הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 בנובמבר, 2005 26 תגובות

הנדון: בקשת פטור משירות ביטחון מטעמים שבמצפון בהתאם לסעיף 39 לחוק שירות הביטחון (נוסח משולב) תשמ"ו 1986


ברצוני לקבל פטור משירות צבאי לפי סעיף 39(ג) לחוק שירות הביטחון (נוסח משולב), תשמ"ו-1986. מטעמים שבמצפון, המבוססים על אידיאולוגיה פמיניסטית, אני מתנגדת לשירות צבאי, בכל צבא ובכל מדינה. אבקש להעביר את בקשתי לידי ועדת הפטור המוסמכת. שירות בצבא מאלץ אותי להיות שותפה למערכת שנוגדת את הערכים הפמיניסטיים בהם אני מאמינה, המתבטאים הכרה בערך כבוד האדם, בערך השוויון, בהתחשבות בצורכיהם הייחודיים של קבוצות ופרטים שונים באוכלוסייה ובשלילה של דיכוי.

לא תמיד הייתי פמיניסטית. מגיל צעיר אמנם נחשפתי לתופעות שמייצגות פגיעה בנשים, תמיד הזדעזעתי או כעסתי, אבל לקח לי הרבה זמן להבין את הקשר ההדוק בין כל התופעות אליהן נחשפתי. אפרט כמה דוגמות.


כילדה, דרך קריאה של סיפורים אישיים בעיתוני ילדים ונוער, נחשפתי לקיומן של תופעות כמו אונס. הנפגעים כמעט תמיד היו נשים או ילדים. בבית הספר היסודי למדתי בשיעורי ערבית על "מעמד האשה באיסלאם", ונודע לי שבאיראן למשל, נשים רק בגלל היותן נשים חיות תחת מגבלות עצומות. קראתי את הספר "בנות למכירה", וגיליתי שבמקומות מסוימים בעולם נשים נאלצות להימכר ככלות עבור גברים ולוותר על כל פיסת חופש שהיתה להן בחיים. בגיל חטיבת הביניים שמתי לב שאף אחת מחברותיי לא אוהבת את הגוף שלה. כולן רוצות להיות רזות ו"מושכות" מבחינה מינית. באותו זמן קראתי בכמה מקומות שהנשים המוצגות בתקשורת מגלמות לעתים קרובות אידיאל יופי בלתי מציאותי, שמעצב את היחס של נשים ונערות אל עצמן ואל גופן.


באותה תקופה גיליתי דבר נוסף. עוד לא ידעתי שאפשר לקרוא לו בשם, "הטרדה מינית", אבל בהחלט ידעתי איך מרגישה נערה שרוצה רק ללכת ברחוב ונאלצת באופן קבוע ותמידי להיסקר ולהיבחן, מכף רגל ועד ראש, על ידי מבטים גבריים "מפשיטים" והערות מיניות.


בין לבין גיליתי שנשים בחברה שלנו חיות תחת אלימות מתמדת מצד גברים שאתם הן התחתנו. גיליתי שברוב המוסדות הציבוריים במדינה קיים רוב גברי, על אף שנשים מהוות לפחות 50% מהאוכלוסייה. גיליתי שנשים ממקומות שונים בעולם נקנות, מועברות בין מדינות ונאלצות להיות זונות.


בין כל המקרים האלה קיים קשר ברור. נשים תמיד השתייכו לצד הנפגע וגברים השתייכו לצד הפוגע, או לכל הפחות לצד המרוויח. ההבנה של הקשר בין כל התופעות האלה, שמייצגות חוסר שוויון וכבוד לנשים, נראית מתבקשת, אבל היא בהחלט אינה נעשית בקלות. אמנם גיליתי במשך שנים רבות עשרות תופעות שונות של דיכוי נשים, אחת אחרי השנייה, אבל הייתי צריכה להתעניין, להיחשף להרבה תיאוריות פמיניסטיות ולפעול בעצמי נגד עוולות שנתקלתי בהן כדי להבין שקיים קשר הדוק בין כל תופעות הדיכוי של נשים.


כשהייתי בכתה י"א הצטרפתי ל"מוקד סיוע לעובדים זרים". למדתי הרבה על סחר בנשים וזנות והתחלתי להעביר הרצאות בנושאים אלה. העיסוק האינטנסיבי בנושא של סחר בנשים וזנות, אחד הביטויים הקיצוניים ביותר לניצול נשים בחברה, גרם לי לחשוב רבות על פמיניזם ולהתעניין יותר. התחלתי להבין שאכן קיים קשר בין תופעות שונות של ניצול נשים, הבנתי שהדרך בה מוצגות נשים בפרסומות, הטרדות מיניות וסחר בנשים, כל אלה ביטויים שונים לחוסר השוויון הבסיסי של נשים בחברה.


באותה תקופה כששאלו אותי אם אני פמיניסטית, אמרתי שלא, אבל ציינתי את התנגדותי לאפליית נשים למשל. "פמיניזם" הצטייר לי כעמדה קיצונית, מוגזמת. בשלב מאוחר יותר כשלמדתי יותר על פמיניזם, נהגתי לענות שאני אכן פמיניסטית, אבל תמיד סייגתי והקפדתי להסביר שפמיניזם הוא פשוט שוויון, ולא דבר מעבר לכך. רק כשהייתי בכתה י"ב הגדרתי את עצמי כפמיניסטית, בלי להסתייג ובלי להתנצל.


באותה תקופה התחלתי את מגעי עם הצבא. מאז ומתמיד חונכתי להאמין שהצבא הוא ארגון חיובי ושהדרך המרכזית והטובה ביותר לתרום למדינה ולחברה, היא שירות בצבא. רציתי להתגייס והתחלתי במיונים למודיעין עם מוטיבציה גבוהה לשרת בצה"ל ועם אמונה שכך אני תורמת לחברה. האמנתי ששילוב נשים בצבא ובכל מוסד אחר, בדיוק כמו גברים, הוא פתרון פמיניסטי שיכול להביא לשוויון.


החלטתי לדחות את הגיוס לצה"ל כדי לצאת לשנת שירות כמדריכה בפנימייה טיפולית. בעבודתי בפנימייה בחרתי, מתוך מודעות פמיניסטית למצוקות של נשים בחברה, להדריך קבוצה של בנות. העבודה עם הבנות הפגישה אותי באופן עמוק ביותר עם הפנמת מסרים חברתיים הרסניים של נשים וילדות כלפי עצמן. נעשיתי פעילה יותר, השתתפתי בהפגנות, התחלתי להתנדב באופן קבוע ב"בית נשים פמיניסטי", הצטרפתי ל"קואליציה למאבק בסחר בנשים" ולארגונים נוספים, נכחתי בהרצאות רבות וקראתי ספרים ומאמרים. המודעות הפמיניסטית שלי עלתה במהלך שנת השירות בצורה ניכרת.


באמצע השנה החלטתי שהדרך שלי לתרום למדינה תהיה באמצעות עשייה פמיניסטית בתוך הצבא. ויתרתי על התפקידים אליהם התמיינתי קודם לכן, ופניתי ליועצת הרטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן), בבקשה לשרת שם. באותה תקופה הייתי בעיצומה של העלאת מודעות אישית, וככל שנחשפתי יותר לדילמות פמיניסטיות כך נאלצתי להידרש יותר ברצינות גם לסוגיית הצבא. התמודדתי עם קונפליקט לא קל בין המסרים שהפנמתי מילדות, לפיהם הצבא הוא מוסד חיובי שדרכו ראוי במיוחד לתרום למדינה, לבין ערכים פמיניסטיים של כבוד ושוויון.


עברתי תהליך ארוך של התלבטות ובניית מודעות עד שהבנתי שהצבא, בבסיסו, נוגד ערכים פמיניסטיים. זאת למעשה הסיבה לכך שעברתי מיונים למקצועות שונים בצבא ופניתי בבקשה לקבלת הפטור רק עכשיו, ולא לפני כמה שנים.


בגלל מרכזיותו של הצבא בארץ, הוא מהווה, מבחינת ההכרה החברתית הרווחת, דרך להשתלבות בחברה כשוות עבור נשים מסוימות. יתרה מכך, יש נשים שבשבילן שירות בצבא יהווה חוויה של עצמאות יחסית. אני נולדתי בארץ וגדלתי בקיבוץ מבוסס מבחינה כלכלית. השתייכות לקבוצה שסובלת מאפליה או מעוני למשל, תקשה על נשים לוותר על השירות בצבא, בגלל המקום שהוא ממלא בחברה כיום. מסיבה זו אני מודעת לכך שהיכולת לוותר על הצבא אינה קיימת במידה שווה עבור כל אשה.


כפמיניסטית אני רואה את עצמי מחויבת לאפשר לעצמי ולנשים אחרות לחוות עצמאות ולהשתלב בחברה מבלי להיאלץ להיכנס למערכת שגורמת לנו לחוות דיכוי. אחת הדרכים לעשות זאת היא לחזק את האפשרות להתנדב עבור החברה במסגרת של שירות לאומי, ולא במסגרת של צבא. אני רוצה להתנדב ולתרום לחברה, ומקווה שיתאפשר לי לעשות זאת במסגרת שאינה פוגעת במצפוני ונוגדת את הערכים החברתיים בהם אני מאמינה.


צבא הוא ארגון שערכיו הבסיסיים לא עולים בקנה אחד עם ערכים פמיניסטיים. זהו ארגון פטריארכלי. פטריארכיה היא מבנה חברתי הירארכי, שביסודו ערכים המוכרים כ"גבריים", בהם שליטה, כוחניות והדחקת רגשות. צבא מבוסס על הירארכיה, שמעצם הגדרתה אינה מאפשרת שוויון. יתרה מכך, אופיו של הצבא, הדורש אחידות ועמידה בסטנדרטים זהים, אינו מאפשר לפרטים שונים לבטא זהויות וצרכים שונים. צורת ארגון כזאת גורמת בדרך כלל לפגיעה בקבוצות החלשות בתוך הארגון ומחוצה לו.


לצבא, במיוחד כאשר הוא מרכזי במדינה, יש השפעה על הלכי רוח חברתיים. בהיותו ארגון פטריארכלי ביסודו, הצבא מאפשר את המשך שליטתם של גברים במוקדי הכוח בחברה.


הצבא מעודד תפיסה מעוותת של ערך השוויון – אשר מודדת שוויון מגדרי על פי מידת ההשתלבות של נשים בתחומים הגבריים. תרבות ההטרדה המינית בצבא מחלחלת גם אל החברה האזרחית. כארגון אלים, הצבא מאפשר עלייה של רמת האלימות בחברה, וכנגזר מכך – אלימות כלפי נשים.


אפרט על כל אחד מהתחומים הללו.


1. הדרת נשים ממוקדי ההשפעה בחברה


בצבא, כבכל צבא בעולם, קיימת דחיקה של נשים לשוליים של מרכזי הכוח. ככל שמרכזיותו של הצבא בחברה גבוהה, נשמרות גם מחוץ לצבא חלוקות תפקידים סקסיסטיות. בחברות מיליטריסטיות נשים מודרות בעקביות ממרכזי הכוח וממוקדי קבלת ההחלטות. משום כך, לגברים קל להגיע לעמדות השפעה בחברה מיליטריסטית לעומת נשים. נשים צריכות לעבור דרך קשה יותר כדי להגיע לעמדת השפעה חברתית ומדינית, כאשר הן נדרשות לחתור תחת חלוקת התפקידים המקובלת בחברה ולהוכיח את עצמן על פני הגברים בסביבתן.


כאשר מוקדי הכוח וקבלת ההחלטות בחברה ובמדינה מאוישים ברובם על ידי גברים, סובלות מכך לא רק נשים הרוצות להגיע לעמדות ההשפעה בעצמן, אלא כלל ציבור הנשים ניזוק, משום שהחלטות שמשפיעות על החברה כולה, נעשות בידי גברים ומותאמות לנקודת מבטם. כלומר – לרוב, מקבלי ההחלטות לא מכירים מקרוב מצוקות שמאפיינות בעיקרן נשים בחברה או צרכים שייחודיים לנשים, ולכן הם נוטים לפספס את המצוקות הללו ולהתרכז בבעיות המוכרות להם מהתנסויותיהם ומחוויותיהם האישיות.


למעשה, גברים הם המרוויחים העיקריים מקיומה של חברה מיליטריסטית, ואילו נשים, כקבוצה, מוחלשות מכך.


התגייסות לצבא, מבחינתי, מהווה הסכמה להיות חלק ממערכת שמבוססת על יחסי שליטה וכוח. שירות בצבא הוא תרומה למערכת שמנציחה באופן שיטתי הדרת נשים מתחומים ציבוריים ומעצבת את מקומן של נשים בחברה כמשניות לגברים.


כפמיניסטית, אני מחויבת לחזק חלופות אזרחיות לצבא, דרכן אפשר לתרום לחברה ולמדינה, ולנסות להחליש את ההשפעה העמוקה של הצבא על החברה. איני יכולה לפעול מצד אחד לחיזוק תפיסות של שוויון והכרה בצורכיהן של קבוצות שונות, ומצד שני לשרת מערכת שמנציחה את חוסר השוויון בין גברים ונשים בחברה.


2. הנצחת עולם ערכים פטריארכלי וסטריאוטיפים מגדריים


לעתים נהוג להציג שילוב של נשים בצבא כ"שוויון", למשל כשנשים מאיישות תפקידים שנחשבים "גבריים", קרביים או כשהן משרתות בסביבה גברית. התומכים בשוויון מסוג זה טוענים שבמקרים אלה נשים אינן מודרות מהמוקדים ה"גבריים" (בפועל, בכל צבא בעולם, גם במוקדים אלה הרוב הוא עדיין גברי), אך למעשה "שוויון" זה נמדד על-פי מידת הצלחתן להתאים לנורמה המקובלת של החייל הקרבי, ה"גבר הלוחם", שזהו סמל צבאי מובהק. זהו סמל שמבוסס על דמות הגבר, "הגיבור". הנשים, למעשה, מצופות להידמות לסמל שמייצג, בתרבות שלנו, גבריות.


הפטריארכיה מַבנה התייחסות לנשים כאל משניות, ודורשת מגברים להתאים לנורמות סטריאוטיפיות של גבריות, כמו תחרותיות, אגרסיביות ושליטה. ארגון פטריארכלי מובהק, כמו צבא, מדגיש את משניות האשה מחד גיסא, ואת עליונות ערכים "גבריים" אלה מאידך גיסא. כך קורה שגברים ונשים המשרתים בצבא תקופה ארוכה, עוברים תהליך של הטמעת זהות גברית או נשית, כפי היא מיוצגת על-ידי המערכת הצבאית.


מחקרים מראים שחיילות שמשרתות בתפקידים שהוגדרו "גבריים" עוברות תהליך של התבדלות מדפוסים המזוהים כנשיים, של הפנמת דפוסים המוכרים כגבריים ושל זלזול בנשים אחרות וסלידה מהן.


עובדה זו מוכיחה כי בבסיסו של הארגון הצבאי מצויים ערכים הנחשבים "גבריים" וכי דפוסים "גבריים" נתפסים בצבא כנורמטיביים, כרצויים וכעליונים.


על-מנת להשתלב בצבא נשים וגברים נאלצים להפנים את ההוויה הצבאית, המושתתת על ערכים שמובנים על-ידי הפטריארכיה כגבריים: כוחניות, אלימות, הכנעה והוכחת עליונות על-פני האחר. או האחרת.


ניסיון להשתלב בצבא סותר את העקרונות הפמיניסטיים בהם אני מאמינה, משום שזהו למעשה ניסיון להשתלב בארגון פטריארכלי ולשם כך להיכנע לערכיו ולהתאים את עצמי לסטנדרטים שלו ולדפוסיו ה"גבריים". השתלבות בצבא מהווה תמיכה בסדר חברתי שמבוסס על כוחניות והירארכיה. אינני רוצה להוכיח שאני מסוגלת לשרת כמו גברים, אינני רוצה להשיג שוויון בכך שאזכה לזכויות המצויות כבר בידי גברים. יתרה מכך, זהו אבסורד להתאמץ עבור קבלת שוויון בתוך מערכת בלתי שוויונית, שסותרת מיסודה את העקרונות האידיאולוגיים שלי ואת מצפוני.


אני שואפת לתרום לחברה בדרך שאינה מבוססת על הירארכיה ושליטה ושאינה דורשת ממני להיות חלק מארגון דכאני, בפרט עבור נשים, וככלל עבור קבוצות שאינן הקבוצה ההגמונית.


3. שגשוגה של תרבות ההטרדה המינית


מאפיינים ארגוניים ותרבותיים שקיימים בצבא, כמו מבנה ארגוני הירארכי, רוב גברי בולט, אותות וסמלים רבים ונפוצים המאפיינים חיילים וחיילות חדשים, אווירה לא מקצועית וחריגה מגבולות יחסי עבודה, זוהו בספרות כמעודדים הטרדות מיניות.


במקרים רבים נשים בצבא מתייחסות להטרדות מיניות כאל דבר סתמי ומקבלות אותן כמובן מאליו או כבדיחה, גם אם הערות מיניות שהן נאלצות לספוג מפריעות להן. קיימת המעטה בחשיבותן ובחומרתן של הטרדות מיניות. בצבא, כארגון פטריארכלי וגברי, נוצרת אווירה שמעודדת הטרדות מיניות כלפי נשים. אשה שרוצה להשתלב במערכת כזאת, מתקשה לעתים קרובות להודות שהיא חשופה להטרדות מיניות ושהן פסולות. היא נדרשת במידה מסוימת לספוג, להתעלם, לקבל את ההטרדות ואולי אפילו להתייחס אליהן כאל דבר טבעי, כאל מחמאות או כאל מעין שובבות משעשעת. דרישה זו מודגשת במיוחד במקרים בהם אין מדובר בהטרדה חוזרת של גבר מסוים כלפי אשה מסוימת, אלא באווירה כללית, בהטרדה מינית סביבתית, כמו הערות שנאמרות על-ידי אנשים שונים, שירים בעלי אופי מיני, בדיחות מיניות, מבטים, שריקות וכד’.


מחקרים שנעשו בצבא האמריקאי הראו שקיים קשר חזק בין הטרדה מינית סביבתית כללית לבין הטרדה מינית אישית. כך קורה שנשים בצבא, במיוחד בדרגים הנמוכים, מדוכאות כמעט תמיד ונדחקות לשוליים, לא רק באמצעות הדרתן מתפקידים השמורים לגברים בלבד, אלא גם ביצירת סביבה עוינת ומחלישה עבורן כנשים.


למעשה, ניתן לומר שאווירה של הטרדה מינית היא בלתי נפרדת מהצבא, כארגון פטריארכלי והיררכי.


אופיו הארגוני של הצבא מאפשר קיום רחב של הטרדה מינית. משמעות הדרישה להשתלב בצבא, במקרה זה, היא דרישה להתמודדות עם הטרדות מיניות בסביבה שמעודדת את קיומן. בנוסף, מרכזיותו של הצבא בחברה מאפשרת לתרבות של הטרדה מינית להתחזק גם מחוץ לצבא. על כן, כפמיניסטית, אני מרגישה שעלי להימנע משירות צבאי ולפעול למיתון השפעת הצבא על החברה האזרחית.


4. הרחבתה של אלימות נגד נשים בחברה


מחקרים מצאו כי תרבויות בהן היתה נטייה לשימוש באלימות בתחום הציבורי, הן גם תרבויות בהן נשים נחשבות פחותות מגברים, וקיימת בהן לגיטימציה לאלימות נגד נשים במשפחה. אחד ההסברים לכך הוא שבחברה שמתמודדת עם סכסוכים אלימים, מתחזקת הלגיטימציה לאלימות במרחב הציבורי, וכך למעשה קיימת הכשרה של אותה חברה להתמודדות עם סכסוך צבאי אלים. רמת האלימות ורמת האדישות כלפי אלימות עולות בכל התחומים, לא רק במרחב הציבורי אלא גם במשפחה, וכך לעתים הופכת אלימות כלפי נשים לנסבלת וקבילה.


האו"ם, בהחלטה מספר 1325, ביטא את הכרתו בכך שבאזורים בהם מתקיים סכסוך ביטחוני אלים, נשים וילדים הם הקורבנות העיקריים לאלימות.


כאשר נשים סובלות מאלימות גברית, לרוב מדובר בגברים המקורבים אליהן, קרובי משפחה ובני זוג, ובדרך כלל האלימות כלפיהן מהווה הוכחת שליטה, בעלות, עליונות והכנעה. גברים שבתקופת עיצוב אישיותם שוהים בצבא, עלולים לקבל חיזוקים חיוביים להתנהגות כוחנית ואלימה ועשויים לפתח אדישות כלפי אלימות "קלה" שמתבצעת בתנאים מסוימים. שירות בארגון שבין ערכיו הבסיסיים מצויים שליטה ועליונות, עשוי לחזק ערכים אלה לא רק בעבודה הצבאית, אלא גם בהתנהגות הבין-אישית, ביחס לנשים ולאחרים הנתפסים כנחותים, בבית וברחוב.


כאשה פמיניסטית, אני רואה עצמי מחויבת לפעול למען הבטחת קיום זכויותיהן של נשים בחברה. אני מנועה משירות בארגון שעשוי לעודד, בצורה ישירה או בעקיפין, אלימות כלשהי כלפי נשים. לפיכך, קיימת סתירה בין היותי פמיניסטית לבין יכולתי לשרת בצבא.


ההתנגדות שלי לשרת בצבא אינה רק בגדר מחלוקת רעיונית. כאשר הפנמתי כי קיים קשר הדוק בין כל הביטויים של דיכוי נשים בחברה, הבנתי שהדרך היחידה שלי לחיות כפמיניסטית היא לזהות בכל מקום את המאפיינים החברתיים שמאפשרים פגיעה בנשים, להתנגד להם ולחזק ערכים חלופיים. שירות בצבא משמעו לחיות אורח חיים שנוגד במהותו את העולם הערכי והמוסרי שלי. לשם תפקוד בצבא, עלי להתכחש באופן עקבי לאמונותיי הבסיסיות ביותר. איני יכולה להתכחש בצורה כה בוטה למצפוני ולשרת מערכת שרומסת את הערכים עליהם בנויה כל תפיסת העולם שלי.


לכן, כפי שציינתי בתחילת המכתב, אני מבקשת פטור משירות צבאי מטעמים שבמצפון וקבלת זימון לוועדה הצבאית המאפשרת מתן פטור מטעמים אלה.

תגובות
נושאים: מאמרים

26 תגובות

  1. דגה לא אילמת הגיב:

    מהמכתב של עידן אפשר להבין בקלות שעידן סבורה (בצדק) שלא ייתכן שצבא, כל צבא, יהיה אי-פעם שיויוני כלפי נשים. המטרה של צבא ואופן הארגון של צבא, כל צבא, סותרים באופן חריף מאד ערכים פמיניסטיים.

    לכן המשחק המדומיין של דג אילם משחק הוא חסר ערך. זה כמו להגיד "ומה אם הצבא לא היה עוסק בכיבוש ודיכוי והיה אסור לו להרוג". התשובה פשוטה: הוא היה חדל להיות צבא.

    קריאה קצת פחות קטנונית במכתבה של עידן יכול גם לחשוף לעין הלא צרה שמדובר באשה שמחוייבותה לערכים פמיניסטיים מתבטאת גם בהתנגדות לכיבוש ובודאי שיש לה יותר סולידריות עם נשים פלסטיניות מאשר עם חיילים ציונים.

    מכתבה של עידן מרחיב את הדעת ואת הלב ואת המאבק – ועל כך אני אסירת תודה לה עד מאד!

  2. ספידי הגיב:

    מכתב מרגש שמראה על אומץ אדיר שיש לעידן הסירובה להצטרף למערכת הצבאית, הכובשת והסקסיסטית. זה מקרה סירוב מעניין ותקדימי. נקווה לראות חברות נוספות שתסרבנה סירוב אמיץ כמו זה של עידן. חזק ואמץ עידן.

  3. דג אילם הגיב:

    לצערי הרב עידן מחמיצה את העיקר:

    בואו נניח שהצבא היה הופך בין לילה לארגון שוויוני לנשים: 50% מסיירת מטכ"ל היו נשים; 50% מהנווטים והטייסים היו נשים (טייסות); 50% היו לוחמות; הרמטכ"ל היתה אישה; לא היה אף מקרה של אונס או הטרדה מינית בצבא ולא שום מעשה דיכוי של נשים.

    מה אז?

    האם אז עידן היתה מצטרפת לצבא?

    האם אז עידן היתה מצטרפת לצבא שאינו מדכא נשים (יהודיות) אבל היה מדכא נשים אחרות, למשל – פלסטיניות. האם אז עידן היתה מצטרפת לצבא שמונע מנשים בהריון לעבור במחסומים לבדיקות שגרתיות? האם עידן היתה מצטרפת לצבא שמונע מנשים העומדות ללדת להגיע לבית חולים? לצבא שגרם למותם של עוברים שנולדו במחסום? האם עידן היתה מצטרפת אז לצבא שבונה חומה המונעת מנשים להגיע לבית חולים? האם אז היה נשמר הפמניזם של עידן? פמניזם הוא אכן שוויון, אך מה לגבי שוויון עם כל בני האדם באשר הם בני אדם?

  4. לדג אילם הגיב:

    תודה. אי אפשר לומר זאת יותר טוב. אני מבקש מעידן להתייחס לדבריו של דג אילם. תשובתה חשובה כדי לנסות להבין היכן אנו נמצאים (היכן נמצאת התודעה הישראלית) ולאן היא הולכת ואולי גם כיצד ניתן להשפיע עליה.

  5. דגה לא אילמת הגיב:

    אגב, עידן לא יכולה להגיב אליכם ("אני מבקש מעידן להתייחס לדבריו של דג אילם…") כי היא בכלא הצבאי עכשיו. אתןם מוזמנות/ים לכתוב לה ולעודד אותה (וגם לשאול אותה את השאלות ששאלתם לעיל, אם נראה לכןם שהתשובה לא ברורה מאליה).

  6. ובכל זאת דג הגיב:

    אכן פמיניזם כערך אוניברסלי שולל כל דיכוי. כי אם לגיטימי לדכא את X מדוע אסור לדכא נשים? צהל הוא ארגון דיכוי קודם כל של הפלסטינים ועל כך אין מילה אחת במאמר מה שמקטין גם את המסר הפמיניסטי.

  7. לדגה המדברת: הגיב:

    לפני מספר שנים הארץ רעשה כאשר פמיניסטית שהצגייסה לצה"ל עמדה על זכותה להיות דווקא טייסת. כאשר הממסד הגברי דחה את פנייתה, היא עתרה לבג"ץ. ישבו על המדוכה שבעה שופטות ושופטים וקבעו כי הזכות ללכת לקורס טיס ואחר כך להפציץ בתי פלסטינים בעזה או בשכם אינה מפלה בין אשה לאיש ואיפשרו לה ללכת לקורס הזה. באותה עת שכל הארץ עקבה אחרי זכותה הבלתי מעורערת של החיילת מילר להטיס מכונות זורעות מוות ובית המשפט הקדיש לזה כל כך הרבה מחשבה וידע ואנרגיה, באותה עת זכויות אדם שונות זכו להתייחסות מינורית ביותר. מאז יש לי גישה קצת מסוייגת בנדון. בהחלט אני מבין בחורים ובחורות המסרבים להתגייס לצבא כיבוש בגלל מה שהוא, ופחות אתמוך בנערה המסרבת להתגייס מפני שצה"ל אינו מתייחס כראוי לאשה באשר היא אשה.

  8. טלי לרנר הגיב:

    בנוגע לאליס מילר –
    אני לא מבינה מאז יש לך הסתייגות ממה?
    הסתייגות מפמיניזם?
    הסתייגות משאיפה לשוויון דרך הצבא? כי כזו הסתייגות גם לי יש וגם לפמיניסטיות רדיקליות רבות אחרות וגם לעידן ללא ספק

    אגב, אליס מילר עצמה מתנערת לחלוטין מהאמירות ומהמעשים שעשתה אז ואומרת היום כי היא לא מאמינה בשוויון דרך הצבא

  9. טלי לרנר הגיב:

    ועוד – בנוגע לטענה על כך שצהל הוא ארגון שמדכא קודם כל פלשתינים –

    אין מדרג בין מי שצהל מדכא, כל מי שקשור למערכת כוחנית ואלימה שכזו מדוכא, משועבד ונפגע – צהל גורם נזקים מחרידים בכל תחומי החיים של אוכלוסיות רבות ומגוונות
    מתוך כל אלה – המסר שעידן בחרה להדגיש – הוא התרומה לדיכוי הנשים ולשימור מערכות כוחניות ופטריאכליות, לא רק בתחומי הצבא אלא מחוץ לו

    ומעבר לכך – הכיבוש הוא לא מקור הרוע של הצבא לפי עידן, הוא תוצאה של קיומו של גוף כוחני ואלים שכזה. עידן לא הייתה מתגייסת גם אם לא היה כיבוש ולכן להסביר את הסירוב שלה בכיבוש יהיה לא מדויק במידה מסוימת ואין בזה דבר שמפחית את ההתנגדות שלה לכיבוש

    טלי

  10. טלי לרנר הגיב:

    ובאופן כללי – כל הכבוד לעידן על המעשה האמיץ שהיא עושה, על האמירות החזקות והמדהימות וסתם על מי שהיא

    טלי

  11. דג אילם הגיב:

    עידן מסרבת לשרת בצבא. נקודה. ורק זה כשלעצמו מעשה אמיץ וחשוב. ויש לתמוך בה. שוב, מה חבל שבמאמר כה רחב ומקיף היא מתעלמת מהמטרה המרכזית שלשמו הוקם הצבא: לדכא את הפלסטינים. מה זה אומר על השקפתה? מה זה אומר על סירובה? האם יכול להיות שיש ארגונים פמניסטים או אחרים בתוך ישראל הנאבקים נגד דיכוי אבל בעצם נאבקים נגד דיכוי של מגזרים יהודיים ולמעשה נותנים את ידם לדיכוי של מי שאינם יהודים (פלסטינים, עובדים זרים)???

  12. גם אני פמיניסטית הגיב:

    מענין ומעורר מחשבה.
    מאוד התרשמתי מיכולת הניסוח וההבעה של נערה צעירה כל כך ומהיכולת שלה לראות את הדברים בצורה כה מורכבת, חדה ובוגרת.
    בטוח עוד נשמע עליה.

  13. אילאיל קופלר הגיב:

    כל הכבוד לעידן על מה שהיא עושה. מאבקה הוא בהחלט מאבק חשוב לפמיניזם כולו. אני מקווה שאחרי שאנשים ישמעו על הסירוב של עידן תהיה מודעות רבה יותר לנושא דיכוי הנשים בצבא. כאשר היינו בהפגנה, אני לא בטוחה שהרבה אנשים ידעו על מה אנחנו מדברות. אני מקווה שהסירוב של עידן פתח פתח לפמיניסטיות אחרות שלא מאמינות בצבא כגוף בכלל, לסרב לשרת בו ולעלות הנושא לסדר היום.
    אני מחזקת את דבריה של טלי שהצבא עושה כל כך הרבה עוולות, שאין סיבה לומר שאם עידן לא מסרבת על רקע הכיבוש או הפציפיזם אין לראות בכך דבר בעל ערך. יש להכיר בצבא כגוף פטריארכלי המדכא נשים (ופוגע באוכלוסיות שלמות נוספות) ולקרוא לכל הנשים להצטרף אל עידן. הפטריארכיה לא תשתנה אם תשרתו אותה. כל הכבוד עידן!

  14. יערה חוצן הגיב:

    לספידי:
    אולי כדאי לאחל לעידן "חזקי ואמצי"…
    🙂

  15. הדג צודק הגיב:

    ראשית, כל הכבוד לכל הסרבניות והסרבנים והנמנעות והנמנעים משירות צבאי באשר הן.

    אין בכלל קשר ל"דירוג" הדיכוי שהצבא מבצע אלא להשתתפות בו. כל אשה וכל גבר בצבא (שזה רוב הנשים והגברים היהודים בישראל) משתתפים באופן פעיל במשימה הממשית של הצבא – הגנה על משטר הגזענות ודיכוי המאבק הפלסטיני. במידה רבה שותפים לזה גם יהודים שאינם מתגייסים לצבא.

    אי-לכך, אי-התייחסות לדיכוי הפלסטינים פירושה לא רק התעלמות ממשימתו של הצבא אלא גם התעלמות מתפקידה של האשה היהודיה כמדכאת ולא רק מדוכאת. להגדיר את מה שבין האשה (היהודיה) לבין הצבא רק במונחים של דיכוי האשה זה פשוט זה להתנער מהאחריות שיש לכל יהודי כאן על דיכוי הפלסטינים.

    להגיד בדיעבד שהפמיניזם הוא במהותו נגד כל דיכוי ולכן אין צורך להתייחס ספציפית לפלסטינים, זו פשוט התחמקות. הפמיניזם הוא מאבק צודק ומשחרר, אבל במציאות הישראלית הוא יכול בקלות להפוך למפלטם האחרון של ציונים וציוניות מסוג מסוים, שמגנים על מעמדם השליט בתירוצים פמיניסטיים.

  16. סרבן מצפון פמיניסט הגיב:

    "למעשה, גברים הם המרוויחים העיקריים מקיומה של חברה מיליטריסטית."

    זה כמו להגיד שהיהודים הם המרוויחים העיקריים מהכיבוש, כמו להגיד שהאמריקאים הם המרוויחים העיקריים מכיבוש עיראק
    שאשכנזים הם המרוויחים העיקריים מדיכוי המזרחיים
    וכו’
    כשלמעשה, גם הקבוצות הכביכול "מרוויחות" האלה- מפסידות ובגדול.
    הופכות לאלימות יותר ומוסריות פחות, גורמת לאותן קבוצות להתרגל לנורמות שהם לא רוצים להיות חלק מהן. כמו גברים שאמורים להתנהג בצורה "גברית" למשל.
    לא נהניתי לשמוע את הצעקות של המפקדת במסדר בוקר על זה שאנחנו לא עונים לה מספיק חזק וש"אפילו בכלא 4 הכוסיות שם צורחות יותר חזק ממכם!", זה לא נתן לי שום רווח.

  17. לגברת חוצן מהאו"ם הגיב:

    העיקר שאת יוצאת "בסדר" הא? לא מתערבת ולא כלום, סתם הערה טכנית שולית, הומוריסטית אפילו. רטוריקה נוראית של ניטרליות כביכול, דרכם של הפחדנים והפחדניות.

  18. עייף מפמניזם הגיב:

    נערה מרגישה שמגדרה מטיל ויטיל עליה מגבלות, והיא צודקת. אבל להשוות את קופוח הנשים לקיפוח הפלסטינים, זה כמו להשוות פיל לכלב כיס. אז אם היא בעלת מבט רחה על החברה ועל עצמה בתוכה, היא מצטרפת למאבק נגד הכיבוש ומקדישה תשומת לב גם למאבקן המוצדק של נשים על הגברת השוויון בחברה. (מצבן לא כ"כ גרוע. היתה ראש ממשלה אשה (ששפכה הרבה דם אדם) והיו וישנן שופטות בבית המשפט הלעיון ובזכות אליס מילר יש גם טייסות בלהק מפציצי חיל האויר שלנו, אבל אכן המצב טעון שיפור). אבל אם היא רואה רק את עצמה ובלבה מצטרפת לנטייה למעוך את הפלסטינים כי מה קל יותר מאשר למעוך את החלש, אז היא מוצאת לעצמה במה נוחה בתנועה הפמניסטית. האמת, אני בעד שוויון לכל אדם, גם לנשים אבל לא רק להן.

  19. אלה הגיב:

    לכל המדברים על כך שיש להתייחס קודם לכיבוש של הפלסטינאים:

    לפי מה שהבנתי ממכתבה של עידן, ברגע שלא נשתף פעולה עם מערכות פטריאכליות שמתבססות על דיכוי, שליטה, השפלה וכוחניות, בעצם נטפל מהשורש בדברים כמו הדיכוי שנעשה בשטחים הכבושים.
    וזה בעצם המסר של עידן, ושל הפמיניזם.
    אסור לנו לקדש את הכוחניות הזאת, כי היא מקור כל הבעיות.

  20. שרון צ’רנוי הגיב:

    עידן, מה את מציעה?
    בתור אחת שנמצאת המערכת הצבאית כקצינה בשירות קבע אני יכולה לומר לך דבר אחד פשוט: את רואה את המציאות דרך משקפיים שחורות במיוחד, ועיסוקך בשוליי החברה הבעייתיים והקשים בשנים האחרונות הסיט את מבטך לחלוטין.
    שוויון הזכויות הקיים היום בין נשים לגברים במערכת הצבאית הוא רחוק מלהיות מושלם, אך הוא במגמה חיובית בולטת בעשור האחרון. דווקא מפמיניסטית לוחמת כמוך הייתי מצפה בדיוק להיפך הגמור מהתנהגותך התבוסתנית והוותרנית: זיהית בעייה, אך במקום לנסות לשנות ולהשפיע מבפנים, מתוך הצבא, ולהוות דומא אישית לכל הבנות שעבורן את נאבקת, את בוחרת לסגת ולהתקפל. את למעשה מנציחה את הפער בין גברים לנשים בצבא, כאשר בחורה איכותית כמוך בוחרת לא להתגייס. הצבא מציע אינספור מסלולים ותפקידים לבנות, וכמו רוב ציבור הנשים בארץ את בוחרת ללכת עם העדר ולוותר מראש. כל הבנות שמתגייסות ללא מוטיבציה אכן מנציחות את הפער הזה כי הן באות מראש כדי "להעביר שנתיים" ללא כל רצון לעשות משהו משמעותי או לתרום למדינה שלהן.
    בתור קצינה שעוסקת במיון ומראיינת מאות חיילים וחיילות בשנה אני יכולה לומר לך חד משמעית: המוטיבציה הראשונית של בנים גבוהה בהרבה מהמוטיבציה הראשונית של בנות לתרום למדינה. 95% מהתפקידים בצבא פתוחים לבנים ולבנות כאחד ועדיין אין שוויון מספרי בתפקידים אלו, משתי סיבות עיקריות: אחת היא המוטיבציה הירודה של בנות (שאת מנציחה אותה) והשנייה היא ההישגיות שהבנים מגיעים איתה והרצון להוכיח את עצמם לעומת הבינוניות הרווחת בקרב הבנות. כן כן, שמעת נכון. באופן גורף, רוב הבנות בארצנו לא מחונכות למצוינות או לא רואות לנכון לשאוף להצטיין בכל דבר כמו הבנים. נראה שלמרות אמירותייך הפמיניסטיות כביכול, זכית לחינוך דומה. האשה היא קורבן, האישה מנוצלת, האישה מסכנה. כלומר לטענתך, אישה היא ישות חסרת אונים ולא מסוגלת לדאוג לעצמה או להגן על עצמה. את למעשה כלל וכלל לא פמינסטית כי תפיסת עולמך מושתתת על עקרונות שוביניסטיים טהורים.
    אם היית פמיניסטית באמת היית מבינה שכל דבר שתרצי לעשות או תפקיד שתרצי לממש פתוח עבורך אם רק תתאמצי מספיק. כשאני אומרת מספיק אני מתכוונת למספיק לפחות כמו כל הבנים שמתאמצים להגיע לאותו תפקיד. בעולם שוויוני, ואכן המיון לכל יחידות הצבא הפתוחות לנשים וגברים הוא שוויוני ביותר, אין אפלייה מתקנת: כל מועמד נשקל לגופו. ועצלנים, כמוך, וכמו רוב בנות ישראל, לא יגברו על אחרים חדורי מוטיבציה. אז אם את רוצה להשפיע ולהראות לגברים שנשים יכולות להגיע בדיוק לאותם ההישגים של גברים, ואף יותר, כדאי שתתחילי לשנות את הגישה.
    מה בדיוק בשירות הצבאי נוגד את תפיסת עולמך? הרי מהר מאוד תגלי, אם רק תתגייסי, שיהיו לך פקודים בנים ובנות, ומפקדים גברים ונשים. המינון הוא לטובת הגברים, מאותן סיבות שפירטתי קודם, אך השוויון בסמכויות ובאחריות הוא מוחלט. בת כיתתי היא היום, בגיל 22, מ"פ של כמה עשרות חיילים וחיילות בגדוד קשר, פשוט כי היא רצתה לשנות, לתרום, להתקדם ולהשפיע. ולא חסרות לי דוגמאות של בנות שכל השוני ביניהן לשאר החברה הוא הרצון שהיה להן. אך ורק רצון לתרום ולהתקדם.
    כי יש לך את היכולת, אם רק תתאמצי, גם לתרום למדינה שלך וגם לקדם את מעמד האישה בעת ובעונה אחת.

    ולכל המגיבים הפציפיסטים על הרג פלסטינים חפים מפשע ועיקובם במחסומים:
    הביקורת שלכם היא מובנת ולאור התמונה החד צדדית שאתם בוחרים לראות היא גם מוצדקת. הבעיה היא מה קורה כאשר מתבוננים בתמונה כולה. האם הצבא הוא אכן גוף חסר רחמים ואכזר המתכחש לזכויות אדם בסיסיות???
    אני לא אתחיל בסנגוריה מאחר ולא אסיים לעולם. אני כן אציע מספר נקודות למחשבה:
    הצבא אינו גוף שמיימי. הוא בנוי מאנשים. למעשה אלו הם האנשים איתם גדלתם והיו שנה שנתיים או שלוש מעליכם בתיכון. מקבלי ההחלטות והגנרלים בצבא הם לא רובוטים חסרי לב או רגישות, והרשו לי להבטיח לכם שעולם הערכים שלהם לא שונה כלל וכלל מעולם הערכים שלכם. להיפך, הרגישות שלהם לזכויות אדם היא אף גדולה משלכם, כי בניגוד אליכם יש להם אישה וילדים, והורים מזדקנים שיש לדאוג להם. הם מזדהים עם פלסטינים בעלי משפחות הרבה יותר מאשר אתם מזדהים. הם ההורים של חבריכם לכיתה \ לבית הספר. כיצד כל זה מתיישב עם המציאות במחסומים? עם הסיכולים הממוקדים? תנסו לחשוב מה החלק בתמונה אותו אתם לא רואים. מה חסר כדי ליישב את הקונפליקט הזה? ניתן לפתור אותו בקלות, כמו שאתם מציעים, אם מניחים כי מקבלי ההחלטות אכן חסרי לב ולא שמעו מעולם על זכויות אדם. אך כפי שאמרתי, לא כך הוא המצב. תנסו לשים את עצמכם במקומו של שר הביטחון, כי אני מבטיחה לכם שעולם הערכים שלכם דומה, ולבדוק מה היה יכול לגרום לכם לנהל כך את המערכה מול הפלסטינים?
    אני אתן דוגמא: קיבלתם ידיעה כי מחבל מתאבד מוכן לשיגור בשכם. לא ברור היכן הוא נמצא בשכם. לא ברור מה היעד שלו. ברור כי הוא ינסה לצאת בשלושה ימים הקרובים מהעיר. ברור גם כי אם הוא ייצא מהעיר לא תהיה שום דרך לתפוס אותו. למעשה אם הוא ייצא מהעיר הוא בטוח יהרוג לפחות 10 ישראלים ויפצע 50. מה אפשר לעשות? אנא תנו פתרונות מעשיים. יכול להיות שאם לפני 20 שנה היינו נוהגים כך וכך היום לא היה אף אחד שרוצה להיות מחבל מתאבד, אך אנא מקדו את פתרונותיכם למה עושים מעכשיו, לא מה היה צריך לעשות עד עכשיו.

    ויפה שעה אחת קודם.

  21. שרון צ’רנוי – המשך הגיב:

    המשך…

    כי אני מבטיחה לכם שעולם הערכים שלכם דומה, ולבדוק מה היה יכול לגרום לכם לנהל כך את המערכה מול הפלסטינים?

    אני אתן דוגמא: קיבלתם ידיעה כי מחבל מתאבד מוכן לשיגור בשכם. לא ברור היכן הוא נמצא בשכם. לא ברור מה היעד שלו. ברור כי הוא ינסה לצאת בשלושה ימים הקרובים מהעיר. ברור גם כי אם הוא ייצא מהעיר לא תהיה שום דרך לתפוס אותו. למעשה אם הוא ייצא מהעיר הוא בטוח יהרוג לפחות 10 ישראלים ויפצע 50. מה אפשר לעשות? אנא תנו פתרונות מעשיים. יכול להיות שאם לפני 20 שנה היינו נוהגים כך וכך היום לא היה אף אחד שרוצה להיות מחבל מתאבד, אך אנא מקדו את פתרונותיכם למה עושים מעכשיו, לא מה היה צריך לעשות עד עכשיו.

    ויפה שעה אחת קודם.

  22. אילן הגיב:

    ראשית, אני רוצה לומר לשרון צ’רנוי שכל מה שאמרת ריגש אותי וחימם לי את הלב. כל הכבוד לך על שהחלטת להגיב פה ובצורה הזו. המשיכי כך ואני מאחל לך המשך שירות מהנה פורה ומוצלח בצבא הנהדר שלנו.
    שנית, חברים יקרים, בני ובנות האתר – תגידו לי, ירדתם לגמריי מהפסים? יש בכלל מושג למי מכם ומכן עד כמה קשים הדברים שנאמרים פה?
    עידוד סרבנות בצורה כ"כ חזקה וחסרת מעצורים??
    תתביישו לכם ולכן!
    אין שום מקום לדבר הזה שקורה פה ובגלל ששרון אמרה את רוב הדברים שאני הייתי רוצה לומר
    אני רק אוסיף מנקודת ההשקפה שלי:
    א. אני שירתתי במשך 4 חודשים בבסיס שבו הטירונות הייתה משולבת לחיילים וחיילות כאחד,
    לא בפלוגות או מחלקות נפרדות, אלא באותו צוות שמנה בין 10 ל20 אנשים! איפה האפליה פה?
    ב. יש פה למישהו או מישהי מושג עד כמה הצבא נלחם בהטרדה המינית?
    אז תנו לי לסבר לכם ולכן את האוזן מעט:
    מי מכיר את "השילוב הראוי"? הסעיף המחמיר ביותר שלו אומר כי יש לשמור מרחק מינימלי של 40 ס"מ בין חייל לחיילת. לא נשמע מספיק?
    בקורס קצינים של חבר שלי שפטו חיילת שעיסתה את גבה של חיילת אחרת- עד כדי כך המלחמה בהטרדה המינית חזקה שהצבא לא לוקח סיכונים וינו מותיר מגע אפילו בין בני אותו מין.
    ולגבי ההררכיה – נו באמת! איפה יש ארגון שאינו היררכי? אני פונה לעידן ושואל אותה:
    זוכרת שהיינו בארגון "ליד" ביחד? שם לא הייתה היררכיה? שם היה שוויון מוחלט?
    אין כזה דבר גוף ללא היררכיה, חייב להיות תמיד ממונה ראשי ומתחתיו אנשים ומתחתיו עוד וכן הלאה. ואגב, הצבא הוא אחד הגופים שמאפשר בצורה מאוד פשוטה להתקדם בסולם ההרככי, שזו אגב, שוויוניות לשמה.
    אז חברים וחברות, לפני שאתם ואתן לוקחים את החוק לידיים, מבטלים את הצבא כגוף מרכזי במדינתינו ומסכנים את אורך החיים הלא שליו שיש לנו גם ככה, תקחו אחריות על עצמיכם ועצמין, לכו לשרת, תגנו על המדינה שלכם כמו שהגנו עליה בשבילכם ואגב, אני לא חושב שזו הייתה הכוונה של אותו חייל או אותה חיילת כשהם הורידו מחבל שיכל לגרום לרצח אזרחים חפים מפשע שתשבו בבית ותחליטו שזה לא במקום לשרת בצבא כאילו זו לא עבירה על החוק ובנוסף תעודדו את זה.
    אני אסיים במשפט ישן ומצחיק אך נכון:
    תחי מדינת ישראל, כל הכבוד לצה"ל!!!

  23. מיכל החיילת הזוטרה הגיב:

    לכל הסרבנים והסרבניות, ולכל מהללי צה"ל למינהם שלום!
    נראה שכולם כאן משתמשים במכתבה של עידן כפלטפורמה לדעותיהם הקיצוניות האישיות.נדמה לי שקצת פיספסתם את הפואנטה.
    אינני כאן בתור הדוברת שלה, מהסיבה הפשוטה שאיננו מכירות אבל לא נראה לי שעידן מתכוונת או צריכה בכלל לפתוח במאבק כנגד הדיכוי הפלסטיני, או כל דיכוי שהוא חוץ מדיכוי נשים.
    הדרישה של הסרבנים הפצפיסטים להתייחס גם לדיכוי הפלסטיני היא כמעט מצחיקה בילדותיות וביומרה שלה.התגובות שלהם אינן מתייחסות כלל לעניין המדובר, והן חזרה על פזמון חוזר ומאוס שמתנגן כבר זמן רב מדי.גם אני נגד ההשפלות שנגרמות במחסומים לאנשים תמימים, ואפליות למינהן, אך מכאן ועד לטעון שצה"ל דורס פלסטינים, ועוד טענה טפשית שקראתי כאן שצה"ל הוקם למען המלחמה בפלסטינים (ככל הידוע לי צה"ל זה ראשי תיבות של צבא הגנה לישראל) חוץ מזה, אולי שכחתם, אבל לא מזמן נעשה מעשה מדיני די משמעותי, שגם צה"ל לקח בו חלק (ראו ערך "התנתקות") אז אולי כדאי שתחשבו קצת לפני שאתם מדברים.
    ולשגרירי הצבא אני רוצה לומר, בתור אחת שגם נמצאת בתוך המערכת הזאת כבר כמעט שנתיים, שגם אתם לא יכולים לצייר את התמונה כפי שאתם בוחרים. אומנם יש מקום וחשיבות בצבא למה שנקרא "השילוב הראוי" אבל עוד לא ראיתי מקום בצבא למעט קורסים וטירונויות בהם מקפידים על זה באמת. על פניו הצבא באמת עושה הכל כדי למנוע הטרדות מיניות, אבל הכל נעשה אך ורק בשביל הפרוטוקול. שערוריות של מפקדים מטרידים שלא הגיעו לידי טיפול מסיבות מסויימות מטוייחות בקפדנות. ובכל מקרה עד שהנושא מגיע לידי טיפול רציני, המתלוננת לא מקבלת כל הגנה מול המטריד. בנוסף, הסביבה הגברית אכן גורמת לעידוד ויש אכן יחס כללי מזלזל רב הזמן, לנושא ההטרדות בפרט, ולנשים בצבא בכלל. יש השקעה רבה בטיפוח הדימוי הגברי, וחוסר התייחסות ואף זלזול בנשים (אחת הדוגמאות הבולטות היא בסיסים שבהם רק בנות עושות תורנות מטבח ובנים עושים שמירות) ולשרון צ’רנוי, שדיברה על חוסר מוטיבציה מצד בנות, למה את מצפה, אם נותנים לכולנו את התחושה הכללית שאנחנו חסרות תועלת במערכת הצבאית? לא כל אחת מגיעה מהבית עם השאיפה לשנות את העולם. חלקינו פשוט רוצות להסתדר.
    ולא לכל אחת יש את הכוח הנפשי והפיזי להיות לוחמות, אז מה? בגלל זה רק אנחנו שוטפות כלים? (ואגב, מהרבה בנות עדיין דורשים להכין קפה למפקדים שלהן) אי אפשר להכחיש את העובדה שהצבא מערים קשיים רבים מול בנות. מישהי כמו עידן, עם מודעות גבוהה לנושא הזה, והתנגדות כל כך חזקה לאפליה, אכן לא תמצא את עצמה מזוהה עם המסגרת הזאת גם אם היא כן תשרת אותה.אי לכך, יהיה זה פשוט בזבוז של זמן וכוחות להתעקש על גיוסה לשורות צה"ל. כל מה שאני אגיד זה, שבשיא הכנות, הלוואי והיו לי הכוחות להתנגד כך לדברים שצריך להתנגד אליהם. אומנם חסרה לעידן קצת נקודת מבט פנימית (לא כל הדברים כל כך שחורים כמו שהיא מציגה) אבל בבסיסו הרעיון שלה נכון וגם צודק. ולכל המלהיטים, והמכחישים פשוט תתביישו.
    עידן, בהצלחה.

  24. דרמלל הגיב:

    עידן!

    אין ספק כי רבות מהנקודות שהעלת קיימות ויש להתמודד איתן. כחייל צעיר (מין זכר) לא הבנתי אותן – הטרדה מינית, כאילו שווין וכד’. כאב לבת אני מבין יופי.
    מעריך אותך גם על האומץ א ב ל להשאיר את הצבא רק בידי אלו שלא מבינות, או שזה לא חשוב להן רק ימשיך את הנזק. טיפוסים כמוך יכולות לשנות דברים. ואת הצבא הרי לא נבטל בשנים הקרובות
    עלי והצליחי.

  25. Ofira Roll הגיב:

    Hi Idan
    I decided to write in English in order to open the discussion to more audience around the globe. We all should remember that Idan is not here to fight all our fights. Idan, you have an important role in the Israeli society because of many aspects. As I see it, you are here as an alarm for our coma. Of course there are many people that care about the Israeli society and even act for it but the majority goes with the main stream without thinking. I agree with Sharon that all women can get whatever they want to (this is my way of living) but in one point we (women) get tired from all these fights. We should get any thing we want as equal citizen in democracy and not as second class citizens. Needless to say that Jewish women come before third and forth class of citizens like Arabs, foreign workers and so on.

    To sum up, I want to wish you luck with your fight and wish us to have more young people like you that act for equality in the Israli society.

    Shabat Shalom
    Ofira

  26. רינת אלון הגיב:

    כפמינסטית כמו שהגדרת את עצמך אני חושבת שמחובתך להתגייס לצבא ולהראות כי מעמדך הוא כמעמד הגבר וכך גם חובתך, אינך יכולה להתחמק מכך בתרוץ הפמינסטי.
    אמנם כמה וכמה מהנקודות שהבאת במכתב נכונות מאוד בחברה שלנו כיום בכל מקצוע ותחום שאנו נעסוק בו הנשים , אך אינך יכולה להשתמש בכך על מנת לקבל פטור משירות צבאי.

הגיבו ללדג אילם

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים