הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-20 בינואר, 2006 11 תגובות

שבועון ידוע מאוד בעולם האנגלו-סכסי פנה אלי באחרונה וביקש מאמר מסכם על עידן אריאל שרון בפוליטיקה הישראלית. נעניתי בשמחה. ידעתי שלא אראה מהמאמר כסף משמעותי כלשהו, מקסימום קצת במבה לילדים, אבל העיתון הוא יוקרתי ומפרסומים קודמים שם למדתי, שהדברים מהדהדים ומצוטטים באירופה, ברחבי העולם הערבי, ואפילו בארצות רחוקות כמו הודו וסין. אבל מקץ יום טילפן אלי העורך וביקש בנימוס רב שאפרט את ה"פילוסופיה" שלי בנושא ראש הממשלה החולה. כדרכי, אמרתי את הדברים באורח גלוי, בלי כחל ושרק. ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו. אחרי כמה שעות קיבלתי הודעה שהמאמר יידחה כיוון שהנושא איננו אקטואלי כרגע, אבל מאתר האינטרנט של העיתון למדתי, שהופיע מאמר אחר באותו נושא, שהיכה על חטא והביע חרטה על היחס של העיתונות הליברלית לשרון. כך קלטתי, בדרך הקשה, שהקונסנזוס בהשראת ארצות-הברית הגיע לכל מקום, ושעכשיו הגיעה שעתם של המתקרנפים ושל מזייפי האורגזמות.

בסך הכל ניתן כבר עתה לקבוע, שתיאוריית "שרון כמוהו כדה-גול" מושלת עתה בכיפה גם בתקשורת הליברלית באירופה, שלא לדבר על ארצות-הברית. לפני ששקע בתרדמתו העמוקה הצליח שרון להוריד כמה התנחלויות שאיש לא חשב שיישארו ברצועת עזה, וקנה לו במחיר זול מאוד תהילת עולם.


תהליך המטאמורפוזה בתדמיתו של שרון הוא מרתק. מיליונים בכל העולם מוכנים לקבל סחורה מעוכלת, יחצ"נית, מנופה מכל חומר מזיק שעלול חס וחלילה לעורר אותם למחשבה עצמאית. נוח לו לאדם שירשיע לעשות כל ימיו, יהרוג חפים מפשע, יפלוש לשטחים לא לו, יפציץ ילדים ויעודד פאשיסטים לגזול אדמות זרים, כי אחרי כל גילוי קטן של התמתנות, אפילו לכאורה, יראו בו חוזר בתשובה ויכתירו אותו כגיבור השלום. איש כזה כמוהו כאדם שנשך כלב, כלומר, חדשה עיתונאית מרעישה ונושא טוב למאמרי פרשנות מלומדים. אבל שוחר שלום שעדיין מאמין בטוב שגלום באנושות? הוא בבחינת כלב שנשך אדם, זה לא מעניין את אף אחד.


מיליטריסט מושחת כמו שרון הפך לחסין-אש, ואילו אנשים שלחמו לשלום כל ימיהם הם מטרה לבוז ולשנאה שוצפים. לכן המתנחלים ואוהדיהם צודקים בהאשמה, שחלק מהציבור הליברלי בארץ ובעולם אימץ את שרון ורוחש לו אהבה כי הוא בעיניו רק מכשיר להסרתם מהשטחים. זה נכון שקל יותר לסלק מתנחלים מהאדמה שאליה פלשו, כאשר ידידם הגדול הפך לממונה על הביצוע של הפינוי. היתה לכך סיבה מצוינת שעליה לא הירבו לכתוב. שרון עצמו היה עומד בראש האופוזיציה לפינוי אם לא היה ראש ממשלה. אז הפכו את העבריין לשוטר. מזה אתם גוזרים מופת לעולם כולו?


לכך יש להוסיף את שאר הנתונים המכריעים, כמו הקרבת מספר קטן של התנחלויות כדי להשאיר את הגדולות יותר והמזיקות יותר על כנן, בתוככי השטחים הכבושים. יש לזכור גם את השחיתות האישית והציבורית של משטר משפחת שרון, ולהתריע שהשותפות עם אנשים כאלה מכתימה גם את השותפים. אבל המיתוס החדש של שרון מסכן את זוללי השטחים. מאהוד אולמרט, השותף העיקרי של שרון, ידרוש העולם לוותר על רוב ההתנחלויות. השקר הגדול הקרוי "מורשתו של אריאל שרון" יחזור כבומרנג אל מטפחיו. אתם הולכים בדרכו של איש השלום? אז תואילו בטובכם לעשות צעדים נוספים, ולפנות עוד מתנחלים-פולשים מהאדמה הכבושה. העימות עם הפאשיסטים בלב חברון הוא רק הראשון מתוך עשרות בעיות קשות שמחכות לאולמרט לפחות עד הבחירות. בניגוד למה שחשבתי רק לפני כמה שבועות, לאולמרט יש סיכוי מצוין להיות ראש ממשלה גם בעתיד, בגלל השגיאות הגסות של יריבו בנימין נתניהו.


למזלו של אולמרט מקעקע נתניהו את תנועת הליכוד כדי לספק יצרים קמאיים שמקננים בקרבו מאז ומעולם. זה לא מקרה שביבי רב עם כל נסיכי הליכוד, החל מבני בגין וכלה בדן מרידור, והריב הגדול שלו עם עוזי לנדאו ממשמש ובא. לנתניהו יש רקע רביזיוניסטי, שזה לא בדיוק אותו דבר כמו רקע במשפחה הלוחמת של האצ"ל. ההורים של לנדאו, בגין, מרידור וגם של ציפי לבני (שעל הסיבות לגל הפופולריות הגואה שלה נעמוד בטור מיוחד) היו מפקדים בכירים באצ"ל. חלק מהחינוך שלהם כלל הרבה בוז כלפי עסקנים רביזיוניסטים שלא בלטו באצ"ל, ולכן אריה אלטמן ז"ל למשל, נחשב לנטע זר בתנועת החרות. בדור הזה נשחקו הנאמנויות הישנות, אבל נתניהו ממשיך את מלחמות העבר כמו דון קיחוטה. הוא האיש הכי מתוסבך בפוליטיקה הישראלית, אבל חלק מהתסביכים שלו הם משפחתיים ושבטיים, לא רק אישיים. מי שלא מבין את הדברים האלה ואת עומקם, חייב ללמוד משהו על תולדות הימין החילוני בארצנו.


נתניהו הוא כמובן איש אינטיליגנטי, אבל לא חכם גדול. יש לו שתי צורות טיפוסיות של חשיבה: הרציונלית והמתלהמת. הוא מסוגל בהחלט לקבוע את החלטותיו בהתאם למשקלן של האופציות העומדות לפניו, בדיוק כמו שכתוב בספר; אבל אז גובר עליו יצרו, והוא מתנהג בניגוד גמור לשיקול דעתו המוקדם, המאופק יותר. יש לו יצר חזק של הרס עצמי. משיקולים אלקטוראליים לא היה כדאי לו עכשיו לפגוע בכל השרים, להשפיל אותם ולעורר את איבתם הנצחית. הוא לא היה זקוק לי או אפילו לעיתונאי אוהד כדי לומר לו להתאפק ולחזק את מעמדם של השרים. הוא ידע היטב שברגע האמת הוא אחז סכין בידו ו"חתך את אפו כדי לפגוע בפניו" (למרבה האירוניה זו המטאפורה החביבה ביותר על ביבי עצמו). ידע, ובכל זאת חתך ואפו מדמם עתה קבל כל ישראל.


זה טרגי, וכיוון שביבי הוא איש נפוח מאוד, זה גם מצחיק. כל האלמנטים של הקומדיות המשובחות ביותר, הקלאסיות, היו מקופלות בסיפור הזה. רק מלאכים לא שמחו לאידם של לימור לבנת, דני נווה או ישראל כץ. כיוון שאנחנו לא מלאכים, אז צחקנו בפה מלא. אבל לביבי לא היתה שום סיבה לצחוק. אחרי ההנאה הרגשית, הכמעט-חושנית שהוא שאב מההתעללות שלו בשרים שנואי-נפשו, הוא התחיל לשלם את המחיר הפוליטי. התחיל, אבל לא גמר, הפנקס פתוח והיד רושמת, כפי שאמר פעם פוליטיקאי הרבה יותר חכם מנתניהו, לוי אשכול ז"ל.


קשה לדעת איך ינהג עתה שר החוץ המתפוטר, סילבן שלום. הוא איש "קדימה" לכל דבר שתקוע לעת-עתה בליכוד בגלל קשיי ניווט וחוסר יכולת מבני להחליט. סביר להניח שבמהלך שנת 2006 יתאחד האגף הרדיקלי בליכוד עם אביגדור ליברמן ועם גופים ימניים אחרים, ואילו אנשי המרכז הלאומני יצטרפו לאולמרט. נתניהו עצמו ייאלץ לבחור בין פוליטיקה ימנית-קיצונית תוך התנגשות עם הממשל בוואשינגטון (בניגוד לכל האינסטינקטים הפוליטיים שלו) לבין פרישה לעסקים. אולמרט מתעב את נתניהו בכל לבו, זה בהחלט הדדי ולמען האמת אפשר להבין את שניהם. אין לשני האישים האלה מספיק אוויר לנשימה במסגרת פוליטית משותפת.


הגם שלמה בקרנפים?


בהדרגה מתיישרות שתי המפלגות המתונות יחסית, העבודה ומרצ, לפי קו המיתאר הסוציולוגי של בוחריהן. כך ניתן להסביר את ניצחונו של חיים אורון על רן כהן במרצ ואת הנסיגה הגדולה של מפלגת העבודה מהמאבק החברתי לטובת סיסמאות כלליות ועיצוב תוכניות שמרניות על ידי מומחים מהזן הרכושני המוכר לנו עד לעייפה. הפרופסור שלמה בן-עמי, פוליטיקאי מהעבודה בעבר ופרשן מנוכר ומרוחק בהווה, מציע לנו הסבר די סביר בראיון השבוע ל"הארץ". עמיר פרץ הוא לא "משלנו"? נשאל בן-עמי במטרה להבין את ירידתו התלולה של יו"ר העבודה בסקרים. "יכול להיות", ענה בן-עמי, "אבל זה אולי בגלל הרקורד שלו כיו"ר ההסתדרות: הוא נתפש כמחולל שביתות. מפא"י ההיסטורית היא לא מפלגת פועלים. היא מפלגה לאומית של מעמד בינוני ופועלים מאורגנים במקרה הטוב… יש פגם בקמפיין החברתי של המפלגה. קו החלוקה הישראלי הוא לא בין עני לעשיר אלא בין יותר יהודי ופחות יהודי" ("מה רע בלהשכין שלום בין האינדיאנים לממשלה בקולומביה", "הארץ" 16/1/06).


לאורם של הדברים האלה ניתן להבין טוב יותר את הדיווח של עקיבא אלדר באותו עיתון אודות פנייתה של העבודה ימינה הן בנושא הכלכלי והן בנושא המדיני. כולם, מבנימין נתניהו מימין ועד לעמיר פרץ משמאל מנסים להצטופף מתחת למטרייה של המרכז הלאומני, ואפילו יוסי ביילין מדבר על מועמדי מרצ-יח"ד לכנסת במונחים של שרים עתידיים. כיוון שאפילו ביילין לא מאמין שמרצ תרכיב את הממשלה, אז יש לפרש את דבריו כהבעת נכונות להשתתף בממשלת שיתוק מדיני ורפורמות קוסמטיות בלבד בנושא הכלכלי-חברתי.


בהקשר הזה יש לקרוא את דברי השבח וההלל המקוממים של בן-עמי לאריאל שרון ואפילו לאהוד אולמרט. כמו רבים מהאסכולה שלו בתקשורת ובפוליטיקה, בן-עמי שכח לגמרי את הקינות המסולסלות שלו בנושא החברתי, ובחר לקשור כתרים למחוללי הקיטוב הכלכלי החמור שבוצע על ידי נתניהו, שרון ואולמרט בכוונת מכוון. אבל אם נתנבא בסגנונו של בן-עמי עצמו, אז הדבר מתחייב מ"הקונספציה שלי על האג’נדה החדשה הרצויה בקונטקסט הפוליטי של הקמפיין". אין כאן התקרנפות, חלילה, אלא סתם חשיבה רציונלית.

תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. ע.ג הגיב:

    לזכותו של שרון אפשר להגיד דבר אחד שאי אפשר להגיד על ברעם או על מישהו מהכותבים באתר. שרון ידע לבחון את עמדותיו ולשנות אותן באופן קיצוני ולעומת זאת הכותבים באתר משננים את אותן מנטרות גם כשהן כבר לא רלוונטיות – כששרון דבר על ההתנתקות כולם פה אמרו שהוא משקר ולא יבצע. לא ראיתי התנצלות אחרי ההתנתקות אבל ראיתי תרוצים כמו הוא הקריב את עזה כדי לשמור על איו"ש. הכותבים פה כל כך מקובעים בעמדותיהם שלא עולה על דעתם שמישהו יכול לשנות את דעתו ןלהכיר בשגיאות שעשה. זה לא עושה את שרון לצדיק גדול אבל זה עושה אותו להרבה יותר בנאדם מרוב הכותבים פה.

  2. אירית הגיב:

    אולי כדאי לזרום…אחרי הכל העונש הגדול ביותר לשרון הוא שזכרו יישאר בהיסטוריה כמי שפינה את עזה ונכנס במתנחלים עד הסוף. תחשוב על זה…

  3. דן תמיר הגיב:

    הערה באשר למקור הציטוט המיוחס לאשכול:
    נראה לי שאשכול (שלמיטב זכרוני הגדיר אותו חיים ברעם כאחד מראשי הממשלה הטובים ביותר שהיו למדינת ישראל, ולבטח היה משכיל לא פחות מראש הממשלה הנוכחי) נסה לצטט את מסכת אבות. ר’ עקיבא אומר ש"הכל נתון בערבון, ומצודה פרושה על כל החיים. החנות פתוחה, והחנוני מקיף. והפנקס פתוח, והיד כותבת. וכל הרוצה לבוא וללוות, יבוא וילוה. והגבאים מחזירים תדיר בכל יום ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, ויש להם על מה שיסמכו. והדין דין אמת. והכל מותקן לסעודה" (אבות, ג’, ט"ז).

  4. חיים ברעם הגיב:

    לאירית, אני חש שתפקידי בתקשורת הוא לא חס וחלילה "לזרום", אלא לנעוץ אצבעות בסכר. ההתקרנפות היא ענקית גם בלעדי.

  5. ציון הגיב:

    כל מלה על שרון נכונה. יתכן שהמאמר נדחה משום שהמדיה בכל העולם, וכמובן גם אצלנו, צריכה מיתוסים פשוטים ומרגשים עם גיבורים ונבלים מושלמים. מאמר שמציג את הצללים הארוכים בדמותו של האיש פשוט מקלקל את החזיון המרגש של גנרל אכזר שבאחרית ימיו ראה את האור אך יד הגורל מנעה ממנו להגשים את חזונו המיטיב.
    ואכן צודק ברעם, הציבור, כמו עיתונאיו, מעדיף מיתוס שטחי ושקרי, מן "ריאליטי טלנובלה" עם סוף מדמיע, במקום להתמודד עם השאלות הקשות והסתירות הכרוכות בהתנהלותו הציבורית והפרטית של שרון.
    עם זאת אפשר וצריך להפריד את ההתייחסות לשרון האיש ממעשה הנסיגה שביצע. קשה להסכים עם ברעם האומר שכל מה שהצליח שרון זה "להוריד כמה התנחלויות שאיש לא חשב שיישארו ברצועת עזה". מי לא חשב כך? הרוב בציבור, בפוליטיקה ובצבא לא העז להעלות על דעתו הורדת התנחלויות מכל סוג שהוא. אימת המתנחלים היתה בכל והלקח האמיתי מרצח רבין נלמד ע"י כל מנהיג חפץ חיים. שרון שבר את כל אלה ואם כי סביר שמטרתו אכן היתה ניטרול נסיגות עתידיות, הוא יצר מציאות כל-כך שונה שהיא מעתה תכתיב לכל מנהיג כיוון חד משמעי – הקטנה הדרגתית של הכיבוש המטורף.

  6. אירית הגיב:

    לזרום או לא לזרום…זו השאלה.
    כמובן, המיאוס שאני חשה ממצב התקשורת, בישראל אך בעולם כולו למעשה, הוא רב עד כדי מייאש. למעשה, התקשורת הופכת לזרוע שלטונית, במעבר חד מתפקידה ככלב השמירה וכולי.
    ההערה שלי היתה לעניין צדק פואטי המתרחש לעיתים מבלי משים. שכתוב ההיסטוריה, ספינים תלושים מן המציאות, כל אלה איפיינו את שרון לדעתי יותר מכל. העובדה שזיכרו יקבע על פי אותן אמות מידה (במקרה זה כדי לשרת את "המשכיות הזוועה" וכולי וכולי) – יש בה משום אירוניה. בעוד שלדידנו, עברו כאיש דמים הוא דבר נורא, הרי הוא היה גאה בזה, מבחינתו זהו הישגו הגדול. ואת השאר אפשר להשלים לבד. להיסטוריה יש "הגיון" משלה, האיש כבר מנוטרל, וזכרו הוא עניין אינסטרומנטלי כפי שראוי שיהיה לאדם כזה. גם האופן שבו "טופל" רפואית, מהווה המשך אינטגרלי לחייו. לשקר, אין רגליים, יש לו מכונית…

  7. אורי הגיב:

    לא כדאי לזרום.

    שרון החדש (ואולמרט שבמקומו) הוא התנתקות חד צדדית, גדר הפרדה, מחסומים, דיכוי, הרחבת התנחלויות, ביתור השטח הפלסטיני – תוך כדי פינוי מתוקשר של כמה שביבי-התנחלויות. תראו איזה רעש עשו מהעסק בחברון – התכתשו עם המתנחלים, עצרו כמה עשרות, יגישו כמה כתבי-אישום – ובינתיים לא פינו אף מתנחל אחד, וכשיפנו, יפנו כמה בנינים, לא את כל השכונה היהודית בחברון ואף לא חלק ניכר ממנה.לפי נסיון השנים הקודמות – יחזירו אותם תוך שנה.

  8. אברהם נוריאל הגיב:

    יישר כוח!
    הפעם לא רק בהיר ונכון אלא מעלה שתי הבחנות עמוקות – האחת בעניין האופנה של ה’אליטה הליברלית’ בעולם (דה-גוליזציה של שרון) והשניה על הפסיכו-פוליטיקה של ביבי.
    הרשני להעלות שתי נקודות למחשבה בעניין ההבחנה הראשונה.
    א. האם אתה יכול לעלות בדעתך התייחסות כזו כפי שתארת, מצד הליברלים, שלא לדבר על ‘השמאל’, של שנות השישים לדה-גול עצמו?
    ב. וזו נקודה שתחכה, מן הסתם, עוד הרבה זמן להיסטוריונים שיבהירו אותה.
    לפי מיטב ידיעותי חלקה של ארה"ב בהשפעה על דה-גול לעזוב את אלג’יריה היה לא קטן מחלקה בהשפעה על שרון לעזוב את רצועת עזה.
    אסור לשכוח שבשני הסיבובים הראשונים של ‘מלחמות ישראל’ – ב1948 וב1956 -פעלו ברה"מ וארה"ב בתאום מלא ומאותן סיבות ‘איסטרטגיות’ – ב1948 שתיהן תמכו בישראל כדי להחליש (ובמקרה של ארה"ב גם לרשת) את בריטניה. ב1956 אילצו שתיהן את ישראל לסגת מסיני שוב כדי להחליש את צרפת ובריטניה.
    אסור לשכוח גם שהברית בין צרפת לישראל, ברית שהניבה בין השאר את עוצמתה הלא קונבנציונאלית של ישראל, הושפעה רבות מנכונותה של ישראל לסייע לצרפת לשמור על אלג’יריה הכבושה.
    כל אלה הן רק ראיות ניסבתיות המראות על סבירותה של ההנחה שהעלתי. עיקר הראיות הן ראיות ישירות וממוסמכות על איומים ולחצים שהפעילה ארה"ב על דה-גול. על אלה, כאמור, נצטרך להמתין להיסטוריונים הצרפתים ‘החדשים’שעדיין לא קמו לפי מיטב ידיעתי.

  9. אלי חמו-לחיים ברעם הגיב:

    האם לא היה זה לוי אשכול "החכם" שביקש אחרי מלחמת שישים ושבע לגרש את התושבים הפלסטינים מהגדה המערבית אל מעבר לגבול, אל מדינות ערב השכנות?
    למיטב ידיעתי הוא אפילו הצליח בחלק מהמקרים לבצע זאת.

  10. חיים ברעם הגיב:

    לאלי חמו,
    ההערה שלך נכונה ובהחלט במקומה. אתה בוודאי יודע שכל המחמאות שלי לאנשים כאלה הן יחסיות.פעם עבדתי בכנסת עם איש מבריק שבכל פעם שנשאל לשלומו היה עונה: "יהיה יותר גרוע".

  11. דרור הגיב:

    חיים, ברור שהמאמר שהצעת לא אקטואלי. הוא עתידני לחלוטין. הרי המנוח נמצא בשעות אלה ממש בחדר הכושר. סבלנות. עוד חזון למועד ולמועד. בע"ה תוך מאה שנה אנחנו עושים קאם-בק. שבוע טוב וד"ש.

הגיבו לאורי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים