הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-14 בדצמבר, 2005 110 תגובות

העיתון הלונדוני "סנדיי טיימס" פירסם ידיעה לפיה ראש הממשלה אריאל שרון כבר הוריד הוראה לחיל האוויר להכין את הכלים לקראת הפצצת הכור הגרעיני האיראני שאמורה לצאת לפועל במחצית השנייה של חודש מרץ, ימים ספורים לפני הבחירות. הידיעה משתלבת היטב בספין התקשורתי שהתנהל ומתנהל בעיתונות הישראלית בקשר ל"פצצה האיראנית", שמכין את דעת הקהל הישראלית לקראת האפשרות שישראל תיזום התקפה צבאית, אף על פי שלא היו כל התפתחויות דרמטיות באיראן בזמן האחרון.

אין לי ספק ששרון רוצה לחקות את ראש הממשלה המנוח מנחם בגין שיזם את הפצצת הכור העיראקי ב-1981 זמן קצר בטרם בחירות. הפעולה ההיא מילאה תפקיד מכריע בהבטחת קדנציה שנייה לבגין. פעולה דומה באיראן, אם תעלה יפה, תזניק אל על את מניות ראש הממשלה שרון ותבטיח סופית את זכייתו בבחירות.


אלא שאיראן אינה עיראק, וההימור כאן יכול גם להיגמר בכישלון שעלול להוביל לקטסטרופה צבאית ומדינית.


איראן פיזרה את תעשיית הגרעין שלה באתרים שונים, וגם אם נניח שלישראל היכולת הצבאית להפציץ אתר אחד את שניים (ויש כאלה המפקפקים בכך) הדבר לא יביא לחיסול תעשיית הגרעין; להיפך, ההערכה היא כי פעולה כזו תדרבן את איראן להכפיל ולשלש את מאמציה לחימוש גרעיני, שלא לדבר על פעולות תגמול שעלולות לדרדר את האזור לעימות בנשק השמדה המונית.


לא רק הטילים האיראנים שיכולים להגיע לכל מקום בישראל מאיימים עלינו, אלא גם מאות ואולי אלפי הקטיושות של החיזבאללה בלבנון שיכולות להגיע לאזור המפרץ בחיפה ולפגוע במאגרי הדלק והתעשיות הכימיות שיגרמו לדלקות ענק וזיהום סביבתי שיחייב את פינוי חיפה והפריפריה שלה.


אנו גם צריכים להביא בחשבון כי הטילים האיראנים יכולים להגיע לכור הגרעיני בדימונה ולעשות בו שמות, עד כדי הפיכת אזור הדרום לנגוע בענן רדיו אקטיבי ועל כן בלתי ראוי למגורי אדם.


שרון כבר הוכיח במלחמת לבנון שהוא הרפתקן מסוכן, ותכונה זו עלולה לצוץ מחדש, בעיקר אם הסקרים המחמיאים של היום ילכו ויתפוגגו ככל שיתקרב מועד הבחירות. או אז, אני חושש, הוא יכנס ללחץ אטומי, לא יעמוד בפיתוי, יהמר על גורל כולנו ויזום פעולה צבאית גרנדיוזית נגד איראן, שכאמור תוצאותיה יכולות להיות הרות אסון.


אשר על כן עצתי למתנגדי שרון במפלגות השונות, בעיקר לעמיר פרץ, להתנות את סירובם לתת יד לממשלה חלופית אליה יחברו 61 חברי כנסת, בהבטחה פומבית של שרון כי לא יזום כל פעולה צבאית נגד איראן.


שפוטים בידי ההון


החלטת בית המשפט העליון לדחות את עתירות הארגונים החברתיים נגד הקיצוץ הברוטלי שממשלת שרון-נתניהו ביצעה בקצבאות הבטחת ההכנסה, לא הפתיעה אותי. זו היתה התחזית שלי מיום שהוגשו העתירות.


מי שעוקב אחרי פסיקות הרוב המכריע של השופטים בנושאים חברתיים וכלכליים, ברור לו שמדובר בבית משפט שקרוב יותר לתפיסת העולם של הקפיטליזם החזירי נוסח נתניהו מאשר להשקפת עולם סוציאליסטית דמוקרטית.


חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שנחקק ב-1962 מזכיר במפורש את זכות הקניין "אין פוגעים בקניינו של אדם" (סעיף 3) אולם אין שום התייחסות לפגיעה בפת לחמו של האדם.


בסעיף 1 של החוק נקבע: "אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם". מאז חקיקתו עושים צחוק מהחוק בכל הקשור להגנה על חייו וגופו של "אדם באשר הוא אדם", גם בברכת בית המשפט העליון. ראו את אלפי ההרוגים הפלסטינים מקרב האוכלוסייה האזרחית, כולל מאות ילדים, מאש חיילי הכיבוש; ראו את בית החרושת לעינויים שמדינת ישראל הקימה ב-38 שנות הכיבוש ודרכו עברו עשרות אלפי פלסטינים; ראו את שיטות החקירה האלימות של שוטרי ישראל שלמדו היטב את שיטות השב"כ שהופעלו על הפלסטינים והעבירו אותן לישראל.


פרשנות בית המשפט למושג "כבודו של אדם" ככל שהדבר כרוך במה שקרוי "קיום בכבוד" הוא מצומצם ביותר.


אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון, שכתב את פסק הדין של הרוב שדחה את עתירת הארגונים החברתיים, מפרש את הקיום בכבוד בקמצנות רבה, לכדי קיום פיזי בסיסי שלמטה ממנו מצוי הגוויעה מרעב.


ביטוי לכך אפשר למצוא למשל בסעיף 27 לפסק הדין בו קובע ברק, בהסכמת שישה שופטים, כי הגם שביטול ההנחה בתעריפי הנסיעה באוטובוסים מטיל את מלוא התשלום על כתפי הזכאים להבטחת הכנסה, אין בכך פגיעה כה אנושה שהרי, כך ברק, "הסעה ציבורית אינה הכרחית לקיומו של אדם" – וכל הקורא יצחק מרוב בכי. הנשיא ברק, שזה מכבר יש לו מכונית שרד עם נהג וכנראה שכח איך נראה אוטובוס מבפנים, לא מבין כי אדם עני שהוא גם בעל משפחה, שגר למשל בירושלים בקטמונים, ועובד תמורת שכר מינימום או אפילו פחות מזה בגבעת שאול, הממוקמת בקצה השני של העיר, עבורו הנסיעה באוטובוס היא עניין מאוד קיומי, שבלעדיו לא יוכל להגיע לעבודה.


הנימוק המשפטי שדרכו דחה ברק את העתירה, לפיו "לא הובאו ראיות" שהקיצוץ בקצבאות (כ-600 שקל מתוך הכנסה של כ-3,000 שקל) פגע וממשיך לפגוע מדי יום בקיום בכבוד של 100 אלף משפחות בישראל – הנימוק הזה הוא למעשה יריקה בפניהם של העותרים.


ראשית, העותרים לא התבקשו להביא ראיות כאלה, ואם הן חסרו לשופטים, לא היתה מניעה לבקש זאת כהשלמה לעתירה, כפי ששופטי בג"ץ עושים לעתים קרובות כאשר הם מבקשים מעותרים השלמות.


שנית, בין העותרים היו גם מקבלי קצבאות שהקיצוץ פגע בהם אנושות, כך שהוכחה לא היתה חסרה. כמו כן כללו העתירות טבלאות המציגות בבהירות את ממדי הפגיעה במקבלי הקצבאות. בעשרות עמודי פסק הדין פזורים פסוקים מסברי אוזן על החשיבות של קיום בכבוד, אבל אלו חסרי משמעות לאור דחיית העתירות. בסופו של יום, העיקרון שמפעיל את בית המשפט העליון באשר לעניים בישראל, דומה לזה המופעל על הפלסטינים. לאלה ולאלה מאשר בית המשפט העליון פגיעה חמורה בזכויותיהם.


ואכן, ביום שבו פורסם בעיתונות פסק הדין הדוחה את עתירות הארגונים החברתיים (13/12/2005) פורסם גם דו"ח האו"ם על מצב העוני בשטחים הפלסטינים הכבושים. הדו"ח מצביע על עלייה בממדי העוני, הרעב והאבטלה. 54% מהאוכלוסייה הפלסטינית מוגדרים עניים; 37% סבלו מקשיים בהשגת מזון; חלה עלייה של 15% בתמותת ילדים; המתנחלים ממשיכים להתנכל לפלסטינים ומנתקים את מקורות המים של המשפחות הפלסטיניות. אלו מעט מהנתונים הקשים בדו"ח.


הממשלה הישראלית שאחראית לפגיעה בקיום בכבוד של הפלסטינים אחראית גם לפגיעה בכבוד של העניים בישראל. חבל שמעטים בלבד עושים את הקשר בין השניים.


מסיבה זו אינני מתפעל מפסק דין המיעוט של השופט אדמונד לוי. לכאורה הוא כתב דברים נאים, אולם מאחר שאני יודע שלוי הוא מהגזענים היותר קשוחים בבית המשפט העליון, תומך בכיבוש, בהתנחלויות, במשטר האפרטהייד, ליבו גס בזכויות האדם של הפלסטינים, גם באלו של האזרחים הערבים בישראל, על כן אינני מתרשם מהתחשבותו הסלקטיבית בעניי ישראל בלבד.


ראו פסק דין שכתב בנובמבר 2005, שם דחה עתירה של משפחה בדואית מכפר "בלתי מוכר" בנגב שביקשה להורות לחברת החשמל לחבר את ביתה לרשת, משום שבתם בת השלוש חולה בסרטן וזקוקה לתרופות שיש לשמרן במקרר. לוי כמובן יודע שמאחזים בלתי חוקיים בשטחים הכבושים מחוברים לרשת החשמל. זה מבחינתו בסדר גמור. מדוע יופלה "כפר בלתי מוכר", שהוכרז ככזה בשרירות על ידי ממשלת ישראל, כפר הקיים כבר שנים רבות, עוד בטרם קמה המדינה? התשובה פשוטה: עניין לנו עם חייה של ילדה ערבייה. מה אכפת ללוי? שתמות. על פסק דין מביש זה שכתב אדמונד לוי, חתמו בבחינת "אני מסכים" לבושתנו ולבושתם, גם השופטים ברק וגרוניס. נזכור זאת לדראון עולם.


שאלה אחרת היא, מדוע אדם כמו ברק, שנימנה אמנם עם צמרת מקבלי השכר בישראל, אבל אינו בעל הון במובן הקלאסי של המלה, אלא מי שמשמש כשכיר כל ימי חייו, מבטא סולידריות דווקא עם בעלי ההון והרכוש ולא עם מקבלי הקצבאות או מקבלי השכר הנמוך? התשובה פשוטה. ברק וחבריו רואים עצמם בנושאים המהותיים של חברה, כלכלה ומדיניות – זרוע של השלטון המממן את משכורתם ומגן על מעמדם. תפקידם להגן על בעלי השררה, ולא על הנשלטים.


יש כאן אלמנט המזכיר את העבד הפועל למען אדונו. משהו דומה קורה למרבית העיתונאים הכלכליים שעל אף היותם שכירים, כותבים בשירות בעלי ההון ונגד עמיתיהם מקבלי השכר. התסמונת של "אהבתי את אדוני", התחושה כי אם אתה מתחכך בבעלי ההון והשלטון אתה חש חלק ממנו, לפחות קרוב אליו, ועל כן מסתכל למטה בבוז כלפיי המון העם המרוויחים פחות ממך, מוכרת עוד מימי התנ"ך.


הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בעוינות הגלויה שעיתונאים מגלים כלפיי עמיר פרץ, שעל אף שהוא מייצג סוציאל דמוקרטיה מאוד מתונה, מוצג כאויב "הכלכלה החופשית" שעומד להלאים כל מה שיקרה בדרכו.


ישראל לאן?


נשיא איראן מחמוד אחמדינג’אד לא יורד מסדר היום. לפעמים הוא סתם מדבר שטויות, ויש שהוא מפתיע בהצהרה שדווקא קולעת לרחשי ליבם של ישראלים רבים. למשל, כאשר הוא מעלה סימני שאלה באשר להתרחשותה של השואה הוא מדבר שטויות, אבל לא חורג מפרקטיקה שמוכרת גם בישראל. מדינת ישראל שותפה להכחשת השואה הארמנית, בשביל לא להרגיז את טורקיה. והכל עבור חופן דולרים. שחס וחלילה לא יתבטל הסכם לשיפוצי מטוסים טורקיים בתעשייה האווירית. עדיף להרוויח כמה דולרים מאשר להצטרף למדינות בנות התרבות שהפרלמנטים שלהן קיבלו החלטה לציון יום זכרון להשמדת העם הארמני בידי הטורקים. באחת, שרון, קצב, פרס ולבנת לא טובים יותר מהנשיא האיראני.


אולם כאשר הנשיא האיראני מצהיר כי אם אכן היתה שואה באירופה, מדוע על הפלסטינים לשלם את המחיר? מן הראוי שהאירופאים יקצו איזו פיסת קרקע כדי להעביר לשם את מדינת ישראל.


הופה.


והעולם כמרקחה. הקנצלרית החדשה בגרמניה ממהרת ומוחה בתוקף. מה יש? מה קרה? האם היא מפחדת שישראל תעשה שימוש ברעיון?


שהרי בישראל כבר אימצו מאות אלפים את הרעיון של הנשיא האיראני. אלפי הישראלים שעומדים מדי יום בתור בשגרירויות צ’כיה, פולין, גרמניה והונגריה כדי לחזור ולקבל את אזרחותם, בנוסף למאות האלפים שכבר נושאים אזרחות שנייה, הם ביטוי לכך שיותר ויותר ישראלים מעלים סימני שאלה באשר לעתידה של מדינת ישראל שוחרת המלחמות, הגזענות והאפלייה.


או אז, מדוע לא להרהר בהסטת מדינת ישראל מהמזרח התיכון לעבר פיסת קרקע לא מיושבת באירופה (אבל יכול להיות גם ביבשת אחרת) בלי לגרש אנשים, בלי פצצות אטום, בלי מלחמות, פשוט לחיות בשלום ובשלווה עם שכנים אחרים? אם זה לא הולך כאן, אולי זה ילך באזור אחר בבחינת משנה מקום משנה מזל?


תחשבו על זה.


נרצח או נהרג?


חייל המחסומים בצבא הכיבוש הישראלי ניר כהנא שנהרג מדקירה של לוחם גרילה פלסטיני במחסום קלנדיה הוגדר על ידי חלק מאמצעי התקשורת הישראלים כמי "שנרצח".


זו דרכה של מכבסת המלים הישראלית מאז החל הכיבוש.


בארה"ב אף עיתון לא מדווח על חיילים אמריקאים "שנרצחים בעיראק". ברור לכולם שמדובר בחיילי צבא כיבוש ופלישה שנהרגים על ידי לוחמי גרילה המתקוממים נגד הפולשים.


כך אף כאן. יש הבדל בין מתאבד שמתפוצץ באוטובוס ופוגע באוכלוסייה אזרחית לבין לוחמי גרילה התוקפים את חיילי צבא הכיבוש. לחייל כהנא לא היה מה לחפש בשטחים הכבושים, הדרך הטובה ביותר לשמור על חייו היא לא להיות שם.


כהנא הוא קורבן מדיניות הכיבוש והדיכוי של ממשלות ישראל. הוריו צריכים לשאול עצמם מה עשו כדי לטעת בו את הסרבנות להיות חלק מצבא הכיבוש המתעמר ומתעלל באלפי פלסטינים, בהם נשים ותינוקות, שעומדים שעות בקור ובחום בתורים במחסומים.


הסכין שפגעה בחייל ביצעה באמת סיכול ממוקד מבלי לפגוע באזרחים, בניגוד לטילי חיל האוויר שכל "סיכול ממוקד" שלו פוגע באזרחים חפים מפשע.


למשפחת כהנא אני אומר את מה שאני אומר לכל ההורים השכולים. שלא תדעו עוד צער. אולם בכדי שאמירה זו תתמלא גם תוכן, ראוי שתצטרפו למאבק בכיבוש, כפי שעשו לא מעט הורים שכולים שהבינו כי ילדם לא נפל על הגנת המולדת אלא על הגנת המתנחלים ותאוות הקרקע שלהם.


עתידנות


הריני מסתכן בראיית הנולד: מפלגתו של שרון "קדימה" תגיע לבחירות עם סקרים הרבה פחות מחמיאים מאלה שמתפרסמים בימים אלה.

תגובות
נושאים: מאמרים

110 תגובות

  1. מיכאל לאלון הגיב:

    אלון היקר, תודה על תגובתך הרגישה והערה מאד כלפי הפרות זכויות הפרט. אין לי ספק, כי בפועלך המבורך כיו"ר האגודה לזכויות האדם בזמנו, תרמת רבות ובנושאים חיוניים ומרכזיים.

    אכן כדבריך, הבינוניות המחליאה, זו שאינה סובלת בנישה שלך אנשי חשיבה מבריקה, יורדת לחייהם ולבסוף מסלקת אותם מקרבתה, אוכלת ומעכלת כאן הרבה חלקות טובות (פרט למשפטנים בישראל).

    בהוקרה,
    מיכאל

  2. מיכאל: האמת – תשובה למר דהרי הגיב:

    כתב לי מר אדם בשם משה דהרי: אני עוקב אחרי מאמריך בשרשור הזה ולא מבין מה מניע אותך,
    עבור מה ועבור מי אתה נלחם בדיוק..
    מה ההתלהבות הגדולה בהגנה על האנטישמים?
    בלהמעיט את פשעיהם של האנטישמים?
    רק אל תגיד לי שהאמת מענינת אותך.

    תשובתי:
    משה, אתה מבזה את ההיסטוריה והתרבות של אבותי
    במשך 800 שנה, ושל מיליוני יהודים ששגשגו ויצרו תרבות מפותחת ועשירה בפולין מאות שנים. האם כל מה שהיה שם, זה "אנטישמים"? האם אבותי, ואבות אבותי, חלקם גדולי הדור (מבחינה תורנית) וכן רבים אחרים, הוגים גדולים ואנשי רוח, מייסדי החסידות, ומפתחי הכלכלה, ומיליוני בני העם היהודי, האם כולם היו אידיוטים גמורים (בכך שלא ברחו מפולין) שרק עסקו במשך 800 שנה בלי הפסקה בהתגוננות מרדיפות ופרעות? האם תמצית החיים היהודיים העשירים ורבי העשייה והתרומה בפולין במשך 800 שנה היא בכך שהם לא חשבו, אלא רק "מה יעשה הפריץ", כפי שמציגה זאת תעמולת הכזבים הרווחת כאן?

    רצונך באמת לדעת את האמת?

    אין לי ספק שלמיליוני יהודים בפולין, כולל אבותי, היה טוב שם לאין שיעור יותר מאשר בישראל. לא רימו אותם בלי הרף, כפי שעושים כאן, שכן הגויים הפולנים לרוב ישרים כסרגל. לא היכניסו שם 20 מים מוספים לתוך הבשר שמכרו להם, הירקות והפירות היו אמיתיים וטעימים ולא זבל של הכלאות משונות וטעם מימי כמו כאן, הריבה לא היתה עתירת כימיקלים ופקטין, וכשהם קנו בשוק בשר, לא היה זה במציאות בה 40% מהבשר הנימכר בישראל לא ראוי למאכל אדם. הארץ היתה יפה להפליא, רחבת ידיים, שופעת נהרות והרים, ולא ארץ צחיחה וקטנה בה מושלכת אשפה בכל פינה, שנהרותיה מזוהמי חרא ושפכים, ואשר את הים והימה היחידה בישראל (הכינרת) גידרו מאכערים בני עולם תחתון הגובים מחירי עתק.

    מיליוני היהודים שם לא היו צפויים יום יום שעה שעה להרג וטבח בידי משספי ילדים, וגם לא לקריאות "אללה אכבר" ו"איטבאח אל יהוד’, גם לא לטרור מתאבדים.

    לא קראו להם ברחוב "אשכנזי מסריח" ולא קרעו להם מחירים ואת הצורה, בידי מזרחיים עתירי רגשות נחיתות. לא קראו להם גם בקול ניחר "מאנייק" כששרכו דרכם בסוס ועגלה.

    לא היה שם שילטון שקרע להם את הצורה במיסוי עתק או שהרעיב אותם וכיהה את צלם האדם שבם ורובם היו חופשיים לעין ערוך יותר מאשר כאן ליצור, להגות, ליזום ולשגשג כלכלית. במשך 800 שנה.

    זאת, עד שהיגיעו לשם הנאצים, ימח שמם.

    מר דהרי, איני יודע איך היה אצלכם במשך השנים הללו במרוקו, וכיצד הסתדרתם עם שכניכם ומדה של נכלוליות מזרחית, ועם המנטליות האיסלאמית שראתה בכם באופן הפרימיטיבי ביותר אנשים בזויים. אבל אל תשווה את מצבנו למצבכם.

  3. תגובה למיכאל הגיב:

    ההגירה היהודית ממזרח אירופה – כולל פולין – לכיוון מערב אירופה והעולם החדש, התחילה עוד במאה התשע עשרה, הרבה לפני ש"הנאצים הגיעו".

    מאות שנים של קיום יהודי בפולין אינן מעידות שהיה לכל היהודים טוב כל הזמן או טוב באופן קטיגורי.

    הקהילה היהודית בעיראק יכולה להתפאר באלפיים שנות קיום- לעומת שמונה מאות השנים העלובות של יהדות פולין. הקהילה היהודית בתימן עתיקה אף יותר. זו הוכחה שאפשר היה להתקיים. לאו דווקא ש"היה נפלא".

    מה שאפיין את הקיום היהודי בגולה, באירופה כמו גם בארצות המוסלמיות, היה "שהיה מותנית" – מותנית ברצון הטוב של השליט המקומי. כשהרצון הטוב נעלם, בפרט בתקופות שהאוכלוסיה המארחת נצרכה לשעיר לעזאזל, המיעוט היהודי נרדף, נושל מנכסיו, ואולץ להסתלק. וזה המאפיין השני של הקיום היהודי בגלות – נדידה ממקום יותר גרוע למקום פחות גרוע.

    האידאליזציה שאתה עושה לדשא של השכן במקביל לפסילה הגורפת של הדשא המקומי רחוקה מלהעיד על המציאות האובייקטיבית. אם כבר, היא מעידה על תפישה שחור/לבן, עצלנות מחשבתית ובחירה באסקאפיזם כתחליף להתמודדות עם מציאות מורכבת, רב ממדית ורב גוונית.

    ההתרפקות על העבר המפואר לכאורה וההתעלמות מהצדדים הפחות נעימים של אותו עבר, מאפיינת מי שמחפש תירוצים לכישלונות ההווה בגורמים חיצוניים. זה נכון גם לגבי ציבורים וגם לגבי אנשים פרטיים.

    התנאים האובייקטיביים אידאליים לעיתים רחוקות, ועבור מספר מועט מאוד של אנשים. רובינו נאלצים להתמודד עם מה שיש.

    צריך גם לזכור שמציאות חברתית היא תולדה של הערכים והמנהגים של הפרטים שמרכיבים את החברה. לכל אחד מהפרטים – וזה כולל אותך – יש חלק ואחריות לתוצאה הסופית, בין בהסכמה ובין בבריחה מפעולה לשינוי.

  4. למגיב למיכאל הגיב:

    מבלי להיכנס לויכוח בין פולין לתימן, הערה קטנה וכללית.
    אתה מנסהלטעון ששמונה מאות שנה סבירות פחות או יותר זה "דשא ירוק" של השכן. אולי תופתע לדעת שזה פרק זמן ארוך יותר מאשר תקופות העצמאות היהודית בציון, ללא זעזוע ושואה. הציונות מכרה אשליה של קיום רצוף וסביר פה, לעומת "פרק זמן קצר וזמני ולא נוח" בגולה, כהרף עין נעלם וזהו.
    הפרשנות הזו לא מבוססת על שום דבר חוץ מאשר הדמיון הפורה של מי שהגה את הרעיון, וגם על נבואות שיבה לציון, שלדעתי אינן חלק מהותי או חיוני בדת היהודית שעליה מסתמכים המתנבאים המשיחיים.
    כאשר תבין מה זה שמונה מאות שנים סבירות, לעומת למשל המאה פחות או יותר פה, שאינן סבירות עבור רובנו, – אולי תהיה קצת צניעות גם בהסתכלות שלך על אבותנו שישבו בגולה ולא באו הנה, אולי מטעמים נכונים. הזילזול הוא דוקא מצדך, ולא מצד הטיעון של מיכאל. השחצנות גם היא נחלת הציונים, ולא נחלת מבקריהם. כאילו, איך אומרים "גילו את אמריקה" פתאום, וכאילו אלפיים שנה של יהודים לא פחות חכמים וטובים, היו כהרף עין בטלים ומבוטלים, מעין "חיים בטעות", או מתוך פשרה, או אילוץ. ולא היא.
    הציפיה בכלל לקיום נאות במסגרת קהילתית מדינית קבועה במשך מאות ואלפי שנים היא מגוחכת ויומרנית. בשום מקום בעולם, לא אימפריה ולא מדינה, ולא קהילה דתית או אתנית, לא נותרו על מקומם שופי מאות שנים ללא שינויים דרסטיים, הגירות, כיבוש, מלחמות, המרות דת, מלחמות דת, איחוד או פיצול מקהילה אחרת, וחורבן מוחלט כמובן במלחמה או אסון טבע, או שקיעה כלכלית.
    מניין מגיעה בכלל הציפיה לגן עדן בציון ? לדעתי ממכירת האשליות של הציונות.

  5. מיכאל: כאן אנחנו הרוב? הגיב:

    כתב לי מר אלי פלד:

    אדוני היקר, אני מעדיף לחיות בארץ שבה אני חלק מרוב ולא ממיעוט שחשוף בכל רגע לסכנת פגיעה.

    תשובתי:

    שים לב שאינך כאן "הרוב".

    ישראל היא חברה רב אתנית, והסולידריות היהודית היא עוד סיפור מעשייה ממלכתי. איני כלל בטוח שגרוזיני או קווקזי רואה בכך את "אחיו" וגם לא יהודי מרוקני או עירקי, ואף לא חלק גדול מהרוסים או האוקראינים.

    זאת בדומה לארה"ב, שברור שהפורטוריקני לא רואה בך מושא לסולידריות, במסגרת "האומה האמריקנית". ההבדל הוא שארה"ב היא חברה עשירה ויצרנית, בעלת אתוס פרוטסטנטי של חריצות וייצור עושר. כך שאין הרבה מצבי צוואר בקבוק, בהם ההשתלחות באחר באה ליטול ממנו את זכאותו במשאבים המצטמצמים והולכים. תנאי זה אינו מתקיים בישראל, בה שכבה דקה נהנית מרוב העושר, ואילו 9 עשיריות מהאוכלוסיה משתלחים זה בזה, תכופות גם על רקע אתני, על מנת לצמצם את זכאותו של האחר במשאבים המצטמצמים והולכים. ישראל כיום חיה על פי חבית אבק שריפה של פוטנציאל למהומות ופוגרומים אזרחיים. ברגע שיונמך הסכסוך הישראלי-ערבי, להערכתי תתפרץ הבעירה, תאבד שארית הסולידריות הדקה בין הלאומים השונים החיים בישראל, ותהיה פה מהומת אלוהים.

  6. מיכאל לתגובה: גידוף אתני מול פגיעה הגיב:

    אם היה כל כך רע בפולין ליהודים, נו, אז למה באמת לא ברחו משם? היו מזוכיסטים 800 שנה?

    האם כל הזמן הם עסקו בהתגוננות מפני פרעות? הנה, בישראל למשל, שבה רע, באמת ברחו מאז שנות ה-‏50 טובי המוחות מכאן, למצוא חיים טובים וראויים, כמיליון ומאה אלף יהודים. היהודים הם עם חכם ויזמי, וכשנעשה בלתי אפשרי הם בורחים, לפחות הנבונים והטובים שבהם.

    לדעתך, מישראל ברחו במשך 50 שנה 1,100,000 איש, טובי האנשים (רובם לארה"ב וקנדה) – דבר שפגע אמנם במאגר הגינטי כאן, וראה, אכן המדינה קורסת;
    — קישור —
    ואילו בפולין היהודים היו אידיוטים ולא ברחו במשך 800 שנה?

    והרי למשל כשהיו הזדמנויות עדיפות בעולם החדש, היגרו מפולין שתחת האימפריה הרוסית וכן מרוסיה כ-‏3 מיליון יהודים לארה"ב בין השנים 1880-1910 (בעוד 50 אלף היגרו לא"י משם באותה תקופה), ועוד מיליוני פולנים גויים.

    ואגב, איני מחייב אותך להגר לפולין. מצידי גם ארה"ב וקנדה טוב.

    בנוסף, סבותי לא סיפרו מעולם על "יהודי מלוכלך" שקראו להם בפולין.

    גם אימי ששהתה כל קיץ בילדותה באחוזה של מאוריצ’י ודורה ויטלין הסבא והסבתא, לא ספרה שקראו לה "יהודייה מלוכלכת" אלא התייחסו אליהם בכבוד ובאהבה.

    דומה ש"היהודי המלוכלך" זה חלק מההווי הרוסי, הרומני או הסלובקי אותו מנסים להדביק לפולין.

    ומה, גם בארה"ב ואנגלייה יקראו לך לעיתים fucking jew , kike אז מכאן נובע שבארה"ב פוגעים בך או מגבילים אותך על רקע אנטישמיות? הגידוף הוא חלק מהמציאות האנושית, ולא תמיד נושא עימו שנאה ופגיעה.

    ואילו בישראל הגידוף האתני באמת נושא עימו שנאה בין אתנית רבה, פגיעות, נזקים ופרע, בניגוד לפולין.

    נ.ב., העבר אכן יכול להיות עדיף, ולא כל החייאת זכר העבר היא פנטזיה פסיכולוגית.

    למשל, ליהודים שחיו בגרמנייה לאחר שנת 1933 היו סיבות מצויינות להתרפק על זכר העבר של רפובליקת ווימאר. לפלשתינאים כיום יש סיבות לא פחות טובות, להתרפק על זכר התקופה שלפני הנכבה.

  7. ל"למגיב למגיב": הגיב:

    איזו התייפייפות.
    התנועה הציונית שוללת מעצם טענותיה הקיומיות את הפזורה היהודית. אי אפשר לאחוז במקל בשני קצותיו. אם יהודי הוא לאום, אזי אין "יהודי" אתני בגולה. הדברים ברורים וידועים ועמדו עליהם מתנגדי הציונות מזמן, כאשר הבינו את ההשלכה של הציונות על היהודים בגולה.

    שימור הזהות היהודית בגולה אינו הבסיס לציונות כלל וכלל. היהדות היתה ותהיה גם אחרי הציונות, ונקווה שלא תסתיים האפיזודה באבדנים גדולים מאד בנפש.

    מאז שקמה מדינת ישראל שאלת הפזורה הפכה לענין של זמן, כלומר, כמה זמן ייקח עד שהיא תחוסל או תהפוך לתופעה שולית. כמובן, ישראלים מהגרים יהיו, אך לא יהודי תפוצה שאינם בני לאום שונה מזה "שמארח" אותם.

    המיעוט היהודי היה תלוי בחסדי השלטון המקומי כמו מיעוטים רבים אחרים, ומה לעשות, גם כמו הרוב. שלטון הוא שלטון, וברצונו, הוא תוקף ומשעבד את נתיניו שלו, בין מיעוט או רוב.
    מדינת ישראל לא יכולה, ולא תביא, לבטחון מוחלט ואלמותי, כפי שמוכרת הציונות לקליינטים שלה. המדינה, גם היא ישות פגיעה, התלויה ברצון הסביבה, ובעלי השררה, אם כי בצורה שונה. יתר על כן, גם בתוך ישראל יש מיעוטים, חלקם יהודים וחלקם לא, ש"חיים בחסדי הרוב" ונתונים להתעללותו, הכלכלית, האתנית, התרבותית (!!) וכולי.
    החיים, מה לעשות, אינם גן עדן, ולא היו כך, גם לעמים אחרים. האירופים סבלו גם הם מנחת זרועם של עריצים, מלחמות, מגיפות ענק, פלישות וכיבושים, שלא לדבר על התאנות וחיכוכים מתמידים בין קבוצות ועמים. כמבן, גם באירופה יש עניים, היו מכשפות על המוקד, מיעוטים נוצריים שלא היו מקובלים ונרצחו, בסקים, פלמים ומה לא. אירופה סבלה כמו כל מקום בעולם מפגעים זעזועים ואי יציבות. זה המצב בכל מקום, ורוסיה למשל, עוברת גלי סבל אנושי לא יאומן במאה השנה שחלפו, עקב בעיות פנימיות ואידיאולוגיות, חלוקת הון ומשאבים, וגם גיוון אתני פרובלמטי.
    הפרופגנדה שלך טובה אולי לצופים או לשיעור אזרחות בכתה ו’ לא לאנשים מבוגרים ןבטח לא ליהודים שראו הכל ושימרו זאת בזכרון הקולקטיבי.
    טיבו של המשטר הישראלי, כלפי פנים, אינו מן המשובחים או המעולים, כך שרווחת הפרט היהודי כאן אינה דבר להשתבח בו או להלל אותו. באשר לבטחון קיומי, נחיה וניראה, נקווה שנחיה.
    הגרסא שלך היא פשיזם נטו, שאפשר להתאים אותו לכל עם ומקום, והוא יישאר לא נכון בכל הקשר.

  8. למגיב למגיב הגיב:

    אין שום זילזול בהשגים של יהדות התפוצות לאורך השנים, נהפוך הוא. יש התפעלות גדולה מאוד מהיכולת של מיעוט מפוזר וחסר מגן להגיע להשגים עצומים כל כך למרות (ולא בזכות) התנאים האובייקטיביים.

    יש גם התפעלות גדולה מהיכולת שאין דומה לה לשמר זהות לאומית לאורך אלפיים שנה של תפוצה במרחב בעל שונות תרבותית גדולה כל כך, בהעדר מרכז לאומי חי.

    הציונות לא היתה יכולה להצליח ללא היכולות הללו – הן הבסיס שלה.

    הציונות המדינית מהותה קיומה של ישות מדינית לעם היהודי בציון. היא איננה פוסלת קיום יהודי בתפוצות, אלא מבקשת יחסי גומלין מפרים אהדדי עם היהודים בפזורה. אופציה אחת איננה שוללת את רעותה, אלא משלימה אותה.

    אחוז בזה, וגם מזה אל תנח ידך.

    עד הקמתה של מדינת ישראל, האופציה של חיים במדינת הלאום לא היתה קיימת עבור יהודים. הם נאלצו להסתמך על רצונם הטוב של המארחים לראות בהם אזרחים שווי זכויות. הרצון הזה לא היה קיים לאורך רוב שנות הגלות. ומה שנראה כמו תחילת התגשמות האידאל בתקופת ההשכלה באירופה, התגלה תוך עשורים מועטים כמקסם שווא עבור כל אותם "אירופאים בני דת משה".

    מי לידך יתקע שלא יתהפך כיוון הרוח שוב?

    נבצר מבינתי מה הסיבה למלחמת החורמה שמנהלים אנשים מסויימים נגד קיומה של האופציה הלאומית. אף אחד לא מכריח אתכם לחיות פה. העולם רחב ופתוח, ומי שמבקש לחיות כבן מיעוטים במזרח, במערב, בצפון או בדרום, יכול ללכת אחר ליבו.

    אבל מדוע אתם מבקשים לשלול את האפשרות לחיות במדינת הלאום היהודי מיהודים אחרים? מי שמכם להחליט עבור אחרים שהאפשרות היחידה שתעמוד לבחירתם היא גלות?

  9. למיכאל הגיב:

    סבתי הגדולה ז"ל, נהגה לספר על מעשי הזוועה שעשו הפולנים באחיה, חייל רוסי, לאחר שנפל בשבי במלחמת העולם הראשונה. הם הרגו אותו בעינויים, סתם כך, בלי רצון לחלץ איפורמציה, כי הוא היה רק טוראי ולא ידע הרבה. בגלל שהוא היה יהודי.
    את זה סיפר לה עד ראיה ששרד את הטיפול.

    חוץ מזה, דמגוג שכמותך, יהודים היגרו מפולין שתחת שלטון הפולנים, לארה"ב, לא פחות משהגרו יהודים מרוסיה.
    ומאיפה הוצאת את הנתון על מיליון ומאה אלף איש שעזבו? הלינק שלך לא מזכיר את זה כלל.

    אם להגר לפולין

  10. לדמגוג הגיב:

    היה לך קשה מאוד להתאפק ולא לתקוע איזה "פאשיזם" קטן לקישוט המלל, נכון? זה רפלקס מותנה בכל פעם שהשמאלני-הרדיקאל העלק-אינטלקטואל נתקל בתפישת עולם שונה משלו ? תמהני.

    הגרסא שלי אכן מתאימה לרוב רובו של המין האנושי לאורך כל ההיסטוריה – היא מאוד לא יחודית לעם היהודי. נהפוך הוא – דווקא העם היהודי היה חריג מהנורמה באלפיים השנים האחרונות. אז כל בני האדם פאשיסטים לטעמך? ניחא.

    התנועה הציונית איננה שוללת את הפזורה, היא מציגה אלטרנטיבה משלימה. אתה נלחם בדחלילים מפוברקים, כי אין לך יכולת להתמודד עם האמת.
    ואתה יכול לצווח "פרופגנדה" עד מחרתיים, זה לא ישפר לך את הטיעון.

    העובדה שאינך יודע שביהדות תמיד היה מרכיב ציוני שהיווה את התשתית ההכרחית למפעל המדיני הישראלי, מעידה על בורות.

    במאמר מוסגר – ציונות זה *לא* מה שלימדו אותך ואת מחמוד אחמדי-נג’אד בהשתלמות המורחבת ב"אנטי" לממורמרים פסאודו-אינטלקטואלים. למה לא תרחיב קצת את מקורות הידע שלך מעבר לקונטרסים השבלוניים של ה"אינטלקטואלים" של השמאל? לא משעמם כל הזמן לטחון אותן קלישאות נבובות? לפעמים נדמה שלשמאל העלק-אינטלקטואלי יש סרט הקלטה שחוק במקום מוח.

    בני לאומים אחרים חיים במדינות זרות להם ושומרים על זהותם הלאומית הראשונית בלי שום בעיה, למרות שמדינת הלאום שלהם חייה וקיימת. אין שום סיבה שיהודים לא יוכלו לעשות את זה. כך או כך, מה זה משנה לך?

    טיבו של המשטר הישראלי היא בעייתם של אזרחי ישראל – בפרט של אלו המעוניינים להמשיך לחיות בישראל. הקלקלות ידועות, ואנחנו נטפל בהן כמיטב יכולתינו.

    בכל בחירה יש חסרונות ויתרונות, וכל אדם עושה את מאזן השיקולים הפרטי שלו. אם חמישה מליון יהודים בוחרים להמשיך לחיות בישראל, חלק מהם מהגרים, וחלק מהמהגרים מארצות המערב! כנראה שיש להם סיבות טובות. אולי הם טועים, אבל זו בעיה שלהם, לא שלך.

    אנחנו לא מעוניינים לחיות כמיעוט מתארח אצל מישהו אחר, וטעמינו עמנו. הטעמים האלו אינם מחייבים אותך. זכותך לחשוב אחרת. אנחנו מכבדים את הבחירה שלך, מדוע אינך מסוגל לכבד את הבחירה שלנו?

    מדינת ישראל איננה יכולה לספק ביטחון מוחלט ואלמוותי, אבל היא יכולה לשפר את הסיכויים של כולנו. אנשים סובלים בכל מקום, כמו שאמרת, וכולם מנסים לשפר את מצבם בצורות שונות ומשונות, כולל הגדרה לאומית. למה רק ליהודים אסור?

    עדיין לא הסברת מה כל כך דחוף לך לקלקל לאחרים, כאשר ניתנת לך הברירה להגר למקום מוצלח יותר לטעמך.

    אתה דומה לאדם שמתעקש לאחוז בדש בגדו של שכנו, ולטרטר באוזניו ללא לאות כי היות והשכן נשוי לאישה מכוערת, שמנה, טיפשה, מרשעת, צרחנית, עצלנית, זקנה ומסריחה, טוב יעשה אם ירצח את המגעילה הנ"ל, יקבור אותה קבורת חמור, ויבחר לו יעלת-חן מבין המון העלמות המצפות אך ורק לו…

    מילא החוכמה והמוסריות היתרות המגולמת באסטרטגיה הנ"ל, אבל הנימוסים… הנימוסים…

הגיבו למיכאל: כאן אנחנו הרוב?

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים