הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 בינואר, 2006 14 תגובות

כאשר נודע שאהוד אולמרט יבקר בוואשינגטון וייפגש עם הנשיא בוש בפברואר – היינו, לפני הבחירות – היו מי שהתקוממו ואמרו שזוהי התערבות אמריקאית במערכת הבחירות בישראל. היישמע כדבר הזה במדינה ריבונית, אמרו בזעף, שאחד המועמדים לראשות הממשלה בבחירות הקרובות ייתקבל בבית הלבן?

רבותיי, תפסיקו את הפאדיחה! ישראל מדינה ריבונית מול ארה"ב? ישראל היא יותר חלק מארצות הברית מאשר פורטו-ריקו, שמעמדה עדיין לא לגמרי ברור. שגריר ארה"ב בישראל יודע יותר על המתרחש בקבינט הישראלי משיודעים ישראלים בכירים ומקורבים לשלטון. ישראל מייבאת מאמריקה את נשיא הבנק הלאומי שלה. בפוליטיקה הגבוהה בישראל מככבים כמה וכמה אנשים בעלי אזרחות כפולה, ישראלית-אמריקאית. ישראל תורמת רבות לפוליטיקה הפנימית של ארצות הברית – תמיכה בלתי-מסויגת בישראל היא כמעט תנאי בל יעבור לכל מי שרץ לבחירות כלשהן בארה"ב. כל מי שמבקש להיבחר למשרה ציבורית כלשהי – בין אם כחבר מועצת העיר בביוט, מונטאנה, כתובע מחוזי בקאיירו, אילינוי, כמושל מדינה, חבר קונגרס או סנאט ארה"ב, או לבית הלבן, חייב להופיע בפני קהלים ציוניים מאורגנים ולהבטיח לתמוך בישראל ויהי מה. וכבר ראינו מועמדים לקונגרס – למשל, בשנת 2002, סינתיה מק’קיני ממדינת ג’ורג’יה וארל היליארד ממדינת אלאבמה – שמתחו ביקורת על ישראל ונמחצו כליל תחת מתך של ביקורת נטולת-רסן, ומולה תמיכה מסיבית, תקשורתית וכספית, ביריביהם – וכל זאת בעזרתם הנדיבה של ארגונים יהודיים שונים ובראשם AIPAC, הלובי הישראלי בוואשינגטון.


ג’אק אברמוב, אחת הדמויות הבולטות בנוף של וואשינגטון הבירה – השבועון "טיים" תיאר אותו לאחרונה כמי ש"קנה את וואשינגטון" – אדם שהרוויח מיליונים מהונאת שבטים אינדיאניים(!), ששיחד והשחית חברי קונגרס וארגונים שונים, ונחשף והוקע רק אחרי שסיבך וגרם לנפילתו של תום דילאיי, מנהיג הרוב הרפובליקאי בבית הנבחרים, הוא גם תומך נלהב של תנועת המתנחלים בשטחים, ואף הזרים להם כסף ועזרה מדינית. בעלי הון יהודים אמריקאים משתתפים באורח פעיל בניהול המדינה ה"ריבונית" הזאת, מקדמים בישראל מהלכים מדיניים וחברתיים שונים, ואין פוצה פה ומצפצף. בעל הון יהודי אמריקאי, ברנארד מרקוס שמו, מממן את "המכון לדמוקרטיה" אשר רוכש מודעות ענק בתקשורת הישראלית למען "חוקה בהסכמה" במדינה "הריבונית" הזאת.


אלה רק טיפות בודדות מן האינפוזיה הענקית ורבת-השנים בה מזינים האמריקאים, הממשל, הארגונים הנוצריים-אבנגליסטים והיהודים את המדינה הריבונית הזאת. ישראל תלויה בארצות הברית כפי שעובר תלוי באימו. אבל אולי הדימוי הזה אינו מתאים, כי מידת ההשפעה של ישראל על מהלכיה של ארצות הברית גדולה בהרבה מהשפעת העובר על אימו. ואין צורך לומר ששום הריון לא נמשך עשרות שנים – אפילו לא אצל פילים או לווייתנים.


אז בואו לא נעמיד פנים שישראל היא מדינה ריבונית. על השאלה אם היא מושבה אמריקאית או להיפך – ארצות הברית היא מושבה של ישראל – עוד אפשר לקיים דיון.

תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. כנף קטנה הגיב:

    הצחיק אותי הסימן קריאה "שבטים אינדיאניים(!)".
    מה קרה, כבר אסור לרמות אינדיאנים?
    הקשר לאינדיאנים במקרה זה הוא עיסקי ההימורים, והאינדיאנים הם ספקי ההימורים הגדולים ביותר בארצות הברית. לפחות במקרה זה, הלך זרזיר.

  2. דניאל עוז הגיב:

    נו.. השטן הגדול, השטן הקטן..
    הרי מראש הציונות היא מזימה קולוניאליסטית מתוחכמת, לא?

  3. יניב בן-חנן. הגיב:

    מאמר מרתק! האמת היא, שזה הוא אחד מן הנושאים האהובים עליי. היחסים בין ישראל לארה"ב. לכן אני עכשיו, קצת נרגש… לכתוב תגובה זאת.

    בין ישראל לארה"ב. שוררים יחסים של- מדינת-חסות, ל- מעצמה עולמית. כמו אנגליה ואסטרליה. כמו צרפת וקוויבק, אשר הינה חלק מקנדה. ברם, גם כן, כמו ספרד ופורטוגל. אל מול- מדינות אמריקה הלטינית.

    ארה"ב היא המעצמה העולמית, וישראל היא מדינת החסות שלה. לארה"ב, יש אינטרסים במזרח-התיכון. מדינת ישראל, היא אחד הבסיסים שלה שם. ארה"ב, מייצרת מוצרים רבים. ישראל, היא אחד השווקים שלה. ממש כמו, אנגליה והודו. עד ל- 1948. שהיא שנת עצמאותה של הודו. כמדינה לאומית ריבונית. כמובן מידי אנגליה. המעצמה העולמית המובילה, עד אז.

    בברכה.
    יניב.
    ——-

  4. דניאל עוז ליניב הגיב:

    צא ולמד, גם רפובליקות דרום אמריקה המושחתות לא שולחות מועמדים לעשות דילים בספרד ובפורטוגל.
    כלומר לא הבנתי את הקייס של המאמר. האם גב’ לוטן מציעה שנניח, לאור ממצאיה, לארה"ב לשים פתק פריוילגי בקלפי שלנו? זה אם המצב הקיים שהיא מתארת תקין בעיניה. או שמא, למקרה שהמציאות לכאורה טעונה שיפור בעיניה, תציע לוטן שנפסיק לקבל הלוואות מארה"ב ונבקש מנבחריה להפסיק לתמוך בישות הציונית?
    כך או כך, הדברים כפי שהיא מתארת אותם מובילים למסקנות מוזרות קצת. היתכן שהיא פשוט מגזימה נורא?

  5. יניב בן-חנן. הגיב:

    לדניאל עוז.

    ארצות אמריקה-הלטינית לא שולחות נצגים, לספרד ופורטוגל. כמו שישראל שולחת לארה"ב. משום ש- ספרד ופורטוגל, היום הן מדינות מודרניות בינוניות. הן לא מעצמות, והן לא שולחות מיליוני דולרים, כל שנה. לאמריקה-הלטינית. כמו שארה"ב, שולחת לישראל.

    בקשר לאמירתה של יעל לוטן במאמר זה. לפי דעתי, היא מביעה מחאה. על כך, שמדינת ישראל תומכת ללא כחל ושרק, במדיניותה של ארה"ב בעירק.

    אני רוצה להוסיף ולהגיד… שארה"ב היא מעצמה תרבותית גם כן. את תרבותה היא משווקת בכל העולם. תרבות שבמדינת ישראל. אימצו בחום רב. מאז 1973. כאשר ארה"ב נחלצה לעזרתנו. במלחמת יום-הכיפורים. עם "הרכבת האווירית", של האספקה, הציוד והנשק. אשר היא שלחה לישראל. עזרה. אשר ישנם קולות. אשר אומרים שבאה. מפחד שמא- מדינת ישראל תפעיל את הנשק הגרעיני שלה. אשר היא פיתחה בכור הגרעיני שלה בדימונה. אשר אותו בנו- הצרפתים, ולא האמריקאים. אך, אני אישית… מעדיף את הגירסה הראשונה.

    בברכה.
    יניב.
    ——-

  6. דניאל עוז הגיב:

    יניב –

    לא כ"כ מרשימות אותי תאוריות קונספירציה למיניהן. ארה"ב היא מעצמה תרבותית – נכון. לכן אין לה למעשה כל צורך לשווק את תרבותה בעולם. תרבותה העשירה, המיוחדת והרעננה מרוויחה בזכות ולא בחסד התעניינות ברחבי תבל.
    מעשיה של ארה"ב בעירק את חלקם אפשר להצדיק ועל חלקם אפשר לחלוק, אבל מה זה קשור למה שיעל לוטן דיברה עליו? כל בליל העובדות הלא-רלוונטיות והאשמות-השווא הזה נראה לי לפעמים כמו זריקת חול לעיניים.. מה זה קשור בכלל? איך היא הגיעה מאולמרט ועד לפטירה של ישראל ככלי-משחק אמריקאי ותו לא? זה מרגיש כמו עלבון לאינטיליגנציה של הקורא.

  7. דן תמיר הגיב:

    "ג’וז איז ניוז", כמאמר הפתגם. חבל למסמס נושא חשוב ומענין באמצעות ניסוחים לא טובים: מילא "בעלי הון יהודים" ו"בעל הון יהודי", אבל "הארגונים הנוצריים-אבנגליסטים והיהודים"?

    קצת נסחפנו, לא?

  8. יובל הגיב:

    לא בדיוק ברורה לי התיזה שיעל לוטן מנסה לקדם כאן. האם היא רוצה לומר שהריבונות, או היכולת לקיים ריבונות הלכה למעשה במדינת ישראל מוגבלת בגלל יחסי הפטרון-קליינט שיש לישראל ולארה"ב? זה יתכן בהחלט ובוודאי שזה בר השוואה למערכות יחסים אחרות בין מדינות גדולות וקטנות ואינו דבר יחודי לישראל. בקשר לחלק השני של התיזה, לפיו, אם הבנתי נכון, ישראל משפיעה על ארה"ב. נו באמת… זה מזכיר את הבדיחה על העכבר שרוכב על גב הפיל שדוהר לו ומתפעל: "תראה איזה ענן אבק הרמנו"…

  9. יניב בן-חנן. הגיב:

    לדניאל עוז.

    לאחר קריאת תגובתך. אני יכול להסתכל על המאמר הנ"ל. מנקודת מבט אחרת. מאשר הרושם הראשוני שלי ממנו. אני מבין שאתה בעצם- חושב שכותבת המאמר. מגזימה בטענותיה ובמחאותיה. במאמר זה.

    מצד אחד זה באמת נראה כך. אבל מצד שני, ישנה אפשרות אחרת, והיא: כותבת המאמר, באמת נחרדת. כאשר היא רואה. איך בעלי-הון יהודים מארה"ב. תורמים כספים רבים, לאירגונים פוליטיים שונים בישראל.

    בתור אזרחית במדינה. כנראה היא נחרדת לראות. איך "ההון" – משפיע – על "השלטון". עניין זה באמת מחריד. משום שזה יכול באמת. לפגוע בחופש ובחירות. של האזרחים והאזרחיות במדינה. זה, כנראה מחריד… לראות. איך בעלי-הון ותרומותיהם. יכולים להפוך… "מדינה דמוקרטית". ל- "רפובליקת בננות".

    בברכה.
    יניב.
    ——-

  10. יובל הלפרין הגיב:

    לא הגבתי עד עתה למאמר הזה כי הייתי עסוק במאמרים הנוגעים לבחירות.
    התשובה לשאלה שיעל העלתה בסוף רשימתה ברורה, לדעתי. צריך רק להפנות את המבט מהמדיניות הצבאית למדיניות הכלכלית, וכאן רואים בבירור מי קולוניה של מי. למרבה ההפתעה, הכול תואם את חוקי הטבע. הזנב לא מקשקש בכלב, אלא להפך.
    מדיניותה הכלכלית של ישראל נקבעת בוושינגטון (לעתים דרך מוסדות שגם הם סניפי הממשל האמריקני, כמו "קרן המטבע הבינלאומית" ו"הבנק העולמי").
    בכל ויכוח עם דוברי הנאו-ליברליזם על הפרטה, קיצוצים בקצבאות, גירעון בתקציב הממשלה ועוד, תמיד הקלף האחרון בשרוולם יהיה: "אבל אנחנו חלק מכלכלה גלובלית", "אבל אנחנו תלויים בארצות הברית" וכו’.
    בכל הנוגע לכיבוש ולפשעיו, נראה כאילו הממשל האמריקני עונה "אמן" אחר כל יוזמה ישראלית טרוריסטית חדשה, אבל הסיבה היא שזה פשוט לא אכפת לו, או שזה בכלל משרת אותו.
    כל עוד הג’יפים הממוגנים יוזמנו מארצות הברית, ועוד מפעל ישראלי ייסגר בעקבות זאת, זה לא חשוב בבית הלבן ובקונגרס מה עושים בעזרתם. הרי במקרים הבודדים שהאימפריאליזם האמריקני כן רוצה לכפות את רצונו (כמו השתתפות הפלסטינים תושבי ירושלים המזרחית מחד, אי חידוש המו"מ עם סוריה מאידך), הוא רומז על כך בעפעוף עין, ומיד ממשלת ישראל "שוקלת את העניין בכובד ראש" ומשנה את דעתה.

  11. דניאל עוז הגיב:

    יניב –
    עם זה באמת שאין לי ויכוח. אבל אני מסכים עם יובל שכתב שהתזה של גב’ לוטן תמוהה ומצחיקה בעיניו, לפחות בקריאתה כלשונה.

  12. יניב בן-חנן הגיב:

    זה באמת מצחיק… להגיד שישראל קובעת לארה"ב… מה לעשות… במדיניות החוץ, או הפנים שלה. ישראל משפיעה מאד על ארה"ב. רק בדרך עקיפה. דרך – יהודי-ארה"ב. כלומר, אלה שהם בעלי- זכות בחירה. אלה שהם אזרחים ואזרחיות שווי זכויות , לשאר האזרחים והאזרחיות בארה"ב. דרך מה שנקרא: "הקול היהודי".

    זה דבר נהדר… שיהודי-ארה"ב, דואגים לאחיהם ואחיותיהן היהודים והיהודיות בישראל. בכך שהם מתנים את תמיכתם הפוליטית בתוך ארה"ב. במי שדואג גם כן… לתמיכה במדינת ישראל. אני חושב, שלזאת התכוונה יעל לוטן. כאשר היא כתבה במאמר הנ"ל- שישראל, משפיעה על ארה"ב.

    השאלה היא רק: איך כל זה משפיע על ריבונותה של מדינת ישראל? הרי- "בעל המאה, הוא גם בעל הדעה!" אז אם, ארה"ב נותנת לישראל הרבה כסף. אז ארה"ב, יכולה גם להגיד לישראל, מה לעשות. בעיניינים מסוימים. היא יכולה להתנות את תמיכתה הכלכלית בה, בקבלה ובביצוע דרישותיה השונות ממנה.

    בברכה.
    יניב.
    ——-

  13. ירמיהו הגיב:

    מצאתי בפורום אחר ומעביר את הבקורת הזו שממש מדאיגה אותי:מפחד 23/01 21:08 myspot
    נושא : אני מפחד
    תאריך : 23/01/06 21:08
    מחבר/ת : myspot

    כן אני מפחד
    אני מפחד להעיר לנהג שחתך אותי בנתיב הנסיעה שלי וכמעט גרם לתאונה
    אני מפחד להעיר למישהו שנדחף אל תוך התור ולא משנה לאיזה תור

    אני מפחד מאנשים שאיבדו את הפחד

    אני מפחד להתווכח איתם אפילו על הדבר הכי חשוב או על הדבר
    הכי שטותי וקטן

    אני מפחד

    כי לאן הגענו שעל כל דבר שלא מתאים לנו אנו שולפים נשק
    והרג נעשה דבר של מה בכך

    אני מפחד מהידיעה שאני לא בדיוק יודע
    כמה כסף של המדינה הולך לידיים פרטיות
    ואנשים מובטלים הולכים לאיבוד

    אני מפחד מהידיעה שאני לא יודע כמה כסף נעלם
    למען השם
    אל אנשים שאומרים
    למען שמו באהבה
    ודרכי האל ניסתרות הן גם במה שנוגע לכספים האלו

    אני מפחד שאת הכסף להתנחלויות אני משלם
    ואני משלם גם לכוח שאמור לפנות אותם

    אני מפחד מהידיעה שמה שעושים להוריי המבוגרים
    יעשו לי
    וישכחו אותי לעת זיקנה

    אני מפחד להיות נתון סטטיסטי
    באוגדן מעלה אבק במשרד
    האמור לטפל בנכים שנפגעו בלידה
    בתאונת דרכים, במלחמה, בפגוע טרור
    או סתם תאונה של ויכוח שהסתיים בשליפת נשק
    והמלחמה אז קשה שבעתיים כי יש אנשים נכים בין האוזניים
    וזה מה-זה מעצבן לראות אידיוט חונה בחניה של נכים

    אני מפחד מהידיעה שהעשירים יהיו יותר עשירים
    והעניים ישירו שיריי מחאה וימשיכו להיות עניים

    אני מפחד מהידיעה שאלו שצועקים
    התשקורת משקרת
    קוראים בשקיקה רק את מה שנוח להם לקרוא

    אני מפחד מהידיעה שנוח לנו להביא עובדים זרים
    ולהתנהג אליהם כמו אל עבדים
    לקבלנים זה זול ופחות כאב ראש
    ולנו זה
    שמישהו אחר יעשה את העבודה השחורה
    ולטעון אחר כך שהם לוקחים לנו את הפרנסה

    אני יוצא לכביש מתוך כורח
    כי אני יודע שמתוך מאה אחוז הנוהגים בכביש
    עשרים אחוז יודעים לנהוג
    ושמונים האחוז הנותרים יש להם רשיון
    כי הם עברו את המבחן ועכשיו אין מי שמסוגל עליהם

    אני מפחד מאוכפי החוק
    שרתמו אוכפים אך שכחו את הסוסים ורוכביהם

    כי הרי בדקו שגם הכנסת עברה במהירות מופרזת
    אך אף אחד לא טרח לבדוק את שאר הגורמים לתאונות
    האם היא מאותתת או שמא נוסעת בנתיב הקיצוני
    וברגע האחרון מחליטה לפנות
    אמצעים דיגיטלים בעולם מונוכרוני
    קנס גבוה אינו ערובה למניעה
    אם אין מי שיאכוף אותו

    אני מפחד מהידיעה שפעם פחדנו על עצמנו
    והגנו אדם על חברו מפני אוייבים מבחוץ
    ועכשיו אנו אמורים להתגונן אדם מפני חברו

    וכמו שנאמר
    אלוהים שמור אותי מאוהביי
    כי משונאיי אשמר בעצמי

    אני מפחד מפני אומה שלמה שחצויה
    ושאינה מוכנה או מסוגלת לראות נכוחה
    את מה שמכרסם בתוכה
    והיא היא המספקת את הדשן וסליחה על הביטוי מעכלת את הזבל
    שהיא עצמה מייצרת

    אני מפחד שמרוב פחד
    נתחיל כמו עכברים במלכודת
    לאכול לעצמנו את הרגל בכדי להשתחרר

    אנו עם פגוע מרדיפות
    ולמדנו לרדוף את עצמנו
    כי מיהו הגיבור הכובש את ייצרו
    אם אפשר לרדוף אחרים בשם הדת
    הגזע, צבע, ומין

    אנו מפחדים ומעצמנו בורחים
    אנו מפחדים ואת עצמותינו אוכלים

    אז בואו ונפסיק לפחד מלשמוע את דעתו של השני
    השונה השנוא הנושא הנושה
    בואו נפסיק לפחד מלקבל ולהודות על טעותנו

  14. יניב בן-חנן. הגיב:

    לירמיהו, תגובה על המונולוג המרגש.

    גם אני מפחד. היו פעמים ששכבתי לבד בחדרי. רועד מפחד. היו פעמים שלא יכולתי לזוז. הרבה פעמים אני נלחם אם עצמי. אני רוצה לעשות המון דברים. אבל אני נשאר תקוע במקום, מרוב פחד. לכן, רוב הזמן… אני רק מסתובב. מסביב לעצמי. מסביב לבית שלי. מסביב לשכונה שלי, אשר נמצאת בישוב מגורי. הפחד מגביל אותי. הוא יכול לשתק אותי. הוא יכול לגרום לי לחיות כעוף קפוא מחוץ לפריזר. אבל אם אני, אלמד לחיות איתו. לאט, לאט, צעד… אחרי צעד… אני אשנה אותו. אני אהפוך אותו… למטריה. הוא יהיה לי, לשמיכה. אני אתכרבל בתוכו, כבתוך שק-שינה- אשר בתוך אוהל, אם דלת פתוחה.

    בברכה.
    יניב.
    ——-

הגיבו לכנף קטנה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים