הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 בינואר, 2006 3 תגובות


בֵּין הַיַּרְדֵּן לַיָּם
בִּדְוֵי עֶרֶשׂ טְבוּל זָהֳרֵי רָקִיעַ
עֲלוּמִים אָכַל הַשָּׁרָב.
לא שְׁלוּלִית אַחַת שֶׁל דָּם
רִשְׁפָּה וְרִפְשָׁהּ גָּמְאוּ
מַתַּת רֶחֶם וָשַׁד-
מַתַּת חַיֵּי שָׂרָה וְהָגָר
בְּבִצּוֹת שִׂנְאַת חִנָּם.


כָּל עוֹד הָרֶגַע עָלַי זוֹרֵחַ
יְהִי דְּבַר אֱלוֹהִים אֵלַי לֵאמוֹר:
קַח לְךָ עֵץ אֶחַד
וּכְתוֹב עָלָיו – יִצְחַק
וְקַח לְךָ עֵץ אֶחָד
וּכְתוֹב עָלָיו – יִשְמַעאֵל
וְקָרֵב אותם אֶחָד אֶל אֶחָד
וַעֲשִיתֶם לְעֵץ אֶחָד
וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי.

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. אסנת הגיב:

    איתן עשית שימוש יפה בחומרים של ספר יחזקאל פרק ל"ז. אחרי חזון העצמות היבשות – חזון של פורענות קשה – מופיע בפרק הזה חזון העצים –
    "…קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה
    …ולקח לך עץ אחד וכתב עליו ליוסף
    …וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד…"
    יפה העתקת את המישוריות הלאומית הפנים ישראלית של הנביא אל עולמנו אנו, הנכסף לראות את עצי ישראל ועצי ערב מלבלבים יחדיו בחורש של שלום.

  2. אהוד פדרמן הגיב:

    שיר יפה, הלשון תואמת את התוכן. המעבר בין הסיפור התנכי לאקטואליה, טבעי.
    בבית הראשון יש אמירה אפקטיבית שנמוגה בבית השני, כאשר האחריות מועברת לאלוהים ללא כל אירוניה.
    התמימות האמונית של דובר האלוהות בשיר משתלטת עליו. הלואי עלינו אלוהים כזה רומנטי וטוב. איפה אלוהי השיר ואיפה אלוהים הנוקם והנוטר שגר בין הירדן לים ודברו הנוטף דם נישא בפי מאמינים בני יצחק וישמעאל. על זה אפשר לאמר, כל אחד והאלוהים שהוא בוחר, כמובן בבחירות דמוקרטיות

  3. הדסה הגיב:

    איתן,
    כמה איתנה אמירתך !
    שיר חזק באמיתותו,בוקע,זועק מן הלב…
    נוקב,חרצובות לב אנוש !

הגיבו לאסנת

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים