הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-18 בינואר, 2006 63 תגובות

תמה בחירת צירי חד"ש לבחירות לכנסת ה-17, החלו הדיונים על המסגרת שבה ירוצו המועמדים. למרות כל הבעיות והמתחים היתה מועצת חד"ש שהתכנסה ב-14 לינואר מפגן של אחווה יהודית-ערבית והתנהלות דמוקרטית. מסגרת זו על כל בעיותיה נשארת התקווה העיקרית של החברה הישראלית במאמצה להיחלץ ממעגל המלחמה והגזענות ומצוקת העוני והניצול. המהפך בחד"ש שהתבטא בכישלון של מזכ"ל מק"י, עיסאם מחול, לזכות במקום השני ברשימת המועמדים, ראויה בפני עצמה לניתוח. אך המלאכה רבה והזמן קצר. מועצת חד"ש תתכנס בקרוב להכריע על מסגרת הופעת חד"ש בבחירות הקרובות. יש לעשות מאמץ לפתור את הבעיות הניצבות בפני המועצה הקרובה ברוח של אחדות.

המועצה הראשונה, על אורותיה ועל צלליה, היא מאחורינו. מן הסתם, עוד נחזור וננתח את התהליכים שחוללו את התוצאות הדרמטיות. אך בל נעסוק כעת בוויכוחים על הסיבות לתוצאות ההצבעות במועצה. כאמור, הזמן קצר והמלאכה רבה. עלינו לסיים בהקדם וברוח טובה את הדיונים על מסגרת הופעת צירי חד"ש בבחירות לכנסת. וישנן, לדעתי, שלוש אפשרויות ושלוש בלבד.



  • א) רשימה המבוססת על חד"ש לבדה. כלומר, הליכה על בסיס מועמדיה שנקבעו במועצה האחרונה.
  • ב) הופעת חד"ש בברית עם תע"ל של ח"כ אחמד טיבי, בדיוק כפי שהלכנו לבחירות הקודמות.
  • ג) חתירה להקמת ברית לאומית-דמוקרטית-חילונית עם בל"ד.

עובדות שאי אפשר להתווכח עליהן:



  1. הבחירות מתנהלות כשאחוז החסימה הוא 2%.
  2. ההשערה המקובלת היא ש-2% פירושם 80,000 קולות.
  3. בבחירות הקודמות שנערכו ב-2003 זכתה חד"ש-תע"ל ב-93,000 קולות; בל"ד ב-71,000 קולות ורע"מ ב-65,000 קולות.

האופי האנטי-דמוקרטי של העלאת אחוז החסימה ברור. הוא אתגר לנו אך לא רק לנו. אין חד"ש אדישה לסכנה של צמצום חמור בייצוג האוכלוסייה הערבית בכללה. יש חברים המתעלמים מסכנה זאת ויש אפילו קולות צורמים פה ושם המבקשים להרוויח מהיעלמות מהכנסת של יריבים שלנו. אך לחד"ש יש ראייה רחבה של כלל האינטרסים של הדמוקרטיה והיא תתגייס נגד כל פגיעה בעצמה ובכוחות דמוקרטיים נוספים.


שינויים חשובים בהיערכות האלקטורלית העשויים להשפיע על הסקטור הערבי.


לפני מחלת שרון נראתה מפלגת "קדימה" באוכלוסייה הערבית כאיום ממשי וסכנה גוברת, וככל הנראה מחלת שרון לא תחליש את האפקט הכולל של מפלגתו שאמורה "לעזור" לבוחרים ערבים מסוימים להתגלגל "למרכז". מפלגת העבודה בהנהגת עמיר פרץ מצידה, עשויה למשוך מצביעים שלא יכלו להצביע ל"עבודה" בראשות שמעון פרס. אין דרך לשקלל את התנועה הזאת לעבר המפלגות הציוניות בשלב זה. אפשר לסכם בזהירות ולומר שתהיה תנועה של מצביעים ערבים לכיוון המפלגות הציוניות.


חד"ש לבד


אפשרות זו נראית לכאורה מושכת וגם דרך קלה ללכד את שורות חד"ש ולהתארגן לבחירות במהירות על בסיס עקרונות חד"ש הברורים. אך למעשה אפשרות זו מסובכת ומלאה קשיים ומתחים. הנה רשימה חלקית של הבעיות הכרוכות בהליכה של חד"ש לבד.


היפרדות מטיבי אמורה לגרור עימה הפסד קולות ברור בלי אפשרות להצביע על מקור שיאזן הפסד זה. יש הערכות שונות לגבי הישגי ה"חתונה" עם טיבי אך ברור לכל שיש מחיר ל"גירושים". עניין זה לבדו, בנסיבות הכלליות, יוצר סכנה לייצוג חד"ש בכנסת.


למתחים אלה ייתוספו טענות, בעיקר מבחוץ אך לא רק, שחד"ש אינה יכולה להיחשב פרטנר נאמן לאחדות כלשהי, דווקא בשעה שקיימת שאיפה לאחדות רחבה למען שימור הייצוג של האוכלוסייה הערבית בכנסת. ההליכה לבד מקלה על התעמולה של היריבים שלנו בחוץ ואף עלולה לשכנע חברים נאמנים מבפנים שאין אנו בחד"ש רגישים די הצורך לאחדות.


הליכה לבד מעמידה זה מול זה את האופי היהודי-ערבי של הרשימה ואת האינטרס בהבטחת הייצוג בכנסת. אם חלק חשוב של הנהגת חד"ש תעמוד על הסכם עם טיבי, נמצא את עצמנו בתוך מריבה חמורה בדומה לזו שהיינו עדים לה במועצה. כלומר, ההליכה לבד לא תלכד אותנו בשעה שליכוד כזה נחוץ.


אני מכיר חברים המוכנים לסכן את הייצוג בכנסת בגלל העיקרון של ייצוג יהודי-ערבי. אני מבין לליבם ומכבד את עמדתם. אך בניגוד לדימוי הכוזב אצל החוגים השליטים, מפלגות קומוניסטיות נוהגות באחריות עילאית ודוחים עמדות הרפתקניות של נכונות להקריב את האינטרס הכללי על מזבח הייצוג "הנכון".


ההליכה עם טיבי


בנסיבות שהתפתחו, מעוררת ההליכה עם טיבי בעיות חדשות וחריפות שלא היו קיימות בבחירות הקודמות. אי-בחירתו של עיסאם מחול לרשימה יצרה בעיות ממשיות חדשות. מק"י ראתה את עצמה נפגעת מתוצאות ההצבעה במועצה. במקרה של ירידתו של דב חנין למקום הרביעי תיווצר סכנה חמורה שלא יהיה אף חבר הנהגת מק"י בכנסת. אין עניין להיכנס כאן למאבק בתוך מק"י בין מוחמד ברקה שאף הוא ממנהיגי מק"י ובין הנהגת מק"י בראשות המנכ"ל עיסאם מחול. מק"י תראה בשלילת נוכחותה בכנסת קו אדום. עבור מק"י אלה שיקולים קיומיים.


ההצעה של ההליכה עם טיבי תורמת למתח ואף מסכנת את שלמות חד"ש. יש אלטרנטיבה טובה יותר.


ברית לאומית דמוקרטית


האפשרות של ברית חד"ש-בל"ד היתה קיימת לפני המועצה וחבל שלא הוחלט לטפל באפשרות זאת במקביל להכנות למועצה. יתרונות ברית זו ברורים, במיוחד במצב הקיים.


חד"ש-בל"ד זכו ביחד ליותר מ-160 אלף קולות בבחירות הקודמות. נוכל לפתוח את מערכת הבחירות בשוליים רחבים של תמיכת כ-4% מכלל הבוחרים. ברור שבכל המקרים תלויה ההצלחה בעבודה קשה! אך אפשר לשקול את כל הבעיות (כולל הבעיות הפנימיות שלנו) ללא החשש של אחוז החסימה.


ההליכה המשותפת צריכה להתקיים על יסוד הסכם טכני שבו כל צד רושם לפניו את המצע של הצד השני. אפשר לסכם כמה הצהרות דמוקרטיות המשותפות לשתי התנועות.


עניין מיקום נציגי השותפים אמור להיפטר בקלות יחסית על בסיס הקצאת המקומות 1,3,5,7 לחד"ש ומקומות 2,4,6,8 לבל"ד. סידור זה מבטיח שנציגי שני השותפים יכהנו בכנסת ה-17. אומנם לחד"ש יתרון מסוים בכך שיש לה סיכוי של 50% לקבל נציג אחד נוסף, אך ההצדקה לסידור זה היא בכך שעל סמך הנתונים יש לחד"ש סיכוי סביר יותר לעבור את אחוז החסימה. בסך הכל זוהי הצעה טובה והגיונית, הצעה מכובדת לכל הנוגעים בדבר. כמובן שאין אפשרות להבטיח הסכמת בל"ד, אך יש סימנים שההיגיון יתגבר ושני הצדדים יוכלו להגיע להסכם!!


ברית עם בל"ד עלולה לעורר קשיי הסברה אצל אוהדים יהודים של חד"ש. קשיים אלה עדיפים על הקשיים הכרוכים באי-עמידה באחוז החסימה או בפילוג בחד"ש. יש גם פעילים נאמנים בחד"ש הרואים בבל"ד מעין אויב. הוויכוח בין שני הזרמים, חד"ש ובל"ד, הוא חשוב ביותר והוא ימשך אך יש לשמור על חוש המידה. אפשר לקיים את הוויכוח תוך כדי ברית אלקטורלית שאינה פוגעת בעצמאות הרעיונית והארגונית של אף שותף.


מכל הנימוקים האלה יש מסקנה ברורה: ברית עם בל"ד הגיונית, דחופה, ונבונה!!!

תגובות
נושאים: מאמרים

63 תגובות

  1. עמי הגיב:

    לנמרוד,
    איני חושב שזכותך לזרוע עלבונות בסגנון "אלה שנשארו באפילת המערה". אני מקווה שאתה יודע כי אינך הראשון שגילה אור גדול.
    ולענין עצמו, מק"י שאותה היטבת להשמיץ, היא המפלגה היחידה בישראל, הפועלת בשיתוף יהודים וערבים, על בסיס אידאולוגיה ופוליטיקה אחת לכולם.
    מק"י פועלת בתנאים הקשים של ישראל, תנאים שבהם כל כך קל לשכוח, כי האינטרס של העובדים, בני שני העמים החיים כאן הוא משותף. והוא שלום, שיוויון, חינוך ובריאות. וגם אם רוצים לשמר מסורות לאומיות, השגים לא יכולים להיות על בסיס לאומי, אלה רק על ידי שיתוף פעולה,שבסיסו מעמדי, בין יהודים וערבים.
    נמרוד, אתה רוצה להקים "אלטרנטיבה שמאלית אמיתית", בסדר. רק זכור כי אם יש במפלגה יותר מאדם אחד, יתכן ויהיו דעות קצת שונות מדעותיך. לא חייבים לנקוט בחוסר סבלנות כלפיהן. אפשר להתווכח ולהמשיך לפעול יחד, במסגרת העקרונות של המפלגה.

  2. סלים איש בל"ד לחיים הגיב:

    מה אגיד לך חיים, אין בפי טענות אחרי התגובה שלך. יש בורות שניתן להתמודד איתה, ויש כזאת שלא. שלך מהסוג השני.

    אגב, מדובר בעיתון אלחיאת לא אלאיתיחאד.

    קטונתי מלספק מידע על דברי אינטלקטואלים לעומת ממרי.

  3. חיים לסלים הגיב:

    כמובן, אני בור. תתעלם ממני. יפה שמכל מה שכתבתי רק לממ"רי שנואת נפשו של העולם הערבי התייחסת, זה מפתיע שכלכך כועסים על ממר"י שכולה מתרגמת(ובאופן אמין לגמרי) דוברים, כותבים ואנשי רוח ערבים. האמת שגם אני הייתי מתבייש.

    כאמור עזוב אותי, יהודי בור גזען ופשיסט.
    רק לשאלה הקטנה שלי תענה, האם איזשהוא אינטלקטואל ערבי משמאל מדבר על פעילות או שיתוף פעולה עם הרעבים היהודים בירוחם מעלות ודימונה?
    יש מצב לתשובה או שאתה מעדיף להתחבא מאחרי הפסאדה היענו-אינטלקטואלית שלך?

  4. אשר פרוליך הגיב:

    למה כל קשה להבין ש"פטריוטיזם" כז או אחר,
    הנו משחק של שתוף פעולה עם הבורגנות של אותו
    לאום,תוך ניצול ציני של ההמונים התמימים
    המאמינים שהניצול של עם אחר הרבה יותר גרוע
    מהניצול של הבורגנות ה"מקומית".
    האם שמעתם על ה"משולש הקדוש" של אלוהים,
    מולדת ואדמה ? או המשולש של מדינה,צבא ודת?
    אינני טוען שצריך להכנע לכבוש זר,וגם לא
    להשתלטןת של עם או לאום אחד על עם או לאום
    אחר,אבל באותה מידה,ובצורה לא פחות חריפה
    ולוחמנית,אין להכנע להשתלטות הבורגנות ומיעוט
    "מי שלנו" המנצלת וכובשת בדרכים מתוחכמות
    ו"כשרות" את ההמונים התמימים המובלים כצאן
    לשחיטה,או בבתי חרושת ושכונות העוני,
    או בשדות הקרב.

  5. לאינטלקטואל חיים הגיב:

    "האם איזשהוא אינטלקטואל ערבי משמאל מדבר על פעילות או שיתוף פעולה עם הרעבים היהודים בירוחם מעלות ודימונה?"

    יפה שאלת,
    אבל השאלה האמיתית היא בדיוק הפוכה: האם הרעבים היהודים בירוחם מעלות ודימונה מוכנים לשיתוף פעולה עם הרעבים הפלסטינים בתוך המדינה ובשטחים הכבושים? שהרי אותה יד מכה בשניהם.
    אם תהיה ישר עם עצמך תודה שהתשובה שלילית, זאת משום שאלו עדיין מאמינים "בסולידרית היהודית" (בהתאם לשטיפת המוח הציונית), שכל תכליתה דחיקה ונישול הערבי ושכרה המפוקפק פירורים מחלוקת השלל.
    אז מה בדיוק הטענות שלך כלפי "איזשהוא אינטלקטואל ערבי"?

  6. גיל אהרנסון הגיב:

    ליובל הלפרין
    מצטער על ההצתה המאוחרת, פשוט אני חייב ללבן כמה עניינים.
    דבר ראשון, אני מתקשה להאמין שיש נאו ליברליסט אחד במגזר היהודי שמצביע חד"ש ("הקומוניסטים" בפי העם). ואוסיף ואומר – טוב שכך. אני חושב שכל מפלגה ראויה לבוחריה ובוחריה ראויים לה. כל מי שרוצה בצורה מודעת או לא לשמר את מעמדו, גם עם דעותיו המדיניות הן שמאל, מצביע מרצ או משהו אחר, אך לא חד"ש.

    דבר נוסף. האם אתה בטוח שהמסורת המרקסיסטית מוטבעת במצביעי חד"ש הערבים, לדבריך? האם תוכל להצביע עליהם, או על רובם, ולומר בכנות כי הם דוגלים בשיוויון מעמדי, אפילו בפורמט הדהוי שלו? האם הם דוגלים, ומיישמים, שיוויון מגדרי? האם הם מסכימים עם תפקידה של הדת ביצירת הפערים המעמדיים, ומקומה העתידי בחברה הפועלת למחיקתם?

    נמרוד,
    אני חייב (שוב) להסכים איתך. יש להקים גוף סוציאליסטי פאן-ישראלי חדש, ללא ספק. אציין אולי שלא רק מ"קי המפלגה מאובנת ויש לחדשה. יש לזכור שהקומוניזם בגירסתו המדינית, מה לעשות, כשל. עלינו להבין שהמושג המבני הנ"ל אינו רלוונטי, וממש כמו רעיונות מודרניסטים אחרים מתחילת המאה ה-20, היה טוב כרעיון מכונן, כמהפכה. אם אנו באמת רוצים להקים מעפר גוש שמאל אמיתי וגדול, שיחרוט על דגלו שבירת מעמדות מוחלטת, עלינו להתנער מה’ק’ במ"קי, ממש כמו שעלינו להתנער מעסקנות ולאומנות, יהודית או ערבית. גם למילה יש כח.
    חוץ מזה, אני איתך בקריאתך, ואשמח לעמוד בשורה הראשונה של המצטרפים. עד אז, מה לעשות, יש לנו את חד"ש כבברירת מחדל.

  7. עוד לאיטלקטואל חיים הגיב:

    אינני יודע איזה שיתוף פעולה מעשי יכול להציע האינטלקטואל הוירטואלי שלך, אבל יש לא מעט אינטלקטואלים ערבים המגדירים את מאבקם במונחים שרלוונטיים מאד לתושבי דימונה וירוחם. אני לא מתכוון רק לשחרור לאומי ערבי ולסוציאליזם אלא באופן קונקרטי יותר – עאדל סאמרה למשל מדבר על "המדינה הציוניות האשכנזית", כלומר מתייחס למזרחים כאל ציבור מדוכא שיש לו מקום במאבק נגד המשטר הקיים. אבל עאדל סמארה הוא לאומן כי הוא מסרב לוותר על זכויותיו, הוא קיצוני כי הוא מתנגד להסכמי כניעה, וכן הלאה…

    יורם בר-חיים

  8. שי הגיב:

    לגיל אהרונסון:
    אמר חבר טוב שלי על פוסטמודרניזם: "זה כמו דיסקטים 5.25 אינץ’". זוכר מה זה?
    אז זהו. יש כאלה שזוכרים בנוסטלגיית מה, אבל אף אחד.
    אני מתכוון אף אחד!
    לא משתמש בפלופי 5.25.
    טוב, אולי כמה ביזארוז.
    "גוף סוציאליסטי פאן ישראלי" עלאק. פחחח…
    ובנימה אישית: אתה תשמיט אם אתה רוצה את ה"ק" מה"קיא" שלך. אני נשאר איתה!

  9. עמית הגיב:

    אני לא יודע באיזו מידה האבחנה של עאדל סמארה על אופיה של "הישות הציונית" (כלשונו) כאשכנזית פירושה רצון לברית עם תושבי ירוחם… אבל למי שרוצה לקבל מושג כלשהו על התלישות של סמארה- הוא טוען שעזמי בשארה "ציוני" (לא פחות!), משום שהעז לאמר שיש בתוך הציונות מתח פנימי בין אופיה הקולוניאליסטי לבין תפיסתה העצמית כתנועת שחרור. סמארה טוען גם שמי שיושב בכנסת "חייב" להקריב את זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים…

  10. אשר פרוליך הגיב:

    מכל הוויכוח הארוך הזה,והמתנהל סביב מאמרים
    קרובים באתר,אני בוחן בקוו הפרדה ברור,שהוא
    בכלל לא בלאומנות כזו או בלאומנות אחרת,
    ב"פטריוטיות" זו או אחרת,אלא במישור אחר
    לחלוטין=
    קוו הפרדה הוא ביחס לעקרונות המרקסיזם-לניניזם=
    אלה שויתרו על העקרונות בכלל,והולכים אחרי
    אלטרנטיבות "ניאו-ליברליות-סוציאל דמוקרטיות וגם אלה
    שויתרו על עקרונות בחלק המהותי והעקרי,
    שהוא ראייה הסטורית מטראיליסטית ועדיין
    מגדירים עצמם כ"קומוניסטים"(???),ומצד שני,
    מיעוט שעדיין מתבסס על הבסיס המטודולוגי של
    המטראיליזם הדיאלקטי,שהוא הבסיס האמיתי
    של התנועה הקומוניסטית העולמית.
    בצד הראשון של קוו הפרדה זה,נמצאים כל הטיעונים הבוחשים שוב ושוב בסכסוך הלאומי
    כאן,ללא פתרון,ללא תקווה,ללא עתיד.
    בצד השני של קוו הפרדה זה,נמצאת הדרך היחידה,המוצא היחיד לא רק לסכסוך הלאומי,אלא
    גם לתחלואות,לסבל,לניכור,להרס הטבע,לחוסר
    שוויון,לבורות,לעוני,ושפיכות דמים אין סופיים,וזן הדרך של מרקס,אנגלס וטרוצקי.

    הגיע הזמן,שכל המתדיינים יצהירו בפרוש,
    ללא תחבולות,באיזה צד של קוו זה נמצאים.

  11. יורם בר-חיים לעמית הגיב:

    הטענה הראשונה שייחסת לעאדל סמארה היא סילוף של מה שהוא טען ושל ההקשר. הטענה השניה היא אמת לאמיתה והעובדות בנושא זה מדברות בעד עצמן.

  12. אשר פרוליך הגיב:

    לסלים=

    כתבתה שלנין לא יכול להבין את המציאות
    הערבית כשהוא נמצא כמה מטרים מתחת לאדמה.
    אמירה זו שלך מסבירה הרבה יותר על עמדותך
    מכל מה שכתבתה.
    גם אינשטיין נמצא מתחת לאדמה,אבל חוקי
    היחסיות שלו עדיין מצליחים לעזור להבין
    את המציאות בה אנו חיים,הרבה יותר טוב מרבים
    הנמצאים (עדיין)מעל האדמה.
    אבל לעצם העניין=
    באמירה שלך,הסברתה,מבלי להיות מודע אולי לכך,שלא מספיק להגדיר עצמך כ"מתקדם",או "שמאל", או סוציאליסט,מושגים שהיום משתמשים כולם מבלי להבין על מה מדובר.
    פשוט,הסברתה שאתה עדיין בתוך הבוץ של
    הלאומנות שלא מביאה לשום פתרון,פרט להמשך
    הסבל,הפירוד,והיאוש.

  13. גיל אהרנסון הגיב:

    לשי היקר

    רצית נורא להסביר לך כאן מה הכוונה ב"גוף סוציאליסטי פאן-ישראלי" אך אני חושש שאאלץ להשאיר אותך בחשכת בורותך.

    וכדי להמשיך את האלגוריה המעניינת שלך, אם היית מגלה שהדיסק והדיסק-און-קיא מסכנים את בריאות ילדך, נוסטלגיה או לא, גם אתה היית חוזר לפלופי.

    ובנימה אישית, נראה לי דווקא שאתה חזק בפוסט מודרניזם

הגיבו לעופר לדורי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים