הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 בדצמבר, 2005 15 תגובות

לפני ימים מספר הוזמנתי למסיבת השקה אצל לאון זהבי לכבוד פרסום ספרו המקיף והיסודי "לחוד או ביחד, יהודים וערבים במסמכי הקומינטרן 1919-1943″. ספר המכיל תעודות, מכתבים והצהרות מארכיון הקומינטרן, וכולן מוקדשות לפעילות המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית וארגונים שפעלו בהדרכת המפלגה. נציגי השלטונות והתנועה הציונית בישראל הצטיינו בפרסום כזבים וסילופים שכביכול פורסמו בתעודות הקומינטרן, וחיובי הדבר שלאון זהבי במחקר שנמשך 15 שנה, ושנעשה בעיקר בהסתמך על ארכיון הקומינטרן במוסקבה, פירסם בספרו תעודות הקשורות לפלשתינה ובמדויק.

אופייני שמרבית תעודות אלו קשורות לערבים וליהודים בפלסטין. והמדובר בעיקר על התקופה שלפני קום מדינת ישראל. בתעודות אלו מודגשת חשיבות הערביזציה של המפלגה כתוצאה מהעובדה שהערבים היו הרוב בפלסטין. עוד מודגשת החשיבות שחברים ערבים ינהלו את המפלגה וארגונה. וזה תוך שיתוף פעולה הדוק ומאבק משותף יהודי-ערבי. זאת היתה העמדה בשנים ההן, מאז מלחמת העולם הראשונה ועד פירוק הקומינטרן. אולם אופייני לתעודות אלו, שגם בהתחשב שהמזרח הקרוב הוא מזרח ערבי, עם יותר מ-20 מדינות ערביות, הרי מובן שקיום מדינה יהודית, התפתחותה, ביטחונה ועתידה תלוי ומותנה במיוחד ביצירת יחסים של הבנה ושיתוף פעולה בין ישראל והעולם הערבי. ההיפך הגמור ממדיניות שליטי ישראל. אני מאוד ממליץ לכולם, חברים, ידידים ואנשי שמאל, לקרוא ספר זה. וכפי שאמר לאון זהבי, כבר יש העוסקים בתרגום הספר לערבית. בקיצור, ניתן להסיק מסקנות מהספר גם על הוויכוח המתנהל כעת.


מפלגות קמות ומפלגות מתפלגות, אולם נציגי מפלגות אלו מופיעים מדי פעם עם עמדות מדאיגות. רק אתמול הופיע בטלוויזיה ח"כ אבו וילן ממרצ, ודיבר על ממשלה בראשות אריק שרון ובהשתתפות מרצ בממשלה זו. זה מדהים. האם לחבר הנהגת מרצ זה לא ברור ולא שמע שאריק שרון רחוק מאוד אפילו מעמדות מרצ? כל עמדותיו של שרון וכל תוכניותיו לעתיד, אין בהם שום צעד לקידום השלום, לפתרון בעיית ירושלים, הפליטים, האסירים, השטחים – ואבו וילן שותף לכך.


והוא לא יחיד, כך גם חיים הנגבי, שבכל הזדמנות מתקיף ומבקר את מק"י. במוסף "הארץ" לפני שבוע פירסם מאמר חד משמעי הקורא "אצביע בעד שרון" תוך שהוא מבליט את שרון כשוחר שלום ("למה אצביע לשרון", 16/12/05).


ואילו לחד"ש עמדה מאוזנת ואחראית. ברכנו את בחירת עמיר פרץ ליו"ר מפלגת העבודה. הוא הצהיר והבטיח בעיקר להגן על זכויות העובדים, והבטיח להאבק להשגת שלום. אולם עברו ימים מספר, ועל מנת לרכוש את אמון ותיקי העבודה, כבר הצהיר עמדות הפוכות "אין מה לדבר על כך שירושלים שייכת לשני העמים" וכו’ וכו’. עמדות של הידוע בציבור אהוד ברק איתו הוא משתדל להגיע לשיתוף פעולה.


צודק הסופר עמוס עוז שרבים בישראל, אפילו אריק שרון, מדברים על שתי מדינות ישראל ופלסטין. יותר מכך. עוז אמר שעוד ב-1967 הוא כבר היה בעד שתי מדינות. וזה כמובן לא נכון. אולם כל מי שקורא לשתי מדינות – לאיזה שתי מדינות? שתי מדינות שירושלים כולה שייכת לישראל? מדינה פלסטינית שמה גבולה? והאם היא עצמאית? או כולה משועבדת ובאכזריות לשליטי ישראל? מה האמת? זה שקר שעמדתם בעד שתי מדינות עצמאיות כפי שאנחנו מציגים – עמדה המבטיחה עצמאות ושלום.


ונמשכים השקרים – כשמדובר על דבריהם לאוכלוסייה הפלסטינית בישראל, מפלגות קדימה והעבודה רוצות קולות פלסטינים. אולם מאוד רוצים שישכחו את הרציחות המתועבות, האפלייה החברתית, הכלכלית, המוניציפאלית – שהם אחראים על ביצוע מדיניות זו. כתב האשמה של המפלגות הציוניות ביחסם המשפיל והמעליב כלפי הפלסטינים בישראל ובשטחים גדול מאוד ואסור לשכוח זאת.


הם גם מקווים שמעט פלסטינים ישתתפו בבחירות ומזה ירוויח הימין הקיצוני. נקווה שלא ישיגו זאת.


לאור עובדות אלו ורבות נוספות, ובעיקר לאור סכנת התחזקות מפלגות הימין הקיצוני והפאשיסטי, שגם קוראים לטרנספר של הפלסטינים בישראל, הכרחי לעשות כל מאמץ על מנת להגיע לשיתוף פעולה מקסימלי יהודי-ערבי של מפלגות שוחרות שלום ושוויון לאומי וחברתי.


נכון, הוחלט במועצת חד"ש שהתכנסה ב-20 בדצמבר, לפעול להשגת שיתוף זה. לשם כך יש לנהל נכון מו"מ – קודם כל למפגש עם כל מפלגה וארגון שוחר שלום, ולהגיע למצע משותף. אחר כך דיון וארגון המערכה במשותף ורק אח"כ דיון על הרכב הרשימה.


אם לצערי לא יגיעו להקמת רשימה משותפת, יש לקבוע דרכי שיתוף פעולה בכנסת במאבק נגד הממשלה שתקום. אגב, גם בשטחים הכבושים קמה חזית משותפת של מפלגת העם (הקומוניסטית) ושל החזית הדמוקרטית לקראת הבחירות הקרובות. במצב הקיים, הסכנות הצפויות לפלסטינים ולשוחרי השלום – יהודים כערבים – מחייב שיתוף פעולה.

תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. השמאל החופשי הגיב:

    שלא נדבר על דברי התעמולה השקריים של חד"ש, ובגילגולה הקודם מק"י. חדש-מקי אף פעם לא ייצגה את אנשי המקום ותמיד נאמנותה הייתה נתונה לגורמי חוץ.
    בתחילה הייתה משועבדת לגמרי למדיניות החוץ של ברה"מ, ולכן הרשתה לעצמה לזגזג בתחילה חתמה על מגילת העצמאות, ולאחר מכן האשימה את הציונות בהיותה בורגנית וסוכן זר של אמריקה.
    היא תמיד ידעה להיות ביקרותית כלפי מדיניות ישראל אך תמיד גם ידעה לשתוק לנוכח דיכוי האלים נגד המרד בצכוסלובקיה והונגריה, ושתקה גם לנוכח אפליית עמי הקווקז בברה"מ.
    חד"ש גם לא היו הראשונים שתמכו בשתי מדינות לשני העמים אלא "העולם הזה" של אורי אבנרי כי חד"ש תמכה בהחזרת השטחים למצרים, ירדן וסוריה. בנוסף זכורה לדיראון עולם הצבעתם נגד הסכמי השלום עם מצרים.
    כיום חד"ש שזרקה את תמר ג’וזנסקי, והשאירה בחוץ את דב חנין הפעיל הסביבתי-חברתי לטובת אחמד טיבי ידיד המיליונרים והשליטים המושחתים מתנהגת כמפלגה ערבית לאומנית כמו בל"ד. ולכן אין פלא שגם הערבים מאסו בה כי כיום אפשר להצביע לעבודה או למרצ שפועלות לסיום הכיבוש והאפליה.
    ואני יכול גם לסמוך על מרצ שלא תהיה חברה באף ממשלת שיתוק לאומי שלא תוביל לסיום הכיבוש.

  2. יוסי ונטורה הגיב:

    לאחר שהזמנתי במיוחד את הספר ב"סטימצקי" (בחנות שבנתניה לא הצלחתי להשיג עותק של שהספר) התחלתי לקרוא את ספרו של מר זהבי. טרם סיימתי לקרוא אותו אבל אני ממליץ לגולשי "הגדה השמאלית" לרוץ לחנות הספרים ולרכוש אותו. זהו אולי ספר ההיסטורה החשוב שנכתב על תקופת המדנט הבריטי.

  3. שי אילן הגיב:

    לקשקשן החופשי:
    אתה יכול לסמוך על מרץ שלא תתמוך במלחמת כיבוש לבנון? ובגירוש הבזיוני מהשטחים? אני אגיד לך על מה אתה יכול לסמוך: על מר"צ שתכתוב שני מצעים, אחד בעברית ואחד בערבית, זה שבערבית ידבר על מזרח ירושלים כבירת המדינה הפלסטינית וזה שבעברית לא. (מעשה שהיה, בחירות 99). אתה יכול לסמוך על מר"צ שתציג חרדים באופן קריקטורי כגרועים באנטישמים. אתה יכול לסמוך על מרצ שתדבר ב-8 לשונות, בכל אחת תגיד משהו אחר, יום אחד פתאום תחליט שהיא "סוציאל דמוקרטית", אחרי ששנים ישבו בה יאיר צבן ואברהם פורז שכם אל שכם, אתה יכול לסמוך על מרצ שתציב בראשה את ביילין עטוי חליפות הארמאני, הניאו ליברל ותנסה להציג את עצמה כאלטרנטיבה חברתית. בקיצור, אתה יכול לסמוך על כך שהפסאדה של מרצ אחת וקולה בממשלה יהיה, כפי שהיה, על פי אילוצים כיסאולוגיים למהדרין.

  4. השמאל החופשי הגיב:

    לשי אילן לא תיארתי את מרצ כשיא השלמות יש לה גם חסרונות שביילין הניאו-ליברל הוא אכן הבולט שבהם.
    אבל מרצ מיום היווסדה תמיד ישבה רק בממשלות השמאל, והתרחקה כמו ממשלות קונסנזוס מזויפות למינהן.
    אתה יכול גם להתייחס לביקורת שלי על חד"ש, ולהגיד באיזו נקודה טעיתי בדיוק.

  5. יורם בר-חיים הגיב:

    האם המשפט הבא מעוגן במסמכי הקומינטרן שבהם עוסק הספר ? :
    הרי מובן שקיום מדינה יהודית, התפתחותה, ביטחונה ועתידה תלוי ומותנה במיוחד ביצירת יחסים של הבנה ושיתוף פעולה בין ישראל והעולם הערבי.

    כי אם כן, זה לא סותר את גישת ה"ערביזציה" וההבנה שהערבים הם הרוב בפלסטין (ומה הפלא, היהודים ברובם באו כקולוניזטורים) אלא זה הופך את המפלגה והקומינטרן לשותפים במודע של המפעל הציוני…

    או שאולי "המדינה היהודית" הזו לא מופיעה במסמכי הקומינטרן אלא רק ב"עמדה המאוזנת והאחראית" של חד"ש ?

  6. a student in the United States הגיב:

    How can I order the book in the United States? The Keter website on the add does not work.

    Thank you.

  7. שי אילן הגיב:

    יש לי בעיה להתייחס ל"ביקורת" שלך על חד"ש, משום שאיננה עניינית אלא פולמוסית גרידא. אין אתה יכול להתייחס להיסטוריה של קרוב ל-90 שנה כאל עמדה פוליטית עכשווית ובכל זאת אתה עושה כן בגלל סיבות שאין אתה מפרט ואני רק יכול לשער ונדמה לי שבראש ובראשונה מדובר בעוינות אפריורית, אבל יש בוודאי גם דברים אחרים, כמו חומה הנעים של מדורת השבט. לגבי דידך, חד"ש "זרקה" את תמר ג’וז’נסקי. תמר מוסיפה להיות חברה במפלגה ופועלת במסגרתה ולמענה ודב חינין כנ"ל. בתוך חד"ש יש המתנגדים לטיבי ויש שבעדו ומתקיימת סביב זה דינמיקה דמוקרטית במוסדות המפלגה. יש בחד"ש קולות לאומיים, אבל גם הקול שלי הינו כזה, כיהודי שגאה בתרבותו ואוהב אותה. זה עדיין טוב בהרבה מהקולות הלאומניים של מר"צ, שהיא מפלגה ציונית. (חד"ש איננה מפלגה נאצריסטית). היחלשות האידיאולוגיה השמאלית המובהקת בתוך חד"ש היא אולי תהליך שיש להצטער עליו אבל גם להיאבק כדי לעצור אותו ולחזק את השותפות הערבית-יהודית שבמר"צ אי אפשר אפילו לחלום עליה, בטח לא עם אבו וילן ועוד כמה יפי בלורית שבבית עוד לובשים את המדים בשביל הנוסטלגיה. אז עניתי ל"ביקורת" שלך באופן חלקי בכל זאת, אבל אם אתה רוצה תשובות של ממש, רד מהגדר, תקרא את המצע ואז נוכל לערוך דיון רציני.

  8. עמי – לשמאל החופשי. הגיב:

    לא ברור ממה חופשי השמאל, והאם הכוונה חופשי במובן ה"עולם החופשי" של ג’ורג’ בוש והמיליארדרים החופשיים לדכא את רוב העולם.

    ולגביי חתימת נציג מק"י, מאיר וילנר, על מגילת העצמאות: לדעתי טוב עשה, שלמרות הביקורת על התנועה הציונית, הבין כי עצמאות המדינה היא צעד חיובי. ובהמשך חבל שהתנועה הציונית ששולטת במדינה, לא ראתה לנכון לשמור על עצמאות המדינה, ופנתה לשרת אינטרסים זרים.

  9. עופר יהלום לשי הגיב:

    אחת משתיים: או שאין לך מושג על מה שאתה מדבר, או שאתה מה שקרוי "טועה במתכוון" (ויש לזה מילה שפעם הצנזור היה משמיט וכיום סתם לא יפה לכתוב):

    "מרצ מפלגה לאומנית", "אבו וילן לובש מדים בבית בשביל הנוסטלגיה"??. מעניין מה יהיה הטיעון הבא שלך – "זהבה גלאון תולשת דפי קוראן בשעות הפנאי" או אולי "יוסי ביילין מחזיק דגל פלסטין כשטיחון באמבטיה"?

    עם כל הביקורת – הרבה – שיש לי על מרצ ועל ראשיה, אני חושב שהם לא יותר גרועים מחד"ש, מפלגה ששיעור היהודים במוסדותיה הרבה יותר קטן מאשר שיעור הלא-יהודים במרצ, וזה עוד לפני שמתייחסים לשיעור היהודים במדינה בכלל.ולידיעתך, פורז מעולם לא הצטרף למרצ, ולא בגלל העניין המדיני אלא עקב המצע החברתי שהיה שמאלי מדי בשבילו.

    נראה לי שאני גם יודע מה פשעו של וילן בעיניך – הוא שרת בצבא מדינתו, ואולי השתתף גם בפעולות צבאיות שהתנגד להן, מתוך קבלת עיקרון הכרעת הרוב הדמוקרטית. אבל למי שמשרת במשטרה הפלסטינית אין בעיה כזו : הרי אפשר לפתוח באש מתי שמתחשק לראש הפלג שחברים בו, ודמוקרטיה ממשית ממילא אין בנמצא; במלים אחרות – אנארכיה ועריצות, למרבה האירוניה, הם שני משטרים קרובים מאוד .

    ונכון שחד"ש היא לא מפלגה נאצריסטית, כמו שאין לה הרבה עקרונות אחרים. אבל מה לעשות ולפי מה שפורסם בתקושורת ראשיה מנהלים מו"מ על הליכה משותפת לבחירות עם מפלגתו – הנאצריסטית במוצהר! – של בשארה, ואם באמת יתמודדו ברשימה אחת סביר להניח שחד"ש תקבל, לפי היחס הנוכחי בכנסת, שני מקומות בחמישייה הראשונה.

    אבל גם זה לא מפתיע: במשך שנים רבות מק"י ואחריה רק"ח תמכו במשטרו של נאצר מכיוון שאלו היו ההוראות ממוסקווה, למרות שנאצר כלא ועינה אלפי קומוניסטים בבתי הכלא; כנראה שבמזרח אין כל חדש.

  10. יאיר הגיב:

    אני רוצה להצהיר כאן שאני שמאלן עקבי התומך כמעט בכל מילה במצע חד"ש. אבל שמישהו יגיד לי (אני באמת מעוניין בתגובות), למה שאצביע לחזית בבחירות הקרובות? בעיני שיתוף הפעולה היהודי-ערבי הוא הראשון במעלה, וסיעת חד"ש רוקנה לצערי את הערך הזה מכל תוכן בקדנציה היוצאת. אני לא מוכן להסתפק בעלה תאנה יהודי בדמותו של חנין או מישהו אחר במקום הרביעי או החמישי. היות וקשה לי להאמין שברכה וטיבי ומח’ול יוותרו על כסאותיהם, היות שאני לא מוכן להסתפק בייצוג של האדונים הנכבדים האלה כל עוד אין להם שותף יהודי לפחות אחד, מפלגת העבודה נראית לי אופציה יותר מושכת בבחירות הקרובות. כשיצטרף מועמד יהודי כשווה בין שווים אחזור להצביע למענם.

  11. Viva Nasser הגיב:

    The Communist Party did not support Nasser because of Moscow. To claim the opposite is political stupidity and not understanding the role that Nasser had played in the Middle East and the Arab world, including the Arab minority in Israel.

    The Communist Party did crtisize Nasser on many topics (Because of that the wary was condemned by many Arab nationalists), but it never denied the fact that Nasser’s regime is a progressive element in Egypt and the Middle East, which it was.

  12. Haim Baram הגיב:

    I have never voted for the Communist Party as long as the Soviet Union existed. I cast my first vote for Hadash in 1992, and have done it ever since.
    But as far as Nasser was concerned, the orders from Moscow were pretty sound. Don’t forget Nasser’s vicious persecution of Communists in his own country. He began as a pro-American nationalist and was stupidly rejected by the Republican Administration in Washington.
    In some respects he was indeed progressive but his regime was corrupt and terribly inefficient. The modest revival of the Nasserist myth here is due to the emergence of a strong nationalist middle-classes among Israel’s Palestinian citizens. This phenomenon deserves a special and detailed debate.

  13. to Haim הגיב:

    When the Communist Party had split in 1965, one of the key debates was about the support of the party to Nasser and to his progressive regime in Egypt. The Sneh group where against Nasser and his regime.

    Due to the split of the party to Rakah and Maki, the Soviet Union kept its relations with Maki, and refused to acknowledge Rakah, it even denided its existence. All along this time, when the USSR did not acknowledge Rakah and did not have any relations with it, Rakah was supporting Nasser and Maki was against it, Maki even supported the 1967 war when Rakah was against it.

    It is not black and white, Rakah ‘s support to Nasser was not 100%, as they critisized, especially his policy against the Egyptian communists, publically and in the party’s papers. But the party never lost its mind to completely be against Nasser.

    The crtitique of the party against Nasser cost the party dearly, and they lost alot of their support among the Arabs.

  14. שי אילן הגיב:

    לפני שנכנסים לוויכוח היסטורי (ראוי) או עקרוני (חשוב, כפי שציין חיים ברעם, יש להקדיש בחינה נפרדת לנאצריזם המעמדי, בניגוד ללאומני), כוונתי הייתה פשוטה: חד"ש אינה מפלגה נאצריסטית בהשקפה. היא אינה פאן ערביסטית. היא בעד זכויות אזרחיות וזכויות לאומיות אבל היא לא מפלגה שמעלה על נס במצעה, או בפעילותה הפוליטית, את המכנה המשותף הלאומי מעל כל דבר אחר. לו היא הייתה כזו, לא היה לי כל חלק בה. אבל, מר עופר יהלום, כדאי שתעשה שיעורים לפני שאתה מדבר: שירתתי בצבא וכמוני רבים אחרים מחברי בחד"ש. אין לחד"ש או למפלגה הקומוניסטית עיקרון מנחה לפיו אין לשרת בצבא. המפלגה תומכת בסרבנות מצפון ומתנגדת לשירות בשטחי כיבוש. פשעו של אבו וילן הוא לא בכך, אלא בהזניה של השמאליות. מה פשר העלאת נושא המשטרה הפלסטינית? ברור לי, עופר יהלום, מה הבעיה שלך: אתה קופץ עם המשטרה הפלסטינית מול "צבא הרוב הדמוקרטי" משום שאתה חושב שאני מעדיף ערבים על פני היהודים. לזה יש שמות רבים, אבל אני מעדיף אחד. גזענות.
    ויאיר, אשר למשא ומתן עם בשארה ולעניין "עלה התאנה" היהודי. אני חוזר שוב על משהו שאמרתי בתגובתי הקודמת: בעניין זה מתנהל ויכוח בתוך חד"ש, שיוכרע באופן דמוקרטי (פחות או יותר, כמו בכל מפלגה). אפשר להבין את הרצון לאחד את הכוחות ברחוב הפלסטיני הישראלי והלוואי שאפשר היה לעשות את זה בלי לוותר על עמדה שמאלית עקבית. חבל שאי אפשר לממש במקביל את המשאלה לא לאבד קולות לשמאל, (וקולות לעזמי בשארה הם קולות לשמאל) ואת המשאלה לייצג בכנסת את עקרון שיתוף הפעולה הערבי-יהודי. אבל קודם כל, יתכן שאילו כל הטהרנים והמתיפייפים שלא מצביעים לחד"ש בגלל שהם לא רואים נציג יהודי ברשימה (או סולדים מהצבעה לטיבי) היו מוותרים על הסלידה, לחד"ש היו 4 מנדטים.
    באופן אישי, אני מעדיף שכל ברית של חד"ש עם גופים אחרים ברחוב הפלסטיני הישראלי תהיה על בסיס של רשימה שבה יש נציג יהודי, שנבחר על ידי המועצה מתוך הכרה בחשיבות העקרונית של זה. מאידך גיסא, העקרון הזה נפגע לא רק בגלל ריאל פוליטיק, אלא גם בגלל שהוא נותר, במידה רבה תיאורטי, בגלל קושי ממשי שראוי להקדיש לו דיון וברור וחשבון נפש ולמצוא דרך לחזק ולעבות אותו. על כן, יהיו אשר יהיו תוצאות הוויכוח הפנימי בחד"ש סביב שיתוף פעולה, הצבעה למפלגה ברחוב היהודי, גם אם אין נציג יהודי ברשימה, תהיה הצבעה בעד שיתוף פעולה והכרה באחריות משותפת.

  15. עופר יהלום הגיב:

    אני לא "מומחה" לעניינים אלקטוריליים כמו קמיל פוקס או מינה צמל ודומיהם, אבל קשה לי לראות איך חד"ש מגדילה את כוחה פי אחד וחצי (כלומר גדל מספר המצביעים היהודים לי 20!), רק בגלל שיש יהודי במקום ריאלי ברשימה – הרי לדבריך במקרה כזה לא רק השלשישי בחד"ש העצמאית אלא גם הרביעי הוא ריאלי.

    ומובן שכל אחד מעדיף באופן טבעי את הדומים והקרובים לו, וזה כולל גם את העניין הלאומי. אבל אפשר להגדיר את כל התרבות האנושית כמאבק כנגד מה ש"טבעי" לעשות – זה בעצם ההבדל מותר האדם מן הבהמה, או בין בני תרבות לברבריים, אם להשתמש בביטוי הישן.

    ועכשיו פשעו של וילן בעיניך הוא לא התגאותו בשירות הצבאי, אלא "הזניית השמאליות" (מה זה??). כאמור, אני חולק על וילן וגם על מצע מרצ בכמה נושאים חשובים, אבל לפחות מפלגה זו לא משמרת את ה"צנטרליזם הדמוקרטי" שבמסגרתו אין לחלוק על החלטה שנתקבלה, ואז צריך להקים איזו "חזית" עם חברים מסוג ב’ שלא מוכנים לזה…

הגיבו ליוסי ונטורה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים