הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-15 בדצמבר, 2005 86 תגובות

היכן ייחוד הקולוניאליזם הציוני?


הציונות כאמור לא יכלה להשלים עם האשמתה בקולוניאליזם. מגיני הציונות גייסו סיבות לרוב כדי לעגן את ההכחשה. בראש כולן וכתמצית של הנימוקים השונים עומדת טענת ה"ייחוד" כלומר הציונות היא מיוחדת, אחרת, נבדלת ושונה מן התנועות הקולוניאליות כולן.

בהיסטוריוגרפיה הציונית מדגישים כי הציונים באו לארץ כדי לבנות את ירושלים ("עין לציון צופיה") ולחיות בארץ אבותינו ("ארץ בה דוד חנה"), כי הציונים לא באו כדי לגרוף רווחים, הם לא נשלחו מאימפריה רחוקה, אימפריות גם לא תמכו בהם, החלוצים סבלו מתלאות קשות ביותר בזמן יישוב השממות ויבוש הביצות, המתיישבים לקחו על עצמם סכנות איומות כאשר באו ליישב את הארץ. גם יחס המתיישבים הציוניים אל הילידים לא היה אכזר כמו זה של המתיישבים האירופאים שהגיעו לארצות הרחוקות. המתיישבים היהודיים ניסו גם לקשור קשרים עם התושבים הילידים – שוב בנבדל מן הקולוניאליסטים מארצות אירופה האחרות. למתנחלים היהודיים גם לא היה צבא של המטרופולין שיתמוך בהם. ובכלל, המתיישבים היהודיים היו אידיאליסטים צעירים, רצון להשתלט על עם אחר לא עלה על דעתם…


לא ניכנס כאן לכל הטענות של ההיסטוריוגרפיה הציונית, נאמר רק שבין הטענות יש גם כאלה שיש בהם מן הצדק, אך ככלל אין בהם טעם רב. הקולוניאליזם הציוני היה ודאי שונה מהקולוניאליזמים בארצות אחרות – אך שוני אינו ייחוד. גם בדרום אפריקה למשל, היה קולוניאליזם שונה, שונה מזה שבצפון אמריקה שהיה שונה מזה שבדרום אמריקה, שמיוחד לעומת זה שבאוסטרליה ובניו-זילנד. בדרום אפריקה למשל, אפילו ארגון השחרור והמפלגה הקומוניסטית הכריזו שהקולוניאליזם בדרום אפריקה היה מסוג מיוחד. בצורה זו או אחרת היו תופעות הקולוניאליזם דומות או שונות במקומות השונים. בלי להיכנס כאן לחקר השוואתי של קולוניאליזמים השונים, אפשר לקבוע כאן רק כמה הקווים המאפיינים את כולם: מתיישבים שבאו מאירופה נתקלו בכל המושבות בקשיים בבואם. הם רעבו וסבלו לא פחות מאלה שבפלסטינה. קולוניאליסטים התעמתו בכל מקומות בואם עם עוינות התושבים הילידים שלא היו מוכנים להכיר "בזכויות" (היסטוריות או אחרות) של הפולשים מבחוץ. החלוצים היהודיים לא היו היחידים שבאו לארץ אחרת למען לבנות בה חיים חדשים המבוססים לדעתם על רעיונות נעלים. היו קולוניאליסטים (האנגלים למשל שבאו לצפון אמריקה) שרצו להקים "עיר על הגבעה" (ירושלים). לא כל הקולוניאליסטים שבאו לארצות חדשות באו עם צבא בגביהם – כלל לא. בארצות שונות הם היו צריכים לארגן את ההגנה על עצמם בלי תמיכת המטרופולין. במקומות אחרים המטרופולין כלל לא תמך בהם או אף התנגד להתיישבותם או להרחבתם. הרבה מתיישבים באו לא למען הרווח אלא לשם "האידיאליזם", אף כי במקומות רבים, אם לא כולם, המתיישבים רצו להטיב את מצבם – על חשבון הילידים. "קיבוץ גלויות" נוצר ברוב המושבות כאשר מהגרים מכל קצוות תבל התקבצו שם. רוב המהגרים לא היו מודרכים מאידיאולוגיה וגם לפלסטינה רוב העולים לא היו מהגרים "אידיאולוגיים".
 
העובדות מעידות – וזה עשוי להפתיע לא מעטים – שיש דמיון וחפיפה כה רבים בין סוגי הקולוניאליזם השונים, שהמשותף עולה על השונה.


מעבר לתקופות והזמנים השונים של כל קולוניאליזם, מעבר לארצות ויבשות שונות, מעבר לתרבות ולאופי השונה של כובשים ונכבשים, מעבר לתנאים הפוליטיים השונים, האידיאולוגיות והצידוקים השונים, מעבר לכל ההבדלים האדירים האלה – התנועות הקולוניאליות כולן היו דומות מאוד ובעלי קווי דמיון משותפים. לכן בסופו של עניין גם האפולוגטיקה הקולוניאלית ביסודה דומה כל כך: כאן הילידים הנחשלים שמשאירים את הארץ בשיממונה וכאן האירופאים הנאורים שבאים למען הקידמה – ממנה ייהנו גם הילידים. וגם תגובת הילידים היתה דומה – התנגדות ככל יכולתם לשלטון הפולש, עם כל האמצעים העומדים לרשותם וביניהם גם אמצעים אלימים נגד ולמרות העליונות האלימה של הכובשים.


בסופו של חשבון בא האירופאי הלבן ומנשל את היליד המקומי. בכל קולוניאליזם יש כובש המשתלט, גוזל ומנצל ומנגד עם נכבש מנוצל ומושפל.


לאחרונה נתקלתי בטיעון נוסף לזכותו של הקולוניאליזם הציוני שראוי להזכיר כאן בקצרה. המדובר במכתב למערכת "ספרים" של "הארץ" של פרופ’ גורני (23/11/05), אחד מעמודי התווך של חוקרי הציונות בארץ. גורני משיב לפרופ’ שטרנהל שהשווה בין הקולוניאליזם הצרפתי באלג’יר לבין הכיבוש הישראלי של הגדה. גורני חולק על כך ובהמשך משווה בין ההתיישבות הציונית בראשיתה לקולוניאליזם האנגלי בצפון אמריקה, היהודים והאנגלים לא באו לדכא ולשעבד – מניעיהם היו שונים, הוא טוען.


היה מעניין לקרוא את טיעוניו לפחות מבחינה אחת – הנה חוקר ידוע מן הממסד האקדמאי המעז להשוות בין קולוניאליזם ציוני לזה האנגלי ושובר את טיעון ה"ייחוד". נכון זה נעשה בכדי להצדיק את הקולוניאליזם הציוני ולהיתלות בקולוניאליזם האנגלי. אבל יש כאן גם הודאה בדמיון בין הקולוניאליזם הציוני לבין קולוניאליזם אחר. כלומר יש סימני היכר דומים, ויש אכן סיטואציות קולוניאליסטיות דומות. אלא שגורני סבור שאנו נמצאים במשפחה של הקולוניאליזם "הטוב" ואגב כך הוא אף מצליח להציב אותנו רטרואקטיבית עם בת בריתנו ארה"ב דהיום במחנה קולוניאליסטי אחד מימים ימימה. לא עלה על דעתו לשאול את העמים הנוגעים בדבר מה דעתם על כך. בכך הוא צועד כמובן בנתיב הקולוניאליזם הקלאסי – שגם הוא לא שאל מה דעתם של העמים אותם הולכים לגרש מאדמתם, וטען שהוא מביא אך קידמה ושגשוג ואפילו דמוקרטיה(!) לעמים המדוכאים.


סיכום


הקולוניזציה הציונית 1914-1882 היא שהניחה את היסודות עליהם התפתח היישוב בתקופת המנדט ועד להקמת מדינת ישראל ב-1948. קו האופי היסודי היה הולדת יישוב יהודי נפרד מן הפלסטינים והקמת ארגונים ומוסדות כגון ההסתדרות, ההתיישבות השיתופית, ארגונים משקיים וכמובן פוליטיים וביטחוניים נפרדים ליהודיים בכל תחום כמעט. הקולוניזציה נמשכה במלוא העוז בתקופת המנדט ועד להקמת המדינה וכיבוש רוב הארץ ב-48′. השלב האחרון (?) היה כיבוש הגדה המערבית ב-67′ והניסיון לכסות אותה בצפיפות ביישובים יהודיים – מאמץ הנמשך עד עצם ימינו אלה.


את הקולוניאליזם אפשר לחלק לשתי תקופות עיקריות: התקופה הראשונה, משנות ה-80 של המאה ה-19 ועד ל-1948, אפשר לראות כתקופת הקולוניאליזם הציוני ואת התקופה השנייה מהקמת המדינה ועד ימינו אלה כקולוניאליזם ישראלי. ביסודו זה היה תהליך אחד נמשך – אולם הקולוניאליזם "הישראלי" הוא הדומה יותר לקולוניאליזם ה"נורמלי" של אימפריות, דהיינו שימוש בכוח המדינה להגשמתו.


מקור הסכסוך בין הפלסטינים לבין מדינת ישראל הוא הקולוניזציה – הקולוניאליזם, ומכאן גם החריפות המיוחדת של הסכסוך שתחילתו מראשית הקולוניאליזם הציוני. החריפות והזעם המיוחדים המתלווים לסכסוך הזה שואבים את עוצמתם (מלבד אלמנטים לאומיים רגילים) מהיותם מאבק "אנטי קולוניאלי". הציבור הרחב ואף חלק מאנשי שמאל רוצים לראות ביחסינו עם הפלסטינים סכסוך לאומי רגיל, מקובל ושגרתי כמעט בתולדות העמים. קונפליקט לאומי בו צודקים במקצת שני הצדדים החייבים להתפשר באמצע הדרך. למשל לפי ה"פשרה הטריטוריאלית" מבית מדרשה של תנועת העבודה בשעתו ("הפשרה" ניסתה לחלק את שטחי הכיבוש בין הכובשים לבין הנכבשים). גם חלק מן השמאל, זה הרואה עצמו כלוחם נגד הכיבוש, אינו מסוגל להבין את המשמעות הרחבה יותר של הסכסוך כלומר את הממד הקולוניאלי שלו. בסיטואציה קולוניאלית הצדק אינו באמצע אלא לצד אחד; לא לעם הכובש אלא לעם הנאנק תחת עול הכיבוש – יהיו האמצעים שהוא משתמש בהם לא פעם בלתי מקובלים – ממש כפי שהיה כמעט בכל מאבקי השחרור מעול קולוניאלי. אין להכחיש שהחדרת התודעה שאין כאן סימטריה בין שני הצדדים אלא מאבק לשחרור לאומי, ולא רק מאבק לשלום ואפילו לא רק מאבק נגד כיבוש (יש לזכור שהמלה כיבוש התאזרחה בציבור הרחב רק אחרי שנים רבות – עדות לכך כמה הכרה אנטי קולוניאלית נדחית כאבר זר אפילו כאשר העובדה פרושה לעיני כל). יש הבדל רב אם מטרת המאבק של השמאל מוגדרת כסיום הקולוניאליזם או באופן כללי (ולעתים רבות סתמי) כמאבק לשלום.


טרמינולוגיה המשתמשת במושג קולוניאליזם מעלה גם בספק את הפרויקט הציוני בכללו. אפשר להבין למצוקת חלק מן השמאל בסוגייה זו. החינוך הציוני הטוטלי מן הילדות ועד הבגרות, מגן הילדים ועד לשירות הצבאי מתחיל כבר בילדות של כל ישראלי. אולי זה הסבר פסיכולוגיסטי יתר על המידה, אך נדמה שרבים וטובים קשה להם להשתחרר מחינוכם הציוני הקשור בזיכרונות ילדות.


קל יותר להטיל ספק בציונות מאז הכיבוש של 67′ או אף אחרי הנקבה של 48′, אבל קשה הרבה יותר לוותר על האידיאליזציה של ראשית הציונית שהופנמה עוד בילדות. מכאן גם הרצון המתגלה מדי פעם לא לעסוק בהיסטוריה של הציונות וההתיישבות הציונית מראשיתה, או אף לזלזל בהיסטוריה בכלל ("למה לנבור בעבר – נעסוק בבעיות ההווה"). אלא שקשה להשתחרר מן העבר הרודף אחרינו. ובפרט כאשר ההתנגדות הפלסטינית לא מניחה לנו.


קולוניאליזם אפשר לסיים רק על ידי דה-קולוניזציה. זהו תהליך כואב ואלים לכל השותפים לו, אבל רק הוא יכול לשים קץ לסיטואציה הקולוניאלית האיומה בה אנו נמצאים.


דה-קולוניזציה פירושה ביטול מוחלט של הקולוניאליזם הישראלי כלומר נסיגה מוחלטת מכיבושי 67′ ובמקצת לפחות, גם מהקולוניאליזם הציוני: דהיינו הכרה של זכות השיבה של הפליטים הפלסטיניים ושל השבת אזרחות מלאה לפלסטינים החיים במדינת ישראל.



נסיים עם דברי פרופ’ לייבוביץ שכבר לפני שלושים שנה ידע ללא מורא לתאר את הסיטואציה הקולוניאלית של ישראל:


"בעולם בו חוסל הקולוניאליזם מנסה ישראל מאז 67′ לכפות שלטון קולוניאלי על שטח של עם אחר"(1).


"…משטר קולוניאלי בהכרח מוליד טרוריזם".


"טיבו של המשטר הקולוניאלי לא חשוב, בין שנוהג כלפי נשלטיו ביד קלה או כבדה. בין שהוא מעניק להם טובות הנאה חומריות או תרבותיות או שמנצל אותם לטובתו – שלטון כזה אינו נסבל".







  1. Yeshayhu Leibowitz, Occupation and Terror In: Prophets Outcast, Edit. Adam Schatz, Nation Books, New York, 2004

תגובות
נושאים: מאמרים

86 תגובות

  1. קרן .מ. הגיב:

    הרעיון יפה המסקנות נכונות – רק שבשטח קשה ואפילו בלתי אפשרי לבצע את עיקרי המסקנות!
    ביחוד את השבת הפליטים לארץ.
    יש למצוא פתרון הגיוני ובר ביצוע!

  2. אלישע הגיב:

    שמואל אמיר נופל כל פעם למילכוד שהוא עצמו (וגם אחרים באתר הזה) יוצר:
    לו רק היו מציעים לפלסטינים שיבה מוגבלת של הפליטים, הרי שהכל היה בא על מקומו בשלום. מכיוון שלא הוצע הדבר הזה בקמפ דייויד ובטאבה, הרי שהאשמהנופלת בלעדית על הצד הישראלי.
    באופן עיקש – ומעורר הערצה עלי לומר – חוזר אמיר על הטענה החבוטה הזו, תוך שהוא מתעלם מן ההצעה אותה הניח בפני המשלחת הפלסטינית יוסי ביילין במשא ומתן שהתקיים בשנת 2000:
    ההצעה דיברה במפורש על אחריותה של ישראל להיווצרות בעיית הפליטים, ודובר בה על שיבה של פליטים לתחומי מדינת ישראל, כחמישים אלף איש במשך עשר שנים.
    מה לעשות והמשלחת הפלסטינית דחתה את ההצעה, וחמור מכך, לא העלתה הצעה נגדית.
    (אני מתקשה להאמין שהפלסטינים דחו את ההצעה כי הייתה נדיבה מדי מבחינתם, אבל אולי אני טועה)
    יואיל נא מר שמואל אמיר לומר לנו מדוע דחו הפלסטינים את הצעתו של ביילין ואולי נחכים מעט.
    אם דחו אותה מכיוון שלא הישביע את רצונם, הרי שטיעוניו של אמיר מופרכים לחלוטין. ואם דחו אותה מנימוקים שלי אישית לא מובנים, אולי יוכל אמיר להסביר מהם.

  3. לשמואל אמיר הגיב:

    מהיכן הבאת את הנתון המעניין לגבי 800,000 איש? חיפוש בגוגל מניב הנתון הזה
    — קישור —
    לפיו יש בארץ 800 אלף איש זכאים לאזרחות. האם כולם פנו לשגרירות פולין?
    משפחתו של בן זוגי יוצאי פולין. והם לא פנו.

    גם הפונים לקבלת אזרחות, לא בהכרח מבקשים לרדת מהארץ. מה הם מבקשים? למשל, אפשרות טיול למקומות שונים בעולם, שכישראלים הם חייבים בויזה. למשל, אפשרות ללמוד באירופה כאזרחי האיחוד, ולשלם 10% משכר הלימוד שישראלי משלם (והפתעה – לא את כל התחומים אפשר ללמוד בארץ, ויש תארים מתקדמים שניתן ללמוד רק בחו"ל).

    ככה שלצערך הרב, עוד מוקדם להספיד את ירידתם של 11% מאזרחי ישראל.

  4. שמואל אמיר לאלישע הגיב:

    אינני יודע על איזה הצעה ב – 2000 מדבר אלישע? מכל מקום בהצעת גנבה (2003) לא מופיע סעיף 194 או 181 המדברים על זכות הפליטים לחזור. זו גם הייתה אחת הסיבות לדחית ההצעה ע"י המוסדות הרשמיים של הרשות הפ, בספרו "מדריך ליונה פצועה" כותב ביילין כי הוא מתנגד להזכרת זכות "השיבה" כי ממנה ישתמע זכות כל הפלחיטים לחזור. אבל הוא מבין גם כי על זכות השיבה "אינה בתחום מרחב התמרון הפלסטיני", אז כיצד אפשר להגיע להסכם? ביילין הבין זאת ולא כלל שום סעיף כזה בהצעות ג’נבה. מה שלא הפריע לכמה תועמלני התכנית להודיע שהערבים וויתרו על זכות השיבה.מובן גם שהפלסטינים לא יעשו שום וויתורים לגוף בלי סמכות ממשלתית. שום ממשלה ישראלית עוד לא התקרבה כהוא זה להכרת זכות השיבה – אפילו לא ביילין. כרגיל אנשים כמו אלישע מולכים שולל ע"י התעמולה הרשמית אצלנו.

  5. יוסף הזקן לשמואל אמיר הגיב:

    אני מתייחס אל רשימותיך בביקורתיות בריאה ובונה, כמצוותו של מרכס, ואני עדיין מקווה, מר אמיר, שתתייחס אל בקשותי הקודמות ותבהיר לי ולקוראים :
    מי הוא "העולם הנאור", אותו הזכרת ברשימתך, שמשוכנע: שישראל חייבת להחזיר את הפליטים לתוך מדינת ישראל, לקלוט אותם, ולהשיב להם את זכויותיהם הנגזלות..,
    ולא- נהפוך "למצורעי העולם", ומתי "העולם הנאור" שהזכרת התייחס לנושא הבוער והכואב הזה, ומה זה הוליד בסוף.
    אבל לא ענית לי ולגולשים באתר הזה.
    כנראה הגזמת בהזכירך את ה"עולם הנאור" ולא נוח לך לחזור ולהתייחס מחדש לנושא, {כמו שהגזמת בגדול בכותבך ש800000 ישראלים צובאים על הקונסוליה הפולנית ובפיהם תחינה: אנא, פולנים טובים, קחו אותנו חזרה…}.

    מ.מ. שרון, ברשימתו באתר הזה שואל:
    האם הגיע הסוף לציונות ולמפעלה- מדינת ישראל…
    מה דעתך בנדון?
    בכבוד רב יוסף הזקן

  6. ליוסף הזקן הגיב:

    לא התכוונתי להתחיל וויכוח על "עליה" או "ירידה" . אני כלל לא באחת מהשתיים. אני סבור שאדם צריך בדרך כלל להיאבק למען עקרונותיו ואמונותיו במקום שבו הוא חי. אלא שיוסף הזקן מלא על גדותיו בהתפעלות לעם הנבחר שהאש בוערת ברמ"ח אבריו ובש"ס גידיו לחזור לארץ האבות אותה עזב לפני 2000 שנה. חשבתי שרצוי להחזיר מעט שפיות בכל הנוגע בעניין הזה. אפילו לא כתבתי ש-800 אלף ישראלים חוזרים לפולין . סך הכול הם רוצים בינתיים את הנתינות הפולנית. לאחר מכן הם יסתובבו מן הסתם באירופה ויש לשער שרבים גם ידבקו שם. הנה הבוקר מסופר בקול ישראל על גידול ניכר של יהודים (גם ישראלים רבים המספרים שיותר קל להם לחיות בפוליו מאשר בישראל), החוזרים לפולין – למשל סופר שם שיש עכשיו צורך למצוא רב לקהילה המתפתחת מהר מאוד בקרקוב. והנה מופיעה בהרלד טריביון לפני יומיים כתבה על הקהילה היהודית בגרמניה. גם שם ישראלים רבים בין החוזרים. מסופר שהקהילה הזאת היא הקהילה היהודית המתפתחת במהירות הגדולה ביותר בעולם(!). העיתון מספר עוד כי בשנה שעברה התיישבו בגרמניה 20 אלף יהודים , כפלים מאשר בישראל. הקהילה מונה עכשיו 200 אלף יהודים. עיתונאית אחת שהוריה חזרו לגרמניה מישראל מצהירה "כמה זה גדול להיות היום יהודי בגרמניה" ולהקים מחדש חיים יהודיים שם. ממשלת גרמניה מרעיפה על המהגרים היהודים חסדיה כדי לכפר על עוונותיה בעבר – וכל זאת על אף התנגדותה של ממשלת ישראל. ספרתי כל זאת כדי להסביר לישראלים אתנוצנטריים שיש חיים יהודיים (לא ציוניים) גם מחוץ לישראל. (ועל יהודי ארה"ב עוד לא דיברתי. ) ש.א.

  7. לטרחן הזקן הגיב:

    החלטה 194 של האו"ם קובעת שזכות הפליטים לחזור מעולם לא שונתה.
    החלטה זו התקבלה ע"י רוב חברות האו"ם. אם אלו שייכות "לעולם הנאור" זאת כבר שאלה של השקפה.

  8. אלישע הגיב:

    שמואל אמיר שלום,
    כבר מספר פעמים, בויכוחים שבהם אני ואתה מנהלים מעל דפי האתר הזה, אני מצטט לך את הצעתו של יוסי ביילין כפי שהובאה בפני המשלחת הפלסטינית בטאבה אשר לחוף ים סוף.
    משום מה אתה בכל פעם שוכח מחדש את ההצעה ההיא, ולכן אביא אותה כלשונה.
    לפני כן רציתי להעיר לך, במלוא הידידות והכבוד שאני רוכש לך (על אף חילוקי הדעות ביננו), כי בהצעת ז’נווה החלטה 194 מופיעה גם מופיעה:
    יעיין נא אדוני בעמוד 33 של המסמך, בסעיף 2, המנוסח בזו הלשון:
    "החלטות העצרת הכללית של האו"ם 194 ומועצת הביטחון של האו"ם 242, ויוזמת השלום הערבית.
    א. הצדדים מכירים בכך שהחלטת העצרת הכללית של האו"ם 194, החלטת מועצת הביטחון 242 ויוזמת השלום הערבית בנוגע לזכויות הפליטים הפלסטינים מציגות את הבסיס לפתרון בעיית הפליטים.ובכן, עד כמה שאני מבין החלטה 194 מוזכרת לא פעם אחת אלא פעמיים.
    אינני מבין על סמך מה קבעת כי בהצעת ג’נווה לא מופיע סעיף 194, אתה מוכן להסביר?
    בתודה מראש, אלישע.
    בהזדמנות זו אני שולח לך את ברכותי לשנה החדשה.

  9. יוסף הזקן לשמואל אמיר הגיב:

    תודה מר אמיר על התגובה. גם אני לא אוהב וויכוחי סרק. הצרה עם היהודים היא שהם כמו אותו סנאי מסובבים את הגלגל ללא הרף, חוזרים על עקבותיהם בהיסטוריה שוב ושוב ושוב…

    השנה- 1950. המקום- מחנה עבודה בסיביר המרכזית. מירצ’ה הרומני ראש צוות ואני עוזרו. אנו מנסרים עצים ומתפגרים מרעב ועייפות. אני שואל את מירצ’ה שפיקד על הריגת יהודים ועקירתם לטרנסניסטריה: למה עשיתם את זה??? למה זה הגיע ליהודים???
    תשובתו של מירצ’ה:

    "היהודים באו אלינו בחוסר כל במאה ה-17. וכבר במאה ה-20 כל המסחר והתיווך היה בידיהם. הם היו העשירים. הכסף היה בידיהם. הם השחיתו את השילטון ובעזרתו שלטו עלינו. משפחתי עובדת את האדמה מדורי דורות. אנו אלה שמייצרים את המצרכים ומאפשרים את החיים. אבל הם אלה שמרוויחים על התיווך והסחר בעמלנו. הם עושים חיים בערים ואנו- שקשורים לאדמה, עובדים יומם ולילה ואוכלים חרא.
    וגם כשבאו הקומוניסטים אלינו לא השתנה המצב כמו שקיווינו: שוב היהודים שלטו עלינו אבל הפעם הם היו קומיסרים ונצ’לניקים שהסגירו אותנו בכוח ובמרמה אל תוך הקולחוזים, אחרי ששדדו מאיתנו את המעט שהרווחנו במשך דורות…
    אז מה רצית שנעשה, רק באה ההזדמנות סגרנו איתם חשבון. הפעם להרבה שנים. הם כבר לא יחזרו משם…"

    אבל הם כן חוזרים. השאלה היא כמה זמן ייקח להם-למארגנים ולמסדרים הטובים ביותר בעולם- ליהודים- להשתלט שוב על העניינים ולהוביל את החיים קדימה…וכמה זמן ייקח עד שמירצ’ה חדש ייולד וירצה לשנות את הדיספרופורציה הסוציאלית שמייצרים היהודים עקב יכולתם השכלית והאירגונית העל טבעית, שבוודאי תתלווה אליהם כמקודם ולא תזנח אותם.
    השאלה היא מה לעשות והאם צריך בכלל לעשות משהו. ואיך מתייחסים לתופעה הזאת השמאלנים המובילים.

  10. יובל הלפרין הגיב:

    כן, והיהודים גם משתמשים בדם של ילדים בשביל לאפות מצות.
    יוסף היקר, אני מתפלא כיצד אתה מביא כאן כטיעון גבבת של קלישאות אנטישמיות קלאסית וחסרות שחר. פשוט, הפשיסטים דאגו להסיט את התסכול שקיים בקרב ההמונים כלפי עשירים ומתווכים וכד’, בשיטת המעתק: בעלי הון = יהודים.
    אתה יודע שבימי שייקספיר כמעט לא היו יהודים באנגליה? המחזאי הדגול כתב את "הסוחר מוונציה" (שיילוק), כדי להצהיר שהמלווים בריבית האנגלים שעשקו אז את ההמונים הם "גרועים כמו היהודים".
    בתקופה שההוא מסיביר דיבר עליה חל תהליך פרולטריזציה מהיר ואכזרי בקרב יהודי מזרח אירופה, בלי שום "ארץ ישראל". הבונד היה אחת מתנועות הפועלים הגדולות במזרח אירופה (בכל, לא רק בקרב היהודים), ואז כשדובר בתנועת פועלים הכוונה הייתה לפועלים ממש. למיליוני פועלים יהודים שדיברו אך ורק יידיש וחיו בעוני מחפיר.
    ויש גם את הבלוף ההוא שהיהודים החזיקו את סחר העבדים וארצות הברית. כן, היו כמה. היו גם כמה פעילים יהודים בתנועה לביטול העבדות. אבל גם אלה וגם אלה יכלו להיעלם בן לילה, והן סחר העבדים והן התנועה לביטול העבדות היו ממשיכים לפעול כסדרם.
    נמאס לי כבר לחזור באתר הזה על כך שאחוזי האבטלה והעוני בקרב יהודי ארצות הברית כיום גדולים מחלקם באוכלוסייה הכללית, ואת זה שבמשך דורות עבדו יהודים בארצות שונות גם את האדמה, בלי ששום א"ד גורדון יטיף להם בעניין ובלי לנפנף בקושאנים ולנשל פלאחים.

    כל המיתולוגיה על החנוונים והתגרנים והבנקאים והמלווים היא הסתה אנטישמית שאומצה בשתי ידיים על ידי התנועה הציונית.

  11. יובל הלפרין הגיב:

    ושכחתי עוד משהו. את סבא שלי רצו לזרוק לטרנסניסטרייה כי הוא עקר שיניים לאנשים וזה היה נורא כואב. ברצינות, שנים שמעתי את הצרחות של הפציינטים.

  12. עופר יהלום הגיב:

    כנראה שהכותב נגע בנקדוה רגישה, ולכן מתפתח כאן דיון ארוך מהרגיל.

    למערכת הגדה – כפי שהעיר יוסף הזקן, באמת היתה בעיה טכנית של נפילת האתר חלפני כעשרה ימים. לא הייתי מעיר על כך אילולא התפרסמו בימים האחרונים ידיעות בתקשורת, על מפלגות שפעיליהן פורצים זו לאתרה של זו.
    ולמגיב אחר מלפני כעשרה ימים – אין זה מדוייק לטעון שרק 3 אחוז מהקרקעות נמצא בידי ערביי ישראל, מכלל הקרקע המוחזקת בידי אזרחים פרטיים הינה, לפי הגדרות שונות, בין 8 ל-20 אחוז מהקרקעות במדינה. השאר מוחזק ע"י גופים ממשלתיים.

    אשר להסכם ז’נווה, יש בו ויתור פלסטיני על השיבה בפועל. אמנם ההסכם נחתם בין אישים שלא היתה להם סמכות רשמית של ממשלותיהם, כלוחר לא בעלי תפקידים בישראל וברשות הפלסטינית, אבל ההסכם מהווה בכל זאת התקדמות מכיוון שאלה גורמים חשובים משני הצדדים, בייחוד בצד הפלסטיני.
    לעומת הסכם ז’נווה, באו"ם יושבים אמנם נציגים רשמיים של הממשלות אבל אין לו שום סמכויות אמיתיות לגבי החברות. ומובן שכל הסכם בין הצדדים יקבל את ברכתו של גוף זה.

    ולעניין הגירת יהודים לארץ – בחשבון הכללי ממספר היהודים שנכנסים לארץ עולה בהרבה על אלה שיוצאים ממנה, ויש גם את עניין ההתבוללות בחו"ל. כיום למעלה מ-40 אחוז המיהודים בעולם חיים כאן, והשיעור הולך וגדל.

  13. יוסף הזקן ליובל הלפרין הגיב:

    יובל היקר, אתה לא מסכים ולא מקבל את טענתם של המירצ’אים. מי מאיתנו היהודים כן מסכים ומקבל את טענתם? אלף ואחד פעמים טענתי לפני מירצ’ה שעל כל סוחר יהודי ישנם שניים וחצי יהודים-פועלי כפיים, שהיהודים, במרצם האירגוני השופע והחרוץ, הביאו ברכה לאזור כולו ולתושביו העמלים…לשווא.

    במחנה שלנו היו המון פוליצאים- "שומרי מחסנים" ומחסלי יהודים- שכניהם לשעבר, היו שבויי צבא וולסוב- שהתפארו בפני כל- מי חיסל יותר יהודים וקומוניסטים, היו לאומנים ממדינות בלטיות- שהזדרזו להרוג את יהודיהם, אחרי בריחת הצבא האדום, עוד לפני בואם של הגרמנים: בהתחלה הרגו את הגברים, אחר כך את הזקנים הנשים והילדים.., היו לאומנים מכל הסוגים, שונאי המישטר והיהודים, והיו קומץ יהודים-ציונים, שעמדו בגבורה בהאשמות זדוניות נוסח מירצ’ה שהטילו יום יום בפניהם המרצחים הצוהלים…

    כעבור עשור, כשישבתי פעם שנייה במחנות מורדוביה, שמעתי את אותם הטענות, אותם האשמות, אליהם התווספו האשמות היהודים מפי נאצים צעירים ילדי המלחמה באירגון משטר ציוני-יהודי עולמי= סודי ביותר- שלא בוחל בשום אמצאים להשיג את מטרתו: לשלוט על העולם ולשעבד את כל עמי העולם למשטר יהודי-ציוני כלל עולמי…והמטרה הראשונה- השמדתה של ברה"מ- שעומדת איתנה כצוק מול האימפריאליזם היהודי-ציוני עולמי…
    נכון- בליברדה טיפשית, זדונית, ופרימיטיבית?

    ידידי הצעיר יובל הלפרין- זוהי הצרה שלנו שלאורך כל ההיסטוריה שלנו אנו מואשמים לרוב באשמות שווא על אף השתדלותנו להביא מזור לאנושות, לרפא אותו מחוליו, ולכוון אותו לדרך הישר. ולא יעזור לנו שום התרפסות…
    תמיד יאשימו אותנו. אני לא רואה פתרון למצב המביך והמייאש הזה במדינות זרות.

    זה מה ששאלתי: כמה זמן יעבור עד שהיהודים הנוהרים לפולין, הונגריה, רומניה, וכו. יתארגנו מחדש, יצברו הון ושילטון ויעמדו אחוזי אימה וייאוש בפני מירצ’אים חדשים.

    מה יצא לנו מזה שאנחנו צודקים והמירצ’אים טועים? שישה מיליון מאנשינו הצודקים, מהם מיליון וחצי ילדים רכים, הועלו בעשן לשמיים הריקים ע"י המירצ’אים הלא צודקים…

    אולי לך- קומוניסט מהדור הצעיר, יש עצה טובה מתקבלת על הדעת: מה עושים עם עם, שחריצותו, כישרונו האירגוני הבילתי נדלה, ושאיפתו להביא צדק ומזור לעמים- יוצא לו בעוכריו כל פעם מחדש…

  14. יובל הלפרין הגיב:

    ליוסף,

    תודה על ההבהרה.
    לתהיותך אין לי כמובן תשובה חד משמעית.
    אבל באופן כללי ניתן לומר:

    שאיפתם של יהודים רבים להביא צדק ומזור לעמים היא תוצאה של רדיפתם ולא הסיבה לה. אני עדיין סבור שחבירה לאידיאולוגיה השוללת כל גזענות ואפליה על בסיס דת, גז, מין, מוצא וכד’ היא הפתרון לסכנה הנשקפת לקבוצות שהיו קורבן קלאסי לגזענות, כמו היהודים, הצוענים, השחורים בצפון אמריקה וכו’.
    הקמת מדינות אתניות לכל אחת מהקבוצות האלה לא תפתור דבר, כי היטלר, למשל, כבש תחילה מדינות לאום קיימות ורק אחר כך טבח בתושביהן השונים, ואך יד הגורל אחראית לכך שלא הגיע, למרבה המזל, גם לפלסטינה-א"י.
    לעומת זאת, דרייפוס, ש"הפך את הרצל לציוני", לבסוף שוחרר וזוכה כתוצאה ממאבק פוליטי פנימי בתוך צרפת. כך שהרושם שקיבל הרצל בהיותו עיתונאי במשפט דרייפוס היה מוטעה. זה לא היה "כולם נגד היהודי". המחלוקת על מעמדו וגורלו של היהודי היוותה אך ביטוי אחד לוויכוח בין תפיסות עולם שונות.
    הציונות מחייבת להיות ניטרלי לכאורה במחלוקות כגון אלה, ולמעשה לנטות יותר ויותר לצד הימני שלהן.
    הציונות היא לא "קשר להשתלט על העולם" וכד’, היא בסך הכול תופעה מקומית. אבל נרצה או לא, הנסיבות שבהן פעלה הציונות אילצה אותה לרקום בריתות הולכות ומתהדקות עם מכלול הכוחות שקרוי בפינו "ימין".
    בעת ה"מהומות" האחרונות בצרפת, למשל, נשמעו דוברי קול ישראל ופרשניו כדוברי החזית הלאומית, וזה מצטרף למסורת תרבותית ודיפלומטית ארוכה, שישראל הרשמית תומכת בכל מה שמתקשר למיליטריזם, לגזענות ולהנצחת יחסי כוחות קיימים.
    בסופו של דבר זה יחזור אליהם/אלינו כבומרנג, ושום "מדינה יהודית" לא תעזור פה.

    וחוץ מזה, העובדה שדמוקרטיות ליברליות הידרדו לפשיזם ולנאציזם מוכיחה את חולשתן. אולי יש סתירה בין דמוקרטיה כמהות לדמוקרטיה כשיטה, וקצת בולשביזם, שיעניק לגיטימציה לסתימת פיותיהם של "מירצ’אים" למיניהם (לאו דווקא לשלוח אותם לנסר עצים בשלג), הוא הכרחי, עם כל הסכנה הכרוכה בהידרדרותו לפנאטיות שאותה חשת על בשרך.

  15. יוסף הזקן ליובל הלפרין הגיב:

    ידידי הצעיר יובל הלפרין.
    "שאיפתם של יהודים רבים להביא צדק ומזור לעמים היא תוצאה של רדיפתם ולא הסיבה לה."
    אני לא שופט לחובה את שאיפתם של היהודים להשליט צדק בעולם האכזר- בוודאי שזו תוצאה של רדיפתם. אני זועק מרה על שהעולם האכזר והמנוול, בשבילו הם טורחים, גומל להם בכפיות טובה רצחנית על שאיפתם לשפוך את דמם על מתרסי המהפיכה כדי להביא לו צדק ומזור.
    ראה נא איך גמלו ליהודים על חלקם המשמעותי והקובע במהפכת אוקטובר, ועל הקמת מדינת-על סובייטית, על אף הטרור שהופעל נגדם.
    ראה נא איך גמלו ליהודים בגרמניה, בהונגריה, ברומניה, בדרום אפריקה, בארגנטינה…

    היהודים נוהרים שוב לפולין, הונגריה, רומניה..,הם כנראה לא למדו מאומה מהטרגדיות הסוציאליות, עקובות מדם רב, שהתחוללו בעולם התוסס, בהם הם השתתפו במרץ ובאמונה רבה ושילמו את המחיר במלואו…

    האם כדאי ונבון להמשיך ולכפות בכוח על עולם עויין, שדוחה אותם ובועט בהם, את ה’צדק צדק תרדוף’ היהודי?

    לא יותר נבון והגיוני להתרכז בעניינים עצמאיים בוערים: איך לגמור את הסכסוך, שנגרם עקב חזרתם של היהודים לביתם הלאומי, לשביעות רצונם של שני הצדדים, ולהפוך את המזרח התיכון למקום שטוב ונוח לחיות בו.

    "בעת ה’מהומות’ האחרונות בצרפת, למשל, נשמעו דוברי קול ישראל ופרשניו כדוברי החזית הלאומית, וזה מצטרף למסורת תרבותית ודיפלומטית ארוכה, שישראל הרשמית תומכת בכל מה שמתקשר למיליטריזם, לגזענות ולהנצחת יחסי כוחות קיימים.
    בסופו של דבר זה יחזור אליהם/אלינו כבומרנג, ושום ‘מדינה יהודית’ לא תעזור פה."

    ידידי הצעיר, כל מה שהבאתי פה היה להראות: כשהיהודים לדורותיהם מזדהים עם עושי ה’מהומות’, עולים על מיתרסים ומקריבים את טובי בניהם- גם זה לא עוזר להם להפוך סוף סוף לילידים חוקתיים של האזור ולהבטיח את עתידם. בהזדמנות הראשונה בועטים בהם החוצה.

    מי שמתדרדר לפשיזם ולנאציזם זה- צחוק הגורל-
    המדינה הענקית, עבורה נלחמו ושפכו את דמם טובי הפריטים האנושיים שהאמינו שאפשר לשנות לטובה את העולם ואת יושביו.

    לא כל כך מהר דמוקרטיות ליברליות מתדרדרות לפשיזם ולנאציזם. הנאציזם הגרמני- כך היסטוריונים- תוצאה של הבולשביזם הרוסי.

    לדעתי- לולא הבולשביזם של סטלין, האכזר והרצחני ללא צורך והיגיון, רוסיה הסובייטית הייתה קיימת היום, מחר, ועוד הרבה שנים.

    השאלה- האם לא למדנו לקח

    "בעת ה"מהומות" האחרונות בצרפת, למשל, נשמעו דוברי קול ישראל ופרשניו כדוברי החזית הלאומית, וזה מצטרף למסורת תרבותית ודיפלומטית ארוכה, שישראל הרשמית תומכת בכל מה שמתקשר למיליטריזם, לגזענות ולהנצחת יחסי כוחות קיימים.
    בסופו של דבר זה יחזור אליהם/אלינו כבומרנג, ושום "מדינה יהודית" לא תעזור פה".

  16. לאלישע משואל אמיר הגיב:

    לאלישע שלום רב
    אתה צודק בהחלט שסעיף 194 מופיע במסמך "יזמת ג’נבה" ואני אפילו אסיר תודה לך שהלכת אל המקור להוכיח אותי על פני. אלא שאין זה משנה כלל את הוויכוח על זכות הפליטים בינינו או ביחס למקומו (חסר מקומו) במסמך ג’נבה. במסמכים כדאי לכנס לפרטים בהם שוכן השטן – או האלוהים. ביחס לסעיף 194 נאמר שם שהוא "מציג את הבסיס לפתרון נושא הפליטים". מכל היחסים וההסכמים בין ישראל לפלסטינים למדנו לדקדק מאוד בנוסח. בין קבלת סעיף 194 לבין שימושו "כבסיס" טמון כמעט תהום. (זוכרים עוד את הוויכוח על החלטה 242 בין נסיגה "מן השטחים הכבושים" או "מכל השטחים הכבושים?"), והעדות לכך היא במסמך יזמת ג’נבה עצמו. הרי בהצגת המסמך לפני הקהל הישראלי כתוב במפורש (דף 8 סעיף 5):" אין בהסכם זכות שיבה של פליטים פלסטינים לישראל", וכתוב גם :מספר הנקלטים (כלומר הפליטים) בה "יהיה נתון להחלטה הריבונית והבלעדית" של ישראל. מתברר אפוא שלאמיתו סעיף 194 מוזכר בעצם למטרה אחת: לנטרל ולבטל את "זכות השיבה" שהוא מהות הסעיף
    אגב טיפלתי ב"דקויות" יוזמת ג’נבה במאמר באתר "רקווים ליוזמה", לעיונך!
    גם אני מאחל לך כל טוב וויכוח פורה באתר לשנה החדשה.

  17. אלון הראל הגיב:

    אני מאוד תמה על הדבקות בהחלטות האו"ם של המלומד אמיר. עם זאת לצורך הבהרה יש להזכיר כי אין המדובר בסעיף 194 אלא בהחלטה 194 ליתר דיוק סעיף 11 של החלטה 194. כמו כן ראוי להזכיר כי מספר הפרשנויות להחלטה זו על ידי משפטנים בינלאומיים קטן אך במעט ממספר הפרשנויות שנתנו לספר בראשית.

  18. לאלון הראל הגיב:

    עם כל הכבוד לפרשנויות ל-194, יש גם מושג כמו "זכות השיבה", לא הכול זה פרשנות,זכות זו אי אפשר לפרשן למות, בודאי לא אצל הפלסטינים. ש.א.

  19. אלון הראל הגיב:

    ראה את מאמרו של חלידי ב 21 Journal of Palestinian Studies בעמוד 29.

    חלידי בוחן את הפרשנויות שניתנו אצל הפלסטינים עצמם לזכות השיבה. יתכן שתאמר שחלק מן הפרשנויות הן בגדר "לפרשן למות" אבל העובדה הבלתי מעורערת היא שמושג זכות השיבה הוא עמום עד מאוד.

    חסידי שתי מדינות טוענים בחלקם כי זכות השיבה יכולה להתממש בגדר מדינה פלסטינית. אחרים גורסים כי זכות השיבה איננה כוללת את כל הצאצאים של המגורשים ועוד ועוד.

  20. לאלון הראל הגיב:

    אין וויכוח שיש פרשנויות שונות על זכות השיבה. אבל אין וויכוח בין פלסטינים שיש זכות שיבה לפליטים שגורשו מבתיהם.ממשלת ישראל וכל המפלגות הציוניות מתנגדות כידוע לזכות השיבה.למעשה יש אצלנו רבים המחכים לכל הזדמנות לגרש עוד פלסטינים, כמו למשל ב-1967.(רק היום מפרסם תום שגב במוסף "הארץ" כיצד אשכול רצה לגרש 100000 פליטים מעזה לעיראק). לשמאל הלא ציוני אין ענין מיוחד לכנס לפרשנויות של סעיף זכות השיבה . השמאל מעונין להדגיש את העמדה העקרונית של זכות השיבה. השמאל משוכנע שבלי פתרון בעיית הפליטים דרכי השלום ישארו חסומים. ש.א.

  21. ליוסף הזקן הגיב:

    ליוסף הזקן,
    אתגרת אותי, בשם קארל מארקס, (לא פחות ולא יותר) , להשיב על שאלתך מי הוא "העולם הנאור " (המרכאות הן כמובן שלך) שבעיניו נהיה מצורעים אם לא נחזיר את הפליטים לתוך ישראל וכו’ . יש בודאי הבדלי דעות רציניים בינינו מי הם עולם נאור ומי לא. בעיני למשל אלה המתייצבים נגד ניסיון ההשתלטות של האימפריאליזם האמריקאי במזרח התיכון (עיראק למשל) הם עולם נאור ואילו אלה התומכים בכך הם כוחות נחשלים. אך הביקורת ואף המיאוס מישראל חורגים מגבולות אלה ומגבולות העולם השלישי.
    אפשר לומר שישראל נמצאת היום בשפל המדרגה בדעת הקהל העולמית והדוגמה שלי מהזמן האחרון, היא דווקא ארצות הברית – "ידידתנו הגדולה". הנה: ב"הארץ" (21.12.05) מופיעה כותרת גדולה: "ישראל? היא מיליטריסטית, פנאטית, ובכלל לא פאן". הכתבה מתייחסת לקמפיין של מוסדות יהודיים נגד תדמיתה של ישראל המתגלה במשאל בקרב האמריקאים. בכתבה מסופר שבקרב אנשי ההסברה במשרד החוץ שלנו ידוע אמנם שהדעה על ישראל באירופה ובאסיה אינה מחמיאה לנו אבל בארה"ב, כך סברו, הדעה עלינו מאוד חיוביות. תוצאות המשאל סותרות דעה זו. מתברר שישראל נתפשת "כמקום מיליטריסטי, מאוד דתי, הנשלט על ידי גברים, מאוד קשוחה, מאוד נוקשה, מסוכנת, מעוררת חרדה. אין בה שום פאן. מקום שאמריקאים לא מתחברים אליו, מין מדינה חייזרית". הבית בישראל לעמת בית איטלקי נראה במשאל הזה "מבוצר, מוגף בחומה. יש בו הרבה בטון. אנשים מסתגרים בו. הבעל הוא השולט בבית. נשים בכלל לא הוזכרו. אורח לא יוזמן להיכנס. יש חלק אחורי, שבו יש פלשתינאים…". הנשאלים נתבקשו גם ליצור קולאז’ים של מדינות שונות ובהן ישראל. על ישראל יצרו קולאז’ים שבהם "ישראל נראית בעלת נוף מדכא, מאוד מבודד".
    כן יוסף היקר כך אנחנו נראים בעיני ידידינו ואתה יכול לדמות כיצד אנו נראים בשאר העולם. ..
    כן אני יודע שתמצא לכך תירוצים והצדקות לרוב. אני מניח שתאמר לעצמך שיש עדיין – מה לעשות – הרבה אנטישמים בעולם.
    לכן אצטט גם "אנטישמי" ישראלי: "מדינה שהמחלקה לחקירות שוטרים שלה יודעת לקבוע מיד שפלאח אומלל, שנגרר על ידי חמור, נהרג בתאונה ולא מתוצאה מכך ששוטרי מג"ב קשרו אותו לבהמה, היא מדינה שמאבדת צלם אנוש כתוצאה משליטתה על עם אחר". עוזי בנזימן ב"הארץ" ( 1.1.06 ).ש.א.

  22. אלון הראל הגיב:

    אני אינני יודע מהי בדיוק העמדה העקרונית. לדעתי יש הרבה "ציונים" המסכימים בכל שאלה אופרטיבית עם "אנטי ציונים" אלא שחלק משתמשים בטרמינולוגיה של "זכות השיבה" ואילו אחרים לא משתמשים בה.

    ברור לגמרי כי הסדר שלום יצטרך לפצות את הפלסטינים על הגירוש. חלק מן הפיצוי יכול להיות בדרך של מתן זכויות קיניניות על אדמות שהיו בבעלותם לפני 1948 וחלק בדרכים אחרות. אם זה "זכות שיבה" אז "ציונים" ו"לא ציונים" יכולים להסכים על כך.

    אני חושב שהאבחנה בין "ציונים" ו"לא ציונים" ממילא מיטשטשת בימים אלה ואני לא בטוח היום מה בדיוק מזהה אדם כציוני או לא ציוני. אני וודאי לא חושב כי "ציונים" בהכרח חולקים על טענתך המרכזית במאמר לפיה יש קווי דמיון בין ציונות לבין תנועות קולוניאליסטיות.

  23. יוסף הזקן לשמואל אמיר הגיב:

    תודה מר אמיר על שהארת את עיניי מיהו ‘העולם הנאור’ להבנתך. בוודאי שאני לא מסכים עם קביעתך.
    בעיניי: בהתאם לתנאים המשתנים ללא לאות ובקצב גובר בעולמנו הקטן, ובעקבות האמצאים הטכנולוגיים החדשים החודרים בגסות ובאונס למחשבה ולתעסוקה האנושית-העולמית, עולם נאור הוא זה- שמעכל בתבונה ובחוכמה את החידושים הדורסניים והמאיימים, ועקב זאת מתפתח בתנופה אדירה בלתי פוסקת.., עולם נאור הוא זה- שצועד ומצעיד את העולם כולו קדימה, וגם סוחב אחריו בכוח ובאלימות את שארית העולם המפגר אחריו, ובזה מכלכל אותו, מיטיב עמו, ומחייה אותו.

    למיטב הבנתי: לדבר היום על "השתלטות האימפריאליזם האמריקאי על המזרח התיכון" נשמע כהדף הבא מרחוק, מוזר ואנורמלי, מעולם אחר לגמרי- שמזמן עבר מהעולם. גם אם מפגינים פה ושם צעירים חמומי מוח, חסרי בינה, ולרוב- נתמכי סעד, נגד ה"אימפריאליזם העולמי הכובש המתפשט והמדכא", זה לא רלוונתי כבר, זה לא מעורר אף אחד, ולא משפיע על כלום.

    תדמיתה של ישראל. וכי איך אחרת יכולה להצטייר תדמיתה של מדינה, הנאלצת לעמוד על נפשה ולהלחם על קיומה זה יובל שנים?
    ועל אף התדמית הלא סימפטית בעולם, שהרבה יהודים מלומדים משלנו מעצבים ומקדמים אותה, עדיין חיים אזרחים ערבים במדינת היהודים ה"פאשוציונית", כהגדרתו הארסית של- אתם יודעים של מי- לא רע יחסית בהתאם לתנאים ולנסיבות. אין לי כל ספק שבבוא השלום האמיתי -הלוואי- הערבים במדינת היהודים, הדמוקרטית והשיוויונית, יחיו וירגישו הרבה יותר נוח וטוב כבהרבה מדינות ערביות.

    רק להזכיר: בשיאה של האינטיפאדה הראשונה וגם השנייה התפרנסו בישראל הרבה ערבים מהשטחים, ולא נגעו בהם לרעה {פרט לכמה מקרים קשים}, לא רדפו אותם, ולא הלינו את שכרם. האם זוהי מדינה קשה? רעה? פאשיסטית? נוקמת? נוטרת?

    "הבעל הוא השולט בבית. נשים בכלל לא הוזכרו. אורח לא יוזמן להיכנס…"
    קונוטציה ברורה. הכתובת ידועה.
    "כן יוסף היקר כך אנחנו נראים בעיני ידידינו ואתה יכול לדמות כיצד אנו נראים בשאר העולם…"

    בשיאה של האינטיפאדה הראשונה ביקרתי את בני שעשה פוסט דוקטורת באוניברסיטה יוקרתית בארה"ב. הוזמנתי לאירוע. וכשהוודע לאורחים המכובדים שאני מישראל וש"ישבתי" בגולאג הסובייטי, לא נתנו לי מנוח ערב שלם. לשאלות על ישראל לא היה סוף, נדהמתי מהסימפטיה שהרעיפו על המדינה היהודית הסגל והסטודנטים. היו גם היו עקיצות כואבות ומעליבות מאוד, אבל לא הם שהשאירו עלי ועל הנוחכים רושם, ולא הם שנחרטו בזיכרוני.
    לא התרשמתי מהמאמר ב"הארץ" שהדברים השתנו.

  24. שמואל אמיר לאלון הראל הגיב:

    לאלון הראל שלום,
    אתה מעלה שאלה אמיתית: מה בין ציונים לאנטי ציונים ביחס לעמדות פוליטיות שונות.
    אתה צודק שבהרבה תחומים חשובים עמדותיהם דומות, אם לא זהות. הדוגמה הבולטת לכך היו עמדותיו הנחרצות בעניין הכיבוש של פרופ’ ליבוביץ הציוני. ונכון גם כפי שאתה מעיר ש"ציונים לא בהכרח יחלקו על טענתי בדבר קווי דמיון בין הציונות לבין תנועות קולוניאליסטיות.
    ובכל זאת, כך אני רוצה לטעון, יש הבדל בין ציוני ללא ציוני . ההבדל הזה מתגלה כאמור לאו תמיד (אבל לרוב) במישור הפרטי אלה בתחום הציבורי והמפלגתי. כאן הדבר די פשוט: עמדות המפלגות הלא ציוניות שונות מאוד מאלה של המפלגות הציוניות. לא רק בעניין "זכות השיבה" , בעניין נסיגה לגבולות 67 , בעניין נסיגה מלאה גם מירושלים.
    לא בדרך פלא עמדת המפלגות הלא ציוניות תמיד תקיפות עקביות ומרחיקות לכת יותר משל מפלגות ציוניות בכל הקשור לזכויות ערבים בתוך ישראל וביחסים לפלסטינים. אין זה מקרה שיוסי שריד ומרץ האשימו את הפלסטינים ואת ערפאת בפרוץ האינתיפאדה. יוסי ביילין התבטא שהוא מתנגד ל"זכות השיבה" מהיותו ציוני.
    ואכן זה הגיוני – מי שחושב שזכות היהודים הוא לבוא הנה גם אם זה על חשבון ערבים, וזו עמדה ציונית בסיסית, תהיינה לו עמדות שונות משל אלה החושבים אחרת. חוקי זכות השבות הן לגבי הציוני הדבר הטבעי ביותר וכך גם חוקי קרן הקיימת האוסרות מכירת קרקע לנכרים או ייהוד הגליל וכך הלאה והלאה. כמובן שתחת לחץ ציונים מוכנים להתפשר. גולדה עוד הייתה ציונית גאה ושללה בכלל קיום פלסטינאים ושרון "מכיר" כבר במדינה פלסטינית (בשלב זה כבנטוסטן הנשלט). אבל אין להתעלם מכך שככל עמדה ציונית אידיאולוגית מתבטא גם בכל השאלות הפוליטיות.
    כאשר היה פילוג במפ"ם ב1953 החלק השמאלי שעזב- גורש מן המפלגה נטש גם את הציונות. כאשר מקי התפלגה ב-1965 החלק היהודי כעבור זמן קצר חזר אל האידיאולוגיה הציונית. בדרך כלל הייתי אומר (במקצת בניגוד למה שטענתי למעלה) שכאשר אדם מן השמאל מתקרב להשקפות ציוניות הוא גם ישנה בעקבות זאת עמדות פוליטיות. ולהפך: כאשר אדם מתחיל להטיל ספק במסורתו הציונית הוא גם ישנה עמדות פוליטיות. ובסיכום: הציונות (ואידיאולוגיות בכלל) – אין לזלזל בכוחן ובהשפעתן על הפוליטיקה, בפרט זו הישראלית.

  25. הערה לשמואל אמיר הגיב:

    האידיאולוגיה אינה תלושה מהפריבילגיות להם זוכים היהודים בישראל. היא משמשת הצדקה להם. כלומר העמדה הפוליטת של ציונים נובעת קודם כל מהרצון לשמר את הפריבילגיה ולא מההשפעה של האידיאולוגיה הציונית.

  26. למגיב מעלי הגיב:

    קביעתך מצמצמת מדי לטעמי.
    ש.א.

  27. ליוסף הזקן הגיב:

    נדמה שהויכוח בינינו מיצה עצמו מזמן, אני מודה לך על תגובותיך. שאבתי תקוה לעולמנו מתגובתך האחרונה, דר’ פאנגלוס. ש.א.

  28. יוסף הזקן לשמואל אמיר הגיב:

    אני מודה לך, מר שמואל אמיר, על ש"ירדת מהאולימפוס לתפוס שיחה" עם יוסף הזקן. חבל שלא "הרמת את הכפפה" אותה השלחתי לעברך.
    אתה שריד קומוניסטי, אני שריד המשטר הקומוניסטי. הדושיח בינינו מתבקש:
    יכולנו להתעמת בזירה האפולוגטית של הגדה השמאליסטית להנאתנו ולהנאת הגולשים.
    אבל אתה בחרת לסגת עוד בטרם התחלנו להתעמת בכלל. ולי אלף ואחד שאלות אליך. למשך:
    למה לדעתך קרס המשטר הסובייטי כל כך מהר ובאופן כה אלגנטי ומרשים?
    מעניין- מה דעתך בנדון.
    אם רק תמצא עניין בדושיח בינינו, יוסף הזקן תמיד לרשותך. ראיתי המון דברים הקשורים לאמונתך הקומוניסטית ואני מכבד את התמדתך הרעיונית, אם כי אני משוכנע שאתה טועה בגדול, ולא קשה להוכיח את זה.
    מי זה ומה זה דר’ פאנגלוס?

  29. מי זה פאנגלוס? הגיב:

    פאנגלוס הוא אחד מגיבורי "קנדיד" , יצירתו הקלאסית של וולטייר. מול מלחמות ואסונות, זעזועים הרס וכליה המתרחשים לנגד עיניו, הוא תמיד חוזר ואומר: "אנו חיים בטוב שבעולמות האפשריים".
    ש.א.

  30. יוסף הזקן לשמואל אמיר הגיב:

    תודה מר אמיר על ההארה בנוגע לדר’ פאנגלוס.
    האנציקלופדיה המקוונת לא מצאה בשבילי תשובה. מוזר. אני לא חושב שיש בינינו- פ. ואנוכי- מהמשותף. לוולטיר התוודעתי לראשונה ב 1942, נשארו בזיכרון הברקות סתומות מההתכתבות של וולטיר עם הקיסרית אקטרינה השנייה.

    רק היום עליתי על המאמר שלך בגדה
    "הרהורים ביום השנה למהפכת אוקטובר" מ 07/11/2002 וקראתי אותו בעיון רב מאוד. מסכים עם רוב הטיעונים שלך.

    "ולסיכום: למרות כל הכישלונות – ברה"מ במאבקיה משך שנות קיומה הצעידה את האנושות קדימה בשלוש תרומות היסטוריות:

    עצם המהפכה היה אירוע היסטורי ראשון בו קמו המעמדות המדוכאים על אדוניהם ויכלו להם."

    המהפכה הצרפתית קדמה למהפכת אוקטובר וממנה המהפכנים הרוסים, לדאבון העולם כולו, לא למדו לקח.

    "המהפכה סימנה בפעם הראשונה בהיסטוריה את האפשרות להפוך את הסדר הקיים. המהפכה עוררה את התקווה בלב העמים לשינוי יסודי של הסדר החברתי".
    אמת לאמיתה. אם כי סמנים ראשונים לצורך הפיכתו של הסדר הקיים סימנו נביאי ישראל, ולפניהם משוררים והוגים רבים בעמים שונים. ואני מאמין היו הרבה דורשי צדק שלא השאירו עקבות. ‘אין חדש תחת השמש’.

    "ברה"מ בניצחונה על הפשיזם הצילה את האנושות משקיעה בברבריות".
    אמת לאמיתה. ברה"מ- היא ולא אחר- ניצחה את הכוחות האדירים של הפאשיזם הגרמני, כוחות הברית עזרו. גם בלעדיהם ברה"מ הייתה מנצחת בהקריבה כפליים קורבנות. אבל בלי ברה"מ האנגלו-אמריקאים לא היו מנצחים את הגרמנים. בשום אופן. לא לפני הפצצה.

    "ברה"מ מילאה תפקיד מרכזי בשחרור עמים רבים מעול האימפריאליזם. היא סמנה את הדרך למאבק נמשך ומשותף בין הכוחות המתקדמים במטרופולין לבין עמי העולם השלישי".

    לעמי העולם השלישי אחרי קריסת הקולוניאליזם אין שום סיבה ממשית להתעמת עם המטרופולין. להעזר בו כדי להתפתח ולהתקדם כמיטב יכולתם- זו חייבת להיות מטרתם. אין בילתה.

    "קריסת ברה"מ אינה קץ הסוציאליזם. הפרויקט הסוציאליסטי לנוכח המציאות הקפיטליסטית בעולם נשאר רלוונטי וחיוני כבעבר. אלא שבהגשמתו יהיה צורך לפלס דרכים חדשות."

    אמת אמת ואמת. אדרבה: תמציאו משטר סוציאליסטי, או תקראו לו איך שתרצו, שישרת את הקידמה ואת ההתפתחות האנושית בכל התחומים יותר טוב מהקפיטליזם העכשוי, הקרוי בפי המרקסיסטים- אימפריאליזם.

  31. ליוסף הזקן הגיב:

    אני מודה לך שקראת את מאמרי על מהפכת אוקטובר – אלא שלדיון כאן עומדים מאמרי על הקולוניאליזם הישראלי – מנושא זה אתה מתחמק.
    ש.א.

  32. יוסף הזקן לשמואל אמיר הגיב:

    שוב תודה על המאמר המעניין על מהפכת אוקטובר ועל הסיכומים הריאליים, היחידים המתבקשים, שגם מבחן הזמן חתם תחתם.
    "…הפרויקט הסוציאליסטי לנוכח המציאות הקפיטליסטית בעולם נשאר רלוונטי וחיוני כבעבר. אלא שבהגשמתו יהיה צורך לפלס דרכים חדשות."
    דרכים חדשות… לו סטלין היה שומע אותך…

    דרכים אחרות להגשמת הסוציאליזם לנוכח המציאות הקפיטליסטית, לא לפי המתכון הבולשביקי, היו לרוב עוד בתחילת המאה העשרים, אבל מי שעה להם???

    אני מתכוון לקרוא שוב בעיון רב את שלושת המאמרים האחרונים שלך על הקולוניאליזם הישראלי ורק אחר כך, בתנאי- אם אבין אותם היטב, אוכל להביא את דעתי בנדון.
    בינתיים: אני משוכנע מעבר לכל ספק שאנו לא קולוניאליסטים מזן חדש, לא היינו כאלה בהגיענו לכאן, ולעולם לא נהיה- לא אנו ולא צאצאינו- מישהו או משהו אחר מבנים טועים שחזרו למולדתם באיחור מה.
    בברכה י.ה.

  33. אבי פולייס הגיב:

    איזה דבר דפוק איפה רשום מתי היטלר עלה לשילטון????

  34. לאבי הגיב:

    אני נוהג לענות על תגובות הקוראים אבל תגובתך לא מובנת לי. מה כוונתך? ש.א.

  35. תנחום הגיב:

    אני נוהג להתמודד בעזרת דמיון מודרך

  36. אפרים וינטר הגיב:

    ש לי הרושם שמר אמיר נולד מהאמצע וחסר לו ההתחלה.
    מר אמיראם כבר מדברים על קולויאליזם הרי באזור המזרח התיבון ובחלק מהעולם במאות החמישית והלאה היו הערבים הקולוניאליסטים שהגיעו עד לספרד ועד לוינה ולשמחתי הרבה לא הצליחו להפוך את העולם למוסלמיםאו לעזוב את ביתם או למות.
    כי לפי התורה שהם הוסיפו לאיסלם זו היא מצווה וכך נולדה מלחמת הקודש.
    גם עם בוא המתישבים הראשונים " הציונים " שנרדפו על יהדותם בארצות מולדתם לא חדלו לסבול מנסיונם של המנהיגים הערבים שהסיתו את התושבים המקומיים לפגוע ביהודים "ראה מעורעות תרפ"ת וב1936 ובכל חג מוסלמי יצאו להרוג את היהודיםוזה עוד בתקופה שבאו יהודים מתוך אידיאלים.
    אינני רוצה לפרט כי יש לי עוד חומר לכתוב ואיני מתכוון לכתוב את כל ההיסטוריה.

הגיבו ללטרחן הזקן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים