהו משפט סתום במקצת, האם זה טוב? האם זה רע? אני באמת לא יודע.
    ישנן דוגמאות רבות לנסיונות טשטוש של סממנים דתיים ועדתיים שהסתיימו בכשלון ואפילו בטרגדיה.
    לכן גם אם טראן צודק עדיין אין כאן ביקורת כלפי מדיניות ארה"ב.

    ההבדל הגדול בין ויאטנאם לעיראק כפי שאני רואה אותו טמון גם באינטרס האמריקני. ויאטנאם הייתה כלי משחק במלחמה הקרה וארה"ב ראתה בה נקודת מפתח בבלימת התפשטות הקומוניזם.
    נראה שעיראק מבחינת ארה"ב צריכה להיות חלק מהסדר העולמי החדש אותו ארה"ב מגדירה, דהיינו דמוקרטיה קפיטליסטית המחוברת לארה"ב כמו ישראל

  3. ציוני גאה/ עם כל הכבוד לכותב… הגיב:

    אין כל דמיון בין עירק לויאטנאם.
    בויאטנאם שכן עם אחד אשר ארצו חולקו על ידי כוחות אימפריאליסטים לשתי מדינות שבראש אחת מהן (הדרום) הועמדה ממשלת בובות מושחתת.

    מנגד עירק היא מדינה מלאכותית שהוקמה על ידי הבריטים בתום מלחמת העולם הראשונה. יושבים בה לפחות שלוש עדות (סונים, שיעים וכורדים). עד לאחרונה שלט המיעוט הסוני באגרוף ברזל בשתי העדות האחרות.

    "תנועת ההתנגדות" בעירק כוללת את שרידי משטרו של סדאם חוסיין השנוא על רוב העם שם ועל טירוריסטים זרים -אנשי אלקאיעדה.
    עיקר תפארתם של אנשי ההתנגדות היא על פיגועים כנגד אזרחים מה שאולי מפחיד את העם אך לבטח לא מוסיף לה תומכים.

  4. מעניין הגיב:

    מעניין, דווקא הפנטאגון הודה פעם כי רוב ההתנגדות אינה מורכבת מאנשי בעת’ ומאסלאמים, אבל שיהיה…

    חוץ מזה, הכורדים אינם עדה אלא עם נפרד, בעוד שעדות שונות (סונים, נוצרים ושיעים) מרכיבות עם אחד, בעראק כפי שברוב ארצות העולם. שלטון הבעת’ דווקא פעל רבות לשילוב השיעים ואיסור פוליטיקה עדתית מסוג כלשהו (עכשיו יקפצו המקארתים ויגידו שאני תומך בבעת’, אותם אנשים שתמכו בה נגד איראן), רק בעקבות המרד בדרום ודיכויו האכזרי נוצרה דיכוטומיה קשה בין השיעים לבעת’.
    המצב נכון להיום הוא שיש התנגדות *עראקית* לכיבוש, שעיקר הסונים בה משתייכים לתנועה דתית בערכיה אבל מחוייבת ללאומיות כמסגרת פוליטית-מדינית (ברוח זו דיבר מוכטדא אלסאדר).
    אחדות המאבק בכיבוש וחיסול הפילוג העדתי היא שאלה עראקית חשובה, ואין לה שום קשר לקשקושי "אלקעידה" של תומכי ארה"ב וגזענים גאים.

  5. תיקון הגיב:

    כתבתי בטעות סונים, התכוונתי לומר שהתנועה בראשותו של מוכטדא אלסאדר (שהיא שיעית ולא סונית) היא דתית בערכיה אבל מחוייבת למסגרת מדינית לאומית (כלומר לא עדתית).

  6. אחמד פילגר / חבל שלא תורגם הגיב:

    חבל שהמאמר החשוב הזה לא תורגם לערבית ולא פורסם ביומון "אל אתיחאד". בעיתון הזה מתקיים מזה שנתיים ויכוח ער על המצב בעיראק ועל מצבם של הקומוניסטים שם. לדעתי העיראקים לא זקוקים להו צ’י מין, הם זקוקים למפלגה קומוניסטית כפי שהו צ’י מין הנהיג.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים