הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 בנובמבר, 2005 67 תגובות

למערכת "הגדה השמאלית" שלום,


לאחרונה התבררו לי מספר פרטים על אופן העריכה של מאמרים ב"גדה", ואשמח אם תוכלו להבהיר את הנושא מעל דפי האתר.


מתגובה לאחד המאמרים התברר לי שכותב שהגיש מאמר לפרסום נחשף לעריכה ממניעים אידיאולוגיים. מהתכתבותי עם כותב המאמר, אסף אורון, עולה שהצעתם לו להשמיט פסקה שמתארת את התדמית החיובית שיש לארה"ב במדינות מערביות. כשאסף סירב להשמטה הודעתם לו שלא תוכלו לפרסם את המאמר בנוסח שהציע.

בלי להיכנס לדיון בגוף העניין, אני חושב שאתם חייבים לקוראיכם דו"ח על עריכה מהסוג הזה. באתר שמגדיר את עצמו "ביטאון שמאלי ביקורתי" ושקורא לאנשים לתרום מאמרים, הכרחי שיופיע הסבר קצר על מדיניות הפרסום והעריכה:



  1. מיהם חברי המערכת שקובעים את הכללים, ומה תפקידיהם?
  2. האם כל מאמר רציני ומעניין, לא חשוב מאיזה כיוון פוליטי, יתפרסם באתר?
  3. אם לא – מהם גבולות הביקורת המותרים נגד אמונות שרווחות בשמאל הביקורתי?

זה לא עניין מינורי. מאבקנו המשותף בשמאל למען דמוקרטיה, חופש ושוויון הופך קצת מפוקפק כאשר ארגונים מנוהלים ללא שקיפות המאפשרת ביקורת פתוחה וחברית. כל פורום שרוצה לנהל דיון פוליטי משמעותי חייב דין וחשבון ברור לקוראיו בעניין מדיניות הפרסום בו. לא נראה לי סביר שעורכי האתר יתערבו בתוכן המאמרים בלי שהדבר יצוין בפרוש באחד מדפי הפתיחה ובלי שזהות אותם עורכים תיוודע לקוראים, לא כל שכן לכותבים.


אודה לכם אם תוכלו לענות לפניה זו מעל דפי האתר.


הכותב הוא פעיל ב"תעאיוש"





להלן תשובת המערכת


מדיניות העריכה של האתר


אתר הגדה השמאלית הוקם באביב 2002. מאות אנשי שמאל כתבו וכותבים בו, ומדי יום יש יותר מ-2,000 כניסות. מראשית דרכו של האתר הוחלט על מדיניות פרסום פלורליסטית המתבטאת היטב לכל אורך פעילותו של האתר במגוון הרחב ביותר של העמדות הרעיוניות והפוליטיות המופיעות במאמרים המתפרסמים באתר.


הפעלת האתר מבוססת על התנדבות חברי המערכת, הפועלים כמערכת לכל דבר. בתוקף אחריותה קבעה המערכת שלאתר עניין בפרסום מאמרים עיונים ואקטואלים הכתובים מנקודת ראות שמאלית, ואשר נועדו לקדם את השמאל ואת מאבקיו. בנוסף לכך, רואה המערכת צורך חיוני בקיום ויכוח נוקב בתוך השמאל ומבקשת לטפחו ולהעמיקו. אך יש לנו גם קווים אדומים ואין אנו מפרסמים מאמרים התומכים בכיבוש ובדיכוי לאומי, ובכל סוג של אפליה על רקע גזעי, לאומי, מיני או עדתי. כמו כן, אנו מבקשים לראות את עצמנו כצד מעורב לצד הפועלים והשכירים בכל מאבקם בהון.


אין פירוש הדבר שאנו סבורים שבעיה סבוכה זו של גבולות הפלורליזם באה על פתרונה המושלם. אין לנו "שולחן ערוך". קורה לא פעם שאנו מתלבטים אם לפרסם מאמר זה או אחר בגלל סיבות הקשורות לתוכנו או רמתו. יחד עם זאת, אין אנו חפים מטעויות.


איננו נתמכים ע"י כל גורם חיצוני אלא רק על ידי התרומות הצנועות של חברי המערכת עצמם. אין לנו משרד ולכן גם לא עבודה משרדית מסודרת. אי לכך אין ביכולתנו להגיב על כל הערה או להסביר כל החלטה, אך הקוראים יכולים להיות בטוחים שאנו מתייחסים לכל הערת ביקורת ולכל הסתייגות ברצינות ובחברות.


עצמאות אתר הגדה השמאלית


אנו שומרים בקנאות על עצמאות האתר – מבחינה פוליטית, כלכלית, ארגונית ומכל בחינה אחרת. האתר מנוהל וממומן על ידי חברי המערכת ועל ידיהם בלבד. חברי המערכת הם שמואל אמיר, אפרים דוידי, אמיר הלל, ברוריה זיבלברשטיין, דני פתר, נעם קמינר וראובן קמינר.

תגובות
נושאים: עדכונים

67 תגובות

  1. יורם גת הגיב:

    התגובה של דני ממחזרת שתיים מהקלישאות הסטנדרטיות של הליברליזם: קדושת חופש הדיבור והאשמה בהתנשאות כלפי מי שסבור שהוא פועל לטובת הכלל – שהרי מי יעז לטעון שהוא יודע מה טוב עבור הציבור. העובדה שהקלישאות הללו הן מטבע עובר לסוחר בדיון פוליטי מראה על עניות המחשבה השולטת בדיון.

    ראשית, שתי הקלישאות הללו הן בבחינת תרתי דסתרי – הרי דני עצמו מאמין ומנסה לשכנע שקדושת "חופש הדיבור" היא לטובת הציבור. האם אין בכך התנשאות?

    שנית, וכאן גם מקור הסתירה, אם נקבל את העיקרון שטובת הציבור צריכה להנחות את השלטון, הרי כל מי שישנן לו דעות פוליטיות כלשהן מחזיק באמונה כלשהי לגבי מהי טובת הציבור. אם איננו מסוגלים לקבוע מה טוב עבור הציבור, הרי כל מדיניות, נאצלת ככל שתהיה, אינה טובה מכל מדיניות אחרת, מנוולת ואכזרית ככל שתהיה.

    שלישית, אינני מכחיש שנסיון למנוע פרסומם של אמירות מסויימות יכול להיות מנוצל לרעה. הדבר הזה נכון לגבי כל מדיניות (לדוגמה, הזכות להגנה עצמית יכולה לשמש כתואנה לתקיפת הזולת. או, הזכות לקניין שהיא שימושית ומועילה בהקשרים מסויימים יכולה לשמש כתואנה לעושק והתעמרות בעניים). כמו כל מדיניות אחרת, יש לבדוק בכל מקרה האם הפעלתה היא לגיטימית או תחבולה.

    רביעית, נדמה שדני, כמו כל הליברלים, שרוי בעולם דמיוני שבו כל הציבור זוכה למידה שווה של "חופש דיבור". כאשר תומס פרידמן זוכה לכתוב שני מאמרים כל שבוע בניו יורק טיימס ואילו נועם חומסקי זכה לפרסם בעיתון הזה בדיוק מאמר אחד וארבעה מכתבים למערכת במשך כל הקריירה שלו, הרי שקשה לקבל את התיאור הזה. מאחר שהמציאות היא שאמירות מסויימות זוכות לפרסום יתר על חשבונן של אמירות אחרות, השאלה שעומדת בפנינו אינה אם יש לשמור על "חופש הדיבור" אלא האם יש מקום לנסות לשנות את כמות החשיפה שמקבלות אמירות שונות – ולנסות לבסס את כמות החשיפה שלה זוכות אמירות על אמיתותן של האמירות ותועלתן לציבור.

    חמישית, הטענה הליברלית הסטנדרטית בדבר יכולתו של הציבור לשפוט את אמיתותן של אמירות היא התחסדות ודמגוגיה. אין לכך כל שחר. לדוגמה, לו יכול היה הציבור לשפוט בפני עצמו את אמיתותה של כל אמירה, לא היה כל צורך בחוקי הוצאת דיבה. כל השמצה המבוססת על שקר היתה נדחית מיד על ידי הציבור ולא היה נגרם כל נזק למושמץ. יופיעו נא הליברלים התומכים בביטול חוקי הדיבה.

    לא מדובר בהנחה שהציבור מטומטם אלא בהכרה בכך שהציבור אינו כל יודע – ואני בכללו. לדוגמה, אין לי יכולת לשפוט בעצמי את אמיתותן של אזהרות או הכחשות בדבר רעילותם של חומרים מסויימים. יכולתן של חברות המייצרות את החומרים להפיץ שקרים בנושא מאיימת על שלומי. מותם של מליוני מעשנים נגרם בדיוק כתוצאה מפעילות כזו.

    דבר אחרון: אני בהחלט פתוח לאפשרות שאני טועה בנקודה כזו או אחרת. זה כבר קרה לי בעבר. אם הפיסקה המדוברת, או המאמר המכיל אותה, היו מכילות טענה שאיני מסכים לה ומגבות את הטענה בעובדות המוכיחות אותה, או לפחות מנסות להוכיח אותה, הרי שהייתי תומך בפירסומה. במקרה שלפנינו, מדובר באמירה שרירותית (אני מתכוון באופן מיוחד לנושא "חיסולו של הדב הרוסי הרשע") ללא כל נסיון לגבותה בעובדות. שיטה זו של התדיינות מזיקה לציבור וראוי למנוע אותה.

  2. יורם גת הגיב:

    לדני –

    המהירות שבה הקלישאות בדבר העקרונות הנעלים מהתגובה הראשונה שלך הפכו לאוסף של כללי אצבע הנוגדים זה את זה בתגובה השנייה שלך כמעט שלא משאירה צורך או אפשרות להגיב לדברים.

    מאחר שפטור בלא כלום אי אפשר, הבה נתמקד בנושא חוקי הדיבה. אני מבין שאתה תומך בקיומם. הסבר נא לי מדוע הציבור, שיכול לדעתך לשפוט בעצמו איזו אמירה פוליטית היא אמיתית ואיזו שקרית, אינו יכול לשפוט בעצמו אילו האשמות אישיות הן אמיתיות ואילו הן שקריות. מדוע אתה תומך בכך ששופט ישמש כ"משטרת מחשבות" ויסתום את פיו של המאשים?

  3. דני הגיב:

    מאותה סיבה ששופט משמש גם כ "משטרת צדק" או כ "מכון התקנים של האמת". זו מהותו של בית המשפט.
    אם בידיו של שופט יש את הכח והאחריות העצומים לשלול את חרותו של אדם למשך 20 שנה אז הוא בודאי יכול להחליט אם דיבתו של פלוני הוצאה לרעה או לא.
    מה גם שבבית המשפט נשמעות כל הטענות, המאשים מאשים, הנאשם מתגונן, ושני הצדדים נשמעים.
    לאחר מכן השופט מחליט אם המאשים טוען טענה אמיתית או עושה דיסאינפורמציה (= דיבה).
    ובכך מגן גם על קורבן הדיבה וגם על צד שלישי (אנחנו) מפני דיסאינפורמציה.
    השופט, בניגוד אליך, אמור להיות חסר פניות ואובייקטיבי. הוא אמור לייצג את מה שקרוי "מבחן האדם הסביר" (בהנחה כמובן שהחוק אף הוא מייצג את האדם הסביר).
    אנחנו נתנו לשופט להיות זה שיחליט לגבי דיבה
    כי אנחנו יודעים שאין לנו את הידע להתמודד עם האשמות לגבי פלוני.

    ראה, נראה לי שאתה יודע את כל זה וגם די מסכים (?). הפער הוא בכך שאתה משוכנע (ויש בזה צדק מסוים) שארה"ב זוכה לכל-כך הרבה דיסאינפורמציה לטובתה אז לפחות כאן באתר הגדה השמאלית ישנה שאיפה ל "נקיון".
    אדם קיצוני ירצה נקיון קיצוני…

  4. יורם בר-חיים הגיב:

    התכניות האמריקניות להפציץ את משרדי אלג’זריה בקטר התפרסמו בכל העיתנוינם בבריטניה וגם במזרח התיכון.
    משרדי אלג’זריה בעראק גם הופצצו בשעתו.
    התכנית האמריקאית לא בוצעה בגלל התנגדות נחרצת של הבריטים.
    ואגב, "אלגזירה" זה "האי", ולא שום דבר מהשטויות שנכתבו למעלה.

  5. מתמיה הגיב:

    מניין לבן-חיים שארה"ב "התכוונה" להפציץ את אל-ג’אזירה? מאל-ג’אזירה (או בעברית – "שופר המדוכאים" הנמצא בבעלות משפחת העניים הרעבים והמנוצלים של קטאר, שהיא במקרה משת"פית בכירה של האימפריאליזם האמריקאי במזה"ת. אופס.)?

    או שמא בן-חיים הוא שותף סוד של הממשל האמריקאי? אהההא!!! סוף כל סוף התגלתה החפרפרת שהשתיל ה CIA בשורות השמאל הרדיקאלי….

    בקישור – מאמר רלוונטי מא-שארק-אל-אווסאט –
    — קישור —

  6. יורם גת הגיב:

    אני מבין מתגובתך האחרונה שאין לך בעיה עם חסימת אמירות שקריות ("דיסאינפורציה", כלשונך) כל עוד החוסם הוא "שופט". זו עמדה שונה מאד מקידושו של "חופש הדיבור" שבשמו הטפת לי מוסר בתגובתך הראשונה.

    הבטחון שיש לך בחוסר פניות והאובייקטיביות של שופטים נוגע ללב. אני אשמח אם תספק ביסוס כלשהו לרעיון ששופטים הם חסרי פניות יותר מאשר עורכי "הגדה" או האדם הממוצע. לעניות דעתי, למרות ששופטים נוטים יותר לשלם מס שפתיים לנושא האובייקטיביות, הדבר אינו מקרב אותם בשום צורה לחוסר פניות אמיתי.

    עמדתי היא שזכותו, ואף חובתו האזרחית, של כל אדם להתאמץ למנוע פרסומם של שקרים ושגיאות.

  7. עופר יהלום הגיב:

    לאור הדיון שמתנהל כאן נשאלת השאלה – מהי מדיניות הכתיבה של המגיבים באתר הגדה השמאלית?

    אני ספרתי עד עכשיו 56 תגובות עד עכשיו, שזה יותר ממה שיהיה אי-פעם למכתב למערכת או למה שהתפרסם באתר בחודש האחרון. רק לשם העניין, בדקתי שרק ל-10 אחוז מבין 50 מאמריו האחרונים (והמעניינים כשלעצמם) של גדעון ספירו באתר היה מספר תגובות גדול יותר, והוא נחשב דווקא לכותב שקשה להתעלם ממנו.
    אולי יש כאן איזו אירוניה עצמית, אבל האם אתם לא קצת מגזימים עם הביקורת העצמית הזו?

    ואם גם אתרום משהו לדיון, אתקן את מה שכתב יורם לפני כן – אמנם העמדה הרשמית של גושלום היתה תמיכה בפלישה לאפגניסטן, אבל אורי אבנרי עצמו כתב מאמר שבו הוא מביע, לכל הפחות, הסתייגות מהעניין הזה. נראה לי שעמדתו די קרובה לשלי – אולי היה צריך להפיל את משטרי העריצות באפגניסטן ועירק אבל לא בצורה שנעשה אלא, לכל היותר, באספקת נשק למורדים – עמים שאינם מוכנים להילחם לבדם למען החירות, כנראה שאינם ראויים לה.

  8. דני הגיב:

    עופר יהלום: תוסיף עוד אחד ל- COUNTER 🙂

    וליורם גת: כמובן שישנה סתירה מסוימת בין חופש הדיבור לבין חוקים כמו מניעת הסתה או הוצאת לשון הרע.
    לא אני המצאתי את הסתירה הזו ואם היא לא הייתה קיימת אז היו הרבה פחות עורכי דין בעולם.
    זוהי אחת מני רבות כמו למשל הסתירה בין זכויות הפרט לבין שלטון הרב, וכו’.
    הכל עניין של מידה, וכאן נכנסת מערכת המשפט לתמונה.
    ברור ששופט הוא אדם והוא מביא איתו מטען של אדם ספציפי מסוים שחי חיים בעולמנו.
    אבל בסופו של דבר מה שמנחה אותו הוא החוק ומבחן האדם הסביר.
    עורכי הגדה (אם כבר צירפת אותם לדיון) אינם חסרי פניות כלל, ולו רק ע"פ שם האתר: "הגדה השמאלית".
    ומכאן אקט הצנזור הנ"ל שבשום אופן אינו עומד במבחן האדם הסביר.

  9. אסף אורון הגיב:

    עופר,
    אתה אם כך אחראי לתגובה מס’ 57…

    ובאותה נימה: ככל שהזמן עובר אני משתכנע שכל העניין מקורו באי-הבנה מינורית למדי בין שני אנשים (אמיר ואני), ואולי גם בבעיות של הבנת הנקרא/בהירות הכתיבה, ו/או בלבול בין המושגים "אבסטרקט" (סיכום של עיקרי המאמר) ו"טיזר" (פתיח שמטרתו לגרות אנשים להמשיך ולקרוא).

    בכל אופן, סידרנו פה הזדמנות להרבה אנשים לפרוק מתחים. גם זה משהו בימינו.

    אסף
    (זוטר אולי כן, אבל בטח לא כומר באף מסדר)

  10. עדיין מתמיה הגיב:

    התכניות התפרסמו בכל העיתונים מר בן-חיים? זה היה קומוניקט מהפנטגון? או שמא מיחזור של ה"ידיעה" מאל-ג’זירה?

    דרך אגב, בכל העיתונים התפרסם גם שעב"מ נצפה על ידי חוואי ממנסוטה כשהוא (העב"מ, לא החוואי) ממליט עגל בעל שלושה ראשים, אשר יודע לשיר "הבה-נגילה" בקונטרפונקט. אז התפרסם.

    כמו שאמר הירקן מהכרמל – אם בעיתון כתוב שקילו עגבניות בשקל וחצי, אתה מוזמן לקנות בעיתון.

    ו"אל-ג’אזירה" זה "האי" ולא "שופר המדוכאים"?

    באמת תודה על השיעור בערבית. מכל מלמדי השכלתי.

    אולי בכל אופן מישהו מוכן להסביר איך ארה"ב מוקצה באתר הזה מחמת מיאוס משום שהיא מייצגת עושר וניצול (עד כדי פסילת חלקים ממאמר שעשויים להתפרש כשבח), אבל "טלוויזית הבית" של שליטי קטאר זוכה לתשואות חן? אם העשיר הנצלן ממוצא ערבי זה נחשב קביל? איך זה שאיזכור של אל-ג’אזירה יכול להופיע בלי שובל של אלות, קללות, חרפות ונאצות לכיוון הבעלים?

    ולי היה נדמה שאתר הגדה השמאלית מתיימר להתנגד לגזענות. כנראה שנאה דורש, אבל לא ממש נאה מקיים. או שמדובר באפלייה מתקנת?

  11. וליורם גת הגיב:

    מדבריך משתמע כי קהל-היעד של הגדה השמאלית לוקה ביכולותיו האינטלקטואליות או בהשכלתו, ואיננו מסוגל להבין אמירה אירונית, או לבצע שיפוט עצמאי של טקסט.

    הקוראים המוגבלים של אתר זה אכן זקוקים לפיכך ל"אח גדול" שיסנן להם את החומרים המבלבלים, פן יקבלו כאב ראש חלילה, או יתעו ככבשים פותות למחנה הפרו-אמריקאי.

    לכן, מאמרים בגדה השמאלית צריכים להיות בעובי חצי מילימטר לכל היותר, באפיצות אפס, וכל מה שיחרוג מהגבול המותר דינו לפח האשפה.

    כמו כן, בכדי לא להקשות על הקורא האומלל, רצוי להשתמש בשבלונות המוכרות – "אימפריאליזם", "קולוניאליזם", "דיכוי", "ניצול", "כיבוש" – ולא להכניס יותר מדי מלים אחרות בין השבלונות. יש להגן על המוגבלים, לטובתם.

    מדיניות עריכה מאוד קונסטרוקטיבית, אין מה לומר.

  12. יורם גת הגיב:

    למגיב תחת הכותרת "וליורם גת": התפעלתי מעומק האירוניה. אני מבין שהעומק האירוני משמש תחליף להבנה והתייחסות לטיעונים.

  13. In English הגיב:

    "America: the most sumptuous civilization that was ever established by the white man. An amazing culture of progress, prosperity, education and freedom. The United States which rescued the free world over and over from bloodthirsty tyrants. In short, The United States as emblem for all what is good in the human modern culture. This is the basic image engraved in our brains, whether we want it or not". Assaf Oron

  14. חיים ברעם הגיב:

    Perhaps "Sumptuous" but not really all that civilized;
    progress, freedom, prosperity and education for some, not for all.
    The involvement in WW1 and WW2 irked the conservatives who populate the White House today.
    emblem for all that is good in the human modern culture?
    I beg to differ: Music, literature, theatre, opera, cinema, all these are better and more sophisticated elsewhere.
    Haim Baram

  15. אריאל שתיל הגיב:

    חיים,

    אסף לא מתאר פה את ארה"ב עצמה אלא את התדמית שלה כפי שהיא חרוטה בתודעה הקולקטיבית. אולי לא בזו של קוראי\כותבי הגדה השמאלית אבל בהחלט בזו של רוב הציבור הישראלי. דוגמא מצויינת לכך אתה עצמך מביא במאמרך "שלושה סיפורים פדגוגיים" כשבנך בן השמונה אומר "איזה מזל שאצלנו לא מקבלים חינוך כזה".

    יותר מכך, אסף אפילו מגזים (ובצדק לדעתי) בתאור הפשטני של ארה"ב מתוך הנחה שהקורא הביקורתי יבין שמדובר פה במסכה, שאותה הוא באמת קורע לגזרים בהמשך המאמר.

    כדי לשנות את המציאות צריך קודם כל להכיר בה. הצורך של מערכת "הגדה השמאלית" לצנזר את המאמר מעיד (בין היתר) על פחד מסויים מהכרה בהוויה הקיימת, אולי מתוך חשש שלמרות הביקורת אנשים יעדיפו למצוא את מקומם בתוכה במקום להאבק לשנות אותה. אם זה נכון, זה רק מעיד עד כמה עורכי האתר אינם בטוחים בעמדתם, ועל איך שחוסר ביטחון זה משתקף בבחירתם על מה שראוי או לא להציג לקוראיהם.

  16. מתוך אתר העוקץ הגיב:

    אני מביא כאן דיון דומה שהתקיים באתר העוקץ.

    הנה מה שיוסי דהאן ואיציק ספורטא כתבו על מדיניות העריכה שלהם

    — קישור —
    למה צנזרתם את התגובה שלי?

    26\3\2006 [יוסי דהאן, איציק ספורטא]

    מתחילת קיומו של האתר, לפני למעלה משנתיים וחצי, לא ניסחנו באופן מפורש ופומבי את מדיניות הפרסום של האתר, עתה, עם ריבוי כמות הגולשים הגיע הזמן אולי לנסח מספר עקרונות כלליים שהנחו אותנו בעבר וינחו אותנו בעתיד, נשמח לשמוע תגובות על מדיניות זו.
    האתר הזה החל כאתר אישי ועם הזמן שמחנו לארח גם כותבות וכותבים אחרים שרצו לפרסם באתר, היו גם כותבים שפנו אלינו ולא מצאנו שהדברים שהם כתבו מתאימים לרוח האתר (ואל תבקשו מאתנו לנסח במדוייק את רוח האתר, אנחנו מקווים שניתן לעמוד על טבעה מהדברים המתפרסמים כאן לאורך זמן). מידי פעם אנחנו גם מפרסמים הודעות על אירועים שנראים בעינינו ראויים לציון, בדרך כלל אירועים שהתקשורת הממוסדת אינה נוטה לדווח עליהם. כיוון שזה בלוג אישי ולא פורטל לא ניתן לפרסם את כל האירועים שהקוראים מבקשים מאתנו לפרסם, מה שהיה הופך את "העוקץ" מאתר תוכן לאתר מודעות.

    באשר למדיניות פרסום התגובות, אנחנו משתדלים לנקוט בגישה ליברלית כלפי פרסום בצירוף סייגים. אנחנו משתדלים לא לפרסם תגובות הכוללות התקפות אישיות פוגעניות, אנחנו מצטערים שלעיתים המדיניות שלנו הייתה ליברלית מידי ואנשים נפגעו ולעיתים גם התנצלנו. אנחנו סבורים שיש הבדל בין ביקורת המופנית כלפי אדם פרטי לבין ביקורת המופנית כלפי אנשי ציבור, ההגבלות על האחרונים הן הרבה פחות מחמירות. אנחנו גם משתדלים שתוכנן של התגובות תהיינה לגופו של עניין ולא לגופו של איש. במת תגובות היא לא במה לחיסול חשבונות אישיים ודאי לא כאשר המגיב מתכסה במעטה אנונימיות בעוד כותב המאמר תמיד מזוהה. לתגובות פוגעניות אנונימיות יש דינמיקה להבריח את המגיבים ההוגנים והענייניים ולדרדר את הדיון לתחרות גידופים. באופן כללי אנחנו סבורים שיש לתת עדיפות למי שדבריו נושאים את שמו על פני תגובות אנונימיות.

    אנחנו גם משתדלים (אנחנו רק יכולים להשתדל) לא לפרסם תגובות שהן בלתי רלבנטיות לתוכן הנאמר בפוסט שבעקבותיו נכתבת התגובה. בפוסט שתוכנו ביקורת פעילות הצבא בעת ההתנתקות, תגובה שטוענת שהפתרון לבעייה היא פירוק הריכוזיות במשק ועידוד התחרותיות בשוק השמירה, היא תגובה בלתי רלבנטית שאינה תורמת לדיון. בפוסט שעוסק באחריות הנשיא בוש למצבם של נפגעי הוריקן קתרינה, תגובה שתכנה הוא שהאחריות על כך מוטלת על המזרחים או לחילופין על האשכנזים או על שניהם כאחד, נראית לנו בלתי רלבנטית, מסיחה את הדעת מהכתוב ובלתי ראויה לפרסום. גם תגובות שכל מטרתן להוכיח את שנינותו וציניותו המושחזת של הכותב המזלזל בכותב המאמר ו/או בכותבי התגובות האחרים אינה תורמת לדיון ואנחנו לא רואים טעם בפרסומה.

    אנחנו גם לא מפרסמים את כל התגובות של אלה שניתן לכנותם מגיבים אובססיביים – מגיבים שלא משנה מה תוכנו של המאמר תגובתם אינה משתנה. אנחנו מניחים שאם הדברים בוערים בעצמותיהם של מגיבים אלו הם יכולים להקים אתר שיוקדש לתכנים אלו.

    הזכות לחופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת אינה זכות בלתי מוגבלת, היא כוללת סייגים והגבלות. הזכות לחופש הביטוי אמורה לממש את החירות לדיון ענייני, היא אינה כוללת את החירות לפגוע באחרים, וגם אינה כוללת את החירות לפרסם כל ביטוי, כאשר הטקסט אינו רלבנטי לחלוטין לקידום דיון ביקורתי וענייני, אלא מהווה פגיעה בקיומו של דיון כזה.
    אז בתשובה לשאלה "למנהלי האתר, מדוע צנזרתם את התגובה שלי על X?", התשובה היא שזו לא צנזורה, שמשמעותה הגבלה של ביטוי בשל אי הסכמה לתוכנו, אלא ניסיון לשמור על כללים שלא תמיד ניתן לנסח במדויק את גבולותיהם, כללים שמאפשרים חופש ביטוי ודיון ציבורי.

    לסיכום, הניסיון של "העוקץ" הוא ליצור במה ביקורתית אלטרנטיבית, אנחנו שמחים שמספר הגולשים באתר הולך וגדל עם הזמן, אנחנו גם שמחים שאנשים מגיבים לתכנים הנכתבים אבל במסגרת כללים שנראים בעינינו סבירים, הוגנים וענייניים.

  17. לפי הפוסט של דהן וספורטא הגיב:

    יש באתר העוקץ פסיכים אמיתיים.

הגיבו לעופר יהלום

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים