הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-18 בינואר, 2006 63 תגובות

תמה בחירת צירי חד"ש לבחירות לכנסת ה-17, החלו הדיונים על המסגרת שבה ירוצו המועמדים. למרות כל הבעיות והמתחים היתה מועצת חד"ש שהתכנסה ב-14 לינואר מפגן של אחווה יהודית-ערבית והתנהלות דמוקרטית. מסגרת זו על כל בעיותיה נשארת התקווה העיקרית של החברה הישראלית במאמצה להיחלץ ממעגל המלחמה והגזענות ומצוקת העוני והניצול. המהפך בחד"ש שהתבטא בכישלון של מזכ"ל מק"י, עיסאם מחול, לזכות במקום השני ברשימת המועמדים, ראויה בפני עצמה לניתוח. אך המלאכה רבה והזמן קצר. מועצת חד"ש תתכנס בקרוב להכריע על מסגרת הופעת חד"ש בבחירות הקרובות. יש לעשות מאמץ לפתור את הבעיות הניצבות בפני המועצה הקרובה ברוח של אחדות.

המועצה הראשונה, על אורותיה ועל צלליה, היא מאחורינו. מן הסתם, עוד נחזור וננתח את התהליכים שחוללו את התוצאות הדרמטיות. אך בל נעסוק כעת בוויכוחים על הסיבות לתוצאות ההצבעות במועצה. כאמור, הזמן קצר והמלאכה רבה. עלינו לסיים בהקדם וברוח טובה את הדיונים על מסגרת הופעת צירי חד"ש בבחירות לכנסת. וישנן, לדעתי, שלוש אפשרויות ושלוש בלבד.



  • א) רשימה המבוססת על חד"ש לבדה. כלומר, הליכה על בסיס מועמדיה שנקבעו במועצה האחרונה.
  • ב) הופעת חד"ש בברית עם תע"ל של ח"כ אחמד טיבי, בדיוק כפי שהלכנו לבחירות הקודמות.
  • ג) חתירה להקמת ברית לאומית-דמוקרטית-חילונית עם בל"ד.

עובדות שאי אפשר להתווכח עליהן:



  1. הבחירות מתנהלות כשאחוז החסימה הוא 2%.
  2. ההשערה המקובלת היא ש-2% פירושם 80,000 קולות.
  3. בבחירות הקודמות שנערכו ב-2003 זכתה חד"ש-תע"ל ב-93,000 קולות; בל"ד ב-71,000 קולות ורע"מ ב-65,000 קולות.

האופי האנטי-דמוקרטי של העלאת אחוז החסימה ברור. הוא אתגר לנו אך לא רק לנו. אין חד"ש אדישה לסכנה של צמצום חמור בייצוג האוכלוסייה הערבית בכללה. יש חברים המתעלמים מסכנה זאת ויש אפילו קולות צורמים פה ושם המבקשים להרוויח מהיעלמות מהכנסת של יריבים שלנו. אך לחד"ש יש ראייה רחבה של כלל האינטרסים של הדמוקרטיה והיא תתגייס נגד כל פגיעה בעצמה ובכוחות דמוקרטיים נוספים.


שינויים חשובים בהיערכות האלקטורלית העשויים להשפיע על הסקטור הערבי.


לפני מחלת שרון נראתה מפלגת "קדימה" באוכלוסייה הערבית כאיום ממשי וסכנה גוברת, וככל הנראה מחלת שרון לא תחליש את האפקט הכולל של מפלגתו שאמורה "לעזור" לבוחרים ערבים מסוימים להתגלגל "למרכז". מפלגת העבודה בהנהגת עמיר פרץ מצידה, עשויה למשוך מצביעים שלא יכלו להצביע ל"עבודה" בראשות שמעון פרס. אין דרך לשקלל את התנועה הזאת לעבר המפלגות הציוניות בשלב זה. אפשר לסכם בזהירות ולומר שתהיה תנועה של מצביעים ערבים לכיוון המפלגות הציוניות.


חד"ש לבד


אפשרות זו נראית לכאורה מושכת וגם דרך קלה ללכד את שורות חד"ש ולהתארגן לבחירות במהירות על בסיס עקרונות חד"ש הברורים. אך למעשה אפשרות זו מסובכת ומלאה קשיים ומתחים. הנה רשימה חלקית של הבעיות הכרוכות בהליכה של חד"ש לבד.


היפרדות מטיבי אמורה לגרור עימה הפסד קולות ברור בלי אפשרות להצביע על מקור שיאזן הפסד זה. יש הערכות שונות לגבי הישגי ה"חתונה" עם טיבי אך ברור לכל שיש מחיר ל"גירושים". עניין זה לבדו, בנסיבות הכלליות, יוצר סכנה לייצוג חד"ש בכנסת.


למתחים אלה ייתוספו טענות, בעיקר מבחוץ אך לא רק, שחד"ש אינה יכולה להיחשב פרטנר נאמן לאחדות כלשהי, דווקא בשעה שקיימת שאיפה לאחדות רחבה למען שימור הייצוג של האוכלוסייה הערבית בכנסת. ההליכה לבד מקלה על התעמולה של היריבים שלנו בחוץ ואף עלולה לשכנע חברים נאמנים מבפנים שאין אנו בחד"ש רגישים די הצורך לאחדות.


הליכה לבד מעמידה זה מול זה את האופי היהודי-ערבי של הרשימה ואת האינטרס בהבטחת הייצוג בכנסת. אם חלק חשוב של הנהגת חד"ש תעמוד על הסכם עם טיבי, נמצא את עצמנו בתוך מריבה חמורה בדומה לזו שהיינו עדים לה במועצה. כלומר, ההליכה לבד לא תלכד אותנו בשעה שליכוד כזה נחוץ.


אני מכיר חברים המוכנים לסכן את הייצוג בכנסת בגלל העיקרון של ייצוג יהודי-ערבי. אני מבין לליבם ומכבד את עמדתם. אך בניגוד לדימוי הכוזב אצל החוגים השליטים, מפלגות קומוניסטיות נוהגות באחריות עילאית ודוחים עמדות הרפתקניות של נכונות להקריב את האינטרס הכללי על מזבח הייצוג "הנכון".


ההליכה עם טיבי


בנסיבות שהתפתחו, מעוררת ההליכה עם טיבי בעיות חדשות וחריפות שלא היו קיימות בבחירות הקודמות. אי-בחירתו של עיסאם מחול לרשימה יצרה בעיות ממשיות חדשות. מק"י ראתה את עצמה נפגעת מתוצאות ההצבעה במועצה. במקרה של ירידתו של דב חנין למקום הרביעי תיווצר סכנה חמורה שלא יהיה אף חבר הנהגת מק"י בכנסת. אין עניין להיכנס כאן למאבק בתוך מק"י בין מוחמד ברקה שאף הוא ממנהיגי מק"י ובין הנהגת מק"י בראשות המנכ"ל עיסאם מחול. מק"י תראה בשלילת נוכחותה בכנסת קו אדום. עבור מק"י אלה שיקולים קיומיים.


ההצעה של ההליכה עם טיבי תורמת למתח ואף מסכנת את שלמות חד"ש. יש אלטרנטיבה טובה יותר.


ברית לאומית דמוקרטית


האפשרות של ברית חד"ש-בל"ד היתה קיימת לפני המועצה וחבל שלא הוחלט לטפל באפשרות זאת במקביל להכנות למועצה. יתרונות ברית זו ברורים, במיוחד במצב הקיים.


חד"ש-בל"ד זכו ביחד ליותר מ-160 אלף קולות בבחירות הקודמות. נוכל לפתוח את מערכת הבחירות בשוליים רחבים של תמיכת כ-4% מכלל הבוחרים. ברור שבכל המקרים תלויה ההצלחה בעבודה קשה! אך אפשר לשקול את כל הבעיות (כולל הבעיות הפנימיות שלנו) ללא החשש של אחוז החסימה.


ההליכה המשותפת צריכה להתקיים על יסוד הסכם טכני שבו כל צד רושם לפניו את המצע של הצד השני. אפשר לסכם כמה הצהרות דמוקרטיות המשותפות לשתי התנועות.


עניין מיקום נציגי השותפים אמור להיפטר בקלות יחסית על בסיס הקצאת המקומות 1,3,5,7 לחד"ש ומקומות 2,4,6,8 לבל"ד. סידור זה מבטיח שנציגי שני השותפים יכהנו בכנסת ה-17. אומנם לחד"ש יתרון מסוים בכך שיש לה סיכוי של 50% לקבל נציג אחד נוסף, אך ההצדקה לסידור זה היא בכך שעל סמך הנתונים יש לחד"ש סיכוי סביר יותר לעבור את אחוז החסימה. בסך הכל זוהי הצעה טובה והגיונית, הצעה מכובדת לכל הנוגעים בדבר. כמובן שאין אפשרות להבטיח הסכמת בל"ד, אך יש סימנים שההיגיון יתגבר ושני הצדדים יוכלו להגיע להסכם!!


ברית עם בל"ד עלולה לעורר קשיי הסברה אצל אוהדים יהודים של חד"ש. קשיים אלה עדיפים על הקשיים הכרוכים באי-עמידה באחוז החסימה או בפילוג בחד"ש. יש גם פעילים נאמנים בחד"ש הרואים בבל"ד מעין אויב. הוויכוח בין שני הזרמים, חד"ש ובל"ד, הוא חשוב ביותר והוא ימשך אך יש לשמור על חוש המידה. אפשר לקיים את הוויכוח תוך כדי ברית אלקטורלית שאינה פוגעת בעצמאות הרעיונית והארגונית של אף שותף.


מכל הנימוקים האלה יש מסקנה ברורה: ברית עם בל"ד הגיונית, דחופה, ונבונה!!!

תגובות
נושאים: מאמרים

63 תגובות

  1. יובל הלפרין הגיב:

    כשחילוקי הדעות הם בגדר עובדה, אבל לא רוצים בפילוג, אפשר היה עם קצת יצירתיות לגשר על המחלוקות. למשל, למה גם עכשיו וגם בבחירות הקודמות מק"י לא העלתה בדעתה להעמיד את דוב כמועמד למקום שני, כדי שבכל ברית אפשרית יהיה יהודי באחד משלושת המקומות הראשונים?
    כעת זה מאוחר מדי.

    לגבי טיבי, דבר שראובן מתעלם ממנו הוא שאם חד"ש תחליט להיפרד מטיבי ואז לפתוח במו"מ עם בל"ד, יקשה עליה לדרוש מקום ראשון, כי יהיו לה שני מנדטים לעומת שלושה של בל"ד. אני הייתי פותח במו"מ עם טיבי על שילובו בשורות חד"ש עצמה, בתסגרת הסדר שיאפשר לו שמירה על מקום השלישי גם במערכת הזו.
    בכל מקרה, אני סבור שכעת יש לשוב לאותו הסכם מהבחירות הקודמות. סדר העדיפויות שלנו אינו מחייב בעלי ברית. אי אפשר לדרוש במסגרת ברית של כמה מפלגות ש"יהודי יהיה בשלושת המקומות הראשונים". זו מדיניות שלנו, וזה ענייננו הבלעדי שהדבר יישמר לאחר כינונה של ברית זו או אחרת.

  2. נמרוד אמזלק הגיב:

    ראובן קמינר ממשיך למלא נאמנה את תפקידו כשופר של מוחמד ברכה והאגף הערבי-נציונאליסטי בחד"ש. זה בסדר, כל אחד בוחר בדרך משלו וטעמיו עימו.

    אולם סכנה גדולה היא עבור סוציאליסטים אמיתיים להסתנוור לנוכח חישובי החנוונות שמציע קמינר לעיל. ריצת האמוק האלקטוראלית היא זו שבעטיה סחבו הקומוניסטים הישראליים על גבם ספחת אחת לאחר השניה מאז 1976: צ’רלי ביטון והאשם מחאמיד האופורטוניסטים ואחר כך הלאומן בשארה ויועצו של ערפאת, טיבי. ומה הניב כל זה? עוד מנדאט אחד בכנסת? עוד שניים אפילו? ומה בכך? הרי אמת ידועה היא שאת המנדאטים הללו משיגה חד"ש לא משום היותה מפלגת שמאל אלא למרות זאת: הסתרת הקומוניסטים מאחורי עסקני הפופוליזם הערבי ונכונות ארוכת שנים לנהל "פוליטיקה של חמולות" היא שהביאה את מרבית הקולות.

    ומה קרה בינתיים במגזר היהודי? כלום. כלום לא קרה שם. מאז הפילוג של 1965 חל סחף שהפך את מק"י וחד"ש לבלתי רלוונטיות לחלוטין עבור הציבור היהודי שהוא-הוא הרוב במדינה זו, אם יש צורך להזכיר זאת. ועכשיו מציעים לנו ברכה-קמינר את הנציונאליסטים של בל"ד בתור אטרקציה אלקטוראלית! אטרקציה עבור מי? האם צריך להזכיר למר קמינר כי הציבור הישראלי חי וקיים גם מחוץ לגבולות המוניציפאליים של נצרת ואום אל-פחם?

    מפלגה קומוניסטית איננה קישוט. היא איננה שם בשביל להשקיט את המצפון של מישהו. היא איננה משהו ששולפים כשמתחשק וגונזים כשלא מתחשק. למפלגה הזאת יש אג’נדה: אג’נדה שהיא באחת אינטרנאציונאליסטית ופטריוטית.
    אג’נדה י-ש-ר-א-ל-י-ת.

    כיפוף הגב המחפיר של הנהגת מק"י לנוכח ההשתלטות הערביסטית-לאומנית על החזית שלה מראה באופן הנחרץ ביותר כי מפלגה זו פסקה מלהיות מפלגת שמאל ואיננה עוד אלא קליפה ריקה המופעלת ע"י החוטים שמושכים ברכה ועסקני החצר שלו שמעולם לא היו קומוניסטים בשום מובן של המילה.

    אולי תתעשת הנהגת מק"י ותעשה כעת את המעשה הנבון היחיד שיציל את אמינותה – תפרוש מחד"ש ותתמודד לבד. אולם בהכירי את הנפשות הפועלות איני תולה תקוות רבות באופציה זו. יתכן ואין מנוס מלהודות שהשמאל הסוציאליסטי הישראלי נותר כעת יתום ממסגרת פוליטית וכי עליו לשנס מותניים ולבנות מסגרת כזו בעתיד הקרוב מן היסוד.

  3. ראובן קמינר הגיב:

    בשלב זה, ברצוני להבהיר נקודה אחת. הברית המוצעה עם בל"ד מבוססת על שוויון עם חד"ש על בסיס 1,3,5 לחד"ש. ברור שכל צד יבחור את המועמדים שלו למקומות שלו. זאת ההצעה ההגיונית ואין זולתה. יש לי יסוד לקוות שבל"ד תקבל הסדר זה. לא תקבל, לא תהיה ברית עם בל"ד.מדובר בגוש טכני שחודו מכוון נגד תוכניות אנטי דמוקרטיות של השלטון לטהר את
    הכנסת מנצגים של האוכלוסייה הערבית.

  4. אשר פרוליך הגיב:

    מתוך המאמר נתן להבין שחישובים אלקטורלים
    להשיג חבר כנסת אחד יותר או פחות,כשבכל מקרה
    מדובר על ייצוג מביש מבחינה כמותית בפרלמנט
    הבורגני,ללא כל כח השפעה שם,יותר חשוב מעמדות
    מארקסיסיטיות ברורות וחדות.
    כל הוויכוח על ייצוב "יהודי" או "ערבי"
    הוא יותר מביש.
    צודק נמרוד שהשמאל בישראל נותר יתום.
    אינני טוען שהשתתפות בבחירות ה"דמוקרטיות"
    לפרלמנט הבורגני,המשרת את בעלי ההון ואת
    האימפריאליזם,פסולה ואין להשתתף בהן,אבל
    המקום האמיתי למאבק הקומוניסטים אינו
    בפרלמנט,אלא בבתי החרושת,במקומות העבודה,
    ברחוב,בבתי ספר,באוניברסיטאות,
    בשכונות העוני ובעיירות הנידחות.
    כל ההתעסקות ה"פרלמנטרית" הזאת מבישה וחסרת
    כל תועלת,ובינתיים,הבורגנות ממשיכה לחגוג
    ותמשיך לחגוג,בזמן ש"הקומיניסטים",רבים
    על ייצוג ערבי או יהודי.
    תגידו לי:כך אתם רוצים לשנות את המציאות?

  5. אג’נדה י-ש-ר-א-ל-י-ת הגיב:

    הציבור היהודי שהוא-הוא הרוב במדינה

    הציבור הישראלי חי וקיים גם מחוץ לגבולות המוניציפאליים של נצרת ואום אל-פחם

    השתלטות ערביסטית-לאומנית

    אג’נדה שהיא באחת אינטרנאציונאליסטית ופטריוטית

    אג’נדה י-ש-ר-א-ל-י-ת

    לשנס מותניים ולבנות

    שמאל סוציאליסטי ישראלי

    שס"י

  6. האג’נדה של עם הרוב.. הגיב:

    למגיב מעלי אין אג’נדה ישראלית – הוא נפל לבור של "אג’נדה של עם הרוב".

  7. סיכום בינים הגיב:

    לעמדתם של "מתנגדי ההשתלטות על חד"ש" :
    "ערבי" זה לאומני, "ישראלי" זה אינטרנציונליסטי

    פטריוט פלסטיני זה רע, פטריוט ישראלי זה טוב

    אם אלפחם ונצרת הם הגמוניה דכאנית שמדכאת את הציבור הישראלי החי והקיים (עם ישראל חי ?).

    הבורחים הפלסטינים של חד"ש (רוב בוחריה חוץ ממערכת הבחירות הראשונה) צריכים להצביע לא’ג’נדה ישראלית

    בקיצור, מפא"יניקים מצויינים.

  8. עופר יהלום הגיב:

    קטונתי מלתת עצות לאנשי חד"ש, אבל מעניין שלכותב המאמר היתה איזו טעות פרודיאנית – משהו: "עניין מיקום נציגי השותפים אמור ל ה י פ ט ר בקלות יחסית על בסיס הקצאת המקומות 1,3,5,7 לחד"ש ומקומות 2,4,6,8 לבל"ד… "

    נראה לי שדווקא בל"ד תסכים חהיפטר מחד"ש אחת ולתמיד. אם חדש היתה הולכת לבד לבחירות, לא בטוח שיתה מקבלת יותר מבל"ד. גם אלה שבזים לטיבי מודים שהוא הביא לרשימה המשותפת לפחות 15 אלף קולות, ויתכן שהביא אפילו 20 אלף, כך שמספר מצביעי חד"ש היה דומה לזה של בל"ד.

    ואם נוסיף את העובדה שכבר 15 שנה חלקה של חד"ש בציבור הערבי הולך ויורד, אין סיכוי שבל"ד תסכים לקבל רק מקומות "זוגיים" ברשימה.

  9. נמרוד אמזלק הגיב:

    אג’נדה ישראלית איננה אג’נדה לאומנית. אין עם ישראלי. יש אזרחות ישראלית והיא משותפת לעברים וערבים גם יחד. האזרחות הזאת בנויה על קונספט דמוקרטי-ליברלי שהוא שונה מאוד ממה שמקיף אותנו במזרח-התיכון. הוא ייחודי באזור הזה. את הקונספט הזה צריך לפתח בכיוון סוציאליסטי ולדעתי גם פדראלי. באותו הזמן צריך לסלק ממנו הן את האלמנט הציוני והן את זה הפאן-ערבי אשר שניהם משמשים כגיס חמישי בתוך הקולקטיב הישראלי בניסיון לכרוך אותו עם היהדות הבינלאומית מחד ועם האיסלמיזם מאידך.

    עברים וערבים יכולים להיות ישראלים בדיוק כפי שהם יכולים להיות (ואכן היו בעבר) פלסטינים. אולם, שום דבר חיובי לא יכול להתרחש עבור שני ציבורים אלה במידה ויפזלו כל העת אל מחוץ לגבולות הארץ הזאת. שום דבר חיובי לא יתרחש עבורם אם יתכחשו זה לזה. שום דבר חיובי לא יתרחש עבורם אם יאמצו פוליטיקה בדלנית.

    קומוניסטים ישראליים, לא רק עברים אלא גם ערבים, צריכים לדעת לעבוד לא רק בכפרים הערבים אלא גם בעיירות הפיתוח. הם צריכים לדעת לצעוד ב- 1 במאי לא רק ברחובות נצרת אלא גם ברחובות שדרות. הם צריכים להיות מסוגלים לדבר על בטחון הציבור הישראלי ולא רק על בטחון הציבור הפלסטיני. הם צריכים להתעניין ולגלות מעורבות בנושאים חברתיים ולא רק מדיניים.

    אבל עוד לפני שהם צריכים לדעת זאת, הם צריכים לרצות זאת.

    חד"ש ומק"י נשלטות כיום ע"י כוחות אשר אינם יודעים ובעיקר אינם רוצים.

  10. גיל אהרנסון הגיב:

    הייתי רוצה לחזק את דבריו של נמרוד. הבעיה נעוצה במקומה של חד"ש, ולא בדיון פוליטי כמותי של מספר מנדטים כזה או אחר.
    השמאל האמיתי זקוק לייצוג. מפלגה סוציאליסטית אינטרנאציונלית, שאינה ערבית ואינה יהודית. אני מתרגש כל פעם מנוכחותם הרבה של כותבים ומגיבים באתר זה. רובם יהודים, וכולם מצביעים חד"ש מסיבות אידיאולוגיות, וטוב שכך.

    אך אם נהיה כנים עם עצמנו, האם מצביעי חד"ש הערבים (בערך 90% מבוחריה) הם מצביעים אידיאולוגים? השערה מצערת שלי -רובם המוחלט אינם. האם ישנה סיבה אחרת לתמיכתה של מועצת חד"ש בהליכה משותפת עם טיבי, או בל"ד, שכל קשר בינם לבין הרעיונות המנחים שלנו מקרי בהחלט? ואם כבר שותפות, במה שונה בל"ד הלאומנית והלא סוציאליסטית, ממרצ? אין סיבה לחבור למפלגה ערבית כלשהי, אם חד"ש רוצה לייצג את השמאל הי ש ר א ל י האמיתי.

    הגיע הזמן שהמפלגה תחדד את מסריה. נכון, היא תאבד גם מצביעים ערביים, וכוחה יירד, אך לדעתי, באופן זמני. עם הזמן, אם תישאר נאמנה למצעה, תתייצב חד"ש מחדש ותמשוך הרבה מתלבטים, ערבים ויהודים. רק מפלגה סוציאליסטית ערבית- יהודית אמיתית תזכה לאמונם של המוני תומכי השמאל במדינה.

  11. המשך סיכום הגיב:

    אנשי שמאל יהודים הם אידאולוגים, אנשי שמאל ערבים לא.

    מי שרוצה לסיים את הכיבוש של 67 ולהשאיר לעצמו את מה שהציונות לקחה ב-48 הוא אידאולוגי, מי ששרוצה להשיג זכויות לעמו אינו אידאולוגי.

    מי שהרגיש טוב בגוש החוסם של רבין הוא סוציאליסט. מי שמרגיש טוב במאבק הלאומי הפלסטיני בתוך הקו הירוק הוא לאומן.

    בל"ד, שמצעה בשאלה הלאומית דומה מאד לזה של חד"ש, היא לאומנית כמו מרץ התומכת בגלוי במדינה עם פריבילגיות ליהודים, רוב יהודי משוריין, פעולות ייהוד של איזורים והגמוניה תרבותית אירופית.

  12. נמרוד אמזלק הגיב:

    ה"מסכם" האלמוני הוא ללא ספק אדם אמיץ מאוד. יש לו הרבה מה לומר אבל הוא נזהר שלא לומר זאת בשמו, אחרת עוד עלולים לעמת אותו עם דבריו… אין דבר, אני מרוויח הרבה נקודות זכות בדיון כתוצאה מכך שזהותי גלויה וידועה ושזה המנגח אותי לא רק שעושה זאת בדמגוגיה זולה אלא גם מסתתר בפחדנות מאחורי כינויים.

    יש והיו בעבר אנשי שמאל ערבים מעולים. אני זכיתי לעבוד לצידו של תופיק טובי למשל. קומוניסט וג’נטלמן. אבל יש גם אחרים שיושרם הפוליטי אינו מגיע לקרסוליו של עסקן מן הדרג השביעי ב"קדימה". בואו לא נשכח זאת.

    אני הייתי במשך כל שנותי במפלגה עקבי בהתנגדותי לעצם קיומה של חד"ש ולכל ברית שהיא, תהא אשר תהא עם גורמים מחוץ למק"י. חשבתי ואני חושב עדיין שהשותפיות הללו מיותרות. בריתות וחזיתות עושים כשאין ברירה. כשכלו כל הקיצין. מק"י אפילו לא ניסתה להתמודד לבד כבר שלושים שנה.

    פעם, כשהצטרפתי למפלגה ושאלתי איפה ארגון הנוער שלה ברחוב היהודי אמרו לי שאי אפשר. התנאים לא מאפשרים. עבודה קשה שהשקעתי בתחום הזה הניבה פירות. פתאום אפשר. פתאום יש. איך זה?

    מק"י יכולה וצריכה להתקיים כמפלגה קומוניסטית עם פרוגראמה מעמדית ברורה.כרגע אין במק"י לא קומוניזם ולא פרוגראמה. כנראה שהקרב הזה אבוד.

    על חורבות מק"י תקום מפלגת שמאל חדשה. בזה אין לי ספק. זה יקח זמן אבל די לנו בפשרות ובהתבזויות.

  13. יובל הלפרין הגיב:

    בידיי נמצאת הצעת הוועד המרכזי לקראת הוועידה ה-24. ניסחו אותה אלה שכיום מניפים אל על את הביטוי "מפלגה קומוניסטית".
    מה שמאפיין את החוברת הזו הוא מחיקה שיטתית של המושג מרכסיזם-לניניזם וכל מה שמשתמע ממנו. אילו הצעה זו הייתה מתקבלת בוועידה, הייתה מק"י כיום מפלגה "סוציאל-דמוקרטית" לכל דבר, בוורוד דהוי.
    זו דרכה של הנהגת מק"י, שמסיבות שונות מבקשת לשמור על שמה, בדיוק כפי שמיקוני וסנה הקפידו לשמור עליו, גם כשמחאו כפיים לצה"ל הפורץ למרחבי סיני.
    לפני שאנו, חברי הפורום הקומוניסטי כיום, פרשנו ממה שקרוי מק"י, אמרו לנו את זה בפרצוף: צריך לקבור הכול, להתחיל מחדש, "לא לחיות תחת ההריסות".
    כפי שאמרתי בעבר, מדובר בכוח גורבצ’וביסטי. אחד מדובריו הגלויים הוא הח"כ לעתיד (אני מקווה, בלי ציניות) דב חנין.

    ברקה היה ממתנגדי הצעת החיסול בהנהגת מק"י ובוועידתה, והיא לא התקבלה. הנהגה זו תמכה בכל ניסיון של איחוד בין מק"י-חד"ש לבין גוף ציוני כלשהו. "עלה ירוק" בבחירות המוניציפליות, או מרצ-גשר (!) בבחירות לההסתדרות. הסיבה שהם לא משתלבים במרצ-יחד היא שביילין לא רוצה אותם.
    לפיכך הנהגת מק"י נתקלת בהתנגדות עזה מצד חברי הקאדרים, ולא מצליחה לאכוף עליהם כל משמעת מפלגתית מתוקף הצנטרליזם הדמוקרטי. חלק מהחברים פשוט פורצים בצחוק כשהם שומעים את המושג הזה מפיו של דוב חנין, וחלק השתכנעו שכל מה שקשור למורשת הלנינית עבר מן העולם.

    עכשיו יש להם את החוצפה לתקוף מישהו "משמאל". לדבר על "לאומנים". הם מתנגדים להליכה עם בל"ד לא מפני שהיא לאומנית (בלי להיכנס לעצם ההגדרה), אלא כי ביחס לחברה הישראלית היא רדיקלית.

    לגיל,
    מה פירוש "מצביעים אידיאולוגים"? מי שבוחר רק להצביע ולא לפעול, מטבע הדברים תפיסותיו מגובשות פחות. כל מצביעי המפלגה הקומוניסטית הצרפתית הם מצביעים אידיאולוגים? או שפשוט הם סומכים על מפלגה זו שתקדם בצורה הטובה ביותר את ענייניהם הבוערים ותשמש להם כפה? כל מי שפעל אי פעם במערכת הבחירות יודע שיש הרבה מצביעי חד"ש יהודים שמצביעים בגלל העמדות המדיניות, ובתחום המעמדי מזמרים את כל ססמאות הנאו-ליברליזם.
    כשמדובר בציבורים גדולים רצוי לדבר, אם כך, על "מסורת אידיאולוגית". אין ציבור שהמסורת המרכסיסטית-לנינית מוטבעת בו יותר מציבור מצביעי חד"ש הערבים. זה מדהים כמה ההוויה כמיעוט לאומי מופלה לרעה יוצר הכרה של התנגדות לאימפריאליזם האמריקאי, וסנטימנט בריא למהפכת אוקטובר ולברית המועצות (לא בהכרח דרך שינון טקסטים).
    אצל חסידיה התמימים של הנהגת מק"י הנוכחית אפשר לשמוע את כל ההסתה האנטי-סובייטית מתוך שכנוע עצמי עמוק, והאופק הגלובלי שלהם מסתכם במתח בין האימפריאליזם האמריקני לאימפריאליזם של האיחוד האירופי.

    זה הוויכוח כיום:
    מצד אחד: החלק העקבי יחסית במק"י. הדמות הבולטת בו היא מוחמד ברקה. תומכים בו גם רובם המכריע פעילים בלתי מפלגתיים בחד"ש, שחלק מהם מחויבים בראש ובראשונה למאבק לשוויון זכויות למיעוט הערבי, וכן, זה יוצר חולשה מסוימת בנושאים אחרים.

    מצד שני: החלק החסלני של מק"י, שדוגל בדה-קונסטרוקציה נוסח גורבצ’וב, והקמת מפלגה בוורוד-ירוק דהוי. תומכים בה גם פליטים של רסיסי תנועות טרוצקיסטיות, שמייחלים בכל לבם להפיכתה של מק"י לגוף בנוסח שלהם: קבוצת סטודנטים נצחיים, מהפכני נייר, שיושבים בחדרון קטן ומתחרים בידיעותיהם המופלגות בכתבי מרכס, לנין וטרוצקי.

  14. לסיכום ביניים הגיב:

    לא.
    "יהודי" זה לאומני.
    "ערבי זה לאומני.
    "ישראלי" זה לא לאומני.

    מי שמרגיש עצמו "פלשתיני לאומני", שיבושם לו. אבל לא ברור לי למה אני צריכה להתיישר לפי ההגדרות הללו. אני יהודיה, לא ערביה, ועם כל הרצון ליצוג ערבי נכבד, אני לא אצביע למפלגה שהיא בבירור מפלגה לאומית ערבית.
    אם חד"ש חרטה על דגלה שיתוף יהודי-ערבי ושוויון, אז בבקשה: שישלבו יהודים במקום ריאלי, ושישלבו נשים.

    הטענה שלא היו להם הרבה קולות יהודים בבחירות האחרונות לא רלוונטית, לא יהיו להם גם בבחירות האלה, מחוץ למעגל המצומצם עד מאוד של קוראי הגדה. היתה להם תמר גוז’נסקי, נכס צאן ברזל, שרבים העריכו אותה גם אם לא הסכימו עימה, ורבים שלא מסכימים עם האג’נדה של חד"ש היו עשויים להצביע.
    אז זרקו את גוז’נסקי.
    שלא יתפלאו אם הם מקבלים פחות קולות.

  15. שי הגיב:

    טיבי לא הביא קולות, לא מחצית ולא רבע מנדט. יתכבד ויקח את מענק ההסתגלות וילך לדרכו. ואשר לכן נציג יהודי ברשימה, לא נציג יהודי ברשימה, כן ברית לא ברית. כמה נמאס לדוש בזה… לא, אבל זה חשוב, אז בכל זאת אני אגיד מה אני חושב. בעיה! האופק האלקטורלי של המפלגה הוא נתח מ-80 אחוז מאזרחי המדינה. יהודים… לא כולם אוהבים את זה כי יש להם בסיס תמיכה לא אצל היהודים ואם ישתנה המאזן הזה, אז קטגוריית "אישים" (פחחח…) לא תוכל עוד להטות את הכף במועצה. אני אומר, אין מה לחשוש. יהודים יוכלו לייצג את האוכלוסיה הפלסטינית בישראל לא פחות טוב. אבל כן חוששים וגם על זה אני אומר, אם עד אחרית הימים הזו לא ניפטר מהשיח האתני, אפשר יהיה לשריין מקומות לחברים ערבים. על בסיס שוויון.
    ויובל, לא כל כך משנה לי אישית מה אתה חושב עעל מק"י. מה שכן חשוב לי זה המשאלה שלך לגביה. ולא רק שלך. למיטב הכרתי זו משאלה הרסנית ואתה מביע אותה במפורש ובלא מעט דמגוגיה. נוכח המשאלה הזו, שהיא לגיטימית אם כי לא משמחת, יש לנקוט פעולות התגוננות, גם הן לא משמחות וגם הן לגיטימיות.

  16. נמרוד אמזלק הגיב:

    סלח לי יובל, אבל הפרישה של קבוצת הפורום הקומוניסטי אין לה דבר וחצי דבר עם מה שקורה כעת. הסגידה העיוורת לבריה"מ ולמדיניות החוץ שלה הרסה כל חלקה טובה בתנועה הקומוניסטית הבינלאומית. את האמבטיה הזאת היה צריך לרוקן – מים ותינוק גם יחד.

    נכון שכעת ישנם שני מחנות במפלגה. נכון גם ששניהם טועים. האיפיון שלך למחנות שגוי כמובן ומסונוור מן הדמגוגיה של דובריהם, בעיקר אלו במחנה ברכה. אנשי ברכה והוא בראשם אינם קומוניסטים ומעולם לא היו קומוניסטים. מדובר בעסקנים מן השורה השלישית של המגזר הערבי אשר עושים בעיקר לתפארתם שלהם. הם אינם מייצגים תפישה מעמדית (אתה מוזמן להציג בפני ראיות לקיומה של תפישה כזאת אצל ברכה – נאומיו בכנסת פתוחים לכל אחד לעיון) והם אינם מייצגים תפישה אינטרנאציונליסטית. אין כל הבדל בינם לבין לאומנים יהודים.

    ואת הקשקוש על "הלאומיות הפרוגרסיבית של המיעוט המדוכא" כבר שמענו. מי שקרא את לנין היטב (ובאופן ביקורתי) יודע שתפישתו הלאומית מעולם לא כללה היסחפות עיוורת אחר שגיונות מן הסוג המצוי ב"פוליטיקה של זהויות" שמקדמים כעת כל מיני חוכמולוגים ופסאודו-אינטלקטואלים מן העסקונה הערבית. אף אחד לא ישכנע אותי שיש משהו פרוגרסיבי וראוי לתמיכה בחמולתיות, בפטריאכליות ובשאר אותן "פנינים" של "זהותנו הייחודית כעם ולא רק כמיעוט".

    לא. מחנה ברכה מייצג לאומנות במקרה הטוב (אצל אלו מחבריו שטורחים לצרף למעשיהם ארומה רעיונית כלשהי – מיעוט קטן ובטל בשישים אגב) ואופורטוניזם במקרה הגרוע (והשכיח).

    מצד שני, המחנה הקומוניסטי במק"י מבולבל. מסרב לחשוב ולתת דין וחשבון על מה שעשה בשנות בריה"מ העליזות, מסרב לראות כיצד הקאדרים של המפלגה אינם יודעים להבחין בין מארקס לסנטה קלאוס ועסוק בכל מיני נוסחאות אבסורדיות של פישור, גישור ושאר ירקות מאוד פוליטיקלי-קורקט. הכל כדי להרגיע, להשקיט, למנוע דיון וויכוח. שרק לא יראו מה שקרה לנו. שלא יראו איך התעללו בנו בחדרי חדרים, איך פשטו את בגדינו האידאולוגיים, איך עשו בנו את שלא יעשה.

    לא. לא נספר כלום. זה יהיה הסוד הקטן שלנו…

    לא אלה ולא אלה ראויים לאמון הבוחר השמאלי הסוציאליסטי. מצווה כעת על כל מי שרואה עצמו נאמן לסוציאליזם להעניש את חד"ש ומק"י ולמנוע מהן תמיכה בקלפי. שיסתדרו עם טיבי ובשארה. אולי תבוסה צורבת או לפחות חיסול מוחלט של הבסיס האלקטוראלי הזעום ברחוב היהודי ישכנעו את החברים הקומוניסטים במק"י להפר את קשר השתיקה.

    ואז נתחיל מן ההתחלה. סוציאליזם נטו.

  17. אורי ביתן הגיב:

    אוקיי חברים…

    שוב דיון מעמיק על "עקרונות" ו"אידאולוגיה". אזכור אחד של ייצוג נשים.

    אני לא מוכן להתלהב מה"עקרונות" המרכסיסטים-לניניסטים, שיישומם ברחבי העולם הניב בעיקר קברים. הקומוניסטים מדברים על חטוטרת? ישנה קבוצה אחת גדולה בציבור הישראלי, שלא תצביע בחיים חד"ש – אלה שאתרע מזלם לחיות תחת משטר מרקסיסטי-לניניסטי.

    לחד"ש אין אופק אלקטורלי בציבור היהודי,הן משום שאין לה תשתית חברתית שם, והן משום שרוב הציבור היהודי גזעני.

    גם ה"אופק האלקטורלי" של חד"ש בציבור הערבי הולך ומצטמצם: יכולת ההשפעה של המפלגה כמפלגת אופזיצה נצחית היא במגמת ירידה, וכוח המשיכה שלה הולך ומצטמצם. מספיק להשוות את ההמונים שבאים לכנס אלאקצא מול המאה שבאים להפגנה של החזית במרכז נצרת.

    בתנאים האלה, איחוד עם בל"ד הוא דבר רצוי. כמובן בתנאי שתהיה מעומדת ערביה במקומות 1-5, מצדי שתהיה שייכת לבל"ד. העדר אשה במקום ראלי בחד"ש -רשלנות. העדר אשה במקום ראלי ברשימה המשותפת – זדון.

    אולי אשה במקום ראלי תביא גם איזה חמשת אלפים בוחרות יהודיות, מי יודע. אבל שלא יהיו לכם אשליות – כולנו "רבע מעברה"

  18. Henry Lowi הגיב:

    I am beginning to get it:

    Kaminer proposes an electoral tactic for Hadash and gives reasons for it. He presumes that everyone agrees that Hadash runs candidates in Knesset elections, and that its goal is to elect as many as possible members of Hadash, and that technical electoral blocks with non-Hadash forces are permissible.

    Kaminer motivates such a block with one of the forces that appeals to a similar electorate as Hadash.

    Amzalek, who is obviously very angry, accuses Kaminer of being a spokesman for 3rd-rate non-Communist opportunist Arabist-nationalist Barakeh.

    This is peculiar

    Everyone knows that Kaminer has been a left-winger since before Barakeh was born

    Everyone knows that Barakeh was diligently peddling "al-Ittihad" papers years before anyone dreamed up the idea of Hadash, and that Barakeh built his career by diligently bashing the radical left Palestinian patriotic current, in the universities and in the villages

    So what happened?

    It was during the watch of the sainted Comrade Meir Vilner Z"L (and the sainted Comrade Tawfik Toubi Z"L), that Barakeh became a rising star of the Israeli Communist Party (more or less parallel to the rise of Comrade Dubi Hinin)

    And now, after how many years, Amzalek "discovers" (or is it
    )"reveals"
    that the entire CP has been hijacked by …
    ?? Santa Claus

    This is not a question of electoral tactics.
    This raises the fundamental problems of the strategy of building the party of the proletariat in Palestine, a project that Amzalek clearly is not interested in

    He is focussed on an agenda for the patriotic-internationalist Israeli citizens who live outside the municipal boundaries of Nazareth and Um el-Fahm, and who benefit from the liberal-democratic Israeli concept of citizenship.

    What a mess

  19. עופר יהלום הגיב:

    הויכוח שמתנהל באתר לגבי רשימת חד"ש מזכיר את הויכוח במפלגות רבות, אבל מה שחשוב קודם כל הוא מה המצע של מפלגה ולא זהותם של המועמדים. ובאמת הרוב המכריע של הבוחרים מחליטים עבור מי להצביע לפי המצע או לכל היותר מי שעומד בראש.

    בעיני שריון פורמלי לקבוצות שונות, כמו גם מה שקרוי "העדפה מתקנת" בצורתה הנוכחית, אינו אלא סוג חדש של גזענות. העובדה שרוב המצבעים בבחירות פנימיות מתחשבים בזהות המועמדים כדי ליצור רשימה מאוזנת היא כבר עניין אחר.

    כמי שאאינו תומך בחד"ש, נראה לי שמקור הבעייה הוא בכך שמפלגה זו השתמשה באותה שיטת בחירות כמו "שינוי" – מה שקרוי "קיר המוות" או "המפסיד יוצא", כלומר מי שנכשל בהתמודדות על המקום הראשון לא יוכל להתמודד אפילו על המקום העירי. מפלגות אחרות מימין ומשמאל שיש בהן בחירות פנימיות, נוהגות יותר בתבונה ומאפשרות שיטת דירוג כלשהי, מה שבד"כ מביא ליצירת רשימה מאוזנת.

    מובן שהביעייה של חד"ש היא גם אידיאולויגית, ודווקא אותו מגיב "סיכום ביניים" אומר את מה שחלק ניכר מתומכיה חושבים – לדעתם צריך לגרש את היהודים מהארץ או להכריח אותם לחיות כמיעיוט במדינה פלסטינית. עם עמדות כאלה יש רק להתפלא לשם מה אותה אלפית מן היהודים מוכנה להצביע למפלגה הזו.

  20. יובל הלפרין הגיב:

    יובל לעופר,

    אם הבנתי נכון את דברך, טעית. מי שנכשל על התמודדות על מקום ראשון רשאי להתמודד לאחר מכן בבחירות למקום השנים, וכך הלאה.
    לי נראה שעדיף לתת לכל אחד לסמן בפעם אחת שישייה משלו כשווים (בהנחה שבוחרים את ששת הראשונים), ואחר לדרג את הרשימה לפי מספר הקולות שקיבל כל אחד (כלומר, שיטת "ועד הכיתה" להבדיל משיטת "מצעד הפזמונים").
    כך כל ציר יוכל לקבוע את עמדתו לגבי כלל הצוות שאמור לייצגו בכנסת (בכל הנוגע לעמדות, שטחי פעילות צפויים, סקטור, אזור מגורים וכד’), במקום להצביע למועמד אחד במנותק מהאחרים.

  21. חררדו לייבנר הגיב:

    האמת היא שלא חשבתי להתערב בשלבים האלה של הויכוחים על הייצוג בחד"ש, אבל מספר תגובות מרגיזות וגרוע מכך היעדר תגובה ניאותה מצד פעילים יהודים מוכרים בחד"ש ובמק"י דוחפים אותי לתגובה.
    מילא שמישהו לחלוטין חיצוני לחד"ש כמו עופר יהלום ייחס לאנשי חד"ש עמדות לאומניות הזויות. אבל, שכותבים אחרים המתיימרים להיות אינטרנציונליסטים, מרקסיסטים ועוד תארי כשרות שמאלניים ייחסו לחבריהם הערבים בחד"ש עמדות לאומניות וגזעניות או טענות מיתייפיפות כמו "הם אינם מצביעים אידיאולוגיים" – זה כבר בלתי נסבל.
    האנשים האלה חיים בבועה אידיאולוגית – ואידיאולוגית במובן המרסיסטי המקורי – כלומר שתודעתם מעוצבת, בין היתר, על ידי היותם חלק מהמגזר השליט במדינה הציונית. אם אתם שמאל עקבי, אז תוציאו את הראש החוצה מתל אביב וירושלים המערבית ותראו מה קורה. תבואו להלוויה בערערה של צעיר שנהרג בידי המשטרה רק משום היותו ערבי ועני. אילו היה יהודי או עשיר סביר להניח שהיה זוכה ליחס אחר והיה היום בחיים. אבל לא, העיקר הוא לדבר גבוהה על "אידיאולוגיות" (בלי אפילו להבין מה זה), להתעטף בדגלים אדומים ולהרגיש צדיקים נבגדים. ועוד על ידי מי? נבגדים על ידי חבריהם הערבים בחד"ש אשר נאלצים לחוות את הגזענות ביומיום של הקיום שלהם, אשר עומדים בעול הכפול והמשולש של המאבק למען הזכויות האזרחיות והלאומיות של המיעוט אליו הם שייכים, נאבקים למען רעיונות ופרקטיקות מתקדמות בתוך חברה שמרנית למדי ועוד נצמדים לרעיון של שותפות ערבית-יהודית! ממש "לאומנים" שכמותם!
    הגיע הזמן להפסיק עם הצביעות המתחסדת של האשמת השותפים הערבים בחד"ש באי הצלחותיה של חד"ש בקרב היהודים. יש לזה סיבות שונות, "אובייקטיביות" ו"סובייקטיביות" שראוי לדון בהן ברצינות.
    מי שאינם מבינים שאינטרנציונליזם בחברה גזענית המרובדת באופן קולוניאלי=לאומי, פירושו לא להיות "באמצע" בין הלאומנות של השליטים לזו של הנשלטים ובודאי לא להתחסד ולהתכחש לקיומה של לאומיות – הוא פשוט לא חי עם הרגליים בארץ הזאת או שאיננו אינטרנציונליסט.
    המציאות בארץ הזאת זקוקה לתנועת שמאל יהודית-ערבית. חד"ש היא כזאת, למרות כל חיסרונותיה הרבות שאינני נמנע מלציינם לעתים קרובות. כיוון שאין כרגע אלטרנטיבות אחרות טובות יותר, בואו נשמור עליה וננסה לתקן. להעניש את חד"ש בקלפי בשם "טהרנות" סוציאליסטית זאת פריבילגיה של מי שאינו מבין מה עובר על שותפיו הערביים במסגרת הגזענות השלטת וגרוע מכך, של מי שלא איכפת לו להוסיף כוח ומשקל למאבק נגד הכיבוש. תחשבו על תושבי חברון, תחשבו על הצורך להיאבק נגד הגדרות והחומות ונגד נישול הכפריים – ותבינו למה חשוב לעשות חישובים אלקטורליים. תתחברו למציאות בבקשה, תתחברו גם לשותפים הערביים שלכם.

  22. עופר יהלום הגיב:

    לחררדו – אזכירך שהאתר הזה פתוח גם "גורמים חיצוניים לחלוטין מחד"ש", למרות שהאתר הוא בבעלות המפלגה והדיון הנוכחי עוסק במפלגה זו. ואם אני צריך להכיד תודה שהמערכת לא מוחקת את תגובותי מכיוון שאני לא חבר בחד"ש, אז אולי אפשר לקיים את הדיון באיזה פורום סגור שבו כולם נשמעים לפוליטבירו, ואחר כך מוצאים הודעה שמחייבת את שאר החברים במפלגה להישמע… אופס, התבלבלתי, זה נשמע כמו ישיבת הועד המרכזי של מק"י.

    אני גם לא יודע אם אני מייחס לחד"ש עמדות "לאומניות הזויות", אבל העובדה היא שמדינת ישראל, כמו כל מדינות העולם, היא מדינת לאום, וכמו רובן המכריע יש בה קבוצה אתנית אחת שאליה משתייכים רוב התושבים.נסיון להפוך את המדינה ל"מדינת אזרחיה" באופן מוחלט כמו בארה"ב, תוך יצירת זהות אזרחית אחת והתעלמות מזהויות אתניות, עלול לגרום לנסיון של כפיית הזהות האזרחית על המיעוט כפי שנעשה בצרפת, מה שהיה בין הגורמים למהומות האחרונות.

    עמדתי האישית היא שיש לפעול ליצירת מדינת אזרחיה, תוך הכרה מצומצמת בכך שיש זהויות שונות, כמו מתן מעמד אמיתי של שפה שנייה לערבית. אם המעמד הרשמי של הדתות יהיה חלש כמו בבריטניה או בלתי-קיים כמו בארה"ב היא כבר שאלה פחות חשובה.
    אבל נראה לי שעמדת חד"ש, בהשפעת הרוב הערבי בתוכה, היא נסיון להחזיק את החבל בשני הקצוות – להקים מדינת אזרחיה ולתת למיעוט הערבי זכויות יתר רבות (כמו שיש ליהודים כיום?). עמדה זו היא לא רק חסרת הגיון, אלא גם תיתקל בהתנגדות עזה מצד הציבור היהודי, ובצדק גמור.וההיתי מציע לך, מר לייבנר, לצאת מהבועה התל-אביבית ולבוא לראות כמה קשה לפעילי מרצ לשכנע בצורך בשלום ושוויון, מובטלים שמקומות העבודה שלהם הועברו לירדן או לרשות.

    ליובל – אין לנו ויכוח בנושא שאתה מעלה. כל שיטת בחירות עדיפה על הצבעה על כל מקום בנפרד, מכיוון ששיטה כזו מאפשרת מה שקרוי
    "מאיוריזציה", כלומר לרוב למנוע נציגות מן המיעוט.

  23. שי הגיב:

    לחררדו:
    מבלי להתפלמס יתר על המידה ומבלי לגרוע מנכונות חלק מדבריך לדעתי, אני לא חושב שלבוחרים היהודים או לערבים מגיעה רשימה שבראשה ברכה ואחריו סוויד וטיבי. יש אנשים שחושבים שזו כן רשימה טובה ויש כאלה שמעדיפים אותה על הרשימה שבחרה המועצה. עם הללו יש לי חילוקי דעות חריפים וגם כמה דברים להגיד על המוטיבציות שלהם (רצון לבוא חשבון עם מק"י היא אחת מהן).
    אני מסכים לחלוטין עם הקריאה להתחבר למציאות ולהתחבר לשותפינו. אני גם מסכים ששורר חוסר הבנה חמור באשר למה שעובר על חברינו שאינם יהודים במסגרת הגזענית השלטת. חיבור זה צריך להיעשות במסגרות מפלגתיות וחוץ מפלגתיות ובפעילות פוליטית והומנית משותפת וחיבור כזה צריך להיות יותר נוכח. לא בכדי הוא לא מתקיים בתדירות ובעוצמה הדרושות. הוא לא תמיד קל ויש אמביוולנטיות ביחס לחיבור הזה משני הכיוונים. באופן אישי, אפילו הרטוריקה שמכריחה אותי להשתמש בשפה בינארית ולומר "שני הצדדים, שני הכיוונים" כל הזמן, מצערת אותי מאוד והמשמעות הקונקרטית של השפה הזאת מצערת אותי עוד יותר. אין לי שום רצון להטיל דופי בציבור הפעילים של חד"ש והבוחרים שלה. הוא יקר לליבי ומשמעות הקיום שלו חשובה לי בלי שיעור. הוויכוח שלי הוא עם חברים ופעילים שלטעמי רוצים להקפיא את המצב הבינארי הזה מכל מני טעמים. למשל הסלידה הכל כך מופגנת מפניה לבוחרים פונטציאלים ציונים (לא לבריתות עם מפלגות ציוניות). יש לי תחושה שהמצב הנוכחי, שאינו טוב, מבחינת בסיס הכוח של חד"ש, מבחינת הפוטנטיות הפוליטית שלה, הפך להרגל ונוצרה תרבות של הסכמה איתו. הדרך לשנות אותו היא להרחיב את החזית ולפתוח אותה לשותפויות נוספות בעלות ערך אלקטורלי ועקרוני עם גורמים יהודיים וערביים שמאליים. אבל במקביל צריך גם לטפל בנקודות בהן יש קושי בעבודה משותפת ולפתוח דיאלוג לגביהן. בדיאלוג הזה היה טוב לו היית מתערב בשלבים מוקדמים אף יותר.

  24. להנרי הגיב:

    יש מקלדות וירטואליות בעולם.
    ואז אוכל לקרוא את תגובותיך, שאני מדלג עליהן בדרך כלל.

  25. אזרח יהודי הגיב:

    הברית עם בל"ד תיתן תנופה גדולה, ומוסוגלת לגרום להרבה ערבים ששקלו לא להצביע כלל, לתת צ’אנס לגוש המשותף. בואו לא נבכה על "אובדן האטרקטיביות" של רשימה כזאת בציבור היהודי. מאגר הקולות במגזר הזה ששוקלים להצביע לחד"ש הוא גם ככה נמוך מאד.

  26. נמרוד אמזלק הגיב:

    אינני זקוק לתעודת כשרות מחררדו לייבנר כדי לבקר את המפלגה שעד לפני מספר ימים הייתי חבר בהנהגתה.

    אינני זקוק גם שיגידו לי להיאבק נגד הכיבוש. במשך כמעט שני עשורים לא עשיתי דבר מלבד זאת בשורות המפלגה, בבנק"י, בתא הסטודנטים "קמפוס" ובחמש השנים האחרונות בארגון "בצלם".

    אינני יודע מה עשה מר לייבנר בזמן הזה. אני אמנע מחוסר הנימוס שבספקולציות.

    לגבי הטענה שלכל איש שמאל יש חובה קדושה להתייצב לצד המגזר הערבי ועסקניו יהיה מה שיהיה ובכל נושא ומאבק – זו טענה אבסורדית לחלוטין. פטרנאליזם גדול מזה אין.

    אומר בבירור: אני דורש מערבים את אותו הדבר שאני דורש מיהודים בארץ הזאת – אם הם טוענים שהם אנשי שמאל, ליברלים, הומניסטיים ואפילו סוציאליסטיים הם צריכים להוכיח זאת ע"י עמידה איתנה על עקרונות ההולמים תפישת עולם מסוג זה.

    אבל יש בהם כאלה החושבים שזה בסדר להביע תמיכה במשטר האפל של הטרוריסט אסד.

    ויש בהם כאלה שחושבים שזה בסדר להתחכך ללא בושה בכנופיית הנוכלים המנהיגה את הרשות הפלסטינית.

    ויש בהם כאלה שחושבים שרצח אזרחים, אם הם יהודים ומתגוררים בשטחים, זה לגיטימי.

    ויש בהם כאלה שחושבים שאחווה יהודית-ערבית פירושה שיהודים ישתתפו בהפגנות בנצרת ובסכנין אבל לגמרי לא שערבים ישתתפו בהפגנות בערים היהודיות.

    ודוגמאות נוספות יש עד בלי די.

    אגב, אלה החושבים כך בחד"ש אינם ערבים בלבד. יש גם יהודים ביניהם. מר לייבנר למשל. מר קמינר למשל. לא מדובר כאן על "האשמת השותפים הערבים". אבל ביקורתי כוונה דווקא אל אנשי מק"י בחד"ש המתהדרים בנוצות לא להם. אדרבא, תזנח מק"י את היומרה להיקרא "מפלגה קומוניסטית" ותתאחד עם חד"ש. בהחלט יש מקום גם לתנועה מן הסוג הזה. בשוליים.

    אבל קומוניסטים אינם פועלים בשוליים. הם מכוונים אל הציבור בכללותו ובראש ובראשונה אל מעמד הפועלים. הם אינם בוחרים לעצמם מעמד פועלים אחד נוח וסימפטי שאוהב אותם (למשל זה הערבי) ונוטשים את כל השאר. הם מחפשים דרכים אל כלל המעמד.

    נכון, מצבו של המגזר הערבי בישראל מורכב מאוד. נכון, בנסיבות הנוכחיות הם הצד ה"מדוכא". אולם האם לא חובתם של הקומוניסטים ליצור סולידריות בין מעמד הפועלים הערבי לזה היהודי? האם לא חלה חובה על המנהיגים הקומוניסטים המדברים אל מעמד הפועלים הערבי לקרב אותו אל זה היהודי ולא לנכר אותו ממנו? הן כבר כתב לנין: "הסוציאליסטים של האומות המדוכאות חייבים במיוחד לשמור ולהגשים בחיים את האחדות המלאה והבלתי-מותנית, לרבות הארגונית, של פועלי האומה המדוכאת עם פועלי האומה המדכאת. בלעד זאת אי-אפשר לשמור על מדיניותו העצמאית של הפרולטריון ועל ססולידריותו נמעמדית עם הפרולטריון של ארצות אחרות לנוכח כל מיני הלהטים, הבגידות ומעשי הרמייה של הבורגנות".

    האם ממלאים ה"סוציאליסטים" של מק"י חובה זו בהטותם את הכף לכיוון המחנה הלאומני הערבי? בחסלם את מערך ההסברה של המפלגה כלפי הציבור היהודי? בדחיקת מועמדים יהודים למקומות הריאליים האחרונים או אף למקומות לא ריאליים? בהזדהות ללא תנאי עם אוייבי המדינה?

    לא צריך להיות מומחה גדול כדי לראות את גודל התרמית.

    מה שעצוב הוא שבנוסף לחבורת האופורטוניסטים המחופשים לקומוניסטים, יש במק"י גם אנשים טובים. סוציאליסטים אמיתיים. הם כרגע נושכים את שפתותיהם כי הם יודעים שהכל קרס סביבם ואין להם אומץ לעשות מעשה ולקרוע קריעה.

    איתם יש לי ויכוח קשה. ההיסטוריה תשפוט בינינו.

  27. אורי ביתן הגיב:

    מסכים עם חררדו.

    כשם שהערבים הפלסטינים בישראל מדוכאים על ידי היהודים, כך הנשים – יהודיות ופלסטיניות – מדוכאות על ידי הגברים, כן, גם הגברים הפלסטינים (אמרתי גם, לא רק).

    גם כאן, אין עמדת אמצע. מי שמתנגד לדיכוי צריך לעמוד לצד המדוכאות. ודאי שלא יעלה על הדעת שמפלגה המתיימרת להילחם בדיכוי, תיוצג אך ורק על ידי אנשי מעמד המדכאים.

    אופי המהלכים הפוליטיים שהביאו לכך לכך שלא נבחרה אשה למקום ראלי ברשימת חד"ש, כמו גם ברשימת בל"ד, אינו צריך לעניין אותנו. בליכוד יש נשים, במפד"ל יש אישה במקום ראלי – חברת הכנסת הפוריה ביותר בכנסת הזאת, דרך אגב. בפרלמנט של הרפובליקה האסלאמית של איראן יש נשים. נדמה לי שהחמאס מריצה מועמדות למועצה המחוקקת. רשימה שאינה מוכנה לתת ייצוג למחצית ממצביעיה – לנשים – אינה יכולה להיקרא סוציאליסטית, אינה יכולה להיקרא אפילו ליברלית ואף לא שמרנית. זו רשימה ראקציונית, שמחזירה אותנו מאה שנה אחורה. לפני מתן זכות בחירה לנשים.

    עוד משהו, המצב הזה אפשרי בגלל שתי סיבות: האחת, משום שחברי חד"ש יודעים שהעדר ייצוג נשי לא יפגע משמעותית בהצבעתן של נשים למפלגה (נשים פלסטיניות כמובן, הצבעתן של יהודיות למפלגה שולית כהצבעתם של יהודים). כל עוד נשים פלסטיניות יקבלו שהייצוג שלהן הוא ענין משני, שאינו מצדיק אי-הצבעה, לא יהיה להן ייצוג. השני – משום שהפמיניסטיות במפלגה לא פועלות יחד, יהודיות וערביות, למען ייצוג לנשים. הן מתחלקות בין המחנות הלאומיים והגבריים.

    עכשיו חררדו יבקר אותי, בצדק מסוים, שאני קיביצר – לא פעיל חד"ש, לא אשה, לא פלסטיני – שמבקר את המדוכאות על דרכי המאבק שלהן. זה נכון, אבל זו הראיה שלי ואלו ההערכות שלי.

  28. אשר פרוליך הגיב:

    תראו את תוכן ןאופן הוויכוח!
    האם תמצאו בו נתוח מטודולוגי על פי המסורת
    המטריאליסטית-דיאלקטית?
    האם תמצאו בו "משהוא" אחר מאשר וויכוח קטנוני הגולש בקלות לפסים לאומנים?
    רק במקרה וכמעט כ"בדרך הגב",נזכר שיש גם
    פרולטריון יהודי בשדרות וגם שם צריך לצעוד
    ב1 במאי ולא רק בנצרת.
    בוויכוח היו כאלה שגם התייחסו בזלזול למרקס,
    לנין וטרוצקי והמורשת העצומה שהשאירו לדורות הבאים.
    ויש גם כאלה שמנסים להגדיר איזה "סוציאליזם של המאה ה21,"ניאו-מרקסיזם"
    מבלי שהבינו מה הוא מרקסיזם כלל.ובגלל הבלבול,הטשטוש,השטחיות,הספק באלטרנטיבה
    סוציאליסטית,על פי מרקס,אנגל וטרוצקי,(ולא על פי בלאייר או זפאטרו)כל משנותר,הוא וויכוח ריקני ומניפולטיבי שלא מוביל לשום מקום,פרט לחסול האלטרנטיבה המרקסיסטית היחידה והתפוררותה בבועות סקטוריאליות
    בלתי רלוונטיות

  29. מרדכי בלייוייס הגיב:

    מה התייחסותכם לצעדה לזכר שלושת "גיבורי" מהפיכת אלבוראק בעכו?
    לפני חדשים מספר העמותה ע"ש תוופיק זיאד ערכה צעדה לזכר שלושה הזכורים כגיבורי מהפיכת אלבוראק / אוגוסט 1929 תרפ"ט.
    בעצם מדובר בשלושה שרצחו יהודים פלסטינים בחברון ובצפת. ומהי תגובתו של ברכה? כל עם רשאי לבחור בגיבוריו. זו עוד דוגמא לתחרות הלאומנית בין חד"ש לבל"ד. למה לי לבחור במפלגה שמשחקת בלאומנות שמסכנת אותי?
    למה חד"ש אינה באמת אינטרנציונאליסטית?
    וגם הבקורת של מר אמזלק על נאום הענכבות (העכביש) של ברכה מאד במקום. האם עלינו לתמוך בכל מי שנמצא תחת הכוונת האמריקאית? גם אם הוא משליט טרור בארצו?

  30. Jamal הגיב:

    In his speech, Baraki did critisize Assad and his government. Please read the following artice lby Ayman Odi:

    — קישור —

  31. עמי הגיב:

    הנשק החזק ביותר המשמש את השלטון בישראל, הוא נשק הלאומנות והגזענות.

    השלטון עוסק בהפחדת אזרחי המדינה היהודים מהסכנה הדמוגראפית הערבית. ובאותו זמן דוחק את האזרחים הערבים, לפינה של עוני אפליה ושינאה.

    תפקידנו בחד"ש, להוכיח ליהודים ולערבים כאחד, כי יהודים וערבים יכולים להאבק יחד למען שלום, שיויון וזכויות העובדים.

    אין אפשרות להסביר על השיתוף בין יהודים וערבים במילים בלבד. המסר של השיתוף חייב להיות גם הלכה למעשה, בפעילות ברחוב, ברשימה לכנסת ובפעילות הסיעה בכנסת.

    הנשק החזק ביותר שלנו צריך להיות ה"אחווה היהודית ערבית".

    רשימה ערבית, ככל שתהיה מורכבת מאנשים מצוינים, לא תצליח במשימה החשובה הזאת.

  32. סלים איש בל"ד – לנמרוד אמזלק הגיב:

    יסביר לי נא מר אמזלק כיצד עלי להיות פטריוט ישראלי? יקח בחשבון מר אמזלק את הדברים שלהלן:
    1. איני מעוניין לעודד את מכבי תל-אביב.
    2. איני מעוניין לעשות מנגל ביום העצמאות, או לנפוש במחוזות מופקעים והרוסים באותו יום.
    3. איני מעוניין להתנצל שאני מדבר את שפתי ואוהב את תרבותי הגדושה במימדים ביקורתיים שאני סמוך ובטוח שאין לך מושג קלוש לגביהם.
    4. איני נאבק נגד הכיבוש משום שהוא משחית את מיטב הנוער, אלא משום שהוא מונע חופש מעמי.
    5. אני מודה לך על המשטר השונה ממשטרי האזור.
    6. הראה לי נא היכן קיימת מפלגה קומוניסטית, המתכחשת לזהות וההיסטוריה של מיעוט מדוכא (בנוסף לשפתו), ועוד מתיימרת לייצג אותו.
    7. האם מר אמזלק יודע מה האג’נדה של תנועות השמאל, לרבות המפלגות הקומוניסטיות, בעולם הערבי? דומה כי מר אמזלק מכיר את העולם הערבי דרך עיניו הישראליות הפטריוטיות, כלומר דרך פרשנותם של אהוד יערי וצדוק יחזקאלי, שהיא פרודיה על ידע וביקורת.

    אסתפק בזה לעת עתה.

  33. יורם בר-חיים לסלים הגיב:

    עזוב, יש לך כאן עסק עם אינטרנציונליסטים דגולים שקוראים את הנאומים של חברם במעריב כפי שתורגמו על-ידי איזה מזרחן.

    פטריוטיזם של היישות הקולוניאלית וגינוי הפרטיוטיזם של הארץ הכבושה כ"לאומנות" הוא סטיה מכל עיקרון סוציאליסטי. מזכיר את האיגודים המקצועיים בדרום אפריקה שהעלו את הססמא "פועלי כל העולם התאחדו – בעד דרום אפריקה לבנה".

  34. עופר ליורם הגיב:

    אזכיר לך שפטריוטיזם של אומה לעומת גאווה בהשתייכות אתנית אינם זהים, למרות ששניהם לגיטימיים כשלעצמם.
    ולמרות שאני מגדיר את עצמי כאיש שמאל (הגדרה שאינך מסכים איתה…), אין לי בעיה להיות פטריוט ישראלי ולגנות כל מי שקורא לחסל את מדינתי, גם אם הוא מסווה את זה ב"פאן-ערביות" או כל סיסמה אחרת.

  35. דורי לעופר הגיב:

    נחמד איך הפכת את הדילמה הקיומית שלך לאיום קיומי. נראה לי ששכחת לציין ש"הצענו להם את הכל בקמפ דיוויד, והם בחרו בדרך האלימות".

  36. נמרוד אמזלק הגיב:

    חשוב להבחין בין שני היבטים של הביקורת שאני מציג כאן.

    היבט אחד הוא זה הפוליטי הכללי ושם אכן אני מבחין בין המשטרים הריאקציונרים המקיפים אותנו לבין המשטר הקיים בישראל שעם כל תחלואיו עולה עליהם עשרת מונים. בהחלט יש לי בעיה עם מי שמוכן להזדהות עם המשטרים ההם ולהתייצב לצידם. אני אינני רלטיביסט תרבותי. אני מתייצב חד משמעית לצד הדמוקרטיה הליברלית ההומניסטית החילונית. אני מאמץ אותה בגרסא מסויימת שלה, הגרסא הסוציאליסטית הדמוקרטית. יאמרו לי שזה עניין "מערבי"? על כך אענה שאני תומך נלהב בקולוניאליזם פוליטי המשליט סוג זה של משטר בכל רחבי העולם, על הריסות המשטרים האוטוקראטיים והמסורתיים הקרויים, משום מה, "אותנטיים".

    אני רואה כצעד ראשון הכרחי את ניקויו של המשטר הזה מזיהומים בדמות נציונאל-שוביניזם ציוני או פלסטיני. אני רואה צורך בניתוקו מאחיזת היהדות הבינלאומית מחד וה"אומה האיסלאמית" מאידך.

    האם השלטת משטר מסוג זה פירושו שכולם צריכים להתיישר לפי סט אחד של העדפות פולקלוריסטיות, לשוניות, וכיו"ב? לא. התיישרות כזו היא בדיוק אחד הסממנים של המשטרים אותם אני חפץ להחריב. אדרבא, סלים, דבר את שפתך, שמור על מנהגיך (כל עוד אינם מתנגשים עם זכויות האדם האוניברסליות) ועודד איזו קבוצה שבא לך. פלורליזם הוא בדיוק אחד הדברים שיצמחו מהשלטת משטר דמוקרטי-ליברלי במזרח התיכון. איך דואגים לשימור הפלורליזם? על פדרליזם שמעת? במקום המאבק הלאומי המטופש וקידוש קווי הפסקת האש או כל מיני גבולות ששירטטו המעצמות, מדוע לא לקבוע חלוקה פונקציונאלית, קנטונאלית, שתשמר את הייחוד בתוך מסגרת פדרטיבית המושתת על זכויות אדם?

    היבט אחר של הביקורת שלי נוגע לחברי מק"י בלבד. טענתי כלפיהם היא שמרוב חשש לפתוח נושאים מורכבים וכואבים (למשל להגדיר את המשטר הרצוי, למשל להגדיר "פטריוטיזם", למשל לתת דין וחשבון על 70 שנות הליכה עיוורת אחרי בריה"מ) הם דאגו לפיזור ערפל ולהרדמת הקאדרים. התוצאה היא הפיצוץ הנוכחי שבו נאלצים חברי המפלגה הנאמנים להתקבל ולהתבזות בפני אופורטוניסטים מסוגו של ברכה. כשמוותרים על מחשבה מעמיקה, על חינוך, על התדיינות אפילו ברמנה הבסיסית ביותר, מה נותר להציב כאלטרנטיבה לאלקטורליזם הגס?

    על ההיבט הראשון אשמח להתדיין עם כל תומכי התפישה הנציונאליסטית בין אם בגרסתה החד-מדינתית ובין אם בגרסתה הדו-מדינתית. על ההיבט השני טרם שמעתי תגובה כלשהי מצד חברי מק"י המעדיפים כנראה להיעלב ולכעוס מאשר להתייצב באומץ ולהתעמת עם טענותי. חבל שכך.

  37. שי הגיב:

    לנמרוד:
    לא נעלבים. סתם לא מי יודע מה מעורר פולמוס.

  38. עופר לדורי הגיב:

    גם אתה שכחת לציין ש"מדינת ישראל היא מדינה קולוניאלית, גזענית ופאשיסטית"; קל מאוד לסלף את דבריו של אדם ואחר כך לתקוף אותם. ואגב, בעיני לא הציעו לפלסטינים כל הצעה ממשית בקמפ-דיוויד.
    כשמדברים על איום קיומי זה לא בהכרח חיסול פיזי של תושבי המדינה או גירושם, אלא גם מתן הגירה בלתי מוגבלת שתשנה את ההרכב האתני לבלתי-הכר.
    ולעניין היחס למהגרים, אני סבור שמדינת ישראל צריכה לנהוג כמו ברוב מדינות המערב, כלומר לתת עדיפות כלשהי לבני קבוצת הרוב, אבל להבטיח אזרחות לכל מי שנמצא מספר שנים במדינה באופן אטומטי, ולא להשתלב במזרח התיכון – כלומר להפסיק להתייחס לעובדים הזרים באופן מחפיר כמו איזה משטר עריץ של נסיכות נפט מהמפרץ הפרסי.

  39. סלים איש בל"ד לנמורד הגיב:

    קשה להתדיין עם שמשון הגיבור. אבל אנסה לגעת בכמה נקודות.

    מתגובתך אני מבין שאינך בדיוק קומוניסט, על אף הצרהותיך בתגובות אחרות באתר זה. מכל מקום, אני יכול להרצות על משמעות הרעיון של לאומיות ערבית, מקורותיו, התפתחותו, והחידושים שבמסגרתו, בנוסף לשוני בינו לבין לאומיות יהודית בגירסתה הציונית. אבל אתה תישאר, אולי כי נוח לך, עם הבנתך לכנס בנצרת נגד מדיניות ארה"ב כלפי סוריה ולבנון. מדיניות שמתנגדים לה מבקרי המשטר הסורים, והמצדדים בה יסודות המשטר לפני עידן בשאר אסד, כמו עבד אלחלים ח’דאם.

    אתה יכול לראות במשטר הישראלי עדיף עשרות מונים על המשטרים הקיימים באזור, אך עדיין מתבקשת שאלה והיא האם אתה בעד החרבת משטר זה על ידי ארה"ב, אם לוקחים בחשבון שהוא כולל בעיה אחת ושתיים שאינן עולות בקנה אחד עם דימוקרטיה ליברלית (להזכירך המשטר הישראלי חוצה את צפון תל-אביב כיבושה. רק אל תגיד לי שאתה עובד בצלם. את הנקודה הזאת הפנמנו).

    לסיום, אני מציע שתקים מפלגה חדשה עם כריסטופר היצ’ינס. ואם לא מפלגה אז לפחות קבוצת מעודדים לבוש, רמספלד, ודומיהם, לתפארת הדמוקרטיה ומדינת ישראל.

  40. לעופר יהלום הגיב:

    הערה קטנה לעופר יהלום, האתר לא "בבעלות המפלגה", ואתה יודע את זה, אפילו פגשת חלק מאנשי האתר. האתר הוא עצמאי לחלוטין ולא "שייך" לחד"ש או לכל מפלגה אחרת. ראו את הביקורת על חד"ש במאמרים ובתגובות.

  41. נמרוד אמזלק הגיב:

    המון תודה על העצות להקמת מפלגה וכו’. אני תמיד בחרתי את שותפי בכוחות עצמי ואמשיך לעשות זאת גם בעתיד, אם לא אכפת לך.

    המושג "קומוניסט" עבר פיחות כל-כך דראסטי בשנים האחרונות עד כי אינני בטוח אם שנינו מדברים על אותו הדבר. על כל פנים, אני רואה בסוציאליזם מסגרת מושגית המתפתחת כל העת אך השומרת על עקרון אחד ברור והוא החיבור ההכרחי בין אידיאליזם ליברל-דמוקרטי ובין מטריאליזם מארקסיסטי. זהו ההומניזם עבורי והקומוניזם אם אינו הומניסטי אינו שונה בהרבה מן הפשיזם.

    אבל לא נראה לי שאתה מעוניין בדיון על מהות הסוציאליזם. הויכוח כאן נסוב סביב הסוגייה הלאומית וכאן אני דווקא הולך יפה מאוד עם לנין. אני לא מאלה שנהנים למלא את התגובות בציטוטים ארוכים אבל אם תרצה להתדיין על כך במסגרת אחרת (אולי בפורום של בנק"י) אשמח לעשות זאת. בינתיים אני מפנה אותך למה שכבר כתבתי בעניין לעיל.

    אינני חסיד של ארה"ב ומעולם לא הייתי. בדיוק כפי שלא הייתי חסיד של בריה"מ. אבל לפעמים צריך אירוע קטסטרופאלי כדי לקדם התפתחויות חיוביות בזירה הבינלאומית. האימפריאליזם האמריקאי אכן דורסני אבל צופן בחובו את הזרעים לחורבנו שלו. שחרור האנרגיות הפוליטיות של האליטות המדוכאות במדינות האזור, הסרת השסתום מעל פיה של האינטיליגנציה, הרחבת הפלטפורמה לחופש הביטוי בתקשורת ובזכות האספה – כל אלה יובילו בסיכומו של דבר להתפתחוח ביקורתית שתופנה אל הקפיטליזם האמריקאי. בוא לא נשכח שאת מה שאתה יכול לעשות בישראל מן הבחינה הפוליטית, אני לא הייתי יכול לעשות אצל השכנים…

  42. מפנקסו של ציר הגיב:

    במקום עדכון רשמי

    ישיבת המזכירות של חד"ש – 20 לחודש

    הישיבה התחילה על מי מנוחות. קביעת צוות המו"מ עם המפלגות האחרות הוצג על ידי עודה בשארת כעניין טכני. הדיון על איוש מטה הבחירות לא היה עשוי לעורר מחלוקת. אך הסערה לא בוששה לבוא. הסתבר שההצעה לגבי איוש מטה הבחירות לא הייתה מוסכמת ועוררה זעמם של החברים ממק"י. אך עיקר הויכוח היה האם יש צורך להנחות את צוות המו"מ ועל תוכן ההנחיה.

    חברי המזכירות לא נמנעו מלהביע דעתם לגופה של שאלת "הבריתות". בלטו בהיעדרותן הופעות המצדדות בהמשך הברית עם טיבי. מנהגי מק"י הביאו דעתם למען כל ברית שתבטיח את מקומם של נבחרי מועצת חד"ש.

    לאחר ישיבה סוערת ושורה ארוכה של התפרצויות סיכם ברקה את הדיון. ברקה הודיע באופן דרמטי למדי שהוא מביא סיכום מקובל על כלל החברים. הוא הבהיר שצוות המו"מ אכן יעמד על שלשת המקומות של חד"ש. בכך הכיר ברקה בעובדה שרוב גדול מקרב החברים בחד"ש אינו מוכן לחדש את הברית עם אחמד טיבי.

    הסיכום המלכד של ברקה בסיום הישיבה אחרי ויכוח מטיש לגבי הרכב מטה הבחירות ומוסדותיו הצליח להפיג במידה מכרעת את המתח שהלך והצטבר במשך הישיבה. נראה שחד"ש מתרחקת מפילוג, וגם זה לטובה.

    על פרפראות מן הטוקבק למאמרי

    איזה אושר! על פי רב סימנו אותי חברים בשמאל הרדיקלי כבעל סטיות לאומניות יהודיות, רחמן לצלן! ועכשיו בא נמרוד אמזלק וחושף את פרצופי כסוכן ותיק של הלאומנות הערבית דווקא וכשכיר חרב של מוחמד ברקה, לא עלינו. על כל פנים נמרוד נקלע לדעת גדולים. בדיון בנושא דומה אמר לי (ולכמה מידידי בטובים) משה סנה המנוח – כאשר לא השתכנענו שמלחמת יוני 1967 היא המשך ישיר של מלחמת העצמאות – או מלחמת 1948. הפעם הבאה שאושם כי אני סוכן ציוני, אביא תעודה מנ.א.שתפקידי האמיתי הוא לשרת את הלאומנות הערבית.

    נמרוד היקר, במקום לקלל את כולם ולהבטיח שתקים בקרוב בימינו מפלגה מהפכנית חדשה אמיתית תטיב להסתפק בהישגך הנאה של הקמת קבוצת נוער של בנק"י בירושלים בתקופה קשה ובתנאים מאד לא קלים.

    ומעניין לעניין: האם תמר גוז’נסקי רימתה אותו, האם מק"י השתנתה? ברור שלא. מה יש לו להלין על חברה תמר שהתייחסה בסבלנות ובסובלנות לדעות המוזרות שלך והמליצה עליך כחבר של הועד המרכזי של מק"י למרות ידיעתה את החומה הרעיונית המפרידה ביניכם. אך סעדי במרומים שהיא לא מזדהה עם הגזענות הפרועה שלך ‘המרקסיסטית-לניניסטית.’ כנראה חיפשה אצלך בעל ברית במאבקה על קו המפלגה. ואתה החלטת שאתה רוצה מפלגה שלך. איזה כפוי תודה!

    בינתיים…עד לכינוס מעוצת חד"ש.

  43. סלים איש בל"ד – לנמרוד הגיב:

    אם היית אזרח עיראקי מופצץ, ספק אם התיאוריה בדבר הקטסטרופאליות שאתה מפתח כאן היתה תקפה בעיניך. הפטאליזם החיובי שאתה דוגל בו אינו אך אבסורדי, אלא גם דומה מאוד לעמדות הניושמרנים בדבר הצורך לשנות את העולם (שאינו מתיישר "איתנו").

    שוב, היריעה קצרה מלפרט את המון תודותיי על המשטר שאני חי בו כאן. זה שהוא לא קם על חורבות עמך, לא רלבנטי כלל לדיון.

    "האליטות" בעולם הערבי – למי, אגב, אתה מתכוון: לצ’לבי או לסאדק ג’לאל אלעד’ם או לג’ונבלאט או לג’וזף סמאחה או לאלג’אברי או לכפאיה…

    אלג’זירה היתה הפלטפורמה הטובה ביותר לביקורת המשטרים הערביים, הרבה לפני פשעי המלחמה של ארה"ב. אותה תחנה הפכה למטרה צבאית של אותם פושעי מלחמה.

    אולי הגיעה העת שתכיר קצת את החברות הערביות, ולהפנים, שכמוהן כמו כל חברה, כוללות הן בתוכן דינמיקות חברתיות עקרוניות ומנוגדות גם כן. אני לא יודע מה לנין ידע על חברות אלה כשכתב מה שכתב, אבל, ריבונו של עולם, גם לנין אינו יכול לנתח מציאות חברתית ממקום לא כל כך מלבב כמו כמה מטרים מתחת לאדמה!!

  44. חיים הגיב:

    נמרוד יקירי,
    באמת שאתה משחית את זמנך, הכנות שלך מתבזבזת על אנשים המקפידים לעצום את עניהם בכל הכח ולשיר שירי לכת של הצבא האדום בכדי לא לראות ולא לשמע.
    סאלים מספר לנו על "לאומיות ערבית, מקורותיו, התפתחותו, והחידושים שבמסגרתו, בנוסף לשוני בינו לבין לאומיות יהודית בגירסתה הציונית." כן. אפשר לראות? אולי דוגמה קונקרטית למשטר לאומי ערבי חדשני? יש משהו? אסאד? סאדאם? נאצר? או שמה מדובר על טקטסטים נפתלים(שוב) על מילים מתוקות(שוב) שנאמרות ונכתבות עלי ידי ערבים רק בבירות המערב או לחילופין בישראל הגזענו-פשיסטו-אפרטהו-ציונית?

    אמור מעתה, חד"ש היא תנועה לאומנית ערבית, האיחוד עם בל"ד הוא טבעי ומתבקש ובעזרת אללא נראה בכנסת הבאה את בשארה, טיבי ובראכה נציגים של מפלגה אחת. בימין הישראלי צוהלים וחוגגים, אים דבר שמשמח יותר ציוני מלאומנות ערבית, אין דבר שמשמח את החזק יותר ממשחק סכום אפס, אין דבר שמשמח קפיטליסט יותר מהתאלמותה של מפלגה סוציאליסטית.

    השמאל הישראלי הוא בבואה של השמאל העולמי, קרי, מבוסס על פוליטיקה של זהויות, רלטיביזם תרבותי, פסודו-סוציאליזם ולאומנות(לא לבנה, כי לאומנות כנראה זה רק לשחורים)

  45. שי הגיב:

    ל"פנקסו"
    "סהדי במרומים" ו"כפוי טובה".
    אם טהרנות אז עד הסוף.

  46. נמרוד אמזלק הגיב:

    נו שויין. אז עכשיו אני גזען עם "דעות מוזרות" וגם נאו-שמרן. פעם קראו לי "טרוצקיסט" והטרוצקיסטים התפקעו מצחוק. אחרים קראו לי "סטליניסט" אבל אני חושש שאוהדיו של הגרוזיני המשופם לא ממש התלהבו מן הרעיון. היו כמובן גם אחרים שקראו לי "בוגד אש"פיסט" וכיו"ב. לא חשוב. באמת לא חשוב. אני לא מעוניין להיסחף כאן לסוג כזה של דיאלוג וגם לא להשתתף בקישקושים אודות כל מיני טובות שלכאורה מישהו עשה לי כשנבחרתי לועד המרכזי של מק"י. ראיות לטענות הללו עוד לא ראיתי. לו הייתי רוצה להשתתף בשיח הזה, אגב, הייתי מן הסתם אומר כמה דברים על קשישים חסרי מנוח שכופים עצמם באופן פתטי על מפלגות ובמיוחד על הצעירים שם. הייתי אולי גם מביא פנינים ממאמרים שאנשים כאלה ואחרים פרסמו ב"קול העם" בשנת 1965 ושיצא לי לקרוא לא מזמן. אבל חבל על הזמן והמאמץ.

    יש רגע מסויים בכל דיון שבו צריך לסכם ולחדול. זה הרגע והנה הסיכום מבחינתי:

    מק"י של 2006 היא מפלגה מאובנת, מפלגה שאין בה עוד חיים. מפלגה שאחרה את הרכבת. בועידה ה- 24 עוד היתה תקווה כלשהי לכך שדברים ישתנו, שתחול תזוזה. זה לא קרה. כעת ברור כי גם לא יקרה. מק"י הלכה לעולמה. לו היו משכילים אותם חברים בהנהגה שידעו מה קורה ולאן דברים הולכים, לפרוש ולקחת עימם את מה שאפשר להציל, להתחיל מחדש, יתכן שהיתה יכולה להיות עוד תקומה לקומוניסטים הישראלים. אבל הם נשארו, בעייפות נשארו, בראש מורכן נשארו, ובמועצת חד"ש הובלו כאותם עבדים-שבויים שהוצעדו פעם ברחובות רומא. מנהיגים אמיצים של פעם שנשבו ונכפתו ומוצגים לראווה במלוא עליבותם. לא, זה לא ממלא את ליבי בשמחה לאיד. העצב והכאב על מה שקרה אמיתי לגמרי.

    חד"ש חיסלה את מק"י כי מק"י ויתרה על הרצון לחיות. חד"ש היא היום הגוף הרלוונטי היחיד שנותר מבין השניים. וחד"ש היא מפלגתם של העסקנים הערבים, אבירי המגזר, שאינם מבחינים בין שיוויון אזרחי ללאומנות מן הסוג הנחות ביותר. כל האמצעים כשרים בידיהם. לא בכדי מזכיר הדבר את האדונים הפיאודלים של 1948 שתלו את תקוותם במנהיגי מדינות ערב. מה קרה להם כולנו יודעים.

    אל מול וכנגד חד"ש החדשה, החפה מאידאולוגיה, ה"מטוהרת" מיהודים ומקומוניסטים, המחבקת את אוייבי המדינה, מולה יש להציב אלטרנטיבה שמאלית אמיתית המסוגלת לראות את הקשר הדיאלקטי שבין חיבור והפרדה, שבין שונות תרבותית ואחדות אזרחית, שעומדת על משמר זכויות האדם, שמתייצבת ללא מורא כנגד האופנות הרווחות של התבטלות עצמית מול ה"ילידים" ושל סגידה ילדותית לכל מי שקורא תיגר על ארה"ב ולו גם אם בחצרו האחורית הוא שוחט, ואוסר, ומדכא.

    צר לי על חברים שנשארו מאחור ובוחרים לחיות מתחת להריסות. הסיבה היחידה שאני ממשיך להתפלמס מעל במה שאני יודע שרבים מהם קוראים בה, היא החובה הסוקראטית לזכור את אלה שנשארו באפילת המערה.

  47. ועוד ל"פנקסו" הגיב:

    "כוון לדעת גדולים" ולא "נקלע לדעת גדולים"

  48. סלים איש בל"ד – לנמרוד אמזלק ודומיו הגיב:

    אני לא מכיר את נמרוד אמזלק, אבל מהצורה שהוא כותב בה על עצמו, משום מה הייתי צריך להכיר.

    מכל מקום עיתון אלחיאת התחיל היום סדרת ראיונות עם אינטלקטואלים ערבים. למי שיכול להגיע לאתר האינטרנט של העיתוןהעיתון, וגם לקרוא את הכתוב שם, מוזמן לדעת. אם לא, אז השתיקה יפה, גם אם היא מתסכלת לאור הידיעה שעיתון הארץ אינו המקור היחידי לנעשה בעולם הערבי.

  49. לנמרוד הגיב:

    לא כל כך ברור אם אתה גזען\מוזר\נאו-שמרן\טרוצקיסט\סטליניסט\בוגד אש"פיסט וכיו"ב. לא חשוב. באמת לא חשוב.
    מה שבטוח, לפי תכיפות השימוש ב"אני" בכל תגובותיך, אתה אגוצנטרי.

  50. חיים לסלים הגיב:

    ככל הידוע לי אל-אלתיחאד הוא עתון בשפהה הערבית זה נהדר שהאינטלקטואלים הערבים מדברים בניהם בשפת אמם, אפשר לקבל מעט מהדבש הניגר בשפה נגישה מעט יותר?

    בכל מקרה האינטלקטואלים הערבים באמת מדברים הרבה, בעיקר בלונדון, חיפה ואל-קודס. בטהראן למשל הם לא פוצים פה, גם לא בדמשק, גם לא בסעודיה, גם לא בלוב. בבגדד כן. ללאומיות ערבית קינטית(בניגוד לזו הפוטנציאלית בלונדון, חיפה ובגדד) יש מימד השתקתי מפתיע ביעילותו.

    עתון הארץ הוא באמת לא המקור היחיד וזה די משעמם שאתה חושב כך ומגיב בפורום של הגדה בו זמנית, האינטרנט היא מקור לא אכזב למידע על הנעשה בעולם הערבי, אפילו הציונים המנוולים מממר"י מתרגמים באמינות מפתיעה את מה שהם רוצים שנקרא(בעיקר אינטלקטואלים ערבים בלונדון, פריז ושאר המדינות בהן אין לאומיות ערבית פעילה).

    בכל מקרה שאלה, האם בכלל מגוון הדעות שיציגו האינטלקטואלים הערבים, האם אחד מהם, שמאלן המתגורר בישראל יכתוב איזה מילה על העניים בירוחם ויציע שתוף פעולה פרולטרי אתם? אני חושש שלא, אשמח לגלות שאני טועה.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים