שֶׁסֶק מַהֲבִּיל בְּכָתוֹם עָמוֹק
בָּאֶמְצַע יֵשׁ אוֹתָךְ וּבָרֶקַע חוֹמוֹת
אֲנִי נִרְתָּע מִמֵּךְ כְּמוֹ עֵץ מִשְּׂרָפוֹ
קוֹדֶם יָרְדוּ גִּשְׁמֵי זַלְעֲפוֹת

נָסַעְתִּי לְהַבִיא אוֹתָךְ, לֹא לְהַבִין אוֹתָךְ
הָאוֹפֶק הָאָפוֹר לְפָנָי נִפְתָּח
בְּצַד הַכְּבִישׁ תַּמְרוּר וְאַחֲרָיו מָלוֹן
בָּאֶמְצַע עוֹד חָתוּל שֶׁלֹּא חָצָה נָכוֹן

בּוֹא נַמְשִׁיךְ, אַתְּ אוֹמֶרֶת, נַגִּיעַ מָחָר
וַאֲנִי רַק חוֹשֵׁב לָמָּה אִי אֶפְשָׁר
לִנְסוֹעַ בְּרֵוֵרְס לְכִווּן מַחֲשָׁבוֹתָי
וּלְהַגִּיעַ שָׁלֵם לְהַתְחָלוֹתָי

אַתְּ תִּהְיִי שָׁם אַחֶרֶת, וְאוּלַי לֹא.

אָבָל נָסַעְתִי לֶאֱסוֹף אוֹתָךְ, לֹא לֶאֱהוֹב אוֹתָךְ
בְּשֶׁבֶר הַחַלּוֹן מֵצִיץ קְנֵה תּוֹתָח
אַתְּ רוֹצָה לְמַהֵר וְאַתְּ רוֹצָה וַדָּאוּת
אוּלַי יִרְאוּ גַּם אוֹתָךְ בְּתָכְנִית מְצִיאוּת

אַתְּ תִּהְיִי שָׁם אַחֶרֶת, וְאוּלַי לֹא