שינויים רציניים מתחוללים בישראל במערכת הבחירות לכנסת. השלטונות והנהגות המפלגות הציוניות וכלי התקשורת מנסים לסלף שינויים אלו; להמעיט בחשיבותם ולכסות אותם ברכילות. חל פילוג רציני במפלגת השלטון "הליכוד" – האם עובדה זו באה בשל ויכוח אישי שהיה בין אריק שרון ואנשי קדימה לבין ביבי נתניהו? או שהסיבה היא, שקשה מאוד להמשיך במדיניות הישנה של המשך דיכוי אכזרי של העם הפלסטיני?
אריק שרון ביצע נסיגה מאזור עזה בגלל לחץ השלטון האמריקאי בראשות בוש. מגמת האמריקאים – השתלטות מלאה וניצול ארצות ערב, וזה לא מתבצע. בעיראק גוברת ההתנגדות לשליטה האכזרית האמריקאית. גם בארצות הברית גובר המאבק לנסיגה מעיראק. ועל בוש להוכיח שאכן המדיניות האמריקאית עוזרת לעמי ערב. ההוכחה לכך, הלחץ על שרון לסגת מעזה.
והנסיגה בוצעה. אולם למפלגתו של אריק שרון יש בעיות קשות בתוך מדינת ישראל, משענתה העיקרית הימין, שונאי העם הפלסטיני, גוש אמונים וכו’. ולכן הנסיגה מעזה לא הביאה לשום שינוי. למעשה, כל ההסכמים בין ישראל והרשות הפלסטינית מופרים על ידי ישראל הממשיכה ברצח פלסטינים ובדיכוי האכזרי. ממשלת ישראל היא האחראית לרעב ולחוסר התעסוקה בשטחים. נכון שבאופן רשמי הטרור מבוצע על ידי הפלסטינים. אך האמת היא שישראל עם צבאה מבצעים רציחות ודיכוי, ומדי פעם יש תגובה פלסטינית שגם היא מזיקה לשני העמים.
הליכוד בהנהגת ביבי קורא להמשך הדיכוי האכזרי, המשך השליטה על אדמה פלסטינית. ואנשי גוש אמונים ופרחחי "נוער הגבעות" מוכיחים כי אפשר להחריף את הדיכוי. הימין הקיצוני עוד מוסיף כי יש "לטפל" בפלסטינים בישראל: צריך לבצע טרנספר, להמשיך באפליה – כאן בישראל.
כלי התקשורת הישראלים מתעלמים מבעיות אלו. מהמהות היסודית של חילוקי הדעות בימין. אריק שרון עזר לימין הקיצוני. הצטרפות פרס ואישים נוספים ל"קדימה" לא משנה את הבטחת שרון בעבר להמשיך במדיניות של דיכוי הפלסטינים. שום הבדל בין העמדות. ובפרסומים, בעיקר הרשמיים, הוויכוח ביסודו הוא אישי בלבד בין מנהיגי קדימה לליכוד ולא מהותי.
גם במפלגת העבודה מנסים להפחית במהות השינוי. אמנם המנהיג החדש עמיר הפרץ מבטיח שינויים – קודם כל בבעיות החברה לטובת הפועלים, אולם הוא גם הבטיח שינויים במאמץ להשגת שלום. יחד עם זאת, מדי פעם הוא משמיע הכרזות שונות ומנוגדות, מתאמץ מאוד להחזיר את פרס, מנהל מו"מ עם ברק, אותו ברק שאינו נבדל בעמדותיו מהליכוד ומיתר מפלגות הימין.
שינוי חיובי במדיניות מפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ תלוי ומותנה באיזו מידה יתחזקו כוחות השלום שיאלצו אותו ואת הנהגתו לנהל מדיניות חדשה במאמץ להשגת שלום ולהגנת זכויות העובדים.
על מנת להסיח את הדעת מהבעיות העיקריות, עוסקים כלי התקשורת ברכילות. לדוגמא: מדי ערב בערוץ הראשון בטלוויזיה – תוכנית המוקדשת לבחירות כשלמעשה אלו הם סיפורי מעשיות, בעיקר עיסוק בימין תוך התעלמות מכוחות השלום – במיוחד מחד"ש. וזו לא הדוגמא היחידה לפעילות כלי התקשורת הרשמיים. מעניין גם עיסוק כלי התקשורת בענייני הפלסטינים. קודם כל הם החליטו שהפלסטינים אזרחי מדינת ישראל לא מתעניינים בגורל אחיהם הפלסטינים בשטחי הכיבוש. ממציאים אנשים שכביכול איבדו כל אמון במפלגות המוגדרות כערביות, כולל כלפי חד"ש – תנועה יהודית-ערבית הניצבת להגנת הפלסטינים בשטחים המתנגדת לרצח, לטבח ולדיכוי.
ליהודים מותר לגלות נאמנות לעם היהודי ולישראלי ואף גוברת ההתעניינות בגורל היהודים בעולם. זו חובה, זו קדושה. לפלסטינים בישראל זו מגרעת, מחדל, כי עמדה כזו נוגדת את השירות לשליטי ישראל. אריק שרון ושותפו שמעון פרס כביכול הגבירו את דאגתם לערביי ישראל. הם מתאמצים להשכיח מהציבור הפלסטיני את רצח אוקטובר 2000. את אי הסקת המסקנות מפסק הדין של ועדת אור. האפלייה הזועקת כלפי הרשויות המקומיות, כלפי עובדת חוסר התעסוקה, העוני, האפלייה הכללית. והרי האפלייה זועקת וגלויה. בעיתון "הארץ" מ-2/1/06 (עמוד 6א’) מסופר שבבתי החולים בנהריה ובצפת מפרידים בין היולדות היהודיות לערביות. חדרי המחלקה ליולדות הנוחים מיועדים ליולדות היהודיות. לא כך לערביות. מסתבר שגם לשגעון הגזענות המטורף אין גבול (למה מפרידים בין יולדות? "בגלל הבדלי מנטליות").
אולם אל דאגה. בעמוד 4א’ "ערביי ישראל מתפייסים עם הפוליטיקה הישראלית". וכדוגמא מביאים את אום אל פאחם שם גוברת התמיכה כביכול במפלגות הציוניות. וכבר נקבע שמפלגת קדימה מקבלת מערביי ישראל לפחות 3 מנדטים. מפלגת העבודה שניים. או להיפך. אם יש כאלה שכך החליטו להצביע זה עצוב. והבעיה אם מתנהלת הסברה מתאימה. מה פירוש הצבעה כזו?
ואכן יש להודות, מורגש המחדל של חוסר הסברה ותעמולה בכתב ובעל פה על המאבק והדרך לשוויון לאומי ואזרחי ולשינוי יסודי של מדיניות ישראל. אולם מעניין ביותר – באותה כתבה קיימת הערכה להצבעה של ערביי ישראל למפלגות הציוניות שלמעשה גוזלים חברי כנסת. ההנמקה: "המפלגות הערביות לא יעברו את אחוז החסימה – אם לא יתאחדו". יודעים שליטי ישראל שבמאבק לשלום, לחיסול הכיבוש, לשוויון זכויות – עמדות המפלגות השוחרות שלום בייסודן הן זהות, וכמה מזיק לשוחרי השלום שלא הושגה עד כה חזית משותפת.
אין לי ספק שערביי ישראל שמצביעים עבור מפלגות ציוניות עושים זאת אחרי שהם קוראים את בורשטין. מדינת ישראל עושה הרבה עוולות, חלק בעינים פקוחות וחלק מחסר איכפתיות אבל כשקוראים את הרשימה אפשר להבין שיש כאן צד אחד שכולו עוול (ישראל) וצד שני שכל חבריו צדיקים גמורים (הפלשתינים כמובן). כל אדם שפוי שקורא ניתוח כזה מזדרז להתרחק ממי שכתב אותו. לכן אין לשמאל השפעה על המדיניות הישראלית ולכן חלק לא מבוטל מהערבים מסתיג ממנו.
כיצד תורמת דחיקתו המתוכננת של נציג מוכשר של מק"י, למקום ספק ריאלי (הרביעי) ברשימה משותפת עם תע"ל, לבניית חזית משותפת ?
מצער הדבר שערביי ישראל אינם מתאחדים מאחורי הנהגה מוסכמת אשר תביא לידי ביטוי את האלקטורט הגדול של ציבור זה. תחת זאת מתפזרים הקולות בין סניפים שונים לרבות מפלגות ציוניות ולרבות מפלגות פשיסטיות ולאומניות כמו הליכוד וביביהו. חבל שערביי ישראל אינן משתתפים בפולמוס המתרחש על פני דפי העיתונות העברית. ללא ברית בין דוברי עברית ודוברי ערבית בארץ הזו – המצב ילך ויחמיר ואין לשער לאן יביאנו.
הכי חבל – זה שהיהודים נטשו לאורך השנים את חד"ש ואת האופציה הפוליטית המשותפת, אינם לומדים ערבית ולא מעוניינים בדו – קיום.
גבירותי ורבותי,
אין יותר "ערבים ישראלים". נקודה.יש פלסטינים
שחיים תחת שלטון ישראלי והם בעלי זכות הצבעה.
הגיע הזמן לעקור את המושגים הציוניים מהשיח שמתנהל כאן על הכיבוש הישראלי-משני צדי הקו הירוק ומוסדות השילטון "הדמוקרטיים" שלו.
מעניין אם גם אין ערבים-אמריקאים או ערבים-סורים. כנראה שהלאומנות פשטה בקרב הפלסטינים בעלי זכויות ההצבעה החיים תחת הרבונות הישראלית. רק שלא נשמע את ג’וליאנו ממרר על לאומנות של יהודים בעלי זכות הצבעה החיים תחת ריבונות ישראלית. כי אז הוא סתם יהיה צבוע.
לא. אין ערבים סורים, יש סורים. אין ערבים אמריקאים, אלא סורים-אמריקאים, לבנונים אמריקאים ופלסטינים אמריקאים.