הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות

מאת: ב-27 בנובמבר, 2005 67 תגובות

למערכת "הגדה השמאלית" שלום,


לאחרונה התבררו לי מספר פרטים על אופן העריכה של מאמרים ב"גדה", ואשמח אם תוכלו להבהיר את הנושא מעל דפי האתר.


מתגובה לאחד המאמרים התברר לי שכותב שהגיש מאמר לפרסום נחשף לעריכה ממניעים אידיאולוגיים. מהתכתבותי עם כותב המאמר, אסף אורון, עולה שהצעתם לו להשמיט פסקה שמתארת את התדמית החיובית שיש לארה"ב במדינות מערביות. כשאסף סירב להשמטה הודעתם לו שלא תוכלו לפרסם את המאמר בנוסח שהציע.

בלי להיכנס לדיון בגוף העניין, אני חושב שאתם חייבים לקוראיכם דו"ח על עריכה מהסוג הזה. באתר שמגדיר את עצמו "ביטאון שמאלי ביקורתי" ושקורא לאנשים לתרום מאמרים, הכרחי שיופיע הסבר קצר על מדיניות הפרסום והעריכה:



  1. מיהם חברי המערכת שקובעים את הכללים, ומה תפקידיהם?
  2. האם כל מאמר רציני ומעניין, לא חשוב מאיזה כיוון פוליטי, יתפרסם באתר?
  3. אם לא – מהם גבולות הביקורת המותרים נגד אמונות שרווחות בשמאל הביקורתי?

זה לא עניין מינורי. מאבקנו המשותף בשמאל למען דמוקרטיה, חופש ושוויון הופך קצת מפוקפק כאשר ארגונים מנוהלים ללא שקיפות המאפשרת ביקורת פתוחה וחברית. כל פורום שרוצה לנהל דיון פוליטי משמעותי חייב דין וחשבון ברור לקוראיו בעניין מדיניות הפרסום בו. לא נראה לי סביר שעורכי האתר יתערבו בתוכן המאמרים בלי שהדבר יצוין בפרוש באחד מדפי הפתיחה ובלי שזהות אותם עורכים תיוודע לקוראים, לא כל שכן לכותבים.


אודה לכם אם תוכלו לענות לפניה זו מעל דפי האתר.


הכותב הוא פעיל ב"תעאיוש"





להלן תשובת המערכת


מדיניות העריכה של האתר


אתר הגדה השמאלית הוקם באביב 2002. מאות אנשי שמאל כתבו וכותבים בו, ומדי יום יש יותר מ-2,000 כניסות. מראשית דרכו של האתר הוחלט על מדיניות פרסום פלורליסטית המתבטאת היטב לכל אורך פעילותו של האתר במגוון הרחב ביותר של העמדות הרעיוניות והפוליטיות המופיעות במאמרים המתפרסמים באתר.


הפעלת האתר מבוססת על התנדבות חברי המערכת, הפועלים כמערכת לכל דבר. בתוקף אחריותה קבעה המערכת שלאתר עניין בפרסום מאמרים עיונים ואקטואלים הכתובים מנקודת ראות שמאלית, ואשר נועדו לקדם את השמאל ואת מאבקיו. בנוסף לכך, רואה המערכת צורך חיוני בקיום ויכוח נוקב בתוך השמאל ומבקשת לטפחו ולהעמיקו. אך יש לנו גם קווים אדומים ואין אנו מפרסמים מאמרים התומכים בכיבוש ובדיכוי לאומי, ובכל סוג של אפליה על רקע גזעי, לאומי, מיני או עדתי. כמו כן, אנו מבקשים לראות את עצמנו כצד מעורב לצד הפועלים והשכירים בכל מאבקם בהון.


אין פירוש הדבר שאנו סבורים שבעיה סבוכה זו של גבולות הפלורליזם באה על פתרונה המושלם. אין לנו "שולחן ערוך". קורה לא פעם שאנו מתלבטים אם לפרסם מאמר זה או אחר בגלל סיבות הקשורות לתוכנו או רמתו. יחד עם זאת, אין אנו חפים מטעויות.


איננו נתמכים ע"י כל גורם חיצוני אלא רק על ידי התרומות הצנועות של חברי המערכת עצמם. אין לנו משרד ולכן גם לא עבודה משרדית מסודרת. אי לכך אין ביכולתנו להגיב על כל הערה או להסביר כל החלטה, אך הקוראים יכולים להיות בטוחים שאנו מתייחסים לכל הערת ביקורת ולכל הסתייגות ברצינות ובחברות.


עצמאות אתר הגדה השמאלית


אנו שומרים בקנאות על עצמאות האתר – מבחינה פוליטית, כלכלית, ארגונית ומכל בחינה אחרת. האתר מנוהל וממומן על ידי חברי המערכת ועל ידיהם בלבד. חברי המערכת הם שמואל אמיר, אפרים דוידי, אמיר הלל, ברוריה זיבלברשטיין, דני פתר, נעם קמינר וראובן קמינר.

נושאים: כללי

67 תגובות

  1. מאת לפי הפוסט של דהן וספורטא:

    יש באתר העוקץ פסיכים אמיתיים.

  2. מאת מתוך אתר העוקץ:

    אני מביא כאן דיון דומה שהתקיים באתר העוקץ.

    הנה מה שיוסי דהאן ואיציק ספורטא כתבו על מדיניות העריכה שלהם

    — קישור —
    למה צנזרתם את התגובה שלי?

    26\3\2006 [יוסי דהאן, איציק ספורטא]

    מתחילת קיומו של האתר, לפני למעלה משנתיים וחצי, לא ניסחנו באופן מפורש ופומבי את מדיניות הפרסום של האתר, עתה, עם ריבוי כמות הגולשים הגיע הזמן אולי לנסח מספר עקרונות כלליים שהנחו אותנו בעבר וינחו אותנו בעתיד, נשמח לשמוע תגובות על מדיניות זו.
    האתר הזה החל כאתר אישי ועם הזמן שמחנו לארח גם כותבות וכותבים אחרים שרצו לפרסם באתר, היו גם כותבים שפנו אלינו ולא מצאנו שהדברים שהם כתבו מתאימים לרוח האתר (ואל תבקשו מאתנו לנסח במדוייק את רוח האתר, אנחנו מקווים שניתן לעמוד על טבעה מהדברים המתפרסמים כאן לאורך זמן). מידי פעם אנחנו גם מפרסמים הודעות על אירועים שנראים בעינינו ראויים לציון, בדרך כלל אירועים שהתקשורת הממוסדת אינה נוטה לדווח עליהם. כיוון שזה בלוג אישי ולא פורטל לא ניתן לפרסם את כל האירועים שהקוראים מבקשים מאתנו לפרסם, מה שהיה הופך את "העוקץ" מאתר תוכן לאתר מודעות.

    באשר למדיניות פרסום התגובות, אנחנו משתדלים לנקוט בגישה ליברלית כלפי פרסום בצירוף סייגים. אנחנו משתדלים לא לפרסם תגובות הכוללות התקפות אישיות פוגעניות, אנחנו מצטערים שלעיתים המדיניות שלנו הייתה ליברלית מידי ואנשים נפגעו ולעיתים גם התנצלנו. אנחנו סבורים שיש הבדל בין ביקורת המופנית כלפי אדם פרטי לבין ביקורת המופנית כלפי אנשי ציבור, ההגבלות על האחרונים הן הרבה פחות מחמירות. אנחנו גם משתדלים שתוכנן של התגובות תהיינה לגופו של עניין ולא לגופו של איש. במת תגובות היא לא במה לחיסול חשבונות אישיים ודאי לא כאשר המגיב מתכסה במעטה אנונימיות בעוד כותב המאמר תמיד מזוהה. לתגובות פוגעניות אנונימיות יש דינמיקה להבריח את המגיבים ההוגנים והענייניים ולדרדר את הדיון לתחרות גידופים. באופן כללי אנחנו סבורים שיש לתת עדיפות למי שדבריו נושאים את שמו על פני תגובות אנונימיות.

    אנחנו גם משתדלים (אנחנו רק יכולים להשתדל) לא לפרסם תגובות שהן בלתי רלבנטיות לתוכן הנאמר בפוסט שבעקבותיו נכתבת התגובה. בפוסט שתוכנו ביקורת פעילות הצבא בעת ההתנתקות, תגובה שטוענת שהפתרון לבעייה היא פירוק הריכוזיות במשק ועידוד התחרותיות בשוק השמירה, היא תגובה בלתי רלבנטית שאינה תורמת לדיון. בפוסט שעוסק באחריות הנשיא בוש למצבם של נפגעי הוריקן קתרינה, תגובה שתכנה הוא שהאחריות על כך מוטלת על המזרחים או לחילופין על האשכנזים או על שניהם כאחד, נראית לנו בלתי רלבנטית, מסיחה את הדעת מהכתוב ובלתי ראויה לפרסום. גם תגובות שכל מטרתן להוכיח את שנינותו וציניותו המושחזת של הכותב המזלזל בכותב המאמר ו/או בכותבי התגובות האחרים אינה תורמת לדיון ואנחנו לא רואים טעם בפרסומה.

    אנחנו גם לא מפרסמים את כל התגובות של אלה שניתן לכנותם מגיבים אובססיביים – מגיבים שלא משנה מה תוכנו של המאמר תגובתם אינה משתנה. אנחנו מניחים שאם הדברים בוערים בעצמותיהם של מגיבים אלו הם יכולים להקים אתר שיוקדש לתכנים אלו.

    הזכות לחופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת אינה זכות בלתי מוגבלת, היא כוללת סייגים והגבלות. הזכות לחופש הביטוי אמורה לממש את החירות לדיון ענייני, היא אינה כוללת את החירות לפגוע באחרים, וגם אינה כוללת את החירות לפרסם כל ביטוי, כאשר הטקסט אינו רלבנטי לחלוטין לקידום דיון ביקורתי וענייני, אלא מהווה פגיעה בקיומו של דיון כזה.
    אז בתשובה לשאלה "למנהלי האתר, מדוע צנזרתם את התגובה שלי על X?", התשובה היא שזו לא צנזורה, שמשמעותה הגבלה של ביטוי בשל אי הסכמה לתוכנו, אלא ניסיון לשמור על כללים שלא תמיד ניתן לנסח במדויק את גבולותיהם, כללים שמאפשרים חופש ביטוי ודיון ציבורי.

    לסיכום, הניסיון של "העוקץ" הוא ליצור במה ביקורתית אלטרנטיבית, אנחנו שמחים שמספר הגולשים באתר הולך וגדל עם הזמן, אנחנו גם שמחים שאנשים מגיבים לתכנים הנכתבים אבל במסגרת כללים שנראים בעינינו סבירים, הוגנים וענייניים.

  3. מאת וליורם גת:

    מדבריך משתמע כי קהל-היעד של הגדה השמאלית לוקה ביכולותיו האינטלקטואליות או בהשכלתו, ואיננו מסוגל להבין אמירה אירונית, או לבצע שיפוט עצמאי של טקסט.

    הקוראים המוגבלים של אתר זה אכן זקוקים לפיכך ל"אח גדול" שיסנן להם את החומרים המבלבלים, פן יקבלו כאב ראש חלילה, או יתעו ככבשים פותות למחנה הפרו-אמריקאי.

    לכן, מאמרים בגדה השמאלית צריכים להיות בעובי חצי מילימטר לכל היותר, באפיצות אפס, וכל מה שיחרוג מהגבול המותר דינו לפח האשפה.

    כמו כן, בכדי לא להקשות על הקורא האומלל, רצוי להשתמש בשבלונות המוכרות – "אימפריאליזם", "קולוניאליזם", "דיכוי", "ניצול", "כיבוש" – ולא להכניס יותר מדי מלים אחרות בין השבלונות. יש להגן על המוגבלים, לטובתם.

    מדיניות עריכה מאוד קונסטרוקטיבית, אין מה לומר.

  4. מאת יורם גת:

    למגיב תחת הכותרת "וליורם גת": התפעלתי מעומק האירוניה. אני מבין שהעומק האירוני משמש תחליף להבנה והתייחסות לטיעונים.

  5. מאת In English:

    "America: the most sumptuous civilization that was ever established by the white man. An amazing culture of progress, prosperity, education and freedom. The United States which rescued the free world over and over from bloodthirsty tyrants. In short, The United States as emblem for all what is good in the human modern culture. This is the basic image engraved in our brains, whether we want it or not". Assaf Oron

  6. מאת חיים ברעם:

    Perhaps "Sumptuous" but not really all that civilized;
    progress, freedom, prosperity and education for some, not for all.
    The involvement in WW1 and WW2 irked the conservatives who populate the White House today.
    emblem for all that is good in the human modern culture?
    I beg to differ: Music, literature, theatre, opera, cinema, all these are better and more sophisticated elsewhere.
    Haim Baram

  7. מאת אריאל שתיל:

    חיים,

    אסף לא מתאר פה את ארה"ב עצמה אלא את התדמית שלה כפי שהיא חרוטה בתודעה הקולקטיבית. אולי לא בזו של קוראי\כותבי הגדה השמאלית אבל בהחלט בזו של רוב הציבור הישראלי. דוגמא מצויינת לכך אתה עצמך מביא במאמרך "שלושה סיפורים פדגוגיים" כשבנך בן השמונה אומר "איזה מזל שאצלנו לא מקבלים חינוך כזה".

    יותר מכך, אסף אפילו מגזים (ובצדק לדעתי) בתאור הפשטני של ארה"ב מתוך הנחה שהקורא הביקורתי יבין שמדובר פה במסכה, שאותה הוא באמת קורע לגזרים בהמשך המאמר.

    כדי לשנות את המציאות צריך קודם כל להכיר בה. הצורך של מערכת "הגדה השמאלית" לצנזר את המאמר מעיד (בין היתר) על פחד מסויים מהכרה בהוויה הקיימת, אולי מתוך חשש שלמרות הביקורת אנשים יעדיפו למצוא את מקומם בתוכה במקום להאבק לשנות אותה. אם זה נכון, זה רק מעיד עד כמה עורכי האתר אינם בטוחים בעמדתם, ועל איך שחוסר ביטחון זה משתקף בבחירתם על מה שראוי או לא להציג לקוראיהם.

  8. מאת דני:

    עופר יהלום: תוסיף עוד אחד ל- COUNTER :-)

    וליורם גת: כמובן שישנה סתירה מסוימת בין חופש הדיבור לבין חוקים כמו מניעת הסתה או הוצאת לשון הרע.
    לא אני המצאתי את הסתירה הזו ואם היא לא הייתה קיימת אז היו הרבה פחות עורכי דין בעולם.
    זוהי אחת מני רבות כמו למשל הסתירה בין זכויות הפרט לבין שלטון הרב, וכו'.
    הכל עניין של מידה, וכאן נכנסת מערכת המשפט לתמונה.
    ברור ששופט הוא אדם והוא מביא איתו מטען של אדם ספציפי מסוים שחי חיים בעולמנו.
    אבל בסופו של דבר מה שמנחה אותו הוא החוק ומבחן האדם הסביר.
    עורכי הגדה (אם כבר צירפת אותם לדיון) אינם חסרי פניות כלל, ולו רק ע"פ שם האתר: "הגדה השמאלית".
    ומכאן אקט הצנזור הנ"ל שבשום אופן אינו עומד במבחן האדם הסביר.

  9. מאת אסף אורון:

    עופר,
    אתה אם כך אחראי לתגובה מס' 57…

    ובאותה נימה: ככל שהזמן עובר אני משתכנע שכל העניין מקורו באי-הבנה מינורית למדי בין שני אנשים (אמיר ואני), ואולי גם בבעיות של הבנת הנקרא/בהירות הכתיבה, ו/או בלבול בין המושגים "אבסטרקט" (סיכום של עיקרי המאמר) ו"טיזר" (פתיח שמטרתו לגרות אנשים להמשיך ולקרוא).

    בכל אופן, סידרנו פה הזדמנות להרבה אנשים לפרוק מתחים. גם זה משהו בימינו.

    אסף
    (זוטר אולי כן, אבל בטח לא כומר באף מסדר)

  10. מאת עדיין מתמיה:

    התכניות התפרסמו בכל העיתונים מר בן-חיים? זה היה קומוניקט מהפנטגון? או שמא מיחזור של ה"ידיעה" מאל-ג'זירה?

    דרך אגב, בכל העיתונים התפרסם גם שעב"מ נצפה על ידי חוואי ממנסוטה כשהוא (העב"מ, לא החוואי) ממליט עגל בעל שלושה ראשים, אשר יודע לשיר "הבה-נגילה" בקונטרפונקט. אז התפרסם.

    כמו שאמר הירקן מהכרמל – אם בעיתון כתוב שקילו עגבניות בשקל וחצי, אתה מוזמן לקנות בעיתון.

    ו"אל-ג'אזירה" זה "האי" ולא "שופר המדוכאים"?

    באמת תודה על השיעור בערבית. מכל מלמדי השכלתי.

    אולי בכל אופן מישהו מוכן להסביר איך ארה"ב מוקצה באתר הזה מחמת מיאוס משום שהיא מייצגת עושר וניצול (עד כדי פסילת חלקים ממאמר שעשויים להתפרש כשבח), אבל "טלוויזית הבית" של שליטי קטאר זוכה לתשואות חן? אם העשיר הנצלן ממוצא ערבי זה נחשב קביל? איך זה שאיזכור של אל-ג'אזירה יכול להופיע בלי שובל של אלות, קללות, חרפות ונאצות לכיוון הבעלים?

    ולי היה נדמה שאתר הגדה השמאלית מתיימר להתנגד לגזענות. כנראה שנאה דורש, אבל לא ממש נאה מקיים. או שמדובר באפלייה מתקנת?

  11. מאת יורם גת:

    אני מבין מתגובתך האחרונה שאין לך בעיה עם חסימת אמירות שקריות ("דיסאינפורציה", כלשונך) כל עוד החוסם הוא "שופט". זו עמדה שונה מאד מקידושו של "חופש הדיבור" שבשמו הטפת לי מוסר בתגובתך הראשונה.

    הבטחון שיש לך בחוסר פניות והאובייקטיביות של שופטים נוגע ללב. אני אשמח אם תספק ביסוס כלשהו לרעיון ששופטים הם חסרי פניות יותר מאשר עורכי "הגדה" או האדם הממוצע. לעניות דעתי, למרות ששופטים נוטים יותר לשלם מס שפתיים לנושא האובייקטיביות, הדבר אינו מקרב אותם בשום צורה לחוסר פניות אמיתי.

    עמדתי היא שזכותו, ואף חובתו האזרחית, של כל אדם להתאמץ למנוע פרסומם של שקרים ושגיאות.

  12. מאת עופר יהלום:

    לאור הדיון שמתנהל כאן נשאלת השאלה – מהי מדיניות הכתיבה של המגיבים באתר הגדה השמאלית?

    אני ספרתי עד עכשיו 56 תגובות עד עכשיו, שזה יותר ממה שיהיה אי-פעם למכתב למערכת או למה שהתפרסם באתר בחודש האחרון. רק לשם העניין, בדקתי שרק ל-10 אחוז מבין 50 מאמריו האחרונים (והמעניינים כשלעצמם) של גדעון ספירו באתר היה מספר תגובות גדול יותר, והוא נחשב דווקא לכותב שקשה להתעלם ממנו.
    אולי יש כאן איזו אירוניה עצמית, אבל האם אתם לא קצת מגזימים עם הביקורת העצמית הזו?

    ואם גם אתרום משהו לדיון, אתקן את מה שכתב יורם לפני כן – אמנם העמדה הרשמית של גושלום היתה תמיכה בפלישה לאפגניסטן, אבל אורי אבנרי עצמו כתב מאמר שבו הוא מביע, לכל הפחות, הסתייגות מהעניין הזה. נראה לי שעמדתו די קרובה לשלי – אולי היה צריך להפיל את משטרי העריצות באפגניסטן ועירק אבל לא בצורה שנעשה אלא, לכל היותר, באספקת נשק למורדים – עמים שאינם מוכנים להילחם לבדם למען החירות, כנראה שאינם ראויים לה.

  13. מאת נלי:

    יועד, אם כך מדוע אינך מצטרף לחברות במערכת? אם אתה רוצה להשפיע על מה שיפורסם באתר הצטרף אליהם. (אם ירצו בך). שנית, לא ראיתי את מדיניות העריכה של הארץ או ידיעות. ורבים הידיעות והמאמרים שלא פורסמו שם. אם כך מדוע אינך מלין על הקורות שם? או שאתה מלין והם פשוט לא פרסמו את תגובתם אליך.

    מה חייבת לך גדה שמאלית? מדוע היא נדרשת לפרסם כל מה שנשלח אליה.

    לדעתי הפסילה היתה משום שלא ניתן היה לפרגן כל כך לאמריקאים. רבים וטובים עושים זאת מדי יום. מדוע אתר שמאלי (שעורכיו מזוהים עם חד"ש) צריך לתת לכך במה?

    מפלגת העבודה נחשבת לשמאל בארצנו – ועתה עם פרץ היא ממש "רדיקלית". מה אם כך המשמעות של מתן במה לאנשי העבודה לכתוב באתר הזה. האם אין מקום לדליה איציק ורמון (הפורשים השמאליים) לפרסם פה מאמר? ואולי לבן אליעזר? היכן עובד הגבול? ולמה לפסול מאמר של אהוד ברק באתר המגן על המדיניות הכלכלית הימנית? (או שלא תפסול).

    אתר לא יכול להתנהל ללא עריכה. וחיבה יתרה לאמריקאים יכולה להיערך בלי להיחשב צנזורה.

    ואסף, כל הכבוד שהצלחת לעורר את השמאל הרדום מרבצו. אבל זה לזמן קצר. חוזרים לישון. השמאל הרדיקלי הרים ידיים. הוא כבר מוכן להצביע לפרץ. המלחמה התישה את השמאל. אבל זה נושא לתגובה אחרת. לילה טוב.

  14. מאת יועד:

    כדאי ש"לא מבין" יתאמץ קצת יותר לקרוא לפני שהוא מתחיל בהסברים להדיוטות. בשום מקום לא טענתי שמאמרים קודמים של אסף אורון צונזרו. בסה"כ תהיתי למה המאמר הספציפי הזה נפסל. השאלה היא לא האם אסף יזכה לפרסם את מאמרו באתר אחר. השאלה היא האם המאמר שכתב יקבל תשומת לב מאנשי השמאל שאליהם כוון. עורכי "הגדה" החליטו שעיסוק בשאלת תדמיתה החיובית של ארה"ב עלול לפגוע בתודעתם השמאלית של קוראי האתר הזה. אני חושב שהם טועים. פשוט, לא?

    ה"דרומי" שואל מה היה קורה אילו. אילו הייתה סכנת הצפה של האתר בחומר תעמולה ימני, לא הייתי נזעק אם היו מסננים אותו החוצה. זאת לא השאלה, ונראה שאתה מבין זאת היטב. אז למה לא תתייחס לבעיה שלפנינו במקום לעסוק בבעיות היפותטיות ולהתחבא מאחורי ניסוחים פתלתלים כמו "גם אם אני לא בהכרח מסכים"? אם אתה באמת רוצה לשמוע מה יש לשמאלנים להגיד, אז אולי כדאי שתשמע מגוון רחב יותר של דעות שמאליות? למה אתה שמח כל-כך שהמערכת מחליטה בשבילך מה שמאל "נכון" ומה לא?

  15. מאת דרומי:

    בלי להתייחס לשאלת פסילת הכתבה הספציפית – שאני רואה למה נעשתה, גם אם אני לא בהכרח מסכים – ראוי לצאת נגד ה'גוועלד, פוסלים פה כתבות'.

    ברור שפוסלים פה כתבות. הרי אחרת זה לא יהיה אתר שמאל אלא אתר סתמי לחלוטין, בלי קו מנחה. אנחנו רוצים לשמוע מה יש לשמאלנים להגיד. כשאנחנו רוצים לשמוע מה יש לימין להגיד, אנחנו הולכים לkivunum.

  16. מאת עמיחי:

    אני מניח שבכל אתר המייצג קבוצת אנשים בעלי אג'נדה פחות אן יותר זהה צריכים העורכים להחליט על תחום דעות מסוים הראוי לפרסום.
    תחום דעות כזה שיהווה מצד אחד "טריגר" לדיון מעניין ומצד שני לא יקומם את כולם.

    השאלה היא עד כמה צר או רחב אותו תחום דעות.
    המקרה הנדון הוא סימפטום של "בעיית ארה"ב",
    שאף היא סימפטום של בעייה גדולה יותר במקומותינו: ראייה שטחית של המציאות תוך חלוקת העולם לטובים ורעים.

    לעתים קשה לי להבין כיצד הגענו למצב בו אנו, אנשי שמאל אמיתיים, התחלנו לראות את המציאות בשחור ולבן. עד כדי כך שפסקה במאמר שיש בה כדי לסנגר על ארה"ב (ויש במאמר כולו לא מעט כנגדה) נחתכת.
    איך זה עולה בקנה אחד עם הקווים המנחים של עורכי האתר?
    איך זה עולה בקנה אחד עם הקווים המנחים שלנו כאנשים נאורים וחושבים??

  17. מאת יועד וינטר:

    קודם כל – אני שמח שמערכת "הגדה" החליטה לפרסם את מכתבי ולצרף את תגובתה. לא כל אתר או עיתון היו נוהגים כך, וזהו סוג הפתיחות שכולנו מצפים לו באתר שמאלי.

    בניגוד ל-"כך וכך" מעליי, אני גם לא מאמין בהתנהגות "סופנית" בפוליטיקה, או בכלל. למי שחושב כך אני מציע להגר לנורבגיה, או לפחות להתפקד למפלגת "קדימה".

    אבל בטיעון הענייני שלו – "כך וכך" צודק. התגובה של מערכת "הגדה" לא חושפת את כל האמת על מדיניות העריכה באתר. המאמר של אסף אורון לא נפסל בגלל תמיכה בכיבוש או בדיכוי כלשהו. את הגרסה הלא-מצונזרת של המאמר שנפסל אפשר עכשיו לקרוא באתר:
    — קישור —
    אני מזמין את הקוראים להעיף מבט ולהתרשם בעצמם: האם באמת יש שם משהו נורא כל-כך שראוי להגן על קוראי "הגדה" מפניו?

    הסיבה לפסילה היא כנראה שעבור עורכי האתר הזה ארה"ב היא סמל כל הרע בעולם. המאמר של אסף אורון נפסל כי הוא טוען – ובצדק – שלגבי אנשים רבים במערב ארה"ב היא דווקא סמל של נאורות וחופש. אף איש שמאל לא יכול להסכים באמת עם התדמית החיובית הזאת, אבל אף אדם הגון לא ינסה להכחיש שהיא קיימת. אסף אורון מנסה להבין איך היא נוצרה. הפסילה של המאמר לא בהכרח מסמנת סתימת פיות, אבל היא בהחלט מסמנת סתימת אוזניים מצד העורכים.

    "כך וכך" גם צודק בקשר לאי-הרלוונטיות של מספר הכניסות לאתר. אני מניח שלרוב אתרי הפורנו, או לאתר הפנטגון להבדיל, יש מספר אפילו עוד יותר גדול של גולשים ומשתתפים מאשר ל"גדה השמאלית". אבל מה הקשר לפלורליזם ולסובלנות?

    המאמר של אסף אורון מעניין, כתוב טוב, וראוי לפרסום בכל אתר שמאלי פלורליסטי. יהיה טוב אם מערכת "הגדה" תשקול שוב את החלטתה לדחות אותו.

  18. מאת כך וכך:

    הבעיה, אם לא שמו לב המגיבים הנכבדים מעלי, היא שהאתר הזה מצנזר את הכותבים שלו, לא רק את המגיבים…

    עניינית – תגובת העורכים לא רלוונטית לתלונה.

    מספר הכניסות שלכם איננו מעיד על "פלוראליזם". יתכן מאוד שמאות אנשי שמאל כותבים באתר הזה – רק שכמעט כולם נשמעים אותו דבר.

    האם לטענתכם המאמר שצונזר "תמך בכיבוש ובדיכוי לאומי, ובכל סוג של אפליה על רקע גזעי, לאומי, מיני או עדתי." ? מאוד לא סביר. לא סביר גם, במקרה של הכותב המסויים הזה, שהבעיה היתה רמת הכתיבה.

    נדמה לי שהמונח המקצועי למחלה שהאתר הזה סובל ממנה הוא "דוגמטיות". זה סוג של מחלה סופנית.

    שתהיו בריאים.

  19. מאת לא מבין:

    לצערי יועד לא כל כך מבין מהי צנזורה.

    בישראל למשל, הצנזורה הצבאית מונעת פרסום מידע שלטענתה יפגע בביטחון המדינה. בשל כך מוגשים לה מאמרים טרם פרסומם על פי רשימת נושאים המתעדכנת אחת לזמן, ומהמארים האלה נמחק מידע – זוהי צנזורה. לפעמים כמובן נאסר לפרסום כל המאמר.

    מניסיון העבר, שיקולי הצנזורה אינם אך ורק ביטחון המדינה, אלא שיקולים פוליטיים ואחרים – ראו כל נושאי הגרעין או אפילו אסון צאלים שהצנזור אסר בתחילה לפרסם שברק הרמטכ"ל היה נוכח בתרגיל.

    צנזורה היא הסתרת מידע. היא ההפך מחופש ביטוי. היא ההפך מדמוקרטיה.

    האם מישהו אסר על אסף אורון לפרסם את המאמר?

    בפניו היו אתרים רבים אחרים בהם יכול היה לפרסם את מאמרו.

    האם ממאמרים אחרים של אסף אורון נמחקו או הושמטו פרטים – צונזרו – כפי שיועד טוען?

  20. מאת מתמיה:

    מניין לבן-חיים שארה"ב "התכוונה" להפציץ את אל-ג'אזירה? מאל-ג'אזירה (או בעברית – "שופר המדוכאים" הנמצא בבעלות משפחת העניים הרעבים והמנוצלים של קטאר, שהיא במקרה משת"פית בכירה של האימפריאליזם האמריקאי במזה"ת. אופס.)?

    או שמא בן-חיים הוא שותף סוד של הממשל האמריקאי? אהההא!!! סוף כל סוף התגלתה החפרפרת שהשתיל ה CIA בשורות השמאל הרדיקאלי….

    בקישור – מאמר רלוונטי מא-שארק-אל-אווסאט -
    — קישור —

  21. מאת יורם בר-חיים:

    התכניות האמריקניות להפציץ את משרדי אלג'זריה בקטר התפרסמו בכל העיתנוינם בבריטניה וגם במזרח התיכון.
    משרדי אלג'זריה בעראק גם הופצצו בשעתו.
    התכנית האמריקאית לא בוצעה בגלל התנגדות נחרצת של הבריטים.
    ואגב, "אלגזירה" זה "האי", ולא שום דבר מהשטויות שנכתבו למעלה.

  22. מאת יורם גת:

    התגובה של דני ממחזרת שתיים מהקלישאות הסטנדרטיות של הליברליזם: קדושת חופש הדיבור והאשמה בהתנשאות כלפי מי שסבור שהוא פועל לטובת הכלל – שהרי מי יעז לטעון שהוא יודע מה טוב עבור הציבור. העובדה שהקלישאות הללו הן מטבע עובר לסוחר בדיון פוליטי מראה על עניות המחשבה השולטת בדיון.

    ראשית, שתי הקלישאות הללו הן בבחינת תרתי דסתרי – הרי דני עצמו מאמין ומנסה לשכנע שקדושת "חופש הדיבור" היא לטובת הציבור. האם אין בכך התנשאות?

    שנית, וכאן גם מקור הסתירה, אם נקבל את העיקרון שטובת הציבור צריכה להנחות את השלטון, הרי כל מי שישנן לו דעות פוליטיות כלשהן מחזיק באמונה כלשהי לגבי מהי טובת הציבור. אם איננו מסוגלים לקבוע מה טוב עבור הציבור, הרי כל מדיניות, נאצלת ככל שתהיה, אינה טובה מכל מדיניות אחרת, מנוולת ואכזרית ככל שתהיה.

    שלישית, אינני מכחיש שנסיון למנוע פרסומם של אמירות מסויימות יכול להיות מנוצל לרעה. הדבר הזה נכון לגבי כל מדיניות (לדוגמה, הזכות להגנה עצמית יכולה לשמש כתואנה לתקיפת הזולת. או, הזכות לקניין שהיא שימושית ומועילה בהקשרים מסויימים יכולה לשמש כתואנה לעושק והתעמרות בעניים). כמו כל מדיניות אחרת, יש לבדוק בכל מקרה האם הפעלתה היא לגיטימית או תחבולה.

    רביעית, נדמה שדני, כמו כל הליברלים, שרוי בעולם דמיוני שבו כל הציבור זוכה למידה שווה של "חופש דיבור". כאשר תומס פרידמן זוכה לכתוב שני מאמרים כל שבוע בניו יורק טיימס ואילו נועם חומסקי זכה לפרסם בעיתון הזה בדיוק מאמר אחד וארבעה מכתבים למערכת במשך כל הקריירה שלו, הרי שקשה לקבל את התיאור הזה. מאחר שהמציאות היא שאמירות מסויימות זוכות לפרסום יתר על חשבונן של אמירות אחרות, השאלה שעומדת בפנינו אינה אם יש לשמור על "חופש הדיבור" אלא האם יש מקום לנסות לשנות את כמות החשיפה שמקבלות אמירות שונות – ולנסות לבסס את כמות החשיפה שלה זוכות אמירות על אמיתותן של האמירות ותועלתן לציבור.

    חמישית, הטענה הליברלית הסטנדרטית בדבר יכולתו של הציבור לשפוט את אמיתותן של אמירות היא התחסדות ודמגוגיה. אין לכך כל שחר. לדוגמה, לו יכול היה הציבור לשפוט בפני עצמו את אמיתותה של כל אמירה, לא היה כל צורך בחוקי הוצאת דיבה. כל השמצה המבוססת על שקר היתה נדחית מיד על ידי הציבור ולא היה נגרם כל נזק למושמץ. יופיעו נא הליברלים התומכים בביטול חוקי הדיבה.

    לא מדובר בהנחה שהציבור מטומטם אלא בהכרה בכך שהציבור אינו כל יודע – ואני בכללו. לדוגמה, אין לי יכולת לשפוט בעצמי את אמיתותן של אזהרות או הכחשות בדבר רעילותם של חומרים מסויימים. יכולתן של חברות המייצרות את החומרים להפיץ שקרים בנושא מאיימת על שלומי. מותם של מליוני מעשנים נגרם בדיוק כתוצאה מפעילות כזו.

    דבר אחרון: אני בהחלט פתוח לאפשרות שאני טועה בנקודה כזו או אחרת. זה כבר קרה לי בעבר. אם הפיסקה המדוברת, או המאמר המכיל אותה, היו מכילות טענה שאיני מסכים לה ומגבות את הטענה בעובדות המוכיחות אותה, או לפחות מנסות להוכיח אותה, הרי שהייתי תומך בפירסומה. במקרה שלפנינו, מדובר באמירה שרירותית (אני מתכוון באופן מיוחד לנושא "חיסולו של הדב הרוסי הרשע") ללא כל נסיון לגבותה בעובדות. שיטה זו של התדיינות מזיקה לציבור וראוי למנוע אותה.

  23. מאת משעשע:

    ארצות הברית התכוונה להפציץ את אלג'זירה, ופעלה לא מעט לדיכוי פעילותה של התחנה הזו, שעיקר מעשיה הוא לדווח.

    אז ארצות הברית יותר פלורליסטית מיורם גת שמתנגד לפרסום מאמר דברי שבח לארה"ב באתר שאמור להיות שמאלי אבל לא מציע להפציץ אף אחד.

    אבל אני משער שאין בעיה בלוגיקה הזו עבור אנשים שחושבים שפלוראליזם מתחיל ונגמר ב"זכות" לנהל ויכוח פנימי בתוך הדיקטטורה הדו-מפלגתית שמנהלת את העולם.

    יורם בר-חיים

  24. מאת דני – תגובה ליורם גת:

    יורם גת מלא כוונות טובות אך מתווה במו תגובתו את הבסיס למה שקרוי "משטרת מחשבות".
    אני מצטט: "אני בהחלט בעד "צינזור" טעויות והטעיות. "חופש הביטוי" אינו ערך בפני עצמו בעיני אלא מכשיר בשירות טובת הציבור".

    יורם קרא טור המציג דעה שונה משלו, והחליט שהכותב טועה ( ואז מסוכן לחשוף את הציבור התמים אותה טעות) או מטעה – ואז הוא בעצם מאשים את הכותב באיזשהו שיתוף פעולה עם כוחות השחור על מנת להשחית כל חלקה טובה.
    יורם גת לא יעלה על דעתו שאולי הוא הוא הטועה ואילו הכותב צודק,
    או אולי לפחות לתת לקוראים לשפוט?
    ומסוכן מכך: יורם מודה שהוא זה שיודע מה טוב לציבור (מה????? התתכן אמירה כזו מאדם נאור?), הוא יחליט למה הציבור יחשף וכך יציל את הציבור מ"השפעה שלילית" וישליט את השקפת עולמו על הציבור ההדיוט.
    עם כל הכבוד, השקפת עולם כזו מסוכנת עשרת מונים מכל מאמר האוהד את ארה"ב.
    זוהי התנשאות מסוכנת, כמה אירוני שדווקא המושמצת הראשית כאן (ארה"ב) הרבה יותר פלורליסטית וסובלנית לדעות שונות מאשר יורם.

  25. מאת יורם גת:

    ליועד: מאחר שנדמה לך שאני מתחמק מהצהרת מפורשת על עמדתי בנושא, הרי היא: אני בהחלט בעד "צינזור" טעויות והטעיות. "חופש הביטוי" אינו ערך בפני עצמו בעיני אלא מכשיר בשירות טובת הציבור. להפצת טעויות והטעיות ישנה השפעה שלילית על טובת הציבור ולכן יש למנוע אותה.

    מזה נובע כי במידה שהפסקה שבה התמקדו העורכים (ולכן גם אני) אמורה לייצג את המציאות ראוי שלא לפרסם אותה.

    אני מבין מדבריך שאתה רואה את הפיסקה כתאור תדמית ותו לא. ככזו אין לי התנגדות לפרסומה. מאחר שהיותה של הפיסקה תיאור תדמית בלבד אינו ברור (או לגרסתך, ברור, אך רק מקריאת כל המאמר) הרי שראוי לשנותה כדי להבהיר את כוונתה. לא ברור לי מדוע הכותב סירב לשנות את הפיסקה לצורך זה, אך מאחר שסירב, אני תומך בהחלטה שלא לפרסם את המאמר.

  26. מאת דני ליורם גת:

    איך אומרים? זרקת כפפה מפורטת ומנומקת, אז אני ארים אותה ואענה סעיף סעיף:

    ראשית, אין שום סתירה בין ה "קלישאות".
    מטרת חופש הדיבור היא לפרוש בפני הכלל את מגוון הדעות ומכאן כל אחד יחליט בעצמו.
    אין פה שום התנשאות אלא שמירה על תנאי הפתיחה הבסיסי – הציבור ידע כמה שיותר כדי
    שיוכל להחליט ל-ב-ד מה טוב לו.

    שנית, אדם המחזיק באמונה כלשהי לגבי טובת הציבור מחויב לשכנע את הציבור (ע"ע ההליך הדמוקרטי) לתת לו מנדט לבצע את אמונתו.
    כמו כן עליו לשכנע את המוסדות המתאימים שאמונתו אינה עומדת בסתירה לכללי יסוד מסוימים.
    ראה מקרה הרב כהנא ותנועתו: כולנו שמענו את דעותיו – וזהו דבר חיובי כי חייבים לדעת האיש כזה קיים וכך הציבור נחשף לדעות של קבוצה מבישה וגזענית.
    ואז, אחר כבוד, הוצאה התנועה אל מחוץ לחוק.
    כך זה צריך להיות.

    שלישית, אתה צודק.
    אבל בהקשר הנדון לא נעשה שום נסיון לניצול לרעה של האמירה לגבי ארה"ב, אז למה לצנזר אותה?
    אתה והעורך לקחתם את הטענה (הנכונה) שלך צעד אחד מסוכן לאחור וכביכול הקדמתם תרופה למכה – חתכתם מחמאה לארה"ב פן מישהו אולי יעשה בה ניצול לרעה.
    קוראים לזה "משטרת מחשבות"…

    רביעית, שוב הטענה שלך היא נכונה ביסודה אז בוא נאמץ אותה לגבי האתר הזה:
    בד"כ כאן "תומס פרידמן" הפופולארי הוא דווקא משמיץ ארה"ב והוא זוכה ליד חופשית,
    ואילו "נועם חומסקי" הוא המסנגר על ארה"ב ולכן באתר הזה בקושי שומעים אותו.
    אז בוא נעשה מידה שווה של חופש דיבור, מה דעתך?

    חמישית, הבאת יופי של דוגמה כדי שאוכל לסתור את הטענה:
    פעולת הוצאת דיבה מתבססת על דיסאינפורמציה ולא על אינפורמציה.
    אדם חסר פניות יכול לשפוט בפני עצמו את אמיתותה של כל אמירה אם יש בידו מספיק מנתונים ודעות.
    לצורך העניין אני יכול לאמר שאתה מוציא את דיבתה של ארה"ב ולו רק מהטעם הפשוט שאתה פוסל
    פרסום של דעה הפוכה, ומונע מאדם אחר אפיק אינפורמציה נוסף.
    אגב, תוכנית טלויזיה כמו "בולדוג" לא נתבעת על הוצאת דיבה למרות שהיא תוקפת ומאשימה בעלי ממון ובעלי תפקידים ציבוריים בהאשמות חמורות ביותר.
    וזאת למה? כי היא מבוססת על אמת והיא מביאה עובדות שאינן ניתנות לערעור, בדיוק כמו שצריך להציג לציבור את הדברים.
    המקרה הנדון יש בעיה של זיהוי האמת העובדות – האם ארה"ב היא רעה חולה או ברכה?
    אתה חושב כך, אני חושב אחרת, ואדם שלישי ללא דעה ישמע את שנינו ויחליט.
    אין דרך אחרת!
    מה עדיף? לתת לציבור לשפוט את אמיתותה של כל אמירה, עם מגבלותיו? או לתת לאדם אחד בעל דעה אחת לעשות זאת?
    מה יותר מסוכן ומפחיד?
    הבאת דוגמאות על חוסר יכולת של הציבור לשפוט בנושאים הדורשים ידע עמוק, אז כאן ישנם בעלי תפקידים (מכון התקנים, לדוגמה)
    אשר יוצרים מחסום בין חומר מסוכן לבין האדם ההדיוט, הבעיה היא שאתה מתיימר להיות עובד מכון התקנים בנושאים שאינם מדעיים גרידא.
    ומתיימר להציל את הציבור מפני חומר שאתה החלטת שהוא רעל…

    דבר אחרון:
    המאמר לא בא לטעון את הדברים החיוביים על ארה"ב אלא השתמש בהם כ "טיזר" לרעיונות הפוכים לחלוטין.
    הכותב לא היה צריך לגבות אותם כלל בעובדות כי העובדות שהו אהביא דווקא סתרו את אותן המחמאות לארה"ב.
    שים לב: אתה נכנס לפאניקה רק מעצם זה שמישהו העז להעלות על הכתב מחמאה לארה"ב , אפילו אם מטרתו היא לסתור אותה.
    אבסורד? היסטריה? YOU NAME IT

  27. מאת מבקרת:

    הדיון הזה נשמע כמו הסינוד הקתולי המתכנס לדון בשאלה האם השינוי שעשה הכומר הזוטר א. אורון בנוסח המסורתי של התפילה "כך יאבדו כל שונאיך ה'" בכך שהחליף את סדר הפיסקאות בין הפיסקה הראשונה לשניה, מהווה – כדבר המקטרגים – כפירה בעיקר ועילה לגירוש מהכנסיה (ואפילו – יאמרו המחמירים – לסקילה פומבית בכיכר העיר), או שמא – כדבר מליצי היושר – מדובר ברפורמה סגנונית בלבד, המעצימה את כוחה וכוונתה של התפילה הנ"ל.

    אכן דיון מסעיר ומעורר התלהבות. האם חוזות עינינו בחבלי לידתה של האמונה הפרוטסטנטית מתוך הרדיקליות הדוגמטית של קהילת מאמיני הגדה השמאלית?

    אללה הוא אכבר!

  28. מאת ליועד – מאירית:

    הסיבה שאני מייחסת את זה לצנזורה היא משני מקרים בודדים שטוקבקים שלי שהיו בסך הכל הפניה למידע על מה שעושה אמריקה (עינויים במקרה זה) באופן קונקרטי, לא נכנסו. לא דובר על טענה כללית על האימפריאליזם האמריקאי אלא על צוות חשיבה/חקירה של פסיכיאטרים מחיל הים האמריקאי והרוורד (ובית החולים בבוסטון) שעבדו בגואנטנמו ביי והגיעו למסקנות על המניעים והמבנה הנפשי של מחבלים מתאבדים. אני מניחה שיש להם הרבה חברים טובים בישראל מאותה אסכולה. בדיון על "מחבלים מתאבדים" ניראה לי רלוונטי להראות שלתופעה הזו יש פנים אפלות שאינן קשורות בכלל למלל החוזר על עצמו בגדה, אם מוצדק שהפלשתינאים ישתמשו במאבק מזויין או לא, כאילו שהם לא נתונים לאימפריאליזם האמריקאי אפילו בנושא הטרור, בודאי בבחישות בתוך הארגונים שלהם, וקל וחומר בעניין טרוריסטים מתאבדים, חביביהם של בוש ומומחי הטרור המפוברקים שלו. ההשפעה האמריקאית ההרסנית היא לא תיאוריה או משנה שאפשר להתמודד אתה באמצעות פרופגנדה מיושנת סובייטית משנות הששים (מה שקורה כאן בדרך כלל). האמריקאים נכנסים לעצמות בצורה מאד קונקרטית ופיזית, יש להם בארץ אנשים, הם נותנים תקציבים, הם מענים פה אסירים גם כן, ישראלים נשלחים למשימות שלהם, ובקיצור אין מנוס מכניסה לפרטים הלא נעימים של איך האימפריאליזם האמריקאי משפיע על ישראל ועל הסכסוך. לי ניראה שהאתר נוקט במדיניות ממש של אבסטרקטיזציה בכל נושא שעלול לעורר את חמת השררה, וכך כולם חיים בשלום. אלה עושים את הפשעים והגדה הכללית עוסקת בבעיות תלמוד בישיבה, בלי להסתכל ממש בלבן של העיניים. ציינתי גם את וענונו, כיון שיש לגדה מעין "קו" בתיק הזה, המתעלם במפגיע מהמעורבות האמריקאית בכל הפרשה הזו. אז למה לא מדברים ? כי נוח יותר לדבר על כן גרעין לא גרעין כאילו שהדיבורים האלה באתר הזה או בכלל משפיעים במיליגרם על המצב. זו סימביוזה שבעיני יש לה מימדים של צנזורה מצד האתר. וגם, נכון, צנזורה עצמית של המשתתפים.

  29. מאת ליועד:

    איש לא ביקש למנוע את הפרסום (שוב יועד מבלבל בין עריכה לצנזורה). לאסף הוצע לשנות את הפסקה הראשונה מכיוון שהיא הובנה כדברי שבח והלל לארה"ב. הכוונה היתה או להבהיר שזה רק דימוי, או שהדברים לא יהיו בפתיח המופיע בעמוד הבית של האתר.

    אסף סירב.

    מהיכן יועד יודע על כך? כי הוא קרא את תגובתו של אסף באתר. האם תגובתו של אסף צונזרה?

    מהיכן החל הדיון? ממכתבו של יועד שפורסם לעיל. האם מכתבו של יועד צונזר?

    האם מישהו אסר על אסף לפרסם את המאמר?

    האם כל חילוקי דעות אידיאולוגים בעניין פרסום ועריכה הם צנזורה?

    כשהצנזור הצבאי פוסל ידיעה לפרסום, אסור על פי החוק בישראל אפילו לפרסם שהידיעה צונזרה.

    האם משהו מזה התרחש במקרה זה?

    אתר הגדה על אלפי גולשיו ומאמריו, ועל מאות כותביו, לא צריך ציונים מיועד ואסף מהו חופש ביטוי.

  30. מאת יועד:

    לאירית: נכון שהנושאים שהזכרת לא נדונו יותר מדי באתר הזה, אבל מה גורם לך לחשוב שזה בגלל צנזורה מטעם העורכים?

    ליורם גת: אם קראת את המאמר של אסף בקישור שנתתי, אני מניח שעם קצת מאמץ תוכל להבין בעצמך מה שעוד לא הבנת. לעזרתך אוסיף כמה הערות.

    קבוצת ה"זועקים כנגד סתימת פיות" היא המצאה שלך. יש כאן מגוון רחב של דעות ודוברים מכיוונים שונים ועם עניין שונה במאמר ובסיבות לפסילתו. גם אלו שטענו שהמאמר נפסל שלא בצדק לא טענו שזו "סתימת פיות", כפי שאתה כביכול-מצטט.

    גם ההתמקדות שלך בפסקה אחת מתוך המאמר היא דמגוגית. כנ"ל לגבי ההגדרה של יובל הלפרין את המאמר כ"דברי הלל לאימפריאליזם" על סמך אותו ציטוט מגמתי. ראו את הסברו של אריאל מדוע זה לא רציני לנהל כך דיון על מאמר של יותר מ-2,000 מלים. הנושא כאן הוא פסילת המאמר, כמו שהוא.

    רוב המאמר של אסף עוסק בתדמיות של ארה"ב, באופן שבו נוצרו, ובמה שמסתתר מאחריהן. כמו שאפשר לצפות, המאמר כולל גם דעות אישיות של הכותב על ארה"ב ותרומתה לאנושות. אני טוען שהמאמר, על כל חלקיו, ראוי לפרסום בכל אתר דעות שמאלי. זה לא מחייב אותך או אותי להזדהות עם כל טענותיו וניסוחיו.

    אבל אם בכ"ז אתה חושב שטוב שהמאמר נפסל – למה אתה נמנע מלהגיד זאת בפה מלא? אולי בגלל שתמיכה ישרה כמו של יובל בצנזור "דברי הלל לאימפריאליזם" נשמעת קצת, איך לומר, מוכרת?

    עד כאן לעניין הזה. למחשבות נוספות תמיד מומלץ לחזור ל"חופש העיתונות" של ג'ורג' אורוול:
    — קישור —

  31. מאת להנרי:

    אלוהים אדירים, הנרי!
    תקנה לך כבר מקלדת עברית, או תדביק לך מדבקות קטנות על המקלדת לציון האותיות העבריות.
    אי אפשר ככה.
    חצי משפט עברית, חצי משפט אנגלית.
    אתה נשמע יותר גרוע מחז"ל בתלמוד הבבלי.

  32. מאת יובל הלפרין:

    מופיע כאן מאמר על "בריונים שהפריעו לנאומו של פרופ' אבישי ברוורמן."
    די בפרסומו של מאמר זה כדי להעיד שאתר הגדה השמאלית איננו מקהלה חד-קולית.

    גדעון ספירו. חיים ברעם. עוזי בורשטיין. עופר יהלום. ישראל פוטרמן. יורם מר חיים, עופר יהלום. יובל הלפרין ועוד ועוד…
    כולם נוהגים לכתוב באתר, וכל אחד עולם רעיוני בפני עצמו.

    אבל האתר לא נועד לספק במה לכל עמדה. דברי הלל לאימפריאליזם האמריקני הם רעה חולה בישראל, ואם יש למישהו יכולת לשמור על מעוז קטנטן הנקי ממנה, הרי זו חובתו המוסרית לעשות כן.
    שום שינוי לא יתחולל בשום חברה אם כל נקודה בה תשקף באופן מאוזן את כל המגמות הקיימות. כך העמדה השלטת בזמן נתון תשלוט לעד.

  33. מאת אירית:

    אני הבנתי את הפסקה הראשונה בתור תיאור של התדמית של ארה"ב, ולא תיאור שלה. בתור תיאור של התדמית, זה נכון מאד, לפחות איך שהיא משווקת בישראל, או בכל העולם לפחות עד מלחמת וייטנאם.
    מדיניות העריכה באתר די ברורה מבחינת פרוגרמה, וכמו כל ארגון ישראלי הפרוגרמה מותאמת גם לנאמנויות אישיות שהן מעל לכל.

    באשר לארצות הברית, מאחר שהפרוגרמה היא אירופאית (שמאל גרמני עם שאריות קומוניסטיות) אסור לשבח את אמריקה תיאורטית. מצד שני, ביקורת חתרנית ממש על ארצות הברית, כזו שיכולה באמת להצביע על פשעיה, גם היא מצונזרת. כך, לא נשאלו שאלות על מעורבותה של ארצות הברית בפרשת וענונו; אין דיון בכלל על הפשעים של הסי.איי.איי וההקשר הישראלי שלהם; כלומר, מצד אחד צנזורה "רעיונית" פרו אמריקאית מצד שני צנזורה ושמירת שערים (GATEKEEPING) מאד ברור, לטובת ארצות הברית, בכך שלא מעלים נושאים ומידע (פולארד, העיתונאית סגרנה; הסכסוך של גרמניה, איטליה וספרד עם רייס על חטיפות באירופה; אפשרות שהסי.איי.איי מממן גם בישראל יחסי ציבור ועיתונות אוהדת לאמריקה; ג'ק אברמוף וכל הקשר והשדולה הון שלטון יהודים ישראל בוש מלחמת עירק, בפרטים ולא ב"בגדול"; דיון במלחמת עירק כאילו ישראל לא היתה מעורבת בה בפועל ממש; ועוד. בכך האתר גם משרת את התעמולה האמריקאית בישראל, ומתנהג "יפה".
    הנרי לואי הוא דוגמא מסויימת לאתר, והתיאור של חיים ברעם על התמיהות והפירכות במשנתו, מתאים לי. "תופעה לא ברורה".

  34. מאת יורם גת:

    אז לא הבנתי – פיסקת שירת ההלל לארה"ב היא תיאור של "התדמית החיובית שיש לארה"ב במדינות מערביות" או שהיא תיאור מקורב של המעלות המופלאות של "הציביליזציה הגדולה ביותר שהקים האדם הלבן אי-פעם"?

    נדמה שהזועקים כנגד "סתימת פיות" מנסים לטעון את שני הדברים גם יחד.

  35. מאת Henry Lowi:

    It would be interesting to read what Haim Baram has to say about the questions raised by the articles, either regarding
    מדיניות העריכה של הגדה השמאלית
    or regarding
    המיתוס מול המציאות בציביליזציה המושלת בעולמנו וגם בעולם המושגים שלנו, והמקיימת יחסי סימביוזה מוזרים כל-כך עם ארצנו
    הקטנטונת.

    Or is Assaf Oron's article merely an example of
    הטפה מ..ארצות הברית
    and therefore easily dismissed.
    ?

    Haim's speculations about Lowi's
    "קיצוניות"
    are of no use to anyone
    בלשון המעטה.

  36. מאת חיים ברעם:

    ההטפה מקנדה על מעלות המשטר בארצות הברית הדהימה אותי. מר lowy הוא תמיד קיצוני מדי כאשר צריך להיות מתון, ומתון מדי כאשר קיים צורך עז בביקורת נוקבת. כל התופעה מוזרה בעיני, בלשון המעטה.

  37. מאת אריאל שתיל:

    אמיר,

    לדעתי אתה מוסיף פה חטא על פשע. תפקידו של מאמר הוא להציג השקפה מנומקת, אחת הדרכים לכך היא על-ידי הצגת ההשקפה המנוגדת וניתוחה על מנת להראות מדוע הדברים הנראים מובנים מאליהם אינם כאלה. הוצאת פיסקה אחת מהקשרה בתוך כל המאמר מעידה על חוסר סובלנות ועל רדידות מחשבה. באותה מידה אני יכול עכשיו לקחת את תגובתך הקצרה, לשלות ממנה את הביטוי "אמריקה: הציביליזציה המפוארת ביותר שהקים האדם הלבן אי-פעם", לטעון שהוא משקף את עמדתך ועל כך לפסול את כל התגובה. אין לדברים הללו סוף.
    בין אם אתה מסכים לכך או לא, הכרת ההשקפה המנוגדת, ההבנה שישנם אנשים שחושבים אחרת וההבנה מדוע הם חושבים כך, הן אבני יסוד בחשיבה ובהצגת דעה המעשירות את "אוצר המושגים" המשמש אותנו לכתיבה ולדיון. מה שנראה על פניו כצורך שלך להעלים מאוצר המושגים כל מושג שאינו עולה בקנה אחד עם ההשקפה שאתה מעוניין לקדם, רק הופך את הדיון לרדוד, חסר השפעה וחסר עניין.
    בנוסף, הניסיון שלך להיאחז בחוות דעתם (המשוערת) של אתרי שמאל בארה"ב מזכירה לי מאד את התשובה "האמריקאים עושים דברים גרועים יותר בעיראק" השגורה בפיהם של אנשי מרכז וימין רבים כאשר מעלים את בפניהם את עוולות הכיבוש. אם זו ההחלטה שלך, תעמוד מאחוריה ונמק אותה. אל תנסה להיתלות בטיעונים קלושים, יש לך גם זכות מלאה לא לחשוב כמו אותם עשרה אתרי שמאל אמריקאים ייצוגיים.

    עד כה, אני מודה שצידדתי לחלוטין בתגובתו של פרץ מעלי שאמר "הפעם פישלתם, זה לא נורא, צריך רק ללמוד לעתיד". אחרי שקראתי את תגובתך, אני חושש שאני מזדהה הרבה יותר עם דבריו של רון גרליץ על מגוון הדעות באתר ועם הדאגה המובעת בדבריהם של אסף ויועד על חצית הקו בין אתר דעות לבין אתר תעמולה.

    חבל

  38. מאת אסף אורון:

    רון יקירי,

    קודם כל אציין שזו הפעם הראשונה שניסו לצנזר אותי ב"הגדה". קדמו לכך קרוב לשלוש שנים של ידידות מופלאה. כך שאני לא יודע אם זה קורה הרבה לאחרים או לא. מה שמדאיג אותי הוא החשש שמדובר במגמה חדשה העלולה להשתלט על כל העסק ולהרוס אותו.

    תראה, אתה עוסק בניואנסים ומפספס את העיקר. ארה"ב "יש לה צדדים מופלאים רבים", או מעטים? זה ממש לא חשוב.

    האבסורד הוא שהמאמר הזה הוא אולי (ובעיקר ביחד עם קודמו שכן התפרסם, ועם המשך הסדרה שבטח כבר לעולם לא ייכתב) כתב-האישום החמור והמנומק ביותר כנגד ארה"ב, שהופיע באתר "הגדה" אי פעם. אפילו הדברים שנאמרו במאמר הקודם – שהיו חמורים הרבה פחות – היו קשים לעיכול עבור רבים מקוראי האתר, כמו שאתה יכול לבדוק בתגובות.
    אבל זה לא היה מספיק עבור חלק מחברי המערכת. הם רצו שזה יהיה "לפי הספר" שלהם, כמו "לפי הזמנה" (וכמובן סדרת המאמרים הזו לא היתה לפי הזמנה, אלא יוזמה שלי), "מושלם" ו"נקי" לפי האידיאולוגיה הפרטית שלהם.

    מה שהקפיץ אותי לא היה הפגיעה בחופש הביטוי האישי שלי, כי לא היתה כזו. זה אתר שלהם וזכותם לפרסם או לא לפרסם.
    מה שהקפיץ אותי היה שאותם עורכים שדרשו ממני את הדרישה הזו, לא שמו לב שהם חוצים קו אדום עבה, בוהק ומהבהב, הקו בין כתיבה ועריכה ענייניות לבין תעמולה נטו. ניסיתי להבהיר להם את עמדתי, אבל הם לא ממש רצו לשמוע.

    אתר דעות שמאלי זה דבר נהדר שחשוב להיות שותף לו.
    אתר תעמולה – מכל כיוון שהוא – זה דבר מיותר ומעייף.
    אתר תעמולה שמתחזה לאתר דעות, זה כבר דבר מאוס ומזיק.

    אני משער ומקווה, שמדובר במקרה בודד ונקודתי שאינו מעיד על הכלל, ושהלקח יילמד.

    אסף

  39. מאת יועד:

    לשואל "לגופו של המאמר": מאמרים נוספים של אסף אורון אפשר למצוא באתר זה תחת "כל הכותבים באתר".

    הייתי רק מבקש לתקן את הרושם שאולי נוצר: זה שאני חושב שחשוב שהמאמר יתפרסם לא אומר שאני מסכים עם כל תוכנו.

    בדומה לרון גרליץ גם אני סבור שכמה מהקביעות של אסף במאמר הזה הן מופרזות. בודאי שאני לא יודע איך הוא מודד "גודל" של ציביליזציות כשהוא קובע ש"אמריקה היא הציביליזציה הגדולה ביותר שהקים האדם הלבן אי-פעם".

    אבל בין אי-הסכמה עם מה שמישהו אומר לבין השתקת דבריו צריכה להיות תהום עמוקה מאוד. אני מקווה שהדיון כאן הבהיר מספיק את הנקודה הזאת.

  40. מאת אמיר:

    אני מציע (כפי שהצעתי לאסף) לתרגם לאנגלית את הפסקה הפותחת של מאמרו:

    "אמריקה: הציביליזציה המפוארת ביותר שהקים האדם הלבן אי-פעם. תרבות מופלאה של קידמה, שגשוג, השכלה וחרות. ארצות-הברית שהצילה את העולם החופשי פעם אחר פעם מידי רודנים צמאי דם. בקיצור, ארצות-הברית כסמל לכל מה שהוא טוב בתרבות האנושית המודרנית. זו התדמית הבסיסית החקוקה במוחנו, אם נרצה או לא נרצה".

    ולשלוח ל-10 אתרי שמאל בארה"ב, לשאול אם היו מוכנים לפרסם מאמר שזהו ה-abstract שלו (התקציר).

    אני אתפלא אם יהיה אתר שמאל אחד בארה"ב המכבד את עצמו שיסכים לפרסם דברים אלה, במיוחד על "האדם הלבן".

    זה יהיה test case אם הבקשה לשנות במעט פתיח זה היתה גחמה של הגדה או משהו שעוד עורכי אתרי שמאל שותפים לו.

  41. מאת Henry Lowi:

    I think it was worthwhile to raise the issue, at least so that people can understand that opposition to American imperialism does not prevent us from appreciating and valuing American democracy.
    Too many people (including in Israel) value uncritically American military might, and American consumer culture, but do not understand or appreciate the contribution of American democracy.

    Similarlly, on the left, anti-Americanism often confuses opposition to American aggression, big-power bullying, etc. with opposition to the enduring legacy of the democratic revolution.

    In Palestine, in the course of building an anti-colonial movement, much will have to be learned from the national liberation movements and the colonial revolutions that trace their political ancestry to American democracy.

  42. מאת לגופו של המאמר:

    יועד – המאמר מעולה, פוקח עיניים, ומביא תובנות מקוריות וחדשות. הקישורית שלך אמורה להפנות ל"אתר" אך בעצם נפתח קובץ "וורד". הייתי רוצה לדעת יותר על אסף אורון ועל הפעילות באתר שאליו הפנית.

  43. מאת רון גרליץ:

    לדעתי המאמר של אסף באמת קצת "אוהד מדי" לארה"ב. אני מתכוון למשפט כמו
    "יש לה צדדים מופלאים רבים והיא הוציאה מתוכה גדולי עולם.", שנאמר במאמר לא בציניות.
    זה אולי נכון שיש לה צדדים מופלאים, אבל לדעתי הם בטלים בשישים מול הזוועה והנזק שהמדינה הזאת ייצרה ומייצרת.
    אבל, אבל הגדה לא היו צריכים לדרוש לרכך את הטקסט. לבקש, כן. לדרוש ולמנוע פרסום, ממש לא.
    בתור קורא של האתר זה מאוד מאכזב אותי לדעת שטקסטים כאלו מצונזרים. אני למד מזה שבאתר של הגדה אני יכול לשמוע מגוון קטן בהרבה משחשבתי. וחבל.

  44. מאת עמיחי לדג האילם:

    בוקר טוב אליהו.
    סוף סוף אתה עושה הפרדה בין ארה"ב לבין אחת התכונות השליליות שלה. וטוב יעשו שאר פוסלי ארה"ב אם יעשו אבחנה דומה
    לפחות הגענו בדיון הזה לנקודה שביקשתי להבהיר: "השטן הגדול ארה"ב" הוא כנראה לא תמצית הרוע המוחלט.
    אגב, אם נמשיך בקו הזה נוכל לראות שגם הקפיטליזם האמריקאי הביא איתו מספר דברים לא רעים, כמו למשל חקר החלל אן מיחשוב העולם וחיבור האנושות ע"י יצירת רשת האינטרנט.

    לא רע בשביל מדינה שפיסקאות בזכותה נחתכות ממאמרים, לא?

  45. מאת צפרדע:

    בזכות "האימפריאליזם האמריקאי" חברי המערכת של הגדה השמאלית אינם עולים בעשן בארובות של האימפריאליזם הנאצי או נמקים בעבודות כפייה בגולאגים של האימפריאליזם הסובייטי, במקרה הטוב, וגם לא מוצאים עצמם כתבלבים נרצעים של השלטון – עוסקים בחיבור שירי שבח והלל לשפם התורן, במקרה הרע.

    אלא מסתופפים לבטח תחת כנפה המגוננת של בתה הציונית המרושעת של הזונה הגדולה מבבל (או בערי המקלט המערב אירופאיות הקיימות בזכות תזנוניה של אותה מופקרת אימפריאליסטית, טפו), וממלאים ברוב חדווה וקנאות את המיצווה החשובה ביותר בעשרת הדיברות של הרדיקאל – הקא תקיא על כל דבר שקשור בערכי היסוד של ארצות הברית של אמריקה, כי פיכסה הוא.

    הנה דבר חיובי באימפריאליזם האמריקאי – הוא סובלני באותה מידה לנועם חומסקי, לג'וזף מסד ולדייויד דיוק.

  46. מאת אריאל שתיל:

    אם הקריטריון "החד" להגדרת שמאל רדיקאלי הוא "אנטי אימפריאליזם אמריקאי", ואם אנחנו מניחים ש-"שמאל רדיקלי" הינו דבר חיובי (לפחות לפי חלק מהכותבים פה), אז הרי לנו דבר אחד חיובי שיצא מהאימפריאליזם האמריקאי, לא?

  47. מאת דג,:

    האמריקאים הם תרומת הקפיטליזם האמריקאי לאנושות

  48. מאת פרץ קדרון:

    כמה הערות לויכוח:
    1. "מדיניות עריכתית" מהווה מושג מופשט, והדרך היחידה להבין אותו הוא ע"י בדיקת החלטות אופרטיביות.
    2. במקרה של מאמרו של אסף אורון, נראית לי החלטת המערכת שגויה באוופן יסודי.
    3. המאמר מנסה – בהצלחה לא קטנה – לנפץ את "המיתוס האמריקאי" הנפוץ כל כך אצלנו. כאשר ניגשים לנפץ מיתוס, אין כל רע – להיפך, מאוד רצוי – לתאר את המיתוס דווקא בצבעיו הזוהרים והחיוביים ביותר, לפני שניגשים לנתח ולנתץ.
    3. מי מאתנו לא התלהב פעם, אולי רק בילדותו, מנצחונם של הקואבויז "הטובים", על האינדיאנים "הרעים" ? כדי להיטיב לחסל את המיתוס, טוב להציג אותו בצורתו המלהיבה, ואז לגשת להציג את האמת המפלצתית המסתתרת מאחוריו.
    הפעם פישלתם, זה לא נורא, צריך רק ללמוד לעתיד.

    פרץ קדרון

  49. מאת דג אילם:

    אני שמח לדעת שבוב דילן הוא תרומת הקפיטליזם האמריקאי. אנא לא לבלבל בין אמריקאים לקפיטליזם האמריקאי.

    שוב

    אשמח לדעת דבר מה חיובי שהקפיטליזם האמריקאי תרם לאנושות .

    תודה

  50. מאת קריטריון:

    יש קריטריון חד להגדרת שמאל רדיקלי היום: הוא אנטי-אימפריאליזם אמריקאי. הקוראים מן השמאל הרדיקלי יסכימו ודאי להגדרה זו, אלה שאינם כאלה יתנגדו.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 500 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

אירועים

event-marx-con

31.5-4.6.12 | כנס מרקס השישי

לאירוע בפייסבוק    

17.5.12 | יום עיון לכבוד ההוצאה המחודשת של הקפיטל

המכללה החברתית-כלכלית תקיים יום עיון לכבוד ההוצאה המחודשת של הקיפטל ביום חמישי, 17 במאי בשעה ...

מומלצים