לכבוד שופטי בית הדין הצבאי לערעורים 8 בינואר 2006
אלוף ישי בר – נשיא בית הדין
אלוף אילן שיף
אלוף יצחק איתן
אלוף גדעון שפר
תא"ל שי יניב
שוֹפטים צבאיים,
נכחתי בישיבת בית הדין הצבאי לערעורים ביום ראשון, 1/1/2006 עת הוקרא פסק דינכם במשפטו של הפצפיסט יוני בן ארצי. הוא הורשע בסירוב פקודה להתחייל ונידון למאסר. מנקודת מבטו של שוחר זכויות אדם הפקודה היתה בלתי חוקית בעליל, ועל כן חובתו היתה לסרב לה. היו מי שקיוו כי לרגל פתיחת השנה האזרחית החדשה תפתיעו, תזכו את יוני ותשלחו אותו לחופשי. לצערי לא יכולתי להיות שותף לכך. סברתי כי ככל שתקוות הן מוצר חשוב בחיי אדם, הפעם אין להן יסוד. צפיתי שקצינים אשר גדלו על פולחן הכוח הישראלי ומשמשים כשומרי החותם שלו, יסרבו להכיר בזכותו של אדם לא להשתייך לחבורת הרוצחים ברישיון. במלים אחרות, הגנים הצבאיים שנטועים אצלכם, חמשת הגנרלים השופטים, לא מאפשרים לכם לנסוק אל האופק האינטלקטואלי-הומניסטי שבאמצעותו תכבדו את זכותו של יוני לא להימנות עם חבורתכם.
אינני מייחס כל חשיבות לחמישים העמודים שמכיל פסק הדין שלכם. ניסיונכם לעטות את שליחתו של יוני לכלא בלבוש "משפטי מלומד", אינו יכול לטשטש את הפשע השיפוטי שבכליאתו של איש ישר, הגון ושוחר טוב רק משום שנאבק על זכותו הדמוקרטית, המוכרת במשפט העמים, לא להיות קשור בכל צורה שהיא לצבא, שהוא ארגון אלים, אכזרי, דיקטטורי במהותו, שמכשיר את החוסים בו להרוג בני אדם. פשע זה מיתוסף לשאר פשעי המלחמה בהם לקחתם חלק כחברים בארגון הטרור הגדול ביותר במזרח התיכון – צבא הכיבוש הישראלי.
יוני היה מוכן לבצע שירות אלטרנטיבי לטובת החברה, בתנאי שיהיה מנותק לחלוטין מכל קשר עם הצבא, אולם אתם התעקשתם שהצבא יהיה אחראי עליו גם בביצוע משימות שהן אזרחיות במהותן. צרות האופקים הצבאית שלכם לא היתה מסוגלת להכיל את הרעיון שפצפיסט אינו יכול להיות כפוף למסגרת צבאית, שהרי זו עומדת בסתירה לכל עיקרי אמונותיו והשקפותיו. האמת חייבת להיאמר כי גם ללא שירות אלטרנטיבי, יוני כבר נתן את חלקו החיובי לחברה בעצם סירובו להיות חייל בצבא הכיבוש.
כאשר יוני ניצב מולכם ליד דוכן הנאשמים בעת הקראת פסק הדין, הוא, ואנחנו שישבנו מאחוריו, היינו למעשה המאשימים. "האני מאשים" שלנו מכוון אליכם על נכונותכם לקחת חלק בהפרה ברוטלית ומתמשכת של זכויות אדם, על נכונותכם לשרת בצבא קולוניאלי השולט על עם אחר ומבצע פשעי מלחמה לרוב, על נכונותכם לשבת כשופטים במשפט שהוא משפח.
הקו המפריד בין צדיק לרשע הוא הפעם ברור ובהיר. יוני, ההומניסט והפצפיסט שמסרב לקחת חלק בעבודת האלילים של הקַצַבוּת הצבאית הוא הצדיק, ואילו אתם, השופטים הצבאיים, שבעזות מצח של גנרלים אטומים גזרתם על יוני מאסר, ממוקמים באגף הרשעים והנבלות.
לפני מספר ימים פורסמה בעיתון "הארץ" (21/12/2005) ידיעה המספרת על הוראתו של הרודן הסובייטי יוסף סטלין לאחד ממדעניו לעבוד על פרויקט של הכלאה בין קוף לאדם. מטרת הפרויקט היתה לייצר חיילים גמישים וחסונים בעלי מוח לא מפותח.
אתם הוכחה כי לעניין חיילים בעלי מוח לא מפותח אין צורך להיעזר בהכלאה עם קופים. במשפט זה, בכל הקשור לכישורים להבין ולהצדיק את מניעיו האידיאליסטים של יוני בן ארצי לא לשרת בצבא, הפגנתם יכולת מוחית מאוד לא מפותחת.
שלילת חירותו של אדם בעילה לא מוצדקת היא לכשעצמה עבירה שעליכם לתת עליה את הדין. המעט שניתן לעשות הוא להעביר את שמותיכם לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, כמי שראויים לעמוד למשפט על שלל עבירות, הכוללת גם את משפטו של יוני בן ארצי. עד אז קבלו ממני קריאות בוז רמות מלוות בהשלכה וירטואלית של ביצים סרוחות ועגבניות רקובות כסמל לריקבון ולסירחון שדבקו בכם.
גדעון ספירו
העתקים: הנשיא ברק, היועץ מזוז
הרמטכ"ל חלוץ, הפצ"ר מנדלבליט
פרופ’ דותן, דיקן הפקולטה למשפטים האוניברסיטה העברית
לגדעון ספירו,
דברים כדורבנות. כל הכבוד.
אתם צריכים להתבייש בעצמכם…הרי הצבא הוא זה שמחזיק אתכם בריאים ושלמים..למעןתוכלו לטייל ברחוב שנקיןולנסוע ברכבת,לאכול ולשתות..וכל זה מבלי שהמרצחים הנתעבים יפגעו בכם..איך אתם מעיזים לומר שהדבר הוא פגיעה בכבוד האדם? הרי על כל אזרח במדינה שסועת מלחמות,ועם נסיון בתחום ההדברות עם החיות לשרת ולו במידה מועטה,ביח’ עורפית..אין כל ביסוס למה שאתם העזתם לומר "צבא הכיבוש הישראלי".."צבא של קולוניות" איזה עיוות,תתבישו..
אתם כנראה לא תפרסמו הודעה זאת..אבל לפחות את המחאה השקטה שלי אני הבעתי..
הכי קל זה להיות עיוור ולהחליט שאתה פציפיסט…מה לעשות שאם כולם היו פציפיסטים היינו מבלים את שארית חיינו במערכת העיכול של המוסלמים שמקיפים אותנו. בתור חייל (קצין)בעל "מוח לא מפותח" אני מצטער רק על העובדה שרבים מחבריי נהרגו בכדי להגן על אנשים שלא ממש מחוברים למציאות (בלשון המעטה). סתם מעניין לדעת מתי הפארסה הזאת תיפסק אולי אם נתאדה בפטריה הגרעינית האיראנית משפטו האחרון של ספירו יהיה "אמרתי לכם לשלוח להם סוכריות מוקדם יותר!!!"
"אם כולם היו פציפיסטים היינו מבלים את שארית חיינו במערכת העיכול של המוסלמים שמקיפים אותנו."
במילים אחרות, "כולם" זה רק הישראלים…
מצד שני קשה לומר שהמזרח התיכון מלא פציפיסטים
ורק אנחנו, "בעלי מוח לא מפותח" שכמונו הורסים את ההרמוניה האזורית…
מה לעשות, צבא הוא כורח המציאות כאן.
אי אפשר להמשיך להאשים את הציונות ואת התוקפנות הישראלית (בהנחה שכזו אכן קיימת)
ביצירת כל תחלואי האזור.
בין אם באשמתנו ובין אם לא אנו מוקפים בדיקטטורות מסוכנות עם שליטים אכזריים.
קצת קשה לי להבין איך בדיוק רואה ספירו את הסתירה בין הכורח בקיום צבא (או שאין כורח כזה כלל?) לבין התקפותיו על כל מה שהוא צבאי.
קשה לדעתי לענות לתוקפים פה מפני שיש כאן ענין עם שתי ראיות עולם שונות ומנוגדות לחלוטין. זה יהיה כמו להיתוכח עם אוואנגליסתים על מישנתם .אישית אני חושב שגדעון ספירו עשה מעשה חשוב ביותר
ישי בר לא היה במקרה הדיקאן בפקולטה למשפטים בשנת 1999 ? השם מוכר..ואם כך הדבר, אפשר להבין את ה"טיהור" שהוא ערך בפקולטה.כניראה הוא רגיל לזה מהצבא. מי נותן לאלוף בצה"ל להיות דקאן בפקולטה למשפטים ? רק אצל פינושה ובישראל זה אפשרי. .
לאירית,
את צודקת. ישי בר הוא פרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים והוא מכהן במקביל בשתי המשרות – בצבא ובאוניברסיטה.
לגל ולמגיב תחת השם "פצפיסט זה הכי אחי",
אם כולם היו פצפיסטים, אז לא היו מלחמות. זו הלוגיקה הנכונה.
הנימוקים ש"הצבא הוא כורח" וכי "הוא מחזיק אותנו בריאים ושלמים" ורק בגללו אנו "יכולים לטייל ברחובות" שגויים בנתוני הסכסוך הנוכחיים.
קורה בדיוק ההיפך. בגלל שהצבא הוא צבא כיבוש ששולט על עם אחר, הורג בו, רודה בו, משפיל אותו, מתאכזר אליו – התוצאה היא התקוממות מזויינת שפוגעת בנו.
במלים אחרות, הצבא החמוש והאלים יוצר את המציאות שבה אנו מסכנים עצמו בהליכה ברחובות, ואז הוא מעמיד פנים שהוא מגן עלינו. אנו נתונים במעגל קסמים של כיבוש התקוממות, דיכוי גובר, תגובה לדיכוי וחוזר חלילה. בתווך נמצאים האזרחים שמשלמים את המחיר. אם הצבא לא יהיה צבא כיבוש ולא יעסוק בדיכוי עם אחר, ממילא לא נהיה זקוקים להגנתו בלכתנו ברחובות, ביושבנו בבתי קפה ובנוסענו בתחבורה הציבורית. . .
שאלה לספירו,
כל עד לא דיברת על לוגיקה לא היה אכפת לי,
אבל לפי ה"לוגיקה" שלך צריך ש"כולם" יהיו פציפיסטים כדי שיהיה "שלום". סוג הלוגיקה הזה מוביל אד-אבסורדום. בכל מקרה, אנשים הגיוניים(לוגיים) מנסים למצוא פתרון קצת יותר קונקרטי לבעית המלחמות מאשר מהפך כה רדיקלי בחברה האינושית המקביל עקרונית להעלמות הדינוזאורים.
שופטיו של בן-ארצי באמת חארות אבל להעלות על נס את הפציפיזם כאילו זו תורה לוגית או כזו שיש לה ערך מעשי כלשהו זו צביעות.
יש קשר בין ישי בר לבין שמואל בר המכנה עצמו מומחה למודיעין ותפקידים מיוחדים שהתבטא בעניין בן לאדן היום ? סתם סקרנות
למגיב תחת הכותרת "פצפיזם",
גם אם דעותינו בדבר הלוגיקה חלוקות, אינני מבין כיצד התגלגלת לטענות בדבר צביעות.
אסביר שוב: אחד המדדים לקבוע אם עמדה היא מוסרית, מן הדין שתשאל מה היה קורה אם כולם היו נוהגים כך.
למשל: אם כולם לא היו משלמים ארנונה, לא היה ניקיון ברחובות ולא היו מרוקנים את פחי הזבל. לכן מי שסבור שחשוב לנקות את הרחובות ולרוקן את פחי הזבל אבל מתחמק מתשלום ארנונה, נוקט בעמדה לא מוסרית.
עמדתו של הפצפיסט היא כי מלחמות זה דבר לא מוסרי. אם כולם ינהגו כמוהו לא תהיינה מלחמות. על כן זו עמדה מוסרית. לעומת זאת, אם אדם מבקש פטור משירות צבאי בנימוק פצפיסטי אבל תומך במלחמות שאחרים יהרגו בהן, הוא נוקט בעמדה לא מוסרית.
השאלה שאתה מעלה, האם העמדה הפצפיסטית תכבוש מחר את העולם או שמא מדובר בחזון אחרית הימים, היא סוגיה שונה. רעיונות יפים ודגולים התחילו תמיד במאבק של מעטים. ראה את הנביאים בתנ"ך. הם דגלו ברעיונות נשגבים, שאנו מרבים לצטט כמו "לא ישא גוי אל גוי חרב", בבחינת משאת נפש שלא תואמת את הריאליה הפוליטית. הפצפיסט פשוט הולך בעקבות חזונם של נביאי ישראל. הוא מקדים את זמנו.
חברה דמוקרטית מכבדת מצפונם של אזרחים, גם אם הם מיעוט. לכן מרבית המדינות הדמוקרטיות נותנות לפצפיסטים פטור משירות צבאי, והשמים לא נופלים. בישראל נותנים פטור לאלפי בחורי ישיבה, והמדינה לא מתמוטטת.
לאירית,
אינני מכיר את שמואל בר, כך שאינני יודע אם יש לו קשר לישי בר. יש בישראל לא מעט אנשים עם השם בר, שבחלקם בוודאי עיברתו אותו, ולכן אותו שם משפחה אינו מלמד בהכרח על קירבה.
המדד שלך הוא הד לכלל הפילוסופי הזקן שאם עקרון הוא מוסרי אזי הוא כזה שטוב לכולם ויטיב עם כולם. זו אידיאליזציה חסרת ערך בעיני.
לא בהכרח שלכולם יטב אם כולם יתנו צדקה, די בטוח שלחלק לא מבוטל מהישראלים ירע אם מחר כל עם ישראל יהפוך פציפיסט ויפרוש ממשימותיו הצה"ליות(זה יהיה מעניין לראות אותך משכנע מישהו אחרת). בקיצור הבחינה של "כולם" היא בחינה מעידן בה "כולם" אמורים היו להיות זהים איכשהוא.
פציפיזם היא בחירה אסטתית(אפילו לא מוסרית) אישית(ישנם עשרות פרדוקסים מוסריים המבוססים על המצב בו *חלק* מהאנשים פציפיסטיים, למשל שאלת אחותך הקטנה הנאנסת מול עניך). אני מסכים שאין לגייס בכפיה פציפיסטים, גם אין לספר שזו עמדה "רציונאלית-מוסרית".
הפציפיזם לא מקדים את זמנו ודברי הנביאים על "לא ישא גוי אל גוי חרב" שוכנים בצמוד ל"גר זאב עם כבש" בקיצור מצב על-טבעי, אל-טבעי ומטפורי לחלוטין. בימי הבניים היו מופעים נודדים בהם זאבים וכבשים גרו יחד בכלובים משותפים, הסוד היה שהכבשים הוחלפו תדיר. אני לא חושב שפציפיזם מוצלח יותר או מוסרי באיזשהוא אופן מהמופעים הללו, אחיזת עניים אסתטית ותו לא.
הפרצוף היה קצת דומה, מן הפרסום באינטרנט אם כי נידמה לי שישי בר הוא גם דתי אבל אני לא בטוחה.
כן גדעון הבנתי שאתה מקדים את זמנך ושכולם עוד יגלו כמה חכם אתה וכמה הם מטומטמים. אבל אולי היום נכון יותר מתמיד לכתוב את העובדה שעם שבוחר ברוב קולות בחמאס לא בדיוק דוגל בפציפיזם. וכאן אני חייב להסכים עם הכותב תחת "פציפיסט זה הכי אחי" רצון לשפר מעיד על כוונות טובות, עיוורון למציאות מעיד על דברים קצת פחות סימפטיים. מה לעשות במצב הנוכחי עם של פציפיסטים באמת "היה מבלה את זמנו במערכת העיכול של עמי האיזור"… אני לא מסכים עם העובדה שאין פרטנר לשלום אבל פרטנר לפציפיזם….לא רוצה לקחת את הסיכון…
למגיבים "פצפיזם" ו"הגם אתה בנביאים?"
מה לעשות, ויש בינינו מחלוקת. אני סבור שמי שמסרב להרוג בני אדם הוא יותר מוסרי ממי שמסכים להרוג אותם. בוודאי שכך הוא בנתוני המציאות הישראלית, משום שבסירובו הוא גם נמנע מלהשתייך לצבא הכיבוש שמלבד הריגת ילדים, נשים וזקנים וסתם אזרחים לאלפיהם, הוא גם מתעלל מדי יום במיליוני אזרחים פלסטינים.
אין לנתק את הבחירה בחמאס מהכיבוש הישראלי. אילו הרוב היו פצפיסטים לא היה כיבוש, ולא היה חמאס .
"אני סבור שמי שמסרב להרוג בני אדם הוא יותר מוסרי ממי שמסכים להרוג אותם"
אתה מגלח את הקונטקסט וזו דמגוגיה זולה.
האם מי שדוגל בהמתת חסד פחות מוסרי ממי שלא?
האם מי שדוגל בהפלות פחות מוסרי מזה שתומך בהן?
האם הגנה עצמית אינה מוסרית?
האם הגנה על משפחתך אינה מוסרית?
האם שוטר שיורה והורג פושע היורה ברחוב אינו מוסרי יותר מ"פציפיסט" שינסה לרדוף אחריו?
ל"פצפיזם",
הערותיך הן התחכמות גרידא.
כאשר אני מדבר על פצפיזם בקונטקסט של הויכוח שלנו הכוונה כמובן להריגת בני אדם במלחמות.
הפצפיסט סבור כי הצבא הוא ארגון בלתי מוסרי ומלחמות הן בלתי מוסריות, ולכן הוא לא מתגייס, לא לובש מדים ולא מחזיק נשק ביד.
בהקשר הנ"ל, המתת חסד אינה נכללת בנושא, וכך גם הפלות. אלו הן סוגיות נפרדות שגם לפצפיסטים אין עליהן דעה אחידה.
הגנה עצמית והגנה על משפחתי אינן מחייבות הריגת הזולת.
שוטר שיורה על פושע והורג אותו, מבצע פעולה בלתי מוסרית. אפשר לנטרל אותו גם בלי להרוג אותו.
ספירו..הייתי מעוניין לדעת אם יש לך דוגמה לאיזשהו עם ששרד את המשחק באש המכונה פציפיזם
כל עוד מרבית מדינות העולם מתעקשות על קיום צבא, וחלקן מעורבות במלחמות, הנושא טרם עמד במבחן מקיף. אני מניח כי מי שהתנגד לעבדות בתקופת העבדות נענה בדרך דומה לשלך. לאנשים קשה לצאת מהמושגים המקובעים של זמנם.
יחד עם זאת גם בעולם הזאבי שלנו יש מדינות המוכיחות כי לא זו בלבד שאפשר לשרוד, אלא להתקיים בכבוד בלי צבא. ראה קוסטה ריקה, או ליכטנשטיין. אם אין לך תכניות לתקוף את הזולת, לגזול את אדמתו ולשלוט עליו, הוא גם יניח לך.
כן גדעון…אני בטוח שאין לשכנים שלנו עניין לתקוף אותנו ולגזול את אדמתנו או לפחות להתפוצץ בשוק…בוא פשוט לא נתעלם מהמציאות…חבל עד עכשיו עשית רושם של אחד שלא שוגה בדמיונות…
אהה, הבנתי. פציפיזם סלקטיבי, זה באמת דבר נהדר.
פציפיזם להבנתי הוא תורה כוללנית שעניינה אי-אלימות וקדושת החיים. לא אנטי-צבאות, או אנטי שוטרים, אלא אנטי-אלימות.
ההתחמקות שלך בטענות "הגנה עצמית והגנה על משפחתי אינן מחייבות הריגת הזולת" באמת רגילות בקרב פציפיסטים. אם "זה מחייב" אלא "אם אתה חייב להרוג אדם כדי להגן על בני משפחתך(והיו מצבים כאלו בעבר ולא מעטים)" האם הפציפיזם קודם לחיי בתך. ועל זה אתה לא תענה, כי זה שומט את הקרקע מתחת לפציפיזם.
הבעיה עם הפציפיזם היא פשוטה וניסחת אותה יפה בתגובה למישהו אחד.
"אם אין לך תכניות לתקוף את הזולת, לגזול את אדמתו ולשלוט עליו, הוא גם יניח לך"
ומה אם לזולת יש תוכניות לגביך?
הופ, חזרנו להתחלה. כל תורה פילוסופית הדורשת ש*כולם* ללא יוצא מן הכלל(אפילו לא אחד) ינהגו לפי כלליה בכדי שהיא תועיל היא תורה כושלת. שלא לאמר שרלטנית.
בתור אדם המעיד על עצמו כשואף לפציפיזם (לא אתיימר לומר שאני מקיים לחלוטין עיקרון מוסרי נעלה זה) אני חייב לומר שהרטוריקה שלך מאוד פוגענית ומזלזלת. האם אתה מגיע לדיון הזה במטרה "לכבוש" את דעתו של מר ספירו או על מנת לדון בנושאים האמורים? אבקש ממך למתן את הטון המתנצח שבתגובותיך. אבקש זאת מכל המגיבים הלא מזדהים שעושים זאת במכתב זה ובגדה, לא בשם איזשהו אידיאל נעלה של תרבות דיון אלא בשמי ובשם ההנאה שאני מפיק מקריאת הדיונים המעמיקים באתר. דעתם של אנשים חשובה, לא משנה מה היא, וזלזול בתגובתו של אדם הנו משום פגיעה בו. אם הייתי חבר מערכת הגדה האחראי על אישור התגובות לא הייתי מפרסם את תגובתך, בשל סגנון הדיבור החורג מהטעם הטוב. באתי לכאן לחשוב ולא לריב. אתה מביא עמך תרבות דיון המקבילה לאתרי חדשות פופולריים, וזו אינה תרבות הדיון אותה הייתי שמח לראות באתר זה.
אשמח גם לשתף אותך ברחשי לבי בתור אדם השואף לפציפיזם – בדואר האלקטרוני. אתה מוזמן לכתוב לי.
המטרה אינה "לנצח" את דבריו של ספירו אלא להראות כיצד הזיות על פציפיזם אינן שונות מהזיות על משיחיות וארץ ישראל השלמה. שתיהן אינן מציאותיות ושיתהן יובילו לאובדן וחורבן. אין הבדל בין אלו השוגים בדימיונות על המשיח שיגיע לבין אלו שמוכנים לחיות כפרזיטים ולקבל שמירה מאלו שמציאותיים יותר. מה לעשות נכון לעכשיו פציפיסטים אינם נמצאים בין אלו שמציעים דרך טובה יותר אלא נעים על קו הרצף שקצותיו הם עצלנות ופחדנות..
הבהרה למגיבים בגנותי ובגנות הפצפיזם,
אלה היורים לעברי בליסטראות בהקשר פצפיסטי מבזבזים תחמושת לריק, משום שבאף מקום לא הגדרתי את עצמי כפצפיסט.
בניגוד לפצפיסטים, שאני רואה את עצמי מאד קרוב אליהם, אבל עוד לא אחד מהם, יש מצבים, גם אם מעטים מאד, בהם אהיה מוכן להילחם, והדוגמה המייצגת לעניין זה היא המלחמה בנאצים. דוגמא נוספת לימינו היא פינוי המתנחלים.
מן האמור לעיל ברור כי השאלות המופנות אליי, כמו האם אהיה מוכן להרוג כדי להציל את בתי, הן מיותרות.
יחד עם זאת אני חושב שהשקפת עולם פצפיסטית שבבסיסה הסירוב להרוג את הזולת הינה מוסרית וראויה להוקרה. אין ספק שברבות השנים מאד התקרבתי אליה, בין השאר משום שאני משוכנע שרובן המכריע של המלחמות והסכסוכים המזויינים בימינו ראויים לגינוי והוקעה.
אני סבור, כעקרון אוניברסלי, שיש לכבד השקפת עולם פפפיסטית ולא לכפות על פצפיסט להתגייס לצבא בניגוד למצפונו. בוודאי ובוודאי שהפצפיסט יזכה להגנתי כאשר סירובו להתגייס נעשה בתנאי הסכסוך הישראלי פלסטיני בו צבא הכיבוש הישראלי הוא הבלתי צודק בעליל.
אינני נבהל ממי שמגדיר פצפיזם כהשקפת עולם משיחית, אבל השוואתה למשיחיות המתנחלים, כאילו מודבר בשתי משיחויות תועות (וטועות) מוליכה שולל.
המשיחיות של הפצפיסט היא בנוסח חזון ישעיהו "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". זו משיחיות נאורה, מעוררת השראה לעולם מתוקן ועל כן ראויה לתמיכה. המשיחיות של המתנחלים היא בנוסח הג’נוסייד של ספר יהושע, מעודדת מלחמה ושנאה, זו משיחיות חשוכה וראויה לגינוי והתנגדות.
אינני מסכים עם ההגדרה שפצפיסטים הם פרזיטים משום שהם מסרבים להתגייס לצבא. בדיקה בלתי משוחדת תגלה כי צבאות הם הגורמים היותר פרזיטים בחברה. המיליארדים שהם בולעים, אילו היו מנותבים לפתרון מצוקות בני האדם בתחומי הכלכלה, החברה, החינוך, השיכון, התעסוקה, הבריאות ועוד, היו תורמות לחברה הרבה יותר צודקת.
פצפיסט כמו יוני בן ארצי שלומד באוניברסיטה ויתרום מהידע שלו לחברה יותר מתוקנת הוא הקוטב הנגדי של הפרזיט בדמותו של המתנחל או הקצין הצבאי או ספסר המשחק בשערי הבורסה.
מה זה השטויות האלה?! ישי בר המלך!!!